Annie Murphy Paul: What we learn before we're born

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

My subject today is learning.

הנושא שלי היום הוא למידה.

And in that spirit, I want to spring on you all a pop quiz.

וברוח זו, ברצוני להפתיע אתכם עם בוחן פתע.

Ready?

מוכנים?

When does learning begin?

מתי מתחילה הלמידה?

Now as you ponder that question,

בעוד אתם מתחבטים בשאלה זו,

maybe you're thinking about the first day of preschool

אולי אתם חושבים על היום הראשון בפעוטון

or kindergarten,

או בגן-הילדים,

the first time that kids are in a classroom with a teacher.

על הפעם הראשונה בה הילדים נמצאים בכיתה עם מורה.

Or maybe you've called to mind the toddler phase

או אולי אתם נזכרים בתקופת הינקות

when children are learning how to walk and talk

כשהילדים לומדים כיצד ללכת ולדבר

and use a fork.

ולהשתמש במזלג.

Maybe you've encountered the Zero-to-Three movement,

אולי נתקלתם בתנועת ה"אפס עד שלוש",

which asserts that the most important years for learning

אשר טוענת כי השנים החשובות ביותר ללמידה

are the earliest ones.

הן השנים הראשונות.

And so your answer to my question would be:

אם כך תשובתכם לשאלתי תהיה:

Learning begins at birth.

הלמידה מתחילה עם הלידה.

Well today I want to present to you

ובכן, היום אני רוצה להציג בפניכם

an idea that may be surprising

רעיון שאולי יפתיע אתכם

and may even seem implausible,

ואף ייראה לכם בלתי-סביר,

but which is supported by the latest evidence

אך הוא מסתמך על העדויות העדכניות ביותר

from psychology and biology.

מתחומי הפסיכולוגיה והביולוגיה.

And that is that some of the most important learning we ever do

והוא, שחלק מהלמידה הכי חשובה שלנו

happens before we're born,

מתרחשת לפני שאנו נולדים,

while we're still in the womb.

כשאנחנו עדיין ברחם.

Now I'm a science reporter.

אני כתבת לענייני מדע

I write books and magazine articles.

אני כותבת ספרים ומאמרים.

And I'm also a mother.

ואני גם אמא.

And those two roles came together for me

ושני התפקידים האלה התמזגו מבחינתי

in a book that I wrote called "Origins."

בספר שכתבתי, בשם "מקורות".

"Origins" is a report from the front lines

"מקורות" הוא דיווח מקו החזית

of an exciting new field

של שדה מחקר חדש ומלהיב

called fetal origins.

הקרוי "המקורות העובריים".

Fetal origins is a scientific discipline

"המקורות העובריים" הוא תורה מדעית

that emerged just about two decades ago,

שהתפתחה לפני כשני עשורים בלבד,

and it's based on the theory

והיא מבוססת על התיאוריה האומרת

that our health and well-being throughout our lives

שבריאותנו ומצבנו הכללי לכל אורך חיינו

is crucially affected

מושפעים בצורה מכרעת

by the nine months we spend in the womb.

מתשעת החודשים שלנו ברחם.

Now this theory was of more than just intellectual interest to me.

התיאוריה הזו היתה עבורי יותר מסתם נושא למחשבה.

I was myself pregnant

אני עצמי הייתי בהריון

while I was doing the research for the book.

בתקופה בה ערכתי את המחקר עבור הספר.

And one of the most fascinating insights

ואחת התובנות המרתקות ביותר

I took from this work

שלקחתי מאותה עבודה

is that we're all learning about the world

היא שכולנו לומדים על העולם

even before we enter it.

עוד לפני שאנו נכנסים אליו.

When we hold our babies for the first time,

כשאנו מחזיקים לראשונה את התינוקות שלנו,

we might imagine that they're clean slates,

אנו אולי מדמיינים שהם כמו לוח חלק,

unmarked by life,

שהחיים טרם הותירו עליו את רישומם,

when in fact, they've already been shaped by us

כשבעצם הם כבר עוצבו על ידינו

and by the particular world we live in.

ועל ידי העולם המסוים בו אנו חיים.

Today I want to share with you some of the amazing things

היום ברצוני לשתף אתכם באחדים

that scientists are discovering

מהדברים המדהימים שמגלים המדענים

about what fetuses learn

בנוגע למה שהעוברים לומדים

while they're still in their mothers' bellies.

