The new era of positive psychology | Martin Seligman

מתרגם: keren aharoni מבקר: Shlomo Adam

When I was President of the American Psychological Association,

כאשר הייתי נשיא האגודה האמריקאית לפסיכולוגיה

they tried to media-train me.

הם ניסו להכין אותי לעבודה מול התקשורת,

And an encounter I had with CNN summarizes

ואחד המפגשים שהיה לי עם ה-סי.אן.אן

מסכם את מה שאני עומד לדבר עליו היום,

what I'm going to be talking about today,

שזה הסיבה ה-11 להיות אופטימיים.

which is the eleventh reason to be optimistic.

The editor of Discover told us 10 of them;

העורך של ה"דיסקבר" גילה לנו 10 מהם,

I'm going to give you the eleventh.

אני עומד לגלות לכם את ה-11.

So they came to me, CNN, and they said, "Professor Seligman --

סי.אן.אן, פנו אלי, ואמרו, "פרופסור סליגמן

האם תואיל לספר לנו על מצבה של הפסיכולוגיה היום?

would you tell us about the state of psychology today?

We'd like to interview you about that."

אנו מעוניינים לראיין אותך על כך." ואני אמרתי, "נפלא".

And I said, "Great."

And she said, "But this is CNN, so you only get a sound bite."

המראיינת אמרה, "זה הסי.אן.אן, לכן תקבל זמן מסך קצרצר."

I said, "Well, how many words do I get?"

שאלתי, "כמה מילים אני מקבל?"

And she said, "Well, one."

והיא אמרה, "ובכן, מילה אחת".

(Laughter)

(צחוק)

המצלמות החלו לצלם, והיא אמרה, "פרופסור סליגמן,

And the cameras rolled, and she said,

"Professor Seligman, what is the state of psychology today?"

מה מצבה של הפסיכולוגיה היום?"

"Good."

"טוב"

(Laughter)

(צחוק)

"Cut! Cut. That won't do.

"קאט! קאט! זה לא מספיק טוב.

עדיף שניתן לך זמן מסך ארוך יותר."

We'd really better give you a longer sound bite."

"How many words do I get this time?"

"ובכן, כמה מילים אני מקבל הפעם?" "טוב. שתיים.

"Well, you get two."

(Laughter)

"Doctor Seligman, what is the state of psychology today?"

ד"ר סליגמן, מה מצבה של הפסיכולוגיה היום?"

"Not good."

(Laughter)

"לא טוב"

(צחוק)

"הבט, ד"ר סליגמן,

"Look, Doctor Seligman,

we can see you're really not comfortable in this medium.

אנו רואים כי אינך חש בנוח במדיה הזו.

We'd better give you a real sound bite.

עדיף שניתן לך זמן מסך ממשי.

This time you can have three words.

הפעם תקבל שלוש מילים.

Professor Seligman, what is the state of psychology today?"

פרופסור סליגמן, מה מצבה של הפסיכולוגיה היום?"

"Not good enough."

"לא מספיק טוב." ועל זה אני הולך לדבר.

That's what I'm going to be talking about.

I want to say why psychology was good, why it was not good,

אני רוצה לומר למה פסיכולוגיה היתה טובה, למה היא לא היתה טובה

and how it may become, in the next 10 years, good enough.

ואיך היא עשויה להפוך ב-10 שנים הבאות לטובה מספיק.

And by parallel summary, I want to say the same thing about technology,

ובסיכום מקביל, אני רוצה לומר אותו הדבר על הטכנולוגיה,

about entertainment and design,

על הבידור והעיצוב, מכיוון שאני חושב שהנושאים מאוד דומים.

because I think the issues are very similar.

So, why was psychology good?

מדוע הפסיכולוגיה היתה טובה?

Well, for more than 60 years, psychology worked within the disease model.

ובכן, למעלה מ-60 שנה, הפסיכולוגיה פעלה במסגרת מודל המחלה.

Ten years ago, when I was on an airplane

לפני 10 שנים, כשהייתי יושב במטוס

and I introduced myself to my seatmate, and told them what I did,

ומציג את עצמי בפני הנוסעים שישבו לצידי, ואומר להם במה אני עוסק,

they'd move away from me,

הם היו מתרחקים ממני.

הם אמרו, ובצדק

because, quite rightly, they were saying

psychology is about finding what's wrong with you.

שהפסיכולוגיה עוסקת במה שלא בסדר אצלך. לגלות את המשוגע.

Spot the loony.

And now, when I tell people what I do, they move toward me.

ועכשיו כשאני מספר לאנשים במה אני עוסק, הם מתקרבים אלי.

What was good about psychology --

ומה שהיה טוב בפסיכולוגיה,

ב-30 מיליארד הדולר שהשקיע המכון הלאומי לבריאות הנפש,

about the $30 billion investment NIMH made,

about working in the disease model,

בעבודה שמתמקדת במודל המחלה,

about what you mean by psychology --

במשמעות הפסיכולוגיה עבורכם,

is that, 60 years ago, none of the disorders were treatable;

זה שלפני 60 שנה, אף אחת מההפרעות לא ניתנה לטיפול -

it was entirely smoke and mirrors.

