Isaac Lidsky: What reality are you creating for yourself? | TED

מתרגם: miki noam מבקר: Sigal Tifferet

When Dorothy was a little girl,

כשדורותי הייתה קטנה

she was fascinated by her goldfish.

היא הוקסמה מדג הזהב שלה.

Her father explained to her that fish swim by quickly wagging their tails

אבא שלה הסביר לה שדגים שוחים על ידי תנועות מהירות של זנבם

to propel themselves through the water.

כדי להניע את עצמם במים.

Without hesitation, little Dorothy responded,

בלי להסס דורותי מיד אמרה:

"Yes, Daddy, and fish swim backwards by wagging their heads."

״נכון אבא, והם שוחים אחורנית כשהם מניעים את ראשם מהר״

(Laughter)

(צחוק)

In her mind, it was a fact as true as any other.

בשבילה זו הייתה עובדה נכונה ככל עובדה אחרת.

Fish swim backwards by wagging their heads.

דגים שוחים אחורנית כשהם מכשכשים בראשם.

She believed it.

היא האמינה בזה.

Our lives are full of fish swimming backwards.

חיינו מלאים בדגים ששוחים אחורנית.

We make assumptions and faulty leaps of logic.

אנחנו מניחים הנחות, קופצים למסקנות לא הגיוניות,

We harbor bias.

מועדים להטיות.

We know that we are right, and they are wrong.

אנחנו יודעים שאנחנו צודקים, ושהם טועים.

We fear the worst.

אנחנו חוששים מפני הגרוע ביותר.

We strive for unattainable perfection.

אנחנו שואפים לשלמות בלתי מושגת.

We tell ourselves what we can and cannot do.

אנחנו מספרים לעצמנו מה אנחנו יכולים לעשות ומה לא.

In our minds, fish swim by in reverse frantically wagging their heads

בתודעתנו, דגים שוחים אחורנית בכשכוש פראי של ראשיהם,

and we don't even notice them.

ואנחנו אפילו לא מבחינים בהם.

I'm going to tell you five facts about myself.

אספר לכם חמש עובדות עלי.

One fact is not true.

אחת מהן אינה נכונה.

One: I graduated from Harvard at 19 with an honors degree in mathematics.

אחת: בגיל 19 סיימתי בהצטיינות תואר במתמטיקה מאוניברסיטת הרווארד.

Two: I currently run a construction company in Orlando.

שתיים: כיום אני מנהל חברת בניה בעיר אורלנדו.

Three: I starred on a television sitcom.

שלוש: כיכבתי בקומדיה בטלוויזיה.

Four: I lost my sight to a rare genetic eye disease.

ארבע: איבדתי את הראיה בשל מחלה גנטית נדירה.

Five: I served as a law clerk to two US Supreme Court justices.

חמש: עבדתי כעוזר משפטי לשני שופטי בית המשפט העליון.

Which fact is not true?

איזו מהעובדות אינה נכונה?

Actually, they're all true.

למעשה, כולן נכונות.

Yeah. They're all true.

כן, כולן נכונות.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

At this point, most people really only care about the television show.

בשלב זה, רוב האנשים מתעניינים רק בתוכנית הטלוויזיה...

(Laughter)

(צחוק)

I know this from experience.

אני מדבר מנסיון.

OK, so the show was NBC's "Saved by the Bell: The New Class."

טוב, התוכנית הייתה ״הצלצול הגואל: הכיתה החדשה״

And I played Weasel Wyzell,

שיחקתי את וויזל ווייזל

who was the sort of dorky, nerdy character on the show,

שהיה דמות של חנון מוזר שכזה,

which made it a very major acting challenge

מה שהפך את התפקיד למאתגר במיוחד עבורי

for me as a 13-year-old boy.

בהתחשב בכך שהייתי נער בן 13

(Laughter)

(צחוק)

Now, did you struggle with number four, my blindness?

עכשיו, האם התקשתם להאמין במספר 4? העוורון שלי?

Why is that?

מדוע?

We make assumptions about so-called disabilities.

אנחנו מניחים הנחות לגבי ״נכויות״.

