Mustafa Akyol: Faith versus tradition in Islam

מתרגם: Orr Shomroni מבקר: Ido Dekkers

לפני כמה שבועות,

A few weeks ago, I had a chance to go to Saudi Arabia.

הייתה לי הזדמנות ללכת לערב הסעודית.

And the first thing I wanted to do as a Muslim

הדבר הראשון שרציתי לעשות בתור מוסלמי

was to go to Mecca and visit the Kaaba,

היה לראות את מכה ולבקר את הכעבה,

the holiest shrine of Islam.

המקדש הקדוש ביותר לאיסלאם.

And I did that; I put on my ritualistic dress,

ועשיתי זאת; לבשתי את הבגדים הטקסיים;

הלכתי למסגד הקדוש;

I went to the holy mosque,

I did my prayers,

אמרתי את התפילות;

I observed all the rituals.

עברתי על כל הטקסים.

באותו הזמן,

And meanwhile, besides all the spirituality,

מעבר לכל הרוחניות,

there was one mundane detail in the Kaaba

היה פרט אחד שולי בכעבה

that was pretty interesting for me:

שדי עניין אותי.

there was no separation of sexes.

לא הייתה הפרדה בין נשים וגברים.

In other words, men and women were worshiping all together.

במילים אחרות, גברים ונשים

סגדו יחדיו.

הם היו יחדיו בזמן הטוואף,

They were together while doing tawāf, the circular walk around the Kaaba.

שהיא הקפת הכעבה,

They were together while praying.

והם היו יחדיו בזמן התפילה.

And if you wonder why this is interesting at all,

ואם אתם תוהים למה זה מעניין,

אתם צריכים לראות את שאר ערב הסעודית,

you have to see the rest of Saudi Arabia,

because this a country which is strictly divided between the sexes.

בגלל שזו מדינה

שמקיימת הפרדה רצינית בין גברים ונשים.

In other words:

במילים אחרות,

as men, you are simply not supposed to be in the same physical space

בתור גבר, אתה לא יכול להיות

באותה סביבה של הנשים.

with women.

And I noticed this in a very funny way.

ושמתי לב למשהו מצחיק.

I left the Kaaba to eat something in downtown Mecca.

עזבתי את הכעבה

לאכול משהו בעיר התחתית במכה.

I headed to the nearest Burger King restaurant.

הלכתי למסעדת בורגר קינג הסמוכה.

נכנסתי לשם --

And I went there -- I noticed that there was a male section,

שמתי לב שהיה איזור לגברים,

which is carefully separated from the female section.

שהופרד בהקפדה מהאיזור לנשים.

I had to pay, order and eat in the male section.

הייתי צריך לשלם, להזמין ולאכול באיזור לגברים.

"It's funny," I said to myself,

"זה מצחיק", חשבתי לעצמי,

"You can mingle with the opposite sex at the holy Kaaba,

"אתה יכול להתבדל עם המין האחר בכעבה הקדושה,

but not at the Burger King?"

אבל לא בבורגר קינג."

(Laughter)

די אירוני.

Quite, quite ironic.

אירוני, אבל אני חושב שזה גם אומר משהו,

Ironic, and it's also, I think, quite telling,

because the Kaaba and the rituals around it

בגלל שהכעבה והטקסים סביבה

are relics from the earliest phase of Islam,

הם שרידים מהתקופה המוקדמת ביותר של האיסלם,

that of prophet Muhammad.

התקופה של הנביא מוחמד.

And if there was a big emphasis at the time to separate men from women,

ואם היה דגש רציני באותה תקופה

על ההפרדה בין נשים לגברים,

the rituals around the Kaaba could have been designed accordingly.

הטקסים סביב הכעבה היו מעוצבים בצורה מתאימה.

But apparently, that was not an issue at the time.

אבל כנראה שזה לא היה עניין גדול באותה תקופה.

אז הטקסים יצאו באותה צורה.

So the rituals came that way.

This is also, I think, confirmed by the fact

אני חושב שניתן לראות אישור של זה גם

בעובדה שעיקרון ההפרדה של נשים

that the seclusion of women in creating a divided society

ויצירת קהילה מחולקת

is something that you also do not find in the Koran --

אינו עיקרון שמוזכר בקוראן,

הגרעין של האיסלאם --

the very core of Islam, the divine core of Islam --

הגרעין הקדוש של האיסלאם

that all Muslims, equally myself, believe.

שכל המוסלמים, וגם אני, מאמינים בו.

