Why the best hire might not have the perfect resume | Regina Hartley

מתרגם: Roni Ravia מבקר: Sigal Tifferet

Your company launches a search for an open position.

החברה שלכם מחפשת לאייש משרה פנוייה.

The applications start rolling in,

קורות החיים מתחילים לזרום,

and the qualified candidates are identified.

ומזוהים המועמדים בעלי ההכשרה המתאימה.

Now the choosing begins.

כעת מתחיל תהליך הבחירה.

Person A: Ivy League, 4.0, flawless resume,

אדם א. בוגר אוניברסיטה יוקרתית, ממוצע ציונים 100, קורות חיים ללא רבב,

great recommendations.

המלצות נהדרות.

All the right stuff.

כל הנתונים הדרושים.

Person B: state school, fair amount of job hopping,

אדם ב. בוגר מכללה, החליף עבודות לעיתים קרובות,

and odd jobs like cashier and singing waitress.

עבד במשרות זמניות כמו קופאי או מלצר מזמר.

But remember -- both are qualified.

אבל זיכרו - שניהם נמצאו בעלי הכשרה מתאימה.

So I ask you:

אז אני שואלת אתכם:

who are you going to pick?

במי תבחרו?

My colleagues and I created very official terms

אני ועמיתי לעבודה המצאנו מונחים רשמיים

to describe two distinct categories of candidates.

לתאר שתי קטגוריות שונות של מועמדים.

We call A "the Silver Spoon,"

אנו קוראים לאדם א. ״כפית הכסף״,

the one who clearly had advantages and was destined for success.

זה שתמיד היה לו את היתרון והוא יועד להצלחה.

And we call B "the Scrapper,"

ואנו קוראים לאדם ב. ״הלוחם העיקש״

the one who had to fight against tremendous odds

זה שצריך היה להאבק כנגד כל הסיכויים

to get to the same point.

כדי להגיע לאותה נקודה.

You just heard a human resources director refer to people

כרגע שמעתם מנהלת משאבי אנוש משווה אנשים

as Silver Spoons and Scrappers --

ל״כפית כסף״ או ל״לוחם עיקש״ --

(Laughter)

(צחוק)

which is not exactly politically correct and sounds a bit judgmental.

שזה לא בדיוק פוליטיקלי קורקט ונשמע גם מעט ביקורתי.

But before my human resources certification gets revoked --

אבל לפני ששוללים לי את ההסמכה --

(Laughter)

(צחוק)

let me explain.

הרשו לי להסביר.

A resume tells a story.

קורות חיים מספרים סיפור.

And over the years, I've learned something about people

ולאורך השנים למדתי משהו על אנשים

whose experiences read like a patchwork quilt,

שקורות חייהם נראים כמו שמיכת טלאים,

that makes me stop and fully consider them

משהו שגרם לי לעצור ולשקול את מועמדותם ברצינות

before tossing their resumes away.

לפני שאני משליכה את קורות החיים שלהם לפח.

A series of odd jobs may indicate

רצף עבודות זמניות יכול להצביע

inconsistency, lack of focus, unpredictability.

על חוסר עקביות, חוסר מיקוד, התנהגות בלתי צפוייה.

Or it may signal a committed struggle against obstacles.

או שזה יכול להעיד על מאבק עיקש כנגד מכשולים.

At the very least, the Scrapper deserves an interview.

לכל הפחות מגיע ללוחם העיקש זימון לראיון.

To be clear,

רק להבהיר,

I don't hold anything against the Silver Spoon;

אין לי שום דבר נגד כפית הכסף;

getting into and graduating from an elite university

על מנת להתקבל ולרכוש תואר מאוניברסיטה בעלת שם

takes a lot of hard work and sacrifice.

נדרשת הרבה עבודה קשה והקרבה.

But if your whole life has been engineered toward success,

אבל אם כל חייכם יועדתם להצלחה,

how will you handle the tough times?

כיצד תתמודדו עם קשיים?

One person I hired felt that because he attended an elite university,

אדם אחד שבחרתי להעסיק, הרגיש שמשום שהיה בוגר של אוניברסיטה בעלת שם,

there were certain assignments that were beneath him,

היו מטלות מסויימות שהן מתחת לרמתו,

like temporarily doing manual labor to better understand an operation.

