Cesar Kuriyama: One second every day

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Sigal Tifferet

So, I'm an artist.

אני אמן,

I live in New York, and I've been working in advertising

אני גר בניו-יורק, ועבדתי בפרסום

for -- ever since I left school,

במשך-- מאז שסיימתי ללמוד, ,

so about seven, eight years now,

כבר שבע-שמונה שנים,

and it was draining.

וזה היה מתיש.

I worked a lot of late nights. I worked a lot of weekends,

עבדתי הרבה בלילות. עבדתי הרבה בסופי-שבוע,

and I found myself never having time for all the projects

ומצאתי שאף פעם אין לי זמן לכל המיזמים

that I wanted to work on on my own.

שרציתי לעבוד עליהם באופן עצמאי.

And one day I was at work and I saw a talk

יום אחד הייתי בעבודה וראיתי הרצאה

by Stefan Sagmeister on TED,

של סטיבן סאגמייסטר ב-TED,

and it was called "The power of time off,"

והוא קרא לה, "כוחו של פסק זמן",

and he spoke about how every seven years,

והוא דיבר על כך שכל שבע שנים,

he takes a year off from work so he could

הוא לוקח שנת-חופש מהעבודה כדי שיוכל

do his own creative projects, and I was instantly inspired,

לעשות מיזמים יצירתיים משלו, וזה נתן לי מיד השראה,

and I just said, "I have to do that. I have to take a year off.

ומיד אמרתי, "אני חייב לעשות את זה. אני חייב לקחת שנת חופש.

I need to take time to travel and spend time with my family

אני צריך זמן כדי לטייל ולבלות עם משפחתי

and start my own creative ideas."

ולהתחיל לבצע את רעיונות היצירתיים שלי."

So the first of those projects ended up being

וכך קרה שהראשון מבין המיזמים האלה

something I called "One Second Every Day."

היה משהו שאני מכנה: "שניה ביום".

Basically I'm recording one second of every day of my life

עקרונית, אני מקליט שניה אחת בכל יום בחיי

for the rest of my life,

למשך שארית חיי,

chronologically compiling these one-second

ומארגן בצורה כרונולוגית את חתיכות השניה הבודדת האלה

tiny slices of my life into one single continuous video

של חיי בסרט אחד רציף

until, you know, I can't record them anymore.

עד, נו, עד שכבר לא אוכל להקליט.

The purpose of this project is, one:

מטרת המיזם הזה היא, א',

I hate not remembering things that I've done in the past.

אני לא אוהב לשכוח דברים שעשיתי בעבר.

There's all these things that I've done with my life

עשיתי כל מיני דברים בחיים שלי

that I have no recollection of

שאני לא זוכר מהם כלום

unless someone brings it up, and sometimes I think,

עד שמשהו מזכיר לי אותם, ולפעמים אני חושב,

"Oh yeah, that's something that I did."

"אה, כן. זה משהו שעשיתי."

And something that I realized early on in the project

ודבר שקלטתי כבר בהתחלת המיזם

was that if I wasn't doing anything interesting,

היה שאם לא עשיתי משהו מעניין,

I would probably forget to record the video.

כנראה ששכחתי גם לצלם.

So the day -- the first time that I forgot, it really hurt me,

אז ביום -- בפעם הראשונה ששכחתי, זה ממש הכאיב לי.

because it's something that I really wanted to --

כי זה משהו שבאמת רציתי --

from the moment that I turned 30, I wanted

מהרגע שמלאו לי 30, רציתי

to keep this project going until forever,

להמשיך את המיזם הזה לנצח,

and having missed that one second, I realized,

וכשהחמצתי את השניה ההיא, קלטתי,

it just kind of created this thing in my head

וזה עשה לי משהו בראש,

where I never forgot ever again.

ומאז לא קרה ששכחתי שוב.

So if I live to see 80 years of age,

אז אם אחיה עד גיל 80,

I'm going to have a five-hour video

יהיה לי סרט של 5 שעות

that encapsulates 50 years of my life.

שמקיף 50 שנים בחיי.

When I turn 40, I'll have a one-hour video

כשאהיה בן 40, יהיה לי סרט באורך שעה אחת

that includes just my 30s.

שכולל רק את שנות ה-30 שלי.

This has really

זה ממש המריץ אותי,

invigorated me day-to-day, when I wake up,

בכל יום ויום, כשאני מתעורר,

to try and do something interesting with my day.

