Why humans run the world | Yuval Noah Harari | TED

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: David Forrai

Seventy-thousand years ago, our ancestors were insignificant animals.

לפני 70,000 שנה, אבותינו היו חיות חסרות חשיבות.

The most important thing to know about prehistoric humans

מה שהכי חשוב לדעת על בני האדם הפרהיסטוריים,

is that they were unimportant.

הוא היותם לא-חשובים.

Their impact on the world was not much greater than that of jellyfish

השפעתם על העולם לא היתה גדולה מזו של מדוזות,

or fireflies or woodpeckers.

גחליליות או נקרים.

Today, in contrast, we control this planet.

היום, לעומת זאת, אנו שולטים בכוכב הלכת.

And the question is:

והשאלה היא:

How did we come from there to here?

איך הגענו עד הלום?

How did we turn ourselves from insignificant apes,

איך הפכנו את עצמנו מקופים לא-חשובים,

minding their own business in a corner of Africa,

שמתעסקים בענייניהם באיזו פינה באפריקה,

into the rulers of planet Earth?

לשליטי כוכב הלכת ארץ?

Usually, we look for the difference between us and all the other animals

בד"כ אנו מחפשים את ההבדל בינינו לבין כל יתר החיות

on the individual level.

ברמה האישית.

We want to believe -- I want to believe --

אנו רוצים להאמין - אני רוצה להאמין -

that there is something special about me,

שיש משהו מיוחד בי,

בגוף שלי, במוח שלי,

about my body, about my brain,

that makes me so superior to a dog or a pig, or a chimpanzee.

שהופך אותי כה נעלה יחסית לכלב, לחזיר או לשימפנזה.

But the truth is that, on the individual level,

אך למען האמת, ברמה האישית,

I'm embarrassingly similar to a chimpanzee.

אני דומה באופן מביך לשימפנזה.

And if you take me and a chimpanzee and put us together on some lonely island,

ואם תשימו אותי עם שימפנזה באיזה אי בודד,

and we had to struggle for survival to see who survives better,

ויהיה עלינו להיאבק על קיומנו ולגלות מי מאיתנו מיטיב לשרוד,

I would definitely place my bet on the chimpanzee, not on myself.

אני מהמר בבטחון גמור על השימפנזה, לא עלי.

And this is not something wrong with me personally.

ולא שמשהו אצלי אישית לא בסדר.

I guess if they took almost any one of you, and placed you alone

לדעתי, אילו לקחו כמעט כל אחד מכם

והשאירו אתכם לבד עם שימפנזה, על אי בודד,

with a chimpanzee on some island,

the chimpanzee would do much better.

השימפנזה היתה מסתדרת טוב יותר.

The real difference between humans and all other animals

ההבדל האמיתי בין בני האדם לבין כל יתר החיות

איננו ברמה האישית,

is not on the individual level;

it's on the collective level.

אלא ברמה הקולקטיבית.

Humans control the planet because they are the only animals

בני האדם שולטים בעולם משום שהם בעלי החיים היחידים

that can cooperate both flexibly and in very large numbers.

שיודעים לשתף פעולה הן בגמישות והן במספרים גדולים מאד.

Now, there are other animals --

נכון, יש חיות אחרות -

like the social insects, the bees, the ants --

כמו החרקים החברתיים, הדבורים, הנמלים -

that can cooperate in large numbers, but they don't do so flexibly.

שיודעים לשתף פעולה במספרים גדולים, אך לא בגמישות.

Their cooperation is very rigid.

שיתוף הפעולה אצלם נוקשה מאד.

עקרונית, יש רק דרך אחת שבה כוורת יכולה לתפקד.

There is basically just one way in which a beehive can function.

And if there's a new opportunity or a new danger,

וכשצצה הזדמנות חדשה, או סכנה חדשה,

the bees cannot reinvent the social system overnight.

הדבורים אינן יודעות לארגן מחדש בין-לילה את המערכת החברתית.

They cannot, for example, execute the queen

למשל, הן אינן מסוגלות להוציא להורג את המלכה

and establish a republic of bees,

ולייסד רפובליקה של דבורים, (צחוק)

or a communist dictatorship of worker bees.

או רודנות קומוניסטית של דבורים פועלות.