כמו עבודה כפיים זמנית למטרת הבנה עמוקה יותר של תהליך היצור.

Eventually, he quit.

לבסוף, הוא התפטר.

But on the flip side,

אבל מצד שני,

what happens when your whole life is destined for failure

מה קורה אם כל חייכם יועדתם לכשלון,

and you actually succeed?

אבל לבסוף השגתם הצלחה?

I want to urge you to interview the Scrapper.

אני רוצה להפציר בכם לראיין את הלוחם העיקש.

I know a lot about this because I am a Scrapper.

אני מאוד בקיאה בנושא כי אני בעצמי לוחמת עיקשת.

Before I was born,

לפני שנולדתי,

my father was diagnosed with paranoid schizophrenia,

אבי אובחן כסובל מסכיזופרניה פרנואידית,

and he couldn't hold a job in spite of his brilliance.

והוא לא הצליח להחזיק במשרה למרות היותו אדם מבריק.

Our lives were one part "Cuckoo's Nest,"

חיינו היו בחלקם ״קן הקוקייה״,

one part "Awakenings"

בחלקם ״התעוררות״,

and one part "A Beautiful Mind."

ובחלקם ״נפלאות התבונה״.

(Laughter)

(צחוק)

I'm the fourth of five children raised by a single mother

אני הרביעית מבין חמישה ילדים שגודלו על ידי אם חד הורית

in a rough neighborhood in Brooklyn, New York.

בשכונה קשה ברובע ברוקלין שבניו יורק.

We never owned a home, a car, a washing machine,

מעולם לא הייתה לנו דירה משלנו, מכונית או מכונת כביסה,

and for most of my childhood, we didn't even have a telephone.

וברב שנות ילדותי לא היה לנו אפילו טלפון.

So I was highly motivated

אז הייתי חדורת מוטיבציה

to understand the relationship between business success and Scrappers,

לנסות ולהבין את הקשר שבין הצלחה בתחום העסקים לבין לוחמים עיקשים.

because my life could easily have turned out very differently.

כי חיי היו יכולים להראות שונים לגמרי.

As I met successful business people

כשהחלתי לפגוש יותר ויותר אנשי עסקים מצליחים

and read profiles of high-powered leaders,

ולקרוא קורות חיים של מנהלים מהדרג הגבוה,

I noticed some commonality.

הבחנתי במכנה משותף.

Many of them had experienced early hardships,

רבים מהם חוו קושי בצעירותם,

anywhere from poverty, abandonment,

החל מעוני, נטישה,

death of a parent while young,

מוות של הורה בעודם ילדים,

to learning disabilities, alcoholism and violence.

וכלה בליקויי למידה, אלכוהוליזם ואלימות.

The conventional thinking has been that trauma leads to distress,

הדעה הרווחת הייתה שטראומה מובילה למצוקה,

and there's been a lot of focus on the resulting dysfunction.

ומחקרים רבים התמקדו באופן שבו טראומה פוגעת בתפקוד.

But during studies of dysfunction, data revealed an unexpected insight:

אבל במהלך מחקר זה, הנתונים שנאספו חשפו תגלית בלתי צפוייה:

that even the worst circumstances can result in growth and transformation.

שאפילו הנסיבות הגרועות ביותר, עשויות להוביל לצמיחה ושינוי.

A remarkable and counterintuitive phenomenon has been discovered,

התגלתה תופעה מדהימה ונוגדת כל הגיון,

which scientists call Post Traumatic Growth.

שקרוייה בפי מדענים ״צמיחה פוסט-טראומטית״.

In one study designed to measure the effects of adversity

באחד המחקרים שנועדו למדוד השפעה של מצב דחק

on children at risk,

על ילדים בסיכון,

among a subset of 698 children

בקרב מדגם של 698 ילדים

who experienced the most severe and extreme conditions,

שחוו תנאים קיצוניים ונוקשים ביותר,

fully one-third grew up to lead healthy, successful and productive lives.

נמצא ששליש מהם גדלו לנהל חיים בריאים, מצליחים ופוריים.

In spite of everything and against tremendous odds, they succeeded.

למרות המכשולים וכנגד כל הסיכויים, הם השיגו הצלחה.

One-third.

שליש.

Take this resume.

קחו למשל את קורות החיים הבאים.

