Barry Schwartz: Our loss of wisdom

תרגום: Shlomo Adam עריכה: Avihu Turzion

In his inaugural address,

בנאום ההשבעה שלו

Barack Obama appealed to each of us to give our best

ברק אובמה ביקש מכולנו לעשות כמיטב יכולתנו

as we try to extricate ourselves from this current financial crisis.

כדי שנצליח לחלץ עצמנו מהמשבר הפיננסי הנוכחי.

But what did he appeal to?

אבל על אילו נימים הוא פרט?

He did not, happily, follow in the footsteps of his predecessor,

למרבה השמחה, הוא לא הלך בעקבות קודמו

and tell us to just go shopping.

ואמר לנו לצאת לקניות.

(צחוק)

Nor did he tell us, "Trust us. Trust your country.

הוא גם לא אמר, "ביטחו בנו.

Invest, invest, invest."

"ביטחו בארצכם. השקיעו, השקיעו, השקיעו."

Instead, what he told us was to put aside childish things.

תחת זאת הוא אמר לנו להניח לעניינים הילדותיים,

And he appealed to virtue.

ופנה אל ערכינו.

Virtue is an old-fashioned word.

"ערכים" היא מילה מיושנת.

It seems a little out of place in a cutting-edge environment like this one.

היא נראית שלא במקומה בסביבה תחרותית כזאת.

And besides, some of you might be wondering,

וחלקכם ודאי גם מתפלאים,

what the hell does it mean?

מה לעזאזל זה אומר.

Let me begin with an example.

אתחיל בדוגמה.

This is the job description of a hospital janitor

על המסך נגלל כרגע תיאור המשרה של שרת בבית-חולים,

that is scrolling up on the screen.

And all of the items on it are unremarkable.

וכל הסעיפים הם שגרתיים לגמרי,

They're the things you would expect:

דברים שהייתם מצפים למצוא כאן:

לשטוף רצפה, לטאטא, לרוקן אשפה, להשלים חוסרים.

mop the floors, sweep them, empty the trash, restock the cabinets.

אולי כמות הסעיפים קצת מפתיעה,

It may be a little surprising how many things there are,

but it's not surprising what they are.

אבל הדברים עצמם לא מפתיעים.

But the one thing I want you to notice about them is this:

אבל אני רוצה שתשימו לב לנקודה הזאת:

even though this is a very long list,

אפילו שזו רשימה ארוכה מאד,

there isn't a single thing on it that involves other human beings.

אין בה שום דבר שקשור בבני-אדם אחרים.

Not one.

אפילו לא אחד.

The janitor's job could just as well be done in a mortuary as in a hospital.

תפקיד השרת היה יכול להתבצע בחדר-מתים בדיוק כמו בבי"ח.

And yet, when some psychologists interviewed hospital janitors

ועם זאת, כשפסיכולוגים ריאיינו שרתים של בתי-חולים

to get a sense of what they thought their jobs were like,

כדי לקבל מושג איך הם רואים את עבודתם,

they encountered Mike,

הם פגשו את מייק,

שסיפר להם איך עצר בשטיפת הרצפה

who told them about how he stopped mopping the floor

כי מר ג'ונס ירד ממיטתו לעשות קצת התעמלות

because Mr. Jones was out of his bed getting a little exercise,

trying to build up his strength, walking slowly up and down the hall.

כדי להתחזק מעט, וצעד לאיטו הלוך ושוב במסדרון

And Charlene told them about how she ignored her supervisor's admonition

ושרלין סיפרה להם שהתעלמה מהוראת המפקח שלה

and didn't vacuum the visitor's lounge

ולא שאבה את האבק באולם המבקרים

because there were some family members who were there all day, every day

כי היו שם בני משפחה, כל יום וכל היום,

who, at this moment, happened to be taking a nap.

ובדיוק אז הם חטפו תנומה.

And then there was Luke,

והיה גם לוק,

who washed the floor in a comatose young man's room twice

ששטף את הרצפה, בחדרו של צעיר נתון בתרדמת

because the man's father, who had been keeping a vigil for six months,

פעמיים, כי אביו של הצעיר, שישב לידו במשך חצי שנה,

didn't see Luke do it the first time,

לא ראה כשלוק עשה זאת בפעם הראשונה,

והאב כעס.

and his father was angry.

