Why the universe seems so strange | Richard Dawkins

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Sigal Tifferet

My title: "Queerer than we can suppose: the strangeness of science."

הכותרת של הרצאתי היא:

"משונה מפי שנוכל לשער: מוזרוּת המדע."

"Queerer than we can suppose" comes from J.B.S. Haldane, the famous biologist,

"משונה מכפי שנוכל לשער" הוא ביטוי של ג'ב"ס הולדיין,

הביולוג המפורסם, שאמר, "אישית, אני חושד

who said, "Now, my own suspicion is that the universe is not only queerer

"שהיקום לא רק משונה מכפי שאנו משערים,

than we suppose, but queerer than we can suppose.

"אלא משונה מכפי שביכולתנו לשער.

I suspect that there are more things in heaven and earth

אני מניח שישנם" בשמיים ובארץ דברים

than are dreamed of, or can be dreamed of, in any philosophy."

"שנפלאו או ייפלאו מדעת חכמינו." (ע"פ שייקספיר)

Richard Feynman compared the accuracy of quantum theories --

ריצ'רד פיינמן משווה את דיוק התיאוריות הקוונטיות --

החיזויים הניסיוניים --

experimental predictions --

to specifying the width of North America to within one hair's breadth of accuracy.

לנסיון לקבוע את רוחבה של צפון-אמריקה

ברמת-דיוק של עובי שערה.

This means that quantum theory has got to be, in some sense, true.

משמע שתורת הקוונטים צריכה להיות איכשהו נכונה.

Yet the assumptions that quantum theory needs to make

ועדיין, ההנחות שתורת הקוונטים צריכה להניח

in order to deliver those predictions are so mysterious

כדי להפיק תחזיות אלה הן כה מסתוריות,

that even Feynman himself was moved to remark,

שאפילו פיינמן עצמו חש צורך להעיר:

"If you think you understand quantum theory,

"מי שחושב שהבין את תורת הקוונטים,

you don't understand quantum theory."

"לא מבין את תורת הקוונטים."

(צחוק)

It's so queer that physicists resort to one or another

היא כה משונה,

שפיזיקאים מחפשים מפלט בפרשנות פרדוקסלית כזו או אחרת לגביה.

paradoxical interpretation of it.

David Deutsch, who's talking here, in "The Fabric of Reality,"

דייויד דויטש, שמרצה כאן, מאמץ ב"מארג המציאות" שלו

embraces the many-worlds interpretation of quantum theory,

את פרשנות "ריבוי העולמות" של תורת הקוונטים,

because the worst that you can say about it

כי הדבר הגרוע ביותר שניתן לומר עליה,

זה שהיא בזבזנית עד גיחוך.

is that it's preposterously wasteful.

It postulates a vast and rapidly growing number of universes existing in parallel,

היא מניחה שיש מספר עצום וגדל במהירות של יקומים,

שמתקיימים במקביל ואינם ניתנים לגילוי הדדי

mutually undetectable,

except through the narrow porthole of quantum mechanical experiments.

אלא מבעד לאשנב הצר של ניסויי המכניקה הקוונטית.

And that's Richard Feynman.

דברי ריצ'רד פיינמן.

The biologist Lewis Wolpert believes

הביולוג לואיס וולפרט מאמין שמוזרות הפיזיקה המודרנית

that the queerness of modern physics

is just an extreme example.

היא פשוט דוגמה קיצונית

Science, as opposed to technology,

המדע, בניגוד לטכנולוגיה, נוהג להתעלל בשכל הישר;

does violence to common sense.

Every time you drink a glass of water, he points out,

בכל פעם שאתם שותים כוס מים, הוא מציין,

the odds are that you will imbibe at least one molecule

יש סיכוי שתשתו לפחות מולקולה אחת

that passed through the bladder of Oliver Cromwell.

שעברה דרך שלפוחית השתן של אוליבר קרומוול.

(Laughter)

(צחוק)

It's just elementary probability theory.

זו תיאוריית הסתברות אלמנטרית.

(Laughter)

The number of molecules per glassful is hugely greater

מספר המולקולות בכוס מים אחת גדול בהרבה

than the number of glassfuls, or bladdersful, in the world.

ממספר הכוסות או השלפוחיות המלאות בעולם,

And of course, there's nothing special about Cromwell or bladders --

וכמובן שזה לא ייחודי לקרומוול או לשלפוחיות שתן:

you have just breathed in a nitrogen atom

כרגע נשמתם אטום חנקן

that passed through the right lung of the third iguanodon

שעבר דרך הריאה הימנית של האיגואנדון השלישי

משמאל לעץ הציקס הגבוה

to the left of the tall cycad tree.

"Queerer than we can suppose."

"משונה מכפי שנוכל לשער".

What is it that makes us capable of supposing anything,

מהו הדבר שמאפשר לנו לשער דברים,

and does this tell us anything about what we can suppose?

והאם זה אומר לנו משהו לגבי הדברים שאנו יכולים לשער?

Are there things about the universe that will be forever beyond our grasp,

האם יש בנוגע ליקום דברים ,שיישארו לנצח מעבר לתפישתנו

but not beyond the grasp of some superior intelligence?

