Drew Dudley: Everyday leadership

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

I wanted to just start by asking everyone a question:

אני רוצה להתחיל בשאלה:

How many of you are completely comfortable

כמה מכם חשים לגמרי בנוח

להיות מכונים "מנהיג" או "מנהיגה"?

with calling yourselves a leader?

אתם מבינים, הצגתי את השאלה הזו בכל הארץ,

I've asked that question all across the country,

and everywhere I ask it, no matter where,

ובכל מקום ששאלתי אותה, ללא יוצא מהכלל,

there's a huge portion of the audience that won't put up their hand.

חלק עצום מהקהל לא מרימים ידיים.

והגעתי למסקנה שהפכנו את המנהיגות

And I've come to realize that we have made leadership

למשהו גדול מעצמנו.

into something bigger than us; something beyond us.

למשהו שמעבר לעצמנו.

למשהו שקשור בשינוי העולם.

We've made it about changing the world.

We've taken this title of "leader"

לקחנו את התואר הזה, "מנהיגות", ואנו מתייחסים אליו

and treat it as something that one day we're going to deserve.

כאל משהו שיום אחד נהיה ראויים לו,

But to give it to ourselves right now

אבל להעניק אותו לעצמנו עכשיו

means a level of arrogance or cockiness that we're not comfortable with.

משמעו רמת יהירות או שחצנות שלא נוח לנו איתה.

And I worry sometimes that we spend so much time

ולעתים מדאיג אותי שאנו מקדישים כה הרבה זמן

לפאר דברים מופלאים שאיש כמעט אינו מסוגל לעשות

celebrating amazing things that hardly anybody can do,

that we've convinced ourselves those are the only things worth celebrating.

וששכנענו את עצמנו שאלה הם

הדברים היחידים שראוי לפאר, ואנו מתחילים

We start to devalue the things we can do every day,

לזלזל בדברים שאנו יכולים לעשות בכל יום, ומתחילים

לקחת רגעים שבהם אנו מנהיגים אמיתיים

We take moments where we truly are a leader

and we don't let ourselves take credit for it, or feel good about it.

ולא מתירים לעצמנו לזקוף אותם לזכותנו,

ולא מניחים לעצמנו לחוש סיפוק בגינם.

I've been lucky enough over the last 10 years

התמזל מזלי

לעבוד ב-10 השנים האחרונות עם כמה אנשים נהדרים

to work with amazing people who've helped me redefine leadership

שעזרו לי להגדיר מחדש מהי מנהיגות

באופן שלדעתי עשה אותי מאושר יותר.

in a way that I think has made me happier.

ובזמן הקצר שעומד לרשותי היום, ברצוני לשתף אתכם

With my short time today,

I want to share with you the one story that is probably most responsible

בסיפור אחד, שהוא אולי הגורם העיקרי להגדרה-מחדש הזו.

for that redefinition.

I went to a little school

למדתי בבית-ספר קטן בשם

called Mount Allison University in Sackville, New Brunswick.

"אוניברסיטת מאונט אליסון" בסאקוויל שבניו-ברונסוויק,

וביום האחרון שלי שם ניגשה אלי נערה אחת

And on my last day there, a girl came up to me and said,

ואמרה, "אני זוכרת את הפעם הראשונה שבה פגשתי אותך."

"I remember the first time I met you."

ואז היא סיפרה לי על משהו שקרה 4 שנים לפני כן.

And she told me a story that had happened four years earlier.

היא אמרה, "ביום שלפני שהתחלתי ללמוד באוניברסיטה,

She said, "On the day before I started university,

I was in the hotel room with my mom and dad,

הייתי בחדר במלון עם אמי ואבי,

and I was so scared and so convinced that I couldn't do this,

והייתי כה מפוחדת ומשוכנעת שלא אצליח,

that I wasn't ready for university, that I just burst into tears.

ושאני לא מוכנה לאוניברסיטה, עד שפרצתי בבכי.

My mom and dad were amazing.