כשהם עדיין בבטן אימם.

First of all,

קודם כל,

they learn the sound of their mothers' voices.

הם לומדים להכיר את צליל קולה של אימם.

Because sounds from the outside world

כי צלילים מהעולם החיצון

have to travel through the mother's abdominal tissue

צריכים לעבור דרך רקמות הבטן של האם

and through the amniotic fluid that surrounds the fetus,

ודרך מי השפיר שמקיפים את העובר,

the voices fetuses hear,

הקולות שהעוברים שומעים,

starting around the fourth month of gestation,

החל מהחודש הרביעי של ההריון בערך,

are muted and muffled.

הם מושתקים ומעומעמים.

One researcher says

אחד החוקרים אומר

that they probably sound a lot like the the voice of Charlie Brown's teacher

שהם ודאי דומים מאד לקולה של מורתו של צ'ארלי בראון

in the old "Peanuts" cartoon.

בקומיקס הישן "פינטס".

But the pregnant woman's own voice

אבל קולה של האם ההרה עצמה

reverberates through her body,

מהדהד בגופה,

reaching the fetus much more readily.

ומגיע אל העובר הרבה יותר ברור.

And because the fetus is with her all the time,

ומכיוון שהעובר נמצא איתה כל הזמן,

it hears her voice a lot.

הוא מרבה לשמוע את קולה.

Once the baby's born, it recognizes her voice

כשהתינוק נולד, הוא מכיר את קולה

and it prefers listening to her voice

ומעדיף להקשיב לקולה

over anyone else's.

לעומת קולו של כל אדם אחר.

How can we know this?

איך אנו יודעים זאת?

Newborn babies can't do much,

תינוקות בני-יומם אינם יכולים לעשות הרבה,

but one thing they're really good at is sucking.

אבל מה שהם עושים ממש טוב זה לינוק.

Researchers take advantage of this fact

החוקרים ניצלו את העובדה הזו

by rigging up two rubber nipples,

והתקינו שתי פטמות גומי כך,

so that if a baby sucks on one,

שאם התינוק יונק מהאחת,

it hears a recording of its mother's voice

הוא שומע את קולה המוקלט של אימו

on a pair of headphones,

באוזניות,

and if it sucks on the other nipple,

ואם הוא יונק מהפטמה השניה,

it hears a recording of a female stranger's voice.

הוא שומע הקלטה של אישה זרה.

Babies quickly show their preference

התינוקות מיהרו להפגין את העדפתם

by choosing the first one.

ובחרו בפטמה הראשונה.

Scientists also take advantage of the fact

המדענים מנצלים גם את העובדה

that babies will slow down their sucking

שהתינוק מאיט את קצב היניקה שלו

when something interests them

כשמשהו מעניין אותו

and resume their fast sucking

ושב לינוק במהירות

when they get bored.

כשהוא משתעמם.

This is how researchers discovered

באופן זה גילו החוקרים

that, after women repeatedly read aloud

שאחרי שנשים קראו בקול, שוב ושוב,

a section of Dr. Seuss' "The Cat in the Hat" while they were pregnant,

קטע מ"חתול תעלול" של ד"ר סוס, כשהיו בהריון,

their newborn babies recognized that passage

התינוקות שלהן הכירו את הקטע הזה

when they hear it outside the womb.

כששמעו אותו מחוץ לרחם.

My favorite experiment of this kind

הניסוי החביב עלי מהסוג הזה

is the one that showed that the babies

הוא זה שבו הוכיחו שתינוקות

of women who watched a certain soap opera

של אמהות שצפו באופרת סבון מסוימת

every day during pregnancy

מידי יום במהלך הריונן,

recognized the theme song of that show

הכירו את נעימת הנושא של הסדרה

once they were born.

כשנולדו.

So fetuses are even learning

כך שהעוברים אפילו לומדים

about the particular language that's spoken

משהו אודות השפה המסוימת המדוברת

in the world that they'll be born into.

בעולם אליו ייוולדו.

A study published last year

מחקר שפורסם לפני שנה

found that from birth, from the moment of birth,

מצא שהחל מן הלידה, מרגע הלידה,

babies cry in the accent

התינוקות בוכים במבטא

of their mother's native language.

של שפת-האם של אימם.

