Wade Davis: Cultures at the far edge of the world

מתרגם: Shlomo Adam

You know, one of the intense pleasures of travel

אחת ההנאות העמוקות שבמסעות בעולם,

and one of the delights of ethnographic research

ואחד התענוגות של המחקר האתנוגרפי,

is the opportunity to live amongst those

טמונים בהזדמנות לחיות בקרב אלה שטרם שכחו את דרכי העבר,

who have not forgotten the old ways,

who still feel their past in the wind,

שעוד חשים את עברם נישא ברוח,

touch it in stones polished by rain,

נוגעים בו באבנים הממורקות מגשם,

taste it in the bitter leaves of plants.

טועמים אותו בעליהם המרים של הצמחים.

Just to know that Jaguar shamans still journey beyond the Milky Way,

עצם הידיעה ששמאני היגואר עדיין מגיעים אל מעבר לשביל החלב,

or the myths of the Inuit elders still resonate with meaning,

או שהמיתוסים של זקני האינואיט עדיין מהדהדים משמעות,

or that in the Himalaya,

או שבהימלאיה,

the Buddhists still pursue the breath of the Dharma,

הבודהיסטים עדיין תרים אחר נשימת הדהרמה,

is to really remember the central revelation of anthropology,

פירושו אכן להיזכר בהתגלות המרכזית של האנתרופולוגיה:

and that is the idea that the world in which we live

הרעיון שהעולם שבו אנחנו חיים

does not exist in some absolute sense,

לא קיים במובן מוחלט כלשהו,

but is just one model of reality,

אלא רק כתבנית אחת של מציאות,

the consequence of one particular set of adaptive choices

תולדה של אוסף מסוים של החלטות הסתגלותיות

that our lineage made, albeit successfully, many generations ago.

שהשושלת שלנו קיבלה, גם אם בהצלחה, לפני דורות רבים.

And of course, we all share the same adaptive imperatives.

וכמובן, כולנו חולקים אותם ציוויים הסתגלותיים.

We're all born. We all bring our children into the world.

כולנו נולדים. כולנו מביאים ילדים לעולם.

We go through initiation rites.

אנו עוברים טקסי חניכה.

We have to deal with the inexorable separation of death,

אנו מתמודדים עם הפרידה העיקשת שבמוות,

so it shouldn't surprise us that we all sing, we all dance,

כך שאין זה פלא שכולנו שרים, כולנו רוקדים,

we all have art.

לכולנו יש אמנות.

But what's interesting is the unique cadence of the song,

אך המעניין הוא הקצב הייחודי של השיר,

the rhythm of the dance in every culture.

הקצב של הריקוד בכל תרבות.

And whether it is the Penan in the forests of Borneo,

ואין זה משנה אם אצל בני הפנאן ביערות בורנאו,

or the Voodoo acolytes in Haiti,

או כוהני הוודו בהאיטי,

or the warriors in the Kaisut desert of Northern Kenya,

או הלוחמים במדבר קאיסוט שבצפון קניה,

בקרב רופאי האליל של הרי האנדים,

the Curandero in the mountains of the Andes,

or a caravanserai in the middle of the Sahara --

או בחאן בלב הסהרה--

אגב, זה היה חברי למסע אל המדבר

this is incidentally the fellow that I traveled into the desert with

לפני חודש --

a month ago --

or indeed a yak herder in the slopes of Qomolangma,

או אפילו רועה יאק במדרונות צ'ומולנגמה,

Everest, the goddess mother of the world.

הלא הוא האוורסט, האלה-האם של העולם.

All of these peoples teach us that there are other ways of being,

כל האנשים האלו מלמדים אותנו שיש אופני הוויה אחרים,

other ways of thinking,

דרכים אחרות לחשוב, דרכים אחרות להתמצא בעולם.

other ways of orienting yourself in the Earth.

And this is an idea, if you think about it,

והרעיון הזה, אם תחשבו על כך, יכול רק למלא אתכם בתקווה.

can only fill you with hope.

Now, together the myriad cultures of the world

יחד, תרבויות העולם הרבות מספור

make up a web of spiritual life and cultural life

טוות רשת של חיי-רוח וחיי-תרבות

that envelops the planet,

שעוטפת את העולם,

and is as important to the well-being of the planet

והיא חשובה לרווחתו של העולם

as indeed is the biological web of life that you know as a biosphere.

בדיוק כמו הרשת הביולוגית של החיים שאנו מכנים "ביוספירה".

And you might think of this cultural web of life

וברשת החיים התרבותית הזאת אפשר לראות אתנוספירה,

as being an ethnosphere,

and you might define the ethnosphere

ואת האתנוספירה אפשר להגדיר כצירוף כל המחשבות, החלומות, המיתוסים,

as being the sum total of all thoughts and dreams, myths,

ideas, inspirations, intuitions brought into being

הרעיונות, ההשראה והאינטואיציה

שהדמיון האנושי ברא מאז שחר התודעה.

by the human imagination since the dawn of consciousness.

The ethnosphere is humanity's great legacy.

האתנוספירה היא המורשת הגדולה של האנושות.

It's the symbol of all that we are

היא מסמלת את כל מה שהננו

and all that we can be as an astonishingly inquisitive species.

ושל כל מה שאנו יכולים להיות כגזע חקרני להפליא.

וממש כפי שהביוספירה נשחקת קשות,

And just as the biosphere has been severely eroded,

so too is the ethnosphere

כך גם האתנוספירה, ואפילו במהירות רבה יותר.

-- and, if anything, at a far greater rate.

No biologists, for example, would dare suggest

אף ביולוג, למשל, לא יעז לטעון ש-50% מכל המינים, או יותר,

that 50 percent of all species or more have been or are

נמצאים על סף הכחדה, כי זה פשוט לא נכון.

on the brink of extinction because it simply is not true,

and yet that -- the most apocalyptic scenario

ועדיין, התרחיש הכי אפוקליפטי הזה בתחום הגיוון הביולוגי,

in the realm of biological diversity --

scarcely approaches what we know to be the most optimistic scenario

אפילו לא מתקרב לתרחיש האופטימי ביותר הידוע לנו

in the realm of cultural diversity.

בתחום הגיוון התרבותי.

