Jonathan Klein: Photos that changed the world

מתרגם: Tomer Mozes-Sadeh מבקר: Sigal Tifferet

In my industry,

בתעשייה שלי

we believe that images can change the world.

אנו מאמינים שתמונות יכולות לשנות את העולם

Okay, we're naive, we're bright-eyed and bushy-tailed.

בסדר, אנחנו תמימים וחושבים שיש לנו השפעה בלתי מוגבלת.

The truth is that we know that the

האמת היא שאנו יודעים שתמונות

images themselves don't change the world,

לבדן לא משנות את העולם,

but we're also aware that, since the beginning of photography,

אבל אנו גם מודעים לכך, שהחל מראשית ימי הצילום,

images have provoked reactions in people,

תמונות עוררו תגובות אצל אנשים,

and those reactions have caused change to happen.

ותגובות אלו גרמו לשינויים.

So let's begin with a group of images.

אז בואו נתחיל עם קבוצה של תמונות.

I'd be extremely surprised

אני אהיה מופתע ביותר

if you didn't recognize many or most of them.

אם לא תזהו את רובן.

They're best described as iconic:

הדרך הכי טובה להגדיר אותן זה כסמלים,

so iconic, perhaps, they're cliches.

הן כה סמליות עד כי הן הפכו לקלישאות.

In fact, they're so well-known

למעשה, הן כה מוכרות

that you might even recognize them

שתוכלו לזהות אותן אפילו כשהן

in a slightly or somewhat different form.

מוצגות בצורה קצת אחרת.

(Laughter)

(צחוק)

But I think we're looking for something more.

אבל אני חושב שאנו מחפשים משהו נוסף.

We're looking for something more.

אנו אכן מחפשים משהו נוסף.

We're looking for images that shine

אנו מחפשים אחר תמונות שמאירות

an uncompromising light on crucial issues,

באור בלתי מתפשר נושאים הרי-גורל,

images that transcend borders, that transcend religions,

תמונות שחוצות גבולות ודתות,

images that provoke us

תמונות שמעוררות אותנו

to step up and do something --

לצאת ולעשות מעשה

in other words, to act.

במילים אחרות, לפעול.

Well, this image you've all seen.

טוב, התמונה הזאת, שכולכם בודאי ראיתם.

It changed our view of the physical world.

היא שינתה את התפיסה שלנו את כדור הארץ.

We had never seen our planet from this perspective before.

לפניה, מעולם לא ראינו את כדור הארץ מנקודת המבט הזאת.

Many people credit

אנשים רבים זוקפים לזכות תמונה זאת

a lot of the birth of the environmental movement

הרבה מהקרדיט של הולדת התנועה הסביבתית

to our seeing the planet like this

לעובדה שראינו את כדור הארץ ככה,

for the first time --

בפעם הראשונה,

its smallness, its fragility.

קטן, שביר.

Forty years later, this group, more than most,

40 שנה מאוחר יותר, הקהל הזה, יותר מאחרים

are well aware of the destructive power

מודע היטב לכוח ההרסני

that our species can wield over our environment.

שיש למין האנושי על הסביבה שלנו.

And at last, we appear to be doing something about it.

וסוף סוף, נראה שאנו עושים משהו בנוגע לכך.

This destructive power takes many different forms.

כוח הרסני זה בא לידי ביטוי בצורות רבות ושונות.

For example, these images taken by Brent Stirton

למשל, התמונה הזאת שצולמה ע"י ברנט סטירטון

in the Congo.

בקונגו,

These gorillas were murdered, some would even say crucified,

הגורילות הללו נרצחו, ויש שיגידו אף נצלבו,

and unsurprisingly,

ובאופן לא מפתיע,

they sparked international outrage.

הן הציתו זעם בין-לאומי.

Most recently,

לאחרונה,

we've been tragically reminded of the destructive power of nature itself

קיבלנו תזכורת לכוח ההרס שיש לטבע

with the recent earthquake in Haiti.

כאשר התרגשה רעידת האדמה בהאיטי.