אך לא מעבר לתפישתה של איזו תבונה נעלה יותר?

Are there things about the universe

האם יש דברים בנוגע ליקום

שעקרונית, אינם ניתנים לתפישה ע"י שום מוח,

that are, in principle, ungraspable by any mind,

however superior?

נעלה ככל שיהיה?

The history of science has been one long series of violent brainstorms,

תולדות המדע היו סדרה ארוכה של סיעורי-מוח אלימים,

as successive generations have come to terms with

כשדור אחר דור משלים עם מציאות קיומן

של רמות הולכות וגדלות של מוזרות ביקום.

increasing levels of queerness in the universe.

We're now so used to the idea that the Earth spins,

אנו כה מורגלים ברעיון שכדור הארץ הוא שמסתובב,

rather than the Sun moves across the sky,

ולא השמש היא שנעה בשמים, עד שקשה לנו להבין

it's hard for us to realize

what a shattering mental revolution that must have been.

איזו מהפכה מנטלית מזעזעת היה הרעיון הזה.

After all, it seems obvious that the Earth is large and motionless,

הרי למראית-עין ברור שכדור הארץ הוא גדול ונייח

the Sun, small and mobile.

והשמש קטנה וניידת,

But it's worth recalling Wittgenstein's remark on the subject:

אך כדאי לזכור את דברי ויטגנשטיין בנושא זה.

"Tell me," he asked a friend, "why do people always say

"אמור לי," הוא שאל את חברו,

"מדוע אנשים אומרים תמיד שהיה טבעי להניח

it was natural for man to assume that the Sun went 'round the Earth,

"שהשמש חגה סביב כדור הארץ "ולא שכדור הארץ הוא שחג סביבה?"

rather than that the Earth was rotating?"

And his friend replied, "Well, obviously,

וחברו ענה,

because it just looks as though the Sun is going round the Earth."

"טוב, ברור שזה בגלל שפשוט נראה כאילו השמש נעה סביב הארץ!"

Wittgenstein replied, "Well, what would it have looked like

ענה ויטגנשטיין: "אז איך זה היה נראה,

if it had looked as though the Earth was rotating?"

"אילו היה נראה כאילו דווקא הארץ היא זו שנעה?"

(Laughter)

(צחוק)

המדע לימדנו, חרף כל אינטואיציה,

Science has taught us, against all intuition,

שדברים מוצקים למראית-עין, כמו גבישים וסלעים,

that apparently solid things, like crystals and rocks,

are really almost entirely composed of empty space.

למעשה מורכבים כמעט לגמרי מחלל ריק.

And the familiar illustration is the nucleus of an atom

והדוגמה המוכרת היא להמשיל את גרעין האטום לזבוב

is a fly in the middle of a sports stadium,

שניצב באמצע איצטדיון,

and the next atom is in the next sports stadium.

כשהאטום הקרוב ביותר הוא זבוב באיצטדיון הסמוך.

So it would seem the hardest, solidest, densest rock

כך שנראה שהסלע הכי קשה, איתן ומוצק,

is really almost entirely empty space,

הוא בעצם כמעט כולו חלל שריקנותו מופרת בחלקיקים זעירים,

broken only by tiny particles so widely spaced they shouldn't count.

שמרוחקים כל-כך זה מזה עד שאינם משנים.

Why, then, do rocks look and feel solid and hard and impenetrable?

אז מדוע הסלעים נראים ומורגשים מוצקים, קשים ובלתי-חדירים?

As an evolutionary biologist, I'd say this: our brains have evolved

כביולוג אבולוציוני אומר כך:

מוחותינו התפתחו כדי לסייע לנו לשרוד

to help us survive within the orders of magnitude, of size and speed

במסגרת סדרי הגודל והמהירות בהם פועל גופנו.

which our bodies operate at.

We never evolved to navigate in the world of atoms.

מעולם לא התפתחנו כך שנוכל להתמצא בעולם האטומים.

If we had, our brains probably would perceive rocks

כי אם כן, מוחותינו היו ודאי מצליחים לתפוש שהסלע מלא בחלל ריק.

as full of empty space.

Rocks feel hard and impenetrable

הסלע מורגש קשה ובלתי-חדיר למגע ידינו,

to our hands, precisely because objects like rocks and hands

בדיוק מפני שעצמים כמו סלעים וידיים

לא יכולים לחדור אלה לתוך אלה.

cannot penetrate each other.

It's therefore useful

לכן מועיל למוחנו ליצור מושגים כמו "מוצקוּת" ו"אי-חדירוּת",

for our brains to construct notions like "solidity" and "impenetrability,"

because such notions help us to navigate our bodies

כי מושגים אלה מסייעים לנו לנווט את גופינו

דרך עולם בסדר-גודל בינוני שבו עלינו להתמצא.

through the middle-sized world in which we have to navigate.

Moving to the other end of the scale,

אם לעבור לקיצוניות השניה, אבותינו לא הצטרכו לנווט בקוסמוס

our ancestors never had to navigate through the cosmos

at speeds close to the speed of light.

