Dayananda Saraswati: The profound journey of compassion

מתרגם: Arava Raz מבקר: Ameer kh

A human child is born,

תינוק אנושי נולד

and for quite a long time

ובמשך זמן די ארוך

is a consumer.

הוא צרכן.

It cannot be consciously a contributor.

הוא לא יכול להיות תורם באופן מודע.

It is helpless.

הוא חסר אונים.

It doesn't know how to survive,

הוא אפילו לא יודע איך לשרוד,

even though it is endowed with an instinct to survive.

אפילו שטבוע בו אינסטינקט ההישרדות.

It needs the help of mother, or a foster mother, to survive.

הוא זקוק לעזרת האם, או האם המאמצת, כדי לשרוד.

It can't afford to doubt the person who tends the child.

הוא לא יכול להרשות לעצמו לפקפק באדם שמטפל בו.

It has to totally surrender,

הוא חייב להיכנע לחלוטין.

as one surrenders to an anesthesiologist.

כמו שאדם נכנע לרופא המרדים.

It has to totally surrender.

הוא חייב להיכנע לחלוטין.

That implies a lot of trust.

זה מראה על הרבה אמון.

That implies the trusted person

זה מרמז על כך שהאדם הנבטח

won't violate the trust.

לא יפר את האמון הזה.

As the child grows,

כשהילד גדל,

it begins to discover

הוא מתחיל לגלות

that the person trusted is violating the trust.

שהאדם בו בטח מפר את האמון הזה.

It doesn't know even the word "violation."

הוא לא מכיר אפילו את המילה הפרה.

Therefore, it has to blame itself,

לכן, הוא חייב להאשים את עצמו.

a wordless blame,

האשמה חסרת מילה,

which is more difficult to really resolve --

את האשמה זו יותר קשה לפתור באמת,

the wordless self-blame.

ההאשמה העצמית חסרת המילה.

As the child grows to become an adult:

ככל שהילד גדל והופך למבוגר,

so far, it has been a consumer,

עד כה, הוא היה צרכן,

but the growth of a human being

אבל הגדילה של בן אדם,

lies in his or her capacity to contribute,

שוכנת ביכולת שלו או שלה לתרום,

to be a contributor.

להיות תורם.

One cannot contribute unless one feels secure,

אדם לא יכול לתרום אם הוא לא מרגיש בטוח,

one feels big,

מרגיש גדול,

one feels: I have enough.

אדם שמרגיש: יש לי מספיק.

To be compassionate is not a joke.

להיות בעל חמלה זו לא בדיחה.

It's not that simple.

זה לא כזה פשוט.

One has to discover a certain bigness in oneself.

אדם צריך לגלות גדולה מסויימת בעצמו.

That bigness should be centered on oneself,

הגדולה הזאת צריכה להיות ממוקדת בעצמו,

not in terms of money,

לא במונחים של כסף,

not in terms of power you wield,

לא במונחים של כוח ,

not in terms of any status that you can command in the society,

לא במונחים של מעמד בחברה,

but it should be centered on oneself.

אבל זה צריך להיות ממוקד בעצמו.

The self: you are self-aware.

העצמי, אתה מודע לעצמך.

On that self, it should be centered -- a bigness, a wholeness.

בעצמי הזה, שם זה צריך להיות ממוקד, הגדולה, השלמות,

Otherwise, compassion is just a word and a dream.

אחרת, חמלה היא רק מילה או חלום.

You can be compassionate occasionally,

אתה יכול לחמול לעיתים,

more moved by empathy

יותר מונע ע"י אמפתיה

than by compassion.

מאשר חמלה.

Thank God we are empathetic.

תודה לאל שאנחנו אמפתים.

When somebody's in pain, we pick up the pain.

מתי שמישהו בכאב, אנחנו כמו אוספים אלינו את הכאב הזה.

In a Wimbledon final match,

במשחק בווימבלדון, המערכה האחרונה,

these two guys fight it out.

שני החבר'ה נלחמים ראש בראש.

Each one has got two games.

