Edward Burtynsky photographs the landscape of oil

מתרגם: Shaike Katz מבקר: Uri Yaffe

I started my journey 30 years ago.

התחלתי את המסע שלי לפני שלושים שנה.

And I worked in mines. And I realized that

ועבדתי במכרות. והגעתי למסקנה

this was a world unseen.

שזה היה עולם נסתר מן העין.

And I wanted, through color and large format cameras

ורציתי, דרך צבע ומצלמות פורמט גדול

and very large prints,

והדפסים גדולים מאד,

to make a body of work that somehow

ליצור כמות עבודה שאיכשהו

became symbols of our

הפכה סמלית

use of the landscape,

לשימוש שלנו בנוף.

how we use the land.

איך אנחנו משתמשים בקרקע.

And to me this was

ועבורי זה היה

a key component that somehow, through this medium of photography,

מרכיב מפתח שאיכשהו, דרך המדיום הזה של צילום,

which allows us to contemplate these landscapes,

שמאפשר לנו להרהר בנופים האלה.

that I thought photography was perfectly suited

וחשבתי שצילום מתאים בדיוק

to doing this type of work.

לעבודה מהסוג הזה.

And after 17 years of photographing large industrial landscapes,

ואחרי 17 שנה של צילום נופי תעשייה גדולים,

it occurred to me that

עלה בדעתי

oil is underpinning the scale and speed.

שנפט הוא מה שתומך בגודל ובמהירות,

Because that is what has changed,

כי זה מה שהשתנה,

is the speed at which we're taking all our resources.

המהירות בה אנחנו צורכים את כל המשאבים שלנו.

And so then I went out to develop a whole series

אז הלכתי ופיתחתי סדרה שלמה

on the landscape of oil.

בנושא הנוף של הנפט.

And what I want to do is to kind of map an arc

ומה שאני רוצה לעשות הוא להתוות מעין קשת

that there is extraction, where we're taking it from the ground,

שבקצה אחד שלה יש שאיבה, בה לוקחים (נפט) מהקרקע,

refinement. And that's one chapter.

זיקוק. וזה פרק אחד.

The other chapter that I wanted to look at was

הפרק האחר שרציתי להסתכל עליו

how we use it -- our cities,

הוא איך אנחנו משתמשים בזה, הערים שלנו,

our cars, our motorcultures,

המכוניות שלנו, תרבות המנועים שלנו,

where people gather around the vehicle

בה אנשים מתרכזים סביב כלי הרכב

as a celebration.

במעין חגיגה.

And then the third one is this idea of the end of oil,

והשלישי הוא הרעיון הזה של קץ הנפט,

this entropic end,

הסוף שאנו מדרדרים אליו,

where all of our parts of cars, our tires,

בו כל חלקי המכוניות שלנו, הצמיגים שלנו,

oil filters,

מסנני השמן,

helicopters, planes --

מסוקים, מטוסים --

where are the landscapes where all of that stuff ends up?

היכן הנופים אליהם כל הדברים האלה מגיעים?

And to me, again, photography was

ועבורי, שוב, הצילום היה

a way in which I could explore and research the world,

דרך בה יכולתי להסתובב ולחקור את העולם,

and find those places.

ולמצוא את המקומות האלה.

And another idea that I had as well,

ועוד רעיון שהיה לי,

that was brought forward by an ecologist --

שהועלה בעקבות אקולוג --

he basically did a calculation where

הוא פשוט עשה חישוב

he took one liter of gas and said,

בו הוא לקח ליטר של דלק ואמר,

well, how much carbon it would take, and how much organic material?

טוב, כמה פחמן יידרש, וכמה חומר אורגני?

It was 23 metric tons for one liter.

ויצא שזה 23 טונות לליטר אחד.

So whenever I fill up my gas,

אז כל פעם שאני ממלא דלק,

I think of that liter, and how much carbon.

אני חושב על הליטר הזה, וכמה פחמן.

And I know that oil comes from the ocean and phytoplankton,

ואני יודע שנפט בא מהאוקיינוס והפיטופלנקטון.

but he did the calculations for our Earth

אבל הוא עשה את החישוב עבור כדור הארץ שלנו

and what it had to do to produce that amount of energy.

ומה נדרש היה לעשות כדי לייצר את כמות האנרגיה הזו.

From the photosynthetic growth,

מהגדילה הפוטוסינתטית,

it would take 500 years of that growth

ייקח 500 שנה של הגדילה הזו

to produce what we use, the 30 billion barrels we use per year.

כדי לייצר את 30 מיליארד החביות שאנחנו צורכים כל שנה.

And that also brought me to the fact that

וזה גם הביא אותי לעובדה

this poses such a risk to our society.

שזה ממש מהווה סיכון לחברה שלנו.

Looking at 30 billion per year,

כשמסתכלים על 30 מיליארד בשנה,

we look at our two largest suppliers,

מסתכלים על שתי הספקיות הגדולות ביותר שלנו,

Saudi Arabia and now Canada, with its dirty oil.

ערב הסעודית, ועכשיו קנדה, עם הנפט ה"מלוכלך" שלה.

And together they only form about 15 years of supply.

וביחד הן נותנות בערך 15 שנה של מלאי.

The whole world, at 1.2 trillion estimated reserves,

כל העולם, המוערך ב 1.2 טריליון של עתודות,

only gives us about 45 years.

נותן לנו רק 45 שנה בערך.

So, it's not a question of if, but a question of when

אז זו לא שאלה של האם, אלא שאלה של מתי

peak oil will come upon us.

קץ הנפט יגיע אלינו.

So, to me, using photography --

אז, בשבילי, באמצעות צילום --

and I feel that all of us need to now begin to really

ואני מרגיש שכולנו צריכים עכשיו להתחיל

take the task of using our talents,

לקחת את המטלה של להשתמש בכשרונות שלנו,

our ways of thinking,

דרכי החשיבה שלנו,

to begin to deal with what I think is probably

כדי להתחיל להתמודד עם מה שלדעתי הוא כנראה

one of the most challenging issues of our time,

אחד מהנושאים המאתגרים ביותר של זמננו,

how to deal with our energy crisis.

איך להתמודד עם משבר האנרגיה.

And I would like to say that, on the other side of it,

והייתי רוצה לומר שבצד השני של העניין הזה,

30, 40 years from now, the children that I have,

30, 40 שנה מעכשיו, הילדים שיש לי,

I can look at them and say, "We did everything

אוכל להסתכל עליהם ולומר,

we possibly, humanly could do,

"עשינו כל מה שבכוחנו האנושי לעשות"

to begin to mitigate this,

כדי להתחיל ולמתן את הרגע הזה,

what I feel is one of the most important and critical

שאני מרגיש שהוא אחד מהחשובים והקריטיים ביותר

moments in our time. Thank you.

של זמננו. תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)