Ernesto Sirolli: Want to help someone? Shut up and listen!

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

Everything I do, and everything I do professionally --

כל מה שאני עושה בכלל ובאופן מקצועי בפרט --

my life -- has been shaped

-- החיים שלי -- עוצבו באמצעות

by seven years of work as a young man in Africa.

שבע שנות עבודה כאיש צעיר באפריקה.

From 1971 to 1977 --

משנת 1971 עד 1977--

I look young, but I'm not — (Laughter) --

אני נראה צעיר, אבל אני לא -- (צחוק) --

I worked in Zambia, Kenya, Ivory Coast, Algeria, Somalia,

עבדתי בזמביה, קניה, חוף השנהב, אלג'יריה, סומליה,

in projects of technical cooperation with African countries.

במיזמים של שיתוף פעולה טכנולוגי עם מדינות אפריקה.

I worked for an Italian NGO,

עבדתי באירגון חוץ-ממשלתי איטלקי,

and every single project that we set up in Africa

וכל מיזם אשר הקמנו באפריקה

failed.

נכשל.

And I was distraught.

הפכתי למאוד מוטרד.

I thought, age 21, that we Italians were good people

כי בגיל 21 נהגתי לחשוב שאנו האיטלקים אנשים טובים

and we were doing good work in Africa.

ושאנחנו עושים עבודה טובה באפריקה.

Instead, everything we touched we killed.

אבל במקום זאת, כל מה שנגענו בו נהרס.

Our first project, the one that has inspired my first book,

המיזם הראשון שלנו, זה שנתן השראה לספר הראשון שלי,

"Ripples from the Zambezi,"

"אדוות על פי הזמבזי"

was a project where we Italians

היה מיזם שבו אנו האיטלקים

decided to teach Zambian people how to grow food.

החלטנו ללמד את אנשי זמביה כיצד לגדל מזון.

So we arrived there with Italian seeds in southern Zambia

הגענו עם זרעים איטלקיים לדרום זמביה

in this absolutely magnificent valley

לעמק מרהיב זה

going down to the Zambezi River,

שיורד לנהר הזמבזי,

and we taught the local people how to grow Italian tomatoes

ולימדנו את אנשי המקום איך לגדל

and zucchini and ...

עגבניות איטלקיות וקישואים, ו....

And of course the local people had absolutely no interest

אבל אנשי המקום כלל לא

in doing that, so we paid them to come and work,

התעניינו בזה, לכן שילמנו להם לבוא ולעבוד,

and sometimes they would show up. (Laughter)

ואז לפעמים הם היו באים. (צחוק)

And we were amazed that the local people,

היינו נדהמים שלאנשי המקום,

in such a fertile valley, would not have any agriculture.

בעמק פורה כל-כך, לא היתה בכלל חקלאות.

But instead of asking them how come they were not

אבל במקום לשאול אותם מדוע הם לא גידלו

growing anything, we simply said, "Thank God we're here." (Laughter)

שום דבר, פשוט אמרנו, "תודה לאל שאנחנו כאן." (צחוק)

"Just in the nick of time to save the Zambian people from starvation."

"הגענו ברגע האחרון כדי להציל את העם הזמביאני מרעב".

And of course, everything in Africa grew beautifully.

כמובן, הכל באפריקה גדל יופי.

We had these magnificent tomatoes. In Italy, a tomato

היה לנו עגבניות מרהיבות. באיטליה, עגבנייה

would grow to this size. In Zambia, to this size.

הייתה גדלה לגודל כזה. בזמביה, לגודל כזה.

And we could not believe, and we were telling the Zambians,

פשוט התקשנו להאמין. סיפרנו לתושבי זמביה,

"Look how easy agriculture is."

"תראו כמה קל לעשות חקלאות."

When the tomatoes were nice and ripe and red,

אבל כאשר העגבניות היו יפות, בשלות ואדומות,

overnight, some 200 hippos came out from the river

בן-לילה, איזה 200 היפופוטמים

and they ate everything. (Laughter)

יצאו מן הנהר ואכלו הכל. (צחוק)

And we said to the Zambians, "My God, the hippos!"

אמרנו לאנשי זמביה, "וואו, ההיפופוטמים!"

And the Zambians said, "Yes, that's why we have no agriculture here." (Laughter)

הם ענו, "כן, בגלל זה אין לנו חקלאות כאן." (צחוק)

"Why didn't you tell us?""You never asked."

"למה לא סיפרתם לנו?" "כי מעולם לא שאלתם."