הכל היה אחיזת עיניים.

And now, 14 of the disorders are treatable,

ועכשיו 14 מההפרעות ניתנות לטיפול,

two of them actually curable.

שתיים מתוכן אף ניתנות לריפוי.

And the other thing that happened is that a science developed,

והדבר הנוסף שקרה הוא שהתפתח מדע,

a science of mental illness.

מדע מחלות הנפש.

We found out we could take fuzzy concepts

גילינו שאנו יכולים לקחת מושגים מעורפלים כמו דכאון, אלכוהוליזם,

like depression, alcoholism,

and measure them with rigor;

ולמדוד אותם בהקפדה.

that we could create a classification of the mental illnesses;

שאנחנו יכולים לסווג את מחלות הנפש.

that we could understand the causality of the mental illnesses.

שאנחנו יכולים להבין את הסיבתיות של מחלות הנפש.

We could look across time at the same people --

אנו יכולים לצפות לאורך זמן באותם אנשים --

people, for example, who were genetically vulnerable to schizophrenia --

לדוגמא, אנשים שהיו רגישים גנטית לסכיזופרניה,

and ask what the contribution of mothering, of genetics are,

ולשאול מהי התרומה של האמהות, של הגנים,

ולבודד משתנה שלישי

and we could isolate third variables

by doing experiments on the mental illnesses.

באמצעות ניסויים על מחלות הנפש.

And best of all, we were able, in the last 50 years,

והכי טוב, ב-50 השנה האחרונות הצלחנו

to invent drug treatments and psychological treatments.

לפתח טיפולים תרופתיים וטיפולים פסיכולוגיים,

And then we were able to test them rigorously,

ואחר כך יכולנו לבדוק אותם בקפידה

in random-assignment, placebo-controlled designs,

בקבוצות בקרה אקראיות --

throw out the things that didn't work,

להוציא דברים שלא עבדו, ולשמור את הדברים שפעלו.

keep the things that actively did.

The conclusion of that is,

והמסקנה מכך היא שהפסיכולוגיה והפסיכיאטריה ב-60 שנה האחרונות,

psychology and psychiatry of the last 60 years

can actually claim that we can make miserable people less miserable.

יכולות באמת לטעון שאנו יכולים להפוך אנשים אומללים לאומללים פחות.

And I think that's terrific.

ואני חושב שזה נפלא. ואני גאה בזה.

I'm proud of it.

But what was not good, the consequences of that,

אבל מה שלא היה טוב, מבחינת התוצאות, זה שלושה דברים.

were three things.

The first was moral;

הראשון היה מוסרי -

that psychologists and psychiatrists became victimologists, pathologizers;

הפסיכולוגים והפסיכיאטרים הפכו לחוקרי קרבנות ומחלות,

that our view of human nature was that if you were in trouble,

והשקפתנו על טבע האדם הייתה שאם אתם בצרה, זהו גורלכם.

bricks fell on you.

And we forgot that people made choices and decisions.

ושכחנו שאנשים עושים בחירות ומקבלים החלטות.

We forgot responsibility.

שכחנו את עניין האחריות. זה היה המחיר הראשון.

That was the first cost.

The second cost was that we forgot about you people.

המחיר השני היה ששכחנו אתכם, בני האדם.

We forgot about improving normal lives.

שכחנו את עניין שיפור החיים הנורמליים.

We forgot about a mission to make relatively untroubled people happier,

שכחנו את המשימה להפוך אנשים יחסית לא-מופרעים למאושרים יותר.

more fulfilled, more productive.

יותר מסופקים, יותר פרודוקטיביים, והגאונות והכשרון הפכו למלים גסות.

And "genius," "high-talent," became a dirty word.

No one works on that.

אף אחד לא עובד על זה.

And the third problem about the disease model is,

והבעיה השלישית של מודל המחלה היא,

in our rush to do something about people in trouble,

בחפזון שלנו לעשות משהו עבור אנשים בצרה,

in our rush to do something about repairing damage,

בחפזון שלנו לעשות משהו בנוגע לתיקון נזקים,

it never occurred to us to develop interventions

אף פעם לא עלה בדעתנו לפתח התערבויות

to make people happier -- positive interventions.

שיגרמו לאנשים להיות יותר מאושרים, התערבויות חיוביות.

So that was not good.

כך שזה היה לא טוב.

And so that's what led people like Nancy Etcoff, Dan Gilbert,

וזה מה שהוביל אנשים כמו ננסי אטקוף, דן גילברט,

Mike Csikszentmihalyi and myself

מייק ציקזנטמיהלי ואותי לעבוד במשהו שאני קורא לו פסיכולוגיה חיובית,

to work in something I call, "positive psychology,"

ולו שלוש מטרות.

which has three aims.

The first is that psychology should be just as concerned

הראשונה היא שהפסיכולוגיה תתעניין

with human strength as it is with weakness.

בחוזקות של האדם בדיוק כמו שהיא מתעניינת בחולשותיו.