And the great indicator of that, of course, is language loss.

הסימן המובהק לכך הוא, כמובן, היעלמות השפות.

When each of you in this room were born,

כשכל הנוכחים כאן באולם רק נולדו,

there were 6,000 languages spoken on the planet.

העולם דיבר ב-6,000 שפות.

Now, a language is not just a body of vocabulary

שפה היא לא רק אוצר מילים

or a set of grammatical rules.

או אוסף של כללי דקדוק.

שפה היא ניצוץ של הרוח האנושית.

A language is a flash of the human spirit.

It's a vehicle through which the soul of each particular culture

היא כלי שבאמצעותו הנשמה של תרבות מסוימת

comes into the material world.

מתממשת בעולם הגשמי.

Every language is an old-growth forest of the mind,

כל שפה היא דרך עתיקה ביער הנפש,

a watershed, a thought, an ecosystem of spiritual possibilities.

קו פרשת מים, מחשבה, מערכת אקולוגית של אפשרויות רוחניות,

And of those 6,000 languages, as we sit here today in Monterey,

ומתוך אותן 6,000 שפות, ממש כעת, ביושבנו כאן במונטריי,

fully half are no longer being whispered into the ears of children.

מחציתן כבר לא נלחשות באוזני ילדים.

They're no longer being taught to babies,

כבר לא מלמדים אותן לתינוקות,

which means, effectively, unless something changes,

ופירוש הדבר הוא, בעצם, שאם לא ישתנה משהו,

they're already dead.

השפות האלו כבר מתות.

What could be more lonely than to be enveloped in silence,

מה בודד יותר מלהיות עטוף בדממה,

to be the last of your people to speak your language,

להיות האחרון שדובר את שפת בני עמך,

to have no way to pass on the wisdom of the ancestors

לא להיות מסוגל להעביר את חוכמת הדורות הקודמים

or anticipate the promise of the children?

או לצפות להתגשמות ההבטחה שבצאצאים?

And yet, that dreadful fate is indeed the plight of somebody

אולם גורל נורא זה הוא אכן מנת חלקו של מישהו

somewhere on Earth roughly every two weeks,

במקום כלשהו בעולם, בערך אחת לשבועיים,

because every two weeks, some elder dies

כי אחת לשבועיים, זקן כלשהו נפטר

and carries with him into the grave the last syllables

ולוקח עמו אל הקבר את ההברות האחרונות

of an ancient tongue.

של לשון עתיקה.

And I know there's some of you who say, "Well, wouldn't it be better,

חלק מכם ודאי אומרים, "האם לא עדיף כך?

wouldn't the world be a better place

"האם העולם לא יהיה מקום טוב יותר

if we all just spoke one language?" And I say, "Great,

"אם כולנו נדבר שפה אחת?" ואני אומר, "יופי,

let's make that language Yoruba. Let's make it Cantonese.

"הבה נחליט שהשפה הזאת תהיה יורובה או קנטונזית.

Let's make it Kogi."

"או שפת הקוגי".

And you'll suddenly discover what it would be like

וכולכם תגלו פתאום איך זה

to be unable to speak your own language.

לא להיות מסוגלים לדבר בשפתכם שלכם

And so, what I'd like to do with you today

ולכן, מה שאני רוצה לעשות איתכם היום

is sort of take you on a journey through the ethnosphere,

הוא לקחת אתכם למסע באתנוספירה-

מסע קצר באתנוספירה

a brief journey through the ethnosphere,

to try to begin to give you a sense of what in fact is being lost.

כדי לנסות לתת לכם שמץ של מושג מה אובד.

Now, there are many of us who sort of forget

רבים מאיתנו קצת מתעלמים מכך

that when I say "different ways of being,"

שבאומרי "אופני הוויה שונים",

I really do mean different ways of being.

אני באמת מתכוון לאופני הוויה שונים.

Take, for example, this child of a Barasana in the Northwest Amazon,

קחו לדוגמה את הילד הזה, משבט הברסאנה בצפון-מערב האמזונאס,

בני האנקונדה,

the people of the anaconda

who believe that mythologically they came up the milk river

שעל-פי המיתולוגיה שלהם, הגיעו במעלה נהר החלב ממזרח,

from the east in the belly of sacred snakes.

בקיבותיהם של נחשים קדושים.

Now, this is a people who cognitively

בני עם זה לא מבחינים מבחינה קוגניטיבית

do not distinguish the color blue from the color green

בין הצבע הכחול לירוק מאחר שחופת השמים

because the canopy of the heavens

is equated to the canopy of the forest

זהה מבחינתם לחופת העצים ביער, שבו הם תלויים למחייתם.

upon which the people depend.

They have a curious language and marriage rule

קיים אצלם חוק מוזר בנוגע לשפה ולנישואין

which is called "linguistic exogamy:"

שנקרא "אקסוגמיה לשונית":

you must marry someone who speaks a different language.

חובה להתחתן עם מישהו שדובר שפה אחרת.

And this is all rooted in the mythological past,

כל זה מושרש בעבר המיתולוגי,

yet the curious thing is in these long houses,

אך המוזר הוא, שבבתים המאורכים האלה,

where there are six or seven languages spoken

שבהם דוברים בשש או בשבע שפות בגלל נישואי התערובת,

because of intermarriage,

you never hear anyone practicing a language.

לעולם לא שומעים אנשים שמתאמנים בשימוש בשפה.

They simply listen and then begin to speak.

הם פשוט מקשיבים ואז מתחילים לדבר.

Or, one of the most fascinating tribes I ever lived with,

או אחד מהשבטים המרתקים ביותר שחייתי בקרבם,

the Waorani of northeastern Ecuador,

הוואראני של צפון-מזרח אקוודור,

an astonishing people first contacted peacefully in 1958.

עם מופלא, שאיתו נוצר לראשונה מגע בדרכי-שלום ב-1958.

In 1957, five missionaries attempted contact

ב-1957, חמישה מיסיונרים ניסו ליצור איתם קשר,

and made a critical mistake.

ועשו שגיאה גורלית.

