Different ways of knowing | Daniel Tammet

מתרגם: Yubal Masalker מבקר: Ido Dekkers

I'm a savant,

אני אדם משכיל,

or more precisely,

או ליתר דיוק,

a high-functioning

משכיל אוטיסטי

autistic savant.

בעל יכולת גבוהה.

It's a rare condition.

זהו מצב נדיר.

And rarer still when accompanied,

ועוד יותר נדיר כאשר הוא מלווה,

as in my case,

כמו במקרה שלי,

by self-awareness

במודעות עצמית

and a mastery of language.

ושליטה בשפה.

Very often when I meet someone

לעיתם קרובות, כאשר אני פוגש מישהו

and they learn this about me,

והם לומדים להכיר אותי,

there's a certain kind of awkwardness.

נוצרת מין מבוכה.

I can see it in their eyes.

אני יכול לראות אותה בעיניהם.

They want to ask me something.

הם רוצים לשאול אותי משהו.

And in the end, quite often,

ובסוף, לעיתים די קרובות,

the urge is stronger than they are

הדחף מתגבר עליהם

and they blurt it out:

והם פולט זאת החוצה:

"If I give you my date of birth,

"אם אתן לך את תאריך לידתי,

can you tell me what day of the week I was born on?"

האם תוכל לומר באיזה יום של השבוע נולדתי?"

(Laughter)

(צחוק)

Or they mention cube roots

או שהם מזכירים שורש ריבועי

or ask me to recite a long number or long text.

או שמבקשים ממני לדקלם מספר גדול או טקסט ארוך.

I hope you'll forgive me

אני מקוה שתסלחו לי

if I don't perform

אם לא ארביץ כאן הופעה,

a kind of one-man savant show for you today.

מין הצגת יחיד בשבילכם של אדם משכיל.

I'm going to talk instead

במקום זאת אני עומד לדבר

about something

על משהו

far more interesting

הרבה יותר מעניין

than dates of birth or cube roots --

מאשר תאריכי לידה או שורשים מרובעים --

a little deeper

קצת יותר מעמיק

and a lot closer, to my mind, than work.

והרבה יותר קרוב לליבי מאשר עבודה.

I want to talk to you briefly

ברצוני לדבר בקצרה

about perception.

על תפיסה.

When he was writing the plays and the short stories

כאשר הוא כתב מחזות וסיפורים קצרים

that would make his name,

שהביאו לפרסומו,

Anton Chekhov kept a notebook

אנטון צ'כוב שמר מחברת

in which he noted down

שבה היה רושם

his observations

את אבחנותיו

of the world around him --

על העולם מסביב --

little details

פרטים קטנים

that other people seem to miss.

שאנשים אחרים נוטים לפספס.

Every time I read Chekhov

בכל פעם שאני קורא את צ'כוב

and his unique vision of human life,

ואת מבטו המיוחד על חיי אדם,

I'm reminded of why I too

אני נזכר מדוע גם אני

became a writer.

הפכתי לסופר.

In my books,

בספריי,

I explore the nature of perception

אני חוקר מהי תפיסה

and how different kinds of perceiving

וכיצד סוגי תפיסה שונים

create different kinds of knowing

יוצרים סוגי ידיעה

and understanding.

והבנה שונים.

Here are three questions

הנה 3 שאלות

drawn from my work.

הלקוחות מעבודתי.

Rather than try to figure them out,

במקום לנסות לענות עליהן,

I'm going to ask you to consider for a moment

אבקשכם לחשוב לרגע

the intuitions

על האינטואיציות

and the gut instincts

ועל תחושות הבטן

that are going through your head and your heart

העוברות בראשיכם ובליבכם

as you look at them.

בעודכם מהרהרים בהן.

For example, the calculation:

לדוגמא, החישוב.

can you feel where on the number line

האם אתם מרגישים היכן

the solution is likely to fall?

על קו המספרים הפיתרון הולך להיות?

Or look at the foreign word and the sounds:

או שתהרהרו במילים הזרות והצלילים.

can you get a sense of the range of meanings

האם אתם מקבלים תחושה

that it's pointing you towards?

על מגוון של משמעויות שהם מכוונים אתכם אליהן?

And in terms of the line of poetry,

ובמונחים של שורה משיר,

why does the poet use the word hare

מדוע המשורר משתמש במילה

rather than rabbit?

ארנבת במקום שפן?

I'm asking you to do this

אני מבקשכם לעשות זאת

because I believe our personal perceptions, you see,

מכיוון שאני מאמין שהתפיסות האישיות שלנו

are at the heart

הן לב העניין

of how we acquire knowledge.

של כיצד אנו רוכשים ידע.

Aesthetic judgments,

שיקולים אסתטיים,

rather than abstract reasoning,

במקום חשיבה מופשטת,

guide and shape the process

מובילים ומעצבים את התהליך

by which we all come to know

שבאמצעותו אנו יודעים

what we know.

את מה שאנו יודעים.

I'm an extreme example of this.

