Kiran Bedi: How I remade one of India's toughest prisons

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Ido Dekkers

Now I'm going to give you a story.

אספר לכם סיפור.

It's an Indian story about an Indian woman and her journey.

סיפור הודי העוסק באישה הודית ובמסע שלה.

Let me begin with my parents.

אתחיל בהורים שלי.

I'm a product of this

אלה ההורים שלי.

visionary mother and father.

אני תוצר של החזון שלהם.

Many years ago, when I was born in the '50s --

לפני שנים רבות כשנולדתי בשנות ה-50 --

'50s and '60s

שנות ה-50 וה-60

didn't belong to girls in India.

לא היו שייכות לבנות הודו.

They belonged to boys.

הן היו שייכות לבנים.

They belonged to boys who would join business

הן היו שייכות לבנים שהצטרפו לעסקים

and inherit business from parents,

וירשו אותם מהוריהם.

and girls would be dolled up to get married.

את הבנות הלבישו יפה בשביל למצוא להן חתן.

My family, in my city,

המשפחה שלי, בעיר שלי --

and almost in the country, was unique.

וכמעט בכל המדינה -- היתה יוצאת דופן.

We were four of us, not one,

היינו ארבע, לא אחת,

and fortunately no boys.

ולמרבית המזל בלי בנים.

We were four girls and no boys.

היינו ארבע בנות בלי אף בן.

And my parents were part

ההורים שלי השתייכו

of a landed property family.

למשפחה בעלת אדמות.

My father defied his own grandfather,

אבא שלי יצא נגד סבא שלו

almost to the point of disinheritance,

וכמעט נושל מהירושה

because he decided to educate

כי החליט לתת חינוך

all four of us.

לארבעתנו.

He sent us to one of the best schools in the city

הוא שלח אותנו לבי"ס מהטובים בעיר

and gave us the best education.

וסיפק לנו את החינוך הטוב ביותר.

As I've said, when we're born, we don't choose our parents,

כפי שאמרתי: כשאנחנו נולדים אנחנו לא בוחרים את ההורים שלנו.

and when we go to school, we don't choose our school.

ואנחנו לא בוחרים את ביה"ס שלנו.

Children don't choose a school.

ילדים לא בוחרים את ביה"ס,

They just get the school which parents choose for them.

ההורים בוחרים אותו עבורם.

So this is the foundation time which I got.

זהו, אם כך, הבסיס לו זכיתי.

I grew up like this, and so did my other three sisters.

כך גדלנו אני ושלוש האחיות שלי.

And my father used to say at that time,

ואבא שלי נהג לומר בזמנו,

"I'm going to spread all my four daughters in four corners of the world."

"הבנות שלי יגיעו לארבע קצוות תבל."

I don't know if he really meant [that], but it happened.

אולי הוא לא ממש התכוון לכך, אבל זה התגשם.

I'm the only one who's left in India.

אני היחידה שנשארה בהודו.

One is a British, another is an American

אחת בריטית, אחת אמריקאית

and the third is a Canadian.

והשלישית קנדית.

So we are four of us in four corners of the world.

וכך התפזרנו בארבע קצוות תבל.

And since I said they're my role models,

ההורים שלי מהווים מודל לחיקוי עבורי,

I followed two things which my father and mother gave me.

והלכתי בעקבות שני דברים שקיבלתי מהם.

One, they said, "Life is on an incline.

דבר ראשון, הם אמרו "החיים הם שיפוע;

You either go up,

או שאתה בעלייה,

or you come down."

או שאתה בירידה."

And the second thing, which has stayed with me,

דבר שני, שנשאר איתי

which became my philosophy of life,

והפך לפילוסופית החיים שלי

which made all the difference,

ששינתה את חיי:

is: 100 things happen in your life, good or bad.

"100 דברים מתרחשים בחייכם, טובים ורעים.

Out of 100, 90 are your creation.

אתם יצרתם 90 מתוך ה-100.

They're good. They're your creation. Enjoy it.

אם הם טובים - אתם יצרתם אותם, תהנו מהם.

If they're bad, they're your creation. Learn from it.

אם הם רעים - אתם יצרתם אותם, תלמדו מהם."

Ten are nature-sent over which you can't do a thing.

עשרה נשלחו ע"י הטבע ואין לכם כל השפעה עליהם.

It's like a death of a relative,

כמו מוות של קרוב משפחה,

or a cyclone, or a hurricane, or an earthquake.

או ציקלון, או הוריקן, או רעידת אדמה.