As a blind man, I confront others' incorrect assumptions

כעיוור, אני נתקל בהנחות מוטעות רבות

about my abilities every day.

לגבי היכולות שלי בכל יום.

My point today is not about my blindness, however.

אבל הנקודה שאני מנסה להעביר לא קשורה לעיוורון שלי.

It's about my vision.

אלא לראיה שלי.

Going blind taught me to live my life eyes wide open.

ההתעוורות שלי לימדה אותי לחיות את חיי עם עיניים פקוחות לרווחה.

It taught me to spot those backwards-swimming fish

היא לימדה אותי לזהות את הדגים הללו ששוחים אחורנית

that our minds create.

שתודעתנו יוצרת.

Going blind cast them into focus.

ההתעוורות הכניסה אותם לפוקוס.

What does it feel like to see?

איך זה מרגיש, לראות?

It's immediate and passive.

ראייה היא מיידית וסבילה.

You open your eyes and there's the world.

עינייך נפתחות והנה העולם.

Seeing is believing. Sight is truth.

״לראות זה להאמין.״ ״טוב מראה עיניים.״

Right?

נכון?

Well, that's what I thought.

ובכן, זה מה שאני חשבתי.

Then, from age 12 to 25, my retinas progressively deteriorated.

ואז, מגיל 12 עד 25 מצב הרשתיות שלי הלך והתדרדר.

My sight became an increasingly bizarre

הראיה שלי הלכה והפכה לקרנבל

carnival funhouse hall of mirrors and illusions.

מוזר של מראות ואשליות.

The salesperson I was relieved to spot in a store

המוכר שלשמחתי איתרתי בחנות

was really a mannequin.

היה בעצם בובה.

Reaching down to wash my hands,

התכופפתי לשטוף את ידי

I suddenly saw it was a urinal I was touching, not a sink,

ולפתע ראיתי שאני נוגע במשתנה ולא בכיור

when my fingers felt its true shape.

כשאצבעותי חשו את הצורה האמיתית.

A friend described the photograph in my hand,

חברה תיארה לי תמונה שהחזקתי בידי

and only then I could see the image depicted.

ורק אז יכולתי לראות מה מצולם בה.

Objects appeared, morphed and disappeared in my reality.

במציאות שלי עצמים הופיעו, שינו צורה ונעלמו.

It was difficult and exhausting to see.

זה היה קשה ומתיש לראות.

I pieced together fragmented, transitory images,

צרפתי יחד חלקי תמונות והבזקים,

consciously analyzed the clues,

עיבדתי את הרמזים במודע,

searched for some logic in my crumbling kaleidoscope,

חיפשתי הגיון כלשהו בקליידוסקופ המתפורר שלי,

until I saw nothing at all.

עד שלא ראיתי שום דבר בכלל.

I learned that what we see

למדתי שמה שאנחנו רואים

is not universal truth.

אינו אמת אוניברסלית.

It is not objective reality.

אינו מציאות אובייקטיבית.

What we see is a unique, personal, virtual reality

מה שאנחנו רואים הוא גרסה פרטית של מציאות מדומה

that is masterfully constructed by our brain.

הנבנית באמנות על ידי המוח שלנו.

Let me explain with a bit of amateur neuroscience.

הרשו לי להסביר קצת מדעי המוח למתחילים:

Your visual cortex takes up about 30 percent of your brain.

קליפת הראיה מהווה כ 30% ממוחכם.

That's compared to approximately eight percent for touch

זאת בהשוואה לבערך 8% מהמוח המוקדשים לחוש המישוש,

and two to three percent for hearing.

ו-2-3% לשמיעה.

Every second, your eyes can send your visual cortex

בכל שניה, עיניכם יכולות לשלוח לקליפת הראיה

as many as two billion pieces of information.

עד שני מיליארד יחידות מידע.

The rest of your body can send your brain only an additional billion.

שאר גופכם יכול לשלוח למוח לכל היותר מיליארד נוסף.

So sight is one third of your brain by volume

אז חוש הראיה תופס שליש מנפח מוחכם,

and can claim about two thirds of your brain's processing resources.