ואמי ואבי היו נהדרים. הם אמרו לי,

They were like, "We know you're scared, but let's just go tomorrow,

'תראי, אנו יודעים שאת מפחדת, אבל בואי פשוט נלך לשם מחר.

נתחיל את היום הראשון, ואם בשלב מסוים

go to the first day, and if at any point you feel as if you can't do this,

תרגישי שאת לא מסוגלת, זה בסדר. רק תגידי לנו,

that's fine; tell us, and we'll take you home.

וניקח אותך הביתה. אנו בכל מקרה אוהבים אותך'."

We love you no matter what.'"

והיא אמרה, "אז למחרת הלכתי,

She says, "So I went the next day.

ועמדתי בתור להירשם,

I was in line for registration,

and I looked around and just knew I couldn't do it; I wasn't ready.

והבטתי סביב, והיה לי ברור שאני לא עומדת בזה.

היה לי ברור שאני לא מוכנה. ידעתי שאני מוכרחה להסתלק."

I knew I had to quit.

I made that decision and as soon as I made it,

והיא אמרה, "קיבלתי את ההחלטה הזו, ומיד כשהחלטתי אותה,

התפשטה בי תחושת שלווה עצומה.

an incredible feeling of peace came over me.

פניתי לאמי ואבי כדי להודיע להם

I turned to my mom and dad to tell them we needed to go home,

שאנו צריכים ללכת הביתה, ובאותו רגע,

and at that moment, you came out of the student union building

אתה יצאת מבניין אגודת הסטודנטים

חובש את הכובע המגוחך ביותר שראיתי בחיים." [צחוק]

wearing the stupidest hat I've ever seen in my life."

(Laughter)

"It was awesome.

"זה היה אדיר.

החזקת שלט גדול של 'שינראמה',

And you had a big sign promoting Shinerama," --

'סטודנטים למען סיסטיק פיברוזיס',"

which is Students Fighting Cystic Fibrosis,

- ארגון צדקה שעבדתי בו שנים -

a charity I've worked with for years --

"ודלי מלא בסוכריות על מקל.

"And you had a bucketful of lollipops.

והסתובבת וחילקת סוכריות על מקל

You were handing the lollipops out to people in line,

לאנשים שעמדו בתור, ודיברת איתם על 'שינראמה',

and talking about Shinerama.

All of the sudden, you got to me, and you just stopped.

ופתאום הגעת אלי, עצרת,

והבטת בי. זה היה מפחיד." [צחוק]

And you stared. It was creepy."

(Laughter)

This girl knows what I'm talking about.

הבחורה שם יודעת בדיוק על מה אני מדברת." [צחוק]

(Laughter)

"Then you looked at the guy next to me, smiled, reached into your bucket,

"ואז הבטת בבחור שעמד לידי,

וחייכת, והכנסת יד לדלי

והצאת סוכריה על מקל והושטת לו, ואמרת,

pulled out a lollipop, held it out to him and said,

"אתה חייב לתת סוכריה על מקל לאישה היפהפיה שלידך'."

'You need to give a lollipop to the beautiful woman next to you.'"

היא אמרה, "מעולם לא ראיתי מישהו מתבלבל מהר יותר.

She said, "I've never seen anyone get more embarrassed faster in my life.

He turned beet red, he wouldn't even look at me.

הוא הסמיק לגמרי, ולא הצליח להביט בי,

והוא רק הושיט את הסוכריה ככה." [צחוק]

He just kind of held the lollipop out like this."

(Laughter)

"I felt so bad for this dude that I took the lollipop.

"ואני כל-כך הצטערתי בשבילו, שלקחתי את הסוכריה,

As soon as I did, you got this incredibly severe look on your face,

ואתה מיד נהיית נורא רציני

והבטת באמי ובאבי,

looked at my mom and dad and said, 'Look at that! Look at that!

ואמרת, 'תראו מה זה. תראו מה זה.

זה היום הראשון שלה מחוץ לבית, והיא כבר לוקחת סוכריות

First day away from home,

and already she's taking candy from a stranger?'"

מאדם זר?!'" [צחוק]

(Laughter)

והיא אמרה, "כולם השתגעו. ברדיוס של עשרה מטר,

She said, "Everybody lost it.