They dropped from the air

הם השליכו מהאוויר תצלומים מבריקים של עצמם

8 x 10 glossy photographs of themselves

in what we would say to be friendly gestures,

כחלק ממה שנחשב בעינינו כמחווה ידידותית,

forgetting that these people of the rainforest

אך הם שכחו שאנשי יערות הגשם האלה

had never seen anything two-dimensional in their lives.

לא ראו מעולם עצם דו-מימדי.

They picked up these photographs from the forest floor,

הם הרימו את התצלומים האלה מאדמת היער,

tried to look behind the face to find the form or the figure,

ניסו לחפש מאחורי הפרצופים צורה או גוף, לא מצאו כלום

found nothing, and concluded that these were calling cards

והסיקו שאלה כרטיסי-ביקור מהשטן,

from the devil, so they speared the five missionaries to death.

ולכן הם דקרו בחניתותיהם את המיסיונרים למוות.

אבל הוואראני לא דקרו רק אנשים מבחוץ.

But the Waorani didn't just spear outsiders.

They speared each other.

אלא גם זה את זה.

54 percent of their mortality was due to them spearing each other.

54% מכלל התמותה אצלם היתה כתוצאה מדקירות חנית.

We traced genealogies back eight generations,

הצלחנו לשחזר את שושלות היוחסין שלהם שמונה דורות לאחור,

and we found two instances of natural death

וגילינו שני מקרים של מוות טבעי

and when we pressured the people a little bit about it,

וכשלחצנו עליהם לספר לנו על כך,

they admitted that one of the fellows had gotten so old

הם הודו שאחד מהאנשים היה כבר כל-כך זקן,

that he died getting old, so we speared him anyway. (Laughter)

שהוא גסס מזקנה, אז הם דקרו אותו בכל זאת. [צחוק].

But at the same time they had a perspicacious knowledge

אבל היה להם גם ידע מדויק להדהים אודות היער.

of the forest that was astonishing.

Their hunters could smell animal urine at 40 paces

הציידים שלהם היו מסוגלים להריח שתן של חיה ממרחק 40 צעדים

and tell you what species left it behind.

ולדעת איזו חיה השאירה אותו מאחוריה.

In the early '80s, I had a really astonishing assignment

בשנות השמונים המוקדמות קיבלתי משימה מדהימה באמת

when I was asked by my professor at Harvard

כאשר הפרופסור שלי בהרווארד שאל אותי

if I was interested in going down to Haiti,

אם אני מעוניין לנסוע להאיטי

infiltrating the secret societies

ולחדור לאגודות הסודיות

which were the foundation of Duvalier's strength

שהיוו את בסיס הכוח של דובליה וה"טונטון מקוט",

and Tonton Macoutes,

and securing the poison used to make zombies.

ולהשיג את הרעל שהופך אנשים לזומבים.

In order to make sense out of sensation, of course,

כמובן שעל מנת להפוך סנסציה לסיפור הגיוני

I had to understand something about this remarkable faith

היה עלי להבין משהו אודות אמונה מיוחדת זו, הוודון.

of Vodoun. And Voodoo is not a black magic cult.

הוודו איננו כת של מגיה שחורה.

On the contrary, it's a complex metaphysical worldview.

להפך, הוא מהווה ראיית-עולם מטאפיזית מורכבת. זה מעניין.

It's interesting.

אילו ביקשתי מכם לציין את דתות העולם החשובות,

If I asked you to name the great religions of the world,

what would you say?

מה הייתם אומרים?

Christianity, Islam, Buddhism, Judaism, whatever.

נצרות, איסלם, בודהיזם, יהדות, וכו'.

There's always one continent left out,

תמיד שוכחים יבשת אחת,

the assumption being that sub-Saharan Africa

בגלל ההנחה שבאפריקה של תת-הסהרה

had no religious beliefs. Well, of course, they did

לא היו אמונות דתיות. כמובן שהיו להם,

and Voodoo is simply the distillation

והוודו הוא בעצם זיקוק של כל הרעיונות הדתיים העמוקים הללו

of these very profound religious ideas

that came over during the tragic Diaspora of the slavery era.

שהגיעו במהלך הגלות הטראגית של תקופת העבדות.

But, what makes Voodoo so interesting

אבל מה שהופך את הוודו למעניין כל כך

is that it's this living relationship

הוא הקשר החי הזה בין החיים למתים.

between the living and the dead.

So, the living give birth to the spirits.

החיים מולידים את הרוחות.

The spirits can be invoked from beneath the Great Water,

את הרוחות ניתן לזמן מתחת למים הכבירים

responding to the rhythm of the dance

באמצעות הקצב של הריקוד,

to momentarily displace the soul of the living,

שדוחק הצידה באופן זמני את נשמת החי,

so that for that brief shining moment, the acolyte becomes the god.

כך שלרגע מזהיר אחד, הכוהן הופך לאל.

That's why the Voodooists like to say

לכן אנשי הוודו נוהגים לומר:

that "You white people go to church and speak about God.

"אתם, הלבנים, הולכים לכנסייה ומדברים על אלוהים.

We dance in the temple and become God."

"ואילו אנחנו רוקדים במקדש והופכים לאלוהים".

And because you are possessed, you are taken by the spirit --

וכשאדם נאחז דיבוק ונלפת בשליטת הרוח,

how can you be harmed?

מה כבר יוכל לפגוע בו?

So you see these astonishing demonstrations:

אז אתם יכולים לראות את הדוגמאות המדהימות האלו:

Voodoo acolytes in a state of trance

כוהני וודו אחוזי טראנס

handling burning embers with impunity,

מחזיקים גחלים בוערות מבלי לחוש כאב,

המחשה מדהימה ליכולתה של הנפש

a rather astonishing demonstration of the ability of the mind

to affect the body that bears it

להשפיע על הגוף שבו היא שוכנת

when catalyzed in the state of extreme excitation.

בכוחה הממריץ של התרגשות קיצונית.

Now, of all the peoples that I've ever been with,

מכל האנשים שבמחיצתם שהיתי,

the most extraordinary are the Kogi

המיוחדים מכולם היו בני הקוגי

of the Sierra Nevada de Santa Marta in northern Colombia.

מן הסיירה נבדה דה סנטה מרטה שבצפון קולומביה.