במהירויות קרובות למהירות האור. אילו כך היה,

If they had, our brains would be much better at understanding Einstein.

מוחותינו היו מיטיבים יותר להבין את איינשטיין.

I want to give the name "Middle World" to the medium-scaled environment

ברצוני לכנות "עולם תיכון"

את הסביבה בעלת קנה-המידה הבינוני בה פיתחנו את היכולת לתפקד...

in which we've evolved the ability to take act --

nothing to do with "Middle Earth" --

שום קשר לארץ התיכונה; "עולם תיכון".

Middle World.

(צחוק)

(Laughter)

We are evolved denizens of Middle World,

התפתחנו כתושביו של העולם התיכון,

and that limits what we are capable of imagining.

וזה מגביל את מה שביכולתנו לדמיין.

We find it intuitively easy to grasp ideas like,

אינטואיטיבית, קל לנו לתפוש רעיונות

כמו זה: כאשר ארנב, שנע במהירות הבינונית

when a rabbit moves at the sort of medium velocity

שבה נעים ארנבים ועצמים אחרים של העולם התיכון,

at which rabbits and other Middle World objects move,

and hits another Middle World object like a rock, it knocks itself out.

והוא נתקל בעצם עולם-תיכון אחר, כמו סלע, הוא מתעלף.

May I introduce Major General Albert Stubblebine III,

הבה ואציג לפניכם את האלוף אלברט סטבלביין השלישי,

commander of military intelligence in 1983.

מפקד הביון הצבאי ב-1983.

"...[He] stared at his wall in Arlington, Virginia, and decided to do it.

הוא בהה בקיר משרדו בארלינגטון שבוירג'יניה,

והחליט לפעול.

As frightening as the prospect was, he was going into the next office.

ככל שסיכויי ההצלחה מפחידים, בכוונתו לעבור אל המשרד הסמוך.

He stood up and moved out from behind his desk.

הוא נעמד ויצא מאחורי שולחנו.

'What is the atom mostly made of?' he thought, 'Space.'

"ממה בעיקר עשוי האטום?" חשב. "מחלל."

He started walking. 'What am I mostly made of? Atoms.'

הוא החל ללכת.

"ממה בעיקר עשוי אני? מאטומים."

He quickened his pace, almost to a jog now.

הוא החיש את צעדיו, עכשיו הוא כמעט רץ.

'What is the wall mostly made of?'

"ממה בעיקר עשוי הקיר? מאטומים!

(Laughter)

'Atoms!'

All I have to do is merge the spaces.

"עלי רק למזג את החללים."

ואז גנרל סטבלביין חבט בכוח את אפו בקיר משרדו.

Then, General Stubblebine banged his nose hard on the wall of his office.

Stubblebine, who commanded 16,000 soldiers,

סטבלביין, מפקדם של 16,000 חיילים,

was confounded by his continual failure to walk through the wall.

נדהם מכשלונו החוזר ונשנה לעבור דרך הקיר.

He has no doubt that this ability will one day be a common tool

אין בליבו ספק שיום אחד, יכולת זו תהיה פריט רגיל

in the military arsenal.

בארסנל הנשק הצבאי.

Who would screw around with an army that could do that?"

מי יתעסק עם צבא שיכול לעשות דבר כזה?

That's from an article in Playboy,

זה לקוח ממאמר ב"פלייבוי" אותו קראתי לפני כמה ימים.

which I was reading the other day.

(Laughter)

(צחוק)

I have every reason to think it's true;

יש לי כל הסיבות להניח שזו אמת;

ואני קראתי "פלייבוי" כי גם לי היה מאמר שם.

I was reading Playboy because I, myself, had an article in it.

(Laughter)

(צחוק)

Unaided human intuition, schooled in Middle World,

האינטואיציה האנושית שטופחה ללא עזרים בעולם התיכון

מתקשה להאמין לגלילאו,

finds it hard to believe Galileo when he tells us

האומר לנו שעצם כבד ועצם קל, בהעדר חיכוך באוויר,

a heavy object and a light object, air friction aside,

would hit the ground at the same instant.

יפגעו בקרקע בו-זמנית.

And that's because in Middle World, air friction is always there.

וזה בגלל שבעולם התיכון יש תמיד חיכוך אוויר.

If we'd evolved in a vacuum,

אילו התפתחנו בריק,

we would expect them to hit the ground simultaneously.

היינו באופן טבעי מצפים מהם לפגוע בו-זמנית בקרקע.

אילו היינו חיידקים,

If we were bacteria,

constantly buffeted by thermal movements of molecules,

הנחבטים ללא-הרף בתנועות התרמיות של המולקולות,

it would be different.

זה היה שונה. אך אנו, שוכני העולם התיכון,

But we Middle-Worlders are too big to notice Brownian motion.

גדולים מכדי לזהות תנועה בראונית.

In the same way, our lives are dominated by gravity,

באותו האופן, חיינו נשלטים ע"י כוח הכבידה,

but are almost oblivious to the force of surface tension.