ויכול לצרוך בערך שני שליש ממשאבי העיבוד של מוחכם.

It's no surprise then

זה לא מפתיע אם כן

that the illusion of sight is so compelling.

שאשליית הראיה היא כה משכנעת.

But make no mistake about it: sight is an illusion.

אבל אל תטעו לרגע: ראיה היא אשליה.

Here's where it gets interesting.

פה זה מתחיל להיות מעניין.

To create the experience of sight,

כדי ליצור את חווית הראיה

your brain references your conceptual understanding of the world,

מוחכם משתמש במושגים הנובעים מהבנתכם את העולם

other knowledge, your memories, opinions, emotions, mental attention.

ידע אחר, זכרונות, דעות, רגשות, תשומת לב.

All of these things and far more are linked in your brain to your sight.

כל הדברים הללו ועוד רבים אחרים מקושרים במוחכם לחוש הראיה שלכם.

These linkages work both ways, and usually occur subconsciously.

קישורים אלה פועלים בשני הכיוונים וקורים לרוב באופן לא מודע.

So for example,

למשל,

what you see impacts how you feel,

מה שנראה לכם משפיע על הרגשתכם,

and the way you feel can literally change what you see.

והרגשתכם יכולה לשנות להלכה את מה שאתם רואים.

Numerous studies demonstrate this.

מחקרים רבים מראים זאת.

If you are asked to estimate

אם יבקשו מכם להעריך

the walking speed of a man in a video, for example,

את מהירות הליכתו של אדם מצפיה בווידאו, למשל,

your answer will be different if you're told to think about cheetahs or turtles.

תשובתכם תשתנה אם נתבקשתם לחשוב על צ׳יטות או על צבים.

A hill appears steeper if you've just exercised,

גבעה תראה תלולה יותר אם בדיוק סיימתם להתעמל,

and a landmark appears farther away

וציון דרך ייראה רחוק יותר

if you're wearing a heavy backpack.

כשסוחבים תרמיל כבד.

We have arrived at a fundamental contradiction.

בזאת הגענו לסתירה מהותית.

What you see is a complex mental construction of your own making,

מה שאתם רואים הוא למעשה המצאה מנטלית שיצרתם

but you experience it passively

שנחווית באופן פאסיבי

as a direct representation of the world around you.

כייצוג מיידי של העולם סביבכם.

You create your own reality, and you believe it.

המציאות שלכם נוצרת על ידכם והיא אמינה בעיניכם.

I believed mine until it broke apart.

אני האמנתי במציאות שלי עד שהיא התפוררה.

The deterioration of my eyes shattered the illusion.

כשעיני התקלקלו, האשליה נופצה.

You see, sight is just one way

אתם מבינים, חוש הראיה הוא רק דרך אחת

we shape our reality.

בה אנו מעצבים את המציאות שלנו.

We create our own realities in many other ways.

אנו יוצרים את המציאויות שלנו בשלל דרכים.

Let's take fear as just one example.

בואו נקח לדוגמה את הפחד.

Your fears distort your reality.

פחד מעוות את המציאות שלכם.

Under the warped logic of fear, anything is better than the uncertain.

לפי ההגיון העקום של הפחד, כל דבר עדיף על חוסר וודאות.

Fear fills the void at all costs,

הפחד משלים את החסר בכל מחיר,

passing off what you dread for what you know,

ממיר את מעורר האימה במוכר,

offering up the worst in place of the ambiguous,

מציע את הגרוע מכל במקום המעורפל,

substituting assumption for reason.

מחליף בין הנחות ובין מסקנות.

Psychologists have a great term for it: awfulizing.

לפסיכולוגים יש מונח נהדר לזה: אופוליזינג – בחירת התסריט הגרוע ביותר.

(Laughter)

Right?

נכון?

Fear replaces the unknown with the awful.

פחד מחליף את הבלתי ידוע.

עכשיו, פחד מנציח את עצמו

Now, fear is self-realizing.

