Adam Savage: My obsession with objects and the stories they tell

מתרגם: arnon hadas מבקר: Yair Galler

About four years ago, the New Yorker published an article

בערך לפני ארבע שנים,מגזין הניו יורקר פרסם מאמר

about a cache of dodo bones that was found

על קבוצת עצמות דודו טמונות שנמצאו

in a pit on the island of Mauritius.

בבור באי מאוריציוס.

Now, the island of Mauritius is a small island

האי מאוריציוס הוא אי קטן

off the east coast of Madagascar

ליד חופו המזרחי של מדגסקר

in the Indian Ocean, and it is the place

באוקיינוס ההודי, והנו המקום

where the dodo bird was discovered

בו ציפור הדודו התגלתה

and extinguished, all within about 150 years.

ונכחדה, הכל בתוך 150 שנה לערך.

Everyone was very excited about this archaeological find,

כולם התרגשו מאוד מהמציאה הארכיאולוגית הזו,

because it meant that they might finally be able

משום שהמשמעות הייתה שייתכן שסוף סוף יוכלו

to assemble a single dodo skeleton.

להרכיב שלד שלם של דודו.

See, while museums all over the world

אתם מבינים, למרות שלמוזיאונים ברחבי העולם

have dodo skeletons in their collection, nobody --

יש שלדי דודו באוספים שלהם, לאף אחד -

not even the actual Natural History Museum

אפילו לא ל"מזיאון להיסטוריה של הטבע"

on the island of Mauritius -- has a skeleton that's made

באי מאוריציוס אין שלד שמורכב

from the bones of a single dodo.

מעצמותיו של דודו יחיד.

Well, this isn't exactly true.

טוב, זה לא ממש מדויק.

The fact is, is that the British Museum

למעשה, למוזיאון הבריטי

had a complete specimen of a dodo in their collection

היה שלד דודו שלם באוסף

up until the 18th century --

עד למאה ה-18.

it was actually mummified, skin and all --

הוא היה חנוט, עם עור והכל,

but in a fit of space-saving zeal,

אבל בהתקף של חיסכון במקום

they actually cut off the head and they cut off the feet

הם כרתו את הראש וכפות הרגליים

and they burned the rest in a bonfire.

ושרפו את השאר במדורה.

If you go look at their website today,

אם תסתכלו באתר שלהם היום,

they'll actually list these specimens, saying,

הם מונים את הפריטים האלה וכותבים

the rest was lost in a fire.

שהשאר אבדו בשריפה.

Not quite the whole truth. Anyway.

לא בדיוק האמת המלאה. בכל מקרה.

The frontispiece of this article was this photo,

השער של הכתבה היה התצלום הזה,

and I'm one of the people that thinks that Tina Brown

ואני מהאנשים שחושבים שטינה בראון

was great for bringing photos to the New Yorker,

הביאה תמונות מצוינות לניו יורקר,

because this photo completely rocked my world.

משום שהתמונה הזאת זעזעה את עולמי.

I became obsessed with the object --

הפכתי לאובססיבי לגבי החפץ הזה.

not just the beautiful photograph itself,

לא רק הצילום היפהפה עצמו,

and the color, the shallow depth of field, the detail that's visible,

הצבעים, עומק השדה הרדוד, הפרטים הנראים,

the wire you can see on the beak there

התיל שאפשר לראות על המקור כאן

that the conservator used to put this skeleton together --

שהמשמר השתמש בו על מנת להרכיב את השלד הזה,

there's an entire story here.

יש כאן סיפור שלם.

And I thought to myself,

וחשבתי לעצמי,

wouldn't it be great

כמה נפלא זה יהיה

if I had my own dodo skeleton?

אם היה לי שלד דודו משלי?

(Laughter)

[צחוק]

I want to point out here at this point that

בנקודה זו אני רוצה לציין

I've spent my life obsessed

שביליתי את חיי אובססיבי לגבי

by objects and the stories that they tell,

חפצים והסיפורים שהם מספרים,

and this was the very latest one.

וזה האחרון שבהם עד כה.

So I began looking around for --

אז התחלתי לחפש,

to see if anyone sold a kit,

לבדוק אם מישהו מוכר ערכה,

some kind of model that I could get,

איזו תבנית שאני יכול להשיג,

and I found lots of reference material, lots of lovely pictures.

ומצאתי הרבה חומר רקע, הרבה תמונות יפות,

No dice: no dodo skeleton for me. But the damage had been done.

ללא הועיל: לא מצאתי שלד דודו. אבל הנזק נעשה.