אך אנו כמעט ומתעלמים מכוחו של מתח-הפנים.

A small insect would reverse these priorities.

מבחינת החרק הקטן, העדיפויות הללו הפוכות.

Steve Grand -- he's the one on the left,

סטיב גרנד -- זה האיש שם משמאל,

Douglas Adams is on the right.

מימין עומד דאגלס אדמס -- סטיב גרנד,

Steve Grand, in his book, "Creation: Life and How to Make It,"

בספרו "בריאה: החיים ואיך לחיותם",

is positively scathing about our preoccupation with matter itself.

מתייחס בצורה נוקבת לעיסוק-היתר שלנו בחומר עצמו.

We have this tendency to think that only solid, material things

"אנו נוטים לחשוב שרק דברים מוצקים וחומריים

are really things at all.

"הם באמת דברים.

Waves of electromagnetic fluctuation in a vacuum seem unreal.

"תנודות של גלים אלקטרומגנטיים בריק נדמות לנו לא-אמיתיות.

Victorians thought the waves had to be waves in some material medium:

"הויקטוריאנים חשבו שהגלים וודאי עוברים באיזה תווך חומרי,

the ether.

"האֶתֶר.

But we find real matter comforting

"אך אנו מוצאים נחמה בחומר הממשי

only because we've evolved to survive in Middle World,

"רק משום שהתפתחנו לשרידה בעולם התיכון,

where matter is a useful fiction.

"שבו החומר הוא בדיה שימושית."

מערבולת, לפי סטיב גרנד, היא בעלת ממשות בדיוק כשל סלע.

A whirlpool, for Steve Grand, is a thing with just as much reality

as a rock.

In a desert plain in Tanzania,

במישור מדברי בטנזניה, בצל הר-הגעש אול דוניו לנגאי,

in the shadow of the volcano Ol Doinyo Lengai,

there's a dune made of volcanic ash.

יש דיונה עשויה אפר וולקני.

The beautiful thing is that it moves bodily.

היפה בה הוא, שהיא מתנועעת כגוף חי.

It's what's technically known as a "barchan,"

טכנית, היא קרויה "ברחן",

and the entire dune walks across the desert in a westerly direction

והדיונה כולה נעה על פני המדבר מערבה

at a speed of about 17 meters per year.

במהירות של כ-17 מטר לשנה.

It retains its crescent shape and moves in the direction of the horns.

היא שומרת על צורת חצי-סהר ונעה בכיוון הקרניים.

What happens is that the wind blows the sand up the shallow slope

מה שקורה הוא שהרוח מעיפה את החול

במעלה המדרון המתון בצד האחד,

on the other side,

and then, as each sand grain hits the top of the ridge, it cascades down

וכשכל גרגר-חול מגיע לראש הרכס,

הוא מידרדר מטה לחלק הפנימי של חצי הסהר,

on the inside of the crescent,

and so the whole horn-shaped dune moves.

וכך נעה כל הדיונה בעלת צורת הקרניים.

Steve Grand points out that you and I are, ourselves,

סטיב גרנד מצביע על כך שאתם ואני, אנו עצמנו,

more like a wave than a permanent thing.

מהווים יותר גל מאשר דבר קבוע.

He invites us, the reader,

הוא מזמין אותנו, את הקורא: "חישבו על חוויה מהילדות,

to think of an experience from your childhood,

something you remember clearly,

"משהו שאתם זוכרים בבהירות,

something you can see, feel, maybe even smell,

"משהו שאתם יכולים לראות, לחוש, אולי אף להריח,

as if you were really there.

"כאילו אתם ממש שם.

After all, you really were there at the time, weren't you?

"אחרי הכל, הרי הייתם שם אז, נכון?"

How else would you remember it?

"אחרת, איך הייתם זוכרים זאת?

But here is the bombshell: You weren't there.

"אך הנה הפצצה: לא הייתם שם.

"שום אטום שנמצא בגופכם היום לא היה שם, כשאותו אירוע התרחש.

Not a single atom that is in your body today

was there when that event took place.

Matter flows from place to place

החומר זורם ממקום למקום

and momentarily comes together to be you.

"ולזמן-מה מצטרף לכלל 'אתם'.

"לכן, מי שלא תהיו, אינכם החומר

Whatever you are, therefore,

you are not the stuff of which you are made.

"ממנו אתם עשויים.

If that doesn't make the hair stand up on the back of your neck,

"אם זה לא מסמר את שיער עורפכם,

read it again until it does, because it is important.

"קיראו זאת שוב עד ששיערכם יסמור, כי זה חשוב."

So "really" isn't a word that we should use with simple confidence.

כך ש"באמת" אינה מילה שבה כדאי שנשתמש בבטחון פשוט.

אם לנויטרינו היה מוח שהתפתח אצל אבותיו שגודלם כשל נויטרינו,

If a neutrino had a brain,

which it evolved in neutrino-sized ancestors,

it would say that rocks really do consist of empty space.

היה אומר שהסלעים אכן מורכבים מחלל ריק.

We have brains that evolved in medium-sized ancestors

לנו יש מוחות שהתפתחו אצל אבות מסדר-גודל בינוני,

which couldn't walk through rocks.

