How to save a language from extinction | Daniel Bögre Udell

תרגום: Zeeva Livshitz עריכה: Allon Sasson

Languages don't just die naturally.

שפות לא מתות פשוט באופן טבעי.

People abandon mother tongues, because they're forced to.

אנשים נוטשים את שפת האם שלהם כי הם נאלצים לעשות זאת.

Often, the pressure is political.

לעיתים קרובות הלחץ הוא פוליטי.

In 1892,

בשנת 1892,

the US Army general Richard Henry Pratt

גנרל צבא ארה"ב ריצ'רד הנרי פראט

argued that killing indigenous cultures

טען שהשמדת תרבויות ילידיות

was the only alternative to killing indigenous people.

הייתה האלטרנטיבה היחידה כדי להשמיד את הילידים.

"Kill the Indian," he said, "but save the man."

"הירגו את האינדיאני," הוא אמר, "אבל הצילו את האדם."

And until 1978, the government did just that,

ועד 1978 הממשלה עשתה בדיוק את זה,

removing indigenous children from their families

הוציאה ילדים ילידיים ממשפחותיהם

and forcing them into boarding schools where they were given English names

והכניסה אותם לפנימיות שם הם קיבלו שמות באנגלית

and punished for speaking their languages.

ונענשו כשדיברו את השפות שלהם.

Assimilation was a complement to genocide.

הטמעה הייתה המלצה לרצח עם.

Seven thousand languages are alive today,

כיום יש 7000 שפות חיות,

but few are recognized by their own governments

אבל מעטות מוכרות על ידי הממשלות שלהם

or supported online.

או נתמכות באופן מקוון.

So for people from the vast majority of cultures,

וכך לאנשים בני הרוב המכריע של התרבויות,

globalization remains profoundly alienating.

הגלובליזציה נשארת מנוכרת מאוד.

It means giving up your language for someone else's.

זה אומר שיש לוותר על השפה שלכם עבור שפה של מישהו אחר.

And if nothing changes,

ואם שום דבר לא ישתנה,

as many as 3,000 languages could disappear in 80 years.

כ- 3,000 שפות יכולות להיעלם בתוך 80 שנה.

But things are changing.

אבל הדברים משתנים.

Around the world,

מסביב לעולם,

people are reviving ancestral languages

אנשים מחיים את שפות אבותיהם

and rebuilding their cultures.

ובונים מחדש את התרבויות שלהם.

As far as we know,

עד כמה שאנחנו יודעים,

language reclamation began in the 1800s when, at a time of rising antisemitism,

שיקום השפות החל בשנות ה 1800 כאשר, בתקופה של אנטישמיות גוברת

Jewish communities looked to their ancestral language, Hebrew,

קהילות יהודיות נשאו עיניהן לשפת אבותיהם, העברית,

as a means of cultural revival.

כאמצעי לתחייה תרבותית.

And though it had been dormant for over 1,000 years,

ולמרות שהשפה היתה רדומה במשך למעלה מ 1000 שנה,

it was well preserved in books of Jewish religion and philosophy.

היא נשמרה היטב בספרי הדת והפילוסופיה היהודית.

So Jewish activists studied and taught it to their children,

וכך פעילים יהודים למדו אותה ולימדו את ילדיהם,

raising the first native speakers in nearly 100 generations.

וגידלו את ראשוני דוברי השפה העברית מזה 100 דורות בקירוב.

Today, it's the mother tongue of five million Jews.

היום זו שפת האם של 5 מיליון יהודים.

And at least for me,

ולפחות בשבילי,

an assimilated English-speaking member of the Jewish diaspora,

מתבולל ודובר אנגלית, מהגולה היהודית,

a pillar of cultural sovereignty.

עמוד תווך של ריבונות תרבותית.

Two thousand years later,

2,000 שנה מאוחר יותר,

we're still here.

אנחנו עדיין כאן.

Now, until recently,

עד לא מכבר,

Hebrew's reawakening was an anomaly.

תחייתה של השפה העברית היתה חריגה.

