Eve Ensler: Suddenly, my body

מתרגם: Oren Szekatch מבקר: Shahar Kaiser

For a long time,

במשך זמן רב,

there was me, and my body.

היו קיימים עצמי וגופי.

Me was composed of stories,

עצמי הייתה מורכבת מסיפורים,

of cravings, of strivings,

מהשתוקקויות, משאיפות,

of desires of the future.

מתשוקות לגבי העתיד.

Me was trying

עצמי ניסתה

not to be an outcome of my violent past,

לא להפוך לתוצאת עברי האלים,

but the separation that had already occurred

אך ההפרדה שכבר קרתה

between me and my body

בין עצמי ובין הגוף שלי

was a pretty significant outcome.

הייתה תוצאה די משמעותית.

Me was always trying to become something, somebody.

עצמי ניסתה תמיד להפוך למשהו, למישהו.

Me only existed in the trying.

עצמי התקיימה רק בתוך נסיונות.

My body was often in the way.

הגוף שלי לעיתים תכופות עמד בדרך.

Me was a floating head.

עצמי היה ראש צף.

For years, I actually only wore hats.

במשך שנים, חבשתי רק כובעים.

It was a way of keeping my head attached.

זו הייתה דרך לשמור על ראשי מחובר.

It was a way of locating myself.

זו הייתה דרך למצוא את עצמי.

I worried that [if] I took my hat off

דאגתי כי אם אוריד את כובעי

I wouldn't be here anymore.

אני לא אהיה כאן יותר.

I actually had a therapist who once said to me,

היה לי מטפל שאמר לי פעם,

"Eve, you've been coming here for two years,

"איב, את מגיעה לכאן כבר שנתיים,

and, to be honest, it never occurred to me that you had a body."

ולמען האמת, אף פעם לא שמתי לב שיש לך גוף."

All this time I lived in the city

כל הזמן הזה חייתי בעיר,

because, to be honest,

מכיוון, שאם לומר את האמת,

I was afraid of trees.

פחדתי מעצים.

I never had babies

לא היו לי תינוקות

because heads cannot give birth.

מכיוון שראשים לא יכולים להוליד.

Babies actually don't come out of your mouth.

תינוקות למעשה לא יוצאים מהפה שלך.

As I had no reference point for my body,

משום שלא היה לי שום נקודת סימוכין לגופי,

I began to ask other women about their bodies --

התחלתי לשאול נשים אחרות על הגוף שלהן --

in particular, their vaginas,

בייחוד לגבי הואגינות שלהן,

because I thought vaginas were kind of important.

משום שחשבתי שואגינות הן די חשובות.

This led to me writing "The Vagina Monologues,"

זה הוביל אותי לכתוב את "מונולוגים מהואגינה"

which led to me obsessively and incessantly

שהוביל אותי בתורו לדבר באופן אובססיבי וללא סוף

talking about vaginas everywhere I could.

על ואגינות היכן שלא הלכתי.

I did this in front of many strangers.

אני עשיתי זאת לפני זרים רבים.

One night on stage,

לילה אחד על הבמה,

I actually entered my vagina.

אני ממש נכנסתי לתוך הואגינה שלי.

It was an ecstatic experience.

זו הייתה חוויה אקסטטית.

It scared me, it energized me,

היא הפחידה אותי, היא הכניסה בי אנרגיה,

and then I became a driven person,

ואז נהייתי לאישה מונעת,

a driven vagina.

ואגינה מונעת.

I began to see my body like a thing,

התחלתי לראות את גופי כדבר,

a thing that could move fast,

דבר היכול לנוע במהירות,

like a thing that could accomplish other things,

כמו דבר שיכול להשיג דברים אחרים,

many things, all at once.

דברים רבים, והכל בבת אחת.

I began to see my body like an iPad or a car.

התחלתי לראות את גופי כאייפד או כמכונית.

I would drive it and demand things from it.

הייתי דוחקת בו ודורשת ממנו דברים.