כשאתם הכי צריכים

When you face the greatest need

to look outside yourself and think critically,

להביט מעבר לעצמכם ולחשוב בהיגיון,

fear beats a retreat deep inside your mind,

הפחד נסוג במהירות לעומק התודעה שלכם,

shrinking and distorting your view,

מצמצם ומעוות את ההבחנה שלכם,

drowning your capacity for critical thought

מטביע את יכולתכם לחשוב בביקורתית

with a flood of disruptive emotions.

בנחשול של רגשות טורדניים.

When you face a compelling opportunity to take action,

כשיש לכם הזדמנות משכנעת לפעול,

fear lulls you into inaction,

הפחד מקפיא אתכם.

enticing you to passively watch its prophecies fulfill themselves.

מדיח אתכם לצפות בחוסר מעש איך נבואותיו הקודרות מגשימות את עצמן.

When I was diagnosed with my blinding disease,

כשהמחלה המעוורת שלי אובחנה,

I knew blindness would ruin my life.

ידעתי בוודאות שעיוורון יהרוס את חיי.

Blindness was a death sentence for my independence.

עיוורון היה גזר דין מוות לעצמאותי.

It was the end of achievement for me.

זה היה הסוף להישגים שלי.

Blindness meant I would live an unremarkable life,

העיוורון אמר שאחיה חיים חסרי יחוד,

small and sad,

קטנים ועצובים,

and likely alone.

וכנראה לבד.

I knew it.

ידעתי זאת.

This was a fiction born of my fears, but I believed it.

זו הייתה בדיה שנולדה מהפחדים שלי, אבל האמנתי בה.

It was a lie, but it was my reality,

זה היה שקר, אבל זו הייתה המציאות שלי,

just like those backwards-swimming fish in little Dorothy's mind.

בדיוק כמו אותם דגים השוחים אחורנית במוחה של דורותי הקטנה.

If I had not confronted the reality of my fear,

אלמלא נלחמתי במציאות שיצרו הפחדים שלי,

I would have lived it.

הייתי חי בה.

I am certain of that.

אני בטוח בכך.

So how do you live your life eyes wide open?

אז איך אפשר לחיות את חייכם עם עיניים פקוחות לרווחה?

It is a learned discipline.

זה ידע נרכש.

It can be taught. It can be practiced.

ניתן ללמוד זאת, ניתן להתאמן בזה.

I will summarize very briefly.

אסכם בקצרה:

Hold yourself accountable

עליכם לדרוש מעצמכם דין וחשבון

for every moment, every thought,

על כל רגע, כל מחשבה,

every detail.

כל פרט.

See beyond your fears.

ראו מעבר לפחדים שלכם.

Recognize your assumptions.

זהו את ההשערות שלכם.

Harness your internal strength.

רתמו לטובתכם את כוחכם הפנימי.

Silence your internal critic.

השתיקו את המבקר הפנימי שבכם.

Correct your misconceptions about luck and about success.

תקנו את הנחותייכם השגויות לגבי מזל או הצלחה.

Accept your strengths and your weaknesses, and understand the difference.

קבלו את היתרונות והחולשות, והבינו את ההבדלים בינהם.

Open your hearts

פתחו את ליבכם

to your bountiful blessings.

לכל הדברים שהתברכתם בהם.

Your fears, your critics,

הפחדים שלכם, אלה המבקרים אתכם,

your heroes, your villains --

הגיבורים והנבלים שלכם --

they are your excuses,

הם כולם התירוצים שלכם,

rationalizations, shortcuts,

הצידוקים, קיצורי הדרך,

justifications, your surrender.

ההצדקות, הכניעות שלכם.

They are fictions you perceive as reality.

הם בדיות שנחוות כמציאות שלכם.

Choose to see through them.

בחרו לראות מעבר להם.

Choose to let them go.

בחרו להשתחרר מהם.

You are the creator of your reality.

אתם היוצרים של המציאות שלכם.

With that empowerment comes complete responsibility.

ההעצמה הזו מלווה באחריות מלאה.

I chose to step out of fear's tunnel into terrain uncharted and undefined.

אני בחרתי לצאת ממחילות הפחד לדרך לא סלולה ולא מוגדרת.

I chose to build there a blessed life.

בחרתי לבנות שם חיים מאושרים.

