Alison Gopnik: What do babies think?

מתרגם: Sorin Solomon מבקר: Sigal Tifferet

What is going on

מה מתרחש

in this baby's mind?

במוחו של התינוק הזה?

If you'd asked people this 30 years ago,

אם היינו שואלים את השאלה הזו לפני 30 שנה

most people, including psychologists,

רוב האנשים, כולל פסיכולוגים,

would have said that this baby was irrational,

היו אומרים כי התינוק הזה לא רציונלי,

illogical, egocentric --

חסר כל הגיון, אגוצנטרי -

that he couldn't take the perspective of another person

שהוא אינו יכול לקחת בחשבון נקודת מבט של אדם אחר

or understand cause and effect.

או להבין סיבה ותוצאה.

In the last 20 years,

בעשרים השנים האחרונות,

developmental science has completely overturned that picture.

המדע ההתפתחותי הפך לחלוטין את התמונה הזאת.

So in some ways,

כך שבדרכים מסויימות,

we think that this baby's thinking

אנחנו חושבים שצורת המחשבה של התינוק הזה

is like the thinking of the most brilliant scientists.

דומה לצורת המחשבה של המדענים המבריקים ביותר.

Let me give you just one example of this.

אתן לכם דוגמא לכך.

One thing that this baby could be thinking about,

אחד הדברים שתינוק זה יכול לחשוב עליו

that could be going on in his mind,

הדבר שיכול להעסיק את מוחו,

is trying to figure out

זה הניסיון להבין

what's going on in the mind of that other baby.

מה מתרחש במוחו של התינוק האחר.

After all, one of the things that's hardest for all of us to do

אחרי הכל, אחד הדברים הקשים ביותר בשביל כולנו

is to figure out what other people are thinking and feeling.

זה להבין מה אנשים אחרים חושבים ומרגישים.

And maybe the hardest thing of all

ואולי הדבר הקשה ביותר

is to figure out that what other people think and feel

הוא ההבנה שמה שאנשים אחרים מרגישים וחושבים

isn't actually exactly like what we think and feel.

לא תואם את מה שאנו מרגישים וחושבים.

Anyone who's followed politics can testify

כל מי שעוקב אחר פוליטיקה יוכל להעיד

to how hard that is for some people to get.

עד כמה קשה זה יכול להיות עבור אנשים מסויימים.

We wanted to know

אנחנו רצינו לדעת,

if babies and young children

האם תינוקות וילדים קטנים יכולים

could understand this really profound thing about other people.

להבין את הדבר המהותי הזה בנוגע לאנשים אחרים.

Now the question is: How could we ask them?

עכשיו השאלה היא: איך נוכל לשאול אותם?

Babies, after all, can't talk,

תינוקות, אחרי הכל, לא יכולים לדבר,

and if you ask a three year-old

ואם נשאל ילד בן שלוש

to tell you what he thinks,

על מה הוא חושב,

what you'll get is a beautiful stream of consciousness monologue

מה שנקבל הוא זרם יפה של מונולוג ישר מהתודעה

about ponies and birthdays and things like that.

על סוסי פוני וימי הולדת ודברים דומים.

So how do we actually ask them the question?

אז איך למעשה אנחנו שואלים אותם את השאלה?

Well it turns out that the secret was broccoli.

טוב, מסתבר שהסוד היה ברוקולי.

What we did -- Betty Rapacholi, who was one of my students, and I --

מה שעשינו, בטי ראפקולי, שהייתה סטודנטית שלי, ואני,

was actually to give the babies two bowls of food:

היה בעצם לתת לתינוקות שתי קערות עם אוכל:

one bowl of raw broccoli

קערה אחת של ברוקולי לא מבושל

and one bowl of delicious goldfish crackers.

וקערה נוספת עם קרקרים טעימים בצורת דגי זהב.

Now all of the babies, even in Berkley,

כל התינוקות, אפילו בברקלי,

like the crackers and don't like the raw broccoli.

אוהבים את הקרקרים ולא את הברוקולי.

(Laughter)

(צחוק)

But then what Betty did

אך מה שבטי עשתה

was to take a little taste of food from each bowl.

היה לטעום מעט מכל אחת מהקערות.

And she would act as if she liked it or she didn't.

ואז היא התנהגה כאילו אהבה את מה שלקחה, או שלא.

So half the time, she acted

חצי מהזמן היא התנהגה

as if she liked the crackers and didn't like the broccoli --

כאילו היא אוהבת את הקרקרים ולא את הברוקולי -

just like a baby and any other sane person.

כמו תינוק וכל אדם שפוי אחר.

But half the time,

אבל בחצי השני מהמקרים,

what she would do is take a little bit of the broccoli

היא לקחה חתיכה קטנה של ברוקולי

and go, "Mmmmm, broccoli.