Descendants of the ancient Tairona civilization

בני עם זה, צאצאי תרבות טאירונה

which once carpeted the Caribbean coastal plain of Colombia,

שפעם שכנה במישור החוף הקאריבי של קולומביה,

in the wake of the conquest,

ברחו בתחילת הכיבוש אל גוש הרים וולקני מבודד

these people retreated into an isolated volcanic massif

that soars above the Caribbean coastal plain.

המתנשא מעל למישור החוף הקאריבי.

In a bloodstained continent,

ביבשת מגואלת בדם,

these people alone were never conquered by the Spanish.

העם הזה הוא היחיד שמעולם לא נכבש ע"י הספרדים.

To this day, they remain ruled by a ritual priesthood

הם נשלטים עד היום ע"י מערכת של כהונה טיקסית,

but the training for the priesthood is rather extraordinary.

אך הכשרת הכוהנים היא מיוחדת במינה:

החניכים הצעירים נלקחים ממשפחותיהם בהיותם בני 3 ו-4,

The young acolytes are taken away from their families

at the age of three and four,

sequestered in a shadowy world of darkness

הם מוכנסים לבידוד בעולם של חושך וצללים

in stone huts at the base of glaciers for 18 years:

בבקתות-אבן, למרגלות קרחונים, למשך 18 שנה:

two nine-year periods

שתי תקופות בנות 9 שנים,

deliberately chosen to mimic the nine months of gestation

כחיקוי מכוון לתשעת חודשי ההריון ברחם אימם.

they spend in their natural mother's womb;

now they are metaphorically in the womb of the great mother.

כעת הם נמצאים באופן מטאפורי ברחמה של האם הגדולה.

And for this entire time,

ובמשך כל הזמן הזה

they are inculturated into the values of their society,

הם עוברים תירבות לערכים של החברה שלהם,

values that maintain the proposition that their prayers

ערכים שלפיהם התפילות שלהם והתפילות שלהם לבדן

and their prayers alone maintain the cosmic --

הן ששומרות על איזון הקוסמי, מה שקרוי בפינו "האקולוגי".

or we might say the ecological -- balance.

ובסופה של החניכה המדהימה הזאת הם לפתע נלקחים יום אחד החוצה

And at the end of this amazing initiation,

one day they're suddenly taken out

and for the first time in their lives, at the age of 18,

ולראשונה בחייהם, בגיל שמונה עשרה,

they see a sunrise. And in that crystal moment of awareness

הם רואים זריחה.

ובאותו רגע צלול של מודעות לאור הראשון,

of first light as the Sun begins to bathe the slopes

כשקרני השמש שוטפות את מדרונות הנוף המדהים,

of the stunningly beautiful landscape,

בבת אחת, כל מה שהם למדו באופן מופשט

suddenly everything they have learned in the abstract

is affirmed in stunning glory. And the priest steps back

זוכה באישוש של הדר מהמם.

ואז הכוהן צועד אחורה ואומר: "רואים? ממש כמו שסיפרתי לכם.

and says, "You see? It's really as I've told you.

It is that beautiful. It is yours to protect."

"זה עד כדי כך יפה. ואתם מופקדים על זה".

They call themselves the "elder brothers"

הם קוראים לעצמם "האחים הגדולים"

and they say we, who are the younger brothers,

והם אומרים שאנו, "האחים הקטנים",

are the ones responsible for destroying the world.

אלה שאחראים לחורבן העולם.

רמה זאת של אינטואיציה מקבלת חשיבות רבה:

Now, this level of intuition becomes very important.

Whenever we think of indigenous people and landscape,

בכל פעם שאנו חושבים על עמי ילידים ועל נוף,

we either invoke Rousseau

אנו מזכירים את רוסו ואת הבדותה הנושנה

and the old canard of the "noble savage,"

בדבר "הפרא האציל", שהיא גזענית בפשטותה,

which is an idea racist in its simplicity,

or alternatively, we invoke Thoreau

ולחילופין, מזכירים את ת'ורו

and say these people are closer to the Earth than we are.

ואומרים שהאנשים האלה קרובים יותר מאיתנו לכדור הארץ.

Well, indigenous people are neither sentimental

ובכן, עמי הילידים אינם רגשניים ואינם מניחים לנוסטלגיה לרכך אותם.

nor weakened by nostalgia.

There's not a lot of room for either

אין מקום רב לרגשות כאלה בביצות המלריה של אסמט

in the malarial swamps of the Asmat

או ברוחות המקפיאות של טיבט.

or in the chilling winds of Tibet, but they have, nevertheless,

אך למרות זאת, לאורך הדורות ובפולחניהם,

through time and ritual, forged a traditional mystique of the Earth

הם חישלו מיסטיקה מסורתית של העולם

that is based not on the idea of being self-consciously close to it,

שמבוססת לא על הרעיון של קרבה אליו מתוך מודעות עצמית,

but on a far subtler intuition:

אלא על אינטואיציה מעודנת בהרבה:

the idea that the Earth itself can only exist

הרעיון שכדור הארץ עצמו יכול להתקיים

רק משום שהתודעה האנושית מפיחה בו חיים.

because it is breathed into being by human consciousness.

Now, what does that mean?

מה זה אומר?

It means that a young kid from the Andes

זה אומר שילד צעיר מהרי האנדים,

שחונך להאמין שההר הוא רוחו של האל אַפּוּ

who's raised to believe that that mountain is an Apu spirit

that will direct his or her destiny

שתנחה אותו אל ייעודו,

will be a profoundly different human being

שהוא יהפוך לאדם שונה מיסודו

וגם בעל מערכת-יחסים שונה עם המקור או המקום הזה,

and have a different relationship to that resource

or that place than a young kid from Montana

לעומת ילד צעיר ממונטנה

raised to believe that a mountain is a pile of rock

שחונך להאמין שהר הוא ערימת סלעים

שמחכה לכורים.

ready to be mined.

Whether it's the abode of a spirit or a pile of ore is irrelevant.

לא משנה אם ההר הוא משכן לרוחות או ערימת מחצבים;

What's interesting is the metaphor that defines the relationship

מה שמעניין הוא הדימוי שמגדיר את היחסים

שבין היחיד לעולם הטבע.

between the individual and the natural world.