It had no limits. It was invincible.

לא היו לו גבולות. הוא היה בלתי מנוצח.

It was to be conquered and mastered like the Earth herself.

היה עליו להיות מנוצח ונשלט כמו הארץ עצמה.

I didn't heed it;

לא האזנתי לו;

no, I organized it and I directed it.

לא, אני ניהלתי וכיוונתי אותו.

I didn't have patience for my body;

לא הייתה לי סבלנות לגופי;

I snapped it into shape.

אני החזרתי אותו לתלם.

I was greedy.

הייתי חמדנית.

I took more than my body had to offer.

לקחתי יותר מאשר שהיה לגופי לתת.

If I was tired, I drank more espressos.

אם הייתי עייפה, הייתי שותה עוד אספרסו.

If I was afraid, I went to more dangerous places.

אם פחדתי, הלכתי למקומות יותר מסוכנים.

Oh sure, sure, I had moments of appreciation of my body,

או כמובן, כמובן, היו לי רגעים של הערכה לגופי,

the way an abusive parent

כשם שהורה מתעלל

can sometimes have a moment of kindness.

יכול שיהיו לעיתים כמה רגעים של נחמדות.

My father was really kind to me

אבי היה מאוד נחמד אלי

on my 16th birthday, for example.

ביום ההולדת ה-16 שלי, לדוגמה.

I heard people murmur from time to time

שמעתי אנשים מלחששים מפעם לפעם

that I should love my body,

שאני צריכה לאהוב את הגוף שלי,

so I learned how to do this.

אז למדתי כיצד לעשות זאת.

I was a vegetarian, I was sober, I didn't smoke.

הייתי צמחונית, הייתי מפוכחת, לא עישנתי.

But all that was just a more sophisticated way

אך כל זה היה רק עוד דרך מתוחכמת

to manipulate my body --

לתפעל את גופי בעורמה --

a further disassociation,

לקחת את ההתרחקות צעד אחד קדימה,

like planting a vegetable field on a freeway.

כמו לשתול שדה ירק על כביש מהיר.

As a result of me talking so much about my vagina,

כתוצאה מדיבורי הרבים כל-כך על הואגינה שלי,

many women started to tell me about theirs --

נשים רבות התחילו לספר לי על שלהן --

their stories about their bodies.

הסיפורים שלהן על הגוף שלהן.

Actually, these stories compelled me around the world,

למעשה, הסיפורים הללו גרמו לי להסתובב בעולם,

and I've been to over 60 countries.

וביקרתי בלמעלה משישים מדינות.

I heard thousands of stories,

שמעתי אלפי סיפורים.

and I have to tell you, there was always this moment

ואני חייבת לומר לכם, תמיד היה את הרגע הזה

where the women shared with me

בו האישה שחלקה איתי

that particular moment when she separated from her body --

ברגע המסויים בו היא נפרדה מגופה --

when she left home.

כשהיא עזבה את ביתה.

I heard about women being molested in their beds,

שמעתי על נשים שעברו התעללות במיטות שלהן,

flogged in their burqas,

הוכו בעודן לובשות את הבורקה שלהן,

left for dead in parking lots,

ננטשו למוות בחניונים,

acid burned in their kitchens.

נכבו בחומצה במטבח שלהן.

Some women became quiet and disappeared.

חלק מהנשים נהפכו להיות שקטות ונעלמו.

Other women became mad, driven machines like me.

נשים אחרות הפכו למכונות כעוסות ומונעות כמוני.

In the middle of my traveling,

במהלך מסעותיי,

I turned 40 and I began to hate my body,

הגעתי לגיל 40 והתחלתי לשנוא את גופי,

which was actually progress,

מה שהיה למעשה התקדמות,

because at least my body existed enough to hate it.

מכיוון שלפחות גופי היה קיים מספיק בכדי שאני אשנא אותו.

Well my stomach -- it was my stomach I hated.

