Madeleine Albright: On being a woman and a diplomat

מתרגם: Itai Inselberg מבקר: Shahar Kaiser

Pat Mitchell: What is the story of this pin?

פאט מיטצ'ל: מה הסיפור מאחורי הסיכה הזאת?

Madeleine Albright: This is "Breaking the Glass Ceiling."

מדליין אולברייט: זוהי שבירת תקרת הזכוכית.

PM: Oh.

פמ: אה.

That was well chosen, I would say, for TEDWomen.

זאת בחירה טובה בשביל TEDWomen, הייתי אומרת.

MA: Most of the time I spend when I get up in the morning

מא: רוב הזמן שאני מבלה כשאני קמה בבוקר

is trying to figure out what is going to happen.

הוא לנסות לפענח מה הולך לקרות.

And none of this pin stuff would have happened

וכל העניין הזה עם הסיכות לא היה קורה

if it hadn't been for Saddam Hussein.

אלמלא סדאם חוסיין.

I'll tell you what happened.

אני אספר לך את הסיפור.

I went to the United Nations as an ambassador,

נסעתי לאו"ם בתור שגרירה.

and it was after the Gulf War,

וזה היה אחרי מלחמת המפרץ.

and I was an instructed ambassador.

והייתי שגרירה מודרכת.

And the cease-fire had been translated

והפסקת האש תורגמה

into a series of sanctions resolutions,

לסדרה של סנקציות,

and my instructions

וההוראות שלי

were to say perfectly terrible things about Saddam Hussein constantly,

היו לומר דברים נוראיים על סדאם חוסיין באופן קבוע,

which he deserved -- he had invaded another country.

והגיע לו - הוא פלש למדינה אחרת.

And so all of a sudden, a poem appeared in the papers in Baghdad

ופתאום, הופיע איזה שיר בעיתונים בבגדאד

comparing me to many things,

שהשווה אותי להרבה דברים,

but among them an "unparalleled serpent."

ואחד מהם היה נחש.

And so I happened to have a snake pin.

והייתה לי במקרה סיכת נחש.

So I wore it when we talked about Iraq.

אז ענדתי אותה כשדיברנו על עיראק.

(Laughter)

(צחוק)

And when I went out to meet the press,

וכשהלכתי לפגוש את העיתונות,

they zeroed in, said, "Why are you wearing that snake pin?"

הם התמקדו ושאלו "למה את עונדת את הסיכה הזו?"

I said, "Because Saddam Hussein compared me to an unparalleled serpent."

אמרתי "כי סדאם חוסיין השווה אותי לנחש".

And then I thought, well this is fun.

ואז חשבתי, זה די כיף.

So I went out and I bought a lot of pins

אז התחלתי לקנות המון סיכות

that would, in fact, reflect

שבעצם, משקפות

what I thought we were going to do on any given day.

את מה שחשבתי שאנחנו הולכים לעשות כל יום.

So that's how it all started.

אז ככה זה התחיל.

PM: So how large is the collection?

פמ: אז מה גודל האוסף?

MA: Pretty big.

מא: די גדול.

It's now traveling.

הוא כרגע בנסיעות בין תצוגות.

At the moment it's in Indianapolis,

הוא עכשיו באינדיאנפוליס,

but it was at the Smithsonian.

אבל הוא היה בסמיתסוניאן.

And it goes with a book that says, "Read My Pins."

ויש בו גם ספר שנקרא "ריד מיי פינס" (קראו את הסיכות שלי).

(Laughter)

(צחוק)

PM: So is this a good idea.

פמ: אז זה רעיון טוב.

I remember when you were the first woman

אני זוכרת כשהיית האישה הראשונה

as Secretary of State,

שהייתה מזכירת המדינה,

and there was a lot of conversation always

והיו תמיד הרבה דיבורים

about what you were wearing,

על מה שאת לובשת,

how you looked --

איך שאת נראית --

the thing that happens to a lot of women,

דבר שקורה הרבה לנשים,

especially if they're the first in a position.

במיוחד אם הן הראשונות בתפקיד.

