Jinha Lee: Reach into the computer and grab a pixel

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Zeeva Livshitz

Throughout the history of computers

במהלך דברי-הימים של המחשבים

we've been striving to shorten the gap between us

אנו מתאמצים לסגור את המרחק בינינו

and digital information,

לבין המידע הדיגיטלי,

the gap between our physical world

המרחק בין עולמנו הפיזי

and the world in the screen

והעולם שבתוך המסך

where our imagination can go wild.

בו דמיונינו יכול להתפרע.

And this gap has become shorter,

מרחק זה התקצר עוד,

shorter, and even shorter,

ועוד, ועוד,

and now this gap is shortened down

וכעת המרחק הזה התקצר

to less than a millimeter,

לכדי פחות ממ"מ,

the thickness of a touch-screen glass,

שזה העובי של זכוכית מסך-מגע,

and the power of computing

ועוצמת המיחשוב

has become accessible to everyone.

הפכה לנגישה לכל אחד.

But I wondered, what if there could be no boundary at all?

אבל חשבתי לעצמי, מה אם בכלל לא היו גבולות?

I started to imagine what this would look like.

התחלתי לדמיין כיצד זה ייראה.

First, I created this tool

תחילה יצרתי כלי זה

which penetrates into the digital space,

אשר חודר לתוך המרחב הדיגיטלי,

so when you press it hard on the screen,

כך שכאשר לוחצים איתו חזק על המסך,

it transfers its physical body into pixels.

הוא משחיל את הגוף הפיזי שלו אל תוך הפיקסלים.

Designers can materialize their ideas

מתכננים יכולים לממש את רעיונותיהם

directly in 3D,

ישירות לתוך תלת-מימד,

and surgeons can practice on virtual organs

ומנתחים יכולים להתאמן על איברים

underneath the screen.

וירטואליים שמתחת למסך.

So with this tool, this boundary has been broken.

כך שעם כלי זה, הגבול הזה נפרץ.

But our two hands still remain outside the screen.

אבל עדיין שתי ידינו נשארות מחוץ למסך.

How can you reach inside and interact

כיצד ניתן להיכנס ולבוא במגע

with the digital information

עם המידע הדיגיטלי

using the full dexterity of our hands?

תוך ניצול המיומנות המלאה של ידינו?

At Microsoft Applied Sciences,

במעבדות מיקרוסופט למדעים ישומיים,

along with my mentor Cati Boulanger,

ביחד עם המנחה שלי, קטי בולנגר,

I redesigned the computer

בניתי מחשב קצת אחרת

and turned a little space above the keyboard

והפכתי את החלל הקטן שמעל המקלדת

into a digital workspace.

לחלל עבודה דיגיטלי.

By combining a transparent display and depth cameras

על-ידי שילוב צג שקוף עם מצלמות עומק

for sensing your fingers and face,

כדי לחוש את האצבעות והפנים,

now you can lift up your hands from the keyboard

ניתן עכשיו להרים את הידיים מהמקלדת

and reach inside this 3D space

ולהגיע אל תוך מרחב התלת-מימד

and grab pixels with your bare hands.

ולאחוז בפיקסלים במו-ידינו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Because windows and files have a position in the real space,

מאחר ולחלונות וקבצים יש מיקום מוגדר במרחב,

selecting them is as easy as grabbing a book off your shelf.

לברור אותם זה קל כמו לאחוז בספר מהמדף.

Then you can flip through this book

אחר-כך אפשר לדפדף בספר תוך כדי

while highlighting the lines, words

הבלטת שורות ומילים

on the virtual touch pad below each floating window.

באמצעות משטח-מגע וירטואלי הנמצא תחת כל חלון צף.

Architects can stretch or rotate the models

מעצבים יכולים למתוח או לסובב את המודלים

with their two hands directly.

באופן ישיר באמצעות ידיהם.

So in these examples,

בדוגמאות הללו,

we are reaching into the digital world.

אנו מגיעים אל תוך העולם הדיגיטלי.

But how about reversing its role

אבל מה לגבי הכיוון ההפוך

and having the digital information reach us instead?

בו המידע הדיגיטלי יגיע אלינו?

I'm sure many of us have had the experience

אני בטוח שרבים מאיתנו התנסו

of buying and returning items online.

בהחזרת מוצרים שהם קנו באינטרנט.

But now you don't have to worry about it.

