Memory Banda: A Warrior’s Cry Against Child Marriage | TED

מתרגם: Bar Star מבקר: Zeeva Livshitz

I'll begin today

היום אני מתחילה

by sharing a poem

עם שיתוף של שיר

written by my friend from Malawi,

נכתב על ידי חברתי ממלאווי

Eileen Piri.

איילין פירי.

Eileen is only 13 years old,

איילין רק בת 13,

but when we were going through the collection of poetry that we wrote,

אבל כאשר סקרנו את אוסף השירים שכתבנו,

I found her poem so interesting,

סברתי ששירה היה כל כך מעניין,

so motivating.

כל כך מניע.

So I'll read it to you.

אז אני אקרא לכם אותו.

She entitled her poem "I'll Marry When I Want."

היא קראה לשירה "אני אתחתן מתי שאני רוצה"

(Laughter)

(צחוק)

"I'll marry when I want.

"אני אתחתן מתי שאני ארצה.

My mother can't force me to marry.

אימי לא יכולה להכריח אותי להתחתן.

My father cannot force me to marry.

אבי לא יכול להכריח אותי להתחתן.

My uncle, my aunt,

דודי, דודתי,

my brother or sister,

אחי או אחותי,

cannot force me to marry.

לא יכולים להכריח אותי להתחתן.

No one in the world

אף אחד בעולם

can force me to marry.

לא יכול להכריח אותי להתחתן.

I'll marry when I want.

אני אתחתן מתי שאני ארצה.

Even if you beat me,

אפילו אם אתה תרביץ לי,

even if you chase me away,

אפילו אם תסלק אותי,

even if you do anything bad to me,

אפילו אם תעשה כל דבר רע לי,

I'll marry when I want.

אני אתחתן מתי שאני ארצה.

I'll marry when I want,

אני אתחתן מתי שאני ארצה,

but not before I am well educated,

אבל לא לפני שאני משכילה,

and not before I am all grown up.

ולא לפני שאני כולי מבוגרת.

I'll marry when I want."

אני אתחתן מתי שאני ארצה."

This poem might seem odd,

השיר הזה אולי נראה מוזר,

written by a 13-year-old girl,

נכתב על ידי ילדה בת 13,

but where I and Eileen come from,

אבל מהמקום שממנו אני ואיילין מגיעות ממנו,

this poem, which I have just read to you,

השיר הזה שעכשיו הקראתי לכם,

is a warrior's cry.

הוא זעקה של לוחם.

I am from Malawi.

אני ממלאוי.

Malawi is one of the poorest countries,

מלאויי היא אחת מהמדינות העניות ביותר,

very poor,

מאוד עניות,

where gender equality is questionable.

מקום שבו שיוויון מגדרי הוא בסימן שאלה.

Growing up in that country,

לגדול במדינה הזו,

I couldn't make my own choices in life.

לא יכולתי לעשות בחירות משלי בחיים.

I couldn't even explore

לא יכולתי אפילו לחקור

personal opportunities in life.

הזדמנויות אישיות בחיים.

I will tell you a story

אני אספר לכם סיפור

of two different girls,

על שתי ילדות שונות,

two beautiful girls.

שתי ילדות יפות,

These girls grew up

הילדות הללו גדלו,

under the same roof.

תחת אותה קורת גג.

They were eating the same food.

הן אכלו את אותו האוכל.

Sometimes, they would share clothes,

לפעמים, הן חלקו בגדים,

and even shoes.

ואפילו נעליים.

But their lives ended up differently,

אבל החיים שלהם הסתיימו בצורה שונה,

in two different paths.

בשני דרכים שונות.

The other girl is my little sister.

הילדה השנייה היא אחותי.

My little sister was only 11 years old

אחותי הקטנה הייתה רק בת 11

when she got pregnant.

כשנכנסה להיריון.

It's a hurtful thing.

זה דבר כואב.

Not only did it hurt her, even me.

לא רק שזה הכאיב לה, גם לי.

I was going through a hard time as well.

גם אני עברתי משהו קשה.

As it is in my culture,

בתרבות שלי,

once you reach puberty stage,

כאשר אתה מגיע לגיל הבגרות המינית,

you are supposed to go to initiation camps.

אתה אמור ללכת למחנות חניכה.