It should be just as concerned with building strength

בניית החוזקות אמורה להיות חשובה לה בדיוק כמו תיקון הנזקים.

as with repairing damage.

It should be interested in the best things in life.

צריך להיות לה עניין בדברים הטובים של החיים.

And it should be just as concerned

וצריך להיות לה בה-במידה עניין להפוך את חייהם של אנשים נורמליים למספקים

with making the lives of normal people fulfilling,

and with genius, with nurturing high talent.

ולעשות זאת בעזרת גאונות, בטיפוח כישרונות.

So in the last 10 years and the hope for the future,

אז ב-10 שנים האחרונות ובתקווה לעתיד,

we've seen the beginnings of a science of positive psychology,

ראינו את ראשיתו של מדע הפסיכולוגיה החיובית:

a science of what makes life worth living.

מדע שעוסק במה שעושה את החיים לראויים לחיותם.

It turns out that we can measure different forms of happiness.

מתברר שאנו יכולים למדוד צורות שונות של אושר.

And any of you, for free, can go to that website --

וכל אחד מכם יכול להיכנס חינם לאותו אתר.

[www.authentichappiness.org]

ולעשות את סט מבחני האושר.

and take the entire panoply of tests of happiness.

You can ask, how do you stack up for positive emotion, for meaning,

אתם יכולים לשאול, איך מודדים רגשות חיוביים, משמעות,

for flow, against literally tens of thousands of other people?

זרימה, לעומת עשרות אלפי אנשים אחרים?

We created the opposite of the diagnostic manual of the insanities:

אנו יצרנו את ההפך מהמדריך השלם לאיבחון סוגי חוסר שפיות:

a classification of the strengths and virtues that looks at the sex ratio,

סיווג של החוזקות והמידות הטובות מבחינת היחסים בין המגדרים

how they're defined, how to diagnose them,

כיצד הן מוגדרות, כיצד לאבחן אותן,

what builds them and what gets in their way.

מה בונה אותן ומה עומד בדרכן.

We found that we could discover the causation of the positive states,

מצאנו שאנו יכולים לגלות את הסיבות למצבים החיוביים,

the relationship between left hemispheric activity

הקשר בין פעילות מחצית המוח השמאלית

and right hemispheric activity, as a cause of happiness.

ופעילות מחצית המוח הימנית כסיבה לאושר.

I've spent my life working on extremely miserable people,

ביליתי את חיי בעבודה עם אנשים מאוד אומללים,

and I've asked the question:

ושאלתי את השאלה,

How do extremely miserable people differ from the rest of you?

במה אנשים מאוד אומללים שונים מכם?

And starting about six years ago, we asked about extremely happy people.

ולפני כ-6 שנים התחלנו לחקור בנוגע לאנשים מאוד מאושרים,

How do they differ from the rest of us?

במה הם שונים מאיתנו?

It turns out there's one way, very surprising --

והתברר שיש רק מובן אחד.

they're not more religious, they're not in better shape,

הם לא דתיים יותר ולא בכושר טוב יותר,

they don't have more money, they're not better looking,

אין להם יותר כסף, הם לא נראים יותר טוב,

אין להם יותר אירועים משמחים ופחות אירועים עצובים.

they don't have more good events and fewer bad events.

The one way in which they differ: they're extremely social.

הדבר היחיד שמבדיל אותם: הם מאוד חברותיים.

They don't sit in seminars on Saturday morning.

הם לא יושבים בסמינרים בשבת בבוקר.

(Laughter)

(צחוק)

הם לא מבלים זמן לבד.

They don't spend time alone.

Each of them is in a romantic relationship

כל אחד מהם נמצא במערכת יחסים רומנטית

and each has a rich repertoire of friends.

ולכל אחד רפרטואר עשיר של חברים.

אבל שימו לב, אלו נתוני מתאם בלבד, לא סיבתיים,

But watch out here -- this is merely correlational data, not causal,

and it's about happiness in the first, "Hollywood" sense,

ואני עומד לדבר על אושר במובן ההוליוודי הבסיסי:

I'm going to talk about,

happiness of ebullience and giggling and good cheer.

אושר של התלהבות צחקוקים ועליצות.

And I'm going to suggest to you that's not nearly enough,

ומיד אציג את הטיעון שזה כלל לא מספיק.

in just a moment.

גילינו שביכולתנו להתחיל לבחון התערבויות במשך מאות שנים,

We found we could begin to look at interventions over the centuries,

from the Buddha to Tony Robbins.

החל מבודהה ועד טוני רובינס.

About 120 interventions have been proposed that allegedly make people happy.

הוצעו כמאה עשרים סוגי התערבויות

שלכאורה גורמות לאנשים אושר.

And we find that we've been able to manualize many of them,

ואנו מגלים שיכולנו ליישם הרבה מתוכם,

and we actually carry out

ואנו למעשה מבצעים משימות אקראיות

random-assignment efficacy and effectiveness studies.

מחקרי יעילות ואפקטיביות

That is, which ones actually make people lastingly happier?

כלומר, אילו מהן גורמות לאנשים אושר יותר קבוע?

In a couple of minutes, I'll tell you about some of those results.