Other animals, like the social mammals --

חיות אחרות, כמו היונקים החברתיים -

the wolves, the elephants, the dolphins, the chimpanzees --

הזאבים, הפילים, הדולפינים, השימפנזים -

they can cooperate much more flexibly,

יודעים לשתף פעולה בגמישות רבה יותר,

but they do so only in small numbers,

אבל רק במספרים קטנים,

because cooperation among chimpanzees

כי שיתוף הפעולה בקרב השימפנזים

is based on intimate knowledge, one of the other.

מבוסס על היכרות אינטימית וקרובה.

I'm a chimpanzee and you're a chimpanzee,

אם אני שימפנזה ואתה שימנפזה,

and I want to cooperate with you.

ואני רוצה לשתף פעולה איתך.

I need to know you personally.

עלי להכיר אותך אישית.

איזה מין שימפנזה אתה?

What kind of chimpanzee are you?

Are you a nice chimpanzee?

שימפנזה נחמד?

Are you an evil chimpanzee?

שימפנזה רע?

Are you trustworthy?

האם אפשר לסמוך עליך?

If I don't know you, how can I cooperate with you?

אם אינני מכיר אותך, איך אוכל לשתף איתך פעולה?

The only animal that can combine the two abilities together

החיה היחידה שיודעת למזג בין שתי היכולות האלה

and cooperate both flexibly and still do so in very large numbers

ולשתף פעולה בגמישות ועדיין במספרים גדולים

is us, Homo sapiens.

היא אנחנו, ההומו ספיינס.

One versus one, or even 10 versus 10,

ביחסים של אחד על אחד, ואפילו 10 על 10,

chimpanzees might be better than us.

השימפנזים עשויים לעלות עלינו.

But, if you pit 1,000 humans against 1,000 chimpanzees,

אבל אם תציבו 1,000 בני אדם מול 1,000 שימפנזים,

the humans will win easily, for the simple reason

בני האדם ינצחו בקלות, מהסיבה הפשוטה

that a thousand chimpanzees cannot cooperate at all.

שאלף שימפנזים אינם יודעים כלל לשתף פעולה ביניהם.

And if you now try to cram 100,000 chimpanzees

ואם תנסו לדחוס 100,000 שימפנזים

into Oxford Street, or into Wembley Stadium,

ברחוב אוקספורד או באיצטדיון "וומבלי",

or Tienanmen Square or the Vatican,

או בכיכר טיינמן או בוותיקן,

you will get chaos, complete chaos.

תקבלו תוהו ובוהו, אנדלרמוסיה מוחלטת.

Just imagine Wembley Stadium with 100,000 chimpanzees.

נסו רק לדמיין את אצטדיון "וומבלי" מלא ב-100,000 שימפנזים.

Complete madness.

(צחוק) טירוף גמור.

In contrast, humans normally gather there in tens of thousands,

ואילו בני האדם רגילים להתאסף שם בעשרות אלפים,

and what we get is not chaos, usually.

ומה שאנו מקבלים איננו תוהו ובוהו, בד"כ.

What we get is extremely sophisticated and effective networks of cooperation.

אלא רשתות מתוחכמות ויעילות ביותר של שיתוף-פעולה.

All the huge achievements of humankind throughout history,

כל הישגי הענק של המין האנושי במרוצת ההיסטוריה,

whether it's building the pyramids or flying to the moon,

אם מדובר בבניית הפירמידות או בטיסה אל הירח,

have been based not on individual abilities,

התבססו לא על יכולות אישיות,

אלא על יכולת זו, לשתף פעולה בגמישות ובמספרים גדולים.

but on this ability to cooperate flexibly in large numbers.

Think even about this very talk that I'm giving now:

חישבו אפילו על ההרצאה הזאת ממש, שאני מרצה כרגע:

I'm standing here in front of an audience of about 300 or 400 people,

אני עומד כאן, מול קהל בן 300-400 איש,

most of you are complete strangers to me.

שמרביתכם זרים גמורים מבחינתי.

Similarly, I don't really know all the people who have organized

כך גם אינני ממש מכיר את כל האנשים

שאירגנו אירוע זה ועבדו עליו.

and worked on this event.

