Neil MacGregor: 2600 years of history in one object

מתרגם: Eran Givoni מבקר: Ido Dekkers

The things we make

לדברים אותם אנו מייצרים

have one supreme quality --

ישנה תכונה עליונה אחת --

they live longer than us.

הם חיים אחרינו.

We perish, they survive;

אנו מתים, הם שורדים.

we have one life, they have many lives,

לנו יש תקופת חיים אחת, להם יש רבות,

and in each life they can mean different things.

ובכל תקופת חיים, יכולה להיות להם משמעות אחרת.

Which means that, while we all have one biography,

מה שאומר שבעוד לנו יש ביוגרפיה אחת,

they have many.

להם יש רבות.

I want this morning to talk

הבוקר אני רוצה לדבר

about the story, the biography -- or rather the biographies --

על הסיפור, הביוגרפיה - או יותר נכון הביוגרפיות -

of one particular object,

של חפץ מסוים,

one remarkable thing.

של דבר מדהים.

It doesn't, I agree,

אני מסכים

look very much.

שהוא לא נראה משהו.

It's about the size of a rugby ball.

הוא בערך בגודל של כדור רוגבי.

It's made of clay,

עשוי מחימר,

and it's been fashioned

הוא עוצב

into a cylinder shape,

בצורת גליל

covered with close writing

כוסה בכתב צפוף

and then baked dry in the sun.

ואז נאפה בשמש עד שהתייבש.

And as you can see,

כפי שאתם יכולים לראות,

it's been knocked about a bit,

הוא עבר כמה טלטלות,

which is not surprising

מה שלא ממש מפתיע,

because it was made two and a half thousand years ago

מכיוון שהוא יוצר לפני 2,500 שנה

and was dug up

ונמצא בחפירות

in 1879.

ב-1879.

But today,

אבל היום,

this thing is, I believe,

אני מאמין שהחפץ הזה

a major player

הוא שחקן ראשי

in the politics of the Middle East.

בפוליטיקה של המזרח התיכון.

And it's an object

וזהו חפץ

with fascinating stories

עם סיפורים מרתקים

and stories that are by no means over yet.

וכאלה שלא קרובים לסיומם.

The story begins

הסיפור מתחיל

in the Iran-Iraq war

במלחמת אירן-עירק

and that series of events

ובאותה סדרה של ארועים

that culminated

ששיאה

in the invasion of Iraq

בפלישה לעירק

by foreign forces,

ע"י כוחות זרים,

the removal of a despotic ruler

הסרתו מכח של עריץ

and instant regime change.

וחילוף שלטון מיידי.

And I want to begin

ואני רוצה להתחיל

with one episode from that sequence of events

בפרק אחד מאותו רצף ארועים

that most of you would be very familiar with,

שלרובכם ישמע מוכר,

Belshazzar's feast --

משתה בלשאצר -

because we're talking about the Iran-Iraq war

מכיון שאנו מדברים מלחמת אירן-עירק

of 539 BC.

בשנת 539 לפנה"ס.

And the parallels

וההקבלות

between the events

בין שני הארועים

of 539 BC and 2003 and in between

זה ב-539 לפנה"ס וזה ב-2003

are startling.

הם מבהילים.

What you're looking at is Rembrandt's painting,

מה שאנו כאן זה ציורו של רמברנדט,

now in the National Gallery in London,

שמוצג כיום בגלרייה הלאומית בלונדון,

illustrating the text from the prophet Daniel

וממחיש את דבריו של הנביא דניאל

in the Hebrew scriptures.

בתנ"ך.

And you all know roughly the story.

וכולכם מכירים את הסיפור.

Belshazzar, the son of Nebuchadnezzar,

בלשאצר, בנו של נבוכדנאצר,

Nebuchadnezzar who'd conquered Israel, sacked Jerusalem

אותו נבוכדנאצר שכבש את ישראל, בזז את ירושלים,

and captured the people

שבה את אנשיה

and taken the Jews back to Babylon.

והגלה את היהודים לבבל.

Not only the Jews, he'd taken the temple vessels.

ויותר מזה, גם לקח את כלי בית המקדש.

He'd ransacked, desecrated the temple.

הוא בזז, חילל את בית המקדש.

And the great gold vessels of the temple in Jerusalem

וכלי הזהב מבית המקדש בירושלים

had been taken to Babylon.