ומיד אספר לכם על חלק מהתוצאות.

But the upshot of this is that the mission I want psychology to have,

אבל בשורה התחתונה אני רוצה שמטרת הפסיכולוגיה תהיה,

in addition to its mission of curing the mentally ill,

בנוסף למשימתה לרפא את חולי הנפש,

and in addition to its mission of making miserable people less miserable,

ובנוסף למשימתה להביא אנשים אומללים לכך שיהיו פחות אומללים,

is, can psychology actually make people happier?

היא האם הפסיכולוגיה אכן יכולה לגרום לאנשים להיות יותר מאושרים?

And to ask that question -- "happy" is not a word I use very much --

וכדי לשאול שאלה זו - אני לא משתמש הרבה במילה 'אושר' -

we've had to break it down

היה עלינו לפרק אותה למה שאפשר לדעתי לשאול לגבי האושר.

into what I think is askable about "happy."

And I believe there are three different --

ולדעתי יש שלושה סוגים שונים --

ואני מכנה אותם שונים כי התערבויות שונות יוצרות אותם,

I call them "different" because different interventions build them,

it's possible to have one rather than the other --

ואפשר שיווצר סוג כזה במקום סוג אחר --

three different happy lives.

שלושה סוגים שונים של חיי אושר.

The first happy life is the pleasant life.

הסוג הראשון של חיי אושר הם החיים הנעימים.

This is a life in which you have as much positive emotion

אלו חיים שבהם יש כמה שיותר רגשות חיוביים,

as you possibly can,

and the skills to amplify it.

ואת המיומנויות הנחוצות להגביר זאת.

The second is a life of engagement:

הסוג השני הוא חיים של השתלבות:

a life in your work, your parenting, your love, your leisure;

חיי העבודה, ההורות, האהבה, הפנאי, הזמן מבחינתך עוצר.

time stops for you.

That's what Aristotle was talking about.

על זה דיבר אריסטו.

And third, the meaningful life.

והשלישי - החיים המשמעותיים.

I want to say a little bit about each of those lives

אני רוצה לדבר מעט על כל אחד מסוגי החיים האלו

and what we know about them.

ומה אנו יודעים עליהם.

The first life is the pleasant life, and it's simply, as best we can find it,

הסוג הראשון הם החיים הנעימים, והם פשוט הכי טובים שיש,

it's having as many of the pleasures as you can,

זה לחוות כמה שיותר הנאות,

as much positive emotion as you can,

כמה שיותר רגשות חיוביים,

and learning the skills -- savoring, mindfulness -- that amplify them,

לימוד המיומנויות, ההתענגות על כל רגע והמודעות שמגבירים אותן

that stretch them over time and space.

שמותחים אותן מעבר לגבולות הזמן והמרחב.

But the pleasant life has three drawbacks,

אבל לחיים הנעימים יש שלושה חסרונות,

and it's why positive psychology is not happy-ology,

ובגלל זה הפסיכולוגיה החיובית היא לא מדע האושר ולא מסתיימת כאן.

and why it doesn't end here.

The first drawback is, it turns out the pleasant life,

החסרון הראשון הוא שמתברר שהחיים הנעימים,

your experience of positive emotion,

חווית הרגשות החיוביים, היא עניין תורשתי,

is about 50 percent heritable,

כ- 50 אחוז תורשתי ולא מאוד בר שינוי.

and, in fact, not very modifiable.

So the different tricks that Matthieu and I and others know

התחבולות השונות שמתייה, אני ואחרים מכירים

about increasing the amount of positive emotion in your life

על איך מגבירים את כמות הרגשות החיוביים בחיים

are 15 to 20 percent tricks, getting more of it.

הן תחבולות של איך להפיק מהם עוד 15 עד 20 אחוז.

Second is that positive emotion habituates.

השני הוא שרגשות חיוביים הופכים מהר להרגלים.

It habituates rapidly, indeed.

It's all like French vanilla ice cream:

זה כמו בגלידת פרנץ ונילה, הטעימה הראשונה היא 100 אחוז מושלמת,

the first taste is 100 percent;

by the time you're down to the sixth taste,

וכשמגיעים לטעימה השישית, זה נעלם.

it's gone.

And, as I said, it's not particularly malleable.

וכפי שאמרתי, זה לא ניתן במיוחד לשינוי.

וזה מוביל לסוג החיים השני.

And this leads to the second life.

I have to tell you about my friend Len,

ואני צריך לספר לכם על חברי, לן,

to talk about why positive psychology is more than positive emotion,

כדי להמחיש מדוע הפסיכולוגיה החיובית היא יותר מרגשות חיוביים,

more than building pleasure.

ויותר מאשר ייצור הנאות.

In two of the three great arenas of life, by the time Len was 30,

בשתיים מתוך שלושה תחומי החיים העיקריים, עד שלן הגיע לגיל 30,

Len was enormously successful.

לן מאוד הצליח. התחום הראשון היה עבודה.

The first arena was work.

By the time he was 20, he was an options trader.

עד שהגיע לגיל 20, הוא היה סוחר באופציות.