ואמרה "מממ, ברוקולי.

I tasted the broccoli. Mmmmm."

טעמתי את הברוקולי. ממממממ"

And then she would take a little bit of the crackers,

ואז היייתה לוקחת מעט מהקרקרים,

and she'd go, "Eww, yuck, crackers.

והייתה אומרת "איכס, יאק, קרקרים!

I tasted the crackers. Eww, yuck."

טעמתי את הקרקרים. איכס, יאק"

So she'd act as if what she wanted

היא התנהגה כאילו מה שהיא רצתה

was just the opposite of what the babies wanted.

היה הדבר ההפוך ממה שרצו התינוקות.

We did this with 15 and 18 month-old babies.

עשינו את זה עם תינוקות בני 15 ו-18 חודשים.

And then she would simply put her hand out and say,

אז היא הייתה מושיטה את ידה ואומרת

"Can you give me some?"

"תוכל לתת לי קצת?"

So the question is: What would the baby give her,

אז השאלה היא: מה ייתנו לה התינוקות?

what they liked or what she liked?

מה שהם אהבו או מה שהיא אהבה?

And the remarkable thing was that 18 month-old babies,

והדבר המדהים היה שתינוקות בני 18 חודשים,

just barely walking and talking,

שבקושי הלכו ודיברו,

would give her the crackers if she liked the crackers,

נתנו לה את הקרקרים אם אהבה את הקרקרים,

but they would give her the broccoli if she liked the broccoli.

אבל נתנו לה את הברוקולי אם אהבה את הברוקולי.

On the other hand,

מצד שני,

15 month-olds would stare at her for a long time

תינוקות בני 15 חודשים פשוט היו בוהים בה זמן ממושך

if she acted as if she liked the broccoli,

אם התנהגה כאילו אהבה את הברוקולי,

like they couldn't figure this out.

כאילו לא יכלו להבין את זה.

But then after they stared for a long time,

אך לאחר שהם בהו בה זמן רב,

they would just give her the crackers,

הם פשוט נתנו לה את הקרקרים,

what they thought everybody must like.

מה שהם חשבו שכולם אוהבים.

So there are two really remarkable things about this.

אז יש שני דברים מדהימים בקשר לזה.

The first one is that these little 18 month-old babies

הראשון הוא שתינוקות קטנים אלה, בני 18 חודשים

have already discovered

כבר גילו

this really profound fact about human nature,

את העובדה העמוקה הזאת הקשורה לטבע האנושי

that we don't always want the same thing.

שאנחנו לא תמיד רוצים את אותם הדברים.

And what's more, they felt that they should actually do things

יתרה מזאת, הם הרגישו שעליהם לעשות דברים

to help other people get what they wanted.

בכדי לעזור לאנשים אחרים לקבל את מה שרצו.

Even more remarkably though,

אפילו יותר ראוי לציין

the fact that 15 month-olds didn't do this

היא העובדה שמאחר ובני 15 החודשים לא עשו כך

suggests that these 18 month-olds had learned

מרמזת על כך שבני ה18 חודשים האלה למדו

this deep, profound fact about human nature

את העובדה העמוקה והמהותית הקשורה לטבע האנושי

in the three months from when they were 15 months old.

בשלושת החודשים שעברו מהיותם בני 15 חודשים.

So children both know more and learn more

משמעות הדבר היא שילדים יודעים יותר וגם לומדים יותר

than we ever would have thought.

מאשר היינו מעלים על דעתנו.

And this is just one of hundreds and hundreds of studies over the last 20 years

וזה רק אחד ממאות רבות של מחקרים מעשרים השנים האחרונות

that's actually demonstrated it.

שמוכיחים זאת באמת.

The question you might ask though is:

השאלה שאולי תשאלו היא:

Why do children learn so much?

למה ילדים לומדים כל כך הרבה?

And how is it possible for them to learn so much

ואיך זה אפשרי בשבילם ללמוד כל כך הרבה

in such a short time?

בזמן כל כך קצר?

I mean, after all, if you look at babies superficially,

אחרי הכל, אם נסתכל על תינוקות, במבט ראשון

they seem pretty useless.

הם נראים די חסרי תועלת.

And actually in many ways, they're worse than useless,

למען האמת, במובנים רבים הם גרועים יותר מחסרי תועלת,

because we have to put so much time and energy

כי אנחנו צריכים להשקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיה

into just keeping them alive.

רק כדי להחזיק אותם בחיים.

But if we turn to evolution

אך אם נסתכל על האבולוציה

for an answer to this puzzle

כדי למצוא תשובה לשאלה

of why we spend so much time

למה אנחנו מבלים זמן כה רב

taking care of useless babies,

בטיפול בתינוקות חסרי תועלת,

it turns out that there's actually an answer.