I thought it was only us Italians blundering around Africa,

אני חשבתי שזה רק אנחנו האיטלקים עושים שטויות באפריקה,

but then I saw what the Americans were doing,

אבל אז ראיתי מה האמריקאים עושים,

what the English were doing, what the French were doing,

מה האנגלים עושים, מה הצרפתים עושים,

and after seeing what they were doing,

ואחרי שראיתי מה הם עושים,

I became quite proud of our project in Zambia.

נעשיתי די גאה במיזם שלנו בזמביה.

Because, you see, at least we fed the hippos.

כי אנחנו לפחות האכלנו את היפופוטמים.

You should see the rubbish — (Applause) --

הייתם צריכים לראות את השטויות -- (מחיאות כפיים) --

You should see the rubbish that we have bestowed

הייתם צריכים לראות את השטויות שהבאנו

on unsuspecting African people.

על אנשי אפריקה התמים.

You want to read the book,

תקראו את הספר,

read "Dead Aid," by Dambisa Moyo,

"סיוע מת", מאת דמביסה מויו,

Zambian woman economist.

כלכלנית מזמביה.

The book was published in 2009.

הספר יצא לאור בשנת 2009.

We Western donor countries have given the African continent

מדינות המערב תרמו ליבשת אפריקה

two trillion American dollars in the last 50 years.

שני טריליון דולר אמריקאי ב-50 השנים האחרונות.

I'm not going to tell you the damage that that money has done.

לא אספר לכם על הנזק שהכסף הזה גרם.

Just go and read her book.

פשוט ללכת ולקרוא את הספר שלה.

Read it from an African woman, the damage that we have done.

לקרוא את זה מאישה אפריקנית, על הנזק שגרמנו.

We Western people are imperialist, colonialist missionaries,

אנו אנשי המערב היננו אימפריאליסטים, קולוניאליסטים ומיסיונרים

and there are only two ways we deal with people:

ויש רק שתי דרכים בהן אנו מתמודדים עם אנשים:

We either patronize them, or we are paternalistic.

או שאנו מתנשאים עליהם (פטרוניות), או שאנחנו כמו אבא שלהם (פטרנליסטיות).

The two words come from the Latin root "pater,"

שתי המילים באו מהשורש הלטיני "פטר",

which means "father."

שפירושו, "אבא".

But they mean two different things.

אבל יש להן שתי משמעויות שונות.

Paternalistic, I treat anybody from a different culture

אבהות: אני מתייחס לכל אחד מתרבות אחרת

as if they were my children. "I love you so much."

כאילו היה ילדי. "אני אוהב אותך כל כך."

Patronizing, I treat everybody from another culture

התנשאות: אני מתייחס לכולם מתרבות אחרת

as if they were my servants.

כאילו היו משרתים שלי.

That's why the white people in Africa are called "bwana," boss.

לכן האנשים הלבנים באפריקה נקראים "בוואנה", בוס.

I was given a slap in the face reading a book,

קיבלתי סטירת לחי מקריאת הספר,

"Small is Beautiful," written by Schumacher, who said,

"קטן זה יפה", נכתב על ידי שומאכר, שאמר,

above all in economic development, if people

מעל לכל, בפיתוח כלכלי,

do not wish to be helped, leave them alone.

אם אנשים לא רוצים סיוע, אל תכריחו אותם.

This should be the first principle of aid.

זה צריך להיות העיקרון הראשון של סיוע.

The first principle of aid is respect.

העיקרון הראשון בסיוע הוא כבוד.

This morning, the gentleman who opened this conference

הבוקר, האדם שפתח ועידה זו

lay a stick on the floor, and said,

הניח מקל על הרצפה, ושאל:

"Can we -- can you imagine a city

"האם ניתן לדמיין עיר שאינה

that is not neocolonial?"

ניאו־קולוניאלית (נשלטת ע"י קולוניאליזם בשלט-רחוק)?"

I decided when I was 27 years old

החלטתי כשהייתי בן 27

to only respond to people,

להשיב או להגיב אך ורק לאנשים,

and I invented a system called Enterprise Facilitation,

והמצאתי מערכת שנקראת "קידום היוזמה",

where you never initiate anything,

שבה אני לא יוזם כלום,

you never motivate anybody, but you become a servant

אני לא דוחף אף אחד. אני הופך להיות משרתה

of the local passion, the servant of local people

של התשוקה המקומית, משרתם של תושבי המקום

who have a dream to become a better person.

