Fahad Al-Attiya: A country with no water

Translator: Timothy Covell Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Mark Freehoff מבקר: Sigal Tifferet

Salaam alaikum.

סאלאם עליכום. (שלום לכם).

Welcome to Doha.

ברוכים הבאים לדוחה.

I am in charge of making this country's food secure.

אני אחראי לאבטחת המזון של המדינה.

That is my job for the next two years,

זו משימתי לשנתיים הבאות,

to design an entire master plan,

לתכנן תוכנית אב מקיפה,

and then for the next 10 years to implement it --

ואז ליישמה ב 10 השנים הבאות --

of course, with so many other people.

כמובן, עם אנשים נוספים רבים.

But first, I need to talk to you about a story, which is my story,

אך קודם, עלי לדבר אתכם על סיפור, שהוא הסיפור שלי,

about the story of this country that you're all here in today.

על סיפורה של מדינה זו שבה אתם נמצאים היום.

And of course, most of you have had three meals today,

וכמובן, רובכם סעדתם שלוש ארוחות היום,

and probably will continue to have after this event.

וככל הנראה תמשיכו לעשות כן לאחר האירוע הזה.

So going in, what was Qatar in the 1940s?

אז תחילה, מה הייתה קטאר בשנות ה-40?

We were about 11,000 people living here.

היינו 11,000 אנשים בקירוב שחיו כאן.

There was no water. There was no energy, no oil, no cars, none of that.

לא היו מים. לא הייתה אנרגיה, לא נפט, לא מכוניות, לא מזה ולא מזה.

Most of the people who lived here

רוב האנשים שחיו כאן

either lived in coastal villages, fishing,

חיו בכפרי החוף מדיג

or were nomads who roamed around with the environment trying to find water.

או שהיו נוודים ששוטטו במרחב בחיפוש אחר מים.

None of the glamour that you see today existed.

דבר מהפאר שאתם רואים היום לא היה קיים אז.

No cities like you see today in Doha or Dubai or Abu Dhabi or Kuwait or Riyadh.

בלי ערים כמו שאתם רואים היום בדוחה או דוביי או אבו דבי או קוואייט או ריאד.

It wasn't that they couldn't develop cities.

זה לא שלא יכלו לפתח ערים.

Resources weren't there to develop them.

לא היו שם משאבים לפתח.

And you can see that life expectancy was also short.

ואתם יכולים לראות שתוחלת החיים גם הייתה קצרה.

Most people died around the age of 50.

רוב האנשים מתו סביב גיל 50.

So let's move to chapter two: the oil era.

בואו נתקדם לפרק ב': עידן הנפט.

1939, that's when they discovered oil.

1939, זה היה כשגילו נפט.

But unfortunately, it wasn't really fully exploited commercially

אך לרוע המזל, הוא לא ממש נוצל מסחרית במלואו

until after the Second World War.

עד לאחר מלחמת העולם השניה.

What did it do?

מה זה עשה?

It changed the face of this country, as you can see today and witness.

זה שינה את פני המדינה הזו, כפי שאתם מסוגלים היום לראות ולהעיד.

It also made all those people who roamed around the desert --

זה גם הכריח את כל אותם האנשים ששוטטו במדבר --

looking for water, looking for food,

שחיפשו אחר מים ומזון,

trying to take care of their livestock -- urbanize.

וניסו לטפל בעדריהם -- להתיישב בערים.

You might find this strange,

אתם עלולים לחשוב שזה מוזר

but in my family we have different accents.

אך במשפחתי יש לנו ניבים שונים.

My mother has an accent that is so different to my father,

הניב של אימי כל כך שונה מהניב של אבי,

and we're all a population of about 300,000 people in the same country.

ואנו בסה"כ כ 300,000 איש באותה ארץ.

There are about five or six accents in this country as I speak.

ישנם בערך חמישה או שישה ניבים במדינה זו בשעה שאני מדבר אתכם.

Someone says, "How so? How could this happen?"

מישהו ישאל, "כיצד? איך זה יכול לקרות?"

Because we lived scattered.

כי היינו פזורים בארץ.

We couldn't live in a concentrated way simply because there was no resources.

לא יכולנו לחיות בצפיפות משום שפשוט לא היו משאבים.

And when the resources came, be it oil,

וכשבאו המשאבים, נפט,

we started building these fancy technologies

התחלנו לבנות את הטכנולוגיות היפות האלו

and bringing people together because we needed the concentration.

ולקבץ אנשים יחדיו מפני שנזקקנו לריכוזי אוכלוסין.

People started to get to know each other.

אנשים החלו להכיר אלה את אלה.

And we realized that there are some differences in accents.

ושמנו לב שישנם הבדלים אחדים בניבים.

So that is the chapter two: the oil era.

אז זהו פרק ב': עידן הנפט.

Let's look at today.

בואו נסתכל על היום.