מתברר שיש בעצם תשובה ברורה.

If we look across many, many different species of animals,

אם נסתכל על הרבה מאוד זנים של חיות,

not just us primates,

לא רק פרימאטים כמונו,

but also including other mammals, birds,

אלא גם יונקים אחרים, ציפורים,

even marsupials

אפילו חיות כיס

like kangaroos and wombats,

כמו וומבט וקנגורו,

it turns out that there's a relationship

מסתבר שיש קשר

between how long a childhood a species has

בין אורך תקופת הילדות

and how big their brains are compared to their bodies

לגודל המוח בהשוואה לגוף

and how smart and flexible they are.

וכמה חכמים וגמישים היצורים.

And sort of the posterbirds for this idea are the birds up there.

בחרנו כ"נערות פוסטר" את שתי הציפורים כאן.

On one side

מצד אחד

is a New Caledonian crow.

נמצא העורבן הניו קלונדיאני.

And crows and other corvidae, ravens, rooks and so forth,

העורבן ועורביים אחרים, העורב וכו'

are incredibly smart birds.

הם ציפורים חכמות בצורה מפתיעה.

They're as smart as chimpanzees in some respects.

הם חכמים כמו שימפנזים במובנים מסויימים.

And this is a bird on the cover of science

וזו ציפור על השער של מגזין "Science"

who's learned how to use a tool to get food.

שלמדה להשתמש בכלי בכדי להשיג אוכל.

On the other hand,

בצד השני,

we have our friend the domestic chicken.

יש לנו את חברתנו התרנגולת המבויתת.

And chickens and ducks and geese and turkeys

אווזים, ברווזים, תרנגולות ותרנגולי הודו

are basically as dumb as dumps.

הם בעצם טיפשים כמו חמורים.

So they're very, very good at pecking for grain,

הם מאוד מאוד טובים בניקור גרעינים,

and they're not much good at doing anything else.

אבל לא ממש טובים בשום דבר אחר.

Well it turns out that the babies,

טוב, אז מסתבר שתינוקות

the New Caledonian crow babies, are fledglings.

התינוקות של העורבן, הם גוזלים.

They depend on their moms

הם מסתמכים על אמם

to drop worms in their little open mouths

שתניח תולעים בפיות הקטנים שלהם

for as long as two years,

לתקופה באורך של שנתיים,

which is a really long time in the life of a bird.

שזה זמן ארוך מאוד בתוחלת החיים של ציפור.

Whereas the chickens are actually mature

בעוד שהתרנגולות בעצם בוגרות

within a couple of months.

תוך חודשים ספורים.

So childhood is the reason

אז הילדות היא הסיבה

why the crows end up on the cover of Science

לכך שהעורבנים מגיעים לשער מגזין "Science"

and the chickens end up in the soup pot.

והתרנגולות מסיימות בסיר מרק.

There's something about that long childhood

יש משהו בילדות הארוכה הזאת

that seems to be connected

שנראה קשור

to knowledge and learning.

לידע ולמידה.

Well what kind of explanation could we have for this?

אז איה סוג של הסבר יש לנו לזה?

Well some animals, like the chicken,

חיות מסויימות, כמו התרנגולות

seem to be beautifully suited

נראות מותאמות באופן נפלא

to doing just one thing very well.

לביצוע משימה אחת בצורה מצוינת.

So they seem to be beautifully suited

אז הם ממש מותאמים

to pecking grain in one environment.

לנקר את הגרעינים בסביבה מסויימת.

Other creatures, like the crows,

בעוד יצורים אחרים, כמו העורבנים,

aren't very good at doing anything in particular,

לא מצטיינים בשום דבר מסויים,

but they're extremely good

אבל הם טובים מאוד

at learning about laws of different environments.

בללמוד את החוקים של סביבות שונות.

And of course, we human beings

וכמובן, אנחנו

are way out on the end of the distribution like the crows.

בקצה הספקטרום כמו העורבנים.

We have bigger brains relative to our bodies

יש לנו מוחות גדולים יותר יחסית לגוף שלנו

by far than any other animal.

הרבה מאשר לכל חיה אחרת.

We're smarter, we're more flexible,

אנחנו חכמים יותר, גמישים יותר,

we can learn more,

יכולת הלמידה שלנו גדולה יותר,

we survive in more different environments,

אנחנו שורדים בסביבות שונות,

we migrated to cover the world and even go to outer space.

אנחנו התפרשנו כדי לכסות את העולם ואפילו הגענו לחלל החיצון.

And our babies and children are dependent on us

והילדים והתינוקות שלנו תלויים בנו

for much longer than the babies of any other species.

הרבה יותר זמן מאשר אצל כל מין אחר.

My son is 23.