נלקחו לבבל.

Belshazzar, his son,

בלשאצר, בנו,

decides to have a feast.

החליט לערוך משתה.

And in order to make it even more exciting,

ועל מנת להפוך אותו לאפילו יותר מרתק,

he added a bit of sacrilege to the rest of the fun,

הוא הוסיף מעט חילול קודש לשאר החגיגה,

and he brings out the temple vessels.

והוציא את כלי בית המקדש.

He's already at war with the Iranians,

הוא כבר במלחמה עם האירנים,

with the king of Persia.

עם מלך פרס.

And that night, Daniel tells us,

ובאותו לילה, מספר לנו דניאל,

at the height of the festivities

בשיאן של החגיגות

a hand appeared and wrote on the wall,

הופיעה יד והחלה לכתוב על הקיר,

"You are weighed in the balance and found wanting,

"ערכך נשקל ונמצא חסר,

and your kingdom is handed over

ומלכותך נמסרת

to the Medes and the Persians."

למדיים ולפרסים."

And that very night

ובאותו ערב

Cyrus, king of the Persians, entered Babylon

כורש, מלך הפרסים, נכנס לבבל

and the whole regime of Belshazzar fell.

ושלטונו של בלשאצר נפל.

It is, of course, a great moment

וזהו, כמובן, רגע גדול

in the history

בהיסטוריה

of the Jewish people.

של העם היהודי.

It's a great story. It's story we all know.

זהו סיפור מצויין. סיפור שכולנו מכירים.

"The writing on the wall"

"הכתובת היתה על הקיר"

is part of our everyday language.

נהיה חלק משפת היום-יום שלנו.

What happened next

מה שקרה אח"כ

was remarkable,

היה מדהים,

and it's where our cylinder

וכאן נכנס הגליל שלנו

enters the story.

לסיפור.

Cyrus, king of the Persians,

כורש, מלך הפרסים,

has entered Babylon without a fight --

נכנס לבבל ללא התנגדות --

the great empire of Babylon,

האימפריה הגדולה בבל,

which ran from central southern Iraq

שהשתרעה ממרכז מערב עירק

to the Mediterranean,

עד לים התיכון,

falls to Cyrus.

נפלה לרגלי כורש.

And Cyrus makes a declaration.

וכורש מוציא הצהרה.

And that is what this cylinder is,

וזהו הגליל,

the declaration made by the ruler guided by God

ההצהרה שנעשתה ע"י השליט שהונחה ע"י אלוהים

who had toppled the Iraqi despot

שהפיל את הרודן העירקי

and was going to bring freedom to the people.

ושהלך להוציא לחופש את האנשים.

In ringing Babylonian --

בבבלית מחשמלת --

it was written in Babylonian --

שכן הגליל נכתב בבבלית --

he says, "I am Cyrus, king of all the universe,

הוא אומר, "אנוכי כורש מלך היקום,

the great king, the powerful king,

המלך הגדול, המלך העז,

king of Babylon, king of the four quarters of the world."

מלך בבל, מלך ארבע כנפות הארץ."

They're not shy of hyperbole as you can see.

הוא לא ממש מתבייש מלהגזים כפי שאתם רואים.

This is probably

זהו ככל הנראה

the first real press release

ההודעה לעיתונות הראשונה

by a victorious army

שמשוחררת ע"י צבא מנצח

that we've got.

שיש בידינו.

And it's written, as we'll see in due course,

והיא כתובה, כפי שנראה מייד,

by very skilled P.R. consultants.

ע"י יחצ"נים מוכשרים ביותר.

So the hyperbole is not actually surprising.

אז ההגזמה אינה ממש מפתיעה.

And what is the great king, the powerful king,

ומה הולך המלך הגדול, המלך העז,

the king of the four quarters of the world going to do?

מלך ארבע כנפות הארץ, לעשות?

He goes on to say that, having conquered Babylon,

הוא ממשיך ואומר שלאחר שכבש את בבל

he will at once let all the peoples

הוא ישחרר את כל העמים

that the Babylonians -- Nebuchadnezzar and Belshazzar --

שהבבלים - נבוכדנאצר ובלשאצר -

have captured and enslaved

כבשו והפכו לעבדים

go free.

לחופשי.

He'll let them return to their countries.

הוא ירשה להם לחזור לארצותיהם.

