Neil Pasricha: The 3 A's of awesome

מתרגם: Guy Ernest מבקר: Ido Dekkers

So the Awesome story:

אז הסיפור המדהים:

It begins about 40 years ago,

זה מתחיל לפני כ-40 שנה,

when my mom and my dad came to Canada.

כאשר אימי ואבי הגיעו לקנדה.

My mom left Nairobi, Kenya.

אימי עזבה את נירובי, קניה.

My dad left a small village outside of Amritsar, India.

אבי עזב כפר קטן מחוץ לאמריטסר, הודו.

And they got here in the late 1960s.

והם הגיעו לכאן בסוף שנות ה-60.

They settled in a shady suburb about an hour east of Toronto,

הם התיישבו בפרבר עלוב בערך שעה מזרחית לטורונטו.

and they settled into a new life.

והתיישבו לחיים חדשים.

They saw their first dentist,

הם ראו את רופא השניים הראשון שלהם,

they ate their first hamburger,

הם אכלו את ההמבורגר הראשון שלהם,

and they had their first kids.

ונולדו להם הילדים הראשונים שלהם.

My sister and I

אחותי ואני

grew up here,

גדלנו כאן,

and we had quiet, happy childhoods.

והייתה לנו ילדות שקטה ומאושרת.

We had close family,

היתה לנו משפחה קרובה,

good friends, a quiet street.

חברים טובים, רחוב שקט.

We grew up taking for granted

גדלנו ולקחנו כמובן מאליו

a lot of the things that my parents couldn't take for granted

הרבה דברים שהורי לא יכלו לקחת כמובן מאליו

when they grew up --

כאשר הם גדלו --

things like power always on

דברים כגון חשמל קבוע

in our houses,

בבתים שלנו,

things like schools across the street

דברים כמו בתי ספר מעבר לרחוב

and hospitals down the road

ובתי חולים במורד הרחוב

and popsicles in the backyard.

וארטיקים בחצר האחורית.

We grew up, and we grew older.

גדלנו והתבגרנו.

I went to high school.

אני הלכתי לבית ספר תיכון.

I graduated.

סיימתי בגרות.

I moved out of the house, I got a job,

עזבתי את הבית, מצאתי עבודה,

I found a girl, I settled down --

מצאתי נערה, התיישבתי --

and I realize it sounds like a bad sitcom or a Cat Stevens' song --

ואני מבין שזה נשמע כמו מערכון גרוע או שיר של קט סטיבנס.

(Laughter)

(צחוק)

but life was pretty good.

אבל החיים היו די טובים.

Life was pretty good.

החיים היו די טובים.

2006 was a great year.

2006 היתה שנה נהדרת.

Under clear blue skies in July in the wine region of Ontario,

תחת שמים תכולים ובהירים ביולי באזור היין של אונטריו,

I got married,

התחתנתי,

surrounded by 150 family and friends.

מוקף ב-150 בני משפחה וחברים,

2007 was a great year.

2007 היתה שנה נהדרת.

I graduated from school,

סיימתי את בית הספר,

and I went on a road trip with two of my closest friends.

ויצאתי למסע דרכים עם שניים מחברי הקרובים ביותר.

Here's a picture of me and my friend, Chris,

הנה תמונה שלי וחברי, כריס,

on the coast of the Pacific Ocean.

על חוף האוקינוס השקט.

We actually saw seals out of our car window,

ממש ראינו כלבי ים מחוץ לחלון המכונית שלנו,

and we pulled over to take a quick picture of them

ועצרנו כדי לצלם אותם

and then blocked them with our giant heads.

ואז הסתרנו אותם עם הראשים הענקיים שלנו.

(Laughter)

(צחוק)

So you can't actually see them,

אז אתם לא ממש יכולים לראות אותם,

but it was breathtaking,

אבל זה היה עוצר נשימה,

believe me.

האמינו לי.

(Laughter)

(צחוק)

2008 and 2009 were a little tougher.

2008 ו-2009 היו קצת יותר קשות.

I know that they were tougher for a lot of people,

אני יודע שהן היו קשות להרבה אנשים,

not just me.

לא רק לי.

First of all, the news was so heavy.

ראשית, החדשות היו כל כך כבדות.