לכל אחד מהם יש שני משחקים.

It can be anybody's game.

זה יכול להיות המשחק של כל אחד מהם.

What they have sweated so far has no meaning.

אין שום חשיבות למה שהם הזיעו בינתיים.

One person wins.

אדם אחד מנצח.

The tennis etiquette is, both the players have to come to the net

לפי חוקי הטניס שני השחקנים חייבים לבוא לרשת

and shake hands.

וללחוץ ידיים.

The winner boxes the air

המנצח נותן אגרוף באוויר

and kisses the ground,

ומנשק את האדמה,

throws his shirt as though somebody is waiting for it.

זורק את החולצה שלו כאילו מישהו מחכה לה.

(Laughter)

(צחוק)

And this guy has to come to the net.

והבחור הזה בא לרשת.

When he comes to the net,

כשהוא בא לרשת,

you see, his whole face changes.

אתם רואים, כל הפרצוף שלו משתנה.

It looks as though he's wishing that he didn't win.

זה נראה כאילו הוא מצטער שהוא זה שניצח.

Why? Empathy.

למה? אמפתיה.

That's human heart.

זה הלב האנושי.

No human heart is denied of that empathy.

אין לב אדם שנלקחה ממנו האמפתיה.

No religion can demolish that by indoctrination.

שום דת לא יכולה להרוס את זה ע"י כך שתנכס זאת לעצמה.

No culture, no nation and nationalism --

שום תרבות, שום מדינה, שום לאומיות,

nothing can touch it

כלום לא יכול לגעת בזה

because it is empathy.

בגלל שזוהי האמפתיה.

And that capacity to empathize

והיכולת הזאת להיות אמפתי,

is the window through which you reach out to people,

זה החלון דרכו אתה מושיט יד לאנשים,

you do something that makes a difference in somebody's life --

אתה עושה משהו שעושה הבדל בחיים של מישהו.

even words, even time.

אפילו מילים, אפילו זמן.

Compassion is not defined in one form.

חמלה לא מוגדרת בצורה אחת.

There's no Indian compassion.

אין דבר כזה חמלה הודית.

There's no American compassion.

אין דבר כזה חמלה אמריקאית.

It transcends nation, the gender, the age.

זה מתעלה מעל מדינות, מין, גיל.

Why? Because it is there in everybody.

למה? בגלל שזה קיים בכל אחד.

It's experienced by people occasionally.

אנשים חווים את זה לעיתים.

Then this occasional compassion,

אז החמלה הרגעית הזאת,

we are not talking about --

עליה אנחנו מדברים.

it will never remain occasional.

היא אף פעם לא תישאר רגעית.

By mandate, you cannot make a person compassionate.

בפקודה, לא תוכל לגרום לאדם לחמול.

You can't say, "Please love me."

אתה לא יכול לומר, "בבקשה אהוב אותי."

Love is something you discover.

אהבה זה משהו שמגלים.

It's not an action,

זו לא פעולה,

but in the English language, it is also an action.

אבל בשפה האנגלית, זה גם פעולה.

I will come to it later.

אני אגיע לזה אח"כ.

So one has got to discover a certain wholeness.

אז אדם צריך לגלות שלמות מסויימת.

I am going to cite the possibility of being whole,

אני הולך לבחון את האפשרות של להיות שלם,

which is within our experience, everybody's experience.

שנמצאת במסגרת החוויה שלנו, החוויה של כולנו.

In spite of a very tragic life,

למרות חיים טראגיים,

one is happy in moments which are very few and far between.

אדם שמח ברגעים מעטים עם מרווח רב בינהם.

And the one who is happy,

והאדם כשהוא שמח,

even for a slapstick joke,

אפילו רק לזמן של בדיחת קרש,

accepts himself and also the scheme of things in which one finds oneself.

הוא מקבל את עצמו, וגם בשלל דברים בהם אדם מוצא את עצמו.

That means the whole universe,

זה אומר שהיקום כולו,

known things and unknown things.

דברים ידועים ודברים לא ידועים.