שלא יכלו לעבור דרך סלעים.

"Really," for an animal, is whatever its brain needs it to be

עבור חיה, "אמיתי" הוא כל מה שמוחה צריך שזה יהיה

in order to assist its survival.

כדי לתמוך בשרידתה,

ומכיוון שמינים שונים חיים בעולמות שונים,

And because different species live in different worlds,

there will be a discomforting variety of "reallys."

יהיה תמיד מגוון גדול עד אי-נוחות של "אמיתיים".

What we see of the real world is not the unvarnished world,

מה שאנו רואים מן העולם האמיתי איננו העולם כמות שהוא,

but a model of the world, regulated and adjusted by sense data,

אלא דגם של העולם, מווסת ומותאם ע"י נתוני חושים,

but constructed so it's useful for dealing with the real world.

אך בנוי להיות מועיל בהתמודדות עם העולם האמיתי.

The nature of the model depends on the kind of animal we are.

טיבו של הדגם תלוי בסוג החיה שאנחנו.

חיה מעופפת זקוקה לדגם שונה

A flying animal needs a different kind of model

from a walking, climbing or swimming animal.

מזה של חיה מהלכת, מטפסת או שוחה.

A monkey's brain must have software capable of simulating

למוח של קוף חייבת להיות תוכנה שמסוגלת לדמות

a three-dimensional world of branches and trunks.

עולם תלת-מימדי של ענפים וגזעים.

התוכנה של החולד, שמחוללת את המודל של עולמו,

A mole's software for constructing models of its world will be customized

תותאם לשימוש תת-קרקעי.

for underground use.

A water strider's brain doesn't need 3D software at all,

מוח של רץ-מים איננו זקוק כלל לתוכנה תלת-מימדית,

since it lives on the surface of the pond,

משום שהוא חי על פני-השטח של השלולית

in an Edwin Abbott flatland.

ב"ארצשטוחה" של אדווין אבוט.

I've speculated that bats may see color with their ears.

כבר שיערתי שייתכן שעטלפים רואים צבעים באמצעות אוזניהם.

The world model that a bat needs in order to navigate

דגם העולם שהעטלף זקוק לו כדי לנווט בשלושה מימדים וללכוד חרקים

through three dimensions catching insects

must be pretty similar to the world model that any flying bird --

ודאי דומה מאד לדגם העולם שנחוץ לכל ציפור-יום מעופפת, כמו סנונית,

a day-flying bird like a swallow -- needs to perform the same kind of tasks.

כדי לבצע משימות מאותו סוג.

העובדה שהעטלף משתמש בהדים באפלה מוחלטת,

The fact that the bat uses echoes in pitch darkness

to input the current variables to its model,

כדי לקבל את קלט המשתנים של הדגם שלו,

while the swallow uses light, is incidental.

בעוד שהסנונית מנצלת את האור, היא שולית בלבד.

Bats, I've even suggested, use perceived hues, such as red and blue,

טענתי גם שלעטלפים יש תפישת גוונים, כמו אדום וכחול,

as labels, internal labels, for some useful aspect of echoes --

בתור תוויות פנימיות עבור היבטי-הדים מועילים --

perhaps the acoustic texture of surfaces, furry or smooth and so on --

אולי התבנית האקוסטית של משטחים פרוותיים, חלקים וכדומה,

in the same way as swallows or indeed, we, use those perceived hues --

כפי שסנוניות, ובעצם גם אנו,

משתמשים במושגי גוונים אלה -- אדום וכחול וכדומה --

redness and blueness, etc. --

to label long and short wavelengths of light.

לתיוג אורכי-גל קצרים וארוכים של אור.

There's nothing inherent about red that makes it long wavelength.

אין במהותו של הצבע האדום דבר שהופך אותו לגל-אור ארוך.

The point is that the nature of the model is governed by how it is to be used,

הנקודה היא שטבעו של המודל נקבע לפי השימוש שייעשה בו,

rather than by the sensory modality involved.

ולא לפי התפישה החושית המעורבת בכך.

J.B.S. Haldane himself had something to say about animals

ל-ג'ב"ס הולדיין עצמו

היה משהו לומר על בעלי-חיים שהריח מושל בעולמם.

whose world is dominated by smell.

Dogs can distinguish two very similar fatty acids, extremely diluted:

כלבים יכולים להבחין בין שתי חומצות שומניות דומות מאד,

כשהן מדוללות מאד: חומצה קפרילית וחומצה קפרואית.

caprylic acid and caproic acid.

The only difference, you see,

ההבדל היחיד ביניהן הוא שלאחת יש זוג נוסף של אטומי פחמן.

is that one has an extra pair of carbon atoms in the chain.

Haldane guesses that a dog would probably be able to place the acids

הולדיין ניחש שהכלב כנראה יכול לזהות את מיקום החומצות

in the order of their molecular weights by their smells,

לפי סדר משקלן המולקולרי על פי ריחן,

just as a man could place a number of piano wires

בדיוק כפי שאדם מסוגל לקבוע מיקום של מיתרי פסנתר לפי האורך

in the order of their lengths by means of their notes.