So how do you feel about that -- the whole --

אז מה את חושבת על זה - כל ה--

MA: Well, it's pretty irritating actually

מא: ובכן, זה די מעצבן, את האמת

because nobody ever describes what a man is wearing.

כי אף אחד אף פעם לא מתאר מה הגבר לובש.

But people did pay attention to what clothes I had.

אבל אנשים התייחסו למה שאני לבשתי.

What was interesting was that,

הדבר המעניין היה,

before I went up to New York as U.N. ambassador,

לפני שהייתי שגרירת האו"ם בניו יורק,

I talked to Jeane Kirkpatrick, who'd been ambassador before me,

דיברתי עם ג'ין קירקפטריק שהייתה שגרירה לפניי,

and she said, "You've got to get rid of your professor clothes.

והיא אמרה "את צריכה להיפטר מבגדי הפרופסור שלך."

Go out and look like a diplomat."

"צאי ותיראי כמו דיפלומטית".

So that did give me a lot of opportunities to go shopping.

אז זה באמת נתן לי הרבה הזדמנויות לעשות קניות.

But still, there were all kinds of questions

אבל עדיין, היו כל מיני שאלות

about -- "did you wear a hat?" "How short was your skirt?"

כמו, לבשת כובע? מה היה אורך החצאית שלך?

And one of the things --

ואחד מהמקרים האלו -

if you remember Condoleezza Rice was at some event and she wore boots,

אם את זוכרת, קונדליסה רייס הייתה באיזה ארוע והיא נעלה מגפיים,

and she got criticized over that.

והיא חטפה על זה ביקורת.

And no guy ever gets criticized. But that's the least of it.

ואף גבר אף פעם לא מקבל ביקורת. אבל זה רק המעט שבעניין.

PM: It is, for all of us, men and women,

פמ: כולנו, גברים ונשים,

finding our ways of defining our roles,

צריכים למצוא את הדרכים שמגדירות את התפקידים שלנו,

and doing them in ways that make a difference in the world

ולעשות אותם בצורה שמשנה את העולם

and shape the future.

ומעצבת את העתיד שלנו.

How did you handle that balance

איך את התמודדת עם האיזון

between being the tough diplomatic

בין דיפלומטית קשוחה

and strong voice of this country

והקול החזק של המדינה הזאת

to the rest of the world

לשאר העולם

and also how you felt about yourself

לבין איך שהרגשת עלייך

as a mother, a grandmother, nurturing ...

בתור אם וסבתא.

and so how did you handle that?

איך התמודדת עם זה?

MA: Well the interesting part was I was asked

מא: הדבר המעניין הוא ששאלו אותי

what it was like to be the first woman Secretary of State

איך זה היה להיות האישה הראשונה שהייתה מזכירת המדינה

a few minutes after I'd been named.

כמה דקות אחרי שהתמנתי.

And I said, "Well I've been a woman for 60 years,

אז אמרתי "הייתי אישה 60 שנה,

but I've only been Secretary of State for a few minutes."

אבל אני מזכירת המדינה רק כמה דקות".

So it evolved.

אז זה התפתח.

(Laughter)

(צחוק)

But basically I love being a woman.

אבל בעקרון אני אוהבת להיות אישה.

And so what happened --

אז מה שקרה -

and I think there will probably be some people in the audience

ואני חושבת שיהיו כמה אנשים בקהל

that will identify with this --

שיזדהו עם זה --

I went to my first meeting, first at the U.N.,

הלכתי לפגישה הראשונה שלי, קודם באו"ם

and that's when this all started,

ואז כל זה התחיל,

because that is a very male organization.

כי זהו ארגון מאד גברי.

And I'm sitting there -- there are 15 members of the Security Council --

ואני יושבת שם -- יש 15 חברים במועצת הביטחון --

so 14 men sat there staring at me,

אז ישבו שם 14 גברים, ובהו בי,

and I thought -- well you know how we all are.

וחשבתי -- את יודעת איך אנשים מתנהגים.

You want to get the feeling of the room,

את רוצה לדעת מה ההרגשה בחדר,

and "do people like me?"

והאם הם מחבבים אותי,

and "will I really say something intelligent?"

ואם אני באמת אגיד משהו אינטיליגנטי?

