Marco Tempest: A magical tale (with augmented reality)

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

Marco Tempest: What I'd like to show you today

מרקו טמפסט: מה שהייתי רוצה להראות לכם היום

is something in the way of an experiment.

זו סוג של ניסוי.

Today's its debut.

היום היא ההשקה שלו.

It's a demonstration of augmented reality.

זו הדגמה של מציאות מרובדת.

And the visuals you're about to see are not prerecorded.

וההדמיות שאתם עומדים לראות לא מוקלטות מראש.

They are live

הן מובאות בזמן אמת

and reacting to me in real time.

ומגיבות אלי בזמן אמת.

I like to think of it as a kind of technological magic.

הייתי רוצה לחשוב על זה כקסם טכנולוגי.

So fingers crossed.

אז נחזיק אצבעות.

And keep your eyes on the big screen.

ותשאירו את עיניכם על המסך הגדול.

Augmented reality

מציאות מרובדת

is the melding of the real world

היא חיבור של העולם האמיתי

with computer-generated imagery.

עם תמונות מיוצרות מחשב.

It seems the perfect medium

זה נראה המדיום המושלם

to investigate magic

לחקור קסם

and ask, why, in a technological age,

ולשאול, למה, בעידן טכנולוגי,

we continue to have

ממשיכה להיות לנו

this magical sense of wonder.

תחושת פליאה קסומה זו.

Magic is deception,

קסם הוא הטעיה,

but it is a deception we enjoy.

אבל זו הטעיה שאנחנו נהנים ממנה.

To enjoy being deceived,

כדי להנות מהטעיה,

an audience must first

הקהל חייב קודם

suspend its disbelief.

להשהות את חוסר האמונה שלו.

It was the poet Samuel Taylor Coleridge

זה היה הסופר סמואל טיילור קולרידג'

who first suggested this receptive state of mind.

שהציע לראשונה את מצב הקליטה הזה של המוח.

Samuel Taylor Coleridge: I try to convey a semblance of truth in my writing

סמואל טיילור קולרידג': אני מנסה להעביר חזות של אמת בכתיבתי

to produce for these shadows of the imagination

כדי ליצור עבור הצללים של הדמיון

a willing suspension of disbelief

השהייה מרצון של חוסר אמון

that, for a moment,

שלרגע,

constitutes poetic faith.

מהווה אמונה פואטית.

MT: This faith in the fictional is essential

מ.ט: האמונה בדמיוני הכרחית

for any kind of theatrical experience.

לכל סוג של חוויה תיאטרלית.

Without it,

בלעדיה,

a script is just words.

תסריט הוא רק מילים.

Augmented reality

מציאות מרובדת

is just the latest technology.

היא רק הטכנולוגיה האחרונה.

And sleight of hand

וזריזות ידיים

is just an artful demonstration

היא רק הדגמה אמנותית

of dexterity.

של מיומנות.

We are all very good at suspending our disbelief.

כולנו מאוד טובים בהשהיית חוסר האמונה שלנו.

We do it every day,

אנחנו עושים את זה כל יום,

while reading novels,

בקריאת רומנים,

watching television

צפייה בטלויזיה

or going to the movies.

או הליכה לסרטים.

We willingly enter fictional worlds

אנחנו נכנסים ברצון לעולמות דימיוניים

where we cheer our heroes

בו אנחנו מריעים לגיבורים שלנו

and cry for friends we never had.

ובוכים על חברים שמעולם לא היו לנו.

Without this ability

בלי היכולת הזו

there is no magic.

אין קסם.

It was Jean Robert-Houdin,

זה היה ג'אן רוברט-הודין,

France's greatest illusionist,

אמן האשליות הגדול בצרפת,

who first recognized the role of the magician

שהכיר לראשונה בתפקיד הקוסם

as a storyteller.

כמספר סיפורים.

He said something that I've posted on the wall of my studio.

הוא אמר משהו שאני פרסמתי על קיר הסטודיו שלי.

Jean Robert-Houdin: A conjurer is not a juggler.

ג'אן רוברט-הודין: מאחז עיניים אינו להטוטן.

He is an actor playing the part of a magician.

הוא שחקן שמשחק את תפקיד הקוסם.

MT: Which means magic is theater

מ.ט: שזה אומר שקסם הוא תאטרון

and every trick

וכל טריק

is a story.

הוא סיפור.

The tricks of magic

הטריקים של קסם

follow the archetypes of narrative fiction.

עוקבים אחר אב הטיפוס של בדיון נרטיבי.

There are tales of creation and loss,

יש סיפורים של יצירה ואובדן,

death and resurrection,

מוות ותחייה,

and obstacles that must be overcome.

ומכשולים שצריך להתגבר עליהם.

Now many of them are intensely dramatic.

עכשיו רבים מהם מאוד דרמטיים.

Magicians play with fire and steel,

קוסמים משחקים עם אש ופלדה,

defy the fury of the buzzsaw,

מתחמקים מהזעם של המסור המעגלי,

dare to catch a bullet

מעיזים לתפוס כדור שנורה

or attempt a deadly escape.

או מנסים בריחה שמתגרה במוות.

But audiences don't come to see the magician die,

אבל הצופים לא באים לראות את הקוסם מת,

they come to see him live.

הם באים לראות אותו חי.