על סמך התווים שלהם.

Now, there's another fatty acid, capric acid,

יש חומצה שומנית נוספת, חומצה קאפרית,

which is just like the other two,

שהיא בדיוק כמו שתי הקודמות,

except that it has two more carbon atoms.

אלא שיש לה עוד שני אטומי פחמן.

A dog that had never met capric acid would, perhaps,

כלב שמעולם לא נתקל בחומצה קאפרית אולי לא יתקשה לדמיין את ריחה

have no more trouble imagining its smell

than we would have trouble imagining a trumpet, say,

יותר משנתקשה אנו לדמיין חצוצרה שמנגנת תו אחד גבוה יותר

playing one note higher than we've heard a trumpet play before.

מכל חצוצרה ששמענו עד אז.

Perhaps dogs and rhinos and other smell-oriented animals smell in color.

אולי כלבים, קרנפים וחיות מוכוונות-ריח אחרות

מריחות בצבעים.

And the argument would be exactly the same as for the bats.

והטיעון זהה בדיוק כמו בעניין העטלפים.

Middle World -- the range of sizes and speeds

העולם התיכון -- תחום הגדלים והמהירויות

which we have evolved to feel intuitively comfortable with --

שהתפתחנו להרגיש איתם נוח בצורה אינטואיטיבית,

is a bit like the narrow range of the electromagnetic spectrum

דומה קצת לתחום הצר של הספקטרום האלקטרומגנטי

that we see as light of various colors.

שאנו רואים בצורת אור בצבעים שונים.

We're blind to all frequencies outside that,

אנו עיוורים לכל שאר התדירויות, אלא אם ניעזר במכשירים.

unless we use instruments to help us.

Middle World is the narrow range of reality

העולם התיכון הוא תחום המציאות הצר שאנו שופטים כנורמלי,

which we judge to be normal, as opposed to the queerness

בניגוד למוזרות של הקטן ביותר, הגדול ביותר והמהיר ביותר.

of the very small, the very large and the very fast.

ונוכל גם ליצור ספקטרום דומה של אי-סבירויות;

We could make a similar scale of improbabilities;

nothing is totally impossible.

דבר איננו לגמרי בלתי-אפשרי.

Miracles are just events that are extremely improbable.

ניסים הם רק אירועים בלתי-סבירים באורח קיצוני.

A marble statue could wave its hand at us;

פסל-שיש היה יכול לנופף לנו בידו;

the atoms that make up its crystalline structure

האטומים שיוצרים את מבנהו הגבישי ממילא מרצדים קדימה ואחורה.

are all vibrating back and forth anyway.

Because there are so many of them,

בגלל שהם רבים כל כך,

and because there's no agreement among them

ובגלל שאין ביניהם הסכמה בנוגע לכיוון התנועה המועדף,

in their preferred direction of movement,

the marble, as we see it in Middle World, stays rock steady.

השיש, כפי שאנו רואים אותו בעולם התיכון, נותר קשיח.

But the atoms in the hand could all just happen to move

אך אטומי היד היו יכולים לנוע במקרה כולם יחד

the same way at the same time, and again and again.

בו-זמנית באותו כיוון, שוב ושוב,

In this case, the hand would move,

ואז היד היה נעה והיינו רואים שהיא מנופפת לנו בעולם התיכון.

and we'd see it waving at us in Middle World.

The odds against it, of course, are so great

מובן שהסיכויים נגד זה כה גדולים,

that if you set out writing zeros at the time of the origin of the universe,

שאם התחלתם לרשום אפסים בתחילת היקום

you still would not have written enough zeros to this day.

הרי שעד עצם היום הזה טרם כתבתם מספיק אפסים.

Evolution in Middle World has not equipped us

האבולוציה בעולם התיכון לא ציידה אותנו לטפל בארועים מאד לא-סבירים;

to handle very improbable events; we don't live long enough.

איננו חיים מספיק זמן לשם כך.

In the vastness of astronomical space and geological time,

במרחבים העצומים של החלל האסטרונומי והזמן הגיאולוגי,

that which seems impossible in Middle World

מה שנראה בלתי-אפשרי בעולם התיכון,

might turn out to be inevitable.

עשוי להתברר כבלתי-נמנע.

One way to think about that is by counting planets.

דרך אחת לחשוב על כך היא לספור כוכבי-לכת.

We don't know how many planets there are in the universe,

איננו יודעים כמה כוכבי-לכת יש ביקום,

אך אומדן טוב יהיה כ-100 מיליארד מיליארדים.

but a good estimate is about 10 to the 20, or 100 billion billion.

And that gives us a nice way to express our estimate of life's improbability.

וזה נותן לנו דרך נחמדה לבטא את אומדננו

לגבי אי-סבירותם של החיים.

We could make some sort of landmark points along a spectrum of improbability,

ניתן לקבוע כמה נקודות ציון על פני ספקרטרום האי-סבירות,

which might look like the electromagnetic spectrum we just looked at.