It's still heavy now, and it was heavy before that,

הן עדיין כבדות, וזה היה כבד גם קודם לכן,

but when you flipped open a newspaper, when you turned on the TV,

אבל כאשר אתם פותחים עיתון, כאשר אתם מדליקים את הטלוויזיה,

it was about ice caps melting,

זה היה על כיפות קרח שנמסות,

wars going on around the world,

מלחמות מתחוללות ברחבי העולם,

earthquakes, hurricanes

רעידות אדמה, הוריקנים

and an economy that was wobbling on the brink of collapse,

והכלכלה שרחשה על סף התמוטטות,

and then eventually did collapse,

ואז לבסוף אכן התמוטטה,

and so many of us losing our homes,

וכל כך הרבה מאיתנו מאבדים את הבתים שלנו,

or our jobs,

או את העבודות שלנו,

or our retirements,

או את כספי הפרישה שלנו,

or our livelihoods.

או את החיות שלנו.

2008, 2009 were heavy years for me for another reason, too.

2008, ו-2009 היו כבדות עבורי גם מסיבה נוספת.

I was going through a lot of personal problems at the time.

עברתי הרבה בעיות אישיות באותו הזמן.

My marriage wasn't going well,

הנישואין שלי לא הלכו טוב,

and we just were growing further and further apart.

והתרחקנו יותר ויותר.

One day my wife came home from work

יום אחד אישתי באה הביתה מהעבודה

and summoned the courage, through a lot of tears,

אזרה אומץ, דרך הרבה דמעות,

to have a very honest conversation.

לדבר שיחה כנה.

And she said, "I don't love you anymore,"

ואמרה, "אני לא אוהבת אותך יותר."

and it was one of the most painful things I'd ever heard

וזה היה אחד הדברים הכי כואבים ששמעתי

and certainly the most heartbreaking thing I'd ever heard,

ובודאי הכי שובר לבבות שאי פעם שמעתי,

until only a month later,

עד שחודש אחד אחר כך,

when I heard something even more heartbreaking.

שמעתי משהו אפילו יותר שובר לבבות.

My friend Chris, who I just showed you a picture of,

חברי כריס, שהראתי הרגע תמונה שלו,

had been battling mental illness for some time.

נאבק במחלת נפש כבר זמן מה.

And for those of you

ולאלה מכם

whose lives have been touched by mental illness,

שחייהם נפגעו על ידי מחלת נפש,

you know how challenging it can be.

אתם יודעים עד כמה הדבר יכול להיות קשה.

I spoke to him on the phone at 10:30 p.m.

דיברתי איתו בטלפון ב-10:30 בלילה

on a Sunday night.

בליל יום ראשון.

We talked about the TV show we watched that evening.

דיברנו על תכנית טלוויזיה שראינו באותו ערב.

And Monday morning, I found out that he disappeared.

וביום שני בבוקר, גיליתי שהוא נעלם.

Very sadly, he took his own life.

מאד עצוב, הוא התאבד.

And it was a really heavy time.

וזה היה זמן מאד כבד.

And as these dark clouds were circling me,

וכאשר העננים השחורים הללו הקיפו אותי,

and I was finding it really, really difficult

והיה לי מאד מאד קשה

to think of anything good,

לחשוב על משהו טוב,

I said to myself that I really needed a way

אמרתי לעצמי שאני ממש חייב דרך

to focus on the positive somehow.

להתמקד על החיובי איך שהוא.

So I came home from work one night,

אז חזרתי מעבודה הביתה ערב אחד,

and I logged onto the computer,

והתחברתי למחשב,

and I started up a tiny website

והתחלתי אתר רשת זעיר

called 1000awesomethings.com.

שנקרא אלף-דברים-מדהימים.קום

I was trying to remind myself

ניסיתי להזכיר לעצמי

of the simple, universal, little pleasures that we all love,

תענוגות פשוטים, קטנים ואוניברסליים שכולנו אוהבים,

but we just don't talk about enough --

אבל אנחנו לא מדברים עליהם מספיק --

things like waiters and waitresses

דברים כמו מלצרים ומלצריות

who bring you free refills without asking,

שמביאים מילוי חינם מבלי שמבקשים,

being the first table to get called up

להיות השולחן הראשון שנקרא

to the dinner buffet at a wedding,

למזנון האוכל בחתונה,

wearing warm underwear from just out of the dryer,

ללבוש תחתונים חמים ישר מהמייבש,

or when cashiers open up a new check-out lane at the grocery store

או כאשר קופאי פותח קופה חדשה בחנות המכולת

and you get to be first in line --

ואתם עומדים ראשון בתור --

even if you were last at the other line, swoop right in there.

אפילו שהייתם אחרונים בתור האחר, לקפוץ ישר לשם.