French babies cry on a rising note

תינוקות צרפתיים בוכים בסולם עולה

while German babies end on a falling note,

ואילו התינוקות הגרמניים - בסולם יורד,

imitating the melodic contours

בחקותם את הנגינה

of those languages.

של שפות אלה.

Now why would this kind of fetal learning

אם כן, סוג זה של לימוד עוברי,

be useful?

מה התועלת בו?

It may have evolved to aid the baby's survival.

אולי הוא התפתח כדי לסייע בהישרדותו של התינוק.

From the moment of birth,

מרגע הלידה,

the baby responds most to the voice

התינוק מגיב בעוצמה הרבה ביותר לקול

of the person who is most likely to care for it --

של אותו אדם שסביר שידאג לו --

its mother.

אימו.

It even makes its cries

הוא אפילו גורם לבכיו

sound like the mother's language,

להישמע כמו שפת אימו,

which may further endear the baby to the mother,

מה שיחבב עוד יותר את התינוק על האם,

and which may give the baby a head start

וזה ישפר את מצבו ההתחלתי של התינוק

in the critical task

במשימה הקריטית

of learning how to understand and speak

של ללמוד איך להבין ולדבר

its native language.

בשפת אימו.

But it's not just sounds

אך צלילים הם לא הדבר היחיד

that fetuses are learning about in utero.

שהעוברים לומדים עליו ברחם.

It's also tastes and smells.

מדובר גם בטעמים ובריחות.

By seven months of gestation,

עד החודש השביעי,

the fetus' taste buds are fully developed,

בלוטות הטעם של העובר מסיימות להתפתח,

and its olfactory receptors, which allow it to smell,

וקולטני הריח שלו, שמאפשרים לו להריח,

are functioning.

כבר מתפקדים.

The flavors of the food a pregnant woman eats

טעמי המזון שאוכלת האם ההרה

find their way into the amniotic fluid,

מוצאים את דרכם אל מי השפיר,

which is continuously swallowed

שנבלעים ללא הרף

by the fetus.

על ידי העובר.

Babies seem to remember and prefer these tastes

נראה שהתינוקות זוכרים ומעדיפים טעמים אלה

once they're out in the world.

לאחר שיצאו אל העולם.

In one experiment, a group of pregnant women

באחד הניסויים, קבוצת נשים הרות

was asked to drink a lot of carrot juice

התבקשה לשתות המון מיץ גזר

during their third trimester of pregnancy,

במשך השליש השלישי של ההריון,

while another group of pregnant women

ואילו קבוצה שניה של נשים הרות

drank only water.

שתתה רק מים.

Six months later, the women's infants

שישה חודשים לאחר מכן, ילדיהן של נשים אלה

were offered cereal mixed with carrot juice,

קיבלו דגני-בוקר מעורבים במיץ גזר,

and their facial expressions were observed while they ate it.

והבעות פניהם ניצפו כשאכלו אותם.

The offspring of the carrot juice drinking women

צאצאי הנשים ששתו מיץ גזר

ate more carrot-flavored cereal,

אכלו יותר דגני-בוקר בטעם גזר,

and from the looks of it,

וממראה עיניים,

they seemed to enjoy it more.

נראה שהם גם יותר נהנו מהם.

A sort of French version of this experiment

ניסוי דומה, בגירסה צרפתית,

was carried out in Dijon, France

נערך בדיז'ון שבצרפת,

where researchers found

והחוקרים מצאו

that mothers who consumed food and drink

שאמהות שצרכו מזון ומשקה

flavored with licorice-flavored anise during pregnancy

בטעמי אניס בטעם שוש במהלך ההריון

showed a preference for anise

הפגינו העדפה לאניס

on their first day of life,

ביום הראשון לחייהן,

and again, when they were tested later,

ושוב, כשנבדקו מאוחר יותר,

on their fourth day of life.

גם ביום הרביעי לחייהן.

Babies whose mothers did not eat anise during pregnancy

התינוקות שאמהותיהם לא אכלו אניס במהלך ההריון

showed a reaction that translated roughly as "yuck."

הפגינו תגובה שהתרגום שלה הוא בערך "איכס".

What this means

וזה אומר

is that fetuses are effectively being taught by their mothers

שעוברים לומדים היטב מהאם

about what is safe and good to eat.