And behavior like this from janitors, from technicians, from nurses

והתנהגות כזו מצד שרתים, טכנאים, אחיות

ואם מידי פעם מתמזל מזלנו, גם מצד רופאים,

and, if we're lucky now and then, from doctors,

לא רק משפרת את הרגשתם של אנשים,

doesn't just make people feel a little better,

אלא ממש משפרת את איכות הטיפול בחולה

it actually improves the quality of patient care

ומאפשרת לבתי החולים להתנהל היטב.

and enables hospitals to run well.

Now, not all janitors are like this, of course.

כמובן שלא כל השרתים הם כאלה.

But the ones who are think that these sorts of human interactions

אך אלה שכן, חושבים שיחסי-גומלין אנושיים כאלה,

שיש בהם נדיבות, איכפתיות והזדהות,

involving kindness, care and empathy

הם חלק חיוני מתפקידם.

are an essential part of the job.

אך בתיאור המשרה אין ולו מילה אחת על בני-אדם אחרים.

And yet their job description contains not one word about other human beings.

These janitors have the moral will to do right by other people.

שרתים אלה ניחנו ברצון מוסרי לנהוג בזולתם בהגינות.

And beyond this, they have the moral skill to figure out what "doing right" means.

ובנוסף, גם המיומנות המוסרית לדעת מה פירוש "הגינות".

"Practical wisdom," Aristotle told us,

"חוכמה פרקטית", אמר לנו אריסטו,

"היא שילוב הרצון המוסרי והמיומנות המוסרית."

"is the combination of moral will and moral skill."

A wise person knows when and how to make the exception to every rule,

החכם יודע מתי וכיצד יש לנהוג לפנים משורת הדין,

as the janitors knew when to ignore the job duties in the service of other objectives.

כמו השרתים שידעו מתי להתעלם מחובות התפקיד למען מטרות אחרות.

A wise person knows how to improvise,

החכם יודע לאלתר,

as Luke did when he re-washed the floor.

כפי שעשה לוק כששטף שוב את הרצפה.

Real-world problems are often ambiguous and ill-defined

הבעיות בעולם האמיתי לעתים קרובות מעורפלות ולא-ברורות

and the context is always changing.

וההקשר משתנה כל הזמן.

A wise person is like a jazz musician --

החכם הוא כמו נגן ג'אז -

using the notes on the page, but dancing around them,

הוא משתמש בתווים שעל הדף, אבל רוקד סביבם,

inventing combinations that are appropriate for the situation and the people at hand.

ממציא צירופים שהולמים את המצב והאנשים שבסביבה.

A wise person knows how to use these moral skills

החכם יודע לנצל כישורים מוסריים אלה לטובת המטרות הנכונות.

in the service of the right aims.

To serve other people, not to manipulate other people.

לשרת אחרים, ולא להפעיל עליהם מניפולציות.

And finally, perhaps most important,

ולבסוף, ואולי הכי חשוב,

a wise person is made, not born.

החכם מתהווה, ולא נולד.

Wisdom depends on experience,

חוכמה תלויה בנסיון, ולא כל נסיון.

and not just any experience.

You need the time to get to know the people that you're serving.

נדרש זמן כדי להכיר את האנשים שאתה משרת.

You need permission to be allowed to improvise,

יש צורך לקבל רשות כדי לאלתר,

try new things, occasionally to fail and to learn from your failures.

לנסות דברים חדשים, להיכשל מידי פעם וללמוד מכשלונותיך,

And you need to be mentored by wise teachers.

ונחוצה הנחייתם של מורים חכמים.

When you ask the janitors who behaved like the ones I described

כששואלים שרתים שהתנהגו כמו אלה שתיארתי

how hard it is to learn to do their job,

כמה קשה ללמוד לבצע את עבודתם,

they tell you that it takes lots of experience.

הם אומרים שזה דורש המון נסיון.

And they don't mean it takes lots of experience to learn how to mop floors and empty trash cans.

ולא התכוונו שדרוש המון נסיון לדעת לשטוף רצפה ולרוקן פחים.

It takes lots of experience to learn how to care for people.

דרוש המון נסיון לדעת לגלות איכפתיות כלפי אנשים.

At TED, brilliance is rampant.

ב-TED יש שפע של אנשים מבריקים.

It's scary.

זה ממש מפחיד.

The good news is you don't need to be brilliant to be wise.

הבשורות הטובות: לא צריך להיות מבריק כדי להיות חכם.