הבן שלי בן 23.

(Laughter)

(צחוק)

And at least until they're 23,

ולפחות עד שהם בני 23,

we're still popping those worms

אנחנו עדיין זורקים את התולעים האלה

into those little open mouths.

אל הפיות הקטנים הפתוחים שלהם.

All right, why would we see this correlation?

אוקיי, למה רואים את המתאם הזה?

Well an idea is that that strategy, that learning strategy,

יתכן שהאסטרטגיה הזאת, אסטרטגיית הלימוד הזו,

is an extremely powerful, great strategy for getting on in the world,

היא אסטרטגיה מוצלחת מאוד להסתדר בעולם הזה,

but it has one big disadvantage.

אך יש לה חסרון אחד גדול

And that one big disadvantage

וחסרון זה

is that, until you actually do all that learning,

הוא שעד שאתה בעצם מסיים ללמוד את הכל,

you're going to be helpless.

אתה חסר אונים.

So you don't want to have the mastodon charging at you

אז לא ממש תרצה שממותה תרדוף אחריך

and be saying to yourself,

ותשאל את עצמך

"A slingshot or maybe a spear might work. Which would actually be better?"

"קלע או אולי חנית יכולים להתאים. מי מהן טובה יותר?"

You want to know all that

אתה רוצה לדעת את כל זה

before the mastodons actually show up.

לפני שהממותות מגיעות.

And the way the evolutions seems to have solved that problem

והדרך בה נראה שהאבולוציה פתרה את הבעיה הזו

is with a kind of division of labor.

היא בעזרת סוג של חלוקת תפקידים.

So the idea is that we have this early period when we're completely protected.

הרעיון הוא שיש לנו את התקופה המוקדמת בה אנחנו מוגנים לחלוטין.

We don't have to do anything. All we have to do is learn.

אנחנו לא צריכים לעשות דבר. כל שעלינו לעשות הוא ללמוד.

And then as adults,

ואז, כמבוגרים,

we can take all those things that we learned when we were babies and children

אנחנו יכולים לקחת את כל אותם דברים שלמדנו כתינוקות ולידים

and actually put them to work to do things out there in the world.

ולהשתמש בהם לביצוע מטלות בעולם האמיתי.

So one way of thinking about it

אז דרך אחת לחשוב על זה

is that babies and young children

היא שתינוקות וילדים קטנים

are like the research and development division of the human species.

הם כמו מחלקת המחקר והפיתוח של המין האנושי.

So they're the protected blue sky guys

אז הם החברה האלה

who just have to go out and learn and have good ideas,

שכל מה שהם צריכים לעשות זה לצאת וללמוד ולהעלות רעיונות טובים,

and we're production and marketing.

ואנחנו ייצור ושיווק.

We have to take all those ideas

אנחנו צריכים לקחת את כל הרעיונות האלו

that we learned when we were children

שלמדנו בהיותנו ילדים

and actually put them to use.

ובאמת להשתמש בהם.

Another way of thinking about it

דרך נוספת לחשוב על זה

is instead of thinking of babies and children

היא שבמקום לחשוב על תינוקות וילדים

as being like defective grownups,

כמבוגרים פגומים,

we should think about them

עלינו לחשוב עליהם

as being a different developmental stage of the same species --

כשלב התפתחותי שונה של אותו המין -

kind of like caterpillars and butterflies --

קצת כמו זחלים ופרפרים -

except that they're actually the brilliant butterflies

חוץ מזה שהם הפרפרים הנהדרים

who are flitting around the garden and exploring,

אשר מסתובבים בגן וחוקרים את סביבתם,

and we're the caterpillars

ואנחנו הזחלים

who are inching along our narrow, grownup, adult path.

אשר זוחלים לאורך הדרך הצרה, הבוגרת שלנו.

If this is true, if these babies are designed to learn --

אם זה נכון, אם תינוקות באמת מתוכננים כדי ללמוד

and this evolutionary story would say children are for learning,

והסיפור האבולוציוני הזה יספר לנו שילדים נועדו ללמוד,

that's what they're for --

זו הסיבה לקיומם,

we might expect

נוכל אולי לצפות לכך

that they would have really powerful learning mechanisms.

שיהיו בידיהם מנגנוני למידה חזקים במיוחד.

And in fact, the baby's brain

ובאמת, מוחו של תינוק

seems to be the most powerful learning computer

הוא כנראה מחשב הלמידה החזק

on the planet.

ביותר בעולם.

But real computers are actually getting to be a lot better.

אבל מחשבים אמיתיים משתפרים מאוד.

And there's been a revolution

הייתה מהפכה של ממש

in our understanding of machine learning recently.

בצורה בה אנחנו מבינים למידת מכונות לאחרונה.