This is probably the skyline that most of you know about Doha.

זהו כנראה קו הרקיע שרובכם מכירים בדוחה.

So what's the population today?

ומה גודל האוכלוסיה היום?

It's 1.7 million people.

1.7 מיליון אנשים.

That is in less than 60 years.

זה בפחות מ- 60 שנים.

The average growth of our economy is about 15 percent for the past five years.

הגידול הממוצע בכלכלה שלנו הוא בערך 15% לחמש השנים האחרונות.

Lifespan has increased to 78.

תוחלת החיים עלתה ל- 78.

Water consumption has increased to 430 liters.

צריכת המיים עלתה ל- 430 ליטרים.

And this is amongst the highest worldwide.

וזו בין הגבוהות בעולם.

From having no water whatsoever

ממחסור מוחלט במים

to consuming water to the highest degree, higher than any other nation.

עד לצריכת המים הגבוהה ביותר, גבוה מכל אומה אחרת.

I don't know if this was a reaction to lack of water.

איני יודע אם זו הייתה תגובה למחסור המים.

But what is interesting about the story that I've just said?

אך מה מעניין בסיפור שעתה סיפרתי לכם?

The interesting part is that we continue to grow

המעניין הוא שאנו מוסיפים לגדול

15 percent every year for the past five years without water.

15% כל שנה לחמש השנים האחרונות ללא מים.

Now that is historic. It's never happened before in history.

זה היסטורי. זה מעולם לא קרה בעבר.

Cities were totally wiped out because of the lack of water.

ערים נמחקו לחלוטין מפאת מחסור במים.

This is history being made in this region.

זו היסטוריה שנעשית באזור הזה.

Not only cities that we're building,

לא רק ערים שאנו בונים,

but cities with dreams and people who are wishing to be scientists, doctors.

אלא ערים עם חלומות ואנשים שמקווים להיות מדענים, רופאים.

Build a nice home, bring the architect, design my house.

תבנה בית יפה, תביא אדריכל, תכנן לי בית.

These people are adamant that this is a livable space when it wasn't.

אנשים אלה מתעקשים שזהו מרחב מחיה מעשי, כשלא כך היה.

But of course, with the use of technology.

אך כמובן, בעזרת טכנולוגיה.

So Brazil has 1,782 millimeters per year of precipitation of rain.

לברזיל יש 1,782 מילימטרים של גשם בשנה.

Qatar has 74, and we have that growth rate.

לקטאר 74, ולנו יש את קצב הגידול ההוא.

The question is how.

השאלה היא איך.

How could we survive that?

איך יכולנו לשרוד את זה?

We have no water whatsoever.

אין לנו מים בכלל.

Simply because of this gigantic, mammoth machine called desalination.

בפשטות - בזכות המכונה הענקית, הבהמתית הנקראית התפלה.

Energy is the key factor here. It changed everything.

אנרגיה היא מרכיב המפתח פה. היא שינתה הכל.

It is that thing that we pump out of the ground, we burn tons of,

היא הדבר הזה שאנו שואבים מהאדמה, אנו שורפים אותו בטונות,

probably most of you used it coming to Doha.

סביר להניח שרובכם השתמשתם בו בבואכם לדוחה.

So that is our lake, if you can see it.

ובכן זה האגם שלנו, אם אתם מצליחים לראות אותו.

That is our river.

הנה הנהר שלנו.

That is how you all happen to use and enjoy water.

כך התאפשר לכם להשתמש וליהנות ממים.

This is the best technology that this region could ever have: desalination.

זו הטכנולוגיה הכי טובה שהאזור הזה היה יכול להשיג: התפלה.

So what are the risks?

ובכן מה הסכנות?

Do you worry much?

אתם דואגים הרבה?

I would say, perhaps if you look at the global facts,

הייתי אומר, אם תסתכלו אולי על עובדות בעולם,

you will realize, of course I have to worry.

תבינו, מן הסתם שעלי לדאוג.

There is growing demand, growing population.

יש ביקוש ההולך וגובר, אוכלוסיה גדלה.

We've turned seven billion only a few months ago.

נעשינו לשבעה מיליארד רק לפני מספר חודשים.

And so that number also demands food.

והמספר הזה גם דורש אוכל.

And there's predictions that we'll be nine billion by 2050.

וישנן הערכות שנהיה תשעה מיליארד עד 2050.

So a country that has no water

ובכן מדינה שאין לה מים

has to worry about what happens beyond its borders.

צריכה לדאוג למה שקורה מעבר לגבולותיה.

There's also changing diets.

ישנם גם הרגלי אכילה משתנים.

By elevating to a higher socio-economic level,

עקב עלייתם למעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר,

they also change their diet.

הם שינו גם את תזונתם.

They start eating more meat and so on and so forth.

הם התחילו לאכול יותר בשר וכן הלאה וכן הלאה.