The bad news is that without wisdom,

הבשורות הרעות הן שבלי חוכמה,

brilliance isn't enough.

לא מספיק להיות מבריק.

It's as likely to get you and other people into trouble as anything else.

זה יכול להכניס אתכם ואחרים לצרות כמו כל דבר אחר.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Now, I hope that we all know this.

ואני מקווה שכולנו יודעים זאת.

There's a sense in which it's obvious,

במובן אחד, זה ברור,

and yet, let me tell you a little story.

אבל אספר לכם סיפור קטן.

It's a story about lemonade.

סיפור על לימונדה.

A dad and his seven-year-old son were watching a Detroit Tigers game at the ballpark.

אב ובנו בן ה-11 צופים באיצטדיון במשחק של ה"דטרויט טייגרס".

His son asked him for some lemonade

הילד מבקש מאבא לימונדה ואבא הלך לדוכן לקנות לו,

and Dad went to the concession stand to buy it.

All they had was Mike's Hard Lemonade,

ויש להם רק "לימונדה חזקה של מייק",

which was five percent alcohol.

שמכילה 5% אלכוהול.

Dad, being an academic, had no idea that Mike's Hard Lemonade contained alcohol.

בתור אקדמאי, האבא לא יודע שהלימונדה הזאת מכילה אלכוהול,

So he brought it back.

והוא הביא אותה.

הילד שתה אותה, ואיש בטחון אחד ראה את זה,

And the kid was drinking it, and a security guard spotted it,

קרא למשטרה, שהזמינה אמבולנס

and called the police, who called an ambulance

שטס לאיצטדיון, ודהר עם הילד לבית החולים.

that rushed to the ballpark, whisked the kid to the hospital.

בחדר המיון וידאו שלילד אין אלכוהול בדם,

The emergency room ascertained that the kid had no alcohol in his blood.

And they were ready to let the kid go.

(אנחת רווחה) והיו מוכנים לשחרר אותו -

But not so fast.

אבל לא כל-כך מהר.

הסוכנות לרווחת הילד במחוז וויין לא הסכימה לכך

The Wayne County Child Welfare Protection Agency said no.

And the child was sent to a foster home for three days.

והילד נשלח לבית אומנה לשלושה ימים.

At that point, can the child go home?

האם עכשיו הילד יכול ללכת הביתה?

Well, a judge said yes, but only if the dad leaves the house and checks into a motel.

השופט אמר שכן, בתנאי שהאבא ייצא מהבית ויילך למלון.

After two weeks, I'm happy to report,

אחרי שבועיים, אני שמח לדווח, המשפחה התאחדה.

the family was reunited.

אך עובדי הרווחה וצוות האמבולנס

But the welfare workers and the ambulance people

and the judge all said the same thing:

והשופט, כולם אמרו אותו דבר:

"We hate to do it but we have to follow procedure."

"אנו לא אוהבים לעשות זאת, אך אלה הנהלים."

How do things like this happen?

איך קורים דברים כאלה?

Scott Simon, who told this story on NPR,

סקוט סיימון, שסיפר את הסיפור ברדיו,

said, "Rules and procedures may be dumb,

אמר, "החוקים והנהלים אולי מטופשים,

"אך הם פוטרים אותך מהצורך לחשוב."

but they spare you from thinking."

ואם להיות הוגנים, החוקים לעתים קרובות נאכפים

And, to be fair, rules are often imposed

because previous officials have been lax

עקב התרשלות קודמת מצד גורמים רשמיים

שהניחו לילד לשוב לבית שבו התעללו בו, למשל.

and they let a child go back to an abusive household.

Fair enough.

הוגן למדי.

When things go wrong, as of course they do,

כשהדברים משתבשים, וזה כמובן קורה,

we reach for two tools to try to fix them.

אנו פונים לשני כלים כדי לנסות לתקנם.

One tool we reach for is rules.

כלי אחד הוא החוקים: חוקים טובים יותר, רבים יותר.

Better ones, more of them.

The second tool we reach for is incentives.

הכלי השני הוא תמריצים:

Better ones, more of them.

טובים יותר ורבים יותר.

What else, after all, is there?

כי מה יש לנו מלבדם?

We can certainly see this in response to the current financial crisis.

אנו רואים זאת בבירור בתגובות למשבר הפיננסי הנוכחי.

Regulate, regulate, regulate.

חקיקה, חקיקה, חקיקה.