And more important,

וחשוב מכך,

he will let them all recover

הוא יתיר להם לקבל בחזרה

the gods, the statues,

את האלים שלהם, את פסליהם,

the temple vessels

את כלי הקודש שלהם

that had been confiscated.

שהוחרמו.

All the peoples that the Babylonians had repressed and removed

כל אותם עמים אותם הבבלים דיכאו והגלו

will go home,

ישובו הביתה,

and they'll take with them their gods.

ויקחו את האלים שלהם איתם.

And they'll be able to restore their altars

ויוכלו לבנות מחדש את מקדשיהם

and to worship their gods

לסגוד לאלוהים שלהם

in their own way, in their own place.

בדרכם שלהם, במקומם שלהם.

This is the decree,

זהו הצו,

this object is the evidence

החפץ הזה הוא ההוכחה

for the fact that the Jews,

לעובדה שהיהודים,

after the exile in Babylon,

לאחר גלות בבל,

the years they'd spent sitting by the waters of Babylon,

לאחר כל אותן שנים שישבו ליד נהרות בבל,

weeping when they remembered Jerusalem,

כשהם מבכים את זכרון ירושלים,

those Jews were allowed to go home.

אותם יהודים יורשו לחזור לביתם.

They were allowed to return to Jerusalem

הם הורשו לחזור לירושלים

and to rebuild the temple.

לבנות מחדש את בית המקדש.

It's a central document

זהו מסמך מרכזי

in Jewish history.

בהיסטוריה היהודית.

And the Book of Chronicles, the Book of Ezra in the Hebrew scriptures

בדברי הימים ב' ובספר עזרא

reported in ringing terms.

מספר על הצו בצורה מרגשת.

This is the Jewish version

זוהי הגרסה היהודית

of the same story.

לאותו סיפור.

"Thus said Cyrus, king of Persia,

"כה אמר כורש מלך פרס.

'All the kingdoms of the earth have the Lord God of heaven given thee,

כל ממלכות הארץ נתן לי ה' אלוהי השמים,

and he has charged me

והוא פקד עלי

to build him a house in Jerusalem.

לבנות לו בית בירושלים אשר ביהודה.

Who is there among you of his people?

מי בכם מכל עמו

The Lord God be with him,

יהי אלוהיו עמו,

and let him go up.'"

ויעל לירושלים אשר ביהודה."

"Go up" -- aaleh.

"ויעל" - עליה.

The central element, still,

עד היום האלמנט המרכזי

of the notion of return,

רעיון השיבה,

a central part

חלק מרכזי

of the life of Judaism.

בחיים היהודיים.

As you all know, that return from exile,

כפי שאתם יודעים, אותה שיבה מגלות,

the second temple,

בית המקדש השני,

reshaped Judaism.

עיצבו מחדש את היהדות.

And that change,

ואותו שינוי,

that great historic moment,

אותו רגע היסטורי,

was made possible by Cyrus, the king of Persia,

התאפשר ע"י כורש, מלך פרס,

reported for us in Hebrew in scripture

כך מדווח לנו בתנ"ך

and in Babylonian in clay.

ובבבלית חרוטה על חימר.

Two great texts,

שני טקסים גדולים,

what about the politics?

אבל מה עם הפוליטיקה?

What was going on

מה שקרה

was the fundamental shift in Middle Eastern history.

היווה שינוי יסודי בהיסטוריה של המזרח התיכון.

The empire of Iran, the Medes and the Persians,

האימפריה האירנית, מדי והפרסים,

united under Cyrus,

מאוחדים תחת שלטונו של כורש,

became the first great world empire.

הפכו לאימפריה הגדולה העולמית הראשונה.

Cyrus begins in the 530s BC.

שלטונו של כורש מתחיל בערך ב- 530 לפנה"ס.

And by the time of his son Darius,

כבר בשנות שלטונו של בנו דרוויש,

the whole of the eastern Mediterranean

כל מזרח אגן הים התיכון

is under Persian control.

היה תחת שליטה פרסית

This empire is, in fact,

האימפריה היא למעשה

the Middle East as we now know it,

המזרח התיכון כפי שאנו מכירים אותו,

and it's what shapes the Middle East as we now know it.

והיא מה שעד היום מעצב את המזרח התיכון.

It was the largest empire the world had known until then.