(Laughter)

(צחוק)

And slowly over time,

ולאט במשך הזמן,

I started putting myself in a better mood.

התחלתי לשים את עצמי במצב רוח טוב יותר.

I mean, 50,000 blogs

אני מתכוון, 50,000 בלוגים

are started a day,

מתחילים ביום.

and so my blog was just one of those 50,000.

כך שהבלוג שלי היה רק אחד מבין ה-50,000 האלה.

And nobody read it except for my mom.

ואף אחד לא קרא אותי חוץ מאמא שלי.

Although I should say that my traffic did skyrocket

למרות שאני צריך לומר שהתנועה שלי קפצה

and go up by 100 percent

ועלתה ב-100%

when she forwarded it to my dad.

כאשר היא שלחה אותו לאבא שלי.

(Laughter)

(צחוק)

And then I got excited

ואז התרגשתי

when it started getting tens of hits,

שהתחלתי לקבל עשרות קריאות.

and then I started getting excited when it started getting dozens

ואז התרגשתי כאשר התחלתי לקבל תריסרים

and then hundreds and then thousands

ואז מאות, ואז אלפים

and then millions.

ואז מיליונים.

It started getting bigger and bigger and bigger.

וזה התחיל לגדול יותר ויותר ויותר.

And then I got a phone call,

ואז קיבלתי שיחת טלפון,

and the voice at the other end of the line said,

והקול מצידו השני של הקו אמר,

"You've just won the Best Blog In the World award."

"זכית עכשיו בתואר הבלוג הטוב בעולם."

I was like, that sounds totally fake.

זה נשמע ממש מזויף.

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Which African country do you want me to wire all my money to?

לאיזו מדינה אפריקאית אתם רוצים שאשלח את כל הכסף שלי?

(Laughter)

(צחוק)

But it turns out, I jumped on a plane,

אבל יצא שקפצתי על מטוס,

and I ended up walking a red carpet

והגעתי ללכת על שטיח אדום

between Sarah Silverman and Jimmy Fallon and Martha Stewart.

בין שרה סילברמן וג'ימי פאלון ומרתה סטיוארט.

And I went onstage to accept a Webby award for Best Blog.

ועליתי על הבמה לקבל את פרס וובי לבלוג הטוב ביותר.

And the surprise

וההפתעה

and just the amazement of that

והתדהמה של זה

was only overshadowed by my return to Toronto,

נותרה בצל כאשר חזרתי לטורונטו,

when, in my inbox,

ובתיבת הדואר האלקטרוני שלי

10 literary agents were waiting for me

חיכו לי 10 סוכנים סיפרותיים

to talk about putting this into a book.

כדי לדבר איתי לעשות מזה ספר.

Flash-forward to the next year

נקפוץ קדימה לשנה הבאה

and "The Book of Awesome" has now been

ו"הספר של הדברים המדהימים" הוא

number one on the bestseller list for 20 straight weeks.

מקום ראשון ברשימת רבי המכר כבר 20 שבועות רצופים.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But look, I said I wanted to do three things with you today.

אבל הביטו, אמרתי שאני רוצה לעשות שלושה דברים איתכם היום.

I said I wanted to tell you the Awesome story,

אמרתי שאני רוצה לספר לכם סיפור נהדר,

I wanted to share with you the three As of Awesome,

רציתי לחלוק איתכם את שלושת ה-A המדהימים,

and I wanted to leave you with a closing thought.

ורציתי להשאיר אתכם עם מחשבת סיום.

So let's talk about those three As.

אז בואו נדבר על שלושת ה-A.

Over the last few years,

במשך השנים האחרונות,

I haven't had that much time to really think.

לא היה כל כך הרבה זמן לחשוב באמת.

But lately I have had the opportunity to take a step back

אבל לאחרונה היתה לי ההזדמנות לקחת צעד אחורה

and ask myself: "What is it over the last few years

ולשאול את עצמי: מה במהלך השנים האחרונות

that helped me grow my website,

עזר לי להגדיל את אתר הרשת שלי,

but also grow myself?"

אבל גם לגדול בעצמי?

And I've summarized those things, for me personally,

וסיכמתי את הדברים האלה, לעצמי אישית,

as three As.

כשלושת ה-A.

They are Attitude, Awareness

והם גישה, מודעות

and Authenticity.

ואותנטיות.

I'd love to just talk about each one briefly.

הייתי רוצה לדבר בקצרה על כל אחד.