I had saved a few hundred photos of dodo skeletons

שמרתי כמה מאות תמונות של שלדי דודו

into my "Creative Projects" folder --

בתיקיית ה"פרויקטים יצירתיים" שלי

it's a repository for my brain, everything that I could possibly be interested in.

זה מחסן למוח שלי, כל דבר שאני עשוי להיות מעוניין בו.

Any time I have an internet connection,

בכל רגע שיש לי חיבור לאינטרנט,

there's a sluice of stuff moving into there,

יש זרם של דברים שזורמים לשם

everything from beautiful rings to cockpit photos.

הכל, החל מטבעות יפהפיות וכלה בתמונות של תאי טייס.

The key that the Marquis du Lafayette sent to George Washington

המפתח ששלח המרקיז דה לאפייט לג'ורג' וושינגטון

to celebrate the storming of the Bastille.

לחגוג את העלייה על הבסטיליה.

Russian nuclear launch key:

מפתח שיגור גרעיני רוסי.

The one on the top is the picture of the one I found on eBay;

העליונה היא תמונה שמצאתי בeBay;

the one on the bottom is the one I made for myself,

והתחתונה היא של מה שהכנתי בעצמי,

because I couldn't afford the one on eBay.

כי לא יכולתי להרשות לעצמי את זה שבeBay.

Storm trooper costumes. Maps of Middle Earth --

תחפושות של פלוגות הסער. מפות של "הארץ התיכונה",

that's one I hand-drew myself. There's the dodo skeleton folder.

את זו ציירתי בעצמי. הנה תיקיית שלד הדודו.

This folder has 17,000 photos --

בתיקיה הזו יש 17,000 תמונות,

over 20 gigabytes of information --

מעל 20 גיגהבייט של מידע,

and it's growing constantly.

והיא גדלה כל הזמן.

And one day, a couple of weeks later, it might have been

ויום אחד, כמה שבועות לאחר מכן, ייתכן שזה היה

maybe a year later, I was in the art store with my kids,

אולי שנה לאחר מכן, הייתי בחנות יצירה עם הילדים שלי

and I was buying some clay tools -- we were going to have a craft day.

וקניתי כלים לחימר - עמדנו לערוך יום יצירה.

I bought some Super Sculpeys, some armature wire, some various materials.

קניתי קצת סקאלפי [חומר דמוי פימו], קצת תיל, כל מיני חומרים.

And I looked down at this Sculpey, and I thought,

והסתכלתי על הסקאלפי וחשבתי,

maybe,

אולי,

yeah, maybe I could make my own dodo skull.

כן, אולי אוכל להכין לי גולגולת דודו משלי.

I should point out at this time -- I'm not a sculptor;

כדאי שאציין בנקודה זו - אני לא פסל.

I'm a hard-edged model maker.

אני בונה דגמים.

You give me a drawing, you give me a prop to replicate,

תנו לי ציור, תנו לי אביזר לשחזר,

you give me a crane, scaffolding, parts from "Star Wars" --

תנו לי עגורן, מערכת פיגומים, חלקים מ"מלחמת הכוכבים" -

especially parts from "Star Wars" --

בעיקר חלקים מ"מלחמת הכוכבים" -

I can do this stuff all day long.

אני יכול לעשות את זה כל היום.

It's exactly how I made my living for 15 years.

זו הפרנסה שלי כבר 15 שנה.

But you give me something like this --

אבל תנו לי משהו כזה-

my friend Mike Murnane sculpted this;

ידידי מייק מארניין פיסל את זה.

it's a maquette for "Star Wars, Episode Two" --

זה מודל ראשוני ל"מלחמת הכוכבים", חלק 2.

this is not my thing --

זה לא הקטע שלי,

this is something other people do -- dragons, soft things.

זה משהו שאנשים אחרים עושים. דרקונים, דברים רכים.

However, I felt like I had looked at enough photos of dodo skulls

למרות זאת, הרגשתי שכבר הסתכלתי על מספיק תמונות של גולגולת דודו

to actually be able to

על מנת להיות מסוגל

understand the topology and perhaps replicate it --

להבין את הטופולוגיה ואולי לשחזר אותה.

I mean, it couldn't be that difficult.

כלומר, זה לא יכול להיות כל כך קשה.

So, I started looking at the best photos I could find.

אז התחלתי להתבונן בתמונות הכי טובות שיכולתי למצוא.

I grabbed all the reference,

אספתי את כל חומרי המחקר

and I found this lovely piece of reference.

ומצאתי את התמונה המצוינת הזאת.