And it all depends on the ideas of this guy,

הכל מסתמך על רעיונותיו של הבחור הזה,

the Reverend Thomas Bayes,

הכומר Thomas Bayes,

who was a statistician and mathematician in the 18th century.

שהיה סטטיסטיקאי ומתמטיקאי במאה ה-18.

And essentially what Bayes did

בעיקרון, מה ש- Bayes עשה

was to provide a mathematical way

היה לספק דרך מתמטית

using probability theory

תוך כדי שימוש בתאורית ההסתברות

to characterize, describe,

כדי לאפיין, לתאר

the way that scientists find out about the world.

את הדרך בה מדענים מגלים דברים על העולם.

So what scientists do

אז איך מדענים פועלים?

is they have a hypothesis that they think might be likely to start with.

הם מניחים השערה שלדעתם סבירה.

They go out and test it against the evidence.

ואז הם הולכים ובודקים אותה כנגד ההוכחות.

The evidence makes them change that hypothesis.

ההוכחה גורמת להם לשנות את ההשערה.

Then they test that new hypothesis

ואז הם בודקים את ההשערה החדשה

and so on and so forth.

וכך הלאה והלאה.

And what Bayes showed was a mathematical way that you could do that.

ומה שבייס הראה הייתה דרך מתמטית לעשות זאת.

And that mathematics is at the core

והמתמטיקה הזאת עומדת בבסיס

of the best machine learning programs that we have now.

לתוכניות למידה באמצעות מכונה הטובות ביותר שיש לנו כיום.

And some 10 years ago,

לפני כ- 10 שנים

I suggested that babies might be doing the same thing.

הצעתי את הרעיון שתינוקות עושים את אותו הדבר.

So if you want to know what's going on

אז אם תרצו לדעת מה קורה

underneath those beautiful brown eyes,

מעבר לעיניים החומות והיפות האלה,

I think it actually looks something like this.

אני חושבת שזה נראה בערך ככה.

This is Reverend Bayes's notebook.

זו המחברת של הכומר Bayes.

So I think those babies are actually making complicated calculations

אז אני חושבת שתינוקות אלה בעצם מבצעים חישובים מסובכים

with conditional probabilities that they're revising

עם הסתברויות מותנות שהם מנתחים

to figure out how the world works.

כדי להבין איך העולם עובד.

All right, now that might seem like an even taller order to actually demonstrate.

זה יכול להיראות כמו משהו מסובך מכדי שנוכיח באמת.

Because after all, if you ask even grownups about statistics,

כי אחרי הכל, אם תשאלו מבוגרים על סטטיסטיקות,

they look extremely stupid.

הם ייראו טיפשים מאוד.

How could it be that children are doing statistics?

אז איך יכול להיות שילדים עוסקים בסטטיסטיקה?

So to test this we used a machine that we have

כדי לבדוק את זה השתמשנו במכונה שבשרותנו

called the Blicket Detector.

בשם גלאי Blicket.

This is a box that lights up and plays music

מדובר בקופסה בה נדלקת נורה ומנגנת מוסיקה

when you put some things on it and not others.

כאשר מניחים עליה פריטים מסוימים, ואילו עם אחרים, לא.

And using this very simple machine,

ובשימוש במכונה הפשוטה הזו

my lab and others have done dozens of studies

המעבדה שלי ומעבדות אחרות ערכו עשרות מחקרים

showing just how good babies are

אשר מראים עד כמה באמת טובים התינוקות

at learning about the world.

בלימוד העולם.

Let me mention just one

תנו לי להראות רק אחת

that we did with Tumar Kushner, my student.

שעשינו עם תומר קושנר, תלמיד שלי.

If I showed you this detector,

אם הייתי מראה לכם את הגלאי הזה

you would be likely to think to begin with

כנראה שהייתם מתחילים לחשוב

that the way to make the detector go

שהדרך להפעיל את הגלאי

would be to put a block on top of the detector.

תהיה להניח קוביה על הגלאי.

But actually, this detector

במציאות, הגלאי הזה

works in a bit of a strange way.

עובד בדרך קצת משונה.

Because if you wave a block over the top of the detector,

אם ננופף עם הקוביה מעל הגלאי,

something you wouldn't ever think of to begin with,

דבר שלא היה עולה בדעתנו,

the detector will actually activate two out of three times.

הגלאי יופעל בעצם בפעמיים מתוך שלוש.

Whereas, if you do the likely thing, put the block on the detector,

בעוד שאם תעשה את הדבר הברור מאילו, שזה להניח את הקוביה על הגלאי,

it will only activate two out of six times.

הגלאי יופעל רק בפעמיים מתוך שש.

So the unlikely hypothesis

אז להנחה הסבירה פחות

actually has stronger evidence.

יש למעשה ראיות חזקות יותר.

