Beautiful new words to describe obscure emotions | John Koenig

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Ido Dekkers

Today I want to talk about the meaning of words,

היום אני רוצה לדבר על משמעותן של מלים,

how we define them

איך אנו מגדירים אותן

and how they, almost as revenge,

ואיך הן, כמעט כנקמה,

מגדירות אותנו.

define us.

The English language is a magnificent sponge.

השפה האנגלית היא ספוג נהדר.

I love the English language. I'm glad that I speak it.

אני אוהב את האנגלית. אני שמח שאני דובר אותה.

But for all that, it has a lot of holes.

ועם זאת, יש בה הרבה חורים.

In Greek, there's a word, "lachesism"

ביוונית יש מילה, "לכסיזם",

which is the hunger for disaster.

שפירושה "כמיהה לאסון",

You know, when you see a thunderstorm on the horizon

למשל, כשאתם רואים סופת רעמים באופק

and you just find yourself rooting for the storm.

ומוצאים שהיא מרתקת אתכם.

In Mandarin, they have a word "yù yī" --

במנדרינית יש מילה, "יו יי" --

I'm not pronouncing that correctly --

אני לא מבטא אותה נכון --

which means the longing to feel intensely again

שפירושה הערגה להרגיש שוב, במלוא העוצמה,

the way you did when you were a kid.

כפי שהרגשת כשהיית ילד.

In Polish, they have a word "jouska"

בפולנית יש להם מילה, "ז'וסקה",

which is the kind of hypothetical conversation

שפירושה הוא השיחה המשוערת

that you compulsively play out in your head.

שאתה מריץ בכפייתיות בתוך הראש.

And finally, in German, of course in German,

ולבסוף, בגרמנית - כמובן שבגרמנית -

they have a word called "zielschmerz"

ישנה המילה "זילשמרץ",

which is the dread of getting what you want.

שהיא האימה מלקבל את מה שאתה רוצה...

(Laughter)

(צחוק)

Finally fulfilling a lifelong dream.

...ולהגשים סוף-סוף את חלום חייך.

(צחוק)

I'm German myself, so I know exactly what that feels like.

אני עצמי גרמני, אז אני מכיר היטב את ההרגשה הזאת.

Now, I'm not sure if I would use any of these words

(צחוק)

אני לא בטוח אם אשתמש באחת המלים האלה

as I go about my day,

בחיי היומיום שלי,

but I'm really glad they exist.

אבל אני שמח שהן קיימות.

But the only reason they exist is because I made them up.

אבל הן קיימות רק משום שהמצאתי אותן.

I am the author of "The Dictionary of Obscure Sorrows,"

אני המחבר של "מילון העצבויות המעורפלות,"

which I've been writing for the last seven years.

שאותו כתבתי במהלך שבע השנים האחרונות.

And the whole mission of the project

וכל מטרת המיזם הזה

is to find holes in the language of emotion

היא למצוא פערים בשפת הרגשות

and try to fill them

ולנסות למלא אותם

so that we have a way of talking about all those human peccadilloes

כדי שתהיה לנו דרך לדבר

על כל המעידות והשגיונות של המצב האנושי

and quirks of the human condition

that we all feel but may not think to talk about

שכולנו מכירים, אבל אולי לא חושבים לדבר עליהם

because we don't have the words to do it.

כי אין לנו המלים לשם כך.

And about halfway through this project,

ובערך באמצע המיזם הזה,

I defined "sonder,"

הגדרתי את המילה "סונדר",

the idea that we all think of ourselves as the main character

הרעיון האומר שכל אחד רואה בעצמו את הדמות הראשית

and everyone else is just extras.

כשכל השאר הם רק ניצבים,

But in reality, we're all the main character,

כשלמען האמת, כולנו הדמויות הראשיות,

and you yourself are an extra in someone else's story.

ורק אתה משמש ניצב בסיפורו של מישהו אחר.

And so as soon as I published that,

אז מיד כשפרסמתי את זה,

I got a lot of response from people

קיבלתי המון תגובות

saying, "Thank you for giving voice to something I had felt all my life

שאמרו, "תודה לך על שביטאת משהו שהרגשתי כל חיי

but there was no word for that."

"אבל לא היתה לי מילה בשבילו."

So it made them feel less alone.

כלומר, גרמתי להם להרגיש בודדים פחות.

That's the power of words,

זהו כוחן של המלים:

to make us feel less alone.