לנסות לעשות משהו מעניין עם היום שלי.

Now, one of the things that I have issues with is that,

אחד הדברים שיש לי בעיה איתו,

as the days and weeks and months go by,

ככל שחולפים הימים והשבועות והחודשים,

time just seems to start blurring

הזמן כאילו מתחיל להיטשטש

and blending into each other

והזמנים מתערבבים,

and, you know, I hated that,

ואני שונא את זה,

and visualization is the way to trigger memory.

והדימוי החזותי הוא אמצעי לעורר את הזכרון.

You know, this project for me is a way for me

המיזם הזה, עבורי, הוא דרך

to bridge that gap and remember everything that I've done.

לגשר על הפער ולזכור את כל מה שעשיתי.

Even just this one second allows me to remember

השניה האחת הזו מספיקה לי כדי להיזכר

everything else I did that one day.

בכל שאר הדברים שעשיתי באותו יום.

It's difficult, sometimes, to pick that one second.

זה קשה, לפעמים, לבחור את השניה הנכונה.

On a good day, I'll have maybe three or four seconds

ביום טוב יש לי אולי 3-4 שניות

that I really want to choose,

שאני באמת רוצה לבחור בהן,

but I'll just have to narrow it down to one,

אבל אני חייב לצמצם את הבחירה לאחת בלבד,

but even narrowing it down to that one allows me

אך עצם הצמצום הזה לאותה אחת מאפשר לי

to remember the other three anyway.

לזכור ממילא את כל יתר השלוש.

It's also kind of a protest, a personal protest,

זהו גם סוג של מחאה, מחאה אישית,

against the culture we have now where people

נגד התרבות שלנו כיום, שבה אנשים

just are at concerts with their cell phones out

שולפים בהופעות את הטלפונים הניידים שלהם

recording the whole concert, and they're disturbing you.

ומקליטים את כל ההופעה, ומפיצים את זה.

They're not even enjoying the show.

הם אפילו לא נהנים מההופעה.

They're watching the concert through their cell phone.

הם צופים בהופעה דרך הטלפונים הניידים שלהם.

I hate that. I admittedly used to be that guy a little bit,

אני שונא את זה. אני מודה שפעם הייתי קצת כזה,

back in the day, and I've decided that the best way

והחלטתי שהדרך הטובה ביותר

for me to still capture and keep a visual memory of my life

מבחינתי ללכוד ולשמור זכרון חזותי של חיי

and not be that person, is to just record that one second

ולא להיות כזה, היא להקליט רק את השניה הזו

that will allow me to trigger that memory of,

שתאפשר לי להקפיץ את הזכרון כולו,

"Yeah, that concert was amazing. I really loved that concert."

"כן, ההופעה היתה מעולה. נורא נהניתי בהופעה ההיא."

And it just takes a quick, quick second.

ונחוצה רק שניה מהירה אחת.

I was on a three-month road trip this summer.

יצאתי הקיץ לטיול בן 3 חודשים.

It was something that I've been dreaming about doing my whole life,

זה משהו שכל חיי חלמתי לעשותו,

just driving around the U.S. and Canada

פשוט נסעתי ברחבי ארה"ב וקנדה

and just figuring out where to go the next day,

והחלטתי מיום ליום לאן להמשיך,

and it was kind of outstanding.

וזה היה די מדהים.

I actually ran out, I spent too much money on my road trip

נגמר לי הכסף. בזבזתי יותר מדי על הטיול שלי

for the savings that I had to take my year off,

ממה שחסכתי לשנת החופש שלי,

so I had to, I went to Seattle and I spent some time

אז נאלצתי ללכת לסיאטל ולגור אצל חברים

with friends working on a really neat project.

ולעבוד איתם על מיזם נחמד מאד.

One of the reasons that I took my year off was to spend more time with my family,

אחת הסיבות שלקחתי שנת חופש היתה לבלות יותר עם משפחתי,

and this really tragic thing happened where

ואז קרה הדבר הטרגי הזה,

my sister-in-law,

שגיסתי,

her intestine suddenly strangled one day,

היתה לה יום אחד חסימה במעיים,

and we took her to the emergency room,

ולקחנו אותה לחדר המיון,

and she was, she was in really bad shape.

והיא היתה במצב קשה מאד.

We almost lost her a couple of times,

פעמיים כמעט איבדנו אותה,

and I was there with my brother every day.

והייתי שם כל יום עם אחי.