It looks as if the waving

נראה כאילו ניפוף הקוביה מעל הגלאי

is a more effective strategy than the other strategy.

היא אסטרטגיה טובה יותר מאשר אסטרטגיה האחרת.

So we did just this; we gave four year-olds this pattern of evidence,

אז כך עשינו; נתנו לילדים בני ארבע את דפוס הראיות הזה

and we just asked them to make it go.

וביקשנו מהם לגרום לזה לעבוד.

And sure enough, the four year-olds used the evidence

ואכן, הילדים האלה השתמשו בדפוס הראיות

to wave the object on top of the detector.

כדי לנופף עם הקוביה מעל הגלאי.

Now there are two things that are really interesting about this.

מצאנו שני דברים מעניינים במיוחד בזה.

The first one is, again, remember, these are four year-olds.

הראשון הוא - שוב, זיכרו, מדובר בילדים בני ארבע.

They're just learning how to count.

שרק לומדים לספור.

But unconsciously,

אבל באופן לא מודע

they're doing these quite complicated calculations

הם עושים חישובים די מסובכים

that will give them a conditional probability measure.

שנותנים להם כלי למדידת ההסתברות המותנית.

And the other interesting thing

והדבר המעניין הנוסף הוא

is that they're using that evidence

שהם משתמשים בראיות שקיבלו

to get to an idea, get to a hypothesis about the world,

כדי לקבל מושג, לקבל הנחה לגבי העולם,

that seems very unlikely to begin with.

שנראית מאוד לא סבירה מלכתחילה.

And in studies we've just been doing in my lab, similar studies,

במחקרים שעשינו במעבדה שלי, מחקרים דומים,

we've show that four year-olds are actually better

הראינו שילדים בני ארבע הם טובים יותר

at finding out an unlikely hypothesis

בגילוי הנחות לא סבירות

than adults are when we give them exactly the same task.

מאשר מבוגרים שניתנה להם אותה המשימה בדיוק.

So in these circumstances,

בנסיבות אלו,

the children are using statistics to find out about the world,

ילדים משתמשים בסטטיסטיקה כדי ללמוד על העולם,

but after all, scientists also do experiments,

אך אחרי הכל, מדענים גם עורכים ניסויים,

and we wanted to see if children are doing experiments.

ורצינו לבדוק, האם גם הילדים עורכים ניסויים.

When children do experiments we call it "getting into everything"

כאשר ילדים עורכים ניסויים, אנחנו קוראים לזה להתעסק עם כל דבר

or else "playing."

או, לשחק.

And there's been a bunch of interesting studies recently

נערכו כמה מחקרים מעניינים לאחרונה

that have shown this playing around

שהראו שהמשחק הזה

is really a kind of experimental research program.

הוא בעצם סוג של מחקר נסיוני.

Here's one from Cristine Legare's lab.

הנה אחד מהמעבדה של קריסטין לגאר.

What Cristine did was use our Blicket Detectors.

קריסטין השתמשה בגלאי Blicket.

And what she did was show children

היא הראתה לילדים

that yellow ones made it go and red ones didn't,

שקוביות צהובות גורמות לגלאי לפעול ואדומות לא,

and then she showed them an anomaly.

ולאחר מכן הציגה בפניהם חריגה.

And what you'll see

מה שתראו כאן

is that this little boy will go through five hypotheses

הוא שילד קטן זה יעבור בין חמש הנחות שונות

in the space of two minutes.

בפרק זמן של שתי דקות.

(Video) Boy: How about this?

הילד: מה לגבי זה?

Same as the other side.

אותו דבר כמו הצד השני.

Alison Gopnik: Okay, so his first hypothesis has just been falsified.

אליסון גופניק: או קיי, ההנחה הראשונה שלו נכשלה.

(Laughter)

(צחוק)

Boy: This one lighted up, and this one nothing.

הילד: זה נדלק, וזה כלום.

AG: Okay, he's got his experimental notebook out.

א.ג.: או קיי, הוא הוציא את פנקס הניסויים שלו.

Boy: What's making this light up.

הילד: מה גורם לזה להידלק ...

(Laughter)

(צחוק)

I don't know.

אני לא יודע.

AG: Every scientist will recognize that expression of despair.

א.ג.: כל חוקר יזהה את מבט הייאוש הזה.

(Laughter)

(צחוק)

Boy: Oh, it's because this needs to be like this,

ילד: אולי בגלל שזה צריך להיות ככה,

and this needs to be like this.

וזה צריך להיות ככה.

AG: Okay, hypothesis two.

א.ג.: או קיי, הנחה מספר שתיים.

Boy: That's why.

ילד: זה למה.

Oh.

אה...

(Laughter)

(צחוק)

AG: Now this is his next idea.