מה בטוח וטוב לאכול

Fetuses are also being taught

עוברים גם לומדים

about the particular culture that they'll be joining

על התרבות המסוימת אליה יצטרפו

through one of culture's most powerful expressions,

דרך אחד מביטויי התרבות החזקים ביותר,

which is food.

שהוא המזון.

They're being introduced to the characteristic flavors and spices

הם לומדים להכיר את הטעמים והתבלינים האופייניים

of their culture's cuisine

של המטבח בתרבות שלהם,

even before birth.

עוד לפני שהם נולדים.

Now it turns out that fetuses are learning even bigger lessons.

ומסתבר שהעוברים לומדים אפילו לקחים גדולים מאלה.

But before I get to that,

אך לפני שאגיע לכך,

I want to address something that you may be wondering about.

ברצוני להתייחס למשהו שאולי סיקרן אתכם.

The notion of fetal learning

הרעיון של הלימוד העוברי

may conjure up for you attempts to enrich the fetus --

אולי מזכיר לכם את נסיונותיכם להעשיר את העובר--

like playing Mozart through headphones

כמו בהשמעת מוצרט באזניות

placed on a pregnant belly.

שמניחים על בטן הרה.

But actually, the nine-month-long process

אך למעשה, התהליך בן תשעת החודשים

of molding and shaping that goes on in the womb

של תיבנות ועיצוב שמתרחש ברחם

is a lot more visceral and consequential than that.

הוא הרבה יותר אינטואיטיבי ותוצאתי.

Much of what a pregnant woman encounters in her daily life --

הרבה ממה שהאישה ההרה פוגשת בחיי היומיום שלה--

the air she breathes,

האוויר שהיא נושמת,

the food and drink she consumes,

האוכל והמשקה שהיא צורכת,

the chemicals she's exposed to,

הכימיקלים להם היא נחשפת,

even the emotions she feels --

אפילו הרגשות שהיא חווה --

are shared in some fashion with her fetus.

היא חולקת אותם באופן כלשהו עם העובר שלה.

They make up a mix of influences

כל זה יוצר תערובת של השפעות

as individual and idiosyncratic

שהיא אינדיבידואלית וייחודית

as the woman herself.

כמו האם עצמה.

The fetus incorporates these offerings

העובר ממזג את המתנות האלה

into its own body,

בגופו שלו,

makes them part of its flesh and blood.

הופך אותן לחלק מדמו ובשרו,

And often it does something more.

ולעתים קרובות מרחיק לכת

It treats these maternal contributions

ומתייחס לתרומות האימהיות האלה

as information,

כאל מידע,

as what I like to call biological postcards

מה שאני אוהבת לכנות "גלויות ביולוגיות",

from the world outside.

מן העולם שבחוץ.

So what a fetus is learning about in utero

כך שמה שהעובר לומד ברחם

is not Mozart's "Magic Flute"

איננו "חליל הקסם" של מוצרט

but answers to questions much more critical to its survival.

אלא תשובות לשאלות קריטיות בהרבה להישרדותו.

Will it be born into a world of abundance

האם הוא עתיד להיוולד לעולם של שפע

or scarcity?

או של מחסור?

Will it be safe and protected,

האם הוא עתיד להיות בטוח ומוגן,

or will it face constant dangers and threats?

או ייתקל תמיד בסכנות ובאיומים?

Will it live a long, fruitful life

האם יחיה חיים ארוכים ופוריים,

or a short, harried one?

או קצרים ומוטרדים?

The pregnant woman's diet and stress level in particular

הדיאטה והמתח של האם ההרה, במיוחד,

provide important clues to prevailing conditions

מספקים רמזים חשובים לגבי התנאים השוררים שם

like a finger lifted to the wind.

כמו הרמת אצבע לבדוק את כיוון הרוח.

The resulting tuning and tweaking

הכיוונים והכיוונונים שנובעים מכך

of a fetus' brain and other organs

במוחו וביתר איבריו של העובר

are part of what give us humans

הם חלק ממה שנותן לנו, בני האדם,

our enormous flexibility,

את הגמישות הכבירה שלנו,

our ability to thrive

את יכולתנו לשגשג

in a huge variety of environments,

במגוון עצום של סביבות,

from the country to the city,

בכפר ובעיר,

from the tundra to the desert.

בטונדרה ובמדבר.