And all of a sudden I thought, "Well, wait a minute.

ופתאום חשבתי לי, רק רגע.

I am sitting behind a sign that says 'The United States,'

אני יושבת לפני שלט שאומר "ארצות הברית".

and if I don't speak today

ואם אני לא אדבר היום

then the voice of the United States will not be heard,"

אז הקול של ארה"ב לא ישמע.

and it was the first time that I had that feeling

וזאת הייתה הפעם הראשונה שהייתה לי את ההרגשה הזאת

that I had to step out of myself

שהייתי צריכה להתגבר על עצמי

in my normal, reluctant female mode

במצב הנורמאלי הנשי שלי

and decide that I had to speak on behalf of our country.

והחלטתי שאני צריכה לדבר בשם המדינה שלי.

And so that happened more at various times,

וזה התחיל לקרות יותר ויותר,

but I really think that there was a great advantage in many ways

אבל אני באמת חושבת שהיה יתרון גדול בכל מיני דרכים

to being a woman.

בלהיות אישה.

I think we are a lot better

אני חושבת שאנחנו יותר טובות

at personal relationships,

במערכות יחסים אישיות,

and then have the capability obviously

ואז יש את היכולת

of telling it like it is when it's necessary.

לומר דברים כמו שהם, כשצריך.

But I have to tell you, I have my youngest granddaughter,

אבל אני צריכה להגיד לך, הנכדה הקטנה שלי,

when she turned seven last year,

כשהיא הייתה בת שבע שנה שעברה,

said to her mother, my daughter,

אמרה לאמא שלה, הבת שלי,

"So what's the big deal about Grandma Maddie being Secretary of State?

"אז מה הענייו הגדול שסבתא מדי היא מזכירת המדינה?"

Only girls are Secretary of State."

"מזכירות המדינה הן תמיד בנות".

(Laughter)

(צחוק)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

PM: Because in her lifetime -- MA: That would be so.

פמ: כי בתקופת חייה -- (מא: זה נכון)

PM: What a change that is.

פמ: איזה שינוי...

As you travel now all over the world,

כשאת נוסעת עכשיו בכל העולם,

which you do frequently,

ויוצא לך הרבה לנסוע,

how do you assess

איך את מעריכה

this global narrative around the story of women and girls?

את ההשקפה על נשים ובנות?

Where are we?

איפה אנחנו נמצאות?

MA: I think we're slowly changing,

מא: אני חושבת שאנחנו משתנות לאט לאט,

but obviously there are whole pockets

אבל כמובן שיש מקומות

in countries where nothing is different.

במדינות ששם כלום לא השתנה.

And therefore it means that we have to remember

ולכן אנחנו צריכות לזכור

that, while many of us have had huge opportunities --

שלמרות שלרובנו יש הזדמנויות נהדרות --

and Pat, you have been a real leader in your field --

ופאט, את חלוצה אמיתית בתחומך --

is that there are a lot of women

יש הרבה מאד נשים

that are not capable

שלא מסוגלות

of worrying and taking care of themselves

לדאוג לעצמן

and understanding that women have to help other women.

ולהבין שנשים צריכות לעזור לנשים אחרות.

And so what I have felt --

אז מה שהרגשתי --

and I have looked at this

והסתכלתי על זה

from a national security issue --

מנקודת מבט של בטחון לאומי -

when I was Secretary of State, I decided

כשהייתי מזכירת המדינה החלטתי

that women's issues had to be central to American foreign policy,

שענייני נשים צריכים להיות מרכזיות במדיניות החוץ האמריקאית,

not just because I'm a feminist,

לא רק בגלל שאני פמניסטית,

but because I believe that societies are better off

אלא כי אני מאמינה שלקהילה יותר טוב

when women are politically and economically empowered,

כשלנשים יש השפעה פוליטית וכלכלית,

that values are passed down,

שערכים עוברים מדור לדור,

the health situation is better,

שמצב הבריאות טוב יותר,

education is better,

החינוך טוב יותר,

there is greater economic prosperity.

ושיש שגשוג כלכלי טוב יותר.