I don't know the pilot and the crew members of the plane

אינני מכיר את הטייס ואת אנשי הצוות של המטוס

that brought me over here, yesterday, to London.

שהביא אותי הנה, אתמול, ללונדון.

I don't know the people who invented and manufactured

אינני מכיר את האנשים שהמציאו וייצרו

this microphone and these cameras, which are recording what I'm saying.

את המיקרופון והמצלמות האלה, שמקליטים את מה שאני אומר.

I don't know the people who wrote all the books and articles

אינני מכיר את האנשים שכתבו את כל הספרים והמאמרים

that I read in preparation for this talk.

שקראתי, כהכנה להרצאה הזאת.

And I certainly don't know all the people

וודאי שאינני מכיר את כל האנשים

who might be watching this talk over the Internet,

שאולי צופים בהרצאה הזאת באינטרנט,

somewhere in Buenos Aires or in New Delhi.

אי-שם, בבואנוס איירס או בניו-דלהי.

Nevertheless, even though we don't know each other,

ובכל זאת, למרות שאיננו מכירים זה את זה,

we can work together to create this global exchange of ideas.

אנו מסוגלים לפעול בצוותא כדי ליצור חליפין עולמיים אלה של רעיונות.

זה משהו ששימפנזים אינם מסוגלים לעשות.

This is something chimpanzees cannot do.

They communicate, of course,

ברור שהם מתקשרים,

but you will never catch a chimpanzee traveling to some distant chimpanzee band

אבל אין סיכוי שתמצאו שימפנזה שנוסעת לאיזו קבוצת שימפנזים מרוחקת

to give them a talk about bananas or about elephants,

כדי לתת להם הרצאה על בננות או על פילים,

or anything else that might interest chimpanzees.

או כל מה שמעניין שימפנזים.

Now cooperation is, of course, not always nice;

נכון ששיתוף-פעולה איננו תמיד נחמד;

all the horrible things humans have been doing throughout history --

כל הדברים האיומים שבני האדם עוללו במשך ההיסטוריה -

and we have been doing some very horrible things --

ואנו אמנם עוללנו כמה דברים איומים במיוחד -

all those things are also based on large-scale cooperation.

כל הדברים האלה מבוססים גם הם על שיתוף-פעולה רחב-היקף.

Prisons are a system of cooperation;

בתי-כלא הם מערכת של שיתוף-פעולה;

slaughterhouses are a system of cooperation;

בתי-מטבחיים הם מערכת של שיתוף-פעולה;

concentration camps are a system of cooperation.

מחנות-ריכוז הם מערכת של שיתוף-פעולה.

Chimpanzees don't have slaughterhouses and prisons and concentration camps.

לשימפנזים אין בתי-מטבחיים, בתי-כלא ומחנות-ריכוז.

Now suppose I've managed to convince you perhaps that yes,

נניח שהצלחתי לשכנע אתכם שאולי אכן,

we control the world because we can cooperate flexibly in large numbers.

אנו שולטים בעולם משום שאנו משתפים פעולה בגמישות ובמספרים גדולים.

The next question that immediately arises

השאלה שעולה מיד על דעתו של המאזין החקרן

in the mind of an inquisitive listener is:

How, exactly, do we do it?

היא: איך בדיוק אנו עושים זאת?

What enables us alone, of all the animals, to cooperate in such a way?

מה מאפשר לנו בלבד, מכל החיות, לשתף פעולה בצורה כזאת?

The answer is our imagination.

התשובה נעוצה בדמיון שלנו.

We can cooperate flexibly with countless numbers of strangers,

אנו מסוגלים לשתף פעולה בגמישות ועם אינספור זרים

because we alone, of all the animals on the planet,

משום שרק אנו, מכל בעלי החיים עלי-אדמות,

can create and believe fictions, fictional stories.

מסוגלים ליצור בדיות ולהאמין בהן, סיפורים בדויים.

And as long as everybody believes in the same fiction,

וכל עוד כולם מאמינים באותה הבדייה,

everybody obeys and follows the same rules,

כולם מצייתים לאותם הכללים,

the same norms, the same values.

נוהגים לפי אותן הנורמות ואותם הערכים.

All other animals use their communication system

כל שאר החיות משתמשות במערכות התקשורת שלהן

only to describe reality.