I was raised in the forests of British Columbia

ביערות של קולומביה הבריטית

to believe those forests existed to be cut.

חינכו אותי להאמין שהיערות נועדו לכריתה.

That made me a different human being

זה הפך אותי לבן-אדם שונה

than my friends amongst the Kwagiulth

לעומת חברי, משבט הקוואגיולת',

who believe that those forests were the abode of Huxwhukw

שמאמינים שיערות אלה הם משכנו של הוקוק

and the Crooked Beak of Heaven

ושל מקור המרומים המעוקם

and the cannibal spirits that dwelled at the north end of the world,

והרוחות הקניבליות ששוכנות בקצה הצפוני של העולם,

spirits they would have to engage during their Hamatsa initiation.

רוחות שאיתן יהיה עליהם להתמודד במהלך טקס החניכה, ה"המטסה".

Now, if you begin to look at the idea

אם רק מתחילים לבחון את הרעיון

that these cultures could create different realities,

שתרבויות אלו יכולות ליצור מציאות שונה,

you could begin to understand

אפשר להתחיל להבין חלק מהתגליות הבלתי-רגילות שלהן.

some of their extraordinary discoveries. Take this plant here.

לדוגמה, הצמח הזה.

זו תמונה שצילמתי בצפון-מערב האמזונאס באפריל שעבר.

It's a photograph I took in the Northwest Amazon just last April.

This is ayahuasca, which many of you have heard about,

זהו האיאהואסקה, שייתכן שרבים מכם שמעו עליו,

the most powerful psychoactive preparation

המרקחת הפסיכואקטיבית החזקה ביותר ברפרטואר של השאמאנים.

of the shaman's repertoire.

What makes ayahuasca fascinating

מה שהופך את איאהואסקה למרתק

is not the sheer pharmacological potential of this preparation,

איננו הפוטנציאל התרופתי של המרקחת,

but the elaboration of it. It's made really of two different sources:

אלא המורכבות שלה.

היא בנויה משני מקורות שונים.

on the one hand, this woody liana

בצד אחד נמצא מטפס הליאנה,

which has in it a series of beta-carbolines,

שמכיל סדרה של בטא-קרבולינים, הרמין, הרמלין, מעוררי הזיה קלים--

harmine, harmaline, mildly hallucinogenic --

to take the vine alone

אם צורכים את הגבעול לבד,

זה כמו ענן עשן כחול שצף בתודעה,

is rather to have sort of blue hazy smoke

drift across your consciousness --

but it's mixed with the leaves of a shrub in the coffee family

אבל מערבבים אותו עם עלים של עשב ממשפחת הקפה

called Psychotria viridis.

שנקרא "פסיכוטריה וירידיס".

This plant had in it some very powerful tryptamines,

הצמח הזה מכיל טריפטמינים חזקים מאוד

very close to brain serotonin, dimethyltryptamine,

שדומים מאוד לסרוטונין של המוח, דימתילטריפטמין,

חמש-מתוקסידימתילריפטמין.

5-methoxydimethyltryptamine.

If you've ever seen the Yanomami

אם ראיתם אי-פעם מישהו מאנשי היאנומאמי

blowing that snuff up their noses,

כשהוא שואף את החומר הזה דרך האף,

that substance they make from a different set of species

החומר שהם מכינים, מאוסף אחר של זנים,

also contains methoxydimethyltryptamine.

מכיל גם הוא מתוקסידימתילריפטמין.

To have that powder blown up your nose

שאיפת האבקה הזאת דרך האף

is rather like being shot out of a rifle barrel

היא קצת כמו...

להשתגר דרך קנה רובה שמעוטר בציורי בארוק

lined with baroque paintings and landing on a sea of electricity. (Laughter)

ולנחות בים של חשמל. זה לא --

(צחוק)

-- זה לא מעוות את המציאות. זה מפורר את המציאות.

It doesn't create the distortion of reality;

it creates the dissolution of reality.

In fact, I used to argue with my professor, Richard Evan Shultes --

האמת היא שנהגתי להתווכח עם הפרופסור שלי, ריצ'רד איוון שולטס,

who is a man who sparked the psychedelic era

האיש שהצית את התקופה הפסיכדלית

with his discovery of the magic mushrooms

כאשר גילה את פטריות הקסם במקסיקו, בשנות השלושים.

in Mexico in the 1930s --

טענתי שאי-אפשר לסווג את הטריפטמינים האלה כמעוררי הזיות,

I used to argue that you couldn't classify these tryptamines

as hallucinogenic because by the time you're under the effects

כי עד שאתה מושפע מהם,

there's no one home anymore to experience a hallucination. (Laughter)

כבר אין שם אף אחד שיכול לחוות את ההזיה.

(צחוק)

But the thing about tryptamines is they cannot be taken orally

אבל העניין עם טריפטמינים הוא שאי-אפשר לצרוך אותם דרך הפה

because they're denatured by an enzyme

כיוון שהם מנוטרלים על-ידי אנזים

found naturally in the human gut called monoamine oxidase.

שנמצא באופן טבעי במעיים האנושיים, ונקרא מונואמין אוקסידז.

They can only be taken orally if taken in conjunction

אפשר לצרוך אותם דרך הפה רק אם צורכים אותם בשילוב

with some other chemical that denatures the MAO.

עם כימיקל אחר, שמנטרל את האנזים.

Now, the fascinating things

ומה שמדהים הוא שהבטא-קרבולינים שנמצאים בליאנה הזאת

are that the beta-carbolines found within that liana

are MAO inhibitors of the precise sort necessary

מהווים מעכבי מונואמין-אוקסידז בדיוק מהסוג הדרוש

להגברת פעולת הטריפטמין. ואז עולה השאלה:

to potentiate the tryptamine. So you ask yourself a question.

איך, מצמחייה של 80,000 זני צמחים בעלי השפעה מעכבת

How, in a flora of 80,000 species of vascular plants,

do these people find these two morphologically unrelated plants

אנשים אלה מצליחים למצוא שני צמחים אלה, חסרי קשר מורפולוגי,

that when combined in this way,

שכאשר משלבים אותם כך הם יוצרים מעין גירסה ביוכימית

created a kind of biochemical version

of the whole being greater than the sum of the parts?