In these initiation camps,

במחנות חניכה אלו,

you are taught how to sexually please a man.

את לומדת איך לספק מינית גבר.

There is this special day,

יש יום מיוחד כזה.

which they call "Very Special Day"

שהם קוראים לו "יום מיוחד מאוד"

where a man who is hired by the community

כאשר גבר כלשהו נשכר על ידי הקהילה

comes to the camp

מגיע למחנה

and sleeps with the little girls.

ושוכב עם אותן ילדות קטנות.

Imagine the trauma that these young girls

דמיינו לעצמכם את הטראומה, שהילדות הקטנות הללו

go through every day.

עוברות במשך כל יום ויום.

Most girls end up pregnant.

רוב הילדות נכנסות להיריון.

They even contract HIV and AIDS

הן אפילו נדבקות בנגיף האיידס

and other sexually transmitted diseases.

ועוד מחלות מין למיניהן.

For my little sister, she ended up being pregnant.

לאחותי הקטנה, היא נכנסה להיריון.

Today, she's only 16 years old

היום היא רק בת 16

and she has three children.

ויש לה 3 ילדים.

Her first marriage did not survive,

הנישואין הראשונים שלה לא נמשכו,

nor did her second marriage.

גם לא הנישואין השניים.

On the other side, there is this girl.

מהצד השני, ישנה ילדה,

She's amazing.

היא מדהימה.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

I call her amazing because she is.

אני קוראת לה מדהימה כי היא כזו.

She's very fabulous.

היא ממש נפלאה.

That girl is me. (Laughter)

הילדה הזו היא אני.(צחוק)

When I was 13 years old,

כשהייתי בת 13,

I was told, you are grown up,

אמרו לי, את כבר גדולה,

you have now reached of age,

את עכשיו הגעת לגיל,

you're supposed to go to the initiation camp.

שבו את אמורה ללכת למחנות חניכה.

I was like, "What?

אני אמרתי,"מה?

I'm not going to go to the initiation camps."

אני לא הולכת למחנות חניכה האלו".

You know what the women said to me?

אתם יודעים מה הנשים אמרו לי?

"You are a stupid girl. Stubborn.

"את ילדה טיפשה. עקשנית.

You do not respect the traditions of our society, of our community."

את לא מכבדת את המסורות של החברה, של הקהילה שלנו".

I said no because I knew where I was going.

אמרתי לא כי ידעתי להיכן אני הולכת.

I knew what I wanted in life.

ידעתי מה אני רוצה בחיים.

I had a lot of dreams as a young girl.

היו לי הרבה חלומות כילדה קטנה.

I wanted to get well educated,

רציתי להיות משכילה,

to find a decent job in the future.

למצוא עבודה סבירה בעתיד.

I was imagining myself as a lawyer,

דמיינתי את עצמי בתור עורכת דין,

seated on that big chair.

ישובה על הכיסא הגדול הזה.

Those were the imaginations that

אלו היו הדימיונות

were going through my mind every day.

שעברו לי בראש כל יום.

And I knew that one day,

ידעתי שיום אחד,

I would contribute something, a little something to my community.

אני אתרום משהו, משהו קטן לקהילה שלי.

But every day after refusing,

אבל כל יום אחרי שסירבתי,

women would tell me,

הנשים האלו יגידו לי,

"Look at you, you're all grown up. Your little sister has a baby.

"תסתכלי על עצמך כבר ילדה גדולה, לאחותך הקטנה יש תינוק.

What about you?"

מה איתך?"

That was the music that I was hearing every day,

זו הייתה המוזיקה ששמעתי כל יום,

and that is the music that girls hear every day

וזו המוזיקה שהילדות שומעות בכל יום

when they don't do something that the community needs them to do.

כשהן לא עושות משהו שהקהילה שלהן צריכה שהן יעשו.

When I compared the two stories between me and my sister,

כשהשוויתי את שני הסיפורים שלי ושל אחותי,

I said, "Why can't I do something?

אמרתי" למה אני לא יכולה לעשות משהו?

Why can't I change something that has happened for a long time

למה אני לא יכולה לשנות משהו שקורה כבר המון זמן

in our community?"

בקהילה שלנו?"

