Jacqueline Novogratz on an escape from poverty

מתרגם: Ariella Cwikel מבקר: Amit Lampit

I've been working on issues of poverty for more than 20 years,

אני עוסקת בנושאים של עוני מעל 20 שנה,

and so it's ironic that the problem that and question that I most grapple with

וזה כל-כך אירוני שהבעיה והשאלה שאני הכי נאבקת איתה

is how you actually define poverty. What does it mean?

היא איך בכלל מגדירים עוני. מה המשמעות שלו?

So often, we look at dollar terms --

לעתים קרובות, מסתכלים על מונחים דולריים-

people making less than a dollar or two or three a day.

אנשים שמרוויחים פחות מדולר, שניים או שלושה ביום.

And yet the complexity of poverty really has to look at

אולם המורכבות של עוני דורשת הסתכלות

income as only one variable.

על הכנסה רק כמשתנה אחד.

Because really, it's a condition about choice,

בגלל שבעצם, זהו מצב שנוגע לבחירה,

and the lack of freedom.

והיעדר חופש.

And I had an experience that really deepened and elucidated for me

הייתה לי חוויה שהעמיקה והסבירה לי

the understanding that I have.

את ההבנה שיש לי.

It was in Kenya, and I want to share it with you.

זה היה בקניה, ואני רוצה לחלוק את זה אתכם.

I was with my friend Susan Meiselas, the photographer,

הייתי עם חברתי סוזן מייזלס, הצלמת,

in the Mathare Valley slums.

במשכנות העוני של עמק מת'ארי.

Now, Mathare Valley is one of the oldest slums in Africa.

עמק מת'ארי הוא אחד ממשכנות העוני הוותיקים ביותר באפריקה.

It's about three miles out of Nairobi,

הוא ממוקם פחות מחמישה ק"מ מחוץ לניירובי,

and it's a mile long and about two-tenths of a mile wide,

אורכו קילומטר וחצי ורוחבו 300 מטר,

where over half a million people

וגרים בו מעל חצי מליון אנשים

live crammed in these little tin shacks,

מצופפים בבתי הפח הקטנטנים האלו,

generation after generation, renting them,

דור אחרי דור, בשכירות,

often eight or 10 people to a room.

לעתים קרובות 8 או 10 אנשים בחדר.

And it's known for prostitution, violence, drugs:

הוא מאופיין בזנות, אלימות וסמים.

a hard place to grow up.

מקום קשה לגדול בו.

And when we were walking through the narrow alleys,

וכשאנו הולכות בסמטאות הצרות,

it was literally impossible not to step in the

ממש בלתי אפשרי לא לדרוך בתוך

raw sewage and the garbage alongside the little homes.

הביוב הזורם והזבל לצד הבתים הקטנים.

But at the same time it was also

באותו הזמן היה גם

impossible not to see the human vitality,

בלתי אפשר לא לראות את החיוניות האנושית,

the aspiration and the ambition of the people who live there:

השאיפות והאמביציות של האנשים שחיים שם.

women washing their babies, washing their clothes, hanging them out to dry.

נשים רוחצות את התינוקות שלהם, מכבסות בגדים ותולות לייבוש.

I met this woman, Mama Rose,

פגשתי את האישה הזו, מאמה רוז,

who has rented that little tin shack for 32 years,

ששוכרת את בית הפח הזה כבר 32 שנים,

where she lives with her seven children.

ובו היא גרה עם שבעת ילדיה.

Four sleep in one twin bed,

ארבעה ישנים על מיטה זוגית,

and three sleep on the mud and linoleum floor.

שלושה ישנים על הרצפה העשויה לינולאום ובוץ.

And she keeps them all in school by selling water from that kiosk,

והיא שולחת את כולם לבית הספר על ידי מכירת מים מהדוכן הזה,

and from selling soap and bread from the little store inside.

וממכירת סבון ולחם מהחנות הקטנה בפנים.