This is someone selling this on eBay;

זו מישהי שמוכרת את זה בeBay;

it was clearly a woman’s hand, hopefully a woman's hand.

זו יד נשית, בבירור יד נשית. בתקווה יד נשית.

Assuming it was roughly the size of my wife's hand,

בהנחה שהיא הייתה בערך בגודל היד של אשתי,

I made some measurements of her thumb, and I scaled them out to the size of the skull.

ערכתי כמה מדידות של האגודל שלה ואמדתי את גודל הגולגולת.

I blew it up to the actual size, and I began using that,

הגדלתי את זה לגודל אמיתי והתחלתי להשתמש בזה

along with all the other reference that I had, comparing it to it

יחד עם כל שאר החומרים שאספתי, והשוויתי הכל לזה

as size reference for figuring out exactly how big the beak should be,

כמפתח מידות להבנה בדיוק כמה גדול המקור צריך להיות,

exactly how long, etc.

כמה ארוך וכולי וכולי.

And over a few hours, I eventually achieved

לאחר כמה שעות, לבסוף השגתי

what was actually a pretty reasonable dodo skull. And I didn't mean to continue, I --

מה שהיה גולגולת דודו לא רעה. ולא התכוונתי להמשיך,

it's kind of like, you know, you can only clean a super messy room

זה כמו שאתם יודעים, אפשר לסדר חדר מבולגן באמת רק

by picking up one thing at a time; you can't think about the totality.

ע"י טיפול בדבר אחד כל פעם - אי אפשר לחשוב על הכולל.

I wasn't thinking about a dodo skeleton;

לא חשבתי על שלד דודו;

I just noticed that as I finished this skull,

רק שמתי לב שכשסיימתי את הגולגולת,

the armature wire that I had been used to holding it up

התיל שבו השתמשתי להחזקת הכל ביחד

was sticking out of the back just where a spine would be.

בלט מאחור בדיוק איפה שעמוד השדרה אמור להיות.

And one of the other things I'd been interested in and obsessed with over the years

ודבר נוסף שהתעניינתי בו והייתי אובססיבי לגביו במהלך השנים

is spines and skeletons, having collected a couple of hundred.

הוא עמודי שדרה ושלדים, ואף אספתי כמה מאות.

I actually understood the mechanics

באמת הבנתי את המכאניקה

of vertebrae enough to kind of start to imitate them.

של החוליות מספיק כדי להתחיל לחקות אותן.

And so button by button,

וכך כפתור אחר כפתור,

vertebrae by vertebrae, I built my way down.

חוליה אחר חוליה, בניתי את דרכי מטה.

And actually, by the end of the day, I had a reasonable skull,

בסוף היום, הייתה לי גולגולת ראויה,

a moderately good vertebrae and half of a pelvis.

חוליות לא רעות וחצי אגן.

And again, I kept on going, looking for more reference,

ושוב, המשכתי, חיפשתי עוד חומר,

every bit of reference I could find -- drawings, beautiful photos.

כל פיסת מידע שיכולתי למצוא - ציורים, תמונות יפות.

This guy -- I love this guy! He put a dodo leg bones on a scanner

והבחור הזה - אני מת על הבחור הזה! הוא שם עצמות רגל של דודו בסורק,

with a ruler.

עם סרגל.

This is the kind of accuracy that I wanted,

זו רמת הדיוק שרציתי,

and I

ואני פשוט..

replicated every last bone and put it in.

שחזרתי כל עצם עד לאחרונה והרכבתי אותה.

And after about six weeks,

ואחרי בערך שישה שבועות,

I finished, painted, mounted

סיימתי, צבעתי וקיבעתי

my own dodo skeleton.

שלד דודו משלי.

You can see that I even made a museum label for it

אתם יכולים לראות שאפילו הכנתי לו לוחית מוזיאונים

that includes a brief history of the dodo.

שמכילה היסטוריה קצרה של הדודו.

And TAP Plastics made me -- although I didn't photograph it --

וחברת TAP פלסטיקס הכינו לי - למרות שלא צילמתי את זה -

a museum vitrine.

ויטרינה של מוזיאון.

I don't have the room for this in my house,

אין לי מקום לזה בבית,

but I had to finish what I had started.

אבל הייתי חייב לסיים מה שהתחלתי.

And this actually represented kind of a sea change to me.

וזה למעשה סימן שינוי כיוון בשבילי.