תיקון התמריצים, תיקון התמריצים, תיקון התמריצים...

Fix the incentives, fix the incentives, fix the incentives ...

האמת היא שלא די בחוקים ולא בתמריצים.

The truth is that neither rules nor incentives

are enough to do the job.

איך כותבים חוק שיחייב את השרתים לעשות מה שעשו?

How could you even write a rule that got the janitors to do what they did?

And would you pay them a bonus for being empathic?

והאם הייתם נותנים להם מענק על שגילו אמפתיה?

It's preposterous on its face.

זה בבירור מגוחך.

And what happens is that as we turn increasingly to rules,

כך שככל שאנו פונים יותר אל החוקים.

rules and incentives may make things better in the short run,

חוקים ותמריצים עשויים לשפר את המצב לטווח קצר,

but they create a downward spiral

אך הם גורמים להידרדרות

that makes them worse in the long run.

שמחמירה את המצב בטווח הארוך.

Moral skill is chipped away by an over-reliance on rules

הכושר המוסרי נשחק עקב הישענות-יתר על חוקים

that deprives us of the opportunity

השוללים מאיתנו את ההזדמנות לאלתר וללמוד מאילתורינו.

to improvise and learn from our improvisations.

And moral will is undermined

והרצון המוסרי מתערער

עקב השימוש הבלתי-פוסק בתמריצים

by an incessant appeal to incentives

שהורס את רצוננו לעשות את הדבר הנכון.

that destroy our desire to do the right thing.

And without intending it,

ומבלי להתכוון לכך,

by appealing to rules and incentives,

באמצעות השימוש בחוקים ותמריצים אנו מנהלים מלחמה נגד החוכמה.

we are engaging in a war on wisdom.

הבה ואתן לכם כמה דוגמאות,

Let me just give you a few examples,

לחוקים וגם למאבק למען מיומנות מוסרית.

first of rules and the war on moral skill.

סיפור הלימונדה הוא אחד מהם.

The lemonade story is one.

Second, no doubt more familiar to you,

שנית, וודאי מוכר לכם יותר,

is the nature of modern American education:

הוא טיבו של החינוך האמריקאי המודרני:

scripted, lock-step curricula.

תכנית לימודים נוקשה וקפדנית.

Here's an example from Chicago kindergarten.

הנה דוגמה מגן-ילדים בשיקגו.

Reading and enjoying literature

לקרוא וליהנות מספרות ומלים שמתחילות ב-"ב".

and words that begin with 'B.'

"האמבט": איספו תלמידים על מרבד

"The Bath:" Assemble students on a rug

ותנו להם אזהרות הנוגעות לסכנות שבמים חמים.

and give students a warning about the dangers of hot water.

אימרו... התסריט הזה מכיל 75 פריטים והוא נועד ללמד ספר תמונות בן 25 עמ'.

Say 75 items in this script to teach a 25-page picture book.

All over Chicago in every kindergarten class in the city,

בכל שיקגו ובכל גן-ילדים בעיר

every teacher is saying the same words in the same way on the same day.

כל מורה אומר אותן מלים באותו אופן ובאותו היום.

We know why these scripts are there.

אנו יודעים מדוע קיימים התסריטים האלה:

We don't trust the judgment of teachers enough

איננו בוטחים בשיקול דעתם של המורים

to let them loose on their own.

כדי להניח להם לפעול בחופשיות.

תסריטים כאלה הם תעודות ביטוח בפני אסון.

Scripts like these are insurance policies against disaster.

And they prevent disaster.

והם אכן מונעים אסונות.

But what they assure in its place is mediocrity.

אך תחת זאת הם מנציחים בינוניות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Don't get me wrong. We need rules!

אל תבינו אותי לא-נכון. אנו זקוקים לחוקים!

Jazz musicians need some notes --

נגני ג'אז זקוקים לכמה תווים -

most of them need some notes on the page.

מרביתם צריכים כמה תווים על הנייר.

We need more rules for the bankers, God knows.

האל יודע שאנו זקוקים ליותר חוקים בשביל הבנקאים.

But too many rules prevent accomplished jazz musicians

אך חוקים רבים מדי מונעים מנגן הג'אז המיומן לאלתר

from improvising.

עקב כך הוא מאבד מכשרונו,

And as a result, they lose their gifts,

או גרוע מכך, מפסיק בכלל לנגן.

or worse, they stop playing altogether.

