The hilarious art of book design | Chip Kidd

מתרגם: Adam Golub מבקר: Ido Dekkers

Hi.

הי.

(Laughter)

(צחוק)

I did that for two reasons.

עשיתי את זה משתי סיבות.

First of all, I wanted to give you

ראשית, רציתי לתת לכם

a good visual first impression.

התרשמות ויזואלית ראשונית טובה.

But the main reason I did it is that

אבל הסיבה העיקרית שעשיתי את זה

that's what happens to me when I'm forced to wear

היא שזה מה שקורה לי כשאני מוכרח ללבוש

a Lady Gaga skanky mic.

מיקרופון שרמוטתי של ליידי גאגא.

(Laughter)

(צחוק)

I'm used to a stationary mic.

אני רגיל למקרופון נייח.

It's the sensible shoe of public address.

זו הדרך המתאימה לגישה לקהל.

(Laughter)

(צחוקׂ)

But you clamp this thing on my head, and something happens.

אבל אתם שמים את הדבר הזה על הראש שלי, ומשהו קורה.

I just become skanky.

פשוט נהייתי מגעיל.

(Laughter) So I'm sorry about that.

(צחוק) אז אני מצטער על זה.

And I'm already off-message.

ואני כבר סטיתי מהנושא.

(Laughter)

(צחוק)

Ladies and gentlemen,

גבירותי ורבותי,

I have devoted the past 25 years of my life

הקדשתי את 25 השנים האחרונות מחיי

to designing books.

לעיצוב ספרים.

("Yes, BOOKS. You know, the bound volumes with ink on paper.

"כן, ספרים. אתם יודעים, הדפים הכרוכים עם דיו על הנייר.

You cannot turn them off with a switch.

אתם לא יכולים לכבות אותם עם מתג.

Tell your kids.")

ספרו לילדיכם."

It all sort of started as a benign mistake,

הכל סוג של התחיל כטעות קטנה,

like penicillin. (Laughter)

כמו פניצילין. (צחוק)

What I really wanted

מה שבאמת רציתי

was to be a graphic designer

היה להיות מעצב גרפי

at one of the big design firms in New York City.

באחת מחברות העיצוב הגדולות בניו יורק.

But upon arrival there,

אבל כשהגעתי לשם,

in the fall of 1986, and doing a lot of interviews,

בסתיו 1986, ועשיתי הרבה ראיונות,

I found that the only thing I was offered

מצאתי שהדבר היחידי שהוצע לי

was to be Assistant to the Art Director at Alfred A. Knopf,

היה להיות עוזר למנהל אמנותי באלפרד א. קנופף,

a book publisher.

הוצאת ספרים.

Now I was stupid,

עכשיו הייתי טיפש,

but not so stupid that I turned it down.

אבל לא כל כך טיפש שדחיתי את זה.

I had absolutely no idea

לא היה לי שום מושג

what I was about to become part of,

מה שעמדתי להיות חלק ממנו,

and I was incredibly lucky.

והייתי ממש בר מזל.

Soon, it had occurred to me what my job was.

ובמהרה, הבנתי מה התפקיד שלי.

My job was to ask this question:

העבודה שלי הייתה לשאול את השאלה הזאת:

"What do the stories look like?"

"איך הסיפורים נראים?"

Because that is what Knopf is.

מפני שזה מה שקנופף עושה.

It is the story factory, one of the very best in the world.

הוא מפעל הסיפורים, אחד הטובים בעולם.

We bring stories to the public.

אנחנו מביאים סיפורים לציבור.

The stories can be anything,

הסיפורים יכולים להיות כל דבר,

and some of them are actually true.

וחלק מהם אפילו אמיתיים.

But they all have one thing in common:

אבל לכולם יש משהו משותף:

They all need to look like something.

הם כולם צריכים להראות כמו משהו.

They all need a face.

כולם צריכים פנים.

Why? To give you a first impression

למה? כדי לתת לכם רושם ראשוני

of what you are about to get into.

של מה שאתם עומדים להכנס אליו.

A book designer gives form to content,

מעצב ספרים נותם צורה לתוכן,

but also

אבל גם

manages a very careful balance between the two.

מצליח לאזן בעדינות בין השניים.