It was also the day after the inauguration,

זה היה גם היום אחרי ההשבעה של אובמה לנשיאות,

and I was reminded how Mathare is still connected to the globe.

ונזכרתי איך מת'ארי מחוברת לעולם.

And I would see kids on the street corners,

וראיתי ילדים בקרונות רחוב,

and they'd say "Obama, he's our brother!"

והם היה אומרים "אובמה, הוא אח שלנו!"

And I'd say "Well, Obama's my brother, so that makes you my brother too."

ועניתי "טוב, אובמה אח שלי, אז זה עושה אותך אח שלי גם."

And they would look quizzically, and then be like, "High five!"

הם היו מסתכלים במבט בוחן ואז עושים לי "תני כיף!"

And it was here that I met Jane.

ושם פגשתי את ג'יין.

I was struck immediately by the kindness and the gentleness in her face,

מיד תפס אותי הרוך וטוב הלב שנשקף מפניה,

and I asked her to tell me her story.

וביקשתי ממנה לספר לי את סיפורה.

She started off by telling me her dream. She said, "I had two.

היא התחילה בחלום שלה. היא אמרה "היו לי שניים.

My first dream was to be a doctor,

החלום הראשון שלי היה להיות רופאה,

and the second was to marry a good man

והשני היה להתחתן עם אדם טוב

who would stay with me and my family,

שיישאר איתי ועם המשפחה שלי.

because my mother was a single mom,

בגלל שאמי הייתה חד הורית,

and couldn't afford to pay for school fees.

ולא יכלה להרשות לעצמה לשלם לבית הספר.

So I had to give up the first dream, and I focused on the second."

אז הייתי צריכה לוותר על החלום הראשון ולהתמקד בשני".

She got married when she was 18, had a baby right away.

היא התחתנה כשהייתה בת 18 ומיד נולד לה תינוק.

And when she turned 20, found herself pregnant with a second child,

וכשהיא הייתה בת 20, היא מצאה את עצמה בהריון בשנית,

her mom died and her husband left her -- married another woman.

אמה נפטרה ובעלה עזב אותה- התחתן עם אשה אחרת.

So she was again in Mathare, with no income, no skill set, no money.

אז שוב היא הייתה במת'ארי, בלי הכנסה או מיומנות, בלי כסף.

And so she ultimately turned to prostitution.

בסופו של דבר היא פנתה לזנות.

It wasn't organized in the way we often think of it.

זו זנות שלא מאורגנת באופן שבו אנחנו חושבים עליה.

She would go into the city at night with about 20 girls,

היא הייתה הולכת לעיר בלילה עם בערך 20 בנות,

look for work, and sometimes come back with a few shillings,

מחפשת עבודה, ולפעמים חוזרת עם כמה שילינג,

or sometimes with nothing.

ולפעמים בלי כלום.

And she said, "You know, the poverty wasn't so bad. It was the humiliation

היא אמרה "את יודעת, העוני לא היה נורא כל כך. זאת הייתה ההשפלה

and the embarrassment of it all."

והבושה שבדבר".

In 2001, her life changed.

ב-2001 חייה השתנו.

She had a girlfriend who had heard about this organization, Jamii Bora,

חברה שלה שמעה על ארגון- ג'אמי בורה,

that would lend money to people no matter how poor you were,

שהלווה כסף לאנשים, לא משנה כמה היית עני,

as long as you provided a commensurate amount in savings.

כל עוד סיפקת סכום יחסי בחסכונות.

And so she spent a year to save 50 dollars,

אז במשך שנה היא חסכה 50 דולר,

and started borrowing, and over time she was able to buy a sewing machine.

והתחילה ללוות, ובמשך הזמן היא הצליחה לקנות מכונת תפירה.

She started tailoring.

היא התחילה לתפור.

And that turned into what she does now,

וזה הפך להיות מה שהיא עושה עכשיו,

which is to go into the secondhand clothing markets,

ללכת לשווקים של בגדים מיד שנייה,

and for about three dollars and 25 cents she buys an old ball gown.