So Attitude:

אז גישה:

Look, we're all going to get lumps,

תראו, לכולנו יהיה גבשושיות,

and we're all going to get bumps.

ולכולנו יהיו מהמורות.

None of us can predict the future, but we do know one thing about it

אף אחד מאיתנו אינו יכול לחזות את העתיד, אבל אנחנו יודעים דבר אחד לגביו

and that's that it ain't gonna go according to plan.

והוא שזה לא ילך לפי תוכנית.

We will all have high highs

לכולנו יהיה פסגות גבוהות

and big days and proud moments

וימים גדולים ורגעי גאווה

of smiles on graduation stages,

של חיוכים על שלבי בגרות,

father-daughter dances at weddings

רקודי אבא ובת בחתונות

and healthy babies screeching in the delivery room,

ותינוקות בריאים בוכים בחדר הלידה,

but between those high highs,

אבל בין הפסגות הגבוהות האלה,

we may also have some lumps and some bumps too.

אולי יהיו גם קצת גבשושיות וקצת מהמורות.

It's sad, and it's not pleasant to talk about,

זה עצוב, וזה לא נעים לדבר על זה,

but your husband might leave you,

אבל בעלך עלול לעזוב אותך,

your girlfriend could cheat,

החברה שלך יכולה לבגוד,

your headaches might be more serious than you thought,

כאבי הראש עלולים להיות יותר חמורים ממה שחשבת,

or your dog could get hit by a car on the street.

או שהכלב שלך ידרס על ידי רכב ברחוב.

It's not a happy thought,

זוהי לא מחשבה שמחה,

but your kids could get mixed up in gangs

אבל הילדים שלכם יכולים להיות מעורבים בכנופיות

or bad scenes.

או בארועים רעים.

Your mom could get cancer,

אמא שלכם יכולה לחלות בסרטן,

your dad could get mean.

אבא שלכם יכול לההפך לרשע.

And there are times in life

ויש רגעים בחיים

when you will be tossed in the well, too,

שגם אתם תושלכו לבאר,

with twists in your stomach and with holes in your heart,

עם קשרים בבטן וחורים בלב.

and when that bad news washes over you,

וכאשר החדשות הרעות האלה ישטפו אתכם,

and when that pain sponges and soaks in,

וכאשר הכאב הזה נספג וחודר פנימה,

I just really hope you feel

אני רק מקווה שתרגישו

like you've always got two choices.

שיש לכם תמיד שתי אפשרויות.

One, you can swirl and twirl

אחת, אתם יכולים להסתובב

and gloom and doom forever,

באוירת נכאים לתמיד,

or two, you can grieve

או השניה, אתם יכולים להתאבל

and then face the future

ואז להסתכל לעתיד

with newly sober eyes.

בעינים פקוחות חדשות.

Having a great attitude is about choosing option number two,

להיות עם גישה נהדרת היא לבחור באפשרות השניה,

and choosing, no matter how difficult it is,

ולבחור, בלי קשר כמה זה קשה,

no matter what pain hits you,

בלי קשר איזה כאב פוגע בכם,

choosing to move forward and move on

לבחור להמשיך קדימה

and take baby steps into the future.

בצעדים קטנטנים לעתיד.

The second "A" is Awareness.

ה-A השני הוא מודעות.

I love hanging out with three year-olds.

אני אוהב לבלות עם ילדים בני 3.

I love the way that they see the world,

אני אוהב את הדרך בה הם רואים את העולם,

because they're seeing the world for the first time.

בגלל שהם רואים את העולם בפעם הראשונה.

I love the way that they can stare at a bug crossing the sidewalk.

אני אוהב את הדרך בה הם בוהים בחרק שחוצה את המדרכה.

I love the way that they'll stare slack-jawed

אני אוהב את הדרך שהם בוהים בפה פעור

at their first baseball game

במשחק הבייסבול הראשון שלהם

with wide eyes and a mitt on their hand,

בעינים פעורות וכפפה על היד שלהם,

soaking in the crack of the bat and the crunch of the peanuts

מתרגשים מקולות המחבט ופיצוח הבוטנים

and the smell of the hotdogs.

והריח של הנקניקיות.

I love the way that they'll spend hours picking dandelions in the backyard

אני אוהב את הדרך שהם מבלים שעות באיסוף פרחים בחצר האחורית

and putting them into a nice centerpiece

ושמים אותם באגרטל יפה

for Thanksgiving dinner.

לארוחת חג ההודיה.