אני חושב שזה לא מפתיע

And I think it's not an accident

that you don't find this idea in the very origin of Islam,

שלא תמצאו את הרעיון

במרכז האיסלאם.

because many scholars who study the history of Islamic thought --

הרבה חוקרים

שחקרו את ההיסטוריה של החשיבה המוסלמית --

Muslim scholars or Westerners --

חוקרים מוסלמים ומערביים --

think that, actually, the practice of dividing men and women physically

חושבים שלמעשה הנוהל

של הפרדת נשים וגברים

came as a later development in Islam,

הגיע בתור פיתוח מאוחר של האיסלאם,

as Muslims adopted some preexisting cultures

מכיוון שמוסלמים אימצו

תרבויות ומסורות קיימות של המזרח התיכון.

and traditions of the Middle East.

Seclusion of women was actually a Byzantine and Persian practice,

הפרדה של נשים היה למעשה

נוהל ביזנטי או פרסי,

ומוסלמים אימצו את זה

and Muslims adopted it and made it a part of their religion.

והפכו את זה לחלק מהדת.

Actually, this is just one example of a much larger phenomenon.

למעשה זו רק דוגמה אחת

של תופעה הרבה יותר גדולה.

What we call today Islamic law, and especially Islamic culture --

מה שאנחנו קוראים לו היום חוק מוסלמי, ובעיקר תרבות מוסלמית --

למעשה קיימות היום הרבה תרבויות מוסלמיות.

and there are many Islamic cultures, actually;

התרבות בערב הסעודית שונה מאוד

the one in Saudi Arabia is much different

מהתרבות מהיכן שאני מגיע בטורקיה.

from where I come from in Istanbul or Turkey.

But still, if you're going to speak about a Muslim culture,

למרות זאת,

כאשר מדברים על תרבות מוסלמית,

this has a core: the divine message which began the religion.

יש לזה גרעין, מסר קדוש,

שהתחיל את הדת,

But then many traditions, perceptions, practices were added on top of it.

אבל אז הרבה מסורות, תפיסות,

הרבה נוהלים נוספו לו.

And these were traditions of the Middle East medieval traditions.

ואלה היו מסורות של המזרח התיכון -- מסורות מימי הביניים.

There are two important messages, or two lessons,

ויש שני דברים חשובים,

שצריך להסיק מהמציאות הזו.

to take from that reality.

First of all, Muslims --

דבר ראשון, מוסלמים --

pious, conservative, believing Muslims who want to be loyal to their religion --

מוסלמים אדוקים, שמרנים, מאמינים שרוצים להיות נאמנים לדת שלהם --

לא צריכים לדבוק בכל דבר בתרבות שלהם,

should not cling onto everything in their culture,

thinking that that's divinely mandated.

במחשבה שזו ניתנה להם מהשמיים.

אולי יש דברים במסורת שהם רעים

Maybe some things are bad traditions and they need to be changed.

ושצריכים לשנות אותם.

On the other hand, the Westerners who look at Islamic culture

למרות זאת, המערביים

שמסתכלים על התרבות המוסלמית

and see some troubling aspects

ורואים את היבטים הבעיתיים

should not readily conclude that this is what Islam ordains.

צריכים לחשוב פעמיים לפני שהם מסיקים שהיבטים אלה הם מצוות מוסלמיות.

Maybe it's a Middle Eastern culture that became confused with Islam.

אולי זו תרבות מזרח תיכונית

שגורמת לאנשים לבלבל בינה ובין האיסלאם.

יש נוהל שנקרא מילת נשים.

There is a practice called female circumcision.

זה דבר נוראי, מזוויע.

It's something terrible, horrible.

It is basically an operation to deprive women of sexual pleasure.

למעשה זה ניתוח

שמונע מנשים הנאה מינית.

And Westerners --

אנשים מהמערב, אירופאים ואמריקאים,

Europeans or Americans -- who didn't know about this before,

שלא ידעו על כך לפני כן

[saw] this practice

רואים את הנוהל

within some of the Muslim communities who migrated from North Africa.

נעשה בקהילות מוסלמיות

שהיגרו מצפון אפריקה.

And they've thought,

לכן המערבים חושבים, "איזו דת נוראה היא זו

"Oh, what a horrible religion that is, which ordains something like that."

שמצווה לעשות דבר כזה."

למעשה כשמסתכלים על מילת נשים,

But when you look at female circumcision,

רואים שאין לזה קשר עם האיסלאם,

you see that it has nothing to do with Islam;

זה פשוט נוהל צפון אפריקאי,

it's just a North African practice which predates Islam.