You can't do a thing about it.

אין לכם כל השפעה עליהם.

You've got to just respond to the situation.

אתם יכולים רק להגיב.

But that response comes out of those 90 points.

אבל התגובה שלכם נמצאת בחלק של ה-90.

Since I'm a product of this philosophy,

אני תוצר של הפילוסופיות האלו

of 90/10,

של ה-90/10,

and secondly, "life on an incline,"

ושל החיים כשיפוע.

that's the way I grew up

זאת הדרך בה גדלתי,

to be valuing what I got.

להעריך את מה שאני מקבלת.

I'm a product of opportunities,

אני תוצר של הזדמנויות,

rare opportunities in the '50s and the '60s,

הזדמנויות נדירות של שנות ה-50 וה-60,

which girls didn't get,

שבנות אחרות לא זכו להן.

and I was conscious of the fact that what my parents were giving me

הייתי מודעת לכך שמה שההורים שלי נתנו לי

was something unique.

היה דבר יוצא דופן.

Because all of my best school friends were getting dolled up

כי את כל החברות הטובות הלבישו יפה

to get married with a lot of dowry,

כדי לחתן אותן עם נדוניה גדולה,

and here I was with a tennis racket and going to school

ואילו אני שיחקתי טניס ולמדתי בבי"ס

and doing all kinds of extracurricular activities.

והשתתפתי בפעילויות מגוונות נוספות.

I thought I must tell you this.

רציתי לשתף אתכם

Why I said this, is the background.

כחומר רקע

This is what comes next.

לדברי בהמשך.

I joined the Indian Police Service as a tough woman,

הצטרפתי למשטרה ההודית כאישה קשוחה,

a woman with indefatigable stamina,

אישה נחושה ודבקה במטרה

because I used to run for my tennis titles, etc.

כתוצאה מהשתתפותי בתחרויות טניס, וכו'.

But I joined the Indian Police Service,

אבל, הצטרפתי למשטרה ההודית

and then it was a new pattern of policing.

ויצרתי דפוס פעולה חדש.

For me the policing stood for power to correct,

עבורי המשטרה מהווה כוח תיקון,

power to prevent and power to detect.

כוח מניעה וכוח פענוח.

This is something like a new definition ever given in policing in India --

זוהי הגדרה חדשה למשטרת הודו -

the power to prevent.

כוח מניעה.

Because normally it was always said, power to detect, and that's it,

בד"כ מדברים רק על הכוח לפענח

or power to punish.

או הכוח להעניש.

But I decided no, it's a power to prevent,

אבל החלטתי "לא, זהו כוח מניעה."

because that's what I learned when I was growing up.

כי זה מה שלמדתי כשגדלתי:

How do I prevent the 10 and never make it more than 10?

איך למנוע את ה-10? איך להישאר מתחת ל-10?

So this was how it came into my service,

וזה השפיע על השירות שלי,

and it was different from the men.

שהיה שונה מהשירות של הגברים.

I didn't want to make it different from the men, but it was different,

לא התכוונתי לכך, אבל כך היה

because this was the way I was different.

בגלל שאני הייתי שונה.

And I redefined policing concepts in India.

הגדרתי מחדש את רעיון השיטור בהודו.

I'm going to take you on two journeys,

אקח אתכם לשני מסעות,

my policing journey and my prison journey.

מסע המשטרה שלי ומסע הכלא שלי.

What you see, if you see the title

הכותרת שאתם רואים היא:

called "PM's car held."

"המכונית של ראש הממשלה נתפסה."

This was the first time a prime minister of India

זוהי הפעם הראשונה בה ראש ממשלה של הודו

was given a parking ticket.

קיבל דו"ח חניה.

(Laughter)

[צחוק]

That's the first time in India,

הפעם הראשונה בהודו

and I can tell you, that's the last time you're hearing about it.

וגם האחרונה.

It'll never happen again in India,

זה לעולם לא יקרה שוב בהודו,

because now it was once and forever.

זאת היתה פעם אחת ויחידה.

And the rule was, because I was sensitive,

אני הייתי רגישה,

I was compassionate, I was very sensitive to injustice,

הייתי בעלת מצפון ומאוד רגישה לעוולות,

and I was very pro-justice.

והייתי שוחרת צדק.

That's the reason, as a woman, I joined the Indian Police Service.

ולכן, רציתי, כאשה, להצטרף למשטרה.

I had other options, but I didn't choose them.