By the time he was 25, he was a multimillionaire

עד שהגיע לגיל 25, הוא היה מולטי-מיליונר

and the head of an options trading company.

וראש חברה לסחר באופציות.

Second, in play, he's a national champion bridge player.

התחום השני הוא במשחקים: הוא אלוף ברידג' לאומי.

בתחום החיים העיקרי השלישי, באהבה, לן הוא כשלון תהומי.

But in the third great arena of life, love, Len is an abysmal failure.

And the reason he was, was that Len is a cold fish.

והסיבה לכך היא, שלן הוא דג קר.

(Laughter)

(צחוק)

Len is an introvert.

לן הוא אדם מופנם.

American women said to Len, when he dated them,

נשים אמריקאיות אמרו ללן, כשהוא יצא איתן,

"You're no fun. You don't have positive emotion. Get lost."

אתה לא כיפי, אין לך רגשות חיוביים, תתחפף.

And Len was wealthy enough to be able to afford a Park Avenue psychoanalyst,

לן היה עשיר מספיק להרשות לעצמו פסיכואנליסט מ"פארק אבניו",

who for five years tried to find the sexual trauma

שניסה במשך חמש שנים למצוא את הטראומה המינית

that had somehow locked positive emotion inside of him.

אשר גרמה איכשהוא לחסימה של רגשות חיוביים

But it turned out there wasn't any sexual trauma.

אך התברר שלא היתה שום טראומה מינית.

It turned out that --

התברר שלן גדל בלונג איילנד

Len grew up in Long Island

and he played football and watched football, and played bridge.

הוא שיחק פוטבול, צפה בפוטבול ושיחק ברידג'.

לן נמצא בחמשת האחוזים התחתונים של מה שאנו מכנים רגשיות חיובית.

Len is in the bottom five percent of what we call positive affectivities.

The question is: Is Len unhappy?

השאלה היא האם לן לא מאושר? אני רוצה לומר שלא.

And I want to say, not.

Contrary to what psychology told us

בניגוד למה שמספרת לנו הפסיכולוגיה על 50 האחוזים התחתונים

about the bottom 50 percent of the human race in positive affectivity,

של הרגשיות החיובית במין האנושי,

I think Len is one of the happiest people I know.

אני חושב שלן הוא אחד האנשים המאושרים שאני מכיר.

He's not consigned to the hell of unhappiness,

הוא לא "התמסר" לגיהנום של האומללות

and that's because Len, like most of you,

וזאת משום שלן, כמו רובכם, הוא בעל כושר זרימה עצום.

is enormously capable of flow.

When he walks onto the floor of the American Exchange

כשהוא נכנס לקומת המסחר של הבורסה האמריקאית ב-9:30 בבוקר,

at 9:30 in the morning,

time stops for him.

הזמן עומד מלכת עבורו. וזה נמשך כך עד צלצול הסגירה.

And it stops till the closing bell.

When the first card is played till 10 days later,

מהרגע שמחלקים את הקלף הראשון,

ועד סוף הטורניר, אחרי 10 ימים , הזמן עומד מלכת בשביל לן.

when the tournament is over,

time stops for Len.

And this is indeed what Mike Csikszentmihalyi

וזהו בהחלט מה שמייק ציקזנטמיהלי דיבר עליו,

has been talking about, about flow.

אודות הזרימה, ושהיא נבדלת מהנאה בדרך מאוד חשובה.

And it's distinct from pleasure in a very important way:

pleasure has raw feel -- you know it's happening; it's thought and feeling.

להנאה יש תחושות גולמיות: יודעים שזה קורה. זו מחשבה והרגשה.

But what Mike told you yesterday -- during flow ...

אך מה שמייק אמר לכם אתמול, כשזורמים, לא יכולים להרגיש דבר.

you can't feel anything.

You're one with the music.

מתאחדים עם המוסיקה. הזמן עוצר.

Time stops.

You have intense concentration.

חווים ריכוז עז.

And this is indeed the characteristic of what we think of as the good life.

וזה בהחלט המאפיין של מה שאנו רואים בו החיים הטובים.

And we think there's a recipe for it,

ואנחנו חושבים שיש לזה מתכון,

and it's knowing what your highest strengths are --

וזה לדעת מהן החוזקות שלך.

again, there's a valid test

וגם לכך יש מבחן תקף

של מהן חמשת החוזקות שלך.

of what your five highest strengths are --

and then re-crafting your life

ואז לעצב מחדש את חייך כך שתשתמש בהן כמה שתוכל.

to use them as much as you possibly can.

Re-crafting your work, your love,

לעצב מחדש את העבודה, האהבה,

your play, your friendship, your parenting.

את המשחק, החברות, ההורות.

Just one example.

רק דוגמא אחת: מישהי אשר עבדתי איתה היתה אורזת שקיות ב"גנוארדי'ס".

One person I worked with was a bagger at Genuardi's.

שנאה את העבודה.

Hated the job.

She's working her way through college.

היא מימנה כך את לימודי הקולג' שלה.

Her highest strength was social intelligence.

