Drawings that show the beauty and fragility of Earth | Zaria Forman

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Zeeva Livshitz

I consider it my life's mission

אני מחשיבה את זה למשימת חיי

to convey the urgency of climate change through my work.

להעביר את הדחיפות של שינוי אקלים דרך העבודה שלי.

I've traveled north to the Arctic to the capture the unfolding story

טיילתי צפונה לקוטב הצפוני כדי ללכוד את הסיפור המתגלה

of polar melt,

של ההמסה הקוטבית,

and south to the Equator to document the subsequent rising seas.

ודרומה לקו המשווה לתעד את עליית הימים כתוצאה ממנה.

Most recently, I visited the icy coast of Greenland

לאחרונה, ביקרתי את החוף הקרחוני של גרינלנד

and the low-lying islands of the Maldives,

והאיים הנמוכים של המלדיביים,

connecting two seemingly disparate but equally endangered

שמחברים שני חלקים בסכנה שלא נראים קשורים

parts of our planet.

על פני הפלנטה שלנו.

My drawings explore moments of transition, turbulence

הציורים שלי חוקרים רגעים של שינויים, מערבולת

and tranquility in the landscape,

ושלווה בפני הנוף,

allowing viewers to emotionally connect

ומאפשרים לצופים להתחבר רגשית

with a place you might never have the chance to visit.

עם מקום שאולי לעולם לא תהייה לכם ההזדמנות לבקר.

I choose to convey the beauty as opposed to the devastation.

בחרתי להעביר את היופי בניגוד להרס.

If you can experience the sublimity of these landscapes,

אם אתם יכולים לחוות את הנשגבות של הנופים האלה,

perhaps you'll be inspired to protect and preserve them.

אולי תקבלו השראה להגן ולשמר אותם.

Behavioral psychology tells us that we take action

פסיכולוגיה התנהגותית מספרת לנו שאנחנו פועלים

and make decisions based on our emotions above all else.

ומחליטים בהתבסס על הרגשות שלנו מעל הכל.

And studies have shown that art impacts our emotions

ומחקרים הראו שאמנות משפיעה על הרגשות

more effectively than a scary news report.

יותר באפקטיביות מדיווח חדשותי מפחיד.

Experts predict ice-free Arctic summers

מומחים צופים קייצים נטולי קרח בקוטב הצפוני

as early as 2020.

מוקדם עד תחילת 2020.

And sea levels are likely to rise between two and ten feet

וגובה פני ים כנראה יעלו בין 60 סנטימטר לשלושה מטר

by century's end.

עד סוף המאה.

I have dedicated my career to illuminating these projections

הקדשתי את הקריירה שלי כדי להאיר את ההקרנות האלו

with an accessible medium,

עם מדיום נגיש,

one that moves us in a way that statistics may not.

אחד שמרגש אותנו בדרך שהסטטיסטיקה אולי לא.

My process begins with traveling to the places

התהליך שלי מתחיל בנסיעה למקומות

at the forefront of climate change.

בחזית שינוי האקלים.

On-site, I take thousands of photographs.

במקום, אני מצלמת אלפי תמונות.

Back in the studio,

בחזרה בסטודיו,

I work from both my memory of the experience and the photographs

אני עובדת עם הזיכרון של החוויה והתמונות

to create very large-scale compositions,

כדי ליצור קומפוזיציות בקנה מידה גדול מאוד,

sometimes over 10 feet wide.

לפעמים ברוחב של יותר מ 3 מטר.

I draw with soft pastel, which is dry like charcoal, but colors.

אני מציירת עם פסטלים רכים, שהם יבשים כמו פחם, אבל צבעוניים.

I consider my work drawings but others call them painting.

אני קוראת לעבודה שלי רישום אבל אחרים קוראים לזה ציור.

I cringe, though, when I'm referred to as a "finger painter."

אני מתכווצת, עם זאת, כשמתייחסים אלי כ"ציירת אצבעות."

(Laughter)

(צחוק)

But I don't use any tools

אבל אני לא משתמשת באף כלי

and I have always used my fingers and palms

ותמיד השתמשתי באצבעות שלי ובכפות הידיים

to manipulate the pigment on the paper.

כדי להפעיל את הפיגמנטים על הנייר.

Drawing is a form of meditation for me.

רישום הוא סוג של מדיטציה בשבילי.

It quiets my mind.

זה מרגיע את התודעה שלי.

I don't perceive what I'm drawing

אני לא קולטת את מה שאני מציירת

as ice or water.

כקרח או מים.

Instead, the image is stripped down

במקום, התמונה מופשטת

to its most basic form of color and shape.

לצורה הכי בסיסית שלה של צבע וצורה.

Once the piece is complete,

ברגע שהיצירה מושלמת,

I can finally experience the composition as a whole,

אני יכולה לבסוף לחוות את הקומפוזיציה בכללותה,

as an iceberg floating through glassy water,

כקרחון שצף על מים שקופים,

or a wave cresting with foam.

או גל מתרסק עם קצף.

On average, a piece this size takes me about,

בממוצע, יצירה בגודל כזה לוקחת לי בערך,

as you can see, 10 seconds.

כמו שאתם רואים, 10 שניות.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Really, more like 200 hours, 250 hours for something that size.

באמת, משהו כמו 200 שעות, 250 שעות למשהו בגודל כזה.

But I've been drawing ever since I could hold a crayon, really.

אבל ציירתי מאז שיכולתי להחזיק צבע, באמת.

My mom was an artist, and growing up,

אימי היתה אמנית, וכשגדלתי,

we always had art supplies all over the house.

תמיד היתה לנו אספקה של חמרי אמנות בכל הבית.