I love the way that they see the world,

אני אוהב את הדרך שהם מסתכלים על העולם,

because they're seeing the world

בגלל שהם רואים את עולם

for the first time.

בפעם הראשונה.

Having a sense of awareness

להיות עם חוש של מודעות

is just about embracing your inner three year-old.

זה לאמץ את הילד בן ה-3 הפנימי שלכם.

Because you all used to be three years old.

בגלל שכולכם הייתם בני 3.

That three-year-old boy is still part of you.

הילד בן ה-3 הוא עדיין חלק ממכם.

That three-year-old girl is still part of you.

הילדה בת ה-3 היא עדיין חלק ממכן.

They're in there.

הם נמצאים שם בפנים.

And being aware is just about remembering

ולהיות מודע זה פשוט להזכר

that you saw everything you've seen

שראיתם כל דבר

for the first time once, too.

פעם בפעם הראשונה.

So there was a time when it was your first time ever

אז היתה הפעם שהיתה הפעם הראשונה שלכם

hitting a string of green lights on the way home from work.

לקבל גל ירוק בדרך הביתה מהעבודה.

There was the first time you walked by the open door of a bakery

היתה הפעם הראשונה שהלכתם ליד דלת פתוחה של מאפיה

and smelt the bakery air,

והרחתם את אויר האפיה,

or the first time you pulled a 20-dollar bill out of your old jacket pocket

או הפעם הראשונה שהוצאתם שטר של 20 דולר מהכיס של המכנסיים הישנים

and said, "Found money."

ואמרתם, "מצאתי כסף".

The last "A" is Authenticity.

ה-A האחרון הוא אותנטיות.

And for this one, I want to tell you a quick story.

ועל זה אני רוצה לספר לכם סיפור קצר.

Let's go all the way back to 1932

בואו נחזור כל הדרך ל-1932

when, on a peanut farm in Georgia,

כאשר בחוות בוטנים בג'ורג'יה,

a little baby boy named Roosevelt Grier was born.

תינוק קטן בשם רוזוולט גריאר נולד.

Roosevelt Grier, or Rosey Grier, as people used to call him,

רוזוולט גריאר, או רוזי גריאר כפי שנהגו לקרוא לו האנשים,

grew up and grew into

התפתח וגדל

a 300-pound, six-foot-five linebacker in the NFL.

למשקל של 135 קילוגרם, 195 סנטימטר כמגן אחורי בליגת הכדורגל האמריקאי.

He's number 76 in the picture.

הוא מספר 76 בתמונה.

Here he is pictured with the "fearsome foursome."

כאן הוא מצולם עם "ארבעת המפחידים".

These were four guys on the L.A. Rams in the 1960s

אלה היו ארבעה בחורים בקבוצת הראמים של לוס אנג'לס בשנות ה-60

you did not want to go up against.

שלא הייתם רוצים לעמוד מולם.

They were tough football players doing what they love,

הם היו שחקני כדורגל קשוחים שעושים מה שהם אוהבים,

which was crushing skulls

שהיה לרוצץ גולגלות

and separating shoulders on the football field.

ומפרקים כתפיים על מגרש הכדורגל.

But Rosey Grier also had

אבל לרוזי גריאר היתה

another passion.

גם תשוקה נוספת.

In his deeply authentic self,

בעצמיות האותנטית העמוקה שלו,

he also loved needlepoint. (Laughter)

הוא גם אהב תפירה.

He loved knitting.

היא אהב לסרוג.

He said that it calmed him down, it relaxed him,

הוא אמר שזה מרגיע אותו, גורם לו להשתחרר,

it took away his fear of flying and helped him meet chicks.

זה העלים את פחד הטיסה שלו, ועזר לו לפגוש בחורות.

That's what he said.

זה מה שהוא אמר.

I mean, he loved it so much that, after he retired from the NFL,

הוא אהב את זה כל כך עד שאחרי שהוא פרש מהליגה,

he started joining clubs.

הוא החל להצטרך למועדונים.

And he even put out a book

והוא אפילו פירסם ספר

called "Rosey Grier's Needlepoint for Men."

שנקרא "התפירה של רוזי גריאר לגברים".

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It's a great cover.

זו עטיפה נהדרת.

If you notice, he's actually needlepointing his own face.

אם תשימו לב, הוא אורג את הפנים שלו עצמו.