So I think that it behooves us --

אז אני חושבת שזאת אחריותינו --

those of us that live in various countries

אלו מאיתנו שחיות במדינות

where we do have economic and political voice --

שבהן יש לנו קול כלכלי ומדיני --

that we need to help other women.

שאנחנו צריכות לעזור אחת לשנייה.

And I really dedicated myself to that,

ואני ממש הקדשתי את עצמי לכך,

both at the U.N. and then as Secretary of State.

גם באו"ם וכמזכירת המדינה.

PM: And did you get pushback

פמ: והרגשת התנגדות

from making that a central tenant of foreign policy?

בלתת לזה חשיבות במדיניות החוץ?

MA: From some people.

מא: מחלק מהאנשים.

I think that they thought that it was a soft issue.

אני חושבת שהם חשבו שזה נושא לא חשוב.

The bottom line that I decided

השורה התחתונה היא שהחלטתי

was actually women's issues are the hardest issues,

שענייני נשים הם הקשים ביותר,

because they are the ones that have to do with life and death

כי אלו הנושאים שקשורים לחיים ומוות

in so many aspects,

בכל מיני דרכים --

and because, as I said,

וכי, כמו שאמרתי,

it is really central to the way that we think about things.

הם ממש מרכזיים לאיך שאנחנו חושבים על דברים.

Now for instance,

עכשיו למשל,

some of the wars that took place

חלק מהמלחמות שהתחוללו

when I was in office,

כשהייתי בתפקיד,

a lot of them, the women were the main victims of it.

בהרבה מהן, הנשים היו הקורבנות העקריות.

For instance, when I started,

למשל, כשהתחלתי,

there were wars in the Balkans.

היו מלחמות בבלקן.

The women in Bosnia were being raped.

הנשים בבוסניה נאנסו.

We then managed to set up a war crimes tribunal

והצלחנו להקים מועצה לפשעי מלחמה

to deal specifically with those kinds of issues.

שהתעסקה בדיוק בנושאים כאלו.

And by the way, one of the things that I did at that stage

ודרך אגב, אחד הדברים שעשיתי באותו השלב,

was, I had just arrived at the U.N.,

בדיוק הגעתי לאו"ם,

and when I was there, there were 183 countries in the U.N.

וכשהייתי שם, היו 183 מדינות באו"ם.

Now there are 192.

עכשיו יש 192.

But it was one of the first times that I didn't have to cook lunch myself.

אבל זאת הייתה תקופה שלא יכולתי להכין לעצמי ארוחת צהריים.

So I said to my assistant,

אז אמרתי לעוזר שלי,

"Invite the other women permanent representatives."

"תזמין את הנציגות האחרות".

And I thought when I'd get to my apartment

וחשבתי שכשאני אגיע הביתה

that there'd be a lot of women there.

יהיו שם הרבה נשים.

I get there, and there are six other women, out of 183.

הגעתי לשם, והיו שם שש נשים אחרות מתוך 183.

So the countries that had women representatives

אז המדינות שהיו להן נשים כנציגות

were Canada, Kazakhstan, Philippines,

היו קנדה, קזחסטן, הפיליפיניים,

Trinidad Tobago, Jamaica,

טרינידד, ג'מייקה,

Lichtenstein and me.

ליכטנשטיין ואני.

So being an American, I decided to set up a caucus.

אז בתור אמריקאית, החלטתי לארגן כנס מפלגתי.

(Laughter)

(צחוק)

And so we set it up,

אז הקמנו את המפלגה,

and we called ourselves the G7.

וקראנו לעצמנו ה-ג'י 7.

(Laughter)

(צחוק)

PM: Is that "Girl 7?" MA: Girl 7.

פמ: כלומר גירל (בת) שבע? (מא: בת שבע).

And we lobbied

מא: והתווכחנו

on behalf of women's issues.

למען נושאי נשים.

So we managed to get two women judges

אז הצלחנו להשיג שתי שופטות

on this war crimes tribunal.

במועצה לפשעי מלחמה.

And then what happened

ואז מה שקרה הוא

was that they were able to declare that rape was a weapon of war,

שהן הצליחו להכריז על אונס כפשע מלחמה,

that it was against humanity.

