What's so funny about mental illness? | Ruby Wax

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Orr Schlesinger מבקר: Ido Dekkers

One in four people suffer from some sort of mental illness,

אחד מכל ארבעה אנשים סובלים מסוג כלשהו של מחלת נפש,

so if it was one, two, three, four, it's you, sir.

כך שאם אתה אחד,שתיים, שלוש, ארבע, זה אתה אדוני.

You. Yeah. (Laughter)

אתה. כן. (צחוק)

With the weird teeth. And you next to him. (Laughter)

עם השיניים המוזרות. ואתה שלידו. (צחוק)

You know who you are.

אתם יודעים מי אתם.

Actually, that whole row isn't right. (Laughter)

למעשה כל השורה הזאת לא בסדר. (צחוק)

That's not good. Hi. Yeah. Real bad. Don't even look at me. (Laughter)

זה לא טוב. הי. כן. ממש רע. אל תסתכלו עלי אפילו. (צחוק)

I am one of the one in four. Thank you.

אני אחת מהאחד מתוך ארבע האלה. תודה רבה.

I think I inherit it from my mother, who,

אני חושבת שירשתי את זה מאמא שלי,

used to crawl around the house on all fours.

שנהגה לזחול על ארבע מסביב לבית.

She had two sponges in her hand, and then she had two

היו לה שני ספוגים בידיים, ועוד שניים

tied to her knees. My mother was completely absorbent. (Laughter)

קשורים לברכיים שלה. אמא שלי היתה מאוד "סופגת". (צחוק)

And she would crawl around behind me going,

בזמן שהיא זחלה אחריי היא היתה שואלת:

"Who brings footprints into a building?!"

"מי מכניס בוץ הביתה?!"

So that was kind of a clue that things weren't right.

זה היה רמז דק שמשהו לא בסדר.

So before I start, I would like to thank

לפני שאני מתחילה, אני רוצה להודות

the makers of Lamotrigine, Sertraline, and Reboxetine,

ליוצרים של למוטריגין, סרטאלין ורבוקסטין,

because without those few simple chemicals, I would not be vertical today.

בגלל שללא הכימיקלים הפשוטים הללו, לא הייתי נמצאת במצב מאונך היום.

So how did it start?

אז איפה זה התחיל?

My mental illness -- well, I'm not even going to talk about my mental illness.

מחלת הנפש שלי -- ובכן, אני לא הולכת לדבר על מחלת הנפש שלי.

What am I going to talk about? Okay.

על מה אני הולכת לדבר? אוקיי.

I always dreamt that, when I had my final breakdown,

תמיד חלמתי שכאשר אני אחווה את המשבר הסופי,

it would be because I had a deep Kafkaesque

זה יהיה בגלל התגלות אקסיסטנציאליסטית

existentialist revelation,

קפקאית עמוקה,

or that maybe Cate Blanchett would play me and she would win an Oscar for it. (Laughter)

או שאולי קייט בלאנשט תגלם אותי ותזכה על כך באוסקר. (צחוק)

But that's not what happened. I had my breakdown

אבל זה לא מה שקרה. חוויתי את המשבר שלי

during my daughter's sports day.

במהלך יום הספורט של בתי.

There were all the parents sitting in a parking lot

היו שם כל ההורים שישבו במגרש החניה

eating food out of the back of their car -- only the English --

ואכלו בחלק האחורי של מכוניותיהם -- רק האנגלים --

eating their sausages. They loved their sausages. (Laughter)

אכלו את הנקניקיות שלהם. הם אהבו את הנקניקיות שלהם. (צחוק)

Lord and Lady Rigor Mortis were nibbling on the tarmac,

הלורד והליידי ריגור מורטיס(קשיון לאחר מוות) כרסמו להנאתם על האספלט,

and then the gun went off and all the girlies started running,

ואז האקדח ירה וכל הילדות התחילו לרוץ,

and all the mummies went, "Run! Run Chlamydia! Run!" (Laughter)

וכל האמהות החלו לצעוק, "רוצי! רוצי כלמידיה! רוצי!" (צחוק)

"Run like the wind, Veruca! Run!"

"רוצי כמו הרוח, וורוקה! רוצי!"

And all the girlies, girlies running, running, running,

וכל הילדות, ילדות רצות, רצות, רצות,

everybody except for my daughter, who was just standing

כולם חוץ מהילדה שלי, שנשארה עומדת

at the starting line, just waving,

בקו ההתחלה, מנופפת לשלום,

because she didn't know she was supposed to run.

כיוון שלא ידעה שהיא אמורה לרוץ.