רק כדי לתאר את המציאות.

A chimpanzee may say, "Look! There's a lion, let's run away!"

שימפנזה עשוי לומר: "הנה אריה! בואו נברח!"

Or, "Look! There's a banana tree over there! Let's go and get bananas!"

או: "הנה עץ בננות. בואו נקטוף בננות!"

Humans, in contrast, use their language not merely to describe reality,

ואילו בני האדם לא משתמשים בשפה רק כדי לתאר את המציאות

but also to create new realities, fictional realities.

אלא גם כדי ליצור מציאויות חדשות, מציאויות בדויות.

A human can say, "Look, there is a god above the clouds!

אדם מסוגל לומר: "תראו! יש אלוהים מעל לעננים!

And if you don't do what I tell you to do,

"ואם לא תעשו כמצוותי,

when you die, God will punish you and send you to hell."

"אזי כשתמותו, אלוהים יעניש אתכם וישלח אתכם לגהינום.

And if you all believe this story that I've invented,

"ואם כולכם מאמינים בסיפור הזה, שהמצאתי,

then you will follow the same norms and laws and values,

"הרי שתצייתו לאותם נורמות, כללים וערכים

and you can cooperate.

"ותוכלו לשתף פעולה ביניכם."

This is something only humans can do.

זה משהו שרק בני-אדם מסוגלים לעשות.

You can never convince a chimpanzee to give you a banana

אין לכם סיכוי לשכנע שימפנזה לתת לכם בננה, בהבטחה:

by promising him, "... after you die, you'll go to chimpanzee heaven ..."

"אחרי שתמות, תגיע לגן העדן של השימפנזים...

(Laughter)

(צחוק)

"... and you'll receive lots and lots of bananas for your good deeds.

"...ושם תקבל המון בננות כגמול על מעשיך הטובים.

So now give me this banana."

"אז עכשיו תן לי את הבננה."

No chimpanzee will ever believe such a story.

אף שימפנזה לא יאמין לסיפור כזה.

Only humans believe such stories,

רק בני-אדם מאמינים לסיפורים כאלה,

which is why we control the world,

ולכן אנו שולטים בעולם,

whereas the chimpanzees are locked up in zoos and research laboratories.

בעוד השימפנזים סגורים בגני-חיות ובמעבדות-מחקר.

Now you may find it acceptable that yes,

אולי בעיניכם סביר, שאכן,

in the religious field, humans cooperate by believing in the same fictions.

בתחום הדת, בני-אדם ישתפו פעולה

מתוך אמונה באותן בדיות:

Millions of people come together to build a cathedral or a mosque

מיליוני אנשים שנאספים כדי לבנות קתדרלה או מסגד,

או לצאת למסע-צלב או ג'יהאד, כי כולם מאמינים באותם הסיפורים

or fight in a crusade or a jihad, because they all believe in the same stories

about God and heaven and hell.

אודות אלוהים, גן-עדן וגהינום.

But what I want to emphasize is that exactly the same mechanism

אבל מה שברצוני להדגיש הוא שבדיוק אותו המנגנון

underlies all other forms of mass-scale human cooperation,

הוא שעומד ביסוד כל צורות שיתוף הפעולה האנושי ההמוני,

not only in the religious field.

ולא רק בתחום הדת.

Take, for example, the legal field.

קחו לדוגמה את התחום המשפטי.

Most legal systems today in the world are based on a belief in human rights.

רוב המערכות המשפטיות בעולם של היום

מבוססות על אמונה בזכויות האדם.

But what are human rights?

אך מהן זכויות האדם?

Human rights, just like God and heaven, are just a story that we've invented.

"זכויות האדם", ממש כמו "אלוהים" ו"גן-עדן", הן רק סיפור שהמצאנו.

They are not an objective reality;

כל אלה אינם מציאות אובייקטיבית;

they are not some biological effect about homo sapiens.

לא מדובר בעובדות ביולוגיות שמתייחסות להומו ספיינס.

Take a human being, cut him open, look inside,

קחו יצור אנושי, תפתחו אותו, תציצו פנימה,

you will find the heart, the kidneys, neurons, hormones, DNA,

תמצאו את הלב, את הכליות, את הנויורונים, ההורמונים, הדנ"א,

but you won't find any rights.