Now, how about incentives?

ומה בנוגע לתמריצים? זו לכאורה שיטה מחוכמת יותר.

They seem cleverer.

אם יש לך סיבה אחת לעשות משהו

If you have one reason for doing something

ואני נותן לך סיבה נוספת לעשות דבר זה,

and I give you a second reason for doing the same thing,

it seems only logical that two reasons are better than one

הגיוני לגמרי ששתי סיבות טובות מאחת

and you're more likely to do it.

ועולה הסבירות שתעשה את זה.

Right?

נכון?

ובכן, לא תמיד.

Well, not always.

לעתים, שתי סיבות לעשות משהו סותרות זו את זו

Sometimes two reasons to do the same thing seem to compete with one another

instead of complimenting,

במקום להשלים זו את זו,

and they make people less likely to do it.

והן מפחיתות את הסבירות שהדבר ייעשה.

I'll just give you one example because time is racing.

אתן רק דוגמה אחת כי זמננו קצר.

בשווייץ, לפני כ-15 שנה,

In Switzerland, back about 15 years ago,

ניסו להחליט היכן למקם אתרי פסולת גרעינית.

they were trying to decide where to site nuclear waste dumps.

There was going to be a national referendum.

עמדו לערוך משאל עם, וכמה פסיכולוגים

ערכו סקר בקרב אזרחים שהכירו היטב את הנושא

Some psychologists went around and polled citizens who were very well informed.

And they said, "Would you be willing to have a nuclear waste dump in your community?"

ושאלו, "האם תסכימו שיוקם אתר פסולת גרעינית בקהילה שלכם?"

Astonishingly, 50 percent of the citizens said yes.

מדהים, אבל 50% מהאזרחים ענו בחיוב.

They knew it was dangerous.

הם ידעו או חשבו שזה מסוכן,

They thought it would reduce their property values.

הם חשבו שזה יוריד את ערך נכסיהם,

אבל צריך הרי להשליך את זה היכנשהו,

But it had to go somewhere

and they had responsibilities as citizens.

והם גילו אחריות כאזרחים.

The psychologists asked other people a slightly different question.

הפסיכולוגים הציגו לאנשים אחרים שאלה שונה מעט:

They said, "If we paid you six weeks' salary every year

"אם נשלם לך בכל שנה סכום בשווי שכר של 6 שבועות,

would you be willing to have a nuclear waste dump in your community?"

"האם תסכים שיוקם בקהילה שלך אתר פסולת גרעינית?"

Two reasons. It's my responsibility and I'm getting paid.

שתי סיבות: זו אחריותי, וגם משלמים לי.

Instead of 50 percent saying yes,

במקום ש-50% ישיבו בחיוב,

25 percent said yes.

25% השיבו בחיוב.

What happens is that

מה שקרה הוא שברגע שנכנס נושא התמריץ,

the second this introduction of incentive gets us

so that instead of asking, "What is my responsibility?"

במקום לשאול, "מהי האחריות שלי?"

אנו שואלים רק, "מה משרת את האינטרסים שלי?"

all we ask is, "What serves my interests?"

When incentives don't work,

כשהתמריצים לא עובדים,

when CEOs ignore the long-term health of their companies

כשמנכ"לים מתעלמים לטווח הארוך מיציבות חברותיהם

in pursuit of short-term gains that will lead to massive bonuses,

ומחפשים רווחים קצרי-מועד שיניבו בונוסים שמנים

the response is always the same.

התגובה היא תמיד זהה.

Get smarter incentives.

"תמציאו תמריצים מחוכמים יותר".

The truth is that there are no incentives that you can devise

האמת היא שאי-אפשר להמציא תמריצים מחוכמים מספיק.

that are ever going to be smart enough.

Any incentive system can be subverted by bad will.

כל מערכת תמריצים חשופה להשחתה בידי כוונת זדון.

We need incentives. People have to make a living.

אנו זקוקים לתמריצים. אנשים צריכים להתפרנס.

But excessive reliance on incentives

אך הסתמכות-יתר על תמריצים פוגעת במוסר הפעילות המקצועית

demoralizes professional activity

in two senses of that word.

בשני מובנים של המילה.

It causes people who engage in that activity to lose morale

היא פוגעת במורל של אלה שעוסקים באותה פעילות,

and it causes the activity itself to lose morality.

וגם פוגעת במוסריות הפעילות עצמה.