זו היתה האימפריה הגדולה ביותר אותה ידע העולם עד אז.

Much more important,

וחשוב מזה,

it was the first

היא היתה הראשונה

multicultural, multifaith state

שהיתה רב-תרבותית ורב-אמונתית באמת

on a huge scale.

בקנה מידה עצום.

And it had to be run in a quite new way.

והיה צריך לנהל אותה בדרך חדשה לגמרי.

It had to be run in different languages.

היא היתה צריכה להתנהל בשפות שונות.

The fact that this decree is in Babylonian says one thing.

העובדה שהצו נכתב בבבלית אומרת דבר אחד.

And it had to recognize their different habits,

והיא היתה צריכה להכיר במנהגים השונים שלהם,

different peoples, different religions, different faiths.

עמים שונים, דתות שונות. אמונות שונות.

All of those are respected by Cyrus.

כל אלה כובדו ע"י כורש.

Cyrus sets up a model

כורש ממציא מודל

of how you run

שמראה איך מנהלים חברה

a great multinational, multifaith, multicultural society.

רב-לאומית, רב תרבותית ובעלת דתות רבות.

And the result of that

והתוצאה של כל זה

was an empire that included the areas you see on the screen,

היתה אימפריה שכללה את כל האיזורים שאתם רואים על המסך,

and which survived for 200 years of stability

וששרדה 200 שנות יציבות

until it was shattered by Alexander.

עד שנופצה ע"י אלכסנדר מוקדון.

It left a dream of the Middle East as a unit,

היא השאירה אחריה חלום של מזרח תיכון מאוחד,

and a unit where people of different faiths

איחוד שבו אנשים בעלי אמונות שונות

could live together.

יוכלו לחיות ביחד.

The Greek invasions ended that.

הפלישה היוונית הביאה סוף לתקופה זו.

And of course, Alexander couldn't sustain a government

אלכסנדר לא יכל אפילו לשמור על שלמות ממשלתו,

and it fragmented.

והיא התפרקה.

But what Cyrus represented

אך מה שכורש ייצג

remained absolutely central.

נשאר מרכזי לחלוטין.

The Greek historian Xenophon

ההיסטוריון היווני קסנופון

wrote his book "Cyropaedia"

כתב את ספרו "האנציקלופדיה על כורש"

promoting Cyrus as the great ruler.

שהילל את כורש כשליט גדול.

And throughout European culture afterward,

ולאחר מכן, בתרבות האירופאית,

Cyrus remained the model.

כורש נשאר המודל.

This is a 16th century image

זהו ציור מהמאה ה-16

to show you how widespread

שמראה לכם עד כמה נפוצה

his veneration actually was.

היתה ההערצה לכורש.

And Xenophon's book on Cyrus

וספרו של קסנופון על כורש

on how you ran a diverse society

על איך מנהלים חברה מגוונת

was one of the great textbooks

היה אחד מהספרים הגדולים

that inspired the Founding Fathers

שהשפיעו על האבות המייסדים

of the American Revolution.

של המהפיכה האמריקאית.

Jefferson was a great admirer --

ג'פרסון היה מעריץ גדול שלו --

the ideals of Cyrus

האידאלים של כורש

obviously speaking to those 18th century ideals

ללא ספק דמו לאלה של המאה ה-18

of how you create religious tolerance

על איך יוצרים סובלנות דתית

in a new state.

במדינה חדשה.

Meanwhile, back in Babylon,

בינתיים, בחזרה בבבל,

things had not been going well.

דברים החלו להשתבש.

After Alexander, the other empires,

אחרי אלכסנדר והאימפריות האחרות,

Babylon declines, falls into ruins,

בבל מתחילה לדעוך וליפול לחורבן,

and all the traces of the great Babylonian empire are lost --

וכל שריד לאימפריה הבבלית האדירה אובדים --

until 1879

עד 1879

when the cylinder is discovered

אז נתגלה הגליל

by a British Museum exhibition digging in Babylon.

ע"י משלחת של המוזיאון הבריטי שחפרה בבבל.

And it enters now another story.

והוא נכנס לסיפור חדש.

It enters that great debate

הוא נכנס לדיון חדש

in the middle of the 19th century:

באמצע המאה ה-19:

Are the scriptures reliable? Can we trust them?

האם כתבי הקודש אמינים? אפשר לסמוך עליהם?