אבל לא תמצאו שם זכויות.

The only place you find rights are in the stories

המקום היחיד בו תמצאו זכויות הוא בסיפורים

that we have invented and spread around over the last few centuries.

שהמצאנו והפצנו במהלך המאות האחרונות.

They may be very positive stories, very good stories,

מדובר אולי בסיפורים חיוביים מאד, סיפורים טובים מאד,

but they're still just fictional stories that we've invented.

אבל הם עדיין רק סיפורים בדויים שהמצאנו.

The same is true of the political field.

כך גם בתחום הפוליטיקה.

The most important factors in modern politics are states and nations.

הגורמים הכי חשובים בפוליטיקה המודרנית הם מדינות ואומות.

But what are states and nations?

אבל מהן מדינות ואומות?

They are not an objective reality.

הן אינן בגדר מציאות אובייקטיבית.

A mountain is an objective reality.

הר הוא מציאות אובייקטיבית.

You can see it, you can touch it, you can even smell it.

אפשר לראותו, אפשר לגעת בו, אפשר אפילו להריח אותו.

But a nation or a state,

אבל מדינה או אומה,

like Israel or Iran or France or Germany,

כמו ישראל, אירן, צרפת או גרמניה,

this is just a story that we've invented

אלו רק סיפורים שהמצאנו

and became extremely attached to.

ושאליהם נקשרנו באופן קיצוני.

The same is true of the economic field.

כך גם בתחום הכלכלה.

The most important actors today in the global economy

השחקנים החשובים ביותר כיום בכלכלה העולמית

are companies and corporations.

הם חברות ותאגידים.

Many of you today, perhaps, work for a corporation,

ייתכן שרבים מכם עובדים בשביל תאגיד,

like Google or Toyota or McDonald's.

כמו "גוגל", "טויוטה" או "מקדונלדס".

What exactly are these things?

מהם בדיוק הדברים האלה?

They are what lawyers call legal fictions.

הם מה שעורכי-דין מכנים "פיקציות משפטיות".

They are stories invented and maintained

אלו סיפורים שהומצאו ותוחזקו

by the powerful wizards we call lawyers.

בידי הקוסמים האדירים שאנו מכנים "עורכי-דין".

(Laughter)

(צחוק)

And what do corporations do all day?

ומה עושים התאגידים כל היום?

Mostly, they try to make money.

בעיקר משתדלים לעשות כסף.

Yet, what is money?

אך מהו כסף?

Again, money is not an objective reality; it has no objective value.

שוב, גם כסף איננו מציאות אובייקטיבית;

אין לו ערך אובייקטיבי.

Take this green piece of paper, the dollar bill.

קחו את פיסת הנייר הירוקה הזאת, שטר הדולר.

Look at it -- it has no value.

הביטו בה - אין לה כל ערך.

You cannot eat it, you cannot drink it,

אי-אפשר לאכול אותה, אי-אפשר לשתות אותה,

you cannot wear it.

אי-אפשר ללבוש אותה.

But then came along these master storytellers --

אבל אז באים מספרי-הסיפורים האשפים האלה --

the big bankers,

הבנקאים הגדולים,

the finance ministers,

שרי האוצר,

the prime ministers --

ראשי הממשלה --

and they tell us a very convincing story:

והם מספרים לנו סיפור משכנע מאד:

"Look, you see this green piece of paper?

"רואים את פיסת הנייר הירוקה הזאת?

It is actually worth 10 bananas."

"דעו לכם שהיא שווה 10 בננות."

And if I believe it, and you believe it,

ואם אני מאמין בכך וגם אתם מאמינים בכך,

and everybody believes it,

ואם כולם מאמינים בכך,

it actually works.

זה ממש עובד.

I can take this worthless piece of paper,

אני יכול לקחת את פיסת הנייר חסרת-הערך הזאת,

go to the supermarket,

ללכת למרכול,

give it to a complete stranger whom I've never met before,

לתת אותה לזר גמור שמעולם לא פגשתי קודם לכן,

and get, in exchange, real bananas which I can actually eat.

ולקבל בתמורה בננות אמיתיות שאני יכול ממש לאכול.

This is something amazing.

זהו דבר מופלא.

You could never do it with chimpanzees.