אני הוא הדוגמא הקיצונית של זה.

My worlds of words and numbers

עולם המילים והמספרים שלי

blur with color, emotion

צבוע בצבעים, רגשות

and personality.

ואישיות.

As Juan said,

כפי שחואן אמר,

it's the condition that scientists call synesthesia,

זהו המצב שהמדענים קוראים לו סינסתזיה,

an unusual cross-talk

שיחה מעורבת יוצאת-דופן

between the senses.

בין החושים.

Here are the numbers one to 12

הנה מספרים 1 עד 12

as I see them --

כפי שאני רואה אותם --

every number with its own shape and character.

כל מספר עם צורה ואופי משלו.

One is a flash of white light.

1 מהבהב באור לבן.

Six is a tiny and very sad black hole.

6 הוא חור שחור זעיר ומאוד עצוב.

The sketches are in black and white here,

האיורים כאן בשחור-לבן,

but in my mind they have colors.

אבל בראשי הם צבעוניים.

Three is green.

3 הוא ירוק.

Four is blue.

4 הוא כחול.

Five is yellow.

5 הוא צהוב.

I paint as well.

אני גם מצייר.

And here is one of my paintings.

הנה אחד מהציורים שלי.

It's a multiplication of two prime numbers.

הוא מכפלה של שני מספרים ראשוניים.

Three-dimensional shapes

צורות תלת-מימדיות

and the space they create in the middle

והחלל שהן יוצרות באמצע

creates a new shape,

יוצרים צורה חדשה,

the answer to the sum.

שהיא התשובה לסכום.

What about bigger numbers?

מה בקשר למספרים יותר גדולים?

Well you can't get much bigger than Pi,

אי-אפשר לעבור בהרבה את פיי,

the mathematical constant.

הקבוע המתמטי.

It's an infinite number --

זהו מספר אין-סופי --

literally goes on forever.

ממשיך לנצח.

In this painting that I made

בציור זה שציירתי

of the first 20 decimals of Pi,

מ-20 הספרות העשרוניות הראשונות של פיי,

I take the colors

אני נוטל את הצבעים

and the emotions and the textures

ואת הרגשות ואת המרקמים

and I pull them all together

ומאגד אותם ביחד

into a kind of rolling numerical landscape.

למין תוואי-שטח-מספרי מתגלגל.

But it's not only numbers that I see in colors.

אבל אין אלו רק המספרים שאני רואה בצבעים.

Words too, for me,

בשבילי, גם למילים,

have colors and emotions

יש צבעים ורגשות

and textures.

ומרקמים.

And this is an opening phrase

וזוהי מחרוזת מילים פותחת

from the novel "Lolita."

של הרומן "לוליטה".

And Nabokov was himself synesthetic.

ונבוקוב בעצמו היה סינסתטי.

And you can see here

וניתן כאן לראות

how my perception of the sound L

כיצד תפיסתי את הצליל L

helps the alliteration

מסייעת לאליטרציה

to jump right out.

לבלוט החוצה.

Another example:

דוגמא אחרת:

a little bit more mathematical.

מעט יותר מתמטית.

And I wonder if some of you will notice

ואני תוהה אם חלקכם ישימו לב

the construction of the sentence

למבנה המשפט

from "The Great Gatsby."

מ"גסטאבי הגדול".

There is a procession of syllables --

מתקיים מצעד של הברות --

wheat, one;

חיטה, 1;

prairies, two;

ערבות, 2;

lost Swede towns, three --

ערים שוודיות אבודות, 3 --

one, two, three.

1, 2, 3.

And this effect is very pleasant on the mind,

והאפקט של כל זה הוא מאוד נעים בראש,

and it helps the sentence

וזה עוזר למשפט

to feel right.

לתת הרגשה טובה.

Let's go back to the questions

נחזור לשאלות ששאלתי

I posed you a moment ago.

לפני דקה.

64 multiplied by 75.

64 כפול 75.

If some of you play chess,

אם מישהו מכם משחק שחמט,

you'll know that 64

הוא יודע ש-64

is a square number,

הוא מספר ריבועי,

and that's why chessboards,

וזו הסיבה מדוע לוח שחמט,

eight by eight,

8 על 8,

have 64 squares.

הוא בעל 64 ריבועים.

So that gives us a form

זה נותן לנו צורה

that we can picture, that we can perceive.

שאנו יכולים לצלם, שאנו יכולים לתפוס.

What about 75?

מה לגבי 75?

Well if 100,

ובכן, 100,

if we think of 100 as being like a square,

אם חושבים על 100 בתור ריבוע,

75 would look like this.

75 ייראה כך.

So what we need to do now

מה שאנו צריכים לעשות כעת

is put those two pictures

זה להניח שתי תמונות

together in our mind --

ביחד בזיכרוננו --

something like this.

משהו כמו זה.

64 becomes 6,400.

64 הופך ל-6,400.

And in the right-hand corner,

ובפינה הימנית,

you don't have to calculate anything.