Barack Obama said, before he was inaugurated,

ברק אובמה אמר, לפני שהושבע,

"We must ask not just 'Is it profitable?' but 'Is it right?'"

"עלינו לשאול לא רק אם זה רווחי, אלא גם אם זה צודק."

And when professions are demoralized,

(מחיאות כפיים) כשהמוסר המקצועי נפגע,

everyone in them becomes dependent on -- addicted to -- incentives

כולם נעשים תלויים בתמריצים ומתמכרים להם,

and they stop asking "Is it right?"

ומפסיקים לשאול, "האם זה בסדר?"

We see this in medicine.

אנו רואים זאת ברפואה.

("Although it's nothing serious, let's keep an eye on it to make sure it doesn't turn into a major lawsuit.")

[זה לא רציני, אך נמשיך במעקב כדי למנוע תביעה משפטית]

ואנו בהחלט רואים זאת בעולם העסקים.

And we certainly see it in the world of business.

[כדי לשמור על התחרותיות חוששני שעלי להחליפך במושחת]

("In order to remain competitive in today's marketplace, I'm afraid we're going to have to replace you with a sleezeball.")

(צחוק)

("I sold my soul for about a tenth of what the damn things are going for now.")

[מכרתי את נשמתי עבור עשירית ממה שהיא שווה עכשיו]

(צחוק)

It is obvious that this is not the way people want to do their work.

ברור שלא כך אנשים רוצים לעשות את עבודתם.

So what can we do?

אז מה באפשרותנו לעשות?

A few sources of hope:

כמה מקורות של תקווה:

עלינו להשתדל להחזיר לעבודתנו את המוסריות.

we ought to try to re-moralize work.

One way not to do it: teach more ethics courses.

דרך אחת לא לעשות זאת: עוד קורסים באתיקה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

There is no better way to show people that you're not serious

אין דרך טובה יותר להוכיח לאנשים שאינך רציני,

than to tie up everything you have to say about ethics

מאשר לכרוך את כל מה שיש לך לומר על אתיקה

into a little package with a bow and consign it to the margins as an ethics course.

בחבילה קטנה עם קשר נאה ולמסגר את זה בקורס אתיקה.

What to do instead?

מה עושים במקום זה?

One: Celebrate moral exemplars.

אחד: מעלים על נס מופתים מוסריים.

Acknowledge, when you go to law school,

לזכור, כשהולכים לבי"ס למשפטים,

that a little voice is whispering in your ear

את הקול הקטן הלוחש באוזנך

about Atticus Finch.

על אטיקוס פינץ' (העו"ד מהסרט "מות הזמיר").

שום ילד בן 10 לא הולך לבי"ס למשפטים כדי לעסוק במיזוגים ורכישות.

No 10-year-old goes to law school to do mergers and acquisitions.

People are inspired by moral heroes.

אנשים מקבלים השראה מגיבורים מוסריים.

But we learn that with sophistication

אך אנו לומדים להבין

comes the understanding that you can't acknowledge that you have moral heroes.

שאדם מתוחכם לא מודה בכך שיש לו גיבורים מוסריים.

Well, acknowledge them.

אדרבא, תודו בכך.

Be proud that you have them.

היו גאים שיש לכם אותם.

Celebrate them.

הללו אותם,

ודרשו ממוריכם שגם הם יודו בהם ויהללו אותם.

And demand that the people who teach you acknowledge them and celebrate them too.

That's one thing we can do.

זה דבר אחד שאפשר לעשות.

I don't know how many of you remember this:

איני יודע כמה מכם זוכרים זאת:

another moral hero, 15 years ago, Aaron Feuerstein,

גיבור מוסרי נוסף מלפני 15 שנה, אהרון פויירשטיין,

who was the head of Malden Mills in Massachusetts --

שהיה נשיא "מאלדן מילס" במסצ'וסטס -

they made Polartec --

הם ייצרו פליס -

המפעל שלהם נשרף.

The factory burned down.

3,000 עובדים. הוא המשיך לשלם לכולם משכורות.

3,000 employees. He kept every one of them on the payroll.

Why? Because it would have been a disaster for them

מדוע? מפני שזה היה עלול להיות אסון עבורם ועבור הקהילה

and for the community if he had let them go.

אילו פיטר אותם.

"Maybe on paper our company is worth less to Wall Street,

"אולי על הנייר החברה שלנו שווה פחות בוול סטריט,

but I can tell you it's worth more. We're doing fine."