That was when I called other girls

זה היה כאשר קראתי לילדות האחרות

just like my sister, who have children,

בדיוק כמו אחותי, שיש להן ילדים,

who have been in class but they have forgotten how to read and write.

שהיו בכיתה אך שכחו איך לקרוא או לכתוב.

I said, "Come on, we can remind each other

אמרתי" בואו, אנחנו יכולות להזכיר אחת לשנייה

how to read and write again,

איך לקרוא ולכתוב שוב,

how to hold the pen, how to read, to hold the book."

איך להחזיק את העט, איך לקרוא, איך להחזיק את הספר".

It was a great time I had with them.

זה היה זמן נפלא שביליתי איתן.

Nor did I just learn a little about them,

לא רק שלמדתי קצת עליהן,

but they were able to tell me their personal stories,

הן גם יכלו לספר לי את הסיפורים האישים שלהן

what they were facing every day

עם מה הן התמודדו בכל יום

as young mothers.

כאמהות צעירות.

That was when I was like,

זה היה כשאני אמרתי,

'Why can't we take all these things that are happening to us

" למה אנחנו לא יכולות לקחת את כל הדברים שקורים לנו

and present them and tell our mothers, our traditional leaders,

להציג אותם ולספר לאמהות שלנו, מנהיגי המסורות שלנו,

that these are the wrong things?"

שאלו הם הדברים הלא נכונים?

It was a scary thing to do,

זה היה דבר מפחיד לעשות,

because these traditional leaders,

מכיוון שמנהיגי מסורת אלו,

they are already accustomed to the things

הם כבר רגילים לדברים

that have been there for ages.

שהיו שם כבר שנים רבות.

A hard thing to change,

דבר שקשה לשנות אותו,

but a good thing to try.

אבל דבר טוב לנסות.

So we tried.

אז ניסינו.

It was very hard, but we pushed.

זה היה מאוד קשה, אך דחפנו.

And I'm here to say that in my community,

ואני כאן להגיד שבקהילה שלי,

it was the first community after girls

זו הייתה הקהילה הראשונה שאחרי שהבנות

pushed so hard to our traditional leader,

דחפו כל כך חזק למנהיגי המסורת,

and our leader stood up for us and said no girl has to be married

והמנהיגים עמדו לצידנו ואמרו שאף ילדה לא צריכה להתחתן

before the age of 18.

לפני גיל 18.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In my community,

בקהילה שלי,

that was the first time a community,

זו הייתה הפעם הראשונה שבקהילה,

they had to call the bylaws,

הצטרכו לקרוא לחוקי העזר,

the first bylaw that protected girls

חוק העזר הראשון שהגן על הילדות

in our community.

בקהילה שלנו.

We did not stop there.

לא עצרנו שם.

We forged ahead.

פרצנו קדימה.

We were determined to fight for girls not just in my community,

היינו נחושות להילחם למען בנות לא רק בקהילה שלי,

but even in other communities.

אלא גם בקהילות אחרות.

When the child marriage bill was being presented in February,

כאשר הצעת החוק לנישואי ילדים הוצגה בפברואר,

we were there at the Parliament house.

היינו שם בבית הפרלמנט.

Every day, when the members of Parliament were entering,

בכל יום, כאשר חברי הפרלמנט נכנסו,

we were telling them, "Would you please support the bill?"

היינו אומרות להם" תוכלו בבקשה לתמוך בחוק?"

And we don't have much technology like here,

ואין לנו הרבה טכנולוגיה כמו כאן,

but we have our small phones.

אבל יש לנו את הטלפונים הקטנים שלנו.

So we said, "Why can't we get their numbers and text them?"

אז אמרנו" למה אנחנו לא יכולות להשיג את המספרים שלהם ולסמס להם?"

So we did that. It was a good thing.

אז עשינו את זה. זה היה דבר טוב.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So when the bill passed, we texted them back,

כאשר הצעת החוק עברה, סימסנו להם בחזרה,

"Thank you for supporting the bill."

"תודה שתמכתם בהצעת החוק"

(Laughter)

(צחוק)

And when the bill was signed by the president,

וכאשר הצעת החוק אושרה על ידי הנשיא,

making it into law, it was a plus.

והפכה לחוק, זה היה יתרון.