Well, I think what is far worse

אבל אני חושב שכוחו ההרסני של האדם

is man's destructive power over man.

גרוע מכך לאין שיעור.

Samuel Pisar, an Auschwitz survivor, said,

סמואל פיזר, ניצול אושוויץ אמר,

and I'll quote him,

ואני אצטט אותו,

"The Holocaust teaches us that nature,

"השואה מלמדת אותנו שאיתני הטבע,

even in its cruelest moments,

אפילו בשעתם האכזרית ביותר,

is benign in comparison with man,

מחווירים בהשוואה לאדם,

when he loses his moral compass and his reason."

כאשר הוא מאבד את המוסר וההיגיון שלו."

There's another kind of crucifixion.

הנה צורה נוספת של צליבה.

The horrifying images from Abu Ghraib

התמונות המחרידות של כלא אבו-ע'רב

as well as the images from Guantanamo

כמו גם התמונות מגוואנטנמו

had a profound impact.

היו בעלות השפעה מרחיקת לכת.

The publication of those images,

הפרסום של תמונות אלו,

as opposed to the images themselves,

בניגוד לתמונות כשלעצמן,

caused a government to change its policies.

גרם לממשל לשנות את מדיניותו.

Some would argue that it is those images

יש שיאמרו כי התמונות הללו עשו יותר

that did more to fuel the insurgency in Iraq

כדי ללבות את ההתנגדות לפעילות בעיראק

than virtually any other single act.

מאשר כל פעולה אחרת.

Furthermore, those images forever removed

זאת ועוד, התמונות הללו קעקעו את התפישה

the so-called moral high ground of the occupying forces.

לגבי הגבוהים העליונות המוסרית של בעלות הברית.

Let's go back a little.

בואו נחזור מעט אחורה.

In the 1960s and 1970s,

בשנות ה- 60 וה- 70,

the Vietnam War was basically shown

מלחמת וייטנאם הוצגה למעשה

in America's living rooms day in, day out.

בסלון של אמריקה מצאת החמה עד צאת הלבנה.

News photos brought people face to face

תמונות חדשותיות הציבו בפני האנשים

with the victims of the war: a little girl burned by napalm,

את קורבנות המלחמה במרחק נגיעה, ילדה קטנה שנשרפה מפצצות זרחן,

a student killed by the National Guard

סטודנט שנהרג ע"י המשמר הלאומי

at Kent State University in Ohio during a protest.

באוניברסיטת מדינת קנט באוהיו במהלך הפגנה.

In fact, these images became

למעשה, התמונות הללו הפכו

the voices of protest themselves.

לקולות המחאה בעצמן.

Now, images have power

ובכן, לתמונות יש כוח

to shed light of understanding

להאיר בהבנה

on suspicion, ignorance,

חשדות, בורות,

and in particular -- I've given a lot of talks on this

ובמיוחד - הרציתי כבר על הנושא הזה

but I'll just show one image --

אבל אני אראה רק תמונה אחת -

the issue of HIV/AIDS.

נושא האיידס.

In the 1980s, the stigmatization of people with the disease

בשנות ה-80 הסטיגמה על אנשים החולים במחלה

was an enormous barrier

היוותה מחסום רב עוצמה

to even discussing or addressing it.

לדון בנושא או אפילו להזכיר אותו.

A simple act, in 1987, of the most famous woman in the world,

פעולה פשוטה, ב1987, שנעשתה ע"י האישה המפורסמת ביותר בעולם,

the Princess of Wales, touching

הנסיכה מווילס, שצולמה נוגעת

an HIV/AIDS infected baby

בתינוקת חולת איידס,

did a great deal, especially in Europe, to stop that.

קידמה רבות את ההתנערות מהסטיגמות הללו.

She, better than most, knew the power of an image.

היא הבינה יותר טוב מרובנו את הכוח שיש לתמונה.

So when we are confronted by a powerful image,

אז כאשר אנו ניצבים מול תמונה חזקה

we all have a choice:

יש לכולנו ברירה.

We can look away, or we can address the image.

אנו יכולים לבחור להביט הצידה או שאנו יכולים להסתכל עליה.

Thankfully, when these photos appeared in

למרבה המזל, כאשר התמונות הללו הופיעו

The Guardian in 1998,

בגרדיאן בשנת 1998,

they put a lot of focus and attention and, in the end, a lot of money

הן הסיתו הרבה פוקוס ותשומת לב, ואחרי ככלות הכל גם כסף,

towards the Sudan famine relief efforts.

לעבר המאמץ להקל על הרעב בסודאן

Did the images change the world?

האם התמונות שינו את העולם?

No, but they had a major impact.

לא, אבל היתה להן השפעה מכרעת.

Images often push us to question our core beliefs

תמונות דוחפות אותנו לבחון את האמונות הבסיסיות שלנו,

and our responsibilities to each other.

ואת האחריות שלנו כלפי אחרים.

We all saw those images after Katrina,

כולנו ראינו את התמונות אחרי ההוריקן "קטרינה"

and I think for millions of people

ואני חושב שעבור מיליוני אנשים,

they had a very strong impact.

היתה להן השפעה חזקה ביותר,

And I think it's very unlikely

ואני גם חושב שזה מאד לא סביר

that they were far from the minds of Americans

שתמונות אלו היטשטשו במוחם של האמריקאים

when they went to vote in November 2008.

כאשר הם הלכו לקלפיות בנובמבר 2008.

Unfortunately, some very important images

לרוע המזל, תמונות חשובות ביותר

are deemed too graphic or disturbing for us to see them.

לעיתים נחשבות גרוטסקיות או מטלטלות עד כדי כך שאין להראות אותן לנו.

I'll show you one photo here,

אראה לכם תמונה אחת,

and it's a photo by Eugene Richards of an Iraq War veteran

זאת תמונה של הצלם יוג'ין ריצ'רדס שבה מצולם חייל משוחרר ממלחמת עיראק

from an extraordinary piece of work,

מתוך פרויקט יוצא מן הכלל,

which has never been published, called War Is Personal.

שמעולם לא פורסם ונקרא "מלחמה אישית."

But images don't need to be graphic

אבל תמונות לא צריכות להיות גרוטסקיות

in order to remind us of the tragedy of war.

כדי להזכיר לנו את הפן הטרגי של המלחמה.

John Moore set up this photo at Arlington Cemetery.

ג'והן מור יצר את התמונה הזאת בבית הקברות של ארלינגטון.

After all the tense moments of conflict

אחרי כל רגעי העימות,

in all the conflict zones of the world,

בכל אזורי העימות בעולם,

there's one photograph from a much quieter place

יש תמונה אחת ממקום הרבה יותר שקט

that haunts me still, much more than the others.

שעדיין רודפת אותי, הרבה יותר מהאחרות.

Ansel Adams said, and I'm going to disagree with him,

אנסל אדמס אמר פעם, ואני חולק עליו,

"You don't take a photograph, you make it."

"אתה לא מצלם תמונה, אתה יוצר תמונה."

In my view, it's not the photographer who makes the photo,

לדעתי, לא הצלם הוא היוצר את התמונה,

it's you.

זה אתם.

We bring to each image

אנו מביאים לכל תמונה

our own values, our own belief systems,

את הערכים שלנו, את מערכת האמונות שלנו,

and as a result of that, the image resonates with us.

וכתוצאה מכך, התמונה מהדהדת לנו.

My company has 70 million images.

לחברה שלי יש 70 מיליון תמונות,

I have one image in my office.

לי יש תמונה אחת במשרד,

Here it is.

הנה היא.

I hope that the next time you see

אני מקווה שבפעם הבאה שתראו

an image that sparks something in you,

תמונה שמציתה דבר מה בתוככם,

you'll better understand why,

תבינו בצורה טובה יותר למה,

and I know that speaking to this audience,

ואני יודע שאתם בהחלט תעשו משהו בנוגע לכך

you'll definitely do something about it.

כי אני יודע בפני מי אני מדבר פה.

And thank you to all the photographers.

ותודה רבה לכל הצלמים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)