שהופיע עוד לפני האיסלאם.

It was there for thousands of years.

זה קיים כבר אלפי שנים.

And, quite tellingly, some Muslims do practice it --

ולמען האמת, מוסלמים כן מקיימים את זה.

המוסלמים בצפון אפריקה, לא במקומות אחרים.

the Muslims in North Africa, not in other places.

But also the non-Muslim communities of North Africa --

אבל גם קהילות שאינן מוסלמיות בצפון אפריקה --

אנימיסטים, אפילו נוצרים

the animists, some Christians and even a Jewish tribe in North Africa --

ושבט יהודי בצפון אפריקה

מבצעים את נוהל מילת הנשים.

are known to practice female circumcision.

So what might look like a problem within Islamic faith

אז מה שנראה כמו בעיה

בתוך האמונה המוסלמית

might turn out to be a tradition that Muslims have subscribed to.

הוא למעשה מסורת

שמוסלמים אימצו.

The same thing can be said for honor killings,

ניתן לומר אותו דבר על רצח על חילול כבוד המשפחה,

which is a recurrent theme in the Western media --

נושא שמדובר הרבה בתקשורת המערבית --

and which is, of course, a horrible tradition.

וגם היא מסורת איומה.

And we see, truly, in some Muslim communities, that tradition.

ניתן לראות את המסורת הזאת בקהילות מוסלמיות.

אבל בקהילות הלא-מוסלמיות במזרח התיכון,

But in the non-Muslim communities of the Middle East,

לדוגמא קהילות נוצריות, קהילות מהמזרח הרחוק,

such as some Christian communities, Eastern communities,

ניתן לראות את אותו הנוהל.

you see the same practice.

We had a tragic case of an honor killing

היה לנו מקרה טראגי של רצח על רקע כבוד המשפחה

בתוך הקהילה הארמנית של טורקיה

within Turkey's Armenian community just a few months ago.

לפני כמה חודשים.

Now, these are things about general culture,

אלה דברים בנוגע לתרבות כללית,

but I'm also very much interested in political culture

אבל אני גם מתעניין בתרבות פוליטית

and whether liberty and democracy is appreciated,

והאם קיימת הערכה לחופש ודמוקרטיה,

or whether there's an authoritarian political culture

או האם קיימת תרבות פוליטית אוטוריטרית

in which the state is supposed to impose things on the citizens.

בה המדינה כופה דברים על האזרחים.

ואין זה סוד

And it is no secret

that many Islamic movements in the Middle East

שהרבה תנועות איסלאמיות במזרח התיכון

נוטות להיות אוטוריטריות,

tend to be authoritarian,

and some of the so-called "Islamic regimes,"

וחלקן נקראות אפילו "משטרים איסלמיים"

such as Saudi Arabia, Iran and the worst case, the Taliban in Afghanistan,

לדוגמא בערב הסעודית, איראן

והמקרה הגרוע ביותר הוא הטאליבן באפגניסטאן,

they are pretty authoritarian -- no doubt about that.

שהם די אוטוריטריים -- בלי ספק.

לדוגמא, בערב הסעודית

For example, in Saudi Arabia,

there is a phenomenon called the religious police.

קיימת התופעה שנקראת משטרת דת.

And the religious police imposes the supposed Islamic way of life

משטרת הדת אוכפת

דרך חיים איסלאמית לכאורה

on every citizen, by force --

על כל אזרח, בכוח --

like, women are forced to cover their heads --

כגון אכיפת נשים לכסות את ראשיהן --

ללבוש חג'אב, כיסוי ראש מוסלמי.

wear the hijab, the Islamic head cover.

זה די אוטוריטרי,

Now that is pretty authoritarian,

וזה משהו שאני די ביקורתי כלפיו.

and that's something I'm very much critical of.

אבל כאשר הבנתי

But when I realized that the non-Muslim,

שהלא-מוסלמים,

or the non-Islamic-minded actors in the same geography

או האנשים בלי החשיבה המוסלמית באותו איזור,

מתנהגים לעיתים בצורה דומה,

sometimes behaved similarly,

I realized that the problem maybe lies

הבנתי שאולי הבעיה

in the political culture of the whole region, not just Islam.

נמצאת בתרבות הפוליטית של כל האיזור, לא רק אצל האיסלאם.

Let me give you an example: in Turkey, where I come from,

אני אתן לכם דוגמא: בטורקיה,

which is a very hyper-secular republic,

שהיא רפובליקה חילונית ביותר,

until very recently, we used to have what I call "secularism police,"

הייתה לנו עד לפני כמה זמן

משטרה חילונית,

ששמרה באוניברסיטאות

which would guard the universities against veiled students.