(Laughter)

(צחוק)

And so what I love about this story

ומה שאני אוהב לגבי הסיפור הזה

is that Rosey Grier

הוא שרוזי גריאר

is just such an authentic person,

הוא פשוט בן אדם כל כך אותנטי.

and that's what authenticity is all about.

וזו המהות של אותנטיות.

It's just about being you and being cool with that.

זה פשוט להיות אתה, ולהרגיש טוב עם זה.

And I think when you're authentic,

ואני חושב שכאשר אתה אותנטי,

you end up following your heart,

ואתה עושה מה שהלב שלך אומר,

and you put yourself in places

ואתה שם את עצמך במקומות

and situations and in conversations

ומצבים ובשיחות

that you love and that you enjoy.

שאתה אוהב ואתה נהנה.

You meet people that you like talking to.

אתם פוגש אנשים שאתה אוהב לדבר איתם.

You go places you've dreamt about.

אתה הולך למקומות שחלמת עליהם.

And you end you end up following your heart

ואתה לבסוף עושה מה שהלב שלך אומר

and feeling very fulfilled.

ומרגיש מאד מסופק.

So those are the three A's.

אז אלה הם שלושת ה-A.

For the closing thought, I want to take you all the way back

כמחשבת סיום, אני רוצה לקחת אתכם אחורה

to my parents coming to Canada.

להורים שלי שבאו לקנדה.

I don't know what it would feel like

אני לא יודע איך זה מרגיש

coming to a new country when you're in your mid-20s.

לבוא למדינה חדשה כאשר אתה באמצע שנות ה-20 שלך.

I don't know, because I never did it,

אני לא יודע בגלל שאף פעם לא עשיתי את זה.

but I would imagine that it would take a great attitude.

אבל אני מדמיין שזה ידרוש גישה עצומה.

I would imagine that you'd have to be pretty aware of your surroundings

אני מדמיין שאתם צריכים להיות די מודעים לסובב אתכם

and appreciating the small wonders

ולהעריך את הפלאים הקטנים

that you're starting to see in your new world.

שאתם מתחילים לראות בעולם החדש שלכם.

And I think you'd have to be really authentic,

ואני חושב שאתם צריכים להיות באמת אותנטים,

you'd have to be really true to yourself

אתם צריכים להיות באמת אמיתיים לעצמכם

in order to get through what you're being exposed to.

כדי לעבור את מה שאתם נחשפים אליו.

I'd like to pause my TEDTalk

אני רוצה לעצור את שיחת טד שלי

for about 10 seconds right now,

למשך 10 שניות בדיוק עכשיו,

because you don't get many opportunities in life to do something like this,

בגלל שאתם לא מקבלים הרבה הזדמנויות בחיים לעשות משהו כזה,

and my parents are sitting in the front row.

וההורים שלי יושבים בשורה הראשונה.

So I wanted to ask them to, if they don't mind, stand up.

אז אני רוצה לבקש מהם, אם לא אכפת לכם, לעמוד.

And I just wanted to say thank you to you guys.

ואני פשוט רוצה לומר לכם, תודה חברה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

When I was growing up, my dad used to love telling the story

כאשר גדלתי, אבי אהב לספר את הסיפור

of his first day in Canada.

על היום הראשון שלו בקנדה.

And it's a great story, because what happened was

וזה סיפור נהדר, בגלל שמה שקרה

he got off the plane at the Toronto airport,

הוא ירד מהמטוס בשדה התעופה של טורונטו,

and he was welcomed by a non-profit group,

והוא התקבל על ידי קבוצת מתנדבים,

which I'm sure someone in this room runs.

שאני בטוח שמישהו בחדר הזה מנהל.

(Laughter)

(צחוק)

And this non-profit group had a big welcoming lunch

וקבוצת המתנדבים הזאת נתנה ארוחת צהריים גדולה כקבלת פנים

for all the new immigrants to Canada.

לכל המהגרים החדשים לקנדה.

And my dad says he got off the plane and he went to this lunch

ואבא שלי מספר שהוא ירד מהמטוס והוא הלך לסעודה הזאת

and there was this huge spread.

והיה שם מבחר ענקי.

There was bread, there was those little, mini dill pickles,

היה שם לחם, היו שם מלפפונים חמוצים קטנים,

there was olives, those little white onions.

היו זיתים, הבצלים הלבנים הקטנים האלה.

There was rolled up turkey cold cuts,

היו שם פרוסות של נקניק הודו,

rolled up ham cold cuts, rolled up roast beef cold cuts

פרוסות של נקניקי חזיר, פרוסות של רוסטביף

and little cubes of cheese.