We only knew

ידענו רק

about the return of the Jews and the decree of Cyrus

על שיבת ציון והצהרת כורש שמענו רק

from the Hebrew scriptures.

דרך כתבי הקודש העבריים.

No other evidence.

לא היתה הוכחה אחרת.

Suddenly, this appeared.

ולפתע, אחת הופיעה.

And great excitement

והתרגשות גדולה

to a world where those who believed in the scriptures

בעולם שבו אלה שהאמינו בכתבי הקודש

had had their faith in creation shaken

ראו את אמונתם בבריאה מתערערת

by evolution, by geology,

ע"י אבולוציה, גאולוגיה,

here was evidence

והנה היתה ההוכחה

that the scriptures were historically true.

שכתבי הקודש היו מדויקים מבחינה היסטורית.

It's a great 19th century moment.

זה היה רגע גדול במאה ה-19.

But -- and this, of course, is where it becomes complicated --

אבל - ופה, כמובן, הכל מתחיל להסתבך -

the facts were true,

העובדות היו נכונות,

hurrah for archeology,

הידד לארכיאולוגיה,

but the interpretation was rather more complicated.

אבל פירוש הכתב היה מעט מסובך יותר.

Because the cylinder account and the Hebrew Bible account

מכיון שמה שהיה כתוב בגליל ומה שהיה כתוב בתנ"ך

differ in one key respect.

היו שונים בדבר חשוב אחד.

The Babylonian cylinder

הגליל הבבלי

is written by the priests

נכתב ע"י כמרים

of the great god of Bablyon, Marduk.

של האל הבבלי מרדוך.

And, not surprisingly,

ובאופן לא ממש מפתיע,

they tell you that all this was done by Marduk.

הם מספרים שכל זה נעשה ע"י מרדוך.

"Marduk, we hold, called Cyrus by his name."

"מרדוך קרא לכורש בשמו."

Marduk takes Cyrus by the hand,

מרדוך לוקח את כורש בידו,

calls him to shepherd his people

קורא לו להוביל את עמו,

and gives him the rule of Babylon.

ונותן לו את השלטון בבבל.

Marduk tells Cyrus

מרדוך אומר לכורש

that he will do these great, generous things

לעשות את הדברים הנהדרים, הנדיבים האלה,

of setting the people free.

כמו שחרור האנשים לחופשי.

And this is why we should all be grateful to

ולכן עלינו להודות

and worship Marduk.

ולהלל את מרדוך.

The Hebrew writers

האנשים אשר כתבו

in the Old Testament,

את התנ"ך,

you will not be surprised to learn,

באופן גם לא מפתיע,

take a rather different view of this.

רואים את הדברים בצורה שונה.

For them, of course, it can't possibly by Marduk

בשבילם, אין זה יכול להיות מרדוק

that made all this happen.

שגרם לכל זה לקרות.

It can only be Jehovah.

זה יכול להיות רק אלוהים.

And so in Isaiah,

וכך בספר ישעיהו,

we have the wonderful texts

יש לנו טקסטים נהדרים

giving all the credit of this,

שנותנים את כל הקרדיט

not to Marduk

לא למרדוך

but to the Lord God of Israel --

אלא לאלוהי ישראל --

the Lord God of Israel

אלוהי ישראל

who also called Cyrus by name,

שגם הוא קורא לכורש בשמו,

also takes Cyrus by the hand

לוקח אותו בידו

and talks of him shepherding his people.

ומדבר על הנהגתו של עמו.

It's a remarkable example

זוהי דוגמא מדהימה

of two different priestly appropriations of the same event,

של ניכוס של ארוע מסוים ע"י כמרים,

two different religious takeovers

שתי השתלטויות דתיות שונות

of a political fact.

על מעשה פוליטי.

God, we know,

אלוהים, כפי שאנו יודעים,

is usually on the side of the big battalions.

עומד בדרך כלל לצד הכוחות הגדולים.

The question is, which god was it?

נשאלת השאלה, איזה אל זה היה?

And the debate unsettles

והוויכוח מוציא את כולם

everybody in the 19th century

משלוותם במאה ה-19

to realize that the Hebrew scriptures

כשהם מבינים שכתבי הקודש העבריים

are part of a much wider world of religion.

הם חלק מעולם דתי רחב הרבה יותר.