This guy's parents give him up for adoption.

הבחור הזה, נמסר לאימוץ.

He never finishes college.

מעולם לא סיים לימודים על תיכוניים.

He job-hops quite a bit,

עבר מעבודה לעבודה,

goes on a sojourn to India for a year,

נסע לחיות בהודו במשך שנה,

and to top it off, he has dyslexia.

ובנוסף לכל, הוא סובל מדיסלקציה.

Would you hire this guy?

האם תבחרו להעסיק אותו?

His name is Steve Jobs.

שמו הוא סטיב ג׳ובס.

In a study of the world's most highly successful entrepreneurs,

מחקר בקרב היזמים המצליחים ביותר בעולם כיום,

it turns out a disproportionate number have dyslexia.

מצא שחלק לא פרופורציונלי מהם סובל מדיסלקציה.

In the US,

בארה״ב,

35 percent of the entrepreneurs studied had dyslexia.

35% מהיזמים שנחקרו סבלו מדיסלקציה.

What's remarkable -- among those entrepreneurs

ומה שמדהים -- אלו מתוכם,

who experience post traumatic growth,

החווים ״צמיחה פוסט-טראומטית״,

they now view their learning disability

התייחסו לליקוי הלמידה שלהם

as a desirable difficulty which provided them an advantage

כאל מכשול רצוי שמהווה עבורם יתרון

because they became better listeners and paid greater attention to detail.

משום שבזכותו הם למדו להיות קשובים יותר ורגישים יותר לפרטים הקטנים.

They don't think they are who they are in spite of adversity,

הם לא חושבים שהם הפכו למה שהם כיום למרות הקשיים,

they know they are who they are because of adversity.

הם יודעים שהם הפכו למה שהם כיום בזכות הקשיים.

They embrace their trauma and hardships

הם מקבלים באהבה את הטראומה והקשיים

as key elements of who they've become,

כחוויות שעיצבו אותם,

and know that without those experiences,

ויודעים שלולא חוויות אלה,

they might not have developed the muscle and grit required

יתכן ולא היו מפתחים את הכח והנחישות

to become successful.

הדרושים להצלחה.

One of my colleagues had his life completely upended

אחד מעמיתי, התהפך עליו עולמו

as a result of the Chinese Cultural Revolution in 1966.

כתוצאה ממהפכת התרבות בסין ב-1966.

At age 13, his parents were relocated to the countryside,

בגיל 13, הוריו הוגלו לכפר,

the schools were closed

בתי הספר נסגרו

and he was left alone in Beijing to fend for himself until 16,

והוא נשאר לבד בבייג׳ינג לדאוג לעצמו עד גיל 16,

when he got a job in a clothing factory.

הגיל שבו קיבל עבודה במפעל לבגדים.

But instead of accepting his fate,

אבל במקום לקבל את הגורל שנגזר עליו,

he made a resolution that he would continue his formal education.

גמלה בליבו החלטה לרכוש השכלה.

Eleven years later, when the political landscape changed,

11 שנים לאחר מכן, כשהשתנתה המפה הפוליטית,

he heard about a highly selective university admissions test.

הוא שמע על מבחן קבלה נוקשה לאוניברסיטה.

He had three months to learn the entire curriculum

היו לו שלושה חודשים ללמוד את תוכנית הלימודים כולה

of middle and high school.

של חטיבת הביניים והתיכון יחד.

So, every day he came home from the factory,

אז כל יום הוא חזר מהמפעל,

took a nap, studied until 4am, went back to work

חטף תנומה קלה, למד עד 4 בבוקר וחזר לעבוד

and repeated this cycle every day for three months.

וכך עשה בכל יום במשך שלושה חודשים.

He did it, he succeeded.

והוא הצליח, הוא עבר את המבחן.

His commitment to his education was unwavering, and he never lost hope.

המחוייבות שלו לרכישת השכלה הייתה נטולת פשרות והוא לא ויתר לרגע.

Today, he holds a master's degree,

כיום, הוא בעל תואר שני,

and his daughters each have degrees from Cornell and Harvard.

ושתי בנותיו מחזיקות בתארים מקורנל ומהארוורד.

Scrappers are propelled by the belief

הלוחמים העיקשים מונעים על ידי האמונה

that the only person you have full control over is yourself.