התכונה החזקה ביותר שלה היתה אינטליגנציה חברתית,

So she re-crafted bagging to make the encounter with her

אז היא עיצבה מחדש את פעולת האריזה כך שכל מפגש איתה

the social highlight of every customer's day.

יהפוך לנקודת השיא החברתית ביומו של כל לקוח.

ברור שהיא נכשלה.

Now, obviously she failed.

But what she did was to take her highest strengths,

אבל מה שהיא עשתה זה לקחת את החוזקות שלה,

and re-craft work to use them as much as possible.

ולעצב מחדש את העבודה כך שהיא תשתמש בהן כמה שיותר.

What you get out of that is not smiley-ness.

מה שמתקבל מכך איננו חייכנות.

You don't look like Debbie Reynolds.

לא נראים כמו דבי ריינולדס.

You don't giggle a lot.

לא מצחקקים הרבה. מה שמתקבל הוא יותר שקיעה בעשייה.

What you get is more absorption.

So, that's the second path.

זאת הדרך השנייה, הדרך הראשונה, היא רגשות חיוביים.

The first path, positive emotion;

the second path is eudaemonian flow;

הדרך השנייה היא זרימה ברוח נדיבה.

and the third path is meaning.

והדרך השלישית היא משמעות.

This is the most venerable of the happinesses, traditionally.

מסורתית, זהו האושר הנכבד ביותר.

And meaning, in this view, consists of --

ו'משמעות' בהיבט הזה מקבילה מאוד לרוח של נדיבות.

very parallel to eudaemonia --

it consists of knowing what your highest strengths are,

היא מכילה את הכרת החוזקות, ואת השימוש בהן

and using them to belong to and in the service of

להשתייך למשהו גדול יותר ולשרתו.

something larger than you are.

I mentioned that for all three kinds of lives --

הזכרתי שבנוגע לשלושת סוגי החיים, החיים הנעימים,

the pleasant life, the good life, the meaningful life --

החיים הטובים, החיים המשמעותיים, אנשים טורחים קשה על השאלה,

people are now hard at work on the question:

Are there things that lastingly change those lives?

האם ישנם דברים שמשנים חיים אלו לתקופה ממושכת?

And the answer seems to be yes.

והתשובה היא כנראה כן. ואתן לכם כמה דוגמאות לכך.

And I'll just give you some samples of it.

It's being done in a rigorous manner.

זה נעשה בצורה קפדנית.

It's being done in the same way that we test drugs

זה נעשה באותה צורה בה אנו בוחנים תרופות על מנת לראות מה באמת עובד.

to see what really works.

So we do random-assignment, placebo-controlled,

אנו מטילים משימות אקראית, קבוצות בקרה של תרופות דמה,

long-term studies of different interventions.

מחקרים ארוכי טווח של התערבויות שונות.

Just to sample the kind of interventions that we find have an effect:

רק כדי לדגום את סוג ההתערבות שלה יש השפעה,

when we teach people about the pleasant life,

כאשר אנו מלמדים אנשים אודות החיים הנעימים,

how to have more pleasure in your life,

כיצד להשיג יותר הנאות בחיים,

one of your assignments is to take the mindfulness skills,

אחת המטלות הינה לקחת את היכולות המחשבתיות, יכולות ההתענגות,

the savoring skills,

and you're assigned to design a beautiful day.

והמשימה היא לעצב יום יפה.

Next Saturday, set a day aside, design yourself a beautiful day,

ביום שבת הבא קיבעו לעצב לעצמכם יום יפה,

and use savoring and mindfulness to enhance those pleasures.

והשתמשו בהתענגות ובמחשבתיות על מנת להעשיר את העונג.

And we can show in that way that the pleasant life is enhanced.

וכך ביכולתנו ללמד איך להעצים את החיים הנעימים.

Gratitude visit.

ביקור הכרת התודה. אני רוצה שכולכם תצטרפו אלי כעת.

I want you all to do this with me now, if you would.

Close your eyes.

עיצמו את עיניכם.

I'd like you to remember someone

אנו רוצה שתיזכרו במישהו שעשה משהו חשוב בצורה עצומה.

who did something enormously important

that changed your life in a good direction,

ששינה את חייכם לכיוון חיובי,

and who you never properly thanked.

ושכנראה מעולם לא הודיתם לו.

The person has to be alive.

זה צריך להיות מישהו שעדיין חי. בסדר.

Now, OK, you can open your eyes.

כעת - אתם יכולים לפקוח את עיניכם.

I hope all of you have such a person.

אני מקווה שלכולכם יש מישהו כזה.

Your assignment, when you're learning the gratitude visit,

המטלה, כשלומדים את ביקור הכרת התודה

is to write a 300-word testimonial to that person,

היא לכתוב מכתב הוקרה עם 300 מילים לאותו אדם,

call them on the phone in Phoenix,

טלפנו אליהם לפניקס,

ask if you can visit, don't tell them why.

שאלו אם אתם יכולים לבקר, אל תספרו להם מדוע ותופיעו בפתח דלתם,

Show up at their door,

you read the testimonial -- everyone weeps when this happens.