And it's quite clear

ודי ברור

the cylinder is older than the text of Isaiah,

שהגליל עתיק יותר מספר ישעיהו,

and yet, Jehovah is speaking

ועדיין, אלוהים מדבר

in words very similar

במילים דומות מאוד

to those used by Marduk.

לאלה של מרדוך.

And there's a slight sense that Isaiah knows this,

ויש תחושה שישעיהו יודע את זה,

because he says,

כי הוא אומר,

this is God speaking, of course,

אלוהים הוא זה שמדבר, כמובן,

"I have called thee by thy name

"ואקרא לך בשמך לבוא אלי

though thou hast not known me."

למרות שלא נתת לב לדעתני."

I think it's recognized

אני חושב שיש פה הכרה

that Cyrus doesn't realize

בכך שכורש אינו מבין

that he's acting under orders from Jehovah.

שהוא פועל תחת הוראות מאלוהים.

And equally, he'd have been surprised that he was acting under orders from Marduk.

ובאותו מידה הוא היה מופתע לדעת שהוא פועל תחת הוראות ממרדוך.

Because interestingly, of course,

מכיון שמעניין לדעת,

Cyrus is a good Iranian

שכורש הוא אירני טוב,

with a totally different set of gods

עם סט אחר לגמרי של אלים

who are not mentioned in any of these texts.

שאינם נזכרים בטקסטים האלה.

(Laughter)

(הקהל צוחק)

That's 1879.

זה ב-1879.

40 years on

40 שנה מאוחר יותר,

and we're in 1917,

הגענו ל-1917,

and the cylinder enters a different world.

והגליל נכנס לעולם אחר.

This time, the real politics

הפעם, לפוליטיקה האמיתית

of the contemporary world --

של העולם המודרני --

the year of the Balfour Declaration,

השנה של הצהרת בלפור,

the year when the new imperial power in the Middle East, Britain,

השנה שבה הכח האימפריאלי החדש במזרח התיכון, בריטניה,

decides that it will declare

מחליטה שהיא תצהיר

a Jewish national home,

על בית לאומי לעם היהודי,

it will allow

היא תאפשר,

the Jews to return.

לעם היהודי לשוב לציון.

And the response to this

והתגובה לזה בקרב היהודים

by the Jewish population in Eastern Europe is rhapsodic.

במזרח אירופה היא מהדהדת.

And across Eastern Europe,

ברחבי מזרח אירופה,

Jews display pictures of Cyrus

יהודים מציגים את תמונותיהם של כורש

and of George V

וג'ורג' החמישי

side by side --

זה לצד זה --

the two great rulers

שני השליטים הגדולים

who have allowed the return to Jerusalem.

שאפשרו את שיבת ציון.

And the Cyrus cylinder comes back into public view

והצהרת כורש נכנסת שוב לעין הציבור

and the text of this

וההקשר הוא

as a demonstration of why what is going to happen

כהקדמה לדברים שעתידים לבוא

after the war is over in 1918

אחרי סוף המלחמה ב-1918

is part of a divine plan.

הוא שהכל חלק מתוכנית אלוהית.

You all know what happened.

כולכם יודעים מה קרה.

The state of Israel is setup,

מדינת ישראל יוסדה,

and 50 years later, in the late 60s,

וחמישים שנה מאוחר יותר, בשנות ה-60,

it's clear that Britain's role as the imperial power is over.

זה כבר ברור שתפקידה של בריטניה כמעצמה נגמר.

And another story of the cylinder begins.

וסיפור נוסף של הגליל מתחיל.

The region, the U.K. and the U.S. decide,

האיזור, כך החליטו בריטניה וארה"ב,

has to be kept safe from communism,

חייב להשאר נקי מקומוניזם,

and the superpower that will be created to do this

ומעצמת העל שתיווצר לצורך זה,

would be Iran, the Shah.

תהיה אירן, השאה.

And so the Shah invents an Iranian history,

וכך ממציא השאה היסטוריה אירנית,

or a return to Iranian history,

או יותר נכון חזרה להיסטוריה האירנית,

that puts him in the center of a great tradition

ששמה אותו במרכזה של מסורת אדירה

and produces coins

ומפיק מטבעות

showing himself

המראים אותו עצמו

with the Cyrus cylinder.

עם גליל הצהרת כורש.