היו לי אפשרויות אחרות אבל לא בחרתי בהן.

So I'm going to move on.

נמשיך...

This is about tough policing, equal policing.

אני מדברת על משטרה קשוחה, משטרה שוחרת שוויון.

Now I was known as "here's a woman that's not going to listen."

הייתי ידועה כאשה שלא מקשיבה.

So I was sent to all indiscriminate postings,

ולכן שלחו אותי לכל מיני משימות

postings which others would say no.

שאף אחד לא רצה בהן.

I now went to a prison assignment as a police officer.

הוצבתי בכלא כשוטרת.

Normally police officers don't want to do prison.

בד"כ שוטרים לא רוצים לשרת בכלא.

They sent me to prison to lock me up,

שלחו אותי לכלא כדי להרחיק אותי.

thinking, "Now there will be no cars

הם אמרו, "אין שם מכוניות

and no VIPs to be given tickets to.

ואח"מים שאפשר לתת להם דו"חות.

Let's lock her up."

בואו נזרוק אותה שם."

Here I got a prison assignment.

הוצבתי בכלא הזה.

This was a prison assignment which was one big den of criminals.

זאת היתה מאורת פושעים ענקית.

Obviously, it was.

אין ספק בדבר.

But 10,000 men,

אבל 10,000 איש,

of which only 400 were women -- 10,000 --

רק 400 מתוכם נשים -- 10,000 --

9,000 plus about 600

כ-9,600

were men.

גברים.

Terrorists, rapists,

טרוריסטים, אנסים,

burglars, gangsters --

פורצים, אנשי כנופיות --

some of them I'd sent to jail

את חלקם אני שלחתי לכלא

as a police officer outside.

כשוטרת בחוץ.

And then how did I deal with them?

מה היתה הגישה שלי?

The first day when I went in,

ביום הראשון שלי

I didn't know how to look at them.

לא ידעתי איך לנהוג בהם.

And I said, "Do you pray?" When I looked at the group, I said, "Do you pray?"

שאלתי "אתם מתפללים?" הסתכלתי על הקבוצה ושאלתי "אתם מתפללים?"

They saw me as a young, short woman wearing a pathan suit.

הם ראו אישה צעירה, נמוכה עם חליפה בצבע חאקי.

I said, "Do you pray?"

שאלתי, "אתם מתפללים?"

And they didn't say anything.

הם לא ענו.

I said, "Do you pray? Do you want to pray?"

שאלתי, "אתם מתפללים? אתם רוצים להתפלל?"

They said, "Yes." I said, "All right, let's pray."

הם אמרו, "כן." אמרתי "בואו נתפלל."

I prayed for them, and things started to change.

התפללתי עבורם, ודברים התחילו להשתנות.

This is a visual of education inside the prison.

זוהי תמונה של חינוך בתוך הכלא.

Friends, this has never happened,

חברים, אין לכך תקדים.

where everybody in the prison studies.

כולם בכלא לומדים.

I started this with community support.

התחלתי עם תמיכה קהילתית.

Government had no budget.

לממשלה לא היה תקציב.

It was one of the finest, largest volunteerism

זוהי התנדבות מהיפות והגדולות ביותר

in any prison in the world.

בכלא כלשהו בכל רחבי העולם.

This was initiated in Delhi prison.

כלא דלהי היה הראשון.

You see one sample

אתם רואים דוגמא אחת

of a prisoner teaching a class.

לאסיר שמעביר שיעור.

These are hundreds of classes.

ישנם מאות שיעורים.

Nine to eleven, every prisoner went into the education program --

בין 9:00-11:00 כל האסירים משתתפים בשיעורים.

the same den in which they thought

את המאורה בה הם חשבו

they would put me behind the bar and things would be forgotten.

לנעול אותי מאחורי סורג ובריח ולשכוח ממני

We converted this into an ashram --

הפכנו לאשארם --

from a prison to an ashram through education.

מבית כלא לאשארם באמצעות חינוך.

I think that's the bigger change.

זהו שינוי גדול יותר.

It was the beginning of a change.

זהו תחילתו של שינוי.

Teachers were prisoners. Teachers were volunteers.

המורים היו אסירים. המורים היו מתנדבים.

Books came from donated schoolbooks.

קיבלנו ספרי לימוד כתרומה.

Stationery was donated.

קיבלנו מכשירי כתיבה כתרומה.

Everything was donated,

הכל התקבל מתרומות.

because there was no budget of education for the prison.

לא היה תקציב לחינוך בכלא.