On the other hand, there is declining yields

מאידך גיסא, ישנן ירידות בתנובה

because of climate change and because of other factors.

עקב שינוי אקלים ובעקבות משתנים אחרים.

And so someone has to really realize when the crisis is going to happen.

ולכן מישהו באמת צריך להתעורר לאור המשבר המתהווה.

This is the situation in Qatar, for those who don't know.

זה המצב בקטאר, למי שאינו יודע.

We only have two days of water reserve.

יש לנו רק יומיים בלבד של מי מאגרים.

We import 90 percent of our food,

אנו מייבאים 90% מהמזון שלנו,

and we only cultivate less than one percent of our land.

ואנחנו מעבדים פחות מאחוז אחד מאדמותנו.

The limited number of farmers that we have

המספר המוגבל של החקלאים שלנו

have been pushed out of their farming practices

נדחפו אל מחוץ לעיסוקיהם החקלאיים

as a result of open market policy and bringing the big competitions, etc., etc.

כתוצאה ממדיניות השוק הפתוח והכנסת המתחרים הגדולים, וכולי, וכולי.

So we also face risks.

אז אנחנו גם מתיצבים אל מול סיכונים.

These risks directly affect the sustainability of this nation and its continuity.

סיכונים אלה משפיעים במישרין על יכולת קיומה של אומה זו והמשכיותה.

The question is, is there a solution?

השאלה היא, האם ישנו פתרון?

Is there a sustainable solution?

האם ישנו פתרון בן קיימא?

Indeed there is.

אכן קיים.

This slide sums up thousands of pages of technical documents

שקף זה מסכם אלפי ניירות של מסמכים טכנים

that we've been working on over the past two years.

עליהם עמלנו בשנתיים האחרונות.

Let's start with the water.

הבה נתחיל במים.

So we know very well -- I showed you earlier -- that we need this energy.

אז אנו יודעים היטב -- הראתי לכם מוקדם יותר -- שאנחנו זקוקים לאנרגיה הזו.

So if we're going to need energy, what sort of energy?

ואם נזדקק לאנרגיה, איזה סוג של אנרגיה?

A depletable energy? Fossil fuel?

אנרגיה מתכלה? דלק מאובנים?

Or should we use something else?

או האם עלינו להשתמש במשהו אחר?

Do we have the comparative advantage to use another sort of energy?

האם יש לנו יתרון יחסי בניצול סוג אחר של אנרגיה?

I guess most of you by now realize that we do: 300 days of sun.

אני מניח שרובכם כבר מבינים שיש לנו: 300 ימי שמש.

And so we will use that renewable energy to produce the water that we need.

ולכן ננצל אנרגיה מתחדשת זו לייצור המים להם אנו זקוקים.

And we will probably put 1,800 megawatts of solar systems

וכנראה ניתן ל- 1800 מגוואט של מערכות סולריות

to produce 3.5 million cubic meters of water.

ליצר 3.5 מיליון קוב מים.

And that is a lot of water.

וזה הרבה מים.

That water will go then to the farmers,

המים האלה ילכו לחקלאים,

and the farmers will be able to water their plants,

והחקלאים יוכלו להשקות את יבולם

and they will be able then to supply society with food.

ואז הם יוכלו לספק לחברה אוכל.

But in order to sustain the horizontal line --

אך כדי לשמר את הקו האופקי --

because these are the projects, these are the systems that we will deliver --

כי אלה הם הפרוייקטים, אלה המערכות שאנו נספק --

we need to also develop the vertical line:

עלינו לפתח את הקו האנכי:

system sustenance, high-level education, research and development,

טיפוח מערכות, השכלה גבוהה, מחקר ופיתוח,

industries, technologies, to produce these technologies for application, and finally markets.

תעשיות, טכנולוגיות, לייצר טכנולוגיות לישום ושוקי קצה.

But what gels all of it, what enables it, is legislation, policies, regulations.

אך מה שמאחד את כל זה, מה שמאפשר אותו, זו חוקה, מדיניות, פיקוח.

Without it we can't do anything.

בלי אלה לא נוכל לעשות כלום.

So that's what we are planning to do.

ובכן זה מה שאנחנו מתכננים לעשות.

Within two years we should hopefully be done with this plan

תוך שנתיים אנו מקווים להשלים תוכנית זו

and taking it to implementation.

ולהביאה לביצוע.

Our objective is to be a millennium city, just like many millennium cities around:

יעדנו הוא להיות עיר מילניום, ממש כמו ערי מילניום רבות שקיימות:

Istanbul, Rome, London, Paris, Damascus, Cairo.

איסטנבול, רומא, לונדון, פריס, דמשק, קהיר.

We are only 60 years old, but we want to live forever

אנו רק בני 60, אך רוצים לחיות לעד

as a city, to live in peace.

כעיר, לחיות בשלום.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)