שבה השלם גדול מסכום חלקיו?

Well, we use that great euphemism, "trial and error,"

אז אנו מציעים בלשון נקיה את "ניסוי וטעיה",

which is exposed to be meaningless.

ביטוי שמסתכן בחוסר-משמעות.

אך אם תשאלו את האינדיאנים, הם יאמרו: "הצמחים מדברים אלינו".

But you ask the Indians, and they say, "The plants talk to us."

Well, what does that mean?

מה משמעות הדבר?

This tribe, the Cofan, has 17 varieties of ayahuasca,

לשבט זה, קופאן, יש 17 סוגים של איאהואסקה,

all of which they distinguish a great distance in the forest,

והם מסוגלים להבחין בין כולם ממרחק גדול ביער,

ואילו בעינינו, כל הסוגים האלה ייראו כזן אחד.

all of which are referable to our eye as one species.

And then you ask them how they establish their taxonomy

ואם תשאלו אותם על שיטת המיון שלהם,

and they say, "I thought you knew something about plants.

הם יגידו: "חשבנו שאתה יודע משהו על צמחים.

I mean, don't you know anything?" And I said, "No."

"אתה לא יודע כלום?" עניתי: "לא".

Well, it turns out you take each of the 17 varieties

מסתבר שלוקחים כל אחד מ-17 הסוגים הללו

in the night of a full moon, and it sings to you in a different key.

בלילה של ירח מלא, וכל אחד מהם שר לכם בסולם שונה.

Now, that's not going to get you a Ph.D. at Harvard,

נכון שזה לא יזכה אתכם בתואר דוקטור בהרווארד,

but it's a lot more interesting than counting stamens. (Laughter)

אבל זה הרבה יותר מעניין מאשר לספור אבקנים.

(צחוק)

Now --

ובכן --

(Applause) --

(מחיאות כפיים)

the problem -- the problem is that even those of us

הבעיה היא שאפילו אלו מאתנו שמגלים אהדה למצוקת הילידים,

sympathetic with the plight of indigenous people

רואים אותם כמיוחדים וססגוניים אך איכשהו נדחקים לשולי ההיסטוריה,

view them as quaint and colorful

but somehow reduced to the margins of history

as the real world, meaning our world, moves on.

בעוד העולם האמיתי, כלומר עולמנו, ממשיך הלאה.

Well, the truth is the 20th century, 300 years from now,

האמת היא שהמאה ה-20, בעוד שלוש מאות שנה,

is not going to be remembered for its wars

לא תיזכר בגלל המלחמות שלה או חידושיה הטכנולוגיים,

or its technological innovations,

but rather as the era in which we stood by

אלא כתקופה שבה עמדנו מנגד

and either actively endorsed or passively accepted

ועודדנו באופן פעיל, או קיבלנו באופן סביל

the massive destruction of both biological and cultural diversity

את ההרס העצום של המגוון הביולוגי והתרבותי של העולם.

on the planet. Now, the problem isn't change.

הבעיה איננה השינוי.

All cultures through all time

כל התרבויות, בכל הזמנים,

have constantly been engaged in a dance

עסקו תמיד בריקוד עם האפשרויות החדשות של החיים.

with new possibilities of life.

And the problem is not technology itself.

הבעיה איננה גם הטכנולוגיה כשלעצמה.

The Sioux Indians did not stop being Sioux

האינדיאנים משבט הסו לא הפסיקו להיות סו

כשוויתרו על החץ והקשת,

when they gave up the bow and arrow

any more than an American stopped being an American

יותר משהאמריקני הפסיק להיות אמריקני כשוויתר על הכרכרה והסוס.

when he gave up the horse and buggy.

It's not change or technology

לא השינוי ולא הטכנולוגיה הם שמאיימים על שלמות האתנוספירה,

that threatens the integrity of the ethnosphere. It is power,

אלא הכוח,

the crude face of domination.

הפרצוף הגס של השליטה.

Wherever you look around the world,

ובכל אשר תפנו בעולמנו

you discover that these are not cultures destined to fade away;

תגלו שלא מדובר בתרבויות שנגזר עליהן להיעלם,

these are dynamic living peoples

אלא באנשים חיים ודינמיים

being driven out of existence by identifiable forces

שקיומם נתון לאיום מצד כוחות מוגדרים היטב,

that are beyond their capacity to adapt to:

כוחות שמעבר לכוחם להסתגל אליהם.

whether it's the egregious deforestation

בין אם מדובר בבירוא היערות הגס במולדת בני הפנאן--

in the homeland of the Penan --

שבט נוודים מדרום-מזרח אסיה, מסאראוואק--

a nomadic people from Southeast Asia, from Sarawak --

a people who lived free in the forest until a generation ago,

עם שחי בחופש ביערות עד לפני דור אחד,

and now have all been reduced to servitude and prostitution

וכעת הידרדר לעבודות כפייה וזנות על גדות הנהרות,

on the banks of the rivers,

שם ניתן לראות כיצד הנהר עצמו מזוהם בסחופת

where you can see the river itself is soiled with the silt

that seems to be carrying half of Borneo away

שכנראה סוחפת איתה חצי מבורניאו

אל ים סין הדרומי,

to the South China Sea,

where the Japanese freighters hang light in the horizon

שבו ספינות המטען היפניות משייטות להן באופק

ready to fill their holds with raw logs ripped from the forest --

מוכנות להטעין ולהוביל את בולי העץ שנכרתו מהיער.

or, in the case of the Yanomami,

במקרה של היאנומאמי

it's the disease entities that have come in,

עשו זאת המחלות שהגיעו עם גילוי הזהב.

in the wake of the discovery of gold.

Or if we go into the mountains of Tibet,

ואם נעבור אל הרי טיבט,

where I'm doing a lot of research recently,

היכן שאני עורך לאחרונה מחקרים רבים,

you'll see it's a crude face of political domination.

תוכלו לראות שמדובר בפרצופה המכוער של השליטה הפוליטית.

You know, genocide, the physical extinction of a people

אתם יודעים, רצח עם, הכחדה פיזית של עם,

is universally condemned, but ethnocide,

זוכים לגינוי בכל העולם, אבל רצח אתני,

the destruction of people's way of life, is not only not condemned,

השמדת אורחות החיים של עם, לא רק שאינה זוכה לגינוי

it's universally, in many quarters, celebrated

אלא שבאזורים רבים ברחבי העולם מעלים אותה על נס

as part of a development strategy.