To conclude, I want to tell you two stories

לסיכום, ברצוני לספר לכם שני סיפורים,

about how mothers teach their children about the world

איך אמהות מלמדות את ילדיהן אודות העולם

even before they're born.

עוד לפני שהם נולדים.

In the autumn of 1944,

בסתיו 1944,

the darkest days of World War II,

בימים האפלים ביותר של מלח"ע השניה,

German troops blockaded Western Holland,

הגייסות הגרמניים צרו על מערב הולנד,

turning away all shipments of food.

ועצרו את כל משלוחי המזון.

The opening of the Nazi's siege

אחרי תחילת המצור הנאצי

was followed by one of the harshest winters in decades --

הגיע אחד החורפים הקשים ביותר מזה עשרות שנים--

so cold the water in the canals froze solid.

החורף היה כה קר, שהתעלות קפאו.

Soon food became scarce,

במהרה התפתח מחסור במזון,

with many Dutch surviving on just 500 calories a day --

והולנדים רבים התקיימו על 500 קלוריות ליום בלבד--

a quarter of what they consumed before the war.

רבע ממה שהם צרכו לפני המלחמה.

As weeks of deprivation stretched into months,

שבועות של מחסור הפכו לחודשים,

some resorted to eating tulip bulbs.

היו שמצאו מפלט באכילת בצלי צבעונים.

By the beginning of May,

עד תחילת מאי,

the nation's carefully rationed food reserve

הקצבת המזון הקפדנית שהנהיגה המדינה,

was completely exhausted.

התרוקנה לגמרי.

The specter of mass starvation loomed.

גדל הסיכוי למוות המוני ברעב.

And then on May 5th, 1945,

ואז, בחמישי למאי 1945,

the siege came to a sudden end

המצור הסתיים לפתע

when Holland was liberated

כשהולנד שוחררה

by the Allies.

על ידי בעלות הברית.

The "Hunger Winter," as it came to be known,

"חורף הרעב", כפי שנהוג לזכור אותו,

killed some 10,000 people

הרג כ-10,000 בני אדם

and weakened thousands more.

והחליש עוד אלפים רבים.

But there was another population that was affected --

אך היתה עוד אוכלוסיה שהושפעה ממנו--

the 40,000 fetuses

40,000 העוברים

in utero during the siege.

שהיו ברחם בתקופת המצור.

Some of the effects of malnutrition during pregnancy

כמה מתוצאות התת-תזונה במהלך ההריון

were immediately apparent

נראו מיד

in higher rates of stillbirths,

בשיעורים הגבוהים של לידת-גוויות,

birth defects, low birth weights

פגמים בלידה, משקל ירוד בלידה,

and infant mortality.

ותמותת תינוקות.

But others wouldn't be discovered for many years.

אך פגמים נוספים יתגלו רק אחרי שנים רבות.

Decades after the "Hunger Winter,"

עשרות שנים אחרי "חורף הרעב",

researchers documented

חוקרים תיעדו

that people whose mothers were pregnant during the siege

אנשים שאימהותיהם היו בהריון בזמן המצור

have more obesity, more diabetes

נטו יותר להשמנת-יתר, לסוכרת

and more heart disease in later life

ולמחלות בהמשך חייהם

than individuals who were gestated under normal conditions.

מאשר פרטים שנהרו בתנאים נורמליים.

These individuals' prenatal experience of starvation

חוויית הרעב טרם לידתם של אותם פרטים

seems to have changed their bodies

שינתה כנראה את גופם

in myriad ways.

בכל מיני צורות.

They have higher blood pressure,

יש להם לחץ-דם גבוה יותר,

poorer cholesterol profiles

פרופילי כולסטרול גרועים יותר

and reduced glucose tolerance --

ועמידות נמוכה יותר לגלוקוז--

a precursor of diabetes.

הסימן המקדים של הסוכרת.

Why would undernutrition in the womb

מדוע שתת-תזונה ברחם

result in disease later?

תביא למחלה בהמשך החיים?

One explanation

אחד ההסברים

is that fetuses are making the best of a bad situation.

הוא שהעובר מפיק את המיטב ממצבים גרועים

When food is scarce,

כשהמזון בצמצום,

they divert nutrients towards the really critical organ, the brain,

הם מתעלים חומרים מזינים אל האיבר הכי חשוב, המוח,

and away from other organs

הלאה מאיברים אחרים,

like the heart and liver.

כמו הלב והכבד.