לגרום לנו להרגיש פחות בודדים.

And it was not long after that

וזמן לא רב אחר מכן

that I started to notice sonder

התחלתי לשים לב שהמילה "סונדר"

being used earnestly in conversations online,

נכנסת לשימוש רציני בשיחות ברשת,

and not long after I actually noticed it,

וזמן לא רב לאחר מכן

I caught it next to me in an actual conversation in person.

קלטתי אותה בסביבה שלי בשיחה אמיתית עם מישהו.

There is no stranger feeling than making up a word

אין הרגשה מוזרה יותר מאשר להמציא מילה

and then seeing it take on a mind of its own.

ואז לצפות בה מקבלת חיים משלה.

I don't have a word for that yet, but I will.

לזה אין לי עדיין מילה, אבל זה יבוא.

(Laughter)

(צחוק)

I'm working on it.

אני עובד על זה.

I started to think about what makes words real,

התחלתי לתהות מה הופך מלים לאמיתיות,

because a lot of people ask me,

כי המון אנשים שואלים אותי,

the most common thing I got from people is,

השאלה הכי נפוצה שאני שומע היא,

"Well, are these words made up? I don't really understand."

"רגע, המלים האלה ממוצאות? אני לא תופש את זה."

And I didn't really know what to tell them

לא ידעתי מה לענות להם

because once sonder started to take off,

כי כש"סונדר" התחילה לתפוס,

who am I to say what words are real and what aren't.

מי אני שאומר אילו מלים אמיתיות ואילו לא?

And so I sort of felt like Steve Jobs, who described his epiphany

הרגשתי קצת כמו סטיב ג'ובס, שתיאר את ההתגלות שהיתה לו

כשהבין שמרביתנו, בחיי היומיום שלנו,

as when he realized that most of us, as we go through the day,

we just try to avoid bouncing against the walls too much

פשוט מנסים לא להסתבך יותר מדי

and just sort of get on with things.

ולהמשיך איכשהו לחיות.

But once you realize that people --

אבל כשמבינים שאנשים --

that this world was built by people no smarter than you,

שהעולם הזה נבנה ע"י אנשים שאינם חכמים יותר ממך,

then you can reach out and touch those walls

אתה יכול לצאת מעצמך ולגעת בקירות האלה

ואפילו להעביר דרכם את היד

and even put your hand through them

and realize that you have the power to change it.

ולהבין שיש לך הכוח לשנות את זה.

And when people ask me, "Are these words real?"

וכששואלים אותי, "המלים האלה אמיתיות?"

I had a variety of answers that I tried out.

ניסיתי מספר תשובות.

Some of them made sense. Some of them didn't.

אחדות היו הגיוניות ואחרות - לא.

But one of them I tried out was,

אבל אחת מהתשובות שניסיתי היתה,

"Well, a word is real if you want it to be real."

"מילה היא אמיתית אם רוצים שהיא תהיה כזו."

The way that this path is real because people wanted it to be there.

כמו שהשביל הזה אמיתי כי אנשים רוצים שהוא יהיה שם.

(Laughter)

(צחוק)

It happens on college campuses all the time.

רואים את זה הרבה בקמפוסים של מכללות.

זה מכונה "שביל הרצון."

It's called a "desire path."

(Laughter)

(צחוק)

But then I decided, what people are really asking

אבל אז הגעתי למסקנה שאנשים בעצם שואלים

when they're asking if a word is real, they're really asking,

כשהם שואלים אם מילה כלשהי היא אמיתית, הם בעצם שואלים,

"Well, how many brains will this give me access to?"

"לכמה מוחות זה ייתן לי גישה?"

Because I think that's a lot of how we look at language.

כי לדעתי כך אנו מתייחסים בד"כ לשפה.

A word is essentially a key

מילה היא במהותה מפתח

that gets us into certain people's heads.

שמכניס אותנו לראשם של אנשים מסוימים.

And if it gets us into one brain,

ואם היא מכניסה אותנו למוח אחד,

it's not really worth it,

היא לא רצינית,

ולא ממש כדאי לדעת אותה.

not really worth knowing.

Two brains, eh, it depends on who it is.

שני מוחות - טוב, תלוי של מי.

A million brains, OK, now we're talking.

מיליון מוחות - אלו מלים!

And so a real word is one that gets you access to as many brains as you can.

כלומר, מילה אמיתית נותנת גישה למוחות רבים ככל האפשר.

That's what makes it worth knowing.