Twenty feet in every direction, everyone started to howl.

כולם התחילו ליילל.

I know this is cheesy, and I don't know why I'm telling you this,

אני יודעת שזה כלום, ולא ברור לי למה אני מספרת לך את זה,

אבל באותו רגע, כשכולם צחקו,

but in that moment when everyone was laughing, I knew I shouldn't quit.

היה לי ברור שאסור לי לוותר.

I knew I was where I was supposed to be; I knew I was home.

היה לי ברור שאני נמצאת במקום הנכון,

שאני נמצאת בבית, ומאז לא דיברתי איתך

And I haven't spoken to you once in the four years since that day.

אפילו פעם אחת בכל ארבע השנים,

אבל נודע לי שאתה מסיים,

But I heard that you were leaving, and I had to come and tell you

והייתי חייבת לבוא ולומר לך שהיית תמיד

דמות נורא חשובה בחיי, ושאני אתגעגע אליך. בהצלחה."

you've been an incredibly important person in my life.

I'm going to miss you. Good luck."

And she walks away, and I'm flattened.

ואז היא הסתלקה, ואני הייתי המום.

She gets six feet away, turns around, smiles and goes,

אחרי שני מטרים היא הסתובבה וחייכה, ואמרה,

"You should probably know this, too:

"כדאי שתדע גם את זה:

שאני עדיין יוצאת עם הבחור ההוא מלפני ארבע שנים." [צחוק]

I'm still dating that guy, four years later."

(Laughter)

A year and a half after I moved to Toronto,

שנה וחצי אחרי שעברתי לטורונטו,

I got an invitation to their wedding.

קיבלתי הזמנה לחתונה שלהם.

(Laughter)

Here's the kicker: I don't remember that.

והנה שורת המחץ: אני לא זוכר את זה.

I have no recollection of that moment.

אני לא זוכר כלום מאותו הרגע,

I've searched my memory banks,

התאמצתי מאד להיזכר, כי זה מצחיק

because that is funny and I should remember doing it and I don't.

ואני אמור לזכור שעשיתי את זה, אבל אני לא זוכר.

וזה היה רגע של התעוררות, נקודת-מפנה מבחינתי,

That was such an eye-opening, transformative moment for me,

לחשוב שאולי ההשפעה הכי גדולה שהיתה לי אי-פעם

to think that maybe the biggest impact I'd ever had on anyone's life,

על חייו של מישהו, רגע שגרם לאישה אחת לגשת

a moment that had a woman walk up to a stranger four years later and say,

לאדם זר אחרי ארבע שנים ולומר לו,

"אתה אדם נורא חשוב בחיי",

"You've been an important person in my life,"

הוא רגע שאפילו לא זכרתי.

was a moment that I didn't even remember.

לכמה מכם היה רגע של "סוכריה על מקל",

How many of you guys have a lollipop moment,

רגע שבו מישהו אמר או עשה משהו

a moment where someone said or did something

וששיפר את חייכם מן היסוד?

that you feel fundamentally made your life better?

יופי. כמה מכם אמרו זאת לאותו אדם?

All right. How many of you have told that person they did it?

See, why not?

רואים? מדוע לא? אנו חוגגים ימי-הולדת,

We celebrate birthdays,

where all you have to do is not die for 365 days --

וכל מה שצריך לעשות בשביל זה זה להישאר בחיים במשך 365 יום -- [צחוק]

(Laughter)

Yet we let people who have made our lives better

אבל אנו מניחים לאנשים ששיפרו את חיינו

להסתובב בעולם בלי לדעת זאת.

walk around without knowing it.

Every single one of you has been the catalyst

וכל אחת ואחד מכם, כל אחת ואחד מכם,

גרמתם להיווצרות איזשהו רגע של "סוכריה על מקל".

for a lollipop moment.

You've made someone's life better by something you said or did.

שיפרתם את חייו של מישהו באמצעות משהו

שאמרתם או עשיתם, ואם נראה לכם שלא,

If you think you haven't,

think of all the hands that didn't go up when I asked.