הקריאו את המכתב - בשלב זה כולם בוכים -

And what happens is, when we test people

וכאשר אנו בוחנים את האנשים שבוע או חודש לאחר מכן,

one week later, a month later, three months later,

שלושה חודשים לאחר מכן, הם גם יותר מאושרים וגם פחות מדוכאים.

they're both happier and less depressed.

Another example is a strengths date,

דוגמא נוספת הינה 'דייט חוזקות' שבו על בני הזוג

in which we get couples to identify their highest strengths

לזהות את החוזקות שלהם במבחן החוזקות,

on the strengths test,

and then to design an evening in which they both use their strengths.

ואז עליהם לעצב ערב שבו שני בני הזוג משתמשים בחוזקות שלהם,

We find this is a strengthener of relationships.

אנו מוצאים כי זהו גורם מחזק של מערכת היחסים.

And fun versus philanthropy.

וכיף לעומת פילנתרופיה.

It's so heartening to be in a group like this,

זה כל כך מעודד להיות בקבוצה כזו,

in which so many of you have turned your lives to philanthropy.

שבה רבים מכם הפכו את חייהם לפילנתרופיה.

Well, my undergraduates and the people I work with haven't discovered this,

הסטודנטים לתואר ראשון שלי והאנשים שעמם עבדתי לא גילו זאת,

so we actually have people do something altruistic

אז למעשה אנו גורמים לאנשים לעשות משהו אלטרואיסטי

and do something fun,

ומשהו כיפי, ולהשוות את זה.

and contrast it.

And what you find is when you do something fun,

ומה שמגלים הוא שכאשר עושים משהו כיפי,

it has a square wave walk set.

יש לזה צורת גל מרובע.

When you do something philanthropic to help another person,

כשעושים משהו פילנתרופי, לעזור לאדם אחר, זה נמשך ונמשך.

it lasts and it lasts.

So those are examples of positive interventions.

אז אלו הן דוגמאות להתערבויות חיוביות.

So the next to last thing I want to say is:

אז הדבר הלפני-אחרון שאני רוצה לומר הוא

we're interested in how much life satisfaction people have.

אנו מתעניינים בכמה סיפוק יש לאנשים בחייהם,

This is really what you're about.

וזה לאמיתו של דבר מה שנוגע לכם. וזה משתנה-המטרה שלנו.

And that's our target variable.

And we ask the question as a function of the three different lives,

ואנו שואלים את השאלה כפונקציה של שלושת סוגי החיים השונים,

how much life satisfaction do you get?

כמה סיפוק יש לכם בחיים?

So we ask -- and we've done this in 15 replications,

אז אנחנו שואלים - ועשינו זאת ב-15 עותקים עם אלפי אנשים -

involving thousands of people:

To what extent does the pursuit of pleasure,

באיזו מידה המרדף אחר הנאות,

the pursuit of positive emotion,

המרדף אחר רגשות חיוביים, החיים הנעימים,

the pleasant life,

the pursuit of engagement, time stopping for you,

המרדף אחר השתלבות שגורמת לזמן לעצור מבחינתך,

and the pursuit of meaning contribute to life satisfaction?

והמרדף אחר משמעות, תורמים לסיפוק בחיים?

And our results surprised us; they were backward of what we thought.

והתוצאות שלנו הפתיעו אותנו, אבל הן היו הפוכות ממה שחשבנו.

It turns out the pursuit of pleasure has almost no contribution

התברר שהמרדף אחר הנאות כמעט ולא תורם לסיפוק בחיים.

to life satisfaction.

The pursuit of meaning is the strongest.

המרדף אחר משמעות הוא החזק ביותר.

The pursuit of engagement is also very strong.

המרדף אחר השתלבות גם הוא מאוד חזק.

Where pleasure matters is if you have both engagement

להנאה יש חשיבות, היכן שישנם השתלבות

and you have meaning,

ומשמעות, אז ההנאה היא הקצפת והדובדבן.

then pleasure's the whipped cream and the cherry.

Which is to say, the full life -- the sum is greater than the parts,

ואלו החיים המלאים, השלם גדול מחלקיו אם ישנם כל השלושה.

if you've got all three.

Conversely, if you have none of the three, the empty life,

וההיפך מכך, אם אין אף אחד מהשלושה,

החיים הריקים, השלם הוא פחות מסכום חלקיו.

the sum is less than the parts.

And what we're asking now is: Does the very same relationship --

ומה שאנו שואלים כעת הוא

האם אותה מערכת יחסים, בריאות פיזית, דכדוך,

physical health, morbidity, how long you live and productivity --

כמה זמן חיים והפרודוקטיביות, מתנהגים על פי אותה מערכת יחסים?

follow the same relationship?

That is, in a corporation,

כלומר, בתאגיד

is productivity a function of positive emotion, engagement and meaning?

האם הפרודוקטיביות היא פונקציה של רגשות חיוביים, השתלבות ומשמעות?

Is health a function of positive engagement,

האם הבריאות היא פונקציה של השתלבות חיובית,

of pleasure, and of meaning in life?

של הנאה, ושל משמעות בחיים?