Again, like I said, my life has been about

שוב, כמו שאמרתי, החיים שלי סבבו סביב

being fascinated by objects and the stories that they tell,

היותי מרותק מחפצים והסיפור שהם מספרים,

and also making them for myself, obtaining them,

וכן העשייה שלהם לעצמי, השגתם,

appreciating them and diving into them.

הערכתם וצלילה לתוכם.

And in this folder, "Creative Projects,"

ובתיקייה הזאת, "פרוייקטים יצירתיים",

there are tons of projects that I'm currently working on,

יש המון פרויקטים שאני עובד עליהם כרגע,

projects that I've already worked on, things that I might want to work on some day,

פרויקטים שכבר סיימתי, דברים שאולי ארצה לעבוד עליהם בעתיד,

and things that I may just want to find and buy and have

ודברים שאולי סתם ארצה למצוא ולקנות ולהשיג

and look at and touch.

ולראות ולגעת.

But now there was potentially this new category of things

אבל עכשיו ייתכן שהייתה קטגוריה חדשה של דברים

that I could sculpt

שאני יכול לפסל

that was different, that I -- you know,

שהייתה שונה. אתם יודעים,

I have my own R2D2, but that's --

יש לי R2D2 משלי, אבל זה..

honestly, relative to sculpting, to me, that's easy.

בכנות, יחסית לפיסול, יחסית אליי, זה קל.

And so I went back and looked through my "Creative Projects" folder,

אז חזרתי והסתכלתי בתיקיית הפרוייקטים שלי

and I happened across the Maltese Falcon.

ונתקלתי ב"נץ ממלטה".

Now, this is funny for me:

זה מצחיק אותי:

to fall in love with an object from a Hammett novel,

להתאהב בחפץ מרומן מאת האמט.

because if it's true that the world is divided into two types of people,

כי אם זה נכון שהעולם מתחלק לשני סוגים של אנשים,

Chandler people and Hammett people, I am absolutely a Chandler person.

טיפוסים של צ'נדלר וטיפוסים של האמט, אני לגמרי טיפוס של צ'נדלר.

But in this case,

אבל במקרה הזה, זה לא קשור

it's not about the author, it's not about the book or the movie or the story,

לסופר, זה לא קשור לספר או לסרט או לסיפור,

it's about the object in and of itself.

זה קשור לחפץ עצמו.

And in this case, this object is --

ובמקרה הזה, החפץ הוא

plays on a host of levels.

חשוב בהרבה רמות.

First of all, there's the object in the world.

קודם כל, יש את החפץ בעולם.

This is the "Kniphausen Hawk."

זהו "נץ הניפהאוזן".

It is a ceremonial pouring vessel

זהו כלי מזיגה טקסי

made around 1700 for a Swedish Count,

נעשה בסביבות 1700 בשביל חצר המלוכה השוודית,

and it is very likely the object from which

וככל הנראה הינו החפץ שממנו

Hammett drew his inspiration for the Maltese Falcon.

האמט שאב את ההשראה לנץ ממלטה.

Then there is the fictional bird, the one that Hammett created for the book.

ואז יש את הציפור הבדיונית, זו שהאמט יצר בשביל הספר.

Built out of words, it is the engine

בנויה ממילים, היא המנוע

that drives the plot of his book and also the movie,

שמניע את עלילת הספר והסרט,

in which another object is created:

שבו מתהווה עוד חפץ:

a prop that has to represent the thing that Hammett created out of words,

אביזר שצריך לייצג את הדבר שהאמט יצר ממילים,

inspired by the Kniphausen Hawk, and this represents the falcon in the movie.

בהשראת נץ הניפהאוזן, ומשמש כייצוג הנץ בסרט.

And then there is this fourth level, which is

ויש לכך פן רביעי, שהוא

a whole new object in the world:

חפץ חדש לגמרי בעולם:

the prop made for the movie, the representative of the thing,

האביזר שיוצר למען הסרט, שמייצג את הדבר,

becomes, in its own right,

הופך בזכות עצמו

a whole other thing,

לדבר אחר לגמרי,

a whole new object of desire.

לחפץ נחשק חדש לחלוטין.

And so now it was time to do some research.

אז עכשיו הגיעה הזמן לעשות קצת מחקר רקע.

I actually had done some research

למען האמת כבר עשיתי קצת מחקר

a few years before -- it's why the folder was there.

כמה שנים לפני כן - לכן התיקייה הזאת הייתה שם.

I'd bought a replica, a really crappy replica,

קניתי שחזור, שחזור ממש מחורבן,

of the Maltese Falcon on eBay,

של הנץ ממלטה בeBay

and had downloaded enough pictures to actually

והורדתי מספיק תמונות כדי

have some reasonable reference.