Far from alone,

ללא שום בדידות,

I share my beautiful life with Dorothy,

אני חולק את חיי היפים עם דורותי,

my beautiful wife,

אישתי היפה.

with our triplets, whom we call the Tripskys,

עם השלישיה שלנו, ה"טריפקסים",

and with the latest addition to the family,

ועם התוספת האחרונה למשפחתנו,

sweet baby Clementine.

התינוקת המתוקה קלמנטיין.

What do you fear?

ממה אתם מפחדים?

What lies do you tell yourself?

אילו שקרים אתם מספרים לעצמכם?

How do you embellish your truth and write your own fictions?

איך אתם מייפים את האמת שלכם וכותבים את הסיפורים שלכם?

What reality are you creating for yourself?

איזו מציאות אתם יוצרים לעצמכם?

In your career and personal life, in your relationships,

בעבודה ובחיים האישיים שלכם, במערכות היחסים שלכם,

and in your heart and soul,

בלבכם ובנשמתכם,

your backwards-swimming fish do you great harm.

הדגים השוחים אחורנית גורמים לנזק משמעותי.

They exact a toll in missed opportunities and unrealized potential,

הם גובים מחיר בהזדמנויות לא מנוצלות ובפוטנציאל לא ממומש,

and they engender insecurity and distrust

יוצרים חוסר בטחון וחוסר אמון

where you seek fulfillment and connection.

במקום הגשמה וקשרים.

I urge you to search them out.

אני מפציר בכם לזהות אותם.

Helen Keller said that the only thing worse than being blind

הלן קלר אמרה שהדבר היחיד הגרוע מעיוורון,

is having sight but no vision.

הוא ראיה ללא חזון.

For me, going blind was a profound blessing,

עבורי, ההתעוורות הייתה ברכה אמיתית.

because blindness gave me vision.

כי דרך העיוורון קיבלתי חזון.

I hope you can see what I see.

אני מקווה שתוכלו לראות את מה שאני רואה.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Bruno Giussani: Isaac, before you leave the stage, just a question.

ברונו ג'יסני: אייזק, לפני שתרד מהבמה, יש לי שאלה.

This is an audience of entrepreneurs, of doers, of innovators.

זהו קהל של מארגנים, יזמים, ממציאים.

You are a CEO of a company down in Florida,

אתה המנכ״ל של חברה בפלורידה,

and many are probably wondering,

ורבים מהם בוודאי תוהים,

how is it to be a blind CEO?

איך זה להיות מנכ"ל עיוור?

What kind of specific challenges do you have, and how do you overcome them?

באילו קשיים אתה נתקל, ואיך אתה מתמודד איתם?

Isaac Lidsky: Well, the biggest challenge became a blessing.

אייזק לידסקי: ובכן, הקושי העיקרי הפך ליתרון משמעותי.

I don't get visual feedback from people.

אני לא רואה את התגובות של אנשים.

(Laughter)

(צחוק)

BG: What's that noise there? IL: Yeah.

– מה זה הרעש הזה?... – בדיוק.

So, for example, in my leadership team meetings,

כך למשל, בפגישות המנהלים שלי

I don't see facial expressions or gestures.

אני לא רואה הבעות פנים או מחוות,

I've learned to solicit a lot more verbal feedback.

אז למדתי לדרוש הרבה יותר תגובות מילוליות.

I basically force people to tell me what they think.

אני פשוט מכריח אנשים לומר לי מה הם חושבים.

And in this respect,

ובאופן זה,

it's become, like I said, a real blessing for me personally and for my company,

זה הפך, כפי שאמרתי, ליתרון בשבילי ובשביל החברה שלי,

because we communicate at a far deeper level,

כך אנחנו מתקשרים באופן עמוק יותר,

we avoid ambiguities,

נמנעים מעמימות,

and most important, my team knows that what they think truly matters.

ובעיקר, הצוות שלי יודע שמה שהם חושבים באמת משפיע.

BG: Isaac, thank you for coming to TED. IL: Thank you, Bruno.

– אייזק, תודה שבאת ל TED – תודה לך, ברונו.

(Applause)

(מחיאות כפיים)