Sergey Brin: Why Google Glass?

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: David Forrai מבקר: Ido Dekkers

Okay, it's great to be back at TED.

אוקיי, נהדר להיות כאן שוב בTED

Why don't I just start by firing away with the video?

אז למה שלא נתחיל פשוט לרוץ עם הסרטון?

(Music)

(מוסיקה)

(Video) Man: Okay, Glass, record a video.

(וידאו) אוקיי, גלאס, הקלט וידאו.

Woman: This is it. We're on in two minutes.

אישה: זהו זה. אנחנו עולים לבמה בעוד שתי דקות.

Man 2: Okay Glass, hang out with The Flying Club.

איש 2: אוקיי, גלאס, מבלים עם חברי מועדון התעופה.

Man 3: Google "photos of tiger heads." Hmm.

איש 3: "תמונות של ראש - טיגריס". המממ.

Man 4: You ready? You ready? (Barking)

איש 4: אתה מוכן? אתה מוכן? (נביחה)

Woman 2: Right there. Okay, Glass, take a picture.

אישה 2: ממש שם. אוקיי, גלאס, צלמו.

(Child shouting)

(ילד צועק)

Man 5: Go!

קדימה!

Man 6: Holy [beep]! That is awesome.

איש 6: לכל ה[צפצוף]! זה אדיר!

Child: Whoa! Look at that snake!

ילד: וואו! תראו את הנחש הזה!

Woman 3: Okay, Glass, record a video!

אישה 3:אוקיי, גלאס, הקלטו וידאו!

Man 7: After this bridge, first exit.

איש 7: אחרי הגשר הקרוב, היציאה הראשונה.

Man 8: Okay, A12, right there!

איש 8: אוקיי, A12, ממש שם!

(Applause)

(מחיאות כפיים)

(Children singing)

(ילדים שרים)

Man 9: Google, say "delicious" in Thai.

איש 9: גוגל, אמור "טעים" בתאילנדית.

Google Glass: อร่อยMan 9: Mmm, อร่อย.

- อร่อย. (איש 9:) "מממ, อร่อย.

Woman 4: Google "jellyfish."

אישה 4: חפש "מדוזה" בגוגל.

(Music)

(מוסיקה)

Man 10: It's beautiful.

זה מקסים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Sergey Brin: Oh, sorry, I just got this message from a Nigerian prince.

אוי, סליחה, הרגע קיבלתי הודעה מנסיך ניגרי.

He needs help getting 10 million dollars.

הוא צריך עזרה בגיוס 10 מיליון דולרים.

I like to pay attention to these

רציתי להתרכז בזה

because that's how we originally funded the company,

כי זו הדרך שבה הקמנו את החברה (גוגל) במקור,

and it's gone pretty well.

וזה הלך לא רע.

Though in all seriousness,

אבל אם נהיה רציניים לרגע,

this position that you just saw me in,

הפוזה שבה ראיתם אותי כרגע,

looking down at my phone,

מביט למטה בטלפון שלי,

that's one of the reasons behind this project, Project Glass.

זו אחת הסיבות שעומדות מאחורי הפרויקט הזה, פרויקט הגלאס (משקפי גוגל).

Because we ultimately questioned

כי שאלנו את עצמנו,

whether this is the ultimate future

האם בסופו של דבר זהו העתיד

of how you want to connect to other people in your life,

של איך אתה רוצה לתקשר עם אנשים אחרים במרוצת חייך,

how you want to connect to information.

איך אתה רוצה להתחבר לאינפורמציה.

Should it be by just walking around looking down?

האם אנחנו אמורים פשוט ללכת כה וכה בעודנו מביטים מטה?

But that was the vision behind Glass,

זה בדיוק החזון שמאחורי פרויקט גלאס,

and that's why we've created this form factor.

ולכן יצרנו אותם במתכונת הזו.

Okay. And I don't want to go through all the things it does and whatnot,

אוקיי. אני לא רוצה לעבור עכשיו על כל מה שהגלאס עושה או לא עושה,

but I want to tell you a little bit more

אבל אני רוצה לספר לכם עוד קצת

about the motivation behind what led to it.

על המניעים שהובילו ליצירה שלהם.

In addition to potentially socially isolating yourself

מעבר לבידוד פוטנציאלי שאתה יכול לגרום לעצמך,

when you're out and about looking at your phone,

כשאתה שם בחוץ, שקוע בטלפון שלך,

it's kind of, is this what you're meant to do with your body?

זה מעין.. האם זה מה שאתה אמור לעשות עם הגוף שלך?

You're standing around there

אתה עומד לך שם,

and you're just rubbing

ואתה פשוט משפשף

this featureless piece of glass.

את חתיכת הזכוכית הסתמית הזו.

You're just kind of moving around.

אתה פשוט זז לך סתם מצד לצד.

So when we developed Glass, we thought really about,

אז כשפיתחנו את הגלאס, חשבנו באמת על,

can we make something that frees your hands?

האם ניתן לעשות משהו כדי לשחרר לנו את הידיים?

You saw all of the things people are doing

ראיתם את כל הדברים שאנשים עושים

in the video back there.

קודם בסרטון

They were all wearing Glass,

הם כולם הרכיבו את הגלאס,

and that's how we got that footage.

וכך קיבלנו את התמונות ואת הקולות.

And also you want something that frees your eyes.