ובכן את הבטן שלי -- זו הייתה בטני אשר שנאתי.

It was proof that I had not measured up,

היא הייתה ההוכחה שלא התאמתי,

that I was old and not fabulous and not perfect

שהייתי זקנה ולא מדהימה ולא מושלמת

or able to fit into the predetermined corporate image in shape.

או מסוגלת להתאים לדמות הקבועה מראש שהחברה הסכימה עליה.

My stomach was proof that I had failed,

בטני הייתה הוכחה כי כשלתי,

that it had failed me, that it was broken.

שהיא הכשילה אותי, שהיא הייתה שבורה.

My life became about getting rid of it and obsessing about getting rid of it.

חיי הפכו להיות לאובססיה סביב העיסוק בלהפטר ממנה.

In fact, it became so extreme

למעשה, זה הפך להיות כה קיצוני

I wrote a play about it.

שכתבתי על כך מחזה.

But the more I talked about it,

אך ככל שדיברתי על זה,

the more objectified and fragmented my body became.

כך הפך גופי להראות בעיניי כאובייקט וכגוף מפוצל.

It became entertainment; it became a new kind of commodity,

זה הפך להיות שעשוע; זה הפך להיות סוג חדש של מצרך,

something I was selling.

משהו שאני מכרתי.

Then I went somewhere else.

ואז הלכתי למקום אחר.

I went outside

יצאתי החוצה

what I thought I knew.

ממה שחשבתי שידעתי.

I went to the Democratic Republic of Congo.

הלכתי לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו.

And I heard stories

ושמעתי סיפורים

that shattered all the other stories.

שניפצו את כל שאר הסיפורים.

I heard stories

שמעתי סיפורים

that got inside my body.

שנכנסו אל גופי.

I heard about a little girl

שמעתי על ילדה קטנה

who couldn't stop peeing on herself

שלא יכלה להפסיק להשתין על עצמה

because so many grown soldiers

מכיוון שכל-כך הרבה חיליים בוגרים

had shoved themselves inside her.

דחפו את עצמם לתוכה.

I heard an 80-year-old woman

שמעתי על אישה בת שמונים

whose legs were broken and pulled out of her sockets

שרגליה היו שבורות והוצאו מהמפרקים שלהן

and twisted up on her head

וסובבו אל מעל ראשה

as the soldiers raped her like that.

כאשר החיילים אנסו אותה כך.

There are thousands of these stories,

ישנם אלפי סיפורים כאלו.

and many of the women had holes in their bodies --

ולרבות מהנשים היו חורים בגופן --

holes, fistula --

חורים, פסיטולה --

that were the violation of war --

שהיו הפרתה של המלחמה --

holes in the fabric of their souls.

חורים במרקם נשמתן.

These stories saturated my cells and nerves,

הסיפורים האלו הרוו את תאיי ואת עצביי.

and to be honest,

ואם להיות כנה,

I stopped sleeping for three years.

הפסקתי לישון למשך שלוש שנים.

All the stories began to bleed together.

כל הסיפורים החלו לדמם יחדיו.

The raping of the Earth,

אונס האדמה,

the pillaging of minerals,

בזיזת המינרלים,

the destruction of vaginas --

הריסתן של אותן ואגינות --

none of these were separate anymore

אף אחד מאלה לא היו נפרדים יותר

from each other or me.

אחד מהשני או ממני.

Militias were raping six-month-old babies

מליציות אנסו תינוקות בנות חצי שנה

so that countries far away

בכדי שמדינות שנמצאות הרחק

could get access to gold and coltan

יוכלו לקבל גישה לזהב ולקולטן

for their iPhones and computers.

בשביל האייפון והמחשבים שלהם.

My body had not only become a driven machine,

לא רק שגופי הפך להיות מכונה מונעת ,

but it was responsible now

אלא כעת הוא גם היה אחראי

for destroying other women's bodies

על הריסת גופן של נשים אחרות

in its mad quest to make more machines