All of them are totally accepted

כולם הם לגמרי מקובלים

because you discover your wholeness in yourself.

בגלל שאתה מגלה את השלמות הזאת בתוך עצמך.

The subject -- "me" --

הנדון, אני,

and the object -- the scheme of things --

והאובייקט, שלל הדברים,

fuse into oneness,

ניתכים לכדי אחד,

an experience nobody can say, "I am denied of,"

חוויה בה אף אחד לא יכול להגיד, "נשלל ממני משהו,"

an experience common to all and sundry.

חוויה ידועה ומוכרת לכולם.

That experience confirms that, in spite of all your limitations --

החוויה הזאת מאשרת את זה, שלמרות כל המגבלות,

all your wants, desires, unfulfilled, and the credit cards

כל הרצונות, התשוקות שמתמלאות ושלא מתמלאות, וכרטיסי האשראי,

and layoffs

והפיטורים,

and, finally, baldness --

ולבסוף, ההתקרחות,

you can be happy.

אתה יכול להיות מאושר.

But the extension of the logic is

אבל ההמשך של ההגיון הוא

that you don't need to fulfill your desire to be happy.

שאתה לא צריך למלא את כל המשאלות שלך כדי להיות מאושר.

You are the very happiness, the wholeness that you want to be.

אתה הוא האושר, השלמות, שאתה רוצה להיות.

There's no choice in this:

אין בחירה בזה.

that only confirms the reality

זה רק אישור של המציאות

that the wholeness cannot be different from you,

שהשלמות לא יכולה להיות שונה ממך,

cannot be minus you.

לא יכולה להחסיר אותך.

It has got to be you.

זה חייב להיות אתה.

You cannot be a part of wholeness

אתה לא יכול להיות חלק מהשלמות

and still be whole.

ועדיין להיות שלם.

Your moment of happiness reveals that reality,

הרגע של האושר שלך מגלה את המציאות הזאת,

that realization, that recognition:

הגילוי הזה, ההכרה הזאת.

"Maybe I am the whole.

אולי אני השלם.

Maybe the swami is right.

אולי הסוואמי צדק.

Maybe the swami is right." You start your new life.

אולי הסוואמי צדק. אתה מתחיל את החיים החדשים שלך.

Then everything becomes meaningful.

אז הכל הופך למשמעותי.

I have no more reason to blame myself.

אין לי עוד סיבה להאשים את עצמי.

If one has to blame oneself, one has a million reasons plus many.

אם אדם צריך להאשים את עצמו, לאדם יש מיליון סיבות ועוד,

But if I say, in spite of my body being limited --

אבל אם אני אומר, למרות שהגוף שלי מוגבל,

if it is black it is not white, if it is white it is not black:

אם העור שלי שחור, אז הוא לא לבן, אם הוא לבן אז הוא לא שחור,

body is limited any which way you look at it. Limited.

הגוף הוא מוגבל בכל צורה שתסתכלו על זה. מוגבל.

Your knowledge is limited, health is limited,

הידע שלכם מוגבל, הבריאות מוגבלת,

and power is therefore limited,

והכוח לכן מוגבל,

and the cheerfulness is going to be limited.

והעליזות הולכת להיות מוגבלת.

Compassion is going to be limited.

החמלה הולכת להיות מוגבלת.

Everything is going to be limitless.

הכל הולך להיות ללא גבולות.

You cannot command compassion

אתה לא יכול לחמול לפי פקודה

unless you become limitless, and nobody can become limitless,

אלא אם כן אתה נהיה חסר גבולות, ואף אחד לא יכול להפוך לחסר גבולות,

either you are or you are not. Period.

או שאתה כזה או שלא. נקודה.

And there is no way of your being not limitless too.

ואין שום דרך בה אתה לא חסר גבולות גם.

Your own experience reveals, in spite of all limitations, you are the whole.

החוויה שלך מתגלה, למרות המגבלות, אתה השלם.

And the wholeness is the reality of you

והשלמות שלך זו המציאות שלך

when you relate to the world.

כשאתה מזדהה עם העולם.