שיש להם חלום להיות אדם טוב יותר.

So what you do -- you shut up.

אז מה אני עושה -- אני שותק.

You never arrive in a community with any ideas,

לעולם אל תגיעו לקהילה עם רעיונות כלשהם,

and you sit with the local people.

אלא תשבו עם אנשי המקום.

We don't work from offices.

אנחנו לא עובדים מהמשרדים.

We meet at the cafe. We meet at the pub.

אנו נפגשים בבית-קפה. אנו נפגשים בפאב.

We have zero infrastructure.

יש לנו תשתית אפס.

And what we do, we become friends,

מה שאנחנו עושים, אנו הופכים להיות חברים שלהם

and we find out what that person wants to do.

ומגלים מה אדם מסויים רוצה לעשות.

The most important thing is passion.

הדבר החשוב ביותר הוא התשוקה.

You can give somebody an idea.

אתה יכול לתת למישהו רעיון.

If that person doesn't want to do it,

אבל אם אותו אדם

what are you going to do?

לא רוצה לעשות את זה, מה תעשה?

The passion that the person has for her own growth

התשוקה שיש לאדם לצמיחתו העצמית,

is the most important thing.

היא הדבר החשוב ביותר.

The passion that that man has for his own personal growth

התשוקה של אדם מסויים לצמיחה האישית שלו

is the most important thing.

היא הדבר החשוב ביותר.

And then we help them to go and find the knowledge,

לאחר מכן נוכל לעזור להם למצוא את הידע,

because nobody in the world can succeed alone.

מכיוון שאף אחד בעולם לא יכול להצליח לבד.

The person with the idea may not have the knowledge,

לאדם עם הרעיון אולי אין את הידע,

but the knowledge is available.

אך הידע זמין.

So years and years ago, I had this idea:

לפני שנים רבות, צץ אצלי רעיון כזה:

Why don't we, for once, instead of arriving in the community

מדוע אין אנו, פעם אחת, במקום לבוא לקהילה

to tell people what to do, why don't, for once,

ולומר להם מה לעשות, למה לא, פעם אחת,

listen to them? But not in community meetings.

להאזין להם? אך לא במפגשים קהילתיים.

Let me tell you a secret.

אספר לכם סוד.

There is a problem with community meetings.

יש בעיה עם מפגשים קהילתיים.

Entrepreneurs never come,

יזמים אף פעם לא באים

and they never tell you, in a public meeting,

ומספרים, בפגישה ציבורית,

what they want to do with their own money,

מה הם רוצים לעשות עם הכסף שלהם,

what opportunity they have identified.

או איזו הזדמנות הם זיהו.

So planning has this blind spot.

כך שבכל תכנון יש את נקודת החולשה הזו.

The smartest people in your community you don't even know,

אנו אפילו לא יודעים מי הם האנשים הכי פיקחים בקהילה,

because they don't come to your public meetings.

כי הם לא באים למפגשים ציבוריים.

What we do, we work one-on-one,

מה שאנחנו עושים, אנחנו עובדים אחד-על-אחד,

and to work one-on-one, you have to create

וכדי לעבוד אחד-על-אחד,

a social infrastructure that doesn't exist.

צריך ליצור תשתית חברתית שלא קיימת.

You have to create a new profession.

צריך ליצור מקצוע חדש.

The profession is the family doctor of enterprise,

המקצוע הוא רופא משפחה של המשימה,

the family doctor of business, who sits with you

רופא משפחה של העסק, שיושב איתך בבית,

in your house, at your kitchen table, at the cafe,

ליד שולחן המטבח שלך, בבית הקפה,

and helps you find the resources to transform your passion

ומסייע לך לאתר את המשאבים כדי להפוך את

into a way to make a living.

התשוקה שלך לדרך להתפרנס.

I started this as a tryout in Esperance, in Western Australia.

התחלתי את זה בתור ניסוי באספראנסה, במערב אוסטרליה.

I was a doing a Ph.D. at the time,

עשיתי דוקטורט באותו זמן,

trying to go away from this patronizing bullshit

מנסה להתרחק מהבלי ההתנשאות שלפיהם

that we arrive and tell you what to do.

אנחנו באים כדי לומר להם מה לעשות.