כחלק מאסטרטגיה של פיתוח.

And you cannot understand the pain of Tibet

ואי-אפשר להבין את הכאב של טיבט

until you move through it at the ground level.

עד שחווים אותו בשטח.

I once travelled 6,000 miles from Chengdu in Western China

פעם נסעתי עשרת אלפים ק"מ מצ'נגדו שבמערב סין,

overland through southeastern Tibet to Lhasa

בנתיב יבשתי דרך דרום-מזרח טיבט אל להסה,

with a young colleague, and it was only when I got to Lhasa

עם עמית צעיר, ורק כשהגעתי ללהסה

that I understood the face behind the statistics

הבנתי את הפנים מאחורי הסטטיסטיקה שעליה אנו שומעים.

you hear about:

6,000 sacred monuments torn apart to dust and ashes,

ששת אלפים אתרים קדושים נותצו לכדי אפר ואבק.

1.2 million people killed by the cadres

1.2 מיליון איש נהרגו ע"י הקאדרים במהלך מהפכת התרבות.

during the Cultural Revolution.

אביו של האיש הצעיר הזה נחשב לפאנצ'ן לאמה,

This young man's father had been ascribed to the Panchen Lama.

That meant he was instantly killed

וזה חרץ את דינו למוות מיד בתחילת הפלישה הסינית.

at the time of the Chinese invasion.

הדוד שלו ברח עם הדלאי לאמה לגלות

His uncle fled with His Holiness in the Diaspora

that took the people to Nepal.

שהוציאה את העם לנפאל.

His mother was incarcerated

האם נאסרה באשמת היותה עשירה.

for the crime of being wealthy.

He was smuggled into the jail at the age of two

הוא הוברח אל הכלא בגיל שנתיים והוסתר מתחת לשמלתה

to hide beneath her skirt tails

because she couldn't bear to be without him.

כי היא לא היתה מסוגלת לחיות בלעדיו.

The sister who had done that brave deed

האחות שעשתה את המעשה האמיץ הזה,

was put into an education camp.

הוכנסה למחנה חינוך.

One day she inadvertently stepped on an armband

יום אחד היא דרכה בטעות על סרט-זרוע של מאו,

of Mao, and for that transgression,

וכעונש על כך נגזרו עליה 7 שנות עבודת פרך.

she was given seven years of hard labor.

The pain of Tibet can be impossible to bear,

כאבה של טיבט קשה מנשוא,

but the redemptive spirit of the people is something to behold.

אבל הרוח הגואלת של העם היא מחזה של ממש.

And in the end, then, it really comes down to a choice:

ובסופו של דבר, זה מסתכם בבחירה.

האם אנחנו רוצים לחיות בעולם חדגוני ומשעמם

do we want to live in a monochromatic world of monotony

or do we want to embrace a polychromatic world of diversity?

או שאנו רוצים לאמץ את ריבוא הצבעים של המגוון?

Margaret Mead, the great anthropologist, said, before she died,

מרגרט מיד, האנתרופולוגית הדגולה, אמרה לפני שנפטרה

that her greatest fear was that as we drifted towards

שהפחד הגדול שלה היה שאנו נסחפים לכיוון

this blandly amorphous generic world view

של ראיית-עולם אחידה ונטולת-צורה,

not only would we see the entire range of the human imagination

שבה לא רק שכל תחום הדמיון האנושי

reduced to a more narrow modality of thought,

יצטמצם לאופן-מחשבה צר יותר,

but that we would wake from a dream one day

אלא גם שיום אחד נתעורר מחלום

having forgotten there were even other possibilities.

ונשכח שאי-פעם היו בכלל אפשרויות אחרות.

And it's humbling to remember that our species has, perhaps,

ומעורר ענווה לזכור שאנו, כגזע, קיימים אולי 600,000 שנה.

been around for [150,000] years.

The Neolithic Revolution -- which gave us agriculture,

המהפכה הנאוליתית -- זו שהעניקה לנו את החקלאות,

at which time we succumbed to the cult of the seed;

שבה נכנענו לפולחן הזרעים;

the poetry of the shaman was displaced

שבה שירת השאמאן נדחקה מפני דקלומי הכמורה;

by the prose of the priesthood;

we created hierarchy specialization surplus --

שבה יצרנו הירארכיה, התמקצעות, עודפים --

is only 10,000 years ago.

היא בת 10,000 שנה בלבד.

The modern industrial world as we know it

העולם המתועש המודרני שאנו מכירים הוא בקושי בן 300 שנה.

is barely 300 years old.

בהיסטוריה הרדודה הזאת אין בעיני דבר שאומר

Now, that shallow history doesn't suggest to me

that we have all the answers for all of the challenges

שכבר יש לנו כל התשובות לכל האתגרים

that will confront us in the ensuing millennia.

שבהם ניתקל באלפי השנים הקרובות.

When these myriad cultures of the world

כששואלים את התרבויות הרבות שבעולם מהי המשמעות של היות אנושי,

are asked the meaning of being human,

הן עונות בעשרת אלפים קולות שונים.

they respond with 10,000 different voices.

And it's within that song that we will all rediscover the possibility

ובתוך השיר הזה נגלה מחדש את האפשרות

להיות מה שהננו: מין בעל מודעות,

of being what we are: a fully conscious species,

fully aware of ensuring that all peoples and all gardens

בעל הכרה מלאה בצורך להבטיח שכל האנשים בכל הגנים

find a way to flourish. And there are great moments of optimism.

ימצאו דרך לפרוח.

ואכן יש רגעים גדולים של אופטימיות.

This is a photograph I took at the northern tip of Baffin Island

זו תמונה שצילמתי בקצה הצפוני של האי באפין

when I went narwhal hunting with some Inuit people,

כשהלכתי לציד לווייתנים עם כמה בני אינואיט,

והאיש הזה, אולאיה, סיפר לי סיפור מופלא על סבו.

and this man, Olayuk, told me a marvelous story of his grandfather.