א.ג.: כעת עובר לרעיון חדש.

He told the experimenter to do this,

הוא אמר לחוקרת לעשות ככה,

to try putting it out onto the other location.

לנסות לשים את זה בצד השני.

Not working either.

גם לא עובד.

Boy: Oh, because the light goes only to here,

ילד: אה, בגלל שהאור נדלק רק כאן,

not here.

ולא כאן.

Oh, the bottom of this box

אה, בתחתית של הקופסה הזאת

has electricity in here,

יש חשמל,

but this doesn't have electricity.

ובזאת, אין.

AG: Okay, that's a fourth hypothesis.

א.ג.: או קיי, זאת הנחה רביעית.

Boy: It's lighting up.

ילד: זה נדלק.

So when you put four.

אז כשאתה שם ארבע.

So you put four on this one to make it light up

אז על זה אתה צריך לשים ארבע כדי שזה יידלק

and two on this one to make it light up.

ושניים על זה כדי שזה יידלק.

AG: Okay,there's his fifth hypothesis.

א.ג.: או קיי, הנה ההנחה החמישית שלו.

Now that is a particularly --

עכשיו, כאן מדובר

that is a particularly adorable and articulate little boy,

בילד חמוד ונבון במיוחד.

but what Cristine discovered is this is actually quite typical.

אך מה שקריסטין גילתה הוא שבעצם זה לא משהו יוצא מגדר הרגיל.

If you look at the way children play, when you ask them to explain something,

אם צופים בילדים משחקים, אם נבקש מהם להסביר לנו משהו,

what they really do is do a series of experiments.

מה שבעצם הם עושים זאת סדרה של ניסויים.

This is actually pretty typical of four year-olds.

זה בעצם די שכיח אצל ילדים בני ארבע.

Well, what's it like to be this kind of creature?

אז, איך זה להיות ייצור מהסוג הזה?

What's it like to be one of these brilliant butterflies

איך זה להיות אחד מהפרפרים הנפלאים האלה

who can test five hypotheses in two minutes?

שמסוגלים לבחון חמש הנחות בשתי דקות?

Well, if you go back to those psychologists and philosophers,

אם נלך אחורה לכל אותם פסיכולוגים ופילוסופים,

a lot of them have said

רבים מהם ציינו

that babies and young children were barely conscious

שלתינוקות ולילדים קטנים בקושי יש מודעות,

if they were conscious at all.

אם בכלל.

And I think just the opposite is true.

אני חושבת שבדיוק ההפך הוא הנכון.

I think babies and children are actually more conscious than we are as adults.

אני חושבת שתינוקות וילדים קטנים הם יותר מודעים ממה שאנחנו, המבוגרים.

Now here's what we know about how adult consciousness works.

זה מה שאנחנו יודעים על איך עובדת המודעות של המבוגרים.

And adults' attention and consciousness

המודעות ותשומת הלב של המבוגרים

look kind of like a spotlight.

נראים כמו סוג של אלומת אור.

So what happens for adults

מה שקורה אצל המבוגרים

is we decide that something's relevant or important,

הא שאנחנו מחליטים שמשהו רלוונטי או חשוב,

we should pay attention to it.

לכן כדאי שנשים אליו לב.

Our consciousness of that thing that we're attending to

המודעות שלנו לגבי אותו דבר בו אנחנו מתרכזים

becomes extremely bright and vivid,

הופכת להיות מאוד בהירה ומלאת חיים,

and everything else sort of goes dark.

וכל השאר כאילו נכנס לחשכה.

And we even know something about the way the brain does this.

אנחנו אפילו יודעים משהו על הדרך בה המוח עושה זאת.

So what happens when we pay attention

מה שקורה, כאשר אנחנו קשובים למשהו

is that the prefrontal cortex, the sort of executive part of our brains,

הוא שהקורטקס הפרה-פרונטלי, חלק ניהולי במוחנו,

sends a signal

שולח אות

that makes a little part of our brain much more flexible,

שהופך חלק קטן ממוחנו להרבה יותר גמיש,

more plastic, better at learning,

יותר פלסטי, יותר טוב בלמידה,

and shuts down activity

וסוגרת את הפעילות

in all the rest of our brains.

בכל שאר המוח שלנו.

So we have a very focused, purpose-driven kind of attention.

זה גורם לסוג של קשב מאוד מרוכז, מונחה-מטרה.

If we look at babies and young children,

אם נתבונן בתינוקות וילדים קטנים,

we see something very different.

נגלה משהו שונה לחלוטין.

I think babies and young children

אני חושבת שלתינוקות וילדים קטנים

seem to have more of a lantern of consciousness

יש סוג של עששית של מודעות,

than a spotlight of consciousness.

מאשר אלומה של מודעות.