שלא יכנסו סטודנטים עם כיסויי ראש.

In other words, they would force students to uncover their heads.

במילים אחרות, הם אכפו על סטודנטים

לחשוף את ראשם.

And I think forcing people to uncover their head

אני חושב שלאכוף אנשים לחשוף את ראשם

is as tyrannical as forcing them to cover it.

זה רודני בדיוק כמו אכיפת כיסוי ראש.

זה צריך להיות בחירת האזרח.

It should be the citizen's decision.

But when I saw that, I said,

כאשר ראיתי את זה, אמרתי לעצמי,

"Maybe the problem is just an authoritarian culture in the region,

"אולי הבעיה

היא פשוט תרבות אוטוריטרית של האזור,

and some Muslims have been influenced by that.

וחלק מהמוסלמים הושפעו ממנה."

אבל גם האנשים החילוניים יכולים להיות מושפעים ממנה.

But the secular-minded people can be influenced by that.

Maybe it's a problem of the political culture,

אולי הבעיה היא בתרבות הפוליטית,

ואנחנו צריכים לחשוב

and we have to think about how to change that political culture."

כיצד לשנות את התרבות הפוליטית.

Now, these are some of the questions I had in mind a few years ago

אלה חלק מהשאלות

שעלו בראשי לפני כמה שנים

when I sat down to write a book.

כשישבתי לכתוב ספר.

I said, "Well, I will do research

אמרתי לעצמי, "אני אעשה מחקר

בנוגע למצב שהאיסלאם נמצא בו כיום,

about how Islam actually came to be what it is today,

אילו דברים נעשו

and what roads were taken and what roads could have been taken."

ואילו דברים היו יכולים לעשות."

שם הספר הוא "Islam Without Extremes: A Muslim Case for Liberty."

The name of the book is "Islam Without Extremes: A Muslim Case for Liberty."

And as the subtitle suggests,

כמו שהכיתוב מציע,

I looked at Islamic tradition and the history of Islamic thought

הסתכלתי על מסורת מוסלמית וההיסטוריה של החשיבה המוסלמית

from the perspective of individual liberty,

מנקודת מבט של חופש הפרט,

and I tried to find what are the strengths with regard to individual liberty.

וניסיתי למצוא מהם החוזקים של האיסלאם

ביחס לחופש הפרט.

And there are strengths in Islamic tradition.

ויש חוזקים למסורת האיסלאמית.

האיסלאם, בתור דת מונותאיסטית

Islam, actually, as a monotheistic religion,

which defined man as a responsible agent by itself,

שמגדירה את האדם כאחראי בפני עצמו,

created the idea of the individual in the Middle East,

יצרה את רעיון הפרט במזרח התיכון

והצילה אותו מפני הקהילתיות והקולקטיביזם

and saved it from the communitarianism, the collectivism of the tribe.

של השבט.

You can derive many ideas from that.

אפשר להפיק הרבה רעיונות מתוך זה.

But besides that, I also saw problems within Islamic tradition.

למרות זאת, ראיתי גם בעיות בתוך התרבות האיסלאמית.

But one thing was curious:

אבל דבר אחד היה מסקרן:

most of those problems turn out to be problems that emerged later,

רוב הבעיות היו בעיות שנוצרו יותר מאוחר,

not from the very divine core of Islam, the Koran,

לא מתוך הגרעין המרכזי של האיסלאם, הקוראן,

but from, again, traditions and mentalities,

אלא מתוך מסורת ומנטליות,

או הפרשנויות של הקוראן

or the interpretations of the Koran that Muslims made in the Middle Ages.

של מוסלמים מימי הביניים.

הקוראן, לדוגמא,

The Koran, for example, doesn't condone stoning.

לא מוחל על סקילה.

There is no punishment for apostasy.

אין עונש על כפירה.

There is no punishment for personal sins like drinking.

אין עונשים על דברים פרטיים כמו שתיית אלכוהול.

הדברים האלה שקיימים בחוק האיסלאמי,

These things which make Islamic law,

the troubling aspects of Islamic law,

ההיבטים הבעיתיים בחוק האיסלאמי,

were developed into later interpretations of Islam.

פותחו כפרשנויות מאוחרות של האיסלאם.

Which means that Muslims can, today,

מה שאומר שמוסלמים, כיום,

look at those things and say,

יכולים להסתכל על הדברים האלה ולהגיד

"Well, the core of our religion is here to stay with us.