Now, in Malawi, 18 is the legal marriage age, from 15 to 18.

עכשיו במלאוי, 18 זה הגיל החוקי לנישואין מ15-18.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's a good thing to know that the bill passed,

זה היה דבר טוב לדעת , שהצעת החוק עברה,

but let me tell you this:

אבל תנו לי להגיד לכם את זה:

There are countries where 18 is the legal marriage age,

יש מדינות שבהן הגיל החוקי לנישואין הוא 18,

but don't we hear cries of women and girls every day?

אבל האם אנחנו לא שומעים זעקות של נשים וילדות בכל יום?

Every day, girls' lives are being wasted away.

בכל יום, חיים של ילדות מבוזבזים לחלוטין.

This is high time for leaders to honor their commitment.

הגיע הזמן למנהיגים להתחיל לכבד את המחוייבות שלהם.

In honoring this commitment,

בכיבוד מחוייבות זו,

it means keeping girls' issues at heart every time.

זה אומר לשמור על ענייני הילדות קרוב לליבם כל הזמן.

We don't have to be subjected as second,

אנחנו לא צריכות להיות כנועות במקום השני,

but they have to know that women, as we are in this room,

אלא הם חייבים לדעת שנשים כמונו כאן בחדר,

we are not just women, we are not just girls,

אנו לא רק נשים,אנו לא רק ילדות,

we are extraordinary.

אנחנו יוצאות דופן.

We can do more.

אנחנו יכולות לעשות יותר.

And another thing for Malawi,

ועוד משהו למלאוי,

and not just Malawi but other countries:

ולא רק מלאוי אלא מדינות אחרות גם:

The laws which are there,

החוקים אשר קיימים שם,

you know how a law is not a law until it is enforced?

אתה יודע שחוק הוא לא חוק עד שהוא נאכף?

The law which has just recently passed

החוק שבדיוק לאחרונה עבר

and the laws that in other countries have been there,

וחוקים הקיימים במדינות אחרות,

they need to be publicized at the local level,

הם צריכים להיות מפורסמים ברמה המקומית,

at the community level,

ברמה הקהילתית,

where girls' issues are very striking.

היכן שענייני ילדות הם הכי פגיעים.

Girls face issues, difficult issues, at the community level every day.

ילדות נאלצות להתמודד עם עניינים קשים, ברמה הקהילתית בכל יום.

So if these young girls know that there are laws that protect them,

אז אם הילדות הצעירות הללו ידעו שיש חוקים המגנים עליהן,

they will be able to stand up and defend themselves

הן יוכלו לעמוד ולהגן על עצמן

because they will know that there is a law that protects them.

כי הן יודעות שיש חוק המגן עליהן.

And another thing I would say is that

ועוד דבר שאני רוצה להגיד הוא

girls' voices and women's voices

קולות של נערות וקולות של נשים

are beautiful, they are there,

הם יפים והם קיימים,

but we cannot do this alone.

אבל לא נוכל לעשות זאת לבד.

Male advocates, they have to jump in,

צריך גם ייצוג גברי,

to step in and work together.

שיכנס לתמונה ויעבוד ביחד.

It's a collective work.

זאת עבודה קולקטיבית.

What we need is what girls elsewhere need:

מה שאנחנו צריכים זה מה שבנות בכל מקום צריכות:

good education, and above all, not to marry whilst 11.

השכלה טובה, ומעל הכול לא להתחתן בעודן בנות 11.

And furthermore,

ובנוסף,

I know that together,

אני יודעת שיחד,

we can transform the legal,

אנו נוכל לשנות את המסגרת החוקית,

the cultural and political framework

התרבותית, והפוליטית

that denies girls of their rights.

המונעת מילדות את הזכויות שלהן.

I am standing here today

אני עומדת כאן היום

and declaring that we can end child marriage in a generation.

ומכריזה שאנו יכולים לסיים את נישואי הילדים בתוך דור אחד.

This is the moment

זה הרגע

where a girl and a girl, and millions of girls worldwide,

שילדה ועוד ילדה ועוד מיליוני ילדות בכל העולם,

will be able to say,

יוכלו להגיד,

"I will marry when I want."

"אני אתחתן כשאני ארצה".

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. (Applause)

תודה לכם. (מחיאות כפיים)