שיהיה לי מספיק חומר הגון להשוואה.

But I discovered,

אבל גיליתי,

in researching further,

כשחקרתי הלאה,

really wanting precise reference, that

בניסיוני למצוא חומר מדויק, שהציפור..

one of the original lead birds

אחת הציפורים המקוריות

had been sold at Christie's in 1994,

נמכרה בבית המכירות הפומביות "כריסטיז" ב1994.

and so I contacted an antiquarian bookseller

אז יצרתי קשר עם מוכר ספרים עתיקים

who had the original Christie's catalogue,

שהיה לו את הקטלוג המקורי של "כריסטיז"

and in it I found this magnificent picture,

ובו מצאתי תמונה נהדרת

which included a size reference.

שכללה קנה מידה.

I was able to scan the picture, blow it up to exactly full size.

הצלחתי לסרוק את התמונה ולהגדיל אותה לגודל מלא,

I found other reference. Avi [Ara] Chekmayan,

מצאתי מקור אחר, אבי חקמיה,

a New Jersey editor, actually found this

עורכת מניו ג'רסי, למעשה מצאה את זה

resin Maltese Falcon

בז מלטזי משרף

at a flea market in 1991,

בשוק פשפשים ב 1991 ,

although it took him five years

למרות שזה לקח לו חמש שנים

to authenticate this bird to

לאמת את מקוריות הציפור

the auctioneers' specifications,

לפי מאפייני בעל המכרז.

because there was a lot of controversy about it.

בגלל שהיו הרבה חילוקי דעות לגביו

It was made out of resin, which wasn't a common material for movie props

הוא היה משרף, חומר שלא היה כל כך נפוץ לתפאורה לסרטים

about the time the movie was made.

בזמן שהסרט צולם

It's funny to me that it took a while to authenticate it,

זה מצחיק אותי שלקח הרבה זמן לאמת את המקוריות שלו,

because I can see it compared to this thing,

בגלל שאני רואה את אותו בהשוואה לזה,

and I can tell you -- it's real, it's the real thing,

אני יכול לראות שהוא אמיתי,כן הוא הדבר האמיתי,

it's made from the exact same mold that this one is.

הוא מיוצר בדיוק מאותה תבנית שזה יוצר ממנה

In this one, because the auction was actually so controversial,

בזה, בגלל שהמכירה הייתה כל כך שנוי במחלוקת

Profiles in History, the auction house that sold this --

Profiles in History בית המכירות הפומביות מכר את זה

I think in 1995 for about 100,000 dollars --

אני חושב שב 1995 בשביל בערך 100000 דולר

they actually included -- you can see here on the bottom --

אפילו הוסיף כמו שאתם יכולים לראות קן למטה

not just a front elevation, but also

לא רק תמונות חזית, אלה גם

a side, rear

תמונות מהצד, מאחורה

and other side elevation.

וגם מהצד השני

So now, I had all the topology I needed

טוב אז עכשיו, היו לי את כל החלקים

to replicate the Maltese Falcon.

לשכפל את הבז המלטזי

What do they do, how do you start something like that? I really don't know.

ומה הם עושים, איך מתחילים במשהו כזה? אני באמת לא יודע

So what I did was, again, like I did with the dodo skull,

טוב אז מה שעשיתי, שוב, כמו שעשיתי עם הגולגולת של הדודו

I blew all my reference up to full size,

הגדלתי את כל החומרים שיש לי לגודל מלא,

and then I began cutting out the negatives and using

ואז התחלתי לחתוך את התשלילים ולהשתמש

those templates as shape references.

בתבניות האלה לבסס את הצורות.

So I took Sculpey, and I built a big block of it,

אז לקחתי סקאלפי, ויצרתי בלוק גדול ממנו,

and I passed it through until, you know, I got the right profiles.

ואני העברתי אותו עד ש-, אתם יודעים, יצאתי את הפרופיל הנכון.

And then slowly, feather by feather, detail by detail,

ואז לאט, נוצה אחרי נוצה, פרט אחרי פרט,

I worked out and achieved --

עבדתי והצלחתי --

working in front of the television and Super Sculpey --

בעבודה מול הטלוויזיה -- וסופר סקאלפי

here's me sitting next to my wife --

הנה אני יושב ליד אשתי --

it's the only picture I took of the entire process.

זאת התמונה היחידה שצילמתי מכל התהליך.

As I moved through, I achieved

וכשהתקדמתי, אני יצרתי

a very reasonable facsimile of the Maltese Falcon.