"הגרעין של הדת

נשאר איתנו.

It's our faith, and we will be loyal to it.

זו האמונה שלנו, ואנחנו נהיה נאמנים לה."

But we can change how it was interpreted,

אבל אנחנו יכולים לשנות את הפרשנויות שלה,

because it was interpreted according to the time

בגלל שהיא פורשה בהתאם לזמן והסביבה של ימי הביניים.

and milieu in the Middle Ages.

עכשיו אנחנו חיים בעולם אחר

Now we're living in a different world,

עם ערכים שונים ומערכות פוליטיות שונות.

with different values and political systems."

הפרשנות הזאת היא בהחלט אפשרית.

That interpretation is quite possible and feasible.

Now, if I were the only person thinking that way,

אם הייתי האדם היחיד שחושב כך,

we would be in trouble.

היינו בבעיה.

But that's not the case at all.

אבל זה אינו המצב.

Actually, from the 19th century on,

למעשה, מהמאה ה-19 והלאה,

there's a whole revisionist, reformist -- whatever you call it -- tradition,

קיימת תנועה רוויזיוניסטית, רפורמיסטית --

איך שלא תקראו לזה --

מסורת,

a trend in Islamic thinking.

מגמה בתוך החשיבה האיסלאמית.

These were intellectuals or statesmen

ואלה היו האינטלקטואלים ואנשי מדינה

של המאה ה-19, ויותר מאוחר המאה ה-20,

of the 19th century, and later, 20th century,

which looked at Europe, basically,

שלמעשה הסתכלו על אירופה

and saw that Europe has many things to admire,

וראו שיש הרבה דברים להעריך באירופה,

like science and technology.

כמו מדע וטכנולוגיה.

But not just that; also democracy, parliament,

אבל לא רק זה; גם דמוקרטיה, פרלמנט,

הרעיון של ייצוג,

the idea of representation,

the idea of equal citizenship.

הרעיון של אזרחות שווה.

These Muslim thinkers, intellectuals and statesmen of the 19th century,

הפילוסופים, האינטלקטואלים ואנשי המדינה המוסלמים

של המאה ה-19 הסתכלו אל אירופה, ראו את הדברים האלה,

looked at Europe, saw these things, and said,

ואמרו, "למה אין לנו את הדברים האלה?"

"Why don't we have these things?"

והם הסתכלו לעבר המסורת האיסלמית,

And they looked back at Islamic tradition,

וראו שיש היבטים בעיתיים,

and saw that there are problematic aspects,

but they're not the core of the religion, so maybe they can be re-understood,

אבל הם אינם הגרעין של הדת, אז אולי אפשר להבין אותם מחדש,

וניתן לקרוא את הקוראן מחדש

and the Koran can be reread in the modern world.

בעולם המודרני.

That trend is generally called Islamic modernism,

מגמה זו

נקראת מודרניזם איסלאם,

and it was advanced by intellectuals and statesmen,

קודמה על ידי אינטלקטואלים ואנשי מדינה,

not just as an intellectual idea, though,

ולא רק בתור רעיון אינטלקטואלי

but also as a political program.

אלה בתור תוכנית פוליטית.

And that's why, actually, in the 19th century,

ובגלל זה למעשה במאה ה-19

the Ottoman Empire, which then covered the whole Middle East,

האימפריה העות'מאנית, שבאותה תקופה כיסתה את כל המזרח התיכון,

עשתה כמה שינויים חשובים --

made very important reforms --

reforms like giving Christians and Jews an equal citizenship status,

שינויים כמו מתן אזרחות שוות מעמד

לנוצרים וליהודים,

הסכמה על חוקה,

accepting a constitution,

accepting a representative parliament,

הסכמה על פרלמנט ייצוגי,

advancing the idea of freedom of religion.

וקידום הרעיון של חופש הדת.

That's why the Ottoman Empire, in its last decades,

מסיבה זו הייתה האימפריה העות'מאנית במאות האחרונות

turned into a proto-democracy, a constitutional monarchy,

מעיין אבטיפוס דמוקרטי,

מונרכיה חוקתית.

and freedom was a very important political value at the time.

חופש היה ערך פוליטי חשוב מאוד באותה תקופה.

Similarly, in the Arab world,

בצורה דומה, בעולם הערבי,

there was what the great Arab historian Albert Hourani defines

התחילה תקופה שנקראה על ידי ההיסטוריון הדגול אלברט חוראני

העידן הליברלי.

as the Liberal Age.