So babies and young children are very bad

כך, תינוקות וילדים קטנים ממש לא טובים

at narrowing down to just one thing.

בהצטמצמות לדבר אחד ספציפי.

But they're very good at taking in lots of information

אך הם טובים מאוד בשאיבת מידע רב

from lots of different sources at once.

ממקורות רבים בבת אחת.

And if you actually look in their brains,

ואם נתבונן במוחות שלהם,

you see that they're flooded with these neurotransmitters

נראה שהם מוצפים במעבירים עצביים כאלה

that are really good at inducing learning and plasticity,

שהם מעולים בהשראת למידה וגמישות,

and the inhibitory parts haven't come on yet.

והחלקים מרסנים טרם הופיעו.

So when we say that babies and young children

אז כשאנחנו אומרים שתינוקות וילדים קטנים

are bad at paying attention,

לא מוצלחים בהפניית קשב,

what we really mean is that they're bad at not paying attention.

מה שאנחנו בעצם אומרים הוא שהם גרועים בלא לשים לב.

So they're bad at getting rid

הם גרועים בלהתעלם

of all the interesting things that could tell them something

מכל הדברים המעניינים מהם יכולים ללמוד משהו

and just looking at the thing that's important.

ולהסתכל רק על מה שבאמת חשוב.

That's the kind of attention, the kind of consciousness,

זהו סוג של קשב, של מודעות,

that we might expect

שאנחנו יכולים לצפות

from those butterflies who are designed to learn.

מאותם פרפרים שעוצבו כדי ללמוד.

Well if we want to think about a way

אם נרצה לחשוב על דרך

of getting a taste of that kind of baby consciousness as adults,

לטעום מסוג זה של מודעות תינוקות, כבוגרים,

I think the best thing is think about cases

אני חושבת שהדרך הטובה ביותר היא לחשוב על כל המקרים

where we're put in a new situation that we've never been in before --

בהם שמו אותנו במצב בו מעולם לא היינו קודם.

when we fall in love with someone new,

כשאנחנו מתאהבים במישהו חדש,

or when we're in a new city for the first time.

או כשאנחנו בעיר מסוימת בפעם הראשונה.

And what happens then is not that our consciousness contracts,

מה שקורה הוא לא שהמודעות שלנו מתכווצת,

it expands,

אלא היא מתרחבת,

so that those three days in Paris

כך ששלושת הימים האלה בפריז

seem to be more full of consciousness and experience

נראים יותר מלאים בחוויות ומודעות

than all the months of being

מאשר כל החודשים של להיות

a walking, talking, faculty meeting-attending zombie back home.

זומבי מהסוג שהולך, מדבר ומשתתף בישיבות אקדמיות, שם, בבית.

And by the way, that coffee,

ואגב, הקפה ההוא

that wonderful coffee you've been drinking downstairs,

הקפה הנפלא ההוא שאתם שותים למטה,

actually mimics the effect

ממש מדמה את התופעה

of those baby neurotransmitters.

של המעבירים העצביים של התינוקות.

So what's it like to be a baby?

אז איך זה להיות תינוק?

It's like being in love

זה כמו להיות מאוהב

in Paris for the first time

בפריז, לראשונה

after you've had three double-espressos.

אחרי ששתית שלושה אספרסו כפול.

(Laughter)

(צחוק)

That's a fantastic way to be,

זוהי דרך נהדרת להתקיים,

but it does tend to leave you waking up crying at three o'clock in the morning.

אך יש לזה נטיה לגרום לך להתעורר בדמעות בשלוש בבוקר.

(Laughter)

(צחוק)

Now it's good to be a grownup.

זה טוב להיות בוגר.

I don't want to say too much about how wonderful babies are.

אני לא רוצה לומר יותר מדי על עד כמה התינוקות נפלאים.

It's good to be a grownup.

זה טוב להיות בוגר.

We can do things like tie our shoelaces and cross the street by ourselves.

אנחו יכולים לעשות דברים כמו לקשור שרוכים או לעבור את הכביש לבד.

And it makes sense that we put a lot of effort

וזה די מובן שמשקיעים מאמץ רב

into making babies think like adults do.

בלגרום לתינוקות לחשוב כפי שהבוגרים חושבים.

But if what we want is to be like those butterflies,

אך אם כל מה שאנחנו רוצים הוא להיות כמו הפרפרים ההם,

to have open-mindedness, open learning,

להיות מסוגלים ללמוד, לשמור על ראש פתוח,

imagination, creativity, innovation,

דימיון, יצירתיות, חדשנות,

maybe at least some of the time

אולי לפחות בחלק מהזמן

we should be getting the adults

אנחנו צריכים לגרום לבוגרים

to start thinking more like children.

להתחיל לחשוב יותר כמו ילדים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)