ובעבור בערך $3.25 היא קונה שמלת נשף ישנה.

Some of them might be ones you gave.

יכול להיות שאת חלקן אתן תרמתן.

And she repurposes them with frills and ribbons,

והיא משמישה אותן מחדש עם גדילים וסרטים,

and makes these frothy confections that she sells to women

ויוצרת מרקחות מוקצפות כאלה שאותן היא מוכרת לנשים

for their daughter's Sweet 16 or first Holy Communion --

בשביל מסיבת גיל 16 או טקס אכילת לחם הקודש-

those milestones in a life that people want to celebrate

אבני הדרך בחיים שאנשים רוצים לחגוג

all along the economic spectrum.

לרוחב כל הקשת הסוציו-אקונומית.

And she does really good business. In fact, I watched her

והיא עושה עסקים ממש טובים. למעשה, ראיתי אותה

walk through the streets hawking. And before you knew it,

הולכת ברחובות ורוכלת. ועד מהרה,

there was a crowd of women around her, buying these dresses.

הייתה התקהלות של נשים מסביבה, שקונות את השמלות האלו.

And I reflected, as I was watching her sell the dresses,

וחשבתי, בעודי מסתכלת עליה מוכרת את השמלות,

and also the jewelry that she makes,

ואת התכשיטים שהיא מכינה.

that now Jane makes more than four dollars a day.

כעת ג'יין מרוויחה מעל ארבעה דולר ליום.

And by many definitions she is no longer poor.

על פי הגדרות רבות היא איננה ענייה עוד.

But she still lives in Mathare Valley.

אבל היא עדיין חייה בעמק מת'ארי.

And so she can't move out.

והיא לא יכולה לעבור משם.

She lives with all of that insecurity,

היא חייה עם כל חוסר הביטחון הזה,

and in fact, in January, during the ethnic riots,

ולמעשה, בינואר, בזמן המהומות האתניות,

she was chased from her home and had to find a new shack

היא גורשה מהבית שלה ונאלצה למצוא צריף חדש

in which she would live.

בו תוכל לחיות.

Jamii Bora understands that and understands

ג'אמי בורה מבינים את זה. והם מבינים

that when we're talking about poverty,

שכשמדברים על עוני,

we've got to look at people all along the economic spectrum.

חייבים להסתכל על אנשים לאורך כל הקשת הכלכלית.

And so with patient capital from Acumen and other organizations,

אז עם מימון לטווח ארוך מ"אקיומן" וארגונים אחרים,

loans and investments that will go the long term with them,

הלוואות והשקעות שילכו אתם לטווח הארוך,

they built a low-cost housing development,

הם בנו שיכון בעלות נמוכה,

about an hour outside Nairobi central.

במרחק כשעה ממרכז ניירובי.

And they designed it from the perspective of

והם עיצבו אותו מהפרספקטיבה של

customers like Jane herself,

לקוחות כמו ג'יין,

insisting on responsibility and accountability.

והתעקשו על אחריות אישית ואחריות דיווח.

So she has to give 10 percent of the mortgage --

אז היא צריכה לתת 10 אחוז מהמשכנתא-

of the total value, or about 400 dollars in savings.

מהערך הכולל, או בערך 400 דולר בחסכונות.

And then they match her mortgage to what she paid in rent for her little shanty.

ואז הם משווים את המשכנתא לשכר הדירה ששלמה עבור הבקתה שלה.

And in the next couple of weeks, she's going to be

ובשבועות הקרובים היא עומדת להיות

among the first 200 families to move into this development.

אחת מ200 המשפחות הראשונות שיעברו לתוך השיכון הזה.

When I asked her if she feared anything,

כששאלתי אותה אם היא מפחדת ממשהו,

or whether she would miss anything from Mathare,

או אם יש משהו במת'ארי שאליו תתגעגע,

she said, "What would I fear

היא אמרה, "מה יכול להיות יותר מפחיד

that I haven't confronted already?