וקוביות קטנות של גבינה.

There was tuna salad sandwiches and egg salad sandwiches

היו סנדביצ'ים עם סלט טונה, וסנדביצ'ים עם סלט ביצים.

and salmon salad sandwiches.

וסנדביצ'ים עם סלט סלמון.

There was lasagna, there was casseroles,

היתה לזניה, היה צלי,

there was brownies, there was butter tarts,

היו בראוניז, היו עוגות חמאה,

and there was pies, lots and lots of pies.

היו עוגות, המון המון עוגות.

And when my dad tells the story, he says,

וכאשר אבא שלי מספר את הסיפור, הוא אומר,

"The craziest thing was, I'd never seen any of that before, except bread.

"הדבר הכי מוזר היה, שמעולם לא ראיתי משהו מכל זה, חוץ מלחם".

(Laughter)

(צחוק)

I didn't know what was meat, what was vegetarian.

"לא ידעתי מה היה בשרי, מה היה צמחוני,

I was eating olives with pie.

אכלתי זיתים עם עוגה".

(Laughter)

(צחוק)

I just couldn't believe how many things you can get here."

"פשוט לא האמנתי כמה דברים להשיג כאן".

(Laughter)

(צחוק)

When I was five years old,

כאשר הייתי בן חמש,

my dad used to take me grocery shopping,

אבא שלי נהג לקחת אותי לקניות במכולת.

and he would stare in wonder

והוא היה מביט בתדהמה

at the little stickers that are on the fruits and vegetables.

במדבקות הקטנות שהיו על הפירות והירקות.

He would say, "Look, can you believe they have a mango here from Mexico?

הוא היה אומר, "הבט, היית מאמין שיש להם כאן מנגו ממקסיקו?

They've got an apple here from South Africa.

יש להם תפוחים מדרום אפריקה.

Can you believe they've got a date from Morocco?"

היית מאמין שיש להם תמרים ממרוקו?"

He's like, "Do you know where Morocco even is?"

ואמר, "אתה יודע בכלל איפה זה מרוקו?"

And I'd say, "I'm five. I don't even know where I am.

והייתי אומר, "אני בן 5. אני אפילו לא יודע איפה אני.

Is this A&P?"

האם זה הסופר?"

And he'd say, "I don't know where Morocco is either, but let's find out."

והוא היה אומר, "אני גם לא יודע איפה מרוקו, אבל בוא נברר".

And so we'd buy the date, and we'd go home.

אז היינו קונים את התמרים, והיינו הולכים הביתה.

And we'd actually take an atlas off the shelf,

והיינו ממש לוקחים אטלס מהמדף,

and we'd flip through until we found this mysterious country.

והיינו מדפדפים עד שהיינו מוצאים את הארץ המיסתורית הזאת.

And when we did, my dad would say,

שכאשר מצאנו, אבא שלי היה אומר,

"Can you believe someone climbed a tree over there,

"היית מאמין שמישהו טיפס שם על עץ,

picked this thing off it, put it in a truck,

קטף את הדבר הזה, שם אותו במשאית,

drove it all the way to the docks

הסיע אותו כל הדרך לרציפים

and then sailed it all the way

ואז הפליג כל הדרך

across the Atlantic Ocean

לרוחב האוקינוס האטלנטי

and then put it in another truck

ואז שם את זה במשאית אחרת

and drove that all the way to a tiny grocery store just outside our house,

שנהגה כל הדרך למכולת הקטנה שממש מחוץ לבית שלנו,

so they could sell it to us for 25 cents?"

כדי שהם יוכלו למכור את זה לנו ב-25 סנט?"

And I'd say, "I don't believe that."

ואני הייתי אומר, "אני לא מאמין לזה".

And he's like, "I don't believe it either.

והוא היה אומר, "גם אני לא מאמין.

Things are amazing. There's just so many things to be happy about."

אילו דברים מדהימים. יש כל כך הרבה דברים משמחים".

When I stop to think about it, he's absolutely right.

כאשר אני עוצר לחשוב על זה, הוא צודק לחלוטין,

There are so many things to be happy about.

יש כל כך הרבה דברים משמחים.

We are the only species

אנחנו המין היחידי

on the only life-giving rock

על הסלע נותן החיים היחידי

in the entire universe that we've ever seen,

בכל היקום, שאי פעם ראינו,

capable of experiencing

שמסוגל לחוות

so many of these things.

כל כך הרבה דברים כאלה.