אין צורך לחשב שום דבר.

Four across, four up and down --

4 לרוחב, 4 למעלה ולמטה --

it's 16.

זה 16.

So what the sum is actually asking you to do

מה שהסכום בעצם מבקש מאיתנו לעשות

is 16,

זה 16,

16, 16.

16, 16.

That's a lot easier

זה הרבה יותר קל

than the way that the school taught you to do math, I'm sure.

ממה שאיך הבית-ספר לימד אותנו לחשב.

It's 16, 16, 16, 48,

זה 16, 16, 16, 48,

4,800 --

4,800 --

4,800,

4,800,

the answer to the sum.

התשובה לסכום.

Easy when you know how.

קל כאשר יודעים.

(Laughter)

(צחוק)

The second question was an Icelandic word.

השאלה השניה היתה מילה באיסלנדית.

I'm assuming there are not many people here

אני מניח שאין הרבה אנשים כאן

who speak Icelandic.

שיודעים איסלנדית.

So let me narrow the choices down to two.

לכן נצמצם את האפשרויות לשתיים.

Hnugginn:

הנוגין:

is it a happy word,

האם זו מילה שמחה,

or a sad word?

או עצובה?

What do you say?

מה אתם אומרים?

Okay.

טוב.

Some people say it's happy.

כמה אומרים שהיא שמחה.

Most people, a majority of people,

הרוב אומרים

say sad.

שהיא עצובה.

And it actually means sad.

ולמעשה משמעותה עצובה.

(Laughter)

(צחוק)

Why do, statistically,

מדוע, סטטיסטית,

a majority of people

רוב האנשים

say that a word is sad, in this case,

אמרו שהמילה עצובה, במקרה זה,

heavy in other cases?

כבדה במקרים אחרים?

In my theory, language evolves in such a way

לפי התאוריה שלי, שפה מתפתחת באופן כזה

that sounds match,

שצלילים תואמים,

correspond with, the subjective,

מתקשרים עם הנושא,

with the personal,

עם הניסיון

intuitive experience

האישי והאינטואיטיבי

of the listener.

של המאזין.

Let's have a look at the third question.

הבה נעיף מבט על השאלה השלישית.

It's a line from a poem by John Keats.

זוהי שורה משירו של ג'ון קיטס.

Words, like numbers,

מילים, כמו מספרים,

express fundamental relationships

מביעים יחסים בסיסיים

between objects

בין עצמים

and events and forces

ואירועים וכוחות

that constitute our world.

המרכיבים את עולמנו.

It stands to reason that we, existing in this world,

הגיוני שאנחנו, הקיימים בעולם,

should in the course of our lives

נספוג אינטואיטיבית במהלך חיינו

absorb intuitively those relationships.

את היחסים הללו.

And poets, like other artists,

ומשוררים, כמו אמנים אחרים,

play with those intuitive understandings.

משחקים עם התובנות האינטואיטיביות הללו.

In the case of hare,

במקרה של Hare (ארנבת),

it's an ambiguous sound in English.

יש לו משמעות מעורפלת באנגלית.

It can also mean the fibers that grow from a head.

זה גם יכול להתפרש בתור סיבים הגדלים על הראש.

And if we think of that --

ואם נחשוב על זה --

let me put the picture up --

אציג את התמונה --

the fibers represent vulnerability.

הסיבים מייצגים פגיעות.

They yield to the slightest movement

הם מושפעים מהתזוזה או התנועה

or motion or emotion.

או הרגש הקלים ביותר.

So what you have is an atmosphere

כך שמה שיש לנו זו אוירה

of vulnerability and tension.

של פגיעות ומתח.

The hare itself, the animal --

הארנבת עצמה, החיה --

not a cat, not a dog, a hare --

לא חתול, לא כלב, אלא ארנבת --

why a hare?

מדוע ארנבת?

Because think of the picture --

כי תחשבו על התמונה,

not the word, the picture.

לא המילה, אלא התמונה.

The overlong ears,

האוזניים הארוכות מאוד,

the overlarge feet,

הרגליים המאוד ארוכות,

helps us to picture, to feel intuitively,

מסייעות לנו לקלוט, לחוש אינטואיטיבית,

what it means to limp

מה זה אומר לצלוע

and to tremble.

ולרעוד.

So in these few minutes,

במספר דקות אלו,

I hope I've been able to share

אני מקוה שהייתי מסוגל להעביר

a little bit of my vision of things

מעט מאיך שאני רואה את הדברים,

and to show you

ולהראות לכם

that words can have colors and emotions,

שלמילים יכולים להיות צבעים, רגשות,

numbers, shapes and personalities.

מספרים, צורות ואישיות.

The world is richer,

העולם עשיר יותר,

vaster

רחב יותר

than it too often seems to be.

ממה שנדמה לעיתים קרובות מדי.

I hope that I've given you the desire

אני מקוה שהענקתי לכם את התשוקה

to learn to see the world with new eyes.

ללמוד לראות את העולם בעיניים חדשות.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)