ופשע נגד האנושות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

PM: So when you look around the world

פמ: אז כשאת מסתכלת על העולם

and you see that, in many cases --

ואת רואה שבהרבה מקרים --

certainly in the Western world --

ובהחלט בעולם המערבי --

women are evolving into more leadership positions,

נשים עולות ליותר תפקידים מנהיגותיים,

and even other places

ואפילו במקומות אחרים

some barriers are being brought down,

יש גבולות שמתמוטטים,

but there's still so much violence,

אבל עדיין יש כל כך הרבה אלימות,

still so many problems,

וכל כך הרבה בעיות,

and yet we hear there are more women

ובכל זאת אנחנו שומעים שיש יותר נשים

at the negotiating tables.

בשולחנות המשא ומתן.

Now you were at those negotiating tables

את היית בשולחנות האלו

when they weren't, when there was maybe you --

כשלא היו, כשאולי היית רק את --

one voice, maybe one or two others.

קול אחד, אולי עוד אחת או שתיים.

Do you believe, and can you tell us why,

את מאמינה, ואת יכולה לומר למה,

there is going to be a significant shift

שהולך להיות שינוי משמעותי

in things like violence

בנושאים כמו אלימות

and peace and conflict and resolution

ושלום ועימות ופתרון

on a sustainable basis?

על בסיס ממשי?

MA: Well I do think, when there are more women,

מא: ובכן, אני כן חושבת שכשיש יותר נשים,

that the tone of the conversation changes,

הטון של השיחה משתנה,

and also the goals of the conversation change.

וגם המטרות של השיחה משתנות.

But it doesn't mean that the whole world

אבל זה לא אומר שכל העולם

would be a lot better

יהיה הרבה יותר טוב

if it were totally run by women.

אם הוא היה מתנהל רק על ידי נשים.

If you think that, you've forgotten high school.

אם זה מה שאתם חושבים, אתם שחכתם את ימי התיכון.

(Laughter)

(צחוק)

But the bottom line

אבל השורה התחתונה היא

is that there is a way,

שיש דרך

when there are more women at the table,

שכשיש יותר נשים בשולחן,

that there's an attempt

אז יש ניסיון

to develop some understanding.

לפתח הבנה.

So for instance, what I did when I went to Burundi,

אז למשל, מה שעשיתי כשהייתי בבורונדי,

we'd got Tutsi and Hutu women together

הבאנו נשות טוטסי והוטו יחד

to talk about some of the problems

לדבר על חלק מהבעיות

that had taken place in Rwanda.

שקרו ברואנדה.

And so I think the capability of women

אז אני חושבת שהיכולות של נשים

to put themselves --

לשים את עצמן --

I think we're better about putting ourselves into the other guy's shoes

אני חושבת שאנחנו טובות יותר בלדמיין את עצמנו במצב של הצד השני

and having more empathy.

ובהבנה.

I think it helps in terms of the support

אני חושבת שזה עוזר מבחינת תמיכה

if there are other women in the room.

אם יש נשים אחרות בחדר.

When I was Secretary of State,

כשהייתי מזכירת המדינה,

there were only 13 other women foreign ministers.

היו רק 13 נשים אחרות שהיו שרות חוץ.

And so it was nice when one of them would show up.

אז היה לי מאד נחמד כשאחת מהן הייתה מגיעה.

For instance, she is now the president of Finland,

למשל, כרגע היא נשיאת פינלנד,

but Tarja Halonen was the foreign minister of Finland

אבל טאריה הלונן הייתה שרת החוץ של פינלנד

and, at a certain stage, head of the European Union.

ובשלב מסויים, ראש האיחוד האירופאי.

And it was really terrific.

וזה היה ממש נהדר.

Because one of the things I think you'll understand.

אחד מהמקרים שאני חושבת שתביני.

We went to a meeting,

הלכנו לפגישה

and the men in my delegation,

והגברים שהיו איתי,

when I would say, "Well I feel we should do something about this,"

כשאני אמרתי "אני מרגישה שאנחנו צריכים לעשות משהו בנושא"

and they'd say, "What do you mean, you feel?"

הם היו אומרים "מה זאת אומרת, את מרגישה?"

And so then Tarja was sitting across the table from me.