When he has his great celebrations in Persepolis,

כשהוא מורה על חגיגות גדולות בפרספוליס,

he summons the cylinder

הוא מבקש את הגליל

and the cylinder is lent by the British Museum, goes to Tehran,

והגליל מושאל ע"י המוזיאון הבריטי, ונוסע לטהרן,

and is part of those great celebrations

ולוקח חלק בחגיגות

of the Pahlavi dynasty.

של שושלת פהלווי.

Cyrus cylinder: guarantor of the Shah.

הצהרת כורש: מגנו של השאה.

10 years later, another story:

עשור מאוחר יותר, סיפור נוסף:

Iranian Revolution, 1979.

המהפכה האירנית ב-1979.

Islamic revolution, no more Cyrus;

מהפיכה איסלמית. אין יותר כורש.

we're not interested in that history,

לא מעניינת אותנו ההיסטוריה הזאת,

we're interested in Islamic Iran --

מעניינת אותנו אירן האיסלמית --

until Iraq,

עד שעירק,

the new superpower that we've all decided should be in the region,

המעצמה החדשה שכולם החליטו שצריכה להיות באיזור,

attacks.

מתקיפה.

Then another Iran-Iraq war.

ואז עוד מלחמת אירן-עירק.

And it becomes critical for the Iranians

וזכרון העבר

to remember their great past,

נעשה קריטי לאירנים

their great past

עברם המהולל

when they fought Iraq and won.

כאשר לחמו בעירק וניצחו.

It becomes critical to find a symbol

זה נעשה קריטי למצוא סמל

that will pull together all Iranians --

שיאחד את כל האירנים --

Muslims and non-Muslims,

מוסלמים ולא-מוסלמים,

Christians, Zoroastrians, Jews living in Iran,

נוצרים, זורואסתרים, יהודים החיים באירן,

people who are devout, not devout.

אנשים אדוקים ולא אדוקים.

And the obvious emblem is Cyrus.

והסמל הברור הוא כורש.

So when the British Museum and Tehran National Musuem

אז כאשר המוזיאון הבריטי והמוזיאון הלאומי בטהרן

cooperate and work together, as we've been doing,

משתפים פעולה, כפי שעשינו,

the Iranians ask for one thing only

האירנים מבקשים רק דבר אחד

as a loan.

בהשאלה.

It's the only object they want.

זהו החפץ היחידי שהם רוצים.

They want to borrow the Cyrus cylinder.

הם רוצים לשאול את גליל הצהרת כורש.

And last year,

ובשנה שעברה,

the Cyrus cylinder went to Tehran

הגליל הגיע לטהרן

for the second time.

בפעם השנייה.

It's shown being presented here, put into its case

רואים אותו כאן, בתיבת הזכוכית

by the director of the National Museum of Tehran,

עם מנהלת המוזיאון הלאומי בטהרן

one of the many women in Iran in very senior positions,

אחת מנשים רבות באירן בתפקידים בכירים,

Mrs. Ardakani.

גברת ארדקני.

It was a huge event.

זה היה ארוע ענק.

This is the other side of that same picture.

זה הצד השני של הגליל.

It's seen in Tehran

הוא נצפה בטהרן

by between one and two million people

ע"י בין מיליון לשני מיליון אנשים

in the space of a few months.

תוך מספר חודשים.

This is beyond any blockbuster exhibition

זה יותר מכל תערוכה

in the West.

שנערכה במערב.

And it's the subject of a huge debate

וזהו נושא לדיון ער

about what this cylinder means, what Cyrus means,

על המשמעות של הגליל, על משמעותו של כורש,

but above all, Cyrus as articulated through this cylinder --

ומעל הכל, כורש כפי שהוא מוצג בגליל --

Cyrus as the defender of the homeland,

כורש מגן המולדת,

the champion, of course, of Iranian identity

כורש מגן הזהות האירנית

and of the Iranian peoples,

כמגן העם האירני,

tolerant of all faiths.

סובלני כלפי כל הדתות.

And in the current Iran,

ובאירן העכשווית,

Zoroastrians and Christians have guaranteed places

לזורואסתרים ונוצרים יש מקומות מובטחים

in the Iranian parliament, something to be very, very proud of.

בפרלמנט האירני, משהו שאפשר להתגאות בו.