Because the best stories

מפני שלסיפורים הכי טובים

always have a happy ending.

יש תמיד סוף שמח.

The tricks of magic have one special element.

לטריקים של הקוסמים יש תמיד אלמנט מיוחד.

They are stories with a twist.

הם סיפורים עם תפנית.

Now Edward de Bono argued

עכשיו אדוארד דה בונו טען

that our brains are pattern matching machines.

שהמוחות שלנו הם מכונות התאמת תבניות.

He said that magicians deliberately exploit

הוא אמר שקוסמים מנצלים בכוונה

the way their audiences think.

את הדרך בה הקהל שלהם חושב.

Edward de Bono: Stage magic relies almost wholly

אדוארד דה בונו: קסם במה מתבסס כמעט לחלוטין

on the momentum error.

על המומנטום של הטעות.

The audience is led to make assumptions or elaborations

הקהל מובל להניח הנחות או הרחבות

that are perfectly reasonable,

שהן הגיוניות לחלוטין,

but do not, in fact, match

אבל לא מתאימות, למעשה

what is being done in front of them.

למה שנעשה לפניהם.

MT: In that respect,

מ.ט: במובן הזה,

magic tricks are like jokes.

קסמים הם כמו בדיחות.

Jokes lead us down a path

בדיחות מובילות אותנו בשביל

to an expected destination.

ליעד ידוע.

But when the scenario we have imagined suddenly flips

אבל כשהתרחיש שדמיינו פתאום מתהפך

into something entirely unexpected,

למשהו לחלוטין לא צפוי,

we laugh.

אנחנו צוחקים.

The same thing happens

אותו דבר קורה

when people watch magic tricks.

כשאנשים צופים בקסמים.

The finale

הסיום

defies logic,

נוגד להגיון,

gives new insight into the problem,

נותן תובנה חדשה על הבעיה,

and audiences express their amazement

וקהלים מביעים את פליאתם

with laughter.

בצחוק.

It's fun to be fooled.

זה כיף שמהתלים בכם.

One of the key qualities of all stories

אחת מהאיכויות של כל הסיפורים

is that they're made to be shared.

היא שהם מיועדים לשיתוף.

We feel compelled to tell them.

אנחנו מרגישים חובה לספר להם.

When I do a trick at a party --

כשאני עושה קסם במסיבה --

(Laughter)

(צחוק)

that person will immediately pull their friend over

האיש ההוא מיד ימשוך חבר

and ask me to do it again.

ויבקש ממני לעשות את זה שוב.

They want to share the experience.

הם רוצים לחלוק את החווייה.

That makes my job more difficult,

זה עושה את העבודה שלי קשה יותר,

because, if I want to surprise them,

מפני, שאם אתם רוצים להפתיע אותם,

I need to tell a story that starts the same,

אני צריך לספר סיפור שמתחיל אותו הדבר,

but ends differently --

אבל מסתיים בצורה שונה --

a trick with a twist

טריק עם טוייסט

on a twist.

על טוויסט.

It keeps me busy.

זה משאיר אותי עסוק.

Now experts believe

עכשיו מומחים מאמינים

that stories go beyond our capacity for keeping us entertained.

שסיפורים מתעלים מעל ליכולתנו להישאר מבודרים.

We think in narrative structures.

אנחנו חושבים במבנים נרטיביים.

We connect events and emotions

אנחנו מקשרים ארועים ורגשות

and instinctively transform them

והופכים אותם באופן אינסטינקטיבי

into a sequence that can be easily understood.

לרצפים שיכולים להיות מובנים בקלות.

It's a uniquely human achievement.

זה הישג אנושי יחודי.

We all want to share our stories,

כולנו רוצים לחלוק את הסיפורים שלנו,

whether it is the trick we saw at the party,

בין אם זה הקסם שראינו במסיבה,

the bad day at the office

היום הגרוע שהיה לנו במשרד

or the beautiful sunset we saw on vacation.

או השקיעה היפהפיה שראינו בחופשה.

Today, thanks to technology,

היום, תודות לטכנולוגיה,

we can share those stories as never before,

אנחנו יכולים לחלוק את הסיפורים האלו כמו שלא יכולנו בעבר,

by email, Facebook,

באימייל, פייסבוק,

blogs, tweets,

בלוגים, טוויטים,

on TED.com.

בTED.com.

The tools of social networking,

הכלים של רשתות חברתיות,

these are the digital campfires

הם מדורות שבט דיגיטליות

around which the audience gathers

מסביבן הקהל מתאסף

to hear our story.

לשמוע את סיפורנו.

We turn facts into similes and metaphors,

אנחנו הופכים עובדות לדימויים ומטאפורות,

and even fantasies.

ואפילו פנטזיות.

We polish the rough edges of our lives

אנחנו משייפים את הקצוות החדים של חיינו

so that they feel whole.

כך שהם ירגישו שלמים.

Our stories make us the people we are

הסיפורים שלנו הופכים אותנו לאנשים שאנחנו

and, sometimes, the people we want to be.

ולפעמים, האנשים שאנחנו רוצים להיות.

They give us our identity

הם נותנים לנו את הזהות שלנו

and a sense of community.

ותחושה של קהילה.

And if the story is a good one,

ואם הסיפור הוא טוב,

it might even make us smile.

הוא אולי אפילו יגרום לנו לחייך.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)