What is depression? - Helen M. Farrell

תרגום: Ido Dekkers עריכה: Tal Dekkers

Depression is the leading cause of disability in the world.

דיכאון הוא הגורם המוביל לנכות בעולם.

In the United States,

בארצות הברית,

close to 10% of adults struggle with depression.

קרוב ל 10% מהבוגרים נאבקים בדיכאון.

But because it's a mental illness,

אבל בגלל שזו מחלה נפשית,

it can be a lot harder to understand than, say, high cholesterol.

היא יכולה להיות הרבה יותר קשה להבנה מאשר, נגיד, כולסטרול גבוה.

One major source of confusion is the difference between having depression

מקור עיקרי אחד לבלבול הוא ההבדל בין להיות בדיכאון

and just feeling depressed.

ופשוט להרגיש מדוכאים.

Almost everyone feels down from time to time.

כמעט כולם מרגישים מדוכאים מדי פעם.

Getting a bad grade,

לקבל ציון גרוע,

losing a job,

לאבד עבודה,

having an argument,

להתווכח,

even a rainy day can bring on feelings of sadness.

אפילו יום גשום יכול להביא לנו רגשות של עצבות.

Sometimes there's no trigger at all.

לפעמים אין לזה גורם מניע בכלל.

It just pops up out of the blue.

זה פשוט קופץ משום מקום.

Then circumstances change,

ואז הנסיבות משתנות,

and those sad feelings disappear.

והרגשות העצובים האלו נעלמים.

Clinical depression is different.

דיכאון קליני שונה.

It's a medical disorder,

זו הפרעה בריאותית,

and it won't go away just because you want it to.

וזה לא יעלם רק בגלל שאתם רוצים.

It lingers for at least two consecutive weeks,

הוא נשאר לפחות שבועיים רצופים,

and significantly interferes with one's ability to work,

ומפריע משמעותית ליכולת של אדם לעבוד,

play,

לשחק,

or love.

או לאהוב.

Depression can have a lot of different symptoms:

לדיכאון יכולים להיות הרבה סימפטומים שונים:

a low mood,

מצב רוח עצוב,

loss of interest in things you'd normally enjoy,

איבוד עניין בדברים שאתם בדרך כלל נהנים מהם,

changes in appetite,

שינוי התאבון,

feeling worthless or excessively guilty,

הרגשת חוסר ערך או אשמה קיצונית,

sleeping either too much or too little,

שינה מרובה מדי או מועטה מדי,

poor concentration,

ריכוז נמוך,

restlessness or slowness,

חוסר מנוחה או איטיות,

loss of energy,

אובדן אנרגיה,

or recurrent thoughts of suicide.

או מחשבות חוזרות על התאבדות.

If you have at least five of those symptoms,

אם יש לכם לפחות חמישה מהסמפטומים האלה,

according to psychiatric guidelines,

לפי ההנחיות הפסיכיאטריות,

you qualify for a diagnosis of depression.

אתם מתאימים לאבחנה של דיכאון.

And it's not just behavioral symptoms.

וזה לא רק סימפטומים התנהגותיים.

Depression has physical manifestations inside the brain.

לדיכאון יש התגשמויות פיסיות בתוך המוח.

First of all,

ראשית,

there are changes that could be seen with the naked eye

יש שינויים שיכולים להראות בעין בלתי מזויינת

and X-ray vision.

וראיית קרני רנטגן.

These include smaller frontal lobes and hippocampal volumes.

אלה כוללות אונות קדמיות קטנות יותר ונפחים קטנים יותר של אונות צידיות.

On a more microscale,

בקנה מידה קטן יותר,

depression is associated with a few things:

דיכאון מקושר לכמה דברים:

the abnormal transmission or depletion of certain neurotransmitters,

המעבר הלא נורמלי או הריקון של ניורו טרנסמיטורים מסויימים,

especially serotonin, norepinephrine, and dopamine,

בעיקר סרוטונין, נור אפינפרין, ודופמין,

blunted circadian rhythms,

מחזורים צירקדיים מופרעים,

or specific changes in the REM and slow-wave parts of your sleep cycle,

או שינויים ספציפיים במחזורי השינה העמוקים של REM ו גלים איטיים,

and hormone abnormalities,

ושינוים הורמונליים לא נורמליים,

such as high cortisol and deregulation of thyroid hormones.