אין לכם סיכוי להצליח בזה עם שימפנזים.

Chimpanzees trade, of course:

נכון, שימפנזים מנהלים מסחר;

"Yes, you give me a coconut, I'll give you a banana."

"תן לי אגוז קוקס ואתן לך בננה."

That can work.

זה עשוי להצליח.

But, you give me a worthless piece of paper

אבל... "אתה נותן לי פיסת נייר חסרת-ערך,

and you except me to give you a banana?

"ומצפה שאתן לך בננה?

No way!

"אין סיכוי!

What do you think I am, a human?

"מה אתה חושב שאני, בן-אדם?"

(Laughter)

(צחוק)

Money, in fact, is the most successful story

הכסף, למעשה, הוא הסיפור הכי מוצלח

ever invented and told by humans,

שבני האדם המציאו וסיפרו אי-פעם,

because it is the only story everybody believes.

משום שזהו הסיפור היחיד שכולם מאמינים בו.

Not everybody believes in God,

לא כולם מאמינים באלוהים,

not everybody believes in human rights,

לא כולם מאמינים בזכויות האדם,

not everybody believes in nationalism,

לא כולם מאמינים בלאומנות,

but everybody believes in money, and in the dollar bill.

אבל כולם מאמינים בכסף ובשטר הדולר.

Take, even, Osama Bin Laden.

קחו אפילו את אוסמה בן-לאדן.

He hated American politics and American religion

הוא שנא את הפוליטיקאים האמריקניים, את הדת האמריקנית

and American culture,

ואת התרבות האמריקנית,

but he had no objection to American dollars.

אבל לא היתה לו שום התנגדות לדולרים האמריקניים.

He was quite fond of them, actually.

למען האמת, הוא די חיבב אותם.

(Laughter)

(צחוק)

To conclude, then:

לסיכום, אם כן:

We humans control the world because we live in a dual reality.

אנו, בני האדם, שולטים בעולם משום שאנו חיים במציאות כפולה.

All other animals live in an objective reality.

כל שאר בעלי החיים חיים במציאות אובייקטיבית.

Their reality consists of objective entities,

המציאות שלהם מורכבת מיישויות אובייקטיביות,

like rivers and trees and lions and elephants.

כמו נהרות, עצים, אריות ופילים.

We humans, we also live in an objective reality.

גם אנו, בני האדם, חיים במציאות אובייקטיבית.

In our world, too, there are rivers and trees and lions and elephants.

גם בעולמנו יש נהרות, עצים, אריות ופילים.

But over the centuries,

אבל במרוצת הדורות

we have constructed on top of this objective reality

הקמנו על גבי המציאות האובייקטיבית הזאת

רובד שני, של מציאות בדויה,

a second layer of fictional reality,

a reality made of fictional entities,

מציאות המורכבת מיישויות בדויות,

like nations, like gods, like money, like corporations.

כמו אומות, אלים, כסף, תאגידים.

And what is amazing is that as history unfolded,

והמדהים הוא שככל שהשנים נקפו,

this fictional reality became more and more powerful

המציאות הבדויה הזאת הפכה חזקה יותר ויותר,

so that today, the most powerful forces in the world

עד שהיום, הכוחות בעלי העוצמה הרבה ביותר בעולם

are these fictional entities.

הם אותן ישויות בדויות.

Today, the very survival of rivers and trees and lions and elephants

כיום, עצם קיומם של נהרות, עצים, אריות ופילים

depends on the decisions and wishes of fictional entities,

תלוי בהחלטות וברצונות של ישויות בדויות

like the United States, like Google, like the World Bank --

כמו ארצות הברית, "גוגל", הבנק העולמי --

entities that exist only in our own imagination.

ישויות שקיימות רק בדמיוננו.

Thank you.

תודה לכם.

(מחיאות כפיים)

(Applause)

ברונו ג'יוסאני: יובל, פרסמת ספר חדש.

Bruno Giussani: Yuval, you have a new book out.

אחרי "קיצור תולדות האנושות" כתבת עוד ספר,

After Sapiens, you wrote another one,

and it's out in Hebrew, but not yet translated into ...

הוא יצא בעברית, אך טרם תורגם...

Yuval Noah Harari: I'm working on the translation as we speak.