שהאדם היחיד עליו יש לכם שליטה מלאה - הוא אתם.

When things don't turn out well,

כשדברים לא מסתדרים,

Scrappers ask, "What can I do differently to create a better result?"

הלוחמים העיקשים שואלים: ״מה ניתן לעשות כדי להשיג תוצאה טובה יותר?״

Scrappers have a sense of purpose

הלוחמים העיקשים דובקים במטרה,

that prevents them from giving up on themselves,

דבר המונע מהם לוותר לעצמם,

kind of like if you've survived poverty, a crazy father and several muggings,

דמיינו ששרדתם עוני, אבא מטורף ושדדו אתכם מספר פעמים,

you figure, "Business challenges? --

אתם תחשבו, ״קשיים בעבודה?״ --

(Laughter)

(צחוק)

Really?

נו, באמת.

Piece of cake. I got this."

זה קלי קלות. קטן עלי.

(Laughter)

(צחוק)

And that reminds me -- humor.

מה שמזכיר לי - חוש הומור.

Scrappers know that humor gets you through the tough times,

הלוחמים העיקשים יודעים שחוש הומור מסייע בהתמודדות עם קשיים,

and laughter helps you change your perspective.

וצחוק עוזר לשנות את נקודת המבט על החיים.

And finally, there are relationships.

ולבסוף, יחסים בין אנשים.

People who overcome adversity don't do it alone.

אנשים שמתגברים על קשיים לא עושים זאת לבד.

Somewhere along the way,

אי שם לאורך הדרך,

they find people who bring out the best in them

הם מוצאים אנשים שמוציאים מהם את המיטב

and who are invested in their success.

ומשקיעים בהצלחתם.

Having someone you can count on no matter what

להיות מסוגלים לפנות למישהו שתמיד ניתן לסמוך עליו בכל רגע נתון

is essential to overcoming adversity.

הינו גורם הכרחי בהתמודדות עם קשיים.

I was lucky.

לי היה מזל.

In my first job after college,

במשרתי הראשונה לאחר סיום המכללה,

I didn't have a car, so I carpooled across two bridges

לא הייתה לי מכונית, אז נסעתי מרחק שני גשרים

with a woman who was the president's assistant.

במכוניתה של אישה שהייתה אז העוזרת האישית של נשיא החברה.

She watched me work

היא עקבה אחרי עבודתי

and encouraged me to focus on my future

ועודדה אותי להתמקד בעתידי

and not dwell on my past.

ולא לנבור בעברי.

Along the way I've met many people

לאורך הדרך, פגשתי הרבה אנשים

who've provided me brutally honest feedback,

שסיפקו לי משוב כן ואכזר,

advice and mentorship.

לקחו אותי תחת חסותם, וייעצו לי.

These people don't mind

לאנשים אלה לא היה אכפת

that I once worked as a singing waitress to help pay for college.

שפעם עבדתי כמלצרית מזמרת כדי לשלם את שכר הלימוד.

(Laughter)

(צחוק)

I'll leave you with one final, valuable insight.

אני אשאיר אתכם עם תובנה חשובה אחת אחרונה.

Companies that are committed to diversity and inclusive practices

חברות שעומדות מאחורי ערכים של מגוון חברתי וקבלת השונה

tend to support Scrappers

נוטות לתמוך בלוחמים העיקשים

and outperform their peers.

ומצליחות יותר מהמתחרות שלהן.

According to DiversityInc,

על פי חברת דיוורסיטי-אינק,

a study of their top 50 companies for diversity

מחקר של 50 החברות המובילות במגוון חברתי

outperformed the S&P 500 by 25 percent.

האפילו בביצועיהן על החברות המובילות מסקר אס.אנד.פי 500 ב-25%.

So back to my original question.

אז בחזרה לשאלה המקורית.

Who are you going to bet on:

על מי תהמרו:

Silver Spoon or Scrapper?

על כפית הכסף או על הלוחם העיקש?

I say choose the underestimated contender,

אני אומרת לכו על המועמד הפחות מוערך,

whose secret weapons are passion and purpose.

שכלי הנשק הסודיים שלו הם תשוקה ודבקות במטרה.

Hire the Scrapper.

ביחרו בלוחם העיקש.

(Applause)

(מחיאות כפיים)