מכל מה שכבר התמודדתי אתו?

I'm HIV positive. I've dealt with it all."

אני נשאית איידס. התמודדתי עם הכל כבר."

And she said, "What would I miss?

והיא אמרה, "למה אוכל להתגעגע?

You think I will miss the violence or the drugs? The lack of privacy?

את חושבת שאתגעגע לאלימות או לסמים? היעדר הפרטיות?

Do you think I'll miss not knowing if my children are going to come home

את חושבת שאתגעגע ללא לדעת אם הילדים שלי ישובו הביתה

at the end of the day?" She said "If you gave me 10 minutes

בסוף היום?" היא אמרה "אם היית נותנת לי 10 דקות

my bags would be packed."

התיקים שלי כבר היו ארוזים."

I said, "Well what about your dreams?"

אמרתי, "ומה עם החלומות שלך?"

And she said, "Well, you know,

והיא אמרה, "טוב, את יודעת,

my dreams don't look exactly like I thought they would when I was a little girl.

החלומות שלי הם כבר לא בדיוק מה שחשבתי כשהייתי ילדה.

But if I think about it, I thought I wanted a husband,

אבל אם אני חושבת על זה, חשבתי שאני רוצה בעל,

but what I really wanted was a family

אבל מה שבאמת רציתי זו משפחה אוהבת.

that was loving. And I fiercely love my children, and they love me back."

ואני אוהבת את הילדים שלי אהבה עזה, והם אותי."

She said, "I thought that I wanted to be a doctor,

היא אמרה, "חשבתי שרציתי להיות רופאה,

but what I really wanted to be was somebody

אבל מה שבאמת רציתי זה להיות מישהי

who served and healed and cured.

שמשרתת ונותנת מזור ומרפאה.

And so I feel so blessed with everything that I have,

ואני מרגישה כה ברת-מזל בכל מה שיש לי,

that two days a week I go and I counsel HIV patients.

שיומיים בשבוע אני הולכת לייעץ לחולי איידס.

And I say, 'Look at me. You are not dead.

ואני אומרת "תסתכלי עלי. את לא מתה

You are still alive. And if you are still alive you have to serve.'"

את עוד בחיים. אם את עוד חייה את צריכה לשרת.'"

And she said, "I'm not a doctor who gives out pills.

והיא אמרה "אני לא רופאה שמחלקת תרופות.

But maybe me, I give out something better

אבל אולי אני, אני נותנת משהו טוב מזה

because I give them hope."

כי אני נותנת להם תקווה".

And in the middle of this economic crisis,

ובאמצע המשבר הכלכלי הזה,

where so many of us are inclined to pull in

כשרבים מאיתו נוטים להתכנס

with fear, I think we're well suited to

בפחד, אני חושבת שראוי

take a cue from Jane and reach out,

שניקח דוגמה מג'יין ונושיט יד,

recognizing that being poor doesn't mean being ordinary.

נכיר בכך שלהיות עני לא אומר להיות רגיל.

Because when systems are broken,

בגלל שכשמערכות קורסות,

like the ones that we're seeing around the world,

כמו אלו שאנחנו עדים להן מסביב לעולם,

it's an opportunity for invention and for innovation.

זו הזדמנות להמצאה וחדשנות.

It's an opportunity to truly build a world

זו הזדמנות לבנות באמת עולם

where we can extend services and products

שבו נוכל להרחיב שירותים ומוצרים

to all human beings, so that they can

לכל בני האדם, כדי שהם יוכלו

make decisions and choices for themselves.

להחליט החלטות ולבחור בעצמם.

I truly believe it's where dignity starts.

אני מאמינה בכל לבי ששם מתחיל הכבוד.

We owe it to the Janes of the world.

אנחנו חייבים את זה לג'ייניות של העולם.

And just as important, we owe it to ourselves.

ולא פחות חשוב, אנחנו חייבים את זה לעצמנו.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים).