Why you think you're right -- even if you're wrong | Julia Galef

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

So I'd like you to imagine for a moment

אז הייתי רוצה שתדמיינו לרגע

that you're a soldier in the heat of battle.

שאתם חייל בלהט הקרב.

Maybe you're a Roman foot soldier or a medieval archer

אולי אתם חייל רגלים רומי או קשת מימי הביניים

or maybe you're a Zulu warrior.

או אולי אתם לוחם זולו.

Regardless of your time and place, there are some things that are constant.

לא משנה הזמן והמקום שלכם, יש כמה דברים שנשארים קבועים.

Your adrenaline is elevated,

האדרנלין שלכם עולה.

and your actions are stemming from these deeply ingrained reflexes,

והפעולות שלכם נובעות מרפלקסים אלה שטבועים בכם עמוק.

reflexes rooted in a need to protect yourself and your side

רפלקסים שמושרשים בצורך להגן על עצמכם ועל אלה שלצידכם

and to defeat the enemy.

ולהביס את האויב.

So now, I'd like you to imagine playing a very different role,

אז עכשיו, הייתי רוצה שתדמיינו את עצמכם משחקים תפקיד שונה מאוד,

that of the scout.

תפקיד של סייר.

The scout's job is not to attack or defend.

תפקיד הגשש אינו להתקיף או להגן,

The scout's job is to understand.

תפקיד הגשש הוא להבין,

The scout is the one going out,

הסייר הוא זה שיוצא החוצה,

mapping the terrain, identifying potential obstacles.

למפות את השטח, לזהות מכשולים פוטנציאליים,

And the scout may hope to learn that, say, there's a bridge

והסייר עשוי לקוות ללמוד שלמשל, יש גשר

in a convenient location across a river.

במיקום נוח על פני נהר.

But above all, the scout wants to know what's really there,

אבל מעל לכל, הסייר רוצה לדעת מה באמת נמצא שם,

as accurately as possible.

בצורה מדויקת ככל האפשר.

And in a real, actual army, both the soldier and the scout are essential.

ובצבא אמיתי, בפועל, הן החייל והן הסייר הם הכרחיים.

But you can also think of each of these roles as a mindset --

אבל אתם יכולים לחשוב על כל אחד מתפקידים אלו כעל דפוס חשיבה --

a metaphor for how all of us process information and ideas

מטפורה לאופן בו כולנו מעבדים מידע ורעיונות

in our daily lives.

בחיי היומיום שלנו.

What I'm going to argue today is that having good judgment,

מה שאני עומדת לטעון היום הוא ששיפוט טוב,

making accurate predictions, making good decisions,

ביצוע תחזיות מדויקות, קבלת החלטות נכונות

is mostly about which mindset you're in.

קשור בעיקר לדפוס החשיבה שלכם.

To illustrate these mindsets in action,

כדי להמחיש דפוסי חשיבה אלה בפעולה,

I'm going to take you back to 19th-century France,

אני עומדת להחזיר אתכם לצרפת של המאה ה-19,

where this innocuous-looking piece of paper

מקום שבו פיסת נייר תמימה למראה

launched one of the biggest political scandals in history.

גרמה להתפרצות השערוריות הפוליטיות הגדולות בהיסטוריה.

It was discovered in 1894 by officers in the French general staff.

היא התגלתה ב-1894 על ידי קצינים במטכ"ל הצרפתי.

It was torn up in a wastepaper basket,

היא הייתה קרועה לגזרים בסל ניירות,

but when they pieced it back together,

אבל כאשר הם חיברו אותה מחדש,

they discovered that someone in their ranks

הם גילו שמישהו בשורותיהם

had been selling military secrets to Germany.

מכר סודות צבאיים לגרמניה.

So they launched a big investigation,

אז הם פתחו בחקירה גדולה,

and their suspicions quickly converged on this man,

והחשדות שלהם במהרה התמקדו על האדם הזה

Alfred Dreyfus.

אלפרד דרייפוס.

He had a sterling record,

היה לו עבר ללא רבב,

no past history of wrongdoing, no motive as far as they could tell.

לא היסטוריה של גרימת עוול, ולא מניע עד כמה שיכלו לומר.

But Dreyfus was the only Jewish officer at that rank in the army,

אבל דרייפוס היה הקצין היהודי היחיד בדרגה כזו בצבא,

and unfortunately at this time, the French Army was highly anti-Semitic.

ולמרבה הצער בשלב ההוא, הצבא הצרפתי היה אנטישמי מאוד.

They compared Dreyfus's handwriting to that on the memo

הם השוו את כתב ידו של דרייפוס לזה שבתזכיר

and concluded that it was a match,

והגיעו למסקנה שהוא היה תואם,

even though outside professional handwriting experts

למרות שמומחים חיצוניים מקצועיים לכתב יד

were much less confident in the similarity,

היו הרבה פחות בטוחים בדמיון.

but never mind that.

אבל נעזוב את זה.

They went and searched Dreyfus's apartment,

הם הלכו וערכו חיפוש בדירה של דרייפוס,

looking for any signs of espionage.

בחיפוש אחר סימנים של ריגול.

They went through his files, and they didn't find anything.

הם עברו על התיקים שלו, ולא מצאו שום דבר.

This just convinced them more that Dreyfus was not only guilty,

זה רק שכנע אותם יותר שדרייפוס לא רק היה אשם,

but sneaky as well, because clearly he had hidden all of the evidence

אלא גם ערמומי, משום שברור שהוא החביא את כל חומר הראיות

before they had managed to get to it.

לפני שהם הצליחו להגיע אליו.

Next, they went and looked through his personal history

אחר כך הם יצאו וחיפשו בהיסטוריה האישית שלו

for any incriminating details.

אחר פרטים מפלילים כלשהם.

They talked to his teachers,

הם דיברו עם מוריו,

they found that he had studied foreign languages in school,

הם גילו שהוא למד שפות זרות בבית הספר,

which clearly showed a desire to conspire with foreign governments

מה שהראה בבירור רצון לקשור קשר עם מדינות זרות

later in life.

מאוחר יותר בחיים.

His teachers also said that Dreyfus was known for having a good memory,

מוריו גם אמרו שדרייפוס היה ידוע כבעל זיכרון טוב,

which was highly suspicious, right?

שהיה חשוד מאוד, נכון?

You know, because a spy has to remember a lot of things.

אתם יודעים, כי מרגל צריך לזכור הרבה דברים.

So the case went to trial, and Dreyfus was found guilty.

אז המקרה הלך למשפט, ודרייפוס נמצא אשם,

Afterwards, they took him out into this public square

לאחר מכן, הוציאו אותו לכיכר ציבורית זו

and ritualistically tore his insignia from his uniform

ובטקסיות תלשו את העיטורים מעל מדיו

and broke his sword in two.

ושברו את חרבו לשניים.

This was called the Degradation of Dreyfus.

זה היה נקרא ההשפלה של דרייפוס.

And they sentenced him to life imprisonment

וגזרו עליו מאסר עולם

on the aptly named Devil's Island,

במקום עם השם ההולם: אי השדים,

which is this barren rock off the coast of South America.

שהוא סלע צחיח זה מחוץ לחופי דרום אמריקה.

So there he went, and there he spent his days alone,

אז לשם הוא הלך, ושם הוא בילה את ימיו לבד,

writing letters and letters to the French government

בכתיבת מכתבים על גבי מכתבים לממשלת צרפת

begging them to reopen his case so they could discover his innocence.

כשהוא מפציר בהם לדון מחדש בעניינו כך שהם יוכלו לגלות את חפותו

But for the most part, France considered the matter closed.

אבל לרוב, צרפת ראתה את העניין כסגור.

One thing that's really interesting to me about the Dreyfus Affair

דבר אחד שבאמת מעניין אותי בפרשת דרייפוס

is this question of why the officers were so convinced

הוא השאלה מדוע הקצינים היו כה משוכנעים

that Dreyfus was guilty.

שדרייפוס היה אשם.

I mean, you might even assume that they were setting him up,

כלומר, אתם גם יכולים להניח שהם החליטו להתנכל לו,

that they were intentionally framing him.

שהם במתכוון הפלילו אותו.

But historians don't think that's what happened.

אבל היסטוריונים לא חושבים שזה מה שקרה.

As far as we can tell,

ככל שאנחנו יכולים לומר,

the officers genuinely believed that the case against Dreyfus was strong.

הקצינים האמינו באמת ובתמים שהתיק נגד דרייפוס היה חזק.

Which makes you wonder:

מה שגורם לכם לתהות:

What does it say about the human mind

מה זה אומר על המיינד האנושי

that we can find such paltry evidence

שאנחנו יכולים למצוא ראיות כה חסרות ערך

to be compelling enough to convict a man?

משכנעות דיין להרשיע אדם?

Well, this is a case of what scientists call "motivated reasoning."

ובכן, זהו מקרה שמדענים מכנים כ"הנמקת מוטיבציה."

It's this phenomenon in which our unconscious motivations,

זו תופעה זו שבה המניעים הלא מודעים שלנו,

our desires and fears,

התשוקות והפחדים שלנו,

shape the way we interpret information.

מעצבים את הדרך שבה אנחנו מפרשים מידע.

Some information, some ideas, feel like our allies.

מידע מסוים, רעיונות מסוימים, מרגישים כמו בני ברית שלנו.

We want them to win. We want to defend them.

אנחנו רוצים שהם ינצחו, אנחנו רוצים להגן עליהם.

And other information or ideas are the enemy,

ומידע אחר ורעיונות אחרים הם האויב,

and we want to shoot them down.

ואנחנו רוצים להפיל אותם.

So this is why I call motivated reasoning, "soldier mindset."

לכן אני קוראת להנמקת מוטיבציה "דפוס חשיבה של חייל."

Probably most of you have never persecuted

כנראה שרובכם מעולם לא התנכלתם

a French-Jewish officer for high treason,

לקצין צרפתי-יהודי בעוון בגידה,

I assume,

אני מניחה,

but maybe you've followed sports or politics, so you might have noticed

אבל אולי עקבתם אחרי ארועי ספורט או פוליטיקה, כך שאולי הבחנתם

that when the referee judges that your team committed a foul,

שכאשר השופט קובע שהקבוצה שלכם ביצעה עבירה,

for example,

לדוגמה,

you're highly motivated to find reasons why he's wrong.

יש לכם מוטיבציה גבוהה למצוא סיבות למה הוא טועה,

But if he judges that the other team committed a foul -- awesome!

אבל אם הוא קובע שהקבוצה האחרת ביצעה עבירה -- נפלא!

That's a good call, let's not examine it too closely.

זו החלטה נבונה, בואו לא נבחן אותה יותר מדי לעומק.

Or, maybe you've read an article or a study

או אולי קראתם מאמר או מחקר

that examined some controversial policy,

שבוחן כמה קווי מדיניות שנויים במחלוקת,

like capital punishment.

כמו עונש מוות,

And, as researchers have demonstrated,

וכפי שחוקרים הראו,

if you support capital punishment

אם אתם תומכים בעונש מוות

and the study shows that it's not effective,

והמחקר מראה שזה לא אפקטיבי,

then you're highly motivated to find all the reasons

אז יש לכם מוטיבציה גבוהה למצוא את כל הסיבות

why the study was poorly designed.

מדוע המחקר תוכנן בצורה גרועה.

But if it shows that capital punishment works,

אבל אם הוא מראה שעונש המוות עובד,

it's a good study.

זהו מחקר טוב.

And vice versa: if you don't support capital punishment, same thing.

ולהפך: אם אינכם תומכים בעונש מוות, אותו דבר.

Our judgment is strongly influenced, unconsciously,

השיפוט שלנו מושפע מאוד באופן לא מודע

by which side we want to win.

מהרצון שלנו שאחד הצדדים ינצח.

And this is ubiquitous.

וזה קיים בכל מקום.

This shapes how we think about our health, our relationships,

וזה מעצב את דרכי המחשבה שלנו על בריאותנו, על מערכות היחסים שלנו,

how we decide how to vote,

איך נחליט כיצד להצביע,

what we consider fair or ethical.

מה שאנו מחשיבים כהוגן או מוסרי.

What's most scary to me about motivated reasoning

מה שהכי מפחיד אותי בחשיבת מוטיבציה

or soldier mindset,

או בדפוס חשיבה של חייל,

is how unconscious it is.

זה עד כמה שזה לא מודע.

We can think we're being objective and fair-minded

אנו יכולים לחשוב שאנחנו אובייקטיבים ובלתי משוחדים

and still wind up ruining the life of an innocent man.

ועדיין להרוס בסופו של דבר את חייו של אדם חף מפשע.

However, fortunately for Dreyfus, his story is not over.

עם זאת למזלו של דרייפוס הסיפור שלו לא נגמר.

This is Colonel Picquart.

זהו קולונל פיקאר

He's another high-ranking officer in the French Army,

הוא גם קצין בעל דרגה גבוהה בצבא הצרפתי,

and like most people, he assumed Dreyfus was guilty.

וכמו רוב האנשים, הוא הניח שדרייפוס אשם.

Also like most people in the army, he was at least casually anti-Semitic.

גם כמו רוב האנשים בצבא, הוא היה לפחות אנטישמי לא מוצהר.

But at a certain point, Picquart began to suspect:

אבל בנקודה מסוימת, פיקאר החל לחשוד:

"What if we're all wrong about Dreyfus?"

"מה אם כולנו טועים לגבי דרייפוס?"

What happened was, he had discovered evidence

מה שקרה זה שהוא גילה ראיות

that the spying for Germany had continued,

שהריגול לטובת גרמניה המשיך,

even after Dreyfus was in prison.

גם לאחר שדרייפוס היה בכלא.

And he had also discovered that another officer in the army

והוא גם גילה שלקצין אחר בצבא

had handwriting that perfectly matched the memo,

היה כתב יד שתאם להפליא את זה שבתזכיר,

much closer than Dreyfus's handwriting.

הרבה יותר מאשר כתב ידו של דרייפוס.

So he brought these discoveries to his superiors,

אז הוא הביא את התגליות האלו לממונים עליו

but to his dismay, they either didn't care

אבל לתדהמתו, או שלא היה אכפת להם

or came up with elaborate rationalizations to explain his findings,

או שהמציאו הסברים מפורטים כדי להסביר את הממצאים שלו,

like, "Well, all you've really shown, Picquart, is that there's another spy

כמו "ובכן, כל מה שבאמת הראית פיקאר, זה שיש עוד מרגל

who learned how to mimic Dreyfus's handwriting,

שלמד איך לחקות את כתב ידו של דרייפוס,

and he picked up the torch of spying after Dreyfus left.

והוא נושא את לפיד הריגול אחרי שדרייפוס עזב.

But Dreyfus is still guilty."

אבל דרייפוס עדיין אשם. "

Eventually, Picquart managed to get Dreyfus exonerated.

בסופו של דבר, פיקאר הצליח להביא לזיכויו של דרייפוס.

But it took him 10 years,

אבל זה לקח לו 10 שנים,

and for part of that time, he himself was in prison

ובחלק מזמן זה הוא עצמו היה בכלא

for the crime of disloyalty to the army.

בעוון חוסר נאמנות לצבא.

A lot of people feel like Picquart can't really be the hero of this story

רבים מרגישים שפיקאר לא באמת יכול להיות הגיבור של סיפור זה

because he was an anti-Semite and that's bad, which I agree with.

כי הוא היה אנטישמי, וזה רע, דבר שאני מסכימה איתו.

But personally, for me, the fact that Picquart was anti-Semitic

אבל אישית, עבורי, העובדה שפיקאר היה אנטישמי

actually makes his actions more admirable,

בעצם הופך את מעשיו ליותר נערצים,

because he had the same prejudices, the same reasons to be biased

כי היו לו אותן דעות קדומות, אותן סיבות להיות משוחד

as his fellow officers,

כמו עמיתיו הקצינים,

but his motivation to find the truth and uphold it trumped all of that.

אבל המוטיבציה שלו לגלות את האמת ולתמוך בה, עולים על כל זה.

So to me,

אז מבחינתי,

Picquart is a poster child for what I call "scout mindset."

פיקאר הוא "ילד כרזה" של מה שאני מכנה "דפוס חשיבה של סייר."

It's the drive not to make one idea win or another lose,

זה המניע לא לגרום לרעיון אחד לנצח או לאחר להפסיד,

but just to see what's really there

אלא פשוט לראות מה באמת קרה שם

as honestly and accurately as you can,

בכנות ובדיוק ככל שניתן,

even if it's not pretty or convenient or pleasant.

גם אם זה לא יפה או נוח או נעים.

This mindset is what I'm personally passionate about.

דפוס חשיבה זה הוא מה שאני מתרגשת מאוד ממנו.

And I've spent the last few years examining and trying to figure out

וביליתי את השנים האחרונות כשאני בוחנת ומנסה להבין

what causes scout mindset.

מה יוצר את דפוס החשיבה של הסייר.

Why are some people, sometimes at least,

מדוע אנשים מסוימים, לפעמים לפחות,

able to cut through their own prejudices and biases and motivations

מסוגלים לפרוץ דרך דעותיהם הקדומות, הנטיות, והמניעים שלהם

and just try to see the facts and the evidence

ופשוט לנסות לראות את העובדות ואת הראיות

as objectively as they can?

בצורה אובייקטיבית ככל שהם יכולים?

And the answer is emotional.

והתשובה היא רגשית.

So, just as soldier mindset is rooted in emotions

אז, בדיוק כמו שדפוס חשיבה של חייל מושרש ברגשות

like defensiveness or tribalism,

כמו הגנתיות או שבטיות,

scout mindset is, too.

כך גם דפוס חשיבה של סייר.

It's just rooted in different emotions.

זה מושרש ברגשות שונים.

For example, scouts are curious.

לדוגמה, סיירים הם סקרנים.

They're more likely to say they feel pleasure

הם נוטים יותר לומר שהם חשים עונג

when they learn new information

כאשר הם מקבלים מידע חדש

or an itch to solve a puzzle.

או תשוקה לפתור חידה.

They're more likely to feel intrigued when they encounter something

הם נוטים יותר להסתקרן כאשר הם נתקלים במשהו

that contradicts their expectations.

שמנוגד לציפיות שלהם.

Scouts also have different values.

לסיירים יש גם ערכים שונים.

They're more likely to say they think it's virtuous

הם נוטים יותר לומר שזה מוסרי

to test your own beliefs,

לבחון את האמונות שלכם עצמכם,

and they're less likely to say that someone who changes his mind

והם פחות נוטים לומר שמישהו שמשנה את דעתו

seems weak.

מפגין חולשה.

And above all, scouts are grounded,

ומעל לכל סיירים מחוברים לקרקע

which means their self-worth as a person

שמשמעו שהערך העצמי שלהם כאדם

isn't tied to how right or wrong they are about any particular topic.

לא קשור לעד כמה הם צודקים או טועים בנושא מסוים.

So they can believe that capital punishment works.

אז הם יכולים להאמין שעונש המוות עובד.

If studies come out showing that it doesn't, they can say,

ואם מתפרסמים מחקרים שמראים שהוא לא, הם עשויים לומר

"Huh. Looks like I might be wrong. Doesn't mean I'm bad or stupid."

"הה, נראה כאילו אני טועה אולי, זה לא אומר שאני רע או טיפש"

This cluster of traits is what researchers have found --

מכלול זה של תכונות הוא מה שהחוקרים מצאו -

and I've also found anecdotally --

וגם אני מצאתי באופן אנקדוטי --

predicts good judgment.

צופה שיפוט טוב.

And the key takeaway I want to leave you with about those traits

ונקודת המפתח שאני רוצה להשאירכם איתה בקשר לתכונות אלו

is that they're primarily not about how smart you are

היא שהן בעיקר לא על כמה חכמים אתם

or about how much you know.

או על כמה אתם יודעים.

In fact, they don't correlate very much with IQ at all.

למעשה, הם אינם תואמים הרבה את האיי קיו בכלל.

They're about how you feel.

הם על איך אתם מרגישים.

There's a quote that I keep coming back to, by Saint-Exupéry.

יש ציטוט שאני נוהגת לחזור אליו, מאת סיינט אקזופרי.

He's the author of "The Little Prince."

הוא המחבר של "הנסיך הקטן".

He said, "If you want to build a ship,

הוא אמר, "אם אתה רוצה לבנות ספינה,

don't drum up your men to collect wood and give orders

אל תעודד את אנשיך לאסוף עצים ותן פקודות

and distribute the work.

וחלק את העבודה.

Instead, teach them to yearn for the vast and endless sea."

במקום זאת, למד אותם להתגעגע למרחבי הים הגדול והאינסופי. "

In other words, I claim,

במילים אחרות, אני טוענת,

if we really want to improve our judgment as individuals

שאם אנחנו באמת רוצים לשפר את השיפוט שלנו כיחידים

and as societies,

וכחברות,

what we need most is not more instruction in logic

מה שאנחנו הכי זקוקים לו אינו הדרכה נוספת בלוגיקה

or rhetoric or probability or economics,

או רטוריקה או הסתברות, או כלכלה,

even though those things are quite valuable.

למרות שדברים אלה הם בעלי ערך,

But what we most need to use those principles well

אלא מה שאנו בעיקר צריכים זה להשתמש בעקרונות אלה היטב

is scout mindset.

בדפוס חשיבה של גשש.

We need to change the way we feel.

אנחנו צריכים לשנות את הדרך בה אנו מרגישים.

We need to learn how to feel proud instead of ashamed

אנחנו צריכים ללמוד איך להרגיש גאווה במקום בושה

when we notice we might have been wrong about something.

כשאנו מבחינים שאולי טעינו בקשר למשהו.

We need to learn how to feel intrigued instead of defensive

אנו צריכים ללמוד איך לחוש מסוקרנים במקום הגנתיים

when we encounter some information that contradicts our beliefs.

כאשר אנו נתקלים במידע שסותר את אמונותינו.

So the question I want to leave you with is:

אז השאלה שאני רוצה להשאיר אתכם איתה היא:

What do you most yearn for?

למה אתם הכי מייחלים?

Do you yearn to defend your own beliefs?

האם אתם מייחלים להגן על העקרונות שלכם?

Or do you yearn to see the world as clearly as you possibly can?

או שאולי אתם מייחלים לראות את העולם באופן ברור ככל האפשר?

Thank you.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(תשואות)