He has a book, "Arabic Thought in the Liberal Age,"

יש לו ספר בשם "ההגות הערבית בעידן הליברלי 1789-1939".

והוא הגדיר את העידן הליברלי

and the Liberal Age, he defines as 19th century and early 20th century.

בתור המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20.

ניתן לשים לב שזו הייתה המגמה השלטת

Quite notably, this was the dominant trend in the early 20th century

בתחילת המאה ה-20

among Islamic thinkers and statesmen and theologians.

בין הפילוסופים, אנשי המדינה והתיאולוגים המוסלמים.

But there is a very curious pattern in the rest of the 20th century,

אבל קיימת מגמה מעניינת

בשאר המאה ה-20,

because we see a sharp decline in this Islamic modernist line.

בגלל שניתן לראות ירידה חדה

בכוח של המודרניזם האיסלמי.

And in place of that,

במקום זה,

what happens is that Islamism grows as an ideology which is authoritarian,

האיסלאם גדל

כאידיאולוגיה אוטוריטרית,

which is quite strident,

קרבית למדי,

which is quite anti-Western,

אנטי-מערבית,

שרוצה לשנות את החברה

and which wants to shape society based on a utopian vision.

לפי ההשקפה האוטופית שלה.

So Islamism is the problematic idea

אז איסלמיזם זה רעיון בעייתי

that really created a lot of problems in the 20th-century Islamic world.

שבאמת יצר הרבה בעיות

בעולם המוסלמי של המאה ה-20.

And even the very extreme forms of Islamism

ואפילו הצורות הקיצוניות ביותר של האיסלאם

led to terrorism in the name of Islam --

הובילו לטרור בשם האיסלאם --

נוהל שהוא למעשה נוגד את האיסלאם,

which is actually a practice that I think is against Islam,

but some, obviously, extremists, did not think that way.

אבל נראה שקיצוניים מסויימים אינם חושבים כך.

But there is a curious question:

אבל יש שאלה מעניינת:

If Islamic modernism was so popular in the 19th and early 20th centuries,

אם מודרניזם איסלמי היה כל כך פופולרי

במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20,

why did Islamism become so popular in the rest of the 20th century?

למה איסלמיזם נהיה כל כך פופולרי

בשאר המאה ה-20?

וזו שאלה שלפי דעתי

And this is a question, I think, which needs to be discussed carefully.

צריך לדון בזהירות.

In my book, I went into that question as well.

בספר שלי נגעתי בשאלה זו.

And actually, you don't need to be a rocket scientist to understand that.

לא צריך להיות גאון בשביל להבין את זה.

Just look at the political history of the 20th century,

פשוט צריך להסתכל על ההיסטוריה הפוליטית של המאה ה-20,

ורואים שהרבה דברים השתנו.

and you see things have changed a lot.

ההקשר השתנה.

The contexts have changed.

In the 19th century,

במאה ה-19,

when Muslims were looking at Europe as an example,

כשמוסלמים הסתכלו אל אירופה בתור דוגמא,

they were independent; they were more self-confident.

הם היו עצמאיים, יותר בטוחים בעצמם.

In the early 20th century, with the fall of the Ottoman Empire,

בתחילת המאה ה-20, עם נפילת האימפריה העות'מאנית,

the whole Middle East was colonized.

כל המזרח התיכון נהיה שטח כבוש של המערב.

And when you have colonialization, what do you have?

וכאשר יש שטח כבוש מה נוצר?

You have anti-colonialization.

תנועה נגד הכיבוש.

So Europe is not just an example now to emulate;

אז אירופה היא לא רק דוגמא לחיקוי;

it's an enemy to fight and to resist.

היא הפכה לאויב שנלחמים בו ומתנגדים לו.

So there's a very sharp decline in liberal ideas in the Muslim world,

אז הייתה ירידה חדה מאוד

ברעיונות ליבראליים בעולם המוסלמי,

ומה שנשאר זה זן הגנתי,

and what you see is more of a defensive, rigid, reactionary strain,

נוקשה וריאקציונרי (שמבקש לחזור למצב הקודם),

which led to Arab socialism, Arab nationalism

מה שהוביל לסוציאליזם ערבי, לאומניות ערבית

and ultimately to the Islamist ideology.

ובסופו של דבר לאידיאולוגיה האיסלמית.

And when the colonial period ended,

וכאשר תקופת הקולוניאליזם נגמרה,

what you had in place of that was generally secular dictators,

מי שקמו

היו, בכלליות, דיקטטורים חילוניים,

שאמרו שהם המדינה,

which say they're a country,

but did not bring democracy to the country,

אך למעשה לא הביאו דמוקרטיה למדינה,

and established their own dictatorship.

והקימו את הדיקטטורה שלהם.

And I think the West, at least some powers in the West,

ולפי דעתי המערב, או לפחות חלק מהמדינות במערב,

במיוחד ארצות הברית,

particularly the United States,

made the mistake of supporting those secular dictators,

עשו את הטעות שתמכו בדיקטטורים חילוניים אלה,

thinking that they were more helpful for their interests.

כשחשבו שאלה יהיו יותר יעילים לאינטרסים שלהם.

But the fact that those dictators suppressed democracy in their country

למעשה הדיקטטורים האלה

דיכאו את הדמוקרטיה בארצם

and suppressed Islamic groups in their country

ודיכאו קבוצות איסלמיות במדינות שלהם

actually made the Islamists much more strident.

מה שהפך את האיסלמיסטים ליותר קרביים.

כך קרה שבמאה ה-20,

So in the 20th century,

you had this vicious cycle in the Arab world,

נהיה מעגל קסמים בעולם הערבי

where you have a dictatorship suppressing its own people,

כאשר הדיקטטורה מדכאת את האנשים

including the Islamic pious,

כולל את המוסלמים האדוקים,

and they're reacting in reactionary ways.

והם מגיבים בדרכים ריאקציונריות.

There was one country, though,

למרות זאת הייתה מדינה אחת

which was able to escape or stay away from that vicious cycle.

שהצליחה להימנע

מאותו מעגל קסמים.

And that's the country where I come from, Turkey.

זו המדינה ממנה אני בא: טורקיה.

Turkey has never been colonized,

טורקיה מעולם לא הייתה תחת שילטון קולוניאליסטי,

כך שהיא נשארה מדינה עצמאית אחרי נפילת האימפריה העות'מאנית.

so it remained as an independent nation after the fall of the Ottoman Empire.

זה דבר אחד שצריך לזכור.

That's one thing to remember;

הם לא היו שותפים לאותו הייפ אנטי-קולוניאלי

it did not share the same anti-colonial hype

שניתן למצוא במדינות אחרות באזור.

that you can find in some other countries in the region.

Secondly, and most importantly,

דבר שני, והכי חשוב,

Turkey became a democracy

טורקיה נהייתה דמוקרטיה

earlier than any of the countries we are talking about.

מוקדם יותר משאר המדינות שאנו דנים בהן.

In 1950, Turkey had the first free and fair elections,

ב-1950, טורקיה ערכה לראשונה בחירות חופשיות והוגנות

דבר שסיים את המשטר האוטוקרטי החילוני,

which ended the more autocratic secular regime,

which was in the beginning of Turkey.

שזו היתה ההתחלה של טורקיה.

And the pious Muslims in Turkey

והמוסלמים האדוקים בטורקיה

saw that they could change the political system by voting.

ראו שהם יכולים לשנות את המערכת הפוליטית על ידי הצבעה.

And they realized that democracy is something compatible with Islam,

הם הבינו שדמוקרטיה היא מותאמת עם האיסלאם,

מותאמת עם הערכים שלה,

compatible with their values,

and they've been supportive of democracy.

ולכן הם תמכו בדמוקרטיה.

That's an experience

זוהי התנסות

that not every other Muslim nation in the Middle East had,

שלא הייתה לכל מדינה מוסלמית במזרח התיכון

עד לפני כמה זמן.

until very recently.

Secondly, in the past two decades,

בנוסף, בשני העשורים האחרונים,

thanks to globalization, thanks to the market economy,

תודות לגלובליזציה, תודות לכלכלת השוק,

thanks to the rise of a middle class,

תודות לעלייה של המעמד הבינוני,

we in Turkey see what I define as a rebirth of Islamic modernism.

אנחנו רואים בטורקיה

מה שאני מגדיר בתור תחייה מחדש של המודרניזם האיסלמי.

Now, there's the more urban middle-class pious Muslims

עכשיו יש את המעמד הבינוני של מוסלמים אדוקים שהוא עירוני יותר,

כשהם מסתכלים על המסורת שלהם

who, again, look at their tradition

ורואים שיש איתם כמה בעיות.

and see that there are some problems in the tradition,

והם מבינים שצריך להיות ביקורתיים כלפי בעיות אלה ולשנות אותן.

and understand that they need to be changed and questioned and reformed.

הם מסתכלים אל אירופה

And they look at Europe, and see an example, again, to follow.

ומסתכלים עליה בתור דוגמא לחיקוי.

They see an example, at least, to take some inspiration from.

הם אומרים בתור דוגמה להשראה.

זו הסיבה שבגללה תהליך האיחוד האירופי,

That's why the EU process, Turkey's effort to join the EU,

הניסיון של טורקיה להצטרף לאיחוד האירופי,

נתמך בתוך טורקיה

has been supported inside Turkey by the Islamic pious,

על ידי המוסלמים האדוקים,

while some secular nationalists were against it.

כאשר כמה מהמדינות החילוניות הם נגד זה.

Well, that process has been a little bit blurred

התהליך הזה הוא טיפה מעורפל

על ידי העובדה שלא כל האירופאים מסבירי פנים --

by the fact that not all Europeans are that welcoming,

אבל זה כבר סיפור אחר.

but that's another discussion.

But the pro-EU sentiment in Turkey in the past decade

אבל הרגש של תמיכה באיחוד האירופי שקיים בטורקיה בעשור האחרון

has become almost an Islamic cause and supported by the Islamic liberals

נהיה כמעט מטרה איסלאמית,

ונתמכת על ידי מוסלמים ליבראלים

and the secular liberals as well, of course.

וחילונים ליבראלים, כמובן.

And thanks to that,

ותודות לכך,

Turkey has been able to reasonably create a success story

טורקיה נהייתה לסיפור הצלחה יחסית

in which Islam and the most pious understandings of Islam

כאשר איסלאם והתובנות האדוקות ביותר של האיסלאם

have become part of the democratic game,

נהיו חלק מהמשחק הדמוקרטי,

and even contributes to the democratic and economic advance of the country.

ואפילו תרמו לקידמה הדמוקרטית והכלכלית

של המדינה.

And this has been an inspiring example right now

זו הייתה דוגמא מעוררת השראה

לכמה מהתנועות האיסלמיות

for some of the Islamic movements

ולכמה מהמדינות בעולם הערבי.

or some of the countries in the Arab world.

You must have all seen the Arab Spring,

אני מניח שכולכם ראיתם את האביב הערבי,

which began in Tunis and in Egypt.

שהתחיל בתוניסיה ומצרים.

Arab masses just revolted against their dictators.

המוני ערבים

פשוט מרדו כנגד הדיקטטורים שלהם.

They were asking for democracy; they were asking for freedom.

הם ביקשו דמוקרטיה; הם ביקשו את החופש שלהם,

וראינו שהם לא הפכו למפלצת האיסלמיסטית

And they did not turn out to be the Islamist boogeyman

that the dictators were always using to justify their regime.

שהדיקטטורים תמיד השתמשו

בכדי להצדיק את המשטר שלהם.

הם אמרו "אנחנו רוצים חופש, אנחנו רוצים דמוקרטיה.

They said, "We want freedom; we want democracy.

We are Muslim believers,

אנחנו מוסלמים מאמינים,

but we want to be living as free people in free societies."

אבל אנחנו רוצים לחיות כאנשים חופשיים בחברה חופשית."

כמובן שהדרך עוד ארוכה.

Of course, this is a long road.

דמוקרטיה איננה הישג שקורה בן לילה;

Democracy is not an overnight achievement; it's a process.

זה תהליך.

אבל זה עידן מבטיח

But this is a promising era in the Muslim world.

בעולם המוסלמי.

ואני מאמין שהמודרניזם האיסלמי

And I believe that the Islamic modernism which began in the 19th century,

שהתחיל במאה ה-19,

but which had a setback in the 20th century

אך נתקל בקשיים במאה ה-20

בגלל בעיות פוליטיות בעולם המוסלמי,

because of the political troubles of the Muslim world,

חווה כרגע תחייה מחדש.

is having a rebirth.

ואני חושב שהמסר הוא

And I think the takeaway message from that would be that Islam,

שהאיסלאם,

despite some of the skeptics in the West,

למרות כמה ספקנים במערב,

has the potential in itself

הוא בעל פוטנציאל בפני עצמו

to create its own way to democracy, create its own way to liberalism,

ליצור את הדרך שלו לדמוקרטיה, ליצור את הדרך שלו לליברליזם,

create its own way to freedom.

ליצור את הדרך שלו לחופש.

They just should be allowed to work for that.

פשוט צריך לתת להם לעבוד על זה.

תודה רבה.

Thanks so much.

(Applause)

(מחיאות כפיים)