So I took to my bed for about a month, and when I woke up

נכנסתי למיטה לחודש בערך, וכאשר התעוררתי

I found I was institutionalized, and when I saw the other inmates,

גיליתי שאושפזתי במוסד, וכאשר ראיתי את שאר המטופלים,

I realized that I had found my people, my tribe. (Laughter)

הבנתי שמצאתי את האנשים שלי, השבט שלי. (צחוק)

Because they became my only friends, they became my friends,

כיוון שהם הפכו לחברים היחידים שלי, הם הפכו להיות החברים שלי,

because very few people that I knew -- Well, I wasn't

בגלל שמעט מאוד אנשים שהכרתי -- ובכן,

sent a lot of cards or flowers. I mean, if I had had a broken leg

לא שלחו לי הרבה פרחים או ברכות. אני מתכוונת, אם הייתי שוברת רגל

or I was with child I would have been inundated,

או שהייתי בהיריון כנראה שהייתי מוצפת,

but all I got was a couple phone calls telling me to perk up.

אבל כל מה שקיבלתי היה כמה טלפונים שאמרו לי להתאפס על עצמי.

Perk up.

להתאפס על עצמי.

Because I didn't think of that. (Laughter)

איך לא חשבתי על זה קודם?! (צחוק)

(Laughter) (Applause)

(צחוק) (מחיאות כפיים)

Because, you know, the one thing, one thing that you get with this disease,

אבל, אתם מבינים, הדבר היחיד שמקבלים עם המחלה הזאת,

this one comes with a package, is you get a real sense of shame,

היא מגיעה בחבילה עם תחושה חזקה של בושה,

because your friends go, "Oh come on, show me the lump,

בגלל שכל החברים אומרים, "תראי לי את הגוש,

show me the x-rays," and of course you've got nothing to show,

תראי לי את צילומי הרנטגן," וכמובן שאין לך מה להראות,

so you're, like, really disgusted with yourself because you're thinking,

וזה גורם לך ממש להיגעל מעצמך, בגלל שאתה חושב,

"I'm not being carpet-bombed. I don't live in a township."

"אני לא תחת הפצצה, אני לא גר בעיירה."

So you start to hear these abusive voices, but you don't hear one abusive voice,

אז אתה מתחיל לשמוע את הקולות המעליבים הללו, אבל אתה לא שומע רק קול אחד,

you hear about a thousand -- 100,000 abusive voices,

אתה שומע 1,000 -- 100,000 קולות מעליבים,

like if the Devil had Tourette's, that's what it would sound like.

כאילו לשטן יש תסמונת טורט, ככה זה נשמע.

But we all know in here, you know, there is no Devil,

אבל כולנו יודעים כאן, אתם יודעים, השטן איננו קיים,

there are no voices in your head.

אין קולות בראש שלכם.

You know that when you have those abusive voices,

אתם מבינים, כשיש לך את הקולות הפוגעניים אלה,

all those little neurons get together and in that little gap

כל הנוירונים הקטנים האלה מתקבצים יחד ברווח הצר הזה

you get a real toxic "I want to kill myself" kind of chemical,

כך שנוצר רעל אמיתי בסגנון "אני רוצה להרוג את עצמי",

and if you have that over and over again on a loop tape,

וכאשר אתה שומע את זה בלולאה חוזרת שוב ושוב,

you might have yourself depression.

אתה עלול לקבל דיכאון.

Oh, and that's not even the tip of the iceberg.

אה... וזה אפילו לא קצה הקרחון.

If you get a little baby, and you abuse it verbally,

אם אתה מקבל תינוק קטן, ומתעלל בו בצורה מילולית,

its little brain sends out chemicals that are so destructive

מוחו הקטן שולח כימיקלים שהם כל כך הרסניים

that the little part of its brain that can tell good from bad just doesn't grow,

שהחלק הקטן שבו, שיודע להבדיל בין טוב לרע, פשוט לא גדל,

so you might have yourself a homegrown psychotic.

כך שיכול להיות שתיצור פסיכי תוצרת בית.

If a soldier sees his friend blown up, his brain goes into

אם חייל רואה את החבר שלו מתפוצץ לרסיסים, המוח שלו נכנס

such high alarm that he can't actually put the experience into words,

לכזה מצב מבוהל שהוא לא מצליח לתאר את החוויה במילים,

so he just feels the horror over and over again.

כך שהוא רק חווה את הפחד והאימה כל פעם מחדש.

So here's my question. My question is, how come

אז הנה השאלה שלי. השאלה שלי היא, איך זה

when people have mental damage, it's always an active imagination?

שמתי שלאנשים יש פגיעה נפשית, זה תמיד מתבטא בדימיון פעיל מאוד?