My mother's love of photography

האהבה של אימי לצילום

propelled her to the most remote regions of the earth,

דחפה אותה לאזורים הכי רחוקים של כדור הארץ,

and my family and I were fortunate enough

ומשפחתי ואני היינו ברי מזל מספיק

to join and support her on these adventures.

להצטרף ולתמוך בה בהרפתקאות האלו.

We rode camels in Northern Africa

רכבנו על גמלים בצפון אפריקה

and mushed on dog sleds near the North Pole.

ועל מזחלות כלבים ליד הקוטב הצפוני.

In August of 2012, I led my first expedition,

באוגוסט 2012, הובלתי את המשלחת הראשונה שלי,

taking a group of artists and scholars up the northwest coast of Greenland.

לקחתי קבוצה של אמנים ומלומדים לחוף הצפון מערבי של גרינלנד.

My mother was originally supposed to lead this trip.

אימי היתה אמורה במקור להוביל את הטיול.

She and I were in the early stages of planning,

היא ואני היינו בשלבים הראשונים של התכנון,

as we had intended to go together,

מאחר והתכוונו ללכת יחד,

when she fell victim to a brain tumor.

כשהיא נפלה קורבן לגידול במוח.

The cancer quickly took over her body and mind,

הסרטן השתלט במהירות על גופה ומוחה,

and she passed away six months later.

והיא נפטרה אחרי שישה חודשים.

During the months of her illness, though,

במהלך חודשי מחלתה, עם זאת,

her dedication to the expedition never wavered, and I made a promise

המסירות שלה למשלחת מעולם לא דעכה, והבטחתי לה

to carry out her final journey.

שאני אצא למסע האחרון שלה.

My mother's passion for the Arctic

התשוקה של אימי לקוטב הצפוני

echoed through my experience in Greenland,

הדהדה בחוויה שלי בגרינלנד,

and I felt the power

והרגשתי את הכוח

and the fragility of the landscape.

והשבריריות של פני השטח.

The sheer size of the icebergs

הגודל העצום של הקרחונים

is humbling.

מביא ענווה.

The ice fields are alive with movement and sound

שדות הקרח חיים עם תנועה וקול

in a way that I never expected.

בדרך שמעולם לא צפיתי.

I expanded the scale of my compositions

הרחבתי את גודל הקומפוזיציות שלי

to give you that same sense of awe that I experienced.

כדי לתת לכם את אותה תחושה של יראת כבוד שחוויתי.

Yet, while the grandeur of the ice is evident,

ועדיין, בעוד ההוד של הקרח ברור,

so, too, is its vulnerability.

כך גם הפגיעות שלו.

From our boat,

מהסירה שלנו,

I could see the ice sweating under the unseasonably warm sun.

יכולתי לראות את הקרח מזיע תחת השמש החמה יותר מהרגיל לעונה.

We had a chance to visit many of the Inuit communities in Greenland

היתה לנו הזדמנות לבקר הרבה מקהילות האינואיטים בגרינלנד

that now face huge challenges.

שעכשיו עמדו בפני אתגרים עצומים.

The locals spoke to me of vast areas of sea ice

המקומיים דיברו אלי על אזורים רחבים של קרח ים

that are no longer freezing over as they once did.

שכבר לא קופאים יותר כמו שהיו פעם.

And without ice, their hunting and harvesting grounds

ובלי קרח ים, אזורי הצייד והאיסוף שלהם

are severely diminished,

מתמעטים משמעותית,

threatening their way of life and survival.

ומאיימים על דרך החיים שלהם וההישרדות שלהם.

The melting glaciers in Greenland

הקרחונים הנמסים בגרינלנד

are one of the largest contributing factors to rising sea levels,

הם אחד הגורמים התורמים ביותר לעליית פני הימים,

which have already begun to drown

שכבר החלו להטביע

some of our world's lowest-lying islands.

כמה מהאיים הכי נמוכים בעולם.

One year after my trip to Greenland, I visited the Maldives,

שנה אחרי המסע שלי לגרינלנד, ביקרתי במלדיביים,

the lowest and flattest country in the entire world.

המדינה הכי נמוכה ושטוחה בכל העולם.

While I was there, I collected images and inspiration

בזמן שהייתי שם, אספתי תמונות והשראה

for a new body of work:

לגוף עבודה חדש:

drawings of waves lapping on the coast of a nation

ציורים של גלים מלחכים את חופי האומה

that could be entirely underwater within this century.

שיכולים להיות לגמרי מתחת למים כבר במאה הזו.

Devastating events happen every day

ארועים הרסניים מתרחשים כל יום

on scales both global and personal.

בקנה מידה גם גלובלי וגם אישי.

When I was in Greenland,

כשהייתי בגרינלנד,

I scattered my mother's ashes amidst the melting ice.

פיזרתי את אפרה של אימי בקרח הנמס.

Now she remains a part of the landscape she loved so much,

עכשיו היא נשארת חלק מפני השטח שהיא אהבה כל כך,

even as it, too, passes and takes on new form.

אפילו שגם זה, נעלם ולובש צורה חדשה.

Among the many gifts my mother gave me

בין הרבה מתנות שאימי נתנה לי

was the ability to focus on the positive,

היתה היכולת להתמקד על החיובי,

rather than the negative.

במקום על השלילי.

My drawings celebrate the beauty of what we all stand to lose.

הציורים שלי חוגגים את היופי של מה שאנחנו עומדים להפסיד.

I hope they can serve as records of sublime landscapes in flux,

אני מקווה שהם יכולים לשרת כתעוד של פני נוף נעלים בשינוי תמידי,

documenting the transition and inspiring our global community

לתעד את המעבר ולתת השראה לקהילה הגלובלית שלנו

to take action for the future.

לפעול עבור העתיד.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)