And so what I did in Esperance that first year

מה שעשיתי באספראנסה באותה שנה ראשונה

was to just walk the streets, and in three days

זה פשוט ללכת ברחובות, ובתוך 3 ימים פגשתי את הלקוח

I had my first client, and I helped this first guy

הראשון שלי, ועזרתי לאותו בחור

who was smoking fish from a garage, was a Maori guy,

שהיה מכין דגים מעושנים במוסך, היה בחור מאורי, ועזרתי לו

and I helped him to sell to the restaurant in Perth,

למכור אותם למסעדה בפרת' (בירת מערב אוסטרליה),

to get organized, and then the fishermen came to me to say,

עזרתי לו להתארגן, ואז הדייגים באו אליי ואמרו,

"You the guy who helped Maori? Can you help us?"

"אתה הבחור שסייע למאורי? תוכל לעזור לנו?"

And I helped these five fishermen to work together

עזרתי לחמשת הדייגים הללו לעבוד בצוותא

and get this beautiful tuna not to the cannery in Albany

ולתפוס את הטונה היפה הזו, לא בשביל תעשיית השימורים

for 60 cents a kilo, but we found a way

באלבני (עיר בארה"ב) תמורת 60 סנט לקילו,

to take the fish for sushi to Japan for 15 dollars a kilo,

אלא מצאנו דרך לקחת את הדג ליפן בשביל סושי תמורת 15 דולר לקילו,

and the farmers came to talk to me, said,

ואז החקלאים באו לדבר איתי, ואמרו

"Hey, you helped them. Can you help us?"

"היי, אתה עזרת להם. תוכל לעזור לנו?"

In a year, I had 27 projects going on,

בתוך שנה היו לי 27 פרוייקטים שפעלו.

and the government came to see me to say,

הממשלה באה לפגוש אותי ושאלה,

"How can you do that?

"כיצד אתה עושה זאת?

How can you do — ?" And I said, "I do something very, very, very difficult.

אמרתי, "אני עושה משהו מאוד, מאוד קשה.

I shut up, and listen to them." (Laughter)

אני שותק ומקשיב להם." (צחוק)

So — (Applause) —

כך -- (מחיאות כפיים) --

So the government says, "Do it again." (Laughter)

אז הממשלה אמרה, "תעשה את זה שוב." (צחוק)

We've done it in 300 communities around the world.

עשינו זאת בקרב 300 קהילות ברחבי העולם.

We have helped to start 40,000 businesses.

סייענו להתחלת 40,000 בתי-עסק.

There is a new generation of entrepreneurs

יש דור חדש של יזמים

who are dying of solitude.

רעבים במקומות נידחים.

Peter Drucker, one of the greatest management consultants in history,

פיטר דרוקר, אחד מהיועצים האירגוניים הגדולים בהיסטוריה,

died age 96, a few years ago.

נפטר בגיל 96, לפני כמה שנים. פיטר דרוקר היה

Peter Drucker was a professor of philosophy

פרופסור לפילוסופיה

before becoming involved in business,

לפני מעורבותו בעסקים,

and this is what Peter Drucker says:

וזה מה שאמר פיטר דרוקר:

"Planning is actually incompatible

"למעשה, התכנון לא מתאים

with an entrepreneurial society and economy."

לחברה וכלכלה יזמיות."

Planning is the kiss of death of entrepreneurship.

תכנון הוא נשיקת מוות ליזמות.

So now you're rebuilding Christchurch

אז עכשיו אנו בונים מחדש את קריסטצ'רצ'

without knowing what the smartest people in Christchurch

בלי לדעת מה התושבים הכי מוכשרים בעיר הזו

want to do with their own money and their own energy.

רוצים לעשות עם הכסף שלהם והאנרגיה שלהם.

You have to learn how to get these people

קודם צריך ללמוד איך לגשת לאנשים הללו

to come and talk to you.

כדי שיבואו לדבר איתנו.

You have to offer them confidentiality, privacy,

עלינו לאפשר להם סודיות, פרטיות,

you have to be fantastic at helping them,

עלינו להיות מאוד מוצלחים בלעזור להם,

and then they will come, and they will come in droves.

ולאחר מכן הם יבואו, הם ינהרו בהמוניהם.

In a community of 10,000 people, we get 200 clients.

בקהילה של 10,000 אנשים, יש לנו 200 לקוחות.,

Can you imagine a community of 400,000 people,

האם נוכל לדמיין קהילה של 400,000 אנשים,

the intelligence and the passion?

את האינטליגנציה ואת התשוקה?

Which presentation have you applauded the most this morning?

לאיזו הרצאה הרעתם הכי הרבה הבוקר?

Local, passionate people. That's who you have applauded.

לאנשים מקומיים, לאנשים נלהבים. להם הרעתם.

So what I'm saying is that

לכן מה שאני אומר הוא שהיזמות נמצאת

entrepreneurship is where it's at.

במקום שהיא כבר קיימת בו.

We are at the end of the first industrial revolution --

אנחנו בסופה של המהפכה התעשייתית הראשונה --

nonrenewable fossil fuels, manufacturing --

דלק מאובנים שלא ניתן למיחזור, ייצור --

and all of a sudden, we have systems which are not sustainable.

לפתע פתאום, יש לנו מערכות אשר אינן ברות-קיימא.

The internal combustion engine is not sustainable.

מנוע הבעירה הפנימית אינו בר-קיימא.

Freon way of maintaining things is not sustainable.

שמירה על דברים באמצעות פריאון אינה ברת-קיימא.

What we have to look at is at how we

מה שעלינו לבחון הוא כיצד אנו דואגים

feed, cure, educate, transport, communicate

לתזונה, בריאות, חינוך, תחבורה, תקשורת

for seven billion people in a sustainable way.

עבור 7 מיליארד אנשים באופן בר-קיימא.

The technologies do not exist to do that.

הטכנולוגיות עדיין לא קיימות כדי לעשות את זה.

Who is going to invent the technology

מי הולך להמציא את הטכנולוגיה

for the green revolution? Universities? Forget about it!

עבור המהפכה הירוקה? האוניברסיטאות? תשכחו מזה!

Government? Forget about it!

הממשלה? תשכחו מזה!

It will be entrepreneurs, and they're doing it now.

אלה יהיו היזמים, הם עושים זאת כעת.

There's a lovely story that I read in a futurist magazine

יש סיפור יפה שקראתי במגזין עתידני

many, many years ago.

לפני שנים רבות.

There was a group of experts who were invited

היתה קבוצה של מומחים

to discuss the future of the city of New York in 1860.

שהוזמנו בשנת 1860 כדי לדון בעתידה של העיר ניו-יורק.

And in 1860, this group of people came together,

בשנת 1860, קבוצה זו של אנשים התכנסה,

and they all speculated about what would happen

וכולם עשו השערות אודות מה שיקרה

to the city of New York in 100 years,

לעיר ניו-יורק בעוד 100 שנים,

and the conclusion was unanimous:

ומסקנתם היתה פה-אחד:

The city of New York would not exist in 100 years.

העיר ניו-יורק לא תתקיים בעוד 100 שנים.

Why? Because they looked at the curve and said,

מדוע? מכיוון שהם הביטו בעקומה ואמרו,

if the population keeps growing at this rate,

אם האוכלוסייה תמשיך לגדול בקצב הזה,

to move the population of New York around,

וכדי שאוכלוסיית ניו-יורק תוכל לנוע אנה ואנה,

they would have needed six million horses,

יהיה צורך בשישה מיליון סוסים,

and the manure created by six million horses

והזבל שנוצר על-ידי שישה מיליון סוסים,

would be impossible to deal with.

יהיה בלתי אפשרי להתמודד איתו.

They were already drowning in manure. (Laughter)

העיר כבר תטבע בזבל. (צחוק)

So 1860, they are seeing this dirty technology

אז ב-1860, הם רואים טכנולוגיה מלוכלכת זו

that is going to choke the life out of New York.

שעומדת לחנוק את החיים בניו יורק.

So what happens? In 40 years' time, in the year 1900,

אבל מה קורה? בתוך 40 שנה, בשנת 1900,

in the United States of America, there were 1,001

בארצות-הברית, היו 1,001

car manufacturing companies -- 1,001.

חברות לייצור רכב -- 1,001.

The idea of finding a different technology

הרעיון של מציאת טכנולוגיה שונה

had absolutely taken over,

בהחלט תפס,

and there were tiny, tiny little factories in backwaters.

וקמו מפעלים קטנטנים במקומות נידחים.

Dearborn, Michigan. Henry Ford.

בדירבורן, מישיגן. הנרי פורד.

However, there is a secret to work with entrepreneurs.

עם זאת, יש סוד כדי לעבוד עם יזמים.

First, you have to offer them confidentiality.

ראשית, צריך לאפשר להם סודיות.

Otherwise they don't come and talk to you.

אחרת הם לא באים לדבר איתך.

Then you have to offer them absolute, dedicated,

אחר-כך יש להעניק להם שירות נלהב,

passionate service to them.

מסור ומקיף.

And then you have to tell them the truth about entrepreneurship.

לאחר מכן יש לספר להם את האמת על יזמות.

The smallest company, the biggest company,

מהחברה הקטנה ביותר ועד הגדולה ביותר,

has to be capable of doing three things beautifully:

החברות צריכות להיות מסוגלות לעשות 3 דברים מצויין:

The product that you want to sell has to be fantastic,

המוצר שרוצים למכור צריך להיות נפלא,

you have to have fantastic marketing,

צריך שיעמוד לרשותן שיווק פנטסטי,

and you have to have tremendous financial management.

ושיהיה להן ניהול פיננסי אדיר.

Guess what?

תנחשו מה?

We have never met a single human being

אני מעולם לא פגשתי אדם יחיד

in the world who can make it, sell it and look after the money.

שמסוגל גם לייצר מוצר, גם למכור אותו וגם לטפל בענייני כספים.

It doesn't exist.

הוא אינו קיים.

This person has never been born.

אדם כזה מעולם לא נולד.

We've done the research, and we have looked

עשינו מחקר, בדקנו

at the 100 iconic companies of the world --

100 חברות מובילות בעולם --

Carnegie, Westinghouse, Edison, Ford,

קרנג'י, וסטינגהאוס, אדיסון, פורד,

all the new companies, Google, Yahoo.

וכל החברות החדשות כמו יאהו וגוגל.

There's only one thing that all the successful companies

יש רק דבר אחד משותף

in the world have in common, only one:

לכל החברות המצליחות בעולם, רק אחד:

None were started by one person.

אף אחת מהן לא הוקמה על-ידי אדם אחד ויחיד.

Now we teach entrepreneurship to 16-year-olds

כיום אנו מלמדים יזמות את בני ה-16 בנורת'מברלנד (מחוז באנגליה).

in Northumberland, and we start the class

אנחנו מתחילים את הקורס בזה שנותנים להם

by giving them the first two pages of Richard Branson's autobiography,

את שני העמודים הראשונים באוטוביוגרפיה של ריצ'רד ברנסון,

and the task of the 16-year-olds is to underline,

והמשימה שלהם היא למתוח קו,

in the first two pages of Richard Branson's autobiography

בשני העמודים הראשונים באוטוביוגרפיה,

how many times Richard uses the word "I"

מתחת למילים "אני" ו"אנחנו" ולספור כמה פעמים

and how many times he uses the word "we."

הוא השתמש במילים "אני" ו"אנחנו".

Never the word "I," and the word "we" 32 times.

יוצא שאפילו לא פעם אחת במילה "אני", אבל 32 פעמים במילה "אנחנו".

He wasn't alone when he started.

הוא לא היה לבד כשהוא התחיל.

Nobody started a company alone. No one.

אף אחד לא התחיל חברה לבד. אף לא אחד.

So we can create the community

כך אפשר ליצור את הקהילה שבה יש לנו

where we have facilitators who come from a small business background

המנחים שבאים מרקע של עסקים קטנים

sitting in cafes, in bars, and your dedicated buddies

והיושבים בבתי-קפה, ברים, וחבריך המסורים

who will do to you, what somebody did for this gentleman

שיעשו בשבילך מה שמישהו עשה עבור אדון זה

who talks about this epic,

שמדבר על כל זה, מישהו שאומר לך,

somebody who will say to you, "What do you need?

"מה אתה צריך? מה ניתן לעשות?

What can you do? Can you make it?

האם אתה יכול לעשות את זה?

Okay, can you sell it? Can you look after the money?"

האם תוכל למכור את זה? האם תוכל לטפל בכספים?"

"Oh, no, I cannot do this.""Would you like me to find you somebody?"

"הו, לא, אני לא יכול לעשות את זה." "האם תרצה שאמצא לך מישהו?"

We activate communities.

אנו מתפעלים קהילות.

We have groups of volunteers supporting the Enterprise Facilitator

יש לנו קבוצות של מתנדבים שמגבים את מנחה היוזמה

to help you to find resources and people

כדי לסייע לו לאתר אנשים ומשאבים

and we have discovered that the miracle

ומה שגילינו הוא שהנס

of the intelligence of local people is such

של תבונת אנשי המקום הוא כזה

that you can change the culture and the economy

שבאפשרותך לשנות את התרבות והכלכלה

of this community just by capturing the passion,

של קהילה זו רק על-ידי לכידת התשוקה,

the energy and imagination of your own people.

האנרגיה והדמיון של האנשים שלך עצמך.

Thank you. (Applause)

תודה. (מחיאות כפיים)