This keeps the fetus alive in the short-term,

זה שומר על חיי העובר בטווח הקצר,

but the bill comes due later on in life

אבל בהמשך חייו הוא יקבל את החשבון

when those other organs, deprived early on,

כשאותם איברים שקופחו בתחילת הדרך,

become more susceptible to disease.

נעשים רגישים יותר למחלות.

But that may not be all that's going on.

אבל ייתכן שזה לא כל מה שקורה.

It seems that fetuses are taking cues

נראה שעוברים קולטים רמזים

from the intrauterine environment

מהסביבה התוך-רחמית שלהם

and tailoring their physiology accordingly.

והם מסגלים בהתאם את הפיזיולוגיה שלהם.

They're preparing themselves

הם מכינים את עצמם

for the kind of world they will encounter

לעולם המסוים שיפגשו

on the other side of the womb.

בצד השני של הרחם.

The fetus adjusts its metabolism

העובר מתאים את חילוף החומרים שלו

and other physiological processes

ואת התהליכים הפיזיולוגיים שלו

in anticipation of the environment that awaits it.

לפי ציפיותיו מהסביבה שממתינה לו.

And the basis of the fetus' prediction

והיסוד לתחזיותיו של העובר

is what its mother eats.

הוא מה שאימו אוכלת.

The meals a pregnant woman consumes

הארוחות שצורכת האם ההריונית

constitute a kind of story,

יוצרות מעין סיפור,

a fairy tale of abundance

אגדה של שפע

or a grim chronicle of deprivation.

או כרוניקה עגומה של מחסור.

This story imparts information

הסיפור אוצר בחובו מידע

that the fetus uses

שהעובר משתמש בו

to organize its body and its systems --

כדי לארגן את גופו ואת מערכותיו--

an adaptation to prevailing circumstances

הסתגלות לתנאים הקיימים

that facilitates its future survival.

שתקל על הישרדותו העתידית.

Faced with severely limited resources,

לנוכח משאבים מוגבלים באופן חמור,

a smaller-sized child with reduced energy requirements

ילד קטן-מימדים בעל דרישות אנרגיה מופחתות

will, in fact, have a better chance

יהיה למעשה בעל סיכוי רב יותר

of living to adulthood.

לחיות בבגרותו.

The real trouble comes

הבעיה האמיתית נוצרת

when pregnant women are, in a sense, unreliable narrators,

כשנשים בהריון הן מעין סופרות לא-אמינות.

when fetuses are led

כשהעוברים ניזונים

to expect a world of scarcity

כך שהם מצפים לעולם של מחסור

and are born instead into a world of plenty.

ובמקום זה נולדים לעולם של שפע,

This is what happened to the children of the Dutch "Hunger Winter."

זה מה שקרה לילדי "חורף הרעב" בהולנד.

And their higher rates of obesity,

ושיעורי ההשמנה הגבוהים שלהם,

diabetes and heart disease

הסוכרת ומחלות הלב

are the result.

הם התוצאה.

Bodies that were built to hang onto every calorie

גופים שנבנו כדי להיאחז בכל קלוריה

found themselves swimming in the superfluous calories

מצאו עצמם שוחים בעודפי הקלוריות

of the post-war Western diet.

של הדיאטה המערבית של אחרי המלחמה.

The world they had learned about while in utero

העולם עליו למדו בהיותם ברחם

was not the same

לא היה אותו עולם

as the world into which they were born.

אליו נולדו.

Here's another story.

הנה עוד סיפור.

At 8:46 a.m. on September 11th, 2001,

ב-8:46 ב-11 לספטמבר 2001,

there were tens of thousands of people

היו עשרות אלפי אנשים

in the vicinity of the World Trade Center

בקירבת מרכז הסחר העולמי

in New York --

שבניו-יורק --

commuters spilling off trains,

נוסעים קבועים נשפכו מן הרכבות,

waitresses setting tables for the morning rush,

מלצרים שסידרו שולחנות לקראת העומס של הבוקר,

brokers already working the phones on Wall Street.

סוחרי מניות שכבר עבדו על הטלפונים בוול-סטריט.

1,700 of these people were pregnant women.

מתוך בני אדם אלה, 1700 היו נשים הרות.