כמו רמות קורטיזול גבוהות וחוסר רגולציה של הורמוני בלוטת תריס.

But neuroscientists still don't have a complete picture

אבל למדעני מוח עדיין אין תמונה שלמה

of what causes depression.

של מה גורם לדיכאון.

It seems to have to do with a complex interaction between genes and environment,

נראה שיש לו פעולה מורכבת בין הגנים והסביבה,

but we don't have a diagnostic tool

אבל אין לנו כלי אבחוני

that can accurately predict where or when it will show up.

שיכול לחזות במדוייק איפה או מתי הוא יופיע.

And because depression symptoms are intangible,

ובגלל שסמפטומי דיכאון אינם מוחשיים,

it's hard to know who might look fine but is actually struggling.

זה קשה לדעת מי אולי נראה בסדר אבל למעשה נאבק.

According to the National Institute of Mental Health,

לפי מכון בריאות הנפש הלאומי,

it takes the average person suffering with a mental illness

זה לוקח לאדם הממוצע שסובל ממחלה נפשית

over ten years to ask for help.

יותר מעשר שנים לבקש עזרה.

But there are very effective treatments.

אבל יש טיפולים מאוד אפקטיבים.

Medications and therapy complement each other to boost brain chemicals.

תרופות ותרפיה משלימים אחת את השני כך שכל אחד מחזק את כימיקלי המוח.

In extreme cases, electroconvulsive therapy,

במקרים קיצוניים, טיפולי שוק חשמלי,

which is like a controlled seizure in the patient's brain,

שזה כמו התקף נשלט במוח החולה,

is also very helpful.

הם גם מאוד יעילים.

Other promising treatments,

טיפולים מבטיחים אחרים,

like transcranial magnetic stimulation,

כמו גרוי תוך מגנטי גולגלתי,

are being investigated, too.

נחקרים גם הם.

So, if you know someone struggling with depression,

אז, אם אתם מכירים מישהו שנאבק בדיכאון,

encourage them, gently, to seek out some of these options.

עודדו אותם, בעדינות, לחפש כמה מהאופציות האלו.

You might even offer to help with specific tasks,

אתם אולי הייתם מציעים לעזור במטלות ספציפיות,

like looking up therapists in the area,

כמו לחפש תרפיסט באזור,

or making a list of questions to ask a doctor.

או לעשות רשימה של שאלות לשאול את הרופא.

To someone with depression,

למישהו עם דיכאון,

these first steps can seem insurmountable.

השלבים הראשונים האלו יכולים להראות בלתי נתנים למעבר.

If they feel guilty or ashamed,

אם הם מרגישים אשמים או אשמה,

point out that depression is a medical condition,

הראו להם שדיכאון הוא מצב בריאותי,

just like asthma or diabetes.

ממש כמו אסטמה או סוכרת.

It's not a weakness or a personality trait,

זו לא חולשה או תכונה אישיותית,

and they shouldn't expect themselves to just get over it

והם לא צריכים לצפות מעצמם להתגבר על זה

anymore than they could will themselves to get over a broken arm.

יותר משהם יכולים לשכנע את עצמם להתגבר על זרוע שבורה.

If you haven't experienced depression yourself,

אם לא חוויתם דיכאון בעצמכם,

avoid comparing it to times you've felt down.

המנעו מלהשוות את זה לזמנים שהרגשתם מדוכאים.

Comparing what they're experiencing to normal, temporary feelings of sadness

השוואת מה שהם חווים להרגשות עצבות זמניים נורמליים

can make them feel guilty for struggling.

יכול לגרום להם להרגיש אשמים על האבקותם.

Even just talking about depression openly can help.

אפילו רק לדבר על דיכאון בפתיחות יכול לעזור.

For example, research shows that asking someone about suicidal thoughts

לדוגמה, מחקר מראה ששאלת מישהו בנוגע למחשבות אבדניות

actually reduces their suicide risk.

למעשה מפחית את הסיכון להתאבדות.

Open conversations about mental illness help erode stigma

שיח פתוח בנוגע למחלות נפשיות עוזר לשחוק את הסטיגמה

and make it easier for people to ask for help.

והופך את זה לקל יותר לאנשים לבקש עזרה.

And the more patients seek treatment,

וככל שהחולים מחפשים טיפול,

the more scientists will learn about depression,

המדענים ילמדו יותר בנוגע לדיכאון,

and the better the treatments will get.

והטיפולים ישתפרו.