I mean, we're the only ones with architecture and agriculture.

אנחנו היחידים עם ארכיטקטורה וחקלאות.

We're the only ones with jewelry and democracy.

אנחנו היחידים עם צורפות ודמוקרטיה.

We've got airplanes, highway lanes,

יש לנו מטוסים, כבישים מהירים,

interior design and horoscope signs.

עיצוב פנים ומזלות בהורוסקופ.

We've got fashion magazines, house party scenes.

יש לנו מגזינים של אופנה, ומסיבות.

You can watch a horror movie with monsters.

אתם יכולים לצפות בסרט אימה עם מפלצות.

You can go to a concert and hear guitars jamming.

אתם יכולים ללכת לקונצרט ולשמוע נגינת גיטרות.

We've got books, buffets and radio waves,

יש לנו ספרים, מזנוני מזון, וגלי רדיו,

wedding brides and rollercoaster rides.

כלות בחתונות, ורכבות הרים.

You can sleep in clean sheets.

אתם יכולים לישון בסדינים נקיים.

You can go to the movies and get good seats.

אתם יכולים ללכת לקולנוע ולמצוא מקומות טובים.

You can smell bakery air, walk around with rain hair,

אתם יכולים להריח את אויר המאפיה, להסתובב עם שיער רטוב מגשם,

pop bubble wrap or take an illegal nap.

לפוצץ בלון או לנמנם בצורה לא חוקית.

We've got all that,

יש לנו את כל זה,

but we've only got 100 years to enjoy it.

אבל יש לנו רק 100 שנה להנות מזה.

And that's the sad part.

וזה הצד העצוב.

The cashiers at your grocery store,

הקופאים בחנות המכולת שלכם,

the foreman at your plant,

מנהל העבודה במפעל שלכם,

the guy tailgating you home on the highway,

הבחור שנצמד אליכם בדרך הביתה בכביש,

the telemarketer calling you during dinner,

הטלמרקטיסט שמתקשר אליכם באמצע ארוחת הערב,

every teacher you've ever had,

כל מורה שאי פעם היה לכם,

everyone that's ever woken up beside you,

כל מי שאי פעם התעורר לידכם,

every politician in every country,

כל פוליטיקאי בכל מדינה,

every actor in every movie,

כל שחקן בכל סרט,

every single person in your family, everyone you love,

כל אחד ואחד במשפחה שלכם, כל מי שאתם אוהבים,

everyone in this room and you

כל אחד בחדר הזה ואתם

will be dead in a hundred years.

ימות בעוד 100 שנה.

Life is so great that we only get such a short time

החיים כל כך נהדרים ואנחנו מקבלים זמן קצר כל כך

to experience and enjoy

לחוות ולהנות

all those tiny little moments that make it so sweet.

את כל הרגעים הקטנים שעושים אותם כל כך מתוקים.

And that moment is right now,

והרגע הזה הוא בדיוק עכשיו,

and those moments are counting down,

והרגעים האלה הולכים ומעטים,

and those moments are always, always, always fleeting.

והרגעים האלה תמיד תמיד תמיד נעלמים.

You will never be as young as you are right now.

לעולם לא תהיו כל כך צעירים כמו שאתם עכשיו.

And that's why I believe that if you live your life

ולכן אני מאמין שאם אתם חיים את החיים שלכם

with a great attitude,

בגישה נהדרת,

choosing to move forward and move on

בוחרים להתקדם קדימה

whenever life deals you a blow,

בכל פעם שהחיים נותנים לכם מהלומה,

living with a sense of awareness of the world around you,

חיים עם תחושה של מודעות לעולם שסובב אתכם,

embracing your inner three year-old

מאמצים לחיקכם את הילד בן ה-3 שבתוככם

and seeing the tiny joys that make life so sweet

ורואים את תענוגות הזעירים שעושים את החיים כל כך מתוקים

and being authentic to yourself,

ונשארים אותנטים לעצמכם,

being you and being cool with that,

נשארים אתם ומרגישים טוב עם זה,

letting your heart lead you and putting yourself in experiences that satisfy you,

נותנים ללב שלכם להוביל אתכם ושמים את עצמכם בחוויות שמספקות אתכם,

then I think you'll live a life

אז אני חושב שתחיו חיים

that is rich and is satisfying,

עשירים ומספקים,

and I think you'll live a life that is truly awesome.

שאני חושב שתחיו חיים שהם באמת מדהימים.

Thank you.

(תודה רבה)