To see this object in Tehran,

לראות את הגליל בטהרן,

thousands of Jews living in Iran

אלפי יהודים החיים באירן

came to Tehran to see it.

באו לטהרן כדי לצפות בו.

It became a great emblem,

הוא נהיה סמל גדול,

a great subject of debate

נושא לדיון באירן

about what Iran is at home and abroad.

ומחוצה לה, על מה שאירן היא באמת.

Is Iran still to be the defender of the oppressed?

האם אירן היא באמת עדיין המגנה על המדוכאים?

Will Iran set free the people

האם אירן תשחרר את העמים

that the tyrants have enslaved and expropriated?

שהרודנים שיעבדו והפקיעו?

This is heady national rhetoric,

זוהי רטוריקה לאומית מרגשת,

and it was all put together

והוא הורכבה

in a great pageant

בתור תערוכת ענק

launching the return.

שהשיקה את חזרת הגליל.

Here you see this out-sized Cyrus cylinder on the stage

כאן אתם רואים דגם מוגדל של הגליל על הבימה

with great figures from Iranian history

עם דמויות גדולות מההיסטוריה האירנית

gathering to take their place

שמקבלים כולם את מקומם

in the heritage of Iran.

במורשת האירנית.

It was a narrative presented

זה היה נרטיב שהוצג

by the president himself.

ע"י הנשיא בעצמו.

And for me,

ובשבילי,

to take this object to Iran,

לקחת את הגליל לאירן,

to be allowed to take this object to Iran

שיתאפשר לי לקחת אותו לאירן

was to be allowed to be part

היה רשות לקחת חלק

of an extraordinary debate

בדיון יוצא מן הכלל

led at the highest levels

שנערך ברמות הגבוהות ביותר

about what Iran is,

על מי שאירן היא באמת,

what different Irans there are

כמה אירן שונות יש

and how the different histories of Iran

ועד כמה ההיסטוריות האירניות השונות

might shape the world today.

יכולות לעצב את העולם היום.

It's a debate that's still continuing,

זהו דיון שעדיין נמשך,

and it will continue to rumble,

והוא ימשיך,

because this object

מכיון שהחפץ הזה

is one of the great declarations

הוא אחד מההצהרות הגדולות

of a human aspiration.

של השאיפה האנושית.

It stands with the American constitution.

הוא עומד בשורה אחת עם החוקה האמריקאית.

It certainly says far more about real freedoms

הוא בהחלט אומר יותר על חירויות אמיתיות

than Magna Carta.

מאשר המגנה כרטה.

It is a document that can mean so many things,

זהו מסמך בעל משמעויות רבות

for Iran and for the region.

לאירן ולאיזור.

A replica of this

העתק שלו

is at the United Nations.

נמצא במטה האו"ם.

In New York this autumn, it will be present

הוא יוצג בסתיו הקרוב

when the great debates

כאשר יתחילו הדיונים

about the future of the Middle East take place.

על עתידו של המזרח התיכון.

And I want to finish by asking you

ואני רוצה לסיים בשאלה:

what the next story will be

מה יהיה הסיפור הבא

in which this object figures.

בו יקח חלק הגליל?

It will appear, certainly,

הוא ללא ספק יופיע

in many more Middle Eastern stories.

בסיפורים רבים במזרח התיכון.

And what story of the Middle East,

ואיזה סיפור של המזרח התיכון,

what story of the world,

איזה סיפור עולמי,

do you want to see

אתם רוצים

reflecting what is said,

שישקף את מה שכתוב בגליל,

what is expressed in this cylinder?

את רוח הדברים?

The right of peoples

זכות העמים

to live together in the same state,

לחיות יחדיו באותה מדינה

worshiping differently, freely --

חופשיים לחיות ע"פ אמונות שונות --

a Middle East, a world,

מזרח תיכון, עולם,

in which religion is not the subject of division

שבו דת אינה מקור למחלוקת

or of debate.

או לדיון.

In the world of the Middle East at the moment,

במזרח התיכון כרגע,

the debates are, as you know, shrill.

הדיונים נוטים להיות צווחניים.

But I think it's possible

אבל אני חושב שזה אפשרי

that the most powerful and the wisest voice of all of them

שהקול החזק והחכם מכולם

may well be the voice

יכול להיות הקול

of this mute thing,

של החפץ האילם הזה.

the Cyrus cylinder.

של הצהרת כורש.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)