Now, the first day

עכשיו, ביום הראשון

of my graphic design training at Penn State University,

של לימודי העיצוב הגרפי שלי באוניברסיטת פן סטייט,

the teacher, Lanny Sommese, came into the room

המורה, לני סומיס, נכנס לחדר

and he drew a picture of an apple on the blackboard,

וצייר תמונה של תפוח על הלוח,

and wrote the word "Apple" underneath,

וכתב את המילה "תפוח" מתחת,

and he said, "OK. Lesson one. Listen up."

ואמר, "אוקיי, שיעור מספר אחד, תקשיבו,"

And he covered up the picture and he said,

והוא כיסה את התמונה ואמר,

"You either say this," and then he covered up the word,

"או שאתם אומרים את זה, " והוא כיסה את המילה,

"or you show this.

"או שאתם מראים את זה.

But you don't do this."

אבל אתם לא עושים את זה."

Because this is treating your audience like a moron.

מפני שזה להתייחס לקהל שלכם כמו לטיפשים.

(Laughter)

(צחוק)

And they deserve better.

ומגיע להם יותר.

And lo and behold, soon enough,

ולא תאמינו, אבל מהר מאוד,

I was able to put this theory to the test

הייתה לי הזדמנות לבחון את התאוריה הזו במציאות

on two books that I was working on for Knopf.

בשני ספרים שעבדתי עליהם בשביל קנופף.

The first was Katharine Hepburn's memoirs,

הראשון היה הזכרונות של קתרין הפבורן,

and the second was a biography of Marlene Dietrich.

והשני היה הביגרפיה של מרלין דיטריך.

Now the Hepburn book

עכשיו הספר של הפבורן

was written in a very conversational style,

נכתב בסגנון מאוד שיחתי,

it was like she was sitting across a table telling it all to you.

זה היה כאילו היא יושבת מולך בשולחן ומספרת לך את הכל.

The Dietrich book was an observation

הספר של דיטריך היה התבוננת

by her daughter; it was a biography.

של ביתה; זה היה ביוגרפיה.

So the Hepburn story is words

אז הסיפור של הפבורן הוא מילים

and the Dietrich story is pictures, and so we did this.

והסיפור של דיטריך הוא תמונות, אז ככה עשינו את זה.

So there you are.

אז הנה לכם.

Pure content and pure form, side by side.

תוכן טהור וצורה טהורה, אחד ליד השניה.

No fighting, ladies.

בלי לריב, בנות.

("What's a Jurassic Park?")

"מהו פארק יורה?"

Now, what is the story here?

עכשיו, מה הסיפור כאן?

Someone

מישהו

is re-engineering dinosaurs

מהנדס מחדש דינוזאורים

by extracting their DNA

על ידי מיצוי הדי-אן-איי שלהם

from prehistoric amber.

מענבר פרה-היסטורי.

Genius!

גאוני!

(Laughter)

(צחוק)

Now, luckily for me,

עכשיו, למזלי,

I live and work in New York City,

אני חי ועובד בניו יורק,

where there are plenty of dinosaurs.

שבה יש הרבה דינוזאורים.

(Laughter)

(צחוק)

So,

אז,

I went to the Museum of Natural History,

הלכתי למוזיאון לתולדות הטבע,

and I checked out the bones, and I went to the gift shop,

ובדקתי את העצמות, והלכתי לחנות המזכרות

and I bought a book.

וקניתי ספר.

And I was particularly taken with this page of the book,

ומשך אותי בעיקר הדף הזה בספר,

and more specifically the lower right-hand corner.

ובעיקר הפינה הימנית התחתונה.

Now I took this diagram,

עכשיו לקחתי את הדיאגרמה הזו,

and I put it in a Photostat machine,

ושמתי אותה במכונת פוטוסטט,

(Laughter)

(צחוק)

and I took a piece of tracing paper,

ולקחתי פיסת נייר העתקה,

and I taped it over the Photostat

והדבקתי אותה על הפוטוסטט

with a piece of Scotch tape -- stop me if I'm going too fast --

עם פיסה של נייר דבק -- תעצרו אותי אם אני ממהר מדי --

(Laughter) --

(צחוקׂׂ)

and then I took a Rapidograph pen --

ואז לקחתי עט רפידורגרף --

explain it to the youngsters --

תסבירו את זה לצעירים --

(Laughter)

(צחוק)

and I just started to reconstitute the dinosaur.