How come every other organ in your body can get sick

איך זה שבמחלה בכל אחד מהאיברים בגוף

and you get sympathy, except the brain?

האדם החולה מקבל סימפטיה מהסובבים, כולם, חוץ מהמח?

I'd like to talk a little bit more about the brain,

אני רוצה לדבר עוד קצת על המח,

because I know you like that here at TED,

כיוון שאני יודעת שאתם אוהבים את זה, כאן ב-TED.

so if you just give me a minute here, okay.

אם רק תתנו לי דקה... אוקיי.

Okay, let me just say, there's some good news.

אוקיי, אני רק רוצה להגיד, יש קצת חדשות טובות.

There is some good news. First of all, let me say,

יש קצת חדשות טובות. דבר ראשון, אני רוצה להגיד,

we've come a long, long way.

עברנו דרך ארוכה מאוד.

We started off as a teeny, teeny little one-celled amoeba,

התחלנו בתור אמבה חד תאית קטנטנה,

tiny, just sticking onto a rock, and now, voila, the brain.

קטנטנה, שדבוקה מתחת לאיזה סלע, ועכשיו, הופ! המוח.

Here we go. (Laughter)

הנה אנחנו. (צחוק)

This little baby has a lot of horsepower.

לדבר הקטן הזה יש המון כח...

It comes completely conscious. It's got state-of-the-art lobes.

הוא לגמרי מודע לעצמו. יש לו אונות שהן הצעקה האחרונה.

We've got the occipital lobe so we can actually see the world.

יש לנו את האונה העורפית על מנת שנוכל לראות את העולם.

We got the temporal lobe so we can actually hear the world.

יש לנו את האונה הרקתית על מנת שנוכל לשמוע את העולם.

Here we've got a little bit of long-term memory,

כאן יש לנו קצת זיכרון לטווח ארוך,

so, you know that night you want to forget, when you got really drunk? Bye-bye! Gone. (Laughter)

אתם זוכרים את הלילה הזה שאתם רוצים לשכוח, שהייתי ממש שיכורים? ביי ביי! נעלם. (צחוק)

So actually, it's filled with 100 billion neurons

למעשה, המוח מלא ב 100 מליארד נוירונים

just zizzing away, electrically transmitting information,

שמעבירים מסרים ומידע בצורה חשמלית,

zizzing, zizzing. I'm going to give you a little side view here.

מעבירים עוד ועוד מידע. אני רוצה לתת לכם מבט מהצד.

I don't know if you can get that here. (Laughter)

אני לא יודעת אם אתם יכולים לראות את זה כאן. (צחוק)

So, zizzing away, and so — (Laughter) —

מאוד רוחש פעילות, אם כן -- (צחוק) --

And for every one — I know, I drew this myself. Thank you.

ולכל אחד -- אני יודעת, ציירתי את זה בעצמי, תודה רבה.

For every one single neuron, you can actually have

לכל נוירון בודד, יכולים להיות

from 10,000 to 100,000 different connections

מ 10,000 ועד 100,000 חיבורים שונים

or dendrites or whatever you want to call it, and every time

או דנטריטים או איך שתרצו לקרוא לזה, וכל פעם

you learn something, or you have an experience,

שאתם לומדים משהו, או חווים משהו,

that bush grows, you know, that bush of information.

השיח הזה גדל, אתם מבינים, מן שיח של מידע.

Can you imagine, every human being is carrying

התוכלו לדמיין, כל בן אדם סוחב

that equipment, even Paris Hilton? (Laughter)

את כל הציוד הזה, אפילו פריס הילטון? (צחוק)

Go figure.

לך תבין.

But I got a little bad news for you folks. I got some bad news.

אבל יש לי קצת בשורות רעות בשבילכם. יש לי קצת בשורות רעות.

This isn't for the one in four. This is for the four in four.

זה לא בשביל האחד מארבעה אנשים. זה בשביל כל ארבע מתוך ארבע

We are not equipped for the 21st century.

אנחנו לא מצויידים עבור המאה ה-21.

Evolution did not prepare us for this. We just don't have the bandwidth,

האבולוציה לא הכינה אותנו לזה. פשוט אין לנו את הרוחב פס,

and for people who say, oh, they're having a nice day,

ולאנשים שאומרים שיש להם יום נפלא,

they're perfectly fine, they're more insane than the rest of us.

הם בסדר גמור, הם יותר משוגעים משאר האנשים.

Because I'll show you where there might be a few glitches

אני אראה לכם איפה יכולות להיות מעט בעיות

in evolution. Okay, let me just explain this to you.