And there is reason to think the answer to both of those may well be yes.

ישנה סיבה לחשוב שהתשובה לשתי השאלות עשויה בהחלט להיות כן.

So, Chris said that the last speaker had a chance

אז כריס אמר שלדובר האחרון יש הזדמנות לנסות למזג את מה ששמע,

to try to integrate what he heard,

and so this was amazing for me.

וזה היה מדהים בשבילי. מעולם לא הייתי בכינוס כזה.

I've never been in a gathering like this.

I've never seen speakers stretch beyond themselves so much,

מעולם לא ראיתי דוברים מותחים כל כך את גבול יכולתם,

which was one of the remarkable things.

מה שהיה אחד הדברים המופלאים.

But I found that the problems of psychology seemed to be parallel

אבל מצאתי שהבעיות של הפסיכולוגיה כנראה מקבילות

to the problems of technology, entertainment and design

לבעיות הטכנולוגיה, הבידור והעיצוב במובן הבא.

in the following way:

we all know that technology, entertainment and design

כולנו יודעים שהטכנולוגיה, הבידור והעיצוב

have been and can be used for destructive purposes.

שימשו ויכולים לשמש, למטרות הרסניות.

We also know that technology, entertainment and design

אנחנו גם יודעים שהטכנולוגיה, הבידור והעיצוב

can be used to relieve misery.

יכולים לשמש להקלה על אומללות.

And by the way, the distinction between relieving misery

ודרך אגב, ההבחנה בין הקלה על אומללות

and building happiness is extremely important.

ובניית אושר היא מאוד חשובה.

I thought, when I first became a therapist 30 years ago,

אני חשבתי, כשהתחלתי להיות מטפל לפני 30 שנה,

that if I was good enough to make someone not depressed,

שאם אני טוב מספיק לגרום למישהו להיות לא מדוכא,

not anxious, not angry,

לא חרד, לא כעוס, הרי שגרמתי להם להיות מאושרים.

that I'd make them happy.

And I never found that;

ומעולם לא מצאתי זאת. מצאתי שהטוב ביותר שאפשר לעשות הוא להגיע לאפס.

I found the best you could ever do

was to get to zero;

that they were empty.

אבל הם היו ריקים.

And it turns out the skills of happiness, the skills of the pleasant life,

והתברר שמיומנויות האושר, מיומנויות החיים הנעימים,

the skills of engagement, the skills of meaning,

מיומנויות ההשתלבות, מיומנויות המשמעות,

are different from the skills of relieving misery.

הן שונות מהמיומנויות של הקלת אומללות.

And so, the parallel thing holds with technology, entertainment

אז יש הקבלה

עם הטכנולוגיה, הבידור והעיצוב, כך אני מאמין.

and design, I believe.

That is, it is possible for these three drivers of our world

כלומר, אפשר ששלושה מניעים אלו של העולם

to increase happiness,

יגבירו את האושר, יגבירו רגשות חיוביים,

to increase positive emotion.

And that's typically how they've been used.

וזה היה השימוש האופייני בהם.

But once you fractionate happiness the way I do --

אך ברגע שמפרקים את האושר כפי שעשיתי,

not just positive emotion, that's not nearly enough --

לא רק רגשות חיוביים - שממש לא מספיקים -

there's flow in life, and there's meaning in life.

יש זרימה בחיים, ויש משמעות בחיים.

As Laura Lee told us,

כפי שלורה-לי אמרה לנו,

design and, I believe, entertainment and technology,

העיצוב, ואני מאמין שגם הבידור והטכנולוגיה,

can be used to increase meaning engagement in life as well.

יכולים גם לשמש להגברת ההשתלבות המשמעותית בחיים.

So in conclusion,

אז לסיכום, הסיבה ה- 11 לאופטימיות,

the eleventh reason for optimism,

in addition to the space elevator,

חוץ ממעלית החלל,

is that I think with technology, entertainment and design,

היא שאני חושב שבעזרת הטכנולוגיה, הבידור והעיצוב,

we can actually increase the amount of tonnage

אנחנו למעשה יכולים להגביר את הנפח

of human happiness on the planet.

של האושר האנושי עלי אדמות.

And if technology can, in the next decade or two,

ואם הטכנולוגיה תוכל תוך עשור אחד או שניים להגביר את החיים הנעימים,

increase the pleasant life, the good life and the meaningful life,

החיים הטובים והחיים המשמעותיים, זה יהיה מספיק טוב.

it will be good enough.

If entertainment can be diverted to also increase positive emotion,

אם הבידור יוכל להיות מתועל גם להגברת הרגשות החיוביים,

meaning eudaemonia,

המשמעות ונדיבות לב, זה יהיה מספיק טוב.

it will be good enough.

And if design can increase positive emotion,

ואם העיצוב יוכל להגביר רגשות חיוביים,

eudaemonia, and flow and meaning,

נדיבות לב, זרימה ומשמעות

what we're all doing together will become good enough.

מה שכולנו עושים יחד יהפוך להיות מספיק טוב. תודה רבה.

Thank you.

(Applause)

(מחיאות כפיים)