Few languages are as well preserved as ours was,

רק מעט שפות שמורות היטב כמו שלנו,

and the creation of Israel,

ותקומתה של מדינת ישראל,

the first Jewish state in over 1,000 years,

המדינה היהודית הראשונה מזה למעלה מ 1,000 שנים,

provided a space for Hebrew's daily use.

סיפקה מרחב לשימוש יומיומי בעברית.

In other words, most cultures just weren't given a chance.

במילים אחרות, רוב התרבויות פשוט לא קיבלו הזדמנות.

(Video) Good evening, I'm Elizabeth

(וידאו) ערב טוב, אני אליזבת

and I live in Cornwall.

ואני גרה בקורנוול.

That was Cornish,

זו היתה קורנית,

the ancestral language of Cornwall,

שפת האבות של קורנוול,

which today is technically a county in southern England.

שטכנית היא היום מחוז בדרום אנגליה.

In the 1900s, Cornish activists fought for their culture.

בשנות ה 1900, פעילי השפה הקורנית נלחמו למען התרבות שלהם.

The language had been dormant for over 100 years,

השפה היתה רדומה במשך למעלה ממאה שנה,

but they used old books and plays to teach it to their children.

אבל הם השתמשו בספרים ומחזות עתיקים כדי ללמד את השפה לילדיהם.

However, this new generation of Cornish speakers

אולם בני דור חדש זה של דוברי קורנית

was scattered across Cornwall

היו מפוזרים ברחבי קורנוול

and unable to use the language freely.

ולא היו מסוגלים להשתמש בשפה באופן חופשי.

By the 1990s, Cornish had reawakened,

בשנות התשעים השפה הקורנית התעוררה מחדש,

but it wasn't thriving.

אבל לא שיגשגה.

Then, in the early 2000s, Cornish speakers found one another online

ואז בתחילת שנות האלפיים דוברי קורנית מצאו זה את זה ברשת

and leveraged digital spaces to speak on a daily basis.

ומינפו מרחבים דיגיטליים כדי לדבר על בסיס יומיומי

From there, they organized weekly or monthly events

משם הם אירגנו אירועים שבועיים או חודשיים

where they could gather and speak in public.

שם הם יכלו להתאסף ולדבר בפומבי.

Today, some schools teach Cornish.

כיום, בתי ספר אחדים מלמדים קורנית.

There are Cornish language signs,

יש שלטים בקורנית,

ice-cream commercials,

פרסומות לגלידה,

Wikipedia, and even memes.

ויקיפדיה ואפילו ממים.

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

And with their language once again intact,

ובשפתם ששבה והשתקמה.

the people of Cornwall have secured recognition

לתושבי קורנוול יש הכרה מאובטחת

as a Celtic nation alongside Ireland, Scotland and Wales.

כאומה קלטית לצידן של אירלנד, סקוטלנד ווילס.

They stared down centuries of forced assimilation

הם התבוננו על מאות שנים של התבוללות כפויה

and said, "We're not a county in England.

ואמרו, "אנחנו לא מחוז באנגליה.

We're a people in our own right.

אנחנו עם בזכות עצמו.

And we're still here."

ואנחנו עדיין כאן."

And they're not the only ones.

והם לא היחידים.

The Tunica-Biloxi tribe of Louisiana is reviving their ancestral language.

בני שבט הטוניקה-בילוקסי מלואיזיאנה מחיים את שפת אבותיהם

(Video) My name is Teyanna.

(וידאו) שמי טייאנה.

My friends, they call me "Quiet Storm."

החברים שלי קוראים לי "סופה שקטה".

It started in the 1980s,

זה החל בשנות ה 80,

when Donna Pierite and her family

כשדונה פיירייט ומשפחתה

started taking trips to Baton Rouge and New Orleans

התחילו לנסוע לבאטון רוז' וניו אורלינס

to photocopy old dictionaries stored away in university archives.

כדי לצלם מילונים ישנים שמאוחסנים בארכיוני האוניברסיטה.

The goal was to study Tunica

המטרה הייתה ללמוד "טוניקה."

and teach it to the children and share it with the community.

ללמד אותה לילדים, ולשתף אותה עם הקהילה.

Today, they're leading a Tunica renaissance.

היום הם מובילים רנסנס של הטוניקה.