יובל נח הררי: בימים אלה אני עובד על התרגום.

BG: In the book, if I understand it correctly,

ב"ג': בספר, אם הבנתי נכון,

אתה טוען שפריצות הדרך המדהימות שאנו עדים להן כיום

you argue that the amazing breakthroughs that we are experiencing right now

not only will potentially make our lives better,

עשויות לא רק לשפר את חיינו,

אלא ליצור - ואני מצטט אותך:

but they will create -- and I quote you --

"... new classes and new class struggles, just as the industrial revolution did."

"...מעמדות חדשים ומלחמות מעמדות חדשות, בדיוק כפי שעשתה המהפכה התעשייתית."

Can you elaborate for us?

האם תוכל לפרט עבורנו?

YNH: Yes. In the industrial revolution,

ינ"ה: כן. במהפכה התעשייתית,

we saw the creation of a new class of the urban proletariat.

היינו עדים להיווצרות מעמד חדש, מעמד הפועלים העירוני,

And much of the political and social history of the last 200 years involved

והרבה מההיסטוריה הפוליטית והחברתית של 200 השנה האחרונות נגעה לסוגיה

what to do with this class, and the new problems and opportunities.

מה עושים עם המעמד הזה ולבעיות ולהזדמנויות החדשות.

Now, we see the creation of a new massive class of useless people.

היום אנו עדים להיווצרות מעמד חדש והמוני של אנשים חסרי-תועלת.

(Laughter)

(צחוק)

ככל שהמחשבים נעשים טובים יותר ויותר בעוד ועוד תחומים,

As computers become better and better in more and more fields,

there is a distinct possibility that computers will out-perform us

קיימת אפשרות ברורה שהמחשבים יעלו עלינו מבחינת הביצועים

in most tasks and will make humans redundant.

במרבית המטלות תוך ייתור בני האדם.

And then the big political and economic question

ואז, השאלה הפוליטית והכלכלית הגדולה

of the 21st century will be,

של המאה ה-21 תהיה:

"What do we need humans for?",

"בשביל מה אנו צריכים בני-אדם?"

or at least, "What do we need so many humans for?"

או לפחות: "בשביל מה אנו צריכים כל-כך הרבה בני-אדם?"

BG: Do you have an answer in the book?

ב"ג': האם יש על כך תשובה בספרך?

YNH: At present, the best guess we have is to keep them happy

ינ"ה: לפי שעה, ההשערה הכי טובה היא שעלינו להקפיד שהם יישארו מאושרים

with drugs and computer games ...

בעזרת סמים ומשחקי מחשב...

(צחוק)

(Laughter)

but this doesn't sound like a very appealing future.

אבל זה לא נשמע עתיד קוסם במיוחד.

BG: Ok, so you're basically saying in the book and now,

ב"ג': אז בעצם, אתה טוען בספרך וכאן,

that for all the discussion about the growing evidence

שמבחינת הדיון בעדויות המצטברות

of significant economic inequality, we are just kind of at the beginning

לגבי אי-השוויון הכלכלי הניכר אנו במידה רבה

of the process?

בראשית התהליך?

YNH: Again, it's not a prophecy;

ינ"ה: שוב, לא מדובר בנבואה,

it's seeing all kinds of possibilities before us.

אלא בבחינת כל מיני אפשרויות.

One possibility is this creation of a new massive class of useless people.

אפשרות אחת היא היווצרות מעמד המוני חדש של אנשים חסרי-תועלת.

Another possibility is the division of humankind

אפשרות נוספת היא התפצלות המין האנושי

into different biological castes,

לקאסטות (מעמדות) ביולוגיות שונות,

with the rich being upgraded into virtual gods,

כשהעשירים משתדרגים למעמד אלים בפועל,

and the poor being degraded to this level of useless people.

ואילו העניים מורדים לרמת אנשים חסרי-תועלת.

BG: I feel there is another TED talk coming up in a year or two.

ב"ג': נראה לי שצפויה לנו הרצאת TEDx נוספת תוך שנה-שנתיים.

Thank you, Yuval, for making the trip.

תודה לך, יובל, על שהגעת אלינו.

ינ"ה: תודה!

YNH: Thanks!

(מחיאות כפיים)

(Applause)