באבולוציה. אוקיי, אני רק רוצה להסביר לכם.

When we were ancient man — (Laughter) —

כאשר היה האדם הקדמון -- (צחוק) --

millions of years ago, and we suddenly felt threatened

לפני מליוני שנים, ולפתע הרגשנו מאויימים

by a predator, okay? — (Laughter) —

על ידי טורף, אוקיי? -- (צחוק) --

we would — Thank you. I drew these myself. (Laughter)

היינו -- תודה רבה. ציירתי את זה בעצמי. (צחוק)

Thank you very much. Thank you. Thank you. (Applause)

תודה רבה לכם. תודה רבה. תודה רבה. (מחיאות כפיים)

Thank you. Anyway, we would fill up with our own adrenaline

תודה רבה. בכל מקרה, היינו מתמלאים באדרנלין

and our own cortisol, and then we'd kill or be killed,

ובקורטיזול שלנו, ואז היינו הורגים או נהרגים,

we'd eat or we'd be eaten, and then suddenly we'd de-fuel,

היינו אוכלים או נאכלים, ואז פתאום המתח היה יורד,

and we'd go back to normal. Okay.

והיינו חוזרים חזרה למצב נורמלי. אוקיי.

So the problem is, nowadays, with modern man— (Laughter) —

הבעיה, שבימינו, עם האדם המודרני -- (צחוק) --

when we feel in danger, we still fill up with our own chemical

כאשר אנו מרגישים סכנה, אנו מתמלאים בכימיקלים שלנו

but because we can't kill traffic wardens — (Laughter) —

אבל בגלל שאנחנו לא יכולים להרוג שוטרי תנועה -- (צחוק) --

or eat estate agents, the fuel just stays in our body

או לאכול סוכני נדל"ן, הדלק פשוט נשאר בגוף שלנו

over and over, so we're in a constant state of alarm,

עוד ועוד, כך שאנו תמיד במצב של עירנות מוגברת,

a constant state. And here's another thing that happened.

מצב קבוע. והנה עוד דבר שקורה.

About 150,000 years ago, when language came online,

בערך לפני 150,000 שנים, כאשר השפה נכנסה לחיינו,

we started to put words to this constant emergency,

התחלנו לתת שמות למצב החירום הקבוע הזה,

so it wasn't just, "Oh my God, there's a saber-toothed tiger,"

זה לא היה רק, "אלוהים, יש פה נמר שן-חרב,"

which could be, it was suddenly, "Oh my God, I didn't send the email. Oh my God, my thighs are too fat.

שיכול לקרות, זה הפך פתאום להיות, "אוי אלוהים, לא שלחתי את האימייל! אלוהים, הירכיים שלי שמנות מדיי!.

Oh my God, everybody can see I'm stupid. I didn't get invited to the Christmas party!"

אוי אלוהים!, כולם יכולים לראות שאני טיפש. לא הוזמנתי למסיבת חג המולד!"

So you've got this nagging loop tape that goes

אז יש לנו את הטייפ החוזר המעצבן הזה

over and over again that drives you insane, so,

שוב ושוב שמשגע אותנו,

you see what the problem is? What once made you safe

אתם מבינים מה הבעיה? מה שפעם הגן ושמר עלינו

now drives you insane.

עכשיו משגע אותנו.

I'm sorry to be the bearer of bad news, but somebody has to be.

אני מצטערת שאני צריכה לספר לכם את החדשות הרעות, אבל מישהו צריך לעשות את זה.

Your pets are happier than you are. (Laughter)

חיות המחמד שלכם יותר מאושרות מכם. (צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

So kitty cat, meow, happy happy happy, human beings, screwed. (Laughter)

חתלתול, שמח ומאושר, בן אדם, נדפק. (צחוק)

Completely and utterly -- so, screwed.

לגמרי נדפק.

But my point is, if we don't talk about this stuff,

אבל הנקודה שלי היא, אם לא נדבר על הדבר הזה,

and we don't learn how to deal with our lives, it's not going

ולא נלמד איך להתמודד עם החיים שלנו, זה לא הולך להיות

to be one in four. It's going to be four in four

רק אחד מכל ארבעה, זה יהיה ארבעה מתוך ארבעה

who are really, really going to get ill in the upstairs department.

שבאמת הולכים לחלות שם למעלה.

And while we're at it, can we please stop the stigma?

ובזמן שאנחנו עובדים על זה, אתם יכולים בבקשה להפסיק עם הסטיגמות?

Thank you. (Applause)

תודה רבה. (מחיאות כפיים)

(Applause) Thank you.

(מחיאות כפיים) תודה רבה.