אבל עכשיו אין צורך לדאוג בקשר לזה.

What I got here is an online augmented fitting room.

מה שיש לנו כאן זה חדר מדידה הנמתח עד אלינו.

This is a view that you get from

זה המראה שמתגלה באמצעות

head-mounted or see-through display

צג המותקן על ראש או צג שקוף

when the system understands the geometry of your body.

כאשר המערכת מבינה את גיאומטריית הגוף שלנו.

Taking this idea further, I started to think,

לקחתי את הרעיון יותר רחוק והתחלתי לחשוב,

instead of just seeing these pixels in our space,

במקום רק לראות את הפיקסלים, כיצד ניתן

how can we make it physical

להפוך אותם לפיזיים

so that we can touch and feel it?

כדי שנוכל לגעת בהם ולחוש אותם?

What would such a future look like?

כיצד אז ייראה העתיד?

At MIT Media Lab, along with my advisor Hiroshi Ishii

במעבדת MIT לתקשורת, ביחד עם יועצי, הירושי אישי,

and my collaborator Rehmi Post,

ושותפי רהמי פוסט,

we created this one physical pixel.

יצרנו את הפיקסל הפיזי הזה.

Well, in this case, this spherical magnet

במקרה זה, המגנט הכדורי הזה

acts like a 3D pixel in our space,

מתנהג כפיקסל תלת-מימדי במרחב שלנו,

which means that both computers and people

ומשמעו שגם האנשים כמו המחשבים יכולים

can move this object to anywhere

להניע אובייקט זה לכל מקום

within this little 3D space.

בתוך המרחב התלת-מימדי הקטן הזה.

What we did was essentially canceling gravity

מה שעשינו זה ממש לבטל את כוח-המשיכה

and controlling the movement by combining

ולשלוט על התנועה על-ידי שילוב

magnetic levitation and mechanical actuation

של ריחוף מגנטי, הפעלה מיכנית

and sensing technologies.

וטכנולוגיות חישה.

And by digitally programming the object,

ובאמצעות תיכנות דיגיטלי של האובייקט,

we are liberating the object from constraints

אנו משחררים אותו ממיגבלות

of time and space, which means that now,

של זמן ומרחב, שזה אומר שעכשיו,

human motions can be recorded and played back

ניתן יהיה להקליט תנועות אנושיות, למחזרן

and left permanently in the physical world.

ולהותירן באופן קבוע בעולם הפיזי.

So choreography can be taught physically over distance

כך שניתן יהיה ללמד כוריאוגרפיה ממרחקים

and Michael Jordan's famous shooting can be replicated

וניתן יהיה לשחזר את קליעתו המפורסמת

over and over as a physical reality.

של מייקל ג'ורדן שוב ושוב בתור מציאות פיזית.

Students can use this as a tool

סטודנטים יכולים להשתמש במכשיר זה

to learn about the complex concepts

כדי ללמוד תפיסות מורכבות

such as planetary motion, physics,

כמו תנועות כוכבי-לכת, פיזיקה,

and unlike computer screens or textbooks,

ושלא כמו מסכי מחשב או ספרי לימוד,

this is a real, tangible experience

כאן זו התנסות ממשית ומוחשית

that you can touch and feel, and it's very powerful.

שניתן לגעת בה ולחוש אותה, וזה מאוד חזק.

And what's more exciting

ומה שעוד יותר מרגש

than just turning what's currently in the computer physical

מאשר רק להפוך את הוירטואלי לפיזי

is to start imagining how programming the world

זה להתחיל לדמיין כיצד תיכנות של העולם

will alter even our daily physical activities.

ישנה אפילו את הפעילויות הפיזיות הרגילות שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

As you can see, the digital information

כפי שאתם רואים, המידע הדיגיטלי

will not just show us something

לא רק שיראה לנו דבר מה,

but it will start directly acting upon us

אלא הוא יחל ממש לפעול עלינו

as a part of our physical surroundings

כחלק מהסביבה הפיזית שלנו

without disconnecting ourselves from our world.

מבלי שנתנתק בעצמנו מהעולם שלנו.

Today, we started by talking about the boundary,

היום, התחלנו מדיבורים על הגבול שלנו,

but if we remove this boundary,

אבל אם מבטלים את הגבול הזה,

the only boundary left is our imagination.

הגבול היחידי שנשאר הוא הדמיון שלנו.

Thank you.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)