ופשוט התחלתי לשחזר את הדינוזאור.

I had no idea what I was doing,

לא היה לי מושג מה אני עושה,

I had no idea where I was going,

לא היה לי מושג לאן אני הולך,

but at some point, I stopped --

אבל בנקודה מסויימת, הפסקתי --

when to keep going would seem like I was going too far.

כשלהמשיך היה נראה כאילו אני הולך רחוק מדי.

And what I ended up with was a graphic representation

ומה שיצא לי בסוף היה יצוג גרפי

of us seeing this animal coming into being.

שלנו רואים את החיה מגיעה להיותה.

We're in the middle of the process.

אנחנו באמצע התהליך.

And then I just threw some typography on it.

ואז פשוט זרקתי קצת טיפוגרפיה על זה.

Very basic stuff,

ממש בסיסי,

slightly suggestive of public park signage.

מזכיר מעט שילוט של פארק ציבורי.

(Laughter)

(צחוק)

Everybody in house loved it,

כולם בהוצאה אהבו את זה.

and so off it goes to the author.

אז הנה זה הולך לסופר.

And even back then,

ואפילו אז,

Michael was on the cutting edge.

מייקל היה בחזית העניינים.

("Michael Crichton responds by fax:")

"מייקל קרייטון עונה בפקס:"

("Wow! Fucking Fantastic Jacket")

"וואו! עטיפה פאקינג מדהימה"

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

That was a relief to see that pour out of the machine.

זו היתה הקלה לראות את זה יוצא מהמכונה.

(Laughter)

(צחוק)

I miss Michael.

אני מתגעגע למייקל.

And sure enough, somebody from MCA Universal

וכמובן, מישהו מאם-סי-איי יוניברסל

calls our legal department to see if they can

מתקשר למחלקה המשפטית שלנו לראות אם הם יכולים

maybe look into buying the rights to the image,

אולי לקנות את הזכויות לתמונה,

just in case they might want to use it.

רק למקרה שירצו להשתמש בה.

Well, they used it.

ובכן, הם השתמשו בה.

(Laughter) (Applause)

(צחוק)(מחיאות כפיים)

And I was thrilled.

והייתי כ"כ מאושר.

We all know it was an amazing movie,

כולנו יודעים שזה היה סרט נפלא,

and it was so interesting to see it

והיה כל כך מעניין לראות אותו

go out into the culture and become this phenomenon

יוצא לעולם והופך לתופעה כזו

and to see all the different permutations of it.

ולראות את כל התבטאויות שלו.

But not too long ago,

אבל לא מזמן,

I came upon this on the Web.

מצאתי את זה באינטרנט.

No, that is not me.

לא, זה לא אני.

But whoever it is,

אבל מי שזה לא יהיה,

I can't help but thinking they woke up one day like,

אני לא יכול להימנע מלחשוב שהם התעוררו יום אחד,

"Oh my God, that wasn't there last night. Ooooohh!

"אוי אלוהים, זה לא היה שם אתמול בלילה. אווההה!

I was so wasted."

הייתי כל כך שיכור."

(Laughter)

(צחוק)

But if you think about it, from my head

אבל אם אתם חושבים על זה, מהראש שלי

to my hands to his leg.

לידיים שלי לרגל שלו.

(Laughter)

(צחוק)

That's a responsibility.

זו אחריות.

And it's a responsibility that I don't take lightly.

וזו אחריות שאני לא לוקח בקלות.

The book designer's responsibility is threefold:

האחריות של מעצב הספרים היא משולשת:

to the reader, to the publisher and, most of all, to the author.

לקורא, למוציא לאור, ויותר מכל, לסופר.

I want you to look at the author's book

אני רוצה שתסתכלו בספר של הסופר

and say, "Wow! I need to read that."

ותגידו, "וואו! אני חייב לקרוא את זה."

David Sedaris is one of my favorite writers,

דייויד סדריס הוא אחד מהסופרים האהובים עלי,

and the title essay

והחיבור הראשי

in this collection is about his trip to a nudist colony.

באוסף הזה הוא על ביקור במושבת נודיסטים.

And the reason he went is because

והסיבה שהוא הלך היא

he had a fear of his body image,

שהיה לו פחד מדימוי הגוף שלו,

and he wanted to explore what was underlying that.