וטאריה ישבה מולי בשולחן.

And all of a sudden we were talking about arms control,

ופתאום אנחנו מדברים על בקרת נשקים,

and she said, "Well I feel we should do this."

והיא אומרת "אני מרגישה שאנחנו צריכים לעשות את זה"

And my male colleagues kind of got it all of a sudden.

והשותפים הגברים שאיתי פתאום הבינו.

But I think it really does help

אבל אני חושבת שזה ממש עוזר

to have a critical mass of women

שיש מסה קריטית של נשים

in a series of foreign policy positions.

בשורה של תפקידי חוץ.

The other thing that I think is really important:

הדבר הנוסף שאני חושבת שהוא ממש חשוב:

A lot of national security policy

הרבה מהמדיניות לבטחון המדינה

isn't just about foreign policy,

היא לא רק על מדיניות חוץ,

but it's about budgets, military budgets,

אלא גם על תקציבים, תקציבים צבאיים,

and how the debts of countries work out.

ואיך חובות של מדינות נפתרות.

So if you have women

אז אם יש נשים

in a variety of foreign policy posts,

בתפקידים שונים של מדיניות חוץ,

they can support each other

הן יכולות לתמוך אחת בשנייה

when there are budget decisions being made in their own countries.

כשיש החלטות תקציב במדינות שלהן.

PM: So how do we get

פמ: אז איך אנחנו משיגות

this balance we're looking for, then, in the world?

את האיזון שאנחנו מחפשות בעולם?

More women's voices at the table?

יותר נשים בשולחן?

More men who believe

יותר גברים שמאמינים

that the balance is best?

שהאיזון הוא חשוב?

MA: Well I think one of the things --

מא: אני חושבת שאחד מהדברים:

I'm chairman of the board of an organization

אני יושבת הראש של ארגון

called the National Democratic Institute

שנקרא הארגון הארצי הדמוקרטי

that works to support women candidates.

שעובד לתמוך בנשים מועמדות.

I think that we need

אני חושבת שאנחנו צריכות

to help in other countries

לתת עזרה במדינות אחרות

to train women

לאמן נשים

to be in political office,

לכהן בתפקידים פוליטיים,

to figure out how they can in fact

לפענח איך הן יכולות

develop political voices.

לפתח קול פוליטי.

I think we also need to be supportive

אני חושבת שאנחנו צריכות גם להיות תומכות

when businesses are being created

כשעסקים מוקמים

and just make sure that women help each other.

ולוודא שנשים עוזרות אחת לשנייה.

Now I have a saying

יש לי אימרה

that I feel very strongly about,

שאני מזדהה איתה,

because I am of a certain age

כי אני בגיל מסויים

where, when I started in my career,

וכשהתחלתי את הקריירה שלי,

believe it or not, there were other women who criticized me:

תאמיני או לא, היו נשים שביקרו אותי:

"Why aren't you in the carpool line?"

"למה את לא בנתיב המשפחתי המסורתי?"

or "Aren't your children suffering

או "הילדים שלך לא סובלים

because you're not there all the time?"

כי את לא איתם כל הזמן?"

And I think we have a tendency to make each other feel guilty.

ואני חושבת שיש לנו נטייה לגרום אחת לשנייה להרגיש אשמה.

In fact, I think "guilt" is every woman's middle name.

ולמעשה, אני חושבת ש"רגשות אשמה" היא השם האמצעי של כל אשה.

And so I think what needs to happen

אז אני חושבת שמה שצריך לקרות הוא

is we need to help each other.

שאנחנו צריכות לעזור אחת לשנייה.

And my motto is that there's a special place in hell

והמוטו שלי הוא שיש מקום מיוחד בגיהנום

for women who don't help each other.

לנשים שלא עוזרות אחת לשנייה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

PM: Well Secretary Albright, I guess you'll be going to heaven.

פמ: אז המזכירה אולברייט, אני חושבת שאת הולכת לגן עדן.

Thank you for joining us today.

תודה רבה שהצטרפת אלינו היום.

MA: Thank you all. Thanks Pat.

מא: תודה לכולכם. תודה, פאט.

(Applause)

(מחיאות כפיים)