שעשוי להיראות כספקטרום האלקטרומגנטי שזה עתה עסקנו בו.

If life has arisen only once on any --

אם החיים הופיעו רק פעם אחת בכל...

life could originate once per planet, could be extremely common

כוונתי, החיים יכלו להופיע אחת לכוכב-לכת,

להיות מאד נפוצים, או להופיע אחת למערכת שמש,

or it could originate once per star

or once per galaxy or maybe only once in the entire universe,

או אחת לגלקסיה,

ואולי רק פעם אחת בכל היקום,

in which case it would have to be here.

ובמקרה זה, כאן.

And somewhere up there would be the chance

ואז אולי יש גם סיכוי שצפרדע תהפוך לנסיך,

that a frog would turn into a prince,

and similar magical things like that.

ודברים קסומים כגון זה.

If life has arisen on only one planet in the entire universe,

אם החיים הופיעו רק בכוכב-לכת אחד ביקום כולו,

that planet has to be our planet, because here we are talking about it.

זהו מן הסתם כוכב הלכת שלנו,

כי הרי אנו כאן, משוחחים על כך.

וזה אומר שאם ברצוננו לצאת נשכרים מכך,

And that means that if we want to avail ourselves of it,

we're allowed to postulate chemical events in the origin of life

מותר לנו להניח שבראשית החיים ארעו אירועים כימיים

which have a probability as low as one in 100 billion billion.

שסבירותם נמוכה כדי אחד למאה מיליארד מיליארדים.

איני חושב שניאלץ להסתפק בכך,

I don't think we shall have to avail ourselves of that,

because I suspect that life is quite common in the universe.

כי אני חושד שהחיים אכן נפוצים למדי ביקום.

And when I say quite common, it could still be so rare

ואף באומרי "נפוצים למדי", עדיין ייתכן שהם כה נדירים,

that no one island of life ever encounters another,

עד ששום אי של חיים לא יפגוש אי-פעם אי אחר,

which is a sad thought.

וזו מחשבה מעציבה.

How shall we interpret "queerer than we can suppose?"

כיצד עלינו לפרש את "משונה מכפי שנוכל לשער?"

Queerer than can in principle be supposed,

כ"משונה מכפי שניתן עקרונית לשער"?

or just queerer than we can suppose, given the limitations

או רק "משונה מכפי שאנו יכולים לשער,

"לאור מגבלות החניכה האבולוציונית של מוחנו בעולם התיכון"?

of our brain's evolutionary apprenticeship in Middle World?

הנוכל, ע"י הכשרה ואימון, לשחרר עצמנו מהעולם התיכון,

Could we, by training and practice,

emancipate ourselves from Middle World

and achieve some sort of intuitive as well as mathematical understanding

ולהשיג איזו הבנה אינטואיטיבית כמו גם הבנה מתמטית

of the very small and the very large?

של הקטן ביותר ושל הגדול ביותר?

I genuinely don't know the answer.

באמת שאיני יודע את התשובה.

I wonder whether we might help ourselves to understand, say, quantum theory,

אני תוהה אם נוכל לעזור לעצמנו להבין,

נניח, את תורת הקוונטים, אם נחנך ילדים לשחק במשחקי מחשב

if we brought up children to play computer games

החל משחר הילדות,

beginning in early childhood,

which had a make-believe world of balls going through two slits on a screen,

משחקים שיש בהם מין עולם דמיוני

של כדורים שעוברים דרך שני חריצים על המסך,

a world in which the strange goings-on of quantum mechanics were enlarged

עולם שבו אירועיה המוזרים של מכניקת הקוונטים

יוגדלו ע"י יכולת השכנוע הממוחשבת,

by the computer's make-believe,

so that they became familiar on the Middle-World scale of the stream.

והם יוכלו להתוודע על צג המחשב לקנה-המידה של העולם התיכון.

And similarly, a relativistic computer game,

ובדומה לכך, משחק מחשב יחסותי, שבו עצמים במסך

in which objects on the screen manifest the Lorentz contraction, and so on,

מדגימים את "טרנספורמציות לורנץ" וכד',

to try to get ourselves -- to get children into the way of thinking about it.

כדי לנסות להביא את עצמנו לצורת החשיבה --

להביא את הילדים לצורת החשיבה על כך.

I want to end by applying the idea of Middle World

ברצוני לסיים ביישום רעיון העולם התיכון

to our perceptions of each other.

לתפישתנו איש את זולתו.

Most scientists today subscribe to a mechanistic view of the mind:

רוב המדענים היום מצדדים בהשקפה מכניסטית על המוח:

we're the way we are because our brains are wired up as they are,

אנו כאלה מפני שכך מחווטים מוחותינו,

our hormones are the way they are.

וכי ההורמונים שלנו הם כאלה.

We'd be different, our characters would be different,

היינו שונים, אופיינו היה שונה,

if our neuro-anatomy and our physiological chemistry were different.

לו הנוירו-אנטומיה והכימיה הפיזיולוגית שלנו היו שונים.

But we scientists are inconsistent.

אך אנו המדענים איננו עקביים.