העתק די סביר של הבז המלטזי.

But again, I am not a sculptor,

אבל שוב, אני לא פסל,

and so I don't know a lot of the tricks, like,

אז אני לא מכיר את רוב הטריקים כמו, אתם יודעים,

I don't know how my friend Mike gets beautiful, shiny surfaces with his Sculpey;

אני לא יודע איך חבר שלי מייק מוציא משטחים יפים ומבריקים מסקאלפי,

I certainly wasn't able to get it.

שאני בהחלט לא מצליח להשיג.

So, I went down to my shop,

אז, הלכתי לסדנה שלי

and I molded it and I cast it in resin,

ויצקתי אותו בשרף,

because in the resin, then, I could absolutely get the glass smooth finished.

בגלל שבשרף,אז , יכולתי בבטחה להשיג ברק של זכוכית.

Now there's a lot of ways to fill and get yourself a nice smooth finish.

טוב אז יש הרבה דרכים להשיג לעצמך ברק נחמד כזה.

My preference is about 70 coats of this --

העדפה שלי היא בערך 70 שכבות של

matte black auto primer.

צבע רכב שחור מט

I spray it on for about three or four days, it drips to hell,

אני מרסס אותו בערך יומיים שלושה או ארבע ימים, זה נוזל בטרוף,

but it allows me a really, really nice gentle sanding surface

אבל זה נותן לי משטח ממש, ממש עדין ללטש

and I can get it glass-smooth.

ואני יכול להפוך אותו לחלק כמו זכוכית

Oh, finishing up with triple-zero steel wool.

אה, ולסיים עם צמר פלדה.

Now, the great thing about getting it to this point was that

עכשיו, החלק הטוב בלהגיע לשלב הזה הוא,

because in the movie, when they finally bring out the bird at the end,

בגלל שבסרט, כשסוף סוף מראים את הבז בסוף הסרט,

and they place it on the table, they actually spin it.

הם שמים אותו על שולחן, והם מסובבים אותו.

So I was able to actually

אז בעצם יכולתי

screen-shot and freeze-frame to make sure.

לצלם ולעצור את התנועה בשביל לוודא.

And I'm following all the light kicks on this thing and making sure that as I'm holding the light

ואני עוקב אחרי כל האורות, ומוודא שאני מחזיק את כל האורות

in the same position, I'm getting the same type of reflection on it --

בדיוק באותו מקום, ואני מקבל את אותם השתקפויות ממנו--

that's the level of detail I'm going into this thing.

זו הרמה של פרטים שאני חותר אליה עם הדבר הזה.

I ended up with this: my Maltese Falcon.

אני סיימתי עם זה: הבז המלטזי שלי

And it's beautiful. And I can state with authority

וזה מדהים. ואני יכול בביטחון מלא

at this point in time, when I'd finished it,

שבנקודת זמן זו, כשסיימתי אותו.

of all of the replicas out there -- and there is a few --

מתוך כל ההעתקים שיש-- ויש כמה --

this is by far the most accurate

הוא הייצוג המדויק ביותר

representation of the original Maltese Falcon

של הבז המלטזי המקורי

than anyone has sculpted. Now the original one, I should tell you,

שמישהו פיסל. עכשיו המקורי אני אומר לכם,

is sculpted by a guy named Fred Sexton.

פוסל ע"י פרד סקסטון.

This is where it gets weird.

עכשיו פה זה נהיה מוזר.

Fred Sexton was a friend of this guy, George Hodel.

פרד סקסטון היה חבר של ג'ורג' הודל.

Terrifying guy -- agreed by many to be the killer

בחור מפחיד -- שמוסכם ע"י רבים שהוא הרג

of the Black Dahlia.

את דהליה השחורה.

Now, James Ellroy believes

עכשיו, ג'יימס אלרוי מאמין.

that Fred Sexton, the sculptor of the Maltese Falcon,

שפרד סקסטון, הפסל של הבז המלטזי,

killed James Elroy's mother.

הרג את אמא של ג'יימס אלרוי.

I'll go you one stranger than that: In 1974,

אני אעבור למשהו יותר מוזר מזה. ב 1974.

during the production of a weird comedy sequel to "The Maltese Falcon,"

בזמן הצילומים של סרט ההמשך "לפלקון המלטזי"

called "The Black Bird," starring George Segal,

שנקרא הציפור השחורה בכיכובו של ג'ורג סגל,

the Los Angeles County Museum of Art

במוזיאון האומנות של לוס אנגלס

had a plaster original of the Maltese Falcon --

היה פוסטר של הבז המלטזי

one of the original six plasters, I think, made for the movie --

אחד משישה פוסטרים מקוריים, אני חושב, שהודפסו בשביל הסרט--

stolen out of the museum. A lot of people thought

הפוסטר נגנב מהמוזיאון. הרבה אנשים חשבו

it was a publicity stunt for the movie.