Now if I'd not done that,

אם אני לא הייתי עושה את זה,

it would have been a hellhole.

זה היה גיהנום.

That's the second landmark.

זהו ציון הדרך השני.

I want to show you some moments of history in my journey,

אציג בפניכם כמה רגעים היסטוריים במסע שלי,

which probably you would never ever get to see anywhere in the world.

שקרוב לודאי לעולם לא תפגשו בשום מקום בעולם.

One, the numbers you'll never get to see.

דבר ראשון, המספרים שלעולם לא תראו.

Secondly, this concept.

דבר שני, הרעיון הזה.

This was a meditation program inside the prison

זו היתה תוכנית מדיטציה בכלא

of over 1,000 prisoners.

של למעלה מאלף אסירים.

One thousand prisoners who sat in meditation.

אלף אסירים שישבו במדיטציה.

This was one of the most courageous steps

זה היה אחד הצעדים האמיצים ביותר

I took as a prison governor.

שלי כמפקדת הכלא.

And this is what transformed.

וזאת התוצאה.

You want to know more about this,

אם תרצו נתונים נוספים

go and see this film, "Doing Time, Doing Vipassana."

צפו בסרט "אגף הויפאסאנה."

You will hear about it, and you will love it.

אתם תהנו ממנו.

And write to me on KiranBedi.com,

כתבו לי ב- KiraBedi.com

and I'll respond to you.

ואני אענה לכם.

Let me show you the next slide.

אציג את השקופית הבאה.

I took the same concept of mindfulness,

השתמשתי באותו רעיון של התייחסות לנפש.

because, why did I bring meditation into the Indian prison?

הכנסתי מדיטציה לכלא ההודי

Because crime is a product of a distorted mind.

כי פשע הוא תוצר של נפש משובשת.

It was distortion of mind which needed to be addressed to control.

השיבוש של הנפש דורש התייחסות.

Not by preaching, not by telling,

לא ע"י הטפות, לא ע"י הרצאות,

not by reading, but by addressing your mind.

לא ע"י קריאה אלא ע"י התייחסות לנפש.

I took the same thing to the police,

הכנסתי את הרעיון הזה גם למשטרה.

because police, equally, were prisoners of their minds,

גם אנשי המשטרה היו אסירים של הנפש שלהם.

and they felt as if it was "we" and "they,"

הם חשו שיש אנחנו והם,

and that the people don't cooperate.

שאנשים לא משתפים פעולה.

This worked.

וזה עבד.

This is a feedback box called a petition box.

זוהי קופסה למשוב שנקראית קופסת הבקשות.

This is a concept which I introduced

הכנסתי אותה כדי

to listen to complaints, listen to grievances.

להקשיב לתלונות, להקשיב למצוקות.

This was a magic box.

זו היתה קופסת קסמים.

This was a sensitive box.

זוהי קופסה של רגשות.

This is how a prisoner drew how they felt about the prison.

כאן אסיר צייר את תחושותיו לגבי הכלא.

If you see somebody in the blue --

האיש בכחול --

yeah, this guy --

כן, האיש הזה --

he was a prisoner, and he was a teacher.

הוא היה אסיר והוא היה מורה.

And you see, everybody's busy. There was no time to waste.

אתם רואים - כולם עסוקים. אין זמן פנוי.

Let me wrap it up.

ולסיום,

I'm currently into movements,

כיום אני מעורבת בתנועות,

movements of education

תנועות לחינוך

of the under-served children,

ילדים שלא זכו לחינוך הולם,

which is thousands -- India is all about thousands.

ומדובר באלפים - בהודו תמיד מדובר באלפים.

Secondly is about the anti-corruption movement in India.

ובנוסף, התנועה נגד השחיתות בהודו.

That's a big way

זוהי דרך ארוכה.

we, as a small group of activists,

אנחנו, כקבוצה קטנה של פעילים,

have drafted an ombudsman bill for the government of India.

הגשנו לממשלת הודו הצעת חוק למינוי נציב תלונות.

Friends, you will hear a lot about it.

חברים, עוד תשמעו על כך רבות.

That's the movement at the moment I'm driving,

זוהי התנועה שאני מובילה כרגע,

and that's the movement and ambition of my life.

זוהי התנועה של חיי. זוהי השאיפה של חיי.

Thank you very much.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Thank you. Thank you very much. Thank you.

תודה. תודה רבה. תודה.

Thank you. Thank you. Thank you.

תודה. תודה. תודה.