It is love first.

זו אהבה ראשית.

When you relate to the world,

כשאתה מזדהה עם העולם,

the dynamic manifestation of the wholeness

ההתגלמות הדינמית של השלמות

is, what we say, love.

זה, מה שאנחנו קוראים, אהבה.

And itself becomes compassion

והיא עצמה הופכת לחמלה

if the object that you relate to evokes that emotion.

אם האובייקט איתו אתה מזדהה יוצר בך את הרגש הזה.

Then that again transforms into giving, into sharing.

אז זה שוב נהפך לנתינה, לשיתוף.

You express yourself because you have compassion.

אתה מבטא את עצמך בגלל שיש לך חמלה.

To discover compassion, you need to be compassionate.

כדי לגלות חמלה, אתה צריך להיות חומל.

To discover the capacity to give and share,

כדי לגלות את היכולת לתת ולחלוק,

you need to be giving and sharing.

אתה צריך להיות נותן וחולק.

There is no shortcut: it is like swimming by swimming.

אין קיצורי דרך. זה כמו לשחות ע"י שחייה.

You learn swimming by swimming.

אתה לומד לשחות ע"י שחייה.

You cannot learn swimming on a foam mattress and enter into water.

אתה לא יכול ללמוד שחייה על מזרן מתנפח ולהכנס למים.

(Laughter)

(צחוק)

You learn swimming by swimming. You learn cycling by cycling.

אתה לומד לשחות ע"י שחייה. אתה לומד לרכב על אופניים ע"י רכיבה על אופניים.

You learn cooking by cooking,

אתה לומד לבשל ע"י בישול.

having some sympathetic people around you

שיש סביבך כמה אנשים סימפטים

to eat what you cook.

כדי לאכול מה שאתה מבשל.

(Laughter)

(צחוק)

And, therefore, what I say,

ולכן, מה שאני אומר,

you have to fake it and make it.

אתה חייב לזייף את זה עד שאתה עושה את זה.

(Laughter)

(צחוק)

You need to.

אתה צריך לעשות את זה.

My predecessor meant that.

ההתגלות שלי התכוונה לכך.

You have to act it out.

אתה חייב לשחק את זה.

You have to act compassionately.

אתה חייב לשחק ולפעול בחמלה.

There is no verb for compassion,

באנגלית אין פועל לחמלה,

but you have an adverb for compassion.

אבל יש שם תואר לחמלה.

That's interesting to me.

זה מעניין עבורי.

You act compassionately.

אתה נוהג בחמלה.

But then, how to act compassionately if you don't have compassion?

אבל אז איך תנהג בחמלה אם אין לך חמלה?

That is where you fake.

כאן זה איפה שמזייפים.

You fake it and make it. This is the mantra of the United States of America.

אתם מזייפים את זה ועושים את זה. זו המנטרה של ארה"ב של אמריקה.

(Laughter)

(צחוק)

You fake it and make it.

אתם מזייפים את זה ועושים את זה.

You act compassionately as though you have compassion:

אתם מתנהגים בחמלה כאילו יש לכם חמלה,

grind your teeth,

תחרקו שיניים,

take all the support system.

תשתמשו בכל מערכת התמיכה,

If you know how to pray, pray.

אם אתם יודעים איך להתפלל, התפללו.

Ask for compassion.

תבקשו חמלה.

Let me act compassionately.

תן לי את היכולת לנהוג בחמלה.

Do it.

תעשו את זה.

You'll discover compassion

אתם תמצאו חמלה

and also slowly a relative compassion,

וגם לאט לאט חמלה יחסית,

and slowly, perhaps if you get the right teaching,

ולאט לאט, אולי אם תקבלו את ההדרכה המתאימה,

you'll discover compassion is a dynamic manifestation

תגלו שחמלה זו התגלמות דינמית

of the reality of yourself, which is oneness, wholeness,

של המציאות של עצמכם, שהיא אחידה, שלמה,

and that's what you are.

וזה מה שאתם.

With these words, thank you very much.

עם המילים האלה, תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)