חישבו על כל הידיים שלא התרוממו באוויר כששאלתי את אותה שאלה.

אתם פשוט אחת או אחד מאותם אנשים שלא אמרו להם זאת.

You're just one of the people who hasn't been told.

אבל כל-כך מפחיד לגלות עוצמה כזו בעצמנו.

It's scary to think of ourselves as that powerful,

frightening to think we can matter that much to other people.

עשוי להיות מפחיד לחשוב שאנו כאלה חשובים

לאנשים אחרים, כי כל עוד אנו הופכים את המנהיגות למשהו גדול מאיתנו,

As long as we make leadership something bigger than us,

as long as we keep leadership beyond us

כל עוד אנו מחשיבים את המנהיגות למשהו שמעבר לנו,

and make it about changing the world,

כל עוד אנו חושבים שמנהיגות זה לשנות את העולם,

אנו נותנים לעצמנו תירוץ לא לצפות לכך בכל יום

we give ourselves an excuse not to expect it every day,

מעצמנו ומזולתנו.

from ourselves and from each other.

Marianne Williamson said, "Our greatest fear is not that we are inadequate.

מריאן ויליאמסון אמרה, "פחדנו הגדול ביותר הוא לא שאיננו ראויים.

הפחד הכי גדול שלנו הוא שאנו חזקים ללא שיעור.

[It] is that we are powerful beyond measure.

האור, ולא האפלה שבנו, הוא שמפחיד אותנו."

It is our light and not our darkness that frightens us."

ואני קורא לכולנו היום להתגבר על זה.

My call to action today is that we need to get over our fear

עלינו להתגבר על הפחד שלנו

of how extraordinarily powerful we can be in each other's lives.

מפני ההשפעה האדירה שיש לנו על חיי זולתנו.

עלינו להתגבר על זה כדי שנוכל לצאת מזה,

We need to get over it so we can move beyond it,

and our little brothers and sisters and one day our kids --

ואחינו ואחיותינו הקטנים, ויום אחד גם ילדינו --

or our kids right now -- can watch and start to value

או ילדינו כבר היום -- יוכלו ללמוד מאיתנו להעריך

the impact we can have on each other's lives,

את ההשפעה שיש לנו על חייהם של אחרים

יותר מכסף וכוח ותארים ועוצמה.

more than money and power and titles and influence.

We need to redefine leadership as being about lollipop moments --

עלינו להגדיר מחדש את המנהיגות כרגעים של "סוכריות על מקל":

how many of them we create, how many we acknowledge,

כמה רגעים כאלה אנו יוצרים, מספרים עליהם ליוצריהם,

how many of them we pay forward and how many we say thank you for.

כמה רגעים כאלה אנו מעבירים הלאה או מודים עליהם.

Because we've made leadership about changing the world,

כי הפכנו את המנהיגות למשהו שקשור בשינוי עולמי,

and there is no world.

ואין עולם. יש רק 6 מיליארד תפיסות שלו,

There's only six billion understandings of it.

And if you change one person's understanding of it,

ואם משנים איך אדם אחד תופס אותו,

איך אדם אחד מבין למה הוא מסוגל,

understanding of what they're capable of,

איך אדם אחד מבין עד כמה לאנשים איכפת ממנו,

understanding of how much people care about them,

איך אדם אחד מבין איזה גורם רב-עוצמה

understanding of how powerful an agent for change

הוא עשוי להיות בעולם הזה, הרי ששיניתם הכל.

they can be in this world,

you've changed the whole thing.

ואם נוכל לתפוס כך את המנהיגות,

And if we can understand leadership like that,

I think if we can redefine leadership like that,

אם נוכל להגדיר אותה מחדש כך,

לדעתי נוכל לשנות הכל.

I think we can change everything.

And it's a simple idea, but I don't think it's a small one.

זהו רעיון פשוט, אבל בעיני הוא לא קטן,

I want to thank you so much for letting me share it with you today.

ואני רוצה להודות לכולכם על שאיפשרתם לי לשתף בו אתכם היום.