ואתה רוצה גם משהו שישאיר את העיניים שלך חופשיות

That's why we put the display up high,

לכן פיתחנו את התצוגה גבוה,

out of your line of sight,

מחוץ לקו הראייה הישיר,

so it wouldn't be where you're looking

כדי שהתמונות לא יהיו במקום שאליו אתם מסתכלים

and it wouldn't be where you're making

ולא יפריעו בשדה הראייה שבו אתם

eye contact with people.

יוצרים קשר עין עם אנשים.

And also we wanted to free up the ears,

רצינו גם להשאיר את האזניים חופשיות,

so the sound actually goes through,

כך שהצליל עובר דרך,

conducts straight to the bones in your cranium,

מגיע ישירות לעצמות הגולגולת,

which is a little bit freaky at first, but you get used to it.

מה שקצת מוזר בהתחלה, אבל מתרגלים לזה.

And ironically, if you want to hear it better,

ובאופן אירוני, אם אתה רוצה לשמוע טוב יותר,

you actually just cover your ear,

אתה פשוט מכסה את האוזניים,

which is kind of surprising, but that's how it works.

מפתיע, אבל כך זה עובד.

My vision when we started Google 15 years ago

החזון שלי, כשהקמנו את גוגל לפני 15 שנה,

was that eventually you wouldn't

היה שבסופו של דבר לא תצטרך

have to have a search query at all.

לבצע חיפוש כלל.

You'd just have information come to you as you needed it.

המידע פשוט יגיע אליך, ברגע שתזדקק לו.

And this is now, 15 years later,

והנה, 15 שנה מאוחר יותר,

sort of the first form factor

זו התצורה הראשונה

that I think can deliver that vision

שאני חושב שתוכל להגשים את החזון הזה.

when you're out and about on the street

כשאתה מסתובב ברחוב,

talking to people and so forth.

מדבר לאנשים, וכו'.

This project has lasted now, been just over two years.

הפרוייקט הזה רץ כבר מעל שנתיים.

We've learned an amazing amount.

למדנו במהלכו המון.

It's been really important to make it comfortable.

היה לנו ממש חשוב ליצור אותם כך שיהיו נוחים.

So our first prototypes we built were huge.

דגמי האבטיפוס הראשונים שבנינו, היו ענקיים.

It was like cell phones strapped to your head.

הם נראו כמו טלפונים סלולאריים שהוצמדו ברצועה לראש.

It was very heavy, pretty uncomfortable.

הם היו כבדים מאוד, די לא נוחים.

We had to keep it secret from our industrial designer

היינו צריכים לשמור אותם בסוד מהמעצבת התעשייתית שלנו

until she actually accepted the job,

עד שהיא קיבלה את התפקיד,

and then she almost ran away screaming.

ואז היא כמעט נסה על נפשה בצווחות.

But we've come a long way.

אבל עשינו דרך ארוכה.

And the other really unexpected surprise was the camera.

וההפתעה הבלתי צפויה הנוספת, הייתה המצלמה.

Our original prototypes didn't have cameras at all,

לדגם האבטיפוס המקורי שלנו, בכלל לא הייתה מצלמה,

but it's been really magical to be able to capture moments

אבל חשבתי שזה יהיה קסום לו יכולתי לתפוס ולנצור רגעים

spent with my family, my kids.

שביליתי עם המשפחה, עם הילדים.

I just never would have dug out a camera

פשוט אף פעם לא הצלחתי לשלוף בדיוק מצלמה

or a phone or something else to take that moment.

או טלפון או משהו כדי לנצור את הרגע הזה.

And lastly I've realized, in experimenting with this device,

ולבסוף הגעתי למסקנה, אחרי התנסות עם המכשיר הזה,

that I also kind of have a nervous tic.

שיש לי איזה "טיק" של עצבנות.

The cell phone is -- yeah, you have to look down on it and all that,

הטלפון הסלולארי הוא -- כן, צריך להביט עליו מלמעלה וכל זה,

but it's also kind of a nervous habit.

אבל זה גם סוג של תנועה עצבנית.

Like if I smoked, I'd probably just smoke instead.

למשל, אם הייתי מעשן - כנראה שהייתי פשוט מעשן במקום.

I would just light up a cigarette. It would look cooler.

הייתי פשוט מדליק סיגריה. זה היה נראה יותר מגניב.

You know, I'd be like --

אתם יודעים, הייתי ככה --

But in this case, you know, I whip this out

אבל במקרה הזה, אתם יודעים, אני שולף את זה החוצה,

and I sit there and look as if I have something

ואני יושב ובודק אם יש לי משהו

very important to do or attend to.

ממש חשוב לעשות, או להשתתף בו.

But it really opened my eyes to how much of my life

אבל זה באמת פקח את עיניי לגבי כמות הזמן

I spent just secluding away,

שאני משקיע בהתבודדות,

be it email or social posts or whatnot,

אם זה הדואר האלקטרוני, או פוסטים ברשתות החברתיות, או מה לא,

even though it wasn't really --

אף על פי שזה לא באמת היה --

there's nothing really that important or that pressing.

אין באמת משהו כזה חשוב או דוחק.

And with this, I know I will get certain messages

ועם המכשיר הזה, אני יודע שאקבל הודעות מסוימות

if I really need them,

אם באמת אצטרך אותן,

but I don't have to be checking them all the time.

אבל אני לא צריך לבדוק אותן כל הזמן.

Yeah, I've really enjoyed actually exploring the world more,

כן, ממש נהניתי יותר לחקור את העולם,

doing more of the crazy things like you saw in the video.

לעשות יותר מהדברים המטורפים שראיתם בסרטון.

Thank you all very much.

תודה רבה רבה לכולכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)