זה מה שהופך אותה לראויה להכרה.

Incidentally, the realest word of all by this measure is this.

אגב, המילה הכי אמיתית, לפי המדד הזה, היא זאת:

[O.K.]

[או-קיי]

That's it.

זהו זה.

The realest word we have.

המילה הכי אמיתית שיש לנו.

That is the closest thing we have to a master key.

זה הדבר הכי קרוב שיש לנו למפתח-אב.

That's the most commonly understood word in the world,

זאת המילה הכי מובנת בעולם,

בכל מקום שנמצאים.

no matter where you are.

The problem with that is,

הבעיה עם זה היא,

no one seems to know what those two letters stand for.

שאיש כנראה לא יודע מה שתי האותיות האלה מייצגות.

(Laughter)

(צחוק)

Which is kind of weird, right?

קצת מוזר, נכון?

I mean, it could be a misspelling of "all correct," I guess,

אולי אלה ראשי תיבות שגויות של "הכל תקין",

או של "קינדרהוק הזקן", כינויו של הנשיא ה-8.

or "old kinderhook."

No one really seems to know, but the fact that it doesn't matter

כנראה שאיש איננו יודע, אבל העובדה שזה לא חשוב

says something about how we add meaning to words.

אומרת משהו על מנהגנו להצמיד משמעות למלים.

The meaning is not in the words themselves.

המשמעות איננה במלים עצמן;

We're the ones that pour ourselves into it.

אנו אלה שיוצקים את עצמנו לתוכן.

And I think, when we're all searching for meaning in our lives,

ואני חושב, כשכולנו מחפשים משמעות בחיינו,

and searching for the meaning of life,

ומשמעות בחיים בכלל,

I think words have something to do with that.

אני חושב שלמלים יש איזה קשר לכך.

And I think if you're looking for the meaning of something,

ולדעתי, אם מחפשים משמעות של משהו,

the dictionary is a decent place to start.

המילון הוא מקום מכובד להתחיל ממנו.

It brings a sense of order

הוא יוצר תחושת סדר

to a very chaotic universe.

ביקום כאוטי ביותר.

Our view of things is so limited

ראיית הדברים שלנו כה מוגבלת,

that we have to come up with patterns and shorthands

עד שעלינו להמציא דפוסים וקצרנות

and try to figure out a way to interpret it

כדי לנסות לפרש אותו

and be able to get on with our day.

כדי שנוכל להמשיך בענייני היומיום שלנו.

We need words to contain us, to define ourselves.

אנו זקוקים למלים שיכילו אותנו, שיגדירו את עצמנו.

I think a lot of us feel boxed in

אני חושב שרבים מאיתנו מרגישים כלואים

by how we use these words.

בדרך בה אנו משתמשים במלים האלה.

We forget that words are made up.

אנו שוכחים שהמלים מומצאות.

It's not just my words. All words are made up,

לא רק המלים שלי: כל המלים מומצאות,

but not all of them mean something.

אבל לא כולן מביעות משהו.

We're all just sort of trapped in our own lexicons

כולנו כאילו לכודים, איש באוצר המלים שלו,

that don't necessarily correlate with people who aren't already like us,

שאיננו בהכרח מתואם עם אנשים שאינם כמונו,

and so I think I feel us drifting apart a little more every year,

ולדעתי, המרחקים בינינו גדלים מעט יותר בכל שנה,

the more seriously we take words.

ככל שאנו מרבים להתייחס למלים ברצינות.

Because remember, words are not real.

כי, זיכרו: המלים אינן אמיתיות.

They don't have meaning. We do.

אין להן משמעות; רק לנו יש.

And I'd like to leave you with a reading

ואני רוצה לסיים בהקראה

from one of my favorite philosophers,

מדברי אחד הפילוסופים האהובים עלי,

Bill Watterson, who created "Calvin and Hobbes."

ביל ווטרסון, שכתב את "קלווין והובס."

He said,

הוא אמר,

"Creating a life that reflects your values and satisfies your soul

"בריאה של חיים שמשקפים את ערכיך ומספקים את נשמתך

is a rare achievement.

"הינה הישג נדיר.

To invent your own life's meaning

"להמציא את משמעות חייך שלך -

is not easy,

"זה לא קל,

but it is still allowed,

"אבל זה עדיין מותר,

and I think you'll be happier for the trouble."

"ונראה לי שאם תטרח לעשות זאת, תהיה מאושר יותר."

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)