"אך אני מבטיח לכם שהיא שווה יותר. אנו בסדר."

Just at this TED we heard talks from several moral heroes.

גם ב-TED הנוכחי שמענו הרצאות מפי כמה גיבורים מוסריים.

Two were particularly inspiring to me.

שניים מהם במיוחד הלהיבו אותי.

One was Ray Anderson, who turned --

האחד היה ריי אנדרסון, שהפך --

(Applause)

(מחיאות כפיים)

-- turned, you know, a part of the evil empire

-- שהפך חלק מאימפריית הרשע

into a zero-footprint, or almost zero-footprint business.

לעסק שהוא מפגע סביבתי אפסי, או כמעט אפסי.

Why? Because it was the right thing to do.

מדוע? מפני שזה היה הדבר שנכון לעשותו.

And a bonus he's discovering is

ואגב כך הוא גילה לשמחתו

he's actually going to make even more money.

שהוא ירוויח עוד יותר כסף.

His employees are inspired by the effort.

העובדים שלו קיבלו השראה מהמאמץ.

מדוע? כי הם שמחים לעשות את הדבר הנכון.

Why? Because there happy to be doing something that's the right thing to do.

Yesterday we heard Willie Smits talk about re-foresting in Indonesia.

אתמול שמענו את ווילי סמית'ס מדבר על ייעור אינדונזיה מחדש.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

In many ways this is the perfect example.

במובנים רבים, זו הדוגמה המושלמת.

כי זה דרש רצון לעשות את הדבר הנכון.

Because it took the will to do the right thing.

God knows it took a huge amount of technical skill.

ורק אלוהים יודע כמה מיומנות טכנית זה דרש.

I'm boggled at how much he and his associates needed to know

מזעזע אותי לחשוב כמה הרבה הוא וחבריו

in order to plot this out.

היו צריכים לדעת, כדי לתכנן זאת.

But most important to make it work --

אך החשוב ביותר, כדי שזה יפעל -

and he emphasized this --

והוא הדגיש זאת -

היה צורך להכיר את האנשים שחיים בקהילות.

is that it took knowing the people in the communities.

Unless the people you're working with are behind you,

אם האנשים שאתה עובד איתם לא תומכים בך,

this will fail.

זה עתיד להיכשל.

ואין שום נוסחה לגרום לאנשים לתמוך בך

And there isn't a formula to tell you how to get the people behind you,

because different people in different communities

כי בני-אדם שונים בקהילות שונות

organize their lives in different ways.

מארגנים את חייהם בדרכים שונות.

כך שיש הרבה מה להעלות על נס כאן ב-TED ובמקומות נוספים

So there's a lot here at TED, and at other places, to celebrate.

And you don't have to be a mega-hero.

ולא צריך להיות גיבור-על.

ישנם גיבורים רגילים.

There are ordinary heroes.

גיבורים רגילים כמו השרתים, שגם אותם ראוי להלל.

Ordinary heroes like the janitors who are worth celebrating too.

As practitioners each and every one of us should strive

כל אחד מאיתנו בתחום עיסוקו צריך לשאוף

to be ordinary, if not extraordinary heroes.

להיות גיבור רגיל, אם לא גיבור מיוחד.

As heads of organizations,

כראשי ארגונים,

we should strive to create environments

עלינו לשאוף ליצור סביבות

that encourage and nurture both moral skill and moral will.

המעודדות ומטפחות את המיומנות והרצון המוסריים.

Even the wisest and most well-meaning people

אפילו האנשים הכי חכמים וטובי הכוונות

will give up if they have to swim against the current

נכנעים אם עליהם לשחות נגד הזרם

in the organizations in which they work.

בארגון בו הם עובדים.

If you run an organization, you should be sure

אם אתם מנהלים ארגון, עליכם לוודא

that none of the jobs -- none of the jobs --

שלאף משרה - אף משרה -

have job descriptions like the job descriptions of the janitors.

לא יהיה תיאור משרה כמו של השרתים.

Because the truth is that

כי האמת היא

any work that you do that involves interaction with other people

שכל עבודה שאתם עושים ושכוללת מגע עם אנשים אחרים

is moral work.

היא עבודה מוסרית.

וכל עבודה מוסרית תלויה בחוכמה פרקטית.

And any moral work depends upon practical wisdom.