If we were consistent,

אילו היינו עקביים,

our response to a misbehaving person, like a child-murderer,

המענה שלנו לחריג התנהגותי, כמו רוצח-ילדים,

should be something like:

היה משהו כמו:

this unit has a faulty component; it needs repairing.

"ביחידה הזו יש רכיב פגום. יש לתקנה."

That's not what we say.

וזה לא מה שאנו אומרים, אלא --

What we say -- and I include the most austerely mechanistic among us,

ואני מתייחס גם למכאניסט הכי צנוע בינינו, שזה ודאי אני --

which is probably me --

what we say is, "Vile monster, prison is too good for you."

אנו אומרים: "מפלצת שכמוך, הכלא טוב מדי עבורך,"

Or worse, we seek revenge, in all probability thereby triggering

או גרוע מזה, מבקשים נקם,

וסביר מאד שיוצרים בכך את השלב הבא במעגל-הסלמה של נקמנות,

the next phase in an escalating cycle of counter-revenge,

which we see, of course, all over the world today.

שאנו כמובן רואים כיום בכל העולם.

In short, when we're thinking like academics,

בקצרה, כשאנו חושבים כמו אקדמאים,

we regard people as elaborate and complicated machines,

אנו רואים בבני האדם מכונות מורכבות ומסובכות,

like computers or cars.

כמחשבים או מכוניות.

But when we revert to being human,

אך כשאנו שבים להיות אנושיים,

we behave more like Basil Fawlty, who, we remember,

אנו מתנהגים יותר כבאזיל פולטי...

(צחוק)

thrashed his car to teach it a lesson,

שכזכור לנו הרביץ למכוניתו, כדי ללמדה לקח על שלא התניעה

when it wouldn't start on "Gourmet Night."

כשיצא לאירוע חשוב.

(Laughter)

(צחוק)

The reason we personify things like cars and computers

הסיבה שאנו מאנישים דברים כמכוניות ומחשבים,

is that just as monkeys live in an arboreal world

היא, שכמו הקופים שחיים בעולם של עצים,

and moles live in an underground world

והחולד החי בעולם תת-קרקעי,

and water striders live in a surface tension-dominated flatland,

ורצי-המים שחיים בארצשטוחה הנשלטת ע"י מתח-פּנים,

we live in a social world.

אנו חיים בעולם חברתי.

We swim through a sea of people --

אנו שוחים בים של אנשים --

a social version of Middle World.

גירסה חברתית של העולם התיכון.

We are evolved to second-guess the behavior of others

התפתחנו לנחש את התנהגותם של אחרים

בכך שהפכנו לפסיכולוגים מבריקים ואינטואיטיבים.

by becoming brilliant, intuitive psychologists.

Treating people as machines

ההתייחסות לבני אדם כאל מכונות

may be scientifically and philosophically accurate,

היא אולי מדויקת מבחינה מדעית ופילוסופית,

but it's a cumbersome waste of time

אך היא בזבוז-זמן מסרבל,

if you want to guess what this person is going to do next.

אם רוצים לנחש מה אותו אדם מתעתד לעשות.

הדרך החסכונית והיעילה ליצור מודל של האדם

The economically useful way to model a person

היא לראות בו גורם תכליתי ושוחר-מטרות

is to treat him as a purposeful, goal-seeking agent

with pleasures and pains, desires and intentions,

בעל תענוגות וכאבים, תשוקות וכוונות,

אשם וראוי לגינוי.

guilt, blame-worthiness.

Personification and the imputing of intentional purpose

האנשה וייחוס כוונת-מכוון

is such a brilliantly successful way to model humans,

היא דרך כה מוצלחת למדל בני-אדם,

it's hardly surprising the same modeling software

שאין זה מפתיע שאותה תוכנת מידול

often seizes control when we're trying to think about entities

מרבה לתפוס את הפיקוד

כשאנו מנסים לחשוב על ישויות שאין זה מתאים עבורן,

for which it's not appropriate, like Basil Fawlty with his car

כמו באזיל פולטי ומכוניתו,

or like millions of deluded people, with the universe as a whole.

או כמו מיליוני אנשים ויחסם ההזוי ליקום בכללו.

(Laughter)

(צחוק)

אם היקום משונה מכפי שנוכל לשער,

If the universe is queerer than we can suppose,

is it just because we've been naturally selected

האם זה כי פשוט בחרנו באופן טבעי לשער

to suppose only what we needed to suppose

רק את מה שהיה חשוב לנו לשער

in order to survive in the Pleistocene of Africa?

כדי לשרוד באפריקה של העידן הפלייסטוקני?

Or are our brains so versatile and expandable that we can train ourselves

או שמא מוחותינו כה רב-צדדיים וברי-הרחבה

עד שביכולתנו להכשיר עצמנו לפרוץ ממגבלות הקופסה האבולוציונית שלנו?

to break out of the box of our evolution?

Or finally, are there some things in the universe so queer

או, לסיום, האם יש ביקום דברים כה משונים

that no philosophy of beings, however godlike, could dream them?

שנפלאו מדעת כל חכם, ולו גם במדרגת אל?

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)