It helped me realize something else during this project,

זה עזר לי להבין דבר נוסף בקשר למיזם שלי,

is that recording that one second on a really bad day

שלהקליט את השניה ההיא ביום רע במיוחד

is extremely difficult.

זה קשה ביותר.

It's not -- we tend to take our cameras out when we're doing awesome things.

זה לא-- אנו נוטים לקחת איתנו את המצלמה כשאנו עושים דברים כיפיים.

Or we're, "Oh, yeah, this party, let me take a picture."

למשל, "יש! מסיבה! בוא נצלם."

But we rarely do that when we're having a bad day,

אבל לעתים רחוקות עושים זאת כשיש לנו יום גרוע,

and something horrible is happening.

וקורה משהו נורא.

And I found that it's actually been very, very important

וגיליתי שמאד מאד חשוב

to record even just that one second of a really bad moment.

להקליט ולו רק את השניה הזו מתוך רגע גרוע במיוחד.

It really helps you appreciate the good times.

זה באמת עוזר להעריך את הזמנים הטובים.

It's not always a good day, so when you have a bad one,

לא תמיד יש ימים טובים, אז כשיש יום גרוע,

I think it's important to remember it,

לדעתי, חשוב לזכור את זה,

just as much as it is important to remember the [good] days.

בדיוק כמו שחשוב לזכור את הימים הטובים.

Now one of the things that I do is I don't use any filters,

ודבר נוסף, אני לא משתמש במסננים,

I don't use anything to -- I try to capture the moment

אני לא משתמש בשום דבר ש-- אני מנסה ללכוד את הרגע

as much as possible as the way that I saw it with my own eyes.

כל האפשר בדיוק כפי שראיתי אותו בעיניים שלי.

I started a rule of first person perspective.

התחלתי להשתמש בכלל של "פרספקטיבה בגוף ראשון".

Early on, I think I had a couple of videos where

בהתחלה, נדמה לי שהיו לי כמה סרטונים שבהם

you would see me in it, but I realized that wasn't the way to go.

רואים בהם אותי, אבל הבנתי שזה לא מתאים.

The way to really remember what I saw

הדרך לזכור באמת את מה שראיתי

was to record it as I actually saw it.

היא להקליט את זה בדיוק כמו שראיתי את זה.

Now a couple of things that I have in my head about this project are,

ועוד שני דברים שעלו בדעתי בקשר למיזם הזה היו,

wouldn't it be interesting if thousands of people were doing this?

נכון שיהיה מעניין אם אלפי אנשים יעשו את זה?

I turned 31 last week, which is there.

לפני שבוע מלאו לי 31, הנה זה.

I think it would be interesting to see

אני חושב שיהיה מעניין לראות

what everyone did with a project like this.

מה כל אחד היה עושה במיזם אישי כזה.

I think everyone would have a different interpretation of it.

לדעתי, לכל אחד תהיה פרשנות שונה לגבי זה.

I think everyone would benefit from just having that one second to remember every day.

לדעתי, כל אחד ייהנה מכך שתהיה לו שניה אחת שתזכיר לו כל יום.

Personally, I'm tired of forgetting,

אישית, נמאס לי לשכוח,

and this is a really easy thing to do.

וממש קל לעשות את זה.

I mean, we all have HD-capable cameras in our pockets right now --

הרי יש לכולנו בכיס מצלמות הפרדה גבוהה --

most people in this room, I bet --

בטוח שלרוב האנשים כאן באולם --

and it's something that's --

וזה משהו ש--

I never want to forget another day that I've ever lived,

אני לא רוצה לשכוח יותר שום יום מחיי,

and this is my way of doing that,

וזו דרכי לעשות זאת,

and it'd be really interesting also to see,

ויהיה גם מעניין לראות,

if you could just type in on a website,

אם תוכלו להקליד את זה באיזה אתר אינטרנט,

"June 18, 2018,"

"ה-18 ליוני, 2018",

and you would just see a stream of people's lives

ולראות סרטון של חייהם של אנשים

on that particular day from all over the world.

באותו יום, מכל העולם.

And I don't know, I think this project has a lot of possibilities,

לא יודע, נראה לי שלמיזם הזה יש הרבה אפשרויות,

and I encourage you all to record just a small snippet of your life every day,

ואני מעודד את כולכם להקליט רק את אותו שבריר מחייכם בכל יום,

so you can never forget that that day, you lived.

כדי שלעולם לא תשכחו את אותו יום בחייכם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]