שזה היה טריק פירסומי לסרט.

John's Grill, which actually

ג'ונס גריל, שבעצם

is seen briefly in "The Maltese Falcon,"

נראה לזמן קצר בסרט "הבז המלטזי",

is still a viable San Francisco eatery,

עדיין מסעדה בסן פרנסיסקו

counted amongst its regular customers Elisha Cook,

ונמנה בין לקוחותיה הקבועים אלישה קוק,

who played Wilmer Cook in the movie,

ששיחק בסרט את ווילמר קוק,

and he gave them

והוא נתן להם את

one of his original plasters of the Maltese Falcon.

אחד מהפוסטרים המקוריים של הבז המלטזי

And they had it in their cabinet for about 15 years,

והיה להם אותו בארון 15 שנה,

until it got stolen

עד שהוא נגנב

in January of 2007.

בינואר 2007.

It would seem that the object of desire

נראה כי מושא התשוקה

only comes into its own by disappearing repeatedly.

בא מההעלמיות החוזרות שלו.

So here I had this Falcon,

אז היה לי פה את הבז הזה,

and it was lovely. It looked really great,

והוא היה מקסים. והוא נראה ממש טוב,

the light worked on it really well,

והאור עבד עליו ממש טוב

it was better than anything that I could achieve

זה היה יותר טוב מכל דבר שיכולתי לעשות

or obtain out in the world.

או להשיג בעולם

But there was a problem. And the problem was that:

אבל הייתה בעיה, והבעיה הייתה:

I wanted the entirety of the object,

אני רציתי את השלמות של האובייקט

I wanted the weight behind the object.

אני רציתי את המשקל שמאחורי האובייקט

This thing was made of resin and it was too light.

הדבר הזה היה עשוי שרף והוא היה קל מדי.

There's this group online that I frequent.

יש קבוצה באינטרנט שאני מבקר תכופות.

It's a group of prop crazies just like me

זו קבוצה של משוגעי אביזרים כמוני

called the Replica Props Forum, and it's people who trade,

שנקראת Replica Props Forum, ואלה אנשים שמחליפים

make and travel in information about movie props.

מייצרים ושוחים במידע על אביזרי סרטים.

And it turned out that one of the guys there,

ומסתבר שאחד האנשים שם,

a friend of mine that I never actually met,

חבר שלי שלא פגשתי אף פעם,

but befriended through some prop deals, was the manager of a local foundry.

שהתחברנו ע"י עסקאות אביזרים לסרטים, היה מנהל של בית יציקה מקומי.

He took my master Falcon pattern,

הוא לקח את המסטר שלי,

he actually did lost wax casting

והוא עשה יצקה בשיטת השעווה האבודה

in bronze for me,

בברונזה בשבילי,

and this is the bronze I got back.

וזה הברונזה שקיבלתי חזרה.

And this is, after some acid etching, the one that I ended up with.

וזה, אחרי קצת צריבה ע"י חומצה, מה יצא לי בסוף.

And this thing, it's deeply, deeply satisfying to me.

והדבר הזה -- ממש ממש מספק בשבילי.

Here, I'm going to put it out there,

והנה אני,אני הולך להוציא לכם אותו החוצה

later on tonight, and

אחר כך הערב, ואתם תוכלו...

I want you to pick it up and handle it.

אני רוצה שתרימו אותו ותרגישו אותו.

You want to know

אתם רוצים לדעת --

how obsessed I am. This project's only for me,

כמה אני אובססיבי. הפרוייקט הזה רק בשבילי,

and yet I went so far as to buy on eBay

ועדיין הלכתי עד כדי כך שקניתי ב eBay

a 1941 Chinese San Francisco-based newspaper,

עיתון סיני מ 1941 שיצא בסן פרנסיסקו,

in order so that the bird could properly be wrapped ...

בשביל לעטוף אותו כמו שצריך ...

like it is in the movie.

כמו שהוא בסרט.

(Laughter)

(צחוק)

Yeah, I know!

כן, אני יודע!

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

There you can see, it's weighing in at 27 and a half pounds.

הנה אתם יכולים לראות אותו שוקל עשרים ושבע וחצי פאונד (12.5 קילו)

That's half the weight of my dog, Huxley.