When the planes struck and the towers collapsed,

כשהמטוסים התרסקו והמגדלים התמוטטו,

many of these women experienced the same horrors

רבות מנשים אלה חוו אותן זוועות

inflicted on other survivors of the disaster --

שפגעו בניצולים אחרים של אותו אסון--

the overwhelming chaos and confusion,

ההלם של התוהו-ובוהו והבילבול,

the rolling clouds

העננים המתגלגלים

of potentially toxic dust and debris,

של אבק ופסולת רעילים-בפוטנציה,

the heart-pounding fear for their lives.

החשש הנורא לחייהן,

About a year after 9/11,

כשנה אחרי ה-11.9,

researchers examined a group of women

חוקרים בחנו קבוצת נשים

who were pregnant

שהיו בהריון

when they were exposed to the World Trade Center attack.

כשנחשפו לפיגוע במרכז הסחר העולמי.

In the babies of those women

אצל אותם תינוקות של נשים אלה,

who developed post-traumatic stress syndrome, or PTSD,

שפיתחו הפרעת-דחק פוסט-טראומטית

following their ordeal,

בעקבות אותה מצוקה,

researchers discovered a biological marker

מצאו החוקרים סמן ביולוגי

of susceptibility to PTSD --

של רגישות להפרעת דחק פוסט-טראומטית --

an effect that was most pronounced

אפקט שהיה מודגש ביותר

in infants whose mothers experienced the catastrophe

אצל ילדים שאימהותיהם חוו את האסון

in their third trimester.

בשליש השלישי של הריונן.

In other words,

במילים אחרות,

the mothers with post-traumatic stress syndrome

האמהות עם הפרעת-דחק פוסט-טראומטית

had passed on a vulnerability to the condition

העבירו פגיעות לתנאים אלה

to their children while they were still in utero.

לילדיהן, בעוד אלה ברחם.

Now consider this:

חישבו על זה:

post-traumatic stress syndrome

הפרעת-דחק פוסט-טראומטית

appears to be a reaction to stress gone very wrong,

היא כנראה תגובה שהשתבשה למתח,

causing its victims tremendous unnecessary suffering.

שגורמת לקורבנותיה סבל עצום ומיותר.

But there's another way of thinking about PTSD.

אבל אפשר לחשוב אחרת על הפרעת-דחק פוסט-טרומטית.

What looks like pathology to us

מה שנראה לנו כמו מצב של מחלה,

may actually be a useful adaptation

עשוי להתגלות כהסתגלות מועילה

in some circumstances.

בנסיבות מסוימות.

In a particularly dangerous environment,

בסביבה מסוכנת במיוחד,

the characteristic manifestations of PTSD --

התסמינים האופייניים להפרעת-דחק פוסט-טרומטית--

a hyper-awareness of one's surroundings,

מודעות חריפה לסביבה,

a quick-trigger response to danger --

תגובה מהירה ביותר לסכנה--

could save someone's life.

עשויים להציל חיים.

The notion that the prenatal transmission of PTSD risk is adaptive

הרעיון שהעברת הסיכון ללקות בהפרעת-דחק פוסט-טראומטית

is still speculative,

היא תגובה של הסתגלות, הוא עדיין בגדר השערה,

but I find it rather poignant.

אבל לדעתי הוא די קולע.

It would mean that, even before birth,

המשמעות היא שעוד לפני הלידה,

mothers are warning their children

אמהות מזהירות את ילדיהן

that it's a wild world out there,

שהעולם בחוץ מסוכן,

telling them, "Be careful."

ואומרות להם: "תיזהרו."

Let me be clear.

הבה ואבהיר את עצמי.

Fetal origins research is not about blaming women

מחקר המקורות העובריים אינו מנסה להאשים אמהות

for what happens during pregnancy.

במה שקורה במהלך ההריון.

It's about discovering how best to promote

אלא לגלות את הדרך הטובה ביותר לקדם

the health and well-being of the next generation.

את בריאותו ורווחתו של הדור הבא.

That important effort must include a focus

המאמץ החשוב הזה צריך להתמקד גם

on what fetuses learn

במה שלומדים העוברים

during the nine months they spend in the womb.

בתשעת החודשים שלהם ברחם.

Learning is one of life's most essential activities,

הלימוד הוא אחת הפעילויות הכי נחוצות בחיים,

and it begins much earlier

והוא מתחיל מוקדם בהרבה

than we ever imagined.

מכפי שאי-פעם תיארנו לעצמנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]