Since 2014, there are nearly 100 speakers in language immersion classes,

מאז 2014 יש כמעט 100 דוברי השפה בשיעורי הטמעה של השפה,

and according to a 2017 census,

ועל פי מפקד אוכלוסין ב-2017,

32 new fluent speakers,

32 דוברי שפה שוטפת חדשים,

some of whom, like Donna's daughter Elisabeth,

כמה מהם, כמו אליזבת, בתה של דונה ,

are teaching Tunica to their children.

מלמדים את ילדיהם טוניקה.

These new speakers are creating content,

דוברי השפה החדשים האלה יוצרים תוכן,

Facebook videos and also memes.

סרטוני פייסבוק וגם ממים.

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

(Laughter)

(צחוק)

And the more they publish,

וככל שהם מפרסמים יותר,

the more they inspire other Tunica people to get involved.

יותר הם מעוררים השראה באנשי טוניקה אחרים להיות מעורבים.

Recently, a tribal member living in Texas wrote Elisabeth on Facebook,

לאחרונה, בת השבט שחי בטקסס כתב לאליזבת בפייסבוק,

asking how to say "bless these lands."

ושאלה אותה איך אומרים "ברך את האדמות האלו."

It was for a yard sign,

זה היה עבור שלט בחצר

so she could show her neighbors that her culture is alive

כדי שתוכל להראות לשכניה שהתרבות שלה חיה

and thriving today.

ומשגשגת היום.

Now, Hebrew, Cornish and Tunica

ובכן, עברית, קורנית וטוניקה

are just three examples from a groundswell of language activism on every continent.

הן רק שלוש דוגמאות מנחשול של אקטיביזם של שפה בכל יבשת.

And whether they're Jèrriais speakers from the Channel Isles,

בין אם מדובר בדוברי ג'רזית מאיי התעלה,

or Kenyan sign language speakers from Nairobi,

או דוברי שפת הסימנים הקנייתית מניירובי,

all communities working to preserve or reclaim a language

לכל הקהילות הפועלות כדי לשמור או להחיות שפה מחדש

have one thing in common: media,

יש דבר אחד במשותף: מדיה,

so their language can be shared and taught.

שבעזרתה ניתן לשתף וללמד את השפה שלהם.

And as the internet grows,

וככל שהאינטרנט גדל,

expanding media access and creation,

ומרחיב את יצירת המדיה והגישה אליה,

preserving and reclaiming ancestral languages

שימור והחייאה של שפות אבות

is now more possible than ever.

אפשרית עכשיו יותר מתמיד.

So what are your ancestral languages?

אז מהן שפות אבותיכם?

Mine are Hebrew, Yiddish, Hungarian and Scottish Gaelic,

שלי הן עברית, יידיש, הונגרית וגאלית סקוטית,

even though I was raised in English.

למרות שגידלו אותי באנגלית.

And luckily for me, each of these languages is available online.

ולמזלי, כל אחת משפות אלו זמינות באינטרנט.

Hebrew in particular -- it came installed on my iPhone,

עברית במיוחד- - הותקנה באייפון שלי,

it's supported by Google Translate,

בתמיכת "גוגל תרגום",

it even has autocorrect.

יש לזה אפילו תיקון אוטומטי.

And while your language may not be as widely supported,

ואם השפה שלכם אולי לא נתמכת באופן כה רחב,

I encourage you to investigate,

אני מעודד אתכם לחקור,

because chances are, someone, somewhere, has started getting it online.

כי רוב הסיכויים שמישהו, היכן שהוא התחיל לשתף אותה ברשת.

Reclaiming your language and embracing your culture

להחיות את השפה שלכם ולאמץ את התרבות שלכם

is a powerful way to be yourself in the age of globalization,

זו דרך עוצמתית להיות מי שאתם בעידן הגלובליזציה,

because as I recently learned to say in Hebrew,

כי כמו שלמדתי לאחרונה לומר בעברית,

"'nḥnw 'dyyn k'n" --

"אנחנו עדיין כאן"

we're still here.

אנחנו עדיין כאן.

Thank you.

תודה רבה

(Applause)

(מחיאות כפיים)