זה חצי מהמשקל של הכלב שלי, הקסלי.

But there's a problem.

אבל יש בעיה.

Now, here's the most recent progression of Falcons.

עכשיו, הנה ההתקדמות האחרונה של הבז.

On the far left is a piece of crap -- a replica I bought on eBay.

בצד שמאל יש את ההעתק הזבל שקניתי eBay

There's my somewhat ruined Sculpey Falcon,

אחריו יש את העתק סקאלפי שנהרס.

because I had to get it back out of the mold. There's my first casting,

בגלל שהייתי צריך להוציא אותו מהתבנית. אחריו היציקה הראשונה שלי,

there's my master and there's my bronze.

ובסוף המסטר והברונזה

There's a thing that happens when you mold and cast things,

יש משהוא שקורה כשיוצרים תבנית ויוצקים דברים,

which is that every time you throw it into silicone and cast it in resin,

מה שקורה זה שכל פעם שזורקים אותו לסיליקון ויוצקים שרף,

you lose a little bit of volume, you lose a little bit of size.

הוא מאבד קצת בנפח, ומאבד קצת בגודל

And when I held my bronze one up against my Sculpey one,

וכשהחזקתי את הפסל מברונזה ליד הפסל מסקאלפי,

it was shorter by three-quarters of an inch.

הוא היה נמוך בכשלושת רבעי אינץ' (2 סמ).

Yeah, no, really, this was like aah --

כן, לא באמת, הייתי כמו אהה ..

why didn't I remember this?

למה לא זכרתי את זה?

Why didn't I start and make it bigger?

למה לא התחלתי ועשיתי אותו גדול יותר?

So what do I do? I figure I have two options.

טוב אז מה עשיתי? הבנתי שיש לי שתי אופציות.

One, I can fire a freaking laser at it,

אחד, אני יכול להשתמש בלייזר עליו,

which I have already done,

מה שכבר עשיתי,

to do a 3D scan -- there's a 3D scan of this Falcon.

בשביל לצור סריקת תלת מימד -- הנה סריקת תלת מימד של הבז.

I had figured out the exact amount of shrinkage I achieved

חישבתי בדיוק כמה התקווצות הייתה לי.

going from a wax master to a bronze master

במעבר ממסטר משעווה למסטר מברונזה

and blown this up big enough to make

ולהגדיל אותו מספיק כדי ליצור

a 3D lithography master of this,

מפת תלת מימד של המסטר הזה,

which I will polish, then I will send to the mold maker

שאני אלטש, ואז אשלח לבית היציקה.

and then I will have it done in bronze. Or:

ואז הם ייצרו אותו מברונזה. או --

There are several people who own originals,

יש לכמה אנשים את הפסלים המקוריים,

and I have been attempting to contact them and reach them,

ואני אנסה ליצור איתם קשר ולדבר איתם,

hoping that they will let me spend a few minutes

בתקווה שאחד מהם ירשה לי לבלות רק כמה דקות

in the presence of one of the real birds, maybe to take a picture,

בשביל שאני אהיה בנוכחות של אחת מהציפורים האמיתיות, ואולי אצלם כמה תמונות,

or even to pull out the hand-held laser scanner

או אולי אפילו אוציא את סורק הלייזר הקומפקטי שלי

that I happen to own that fits inside a cereal box,

שבמקרה יש לי שנכנס בתוך קופסת דגני בוקר

and could maybe, without even touching their bird, I swear,

ואולי, בכלל בלי לגעת בציפור שלהם, אני נשבע,

get a perfect 3D scan. And I'm even willing to sign pages

אני אוציא סריקת תלת מימד מושלמת. ואני מוכן אפילו לחתום על מסמכים

saying that I'll never let anyone else have it, except for me in my office, I promise.

שאומרים שאני לעולם לא אתן לאף אחד אותו, חוץ ממני במשרד שלי , אני מבטיח.

I'll give them one if they want it.

אני אפילו אביא להם אחד אם הם רוצים.

And then, maybe, then I'll achieve the end of this exercise.

ואז, אולי , אז אני אצליח להשיג את הסוף של כל תרגיל.

But really, if we're all going to be honest with ourselves,

אבל באמת, אם כולנו נהיה ישרים עם עצמינו,

I have to admit that achieving the end of the exercise

אני חייב להודות שלהשיג את סוף התרגיל הזה

was never the point of the exercise to begin with, was it.

מעולם לא הייתה המטרה שלו,

Thank you.

תודה.