And, perhaps most important,

ואולי הכי חשוב,

כמורים עלינו לשאוף להיות גיבורים רגילים,

as teachers, we should strive to be the ordinary heroes,

the moral exemplars, to the people we mentor.

דמויות-מופת לאנשים שאנו מדריכים.

And there are a few things that we have to remember as teachers.

וכמורים, יש מעט דברים שעלינו לזכור.

One is that we are always teaching.

האחד: אנו תמיד מלמדים.

Someone is always watching.

מישהו תמיד צופה בנו.

המצלמה תמיד פועלת.

The camera is always on.

Bill Gates talked about the importance of education

ביל גייטס דיבר על חשיבות החינוך

and, in particular, the model that KIPP was providing:

ובמיוחד על המודל של "קיפ".

"Knowledge is power."

"ידע הוא כוח."

And he talked about a lot of the wonderful things

הוא דיבר על הרבה מהדברים הנפלאים ש"קיפ" עושה

that KIPP is doing

כדי להפנות לקולג' את ילדי שכונות העוני

to take inner-city kids and turn them in the direction of college.

ברצוני להתמקד בדבר מסוים אחד ש"קיפ" עושה, שביל לא הזכיר,

I want to focus on one particular thing KIPP is doing

that Bill didn't mention.

והוא, שהם הבינו

That is that they have come to the realization

שהדבר הכי חשוב שהילדים צריכים ללמוד

that the single most important thing kids need to learn

הוא אופי.

is character.

They need to learn to respect themselves.

הם צריכים ללמוד לכבד את עצמם.

They need to learn to respect their schoolmates.

הם צריכים ללמוד לכבד את חבריהם לביה"ס.

They need to learn to respect their teachers.

הם צריכים ללמוד לכבד את מוריהם.

והכי חשוב, הם צריכים ללמוד לכבד את הלימוד.

And, most important, they need to learn to respect learning.

That's the principle objective.

זו המטרה העיקרית.

If you do that, the rest is just pretty much a coast downhill.

אם מצליחים בכך, כל היתר זה קלי-קלות.

And the teachers: the way you teach these things to the kids

ולמורים: הדרך ללמד את הילדים דברים אלה

is by having the teachers and all the other staff embody it every minute of every day.

היא בכך שהמורים והסגל יגשימו זאת בעצמם בכל רגע ורגע.

Obama appealed to virtue.

אובמה פנה אל הערכים ולדעתי, הוא צדק.

And I think he was right.

And the virtue I think we need above all others is practical wisdom,

והערך שלדעתי נחוץ לנו יותר מכל הוא חוכמה פרקטית,

because it's what allows other virtues -- honesty, kindness, courage and so on --

כי היא מאפשרת ליתר הערכים - כנות, חסד, אומץ וכו' -

to be displayed at the right time and in the right way.

להיות מופגנים בזמן הנכון ובדרך הנכונה.

He also appealed to hope.

הוא פרט גם על נימי התקווה.

Right again.

ושוב צדק.

I think there is reason for hope.

אני חושב שיש סיבה לקוות.

לדעתי אנשים רוצים שיאפשרו להם להיות ערכיים.

I think people want to be allowed to be virtuous.

In many ways, it's what TED is all about.

במובנים רבים, זה כל העניין ב-TED.

Wanting to do the right thing

לרצות לעשות את הדבר הנכון

בדרך הנכונה

in the right way

ומהסיבות הנכונות.

for the right reasons.

סוג זה של חוכמה מצוי בהישג ידו של כל אחד מאיתנו

This kind of wisdom is within the grasp of each and every one of us

if only we start paying attention.

אם רק נתחיל לשים לב.

Paying attention to what we do,

לשים לב למה שאנו עושים,

to how we do it,

איך אנו עושים זאת,

ואולי הכי חשוב,

and, perhaps most importantly,

למבנה של הארגון בו אנו עובדים,

to the structure of the organizations within which we work,

כדי לוודא שהוא מאפשר לנו ולאחרים לפתח את החוכמה

so as to make sure that it enables us and other people to develop wisdom

במקום לדכא אותה.

rather than having it suppressed.

תודה רבה לכם.

Thank you very much.

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Chris Anderson: You have to go and stand out here a sec.

כריס אנדרסון: בוא ותחזור לכאן לרגע.

(מחיאות כפיים)

Barry Schwartz: Thank you very much.

בארי שוורץ: תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]