והוא רצה לבחון מה היה בבסיס של הפחד הזה.

For me, it was simply an excuse to design a book

בשבילי, זה היה פשוט תרוץ לעצב ספר

that you could literally take the pants off of.

שהיה יוכל מילולית להוריד לך את המכנסיים.

But when you do,

אבל כשאתה מוריד אותם,

you don't get what you expect.

אתה לא מקבל את מה שאתה מצפה.

You get something that goes much deeper than that.

אתה מקבל משהו שהולך הרבה יותר עמוק מזה.

And David especially loved this design

ודייויד אהב את העיצוב הזה במיוחד

because at book signings, which he does a lot of,

מפני שבאירועי חתימות ספרים, שהוא עושה לעתים קרובות,

he could take a magic marker and do this.

הוא היה יכול לקחת טוש ולעשות את זה.

(Laughter)

(צחוק)

Hello!

שלום!

(Laughter)

(צחוק)

Augusten Burroughs wrote a memoir

אגוסטין בורוז כתב ספר זכרונות

called ["Dry"], and it's about his time in rehab.

שנקרא ["יבש"], והוא על הזמן שהוא היה במרכז גמילה.

In his 20s, he was a hotshot ad executive,

בשנות ה20 שלו, הוא היה מנהל פרסום מוצלח,

and as Mad Men has told us, a raging alcoholic.

וכמו ש'מד מן' אמרו לנו, אלכוהוליסט מטורף.

He did not think so, however,

הוא לא חשב ככה, אבל

but his coworkers did an intervention and they said,

אבל אלא שעבדו איתו עשו התערבות ואמרו,

"You are going to rehab, or you will be fired and you will die."

"אתה הולך לגמילה, או שתפותר ותמות."

Now to me, this was always going to be a typographic solution,

עכשיו בשבילי זה תמיד היה הולך להיות פיתרון טיפוגרפי,

what I would call the opposite of Type 101.

מה שהייתי קורא לו ההפך מטיפוגרפיה 101.

What does that mean?

מה זה אומר?

Usually on the first day of Introduction to Typography,

בדרך כלל ביום הראשון בלמידת טיפוגרפיה,

you get the assignment of, select a word

אתם מקבלים משימה של, בחרו מילה

and make it look like what it says it is. So that's Type 101, right?

?ותגרמו לה להראות כמו משמעותה. אז זה טיפוגרפיה 101, נכון

Very simple stuff.

מאוד פשוט.

This is going to be the opposite of that.

זה הולך להיות ההפך מזה.

I want this book to look like it's lying to you,

אני רוצה שהספר הזה יראה כאילו הוא משקר לך,

desperately and hopelessly, the way an alcoholic would.

באופן נואש וחסר תקווה, כמו שאלכוהוליסט היה עושה.

The answer was the most low-tech thing you can imagine.

התשובה היתה הדבר הכי לוא-טקי שאתה יכול לדמיין.

I set up the type, I printed it out on an Epson printer

סידרתי את הטיפוגרפיה, הדפסתי את זה על מדפסת אפסון

with water-soluble ink, taped it to the wall

עם דיו מסיס במים, הדבקתי את זה על הקיר

and threw a bucket of water at it. Presto!

וזרקתי על זה דלי מים. פרסטו!

Then when we went to press,

אז כשהלכנו לדפוס'

the printer put a spot gloss on the ink

הדפס שם לכה סלקטיבית על הדיו

and it really looked like it was running.

וזה באמת נראה כאילו זה נוזל.

Not long after it came out, Augusten was waylaid in an airport

מעט אחרי שזה יצא, אגוסטן נתקע באיחור בנמל תעופה

and he was hiding out in the bookstore

והוא התחבא בחנות הספרים

spying on who was buying his books.

וריגל על מי קנה את הספרים שלו.

And this woman came up to it,

ואישה אחה ניגשה לספר,

and she squinted, and she took it to the register,

וכיווצה את עינייה, ולקחה אותו לקופה,

and she said to the man behind the counter, "This one's ruined."

ואמרה לאיש מאחורי הדלפק, "זה הרוס."

(Laughter)

(צחוק)

And the guy behind the counter said, "I know, lady. They all came in that way."

והאיש מאחורי הדלפק אמר, "את יודעת גבירתי. כולם הגיעו ככה."

(Laughter)

(צחוק)

Now, that's a good printing job.

עכשיו, זו עבודת דפוס טובה.

A book cover

עטיפת ספר

is a distillation.

היא תרכיז.

It is a haiku,

זה כמו היקו,

if you will, of the story.

אם תרצו, של הסיפור.

This particular story

הסיפור הספציפי הזה

by Osama Tezuka

של אוסמה טזוקה

is his epic life of the Buddha,

הוא על החיים האפיים של הבודהה,

and it's eight volumes in all. But the best thing is

והוא בן שמונה כרכים בסך הכל. אבל הדבר הכי טוב הוא

when it's on your shelf, you get a shelf life

שכשהוא על המדף שלכם, אתם מקבלים חיי מדף

of the Buddha, moving from one age to the next.

של הבודהה, עוברים בין עידן אחד לשני.

All of these solutions

כל הפתרונות האלה

derive their origins from the text of the book,

נובעים מהטקסט של הספר,

but once the book designer has read the text,

אבל ברגע שמעצב הספר קרא את הטקסט,

then he has to be an interpreter

אז הוא חייב להיות פרשן

and a translator.

ומתרגם.

This story was a real puzzle.

הסיפור הזה היה פאזל אמיתי.

This is what it's about.

זה מה שהוא מספר.

("Intrigue and murder among 16th century Ottoman court painters.")

"אינטריגות ורצח בין ציירי החצר בטורקיה במאה ה16."

(Laughter)

(צחוק)

All right, so I got a collection of the paintings together

בסדר, אז אספתי כמה מהציורים

and I looked at them and I deconstructed them

והסתכלתי עליהם ופרקתי אותם לגורמים

and I put them back together.

והרכבתי אותם בחזרה.

And so, here's the design, right?

וכך, הנה העיצוב, כן?

And so here's the front and the spine, and it's flat.

אז הנה החזית והשדרה, וזה שטוח.

But the real story starts when you wrap it around a book and put it on the shelf.

אבל הסיפור האמיתי מתחיל כשאתם כורכים את זה סביב ספר ושמים את זה על מדף.

Ahh! We come upon them,

אהה! אנחנו מגיעים אליהם,

the clandestine lovers. Let's draw them out.

המאהבים החשאיים, בא נמשוך אותם החוצה,

Huhh! They've been discovered by the sultan.

הא! הם התגלו על ידי הסולטאן.

He will not be pleased.

הוא לא יהיה מרוצה.

Huhh! And now the sultan is in danger.

הא! ועכשיו הסולטאן בסכנה.

And now, we have to open it up

ועכשיו, אנחנו צריכים לפתוח את זה

to find out what's going to happen next.

כדי לראות מה יקרה הלאה.

Try experiencing that on a Kindle.

נסו לחוות את זה על קינדל.

(Laughter)

(צחוק)

Don't get me started.

אל תגרמו לי להתחיל.

Seriously.

ברצינות.

Much is to be gained by eBooks:

אפשר להשיג הרבה עם ספרים אלקטרוניים:

ease, convenience, portability.

קלות, נוחות, ניידות.

But something is definitely lost: tradition,

אבל משהו בהחלט נאבד: מסורת,

a sensual experience, the comfort of thingy-ness --

נסיון חושני, הנוחות של משהו קיים --

a little bit of humanity.

מעט אנושיות.

Do you know what John Updike used to do

אתם יודעים מה ג'ון אפדייק היה נוהג לעשות

the first thing when he would get a copy

מייד כשהוא היה מקבל עותק

of one of his new books from Alfred A. Knopf?

של אחד מספריו החדשים מאלפרד א. קנופף?

He'd smell it.

הוא היה מריח אותו.

Then he'd run his hand over the rag paper,

אז הוא היה מעביר את ידו על הנייר,

and the pungent ink and the deckled edges of the pages.

והדיו החריף והשוליים של הנייר שעברו את מכונת החיתוך.

All those years, all those books, he never got tired of it.

כל השנים האלה, כל הספרים האלה, הוא לעולם לא התעייף מזה.

Now, I am all for the iPad,

עכשיו, אני כולי בעד האייפד,

but trust me -- smelling it will get you nowhere.

אבל תאמינו לי -- להריח אותו לא יביא אתכם לשום מקום.

(Laughter)

(צחוק)

Now the Apple guys are texting,

עכשיו החברה של אפל מסמסים,

"Develop odor emission plug-in."

"פתחו פלאגין של שחרור ריחות."

(Laughter)

(צחוק)

And the last story I'm going to talk about is quite a story.

והסיפור האחרון שאני אדבר עליו הוא חתיכת ספור.

A woman

אישה

named Aomame in 1984 Japan finds herself

בשם אאוממה ביפאן של 1984 מוצאת את עצמה

negotiating down a spiral staircase

יורדת בגרם מדרגות לוליני

off an elevated highway. When she gets to the bottom,

של כביש מהיר מוגבה. כשהיא מגיעה לתחתית,

she can't help but feel that, all of a sudden,

היא לא יכולה שלא להרגיש, שפתאום,

she's entered a new reality

היא נכנסה למציאות חדשה

that's just slightly different from the one that she left,

ששונה רק במעט מזו שעזבה,

but very similar, but different.

אבל מאוד דומה, אבל שונה.

And so, we're talking about parallel planes of existence,

וכך, אנחנו מדברים על מישורים מקבילים של קיום,

sort of like a book jacket and the book that it covers.

מעיין עטיפה של ספר והספר שהיא מכסה.

So how do we show this?

אז איך אנחנו מראים את זה?

We go back to Hepburn and Dietrich, but now we merge them.

חזרנו להפבורן ודיטריך, אבל עכשיו אנחנו מאחדים אותן.

So we're talking about different planes, different pieces of paper.

אז אנחנו מדברים על מישורים שונים, פיסות שונות של נייר.

So this is on a semi-transparent piece of velum.

אז זה על פיסה חצי שקופה של ולום.

It's one part of the form and content.

זה חלק אחד של הצורה והתוכן.

When it's on top of the paper board,

כשזה מעל לוח הנייר,

which is the opposite, it forms this.

שהוא ההפך, זה יוצר את זה.

So even if you don't know anything about this book,

אז אפילו אם אתם לא יודעים כלום על הספר הזה,

you are forced to consider a single person

אתם מוכרחים לחשוב על אדם אחד

straddling two planes of existence.

מגשר שני מישורים של קיום.

And the object itself invited exploration

והאובייקט עצמו מזמין מחקר

interaction, consideration

אינטראקציה, מחשבה

and touch.

ומגע.

This debuted at number two

זה יצא כמספר שתיים

on the New York Times Best Seller list.

ברשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

This is unheard of,

מעולם לא נשמע על כזה דבר,

both for us the publisher, and the author.

גם לנו המוציא לאור, ולסופר.

We're talking a 900-page book

אנחנו מדברים על ספר של 900 עמודים

that is as weird as it is compelling,

שהוא מוזר כמו שהוא מושך,

and featuring a climactic scene

ומביא סצנת שיא

in which a horde of tiny people

בה עדר של אנשים קטנים

emerge from the mouth of a sleeping girl

מגיחים מפיה של ילדה ישנה

and cause a German Shepherd to explode.

וגורמים לרועה גרמני להתפוצץ.

(Laughter)

(צחוק)

Not exactly Jackie Collins.

לא בדיוק ג'קי קולינס.

Fourteen weeks on the Best Seller list,

ארבעה עשר שבועות ברשימת רבי המכר,

eight printings, and still going strong.

שמונה הוצאות, ועדיין היד נטוייה.

So even though we love publishing as an art,

אז אפילו שאנחנו אוהבים הוצאה לאור כאומנות,

we very much know it's a business too,

אנחנו יודעים הייטב שזה גם עסק,

and that if we do our jobs right and get a little lucky,

ושאם נעשה את עבודתינו כהלכה ונהיה ברי מזל,

that great art can be great business.

אומנות גדולה יכולה להיות עסק טוב.

So that's my story. To be continued.

אז זה הסיפור שלי. המשך יבוא.

What does it look like?

כמו מה זה נראה?

Yes. It can, it does and it will,

כן. זה יכול, זה עושה ויעשה,

but for this book designer,

אבל למעצב הספרים הזה,

page-turner,

הופך דפים,

dog-eared place-holder,

סימנייה עם אוזני כלב,

notes in the margins-taker,

כותב הערות בשוליים,

ink-sniffer,

מסניף דיו,

the story looks like this.

הסיפור נראה ככה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)