The Canadian government has not always been kind

ממשלת קנדה לא תמיד נהגה בנועם

to the Inuit people, and during the 1950s,

כלפי בני האינואיט, ובמהלך שנות החמישים,

to establish our sovereignty, we forced them into settlements.

כדי לבסס את ריבונותנו, דחקנו אותם לתוך יישובי-קבע.

This old man's grandfather refused to go.

סבו של האיש הזקן הזה סירב ללכת.

The family, fearful for his life, took away all of his weapons,

המשפחה, מפחד לחייו, לקחה ממנו את כל כלי הנשק,

all of his tools.

ואת כל כליו.

עליכם להבין שבני האינואיט לא פוחדים מהקור.

Now, you must understand that the Inuit did not fear the cold;

they took advantage of it.

הם מנצלים אותו.

The runners of their sleds were originally made of fish

במקור, להבי המזחלות שלהם נבנו מדגים

wrapped in caribou hide.

עטופים בעור קאריבו.

So, this man's grandfather was not intimidated by the Arctic night

כך שסבו של האיש לא פחד מהלילה הארקטי

או מסופת השלגים שהתחוללה.

or the blizzard that was blowing.

He simply slipped outside, pulled down his sealskin trousers

הוא פשוט חמק החוצה, הפשיל את מכנסי העור שלו,

ועשה את צרכיו לתוך ידו.

and defecated into his hand. And as the feces began to freeze,

וכשהגללים התחילו לקפוא, הוא עיצב אותם לצורת להב.

he shaped it into the form of a blade.

He put a spray of saliva on the edge of the shit knife

הוא ירק על קצה סכין הצואה,

and as it finally froze solid, he butchered a dog with it.

וכשהסכין קפא לחלוטין, הוא שחט בעזרתו כלב.

He skinned the dog and improvised a harness,

הוא פשט את עור הכלב ואילתר ממנו רתמה,

took the ribcage of the dog and improvised a sled,

לקח את כלוב הצלעות של הכלב ואילתר ממנו מזחלת,

רתם אותה לכלב שעמד בסמוך,

harnessed up an adjacent dog,

and disappeared over the ice floes, shit knife in belt.

ונעלם בין גושי הקרח, עם סכין הצואה בחגורתו.

Talk about getting by with nothing. (Laughter)

ככה מסתדרים עם כלום.

(צחוק)

והסיפור הזה, במובנים רבים --

And this, in many ways --

(Applause) --

(מחיאות כפיים)

is a symbol of the resilience of the Inuit people

-- מסמל את קשיחותם של בני האינואיט

and of all indigenous people around the world.

ושל כל הילידים ברחבי העולם.

The Canadian government in April of 1999

באפריל 1999, ממשלת קנדה

gave back to total control of the Inuit

החזירה לאינואיט את השליטה המלאה

an area of land larger than California and Texas put together.

על שטח אדמה גדול מקליפורניה וטקסס ביחד.

It's our new homeland. It's called Nunavut.

זו מולדתנו החדשה. היא נקראת נונאבוט.

זו טריטוריה עצמאית. הם שולטים בכל משאבי המחצבים.

It's an independent territory. They control all mineral resources.

An amazing example of how a nation-state

דוגמה מדהימה לאופן שבו מדינה יכולה לפצות את בני עמה.

can seek restitution with its people.

ולסיום, בסופו של דבר, אני חושב שזה די ברור,

And finally, in the end, I think it's pretty obvious

at least to all of all us who've traveled

לפחות לאלו מאתנו שהגיעו לפינות המרוחקות של העולם,

in these remote reaches of the planet,

שהן לא מרוחקות בכלל.

to realize that they're not remote at all.

They're homelands of somebody.

הן המולדת של מישהו.

They represent branches of the human imagination

הן מייצגות שלוחות של הדמיון האנושי

that go back to the dawn of time. And for all of us,

שנמתחות מאז ראשית הזמן. ועבור כולנו,

the dreams of these children, like the dreams of our own children,

החלומות של הילדים האלה, כמו החלומות של ילדינו,

become part of the naked geography of hope.

הופכים לחלק מגאוגרפיה חשופה של תקווה.

So, what we're trying to do at the National Geographic, finally,

אז מה שאנחנו מנסים לעשות ב"נשיונל ג'יאוגרפיק", לסיום,

is, we believe that politicians will never accomplish anything.

הוא שאנו מאמינים שהפוליטיקאים לא ישיגו כלום.

We think that polemics --

אנחנו חושבים שהפולמסנות --

(Applause) --

(מחיאות כפיים)

we think that polemics are not persuasive,

-- אנו חושבים שלפולמסנות אין כוח שכנוע,

but we think that storytelling can change the world,

אבל סיפורים יכולים לשנות את העולם.

and so we are probably the best storytelling institution

ואנו כנראה מוסד מספרי הסיפורים הטוב בעולם.

in the world. We get 35 million hits on our website every month.

האתר שלנו זוכה ל-35 מיליון כניסות בחודש.

156 nations carry our television channel.

ערוץ הטלוויזיה שלנו משודר ב-156 מדינות.

Our magazines are read by millions.

מיליונים קוראים את כתבי העת שלנו.

And what we're doing is a series of journeys

ומה שאנו עושים הוא סדרת מסעות

to the ethnosphere where we're going to take our audience

אל האתנוספירה, שבהם ניקח את הקהל שלנו

to places of such cultural wonder

למקומות של פלאי תרבות כה רבים

that they cannot help but come away dazzled

שהם לא יוכלו אלא להסתנוור ממראה עיניהם,

by what they have seen, and hopefully, therefore,

מתוך תקווה שיאמצו בהדרגה, צעד אחר צעד

embrace gradually, one by one,

the central revelation of anthropology:

את התגלית המרכזית של האנתרופולוגיה:

that this world deserves to exist in a diverse way,

שהעולם הזה ראוי לקיום מגוון,

that we can find a way to live

שאפשר למצוא דרך לחיות בעולם פלורליסטי ורב-תרבותי באמת

in a truly multicultural, pluralistic world

where all of the wisdom of all peoples

שבו חוכמתם של כל העמים

can contribute to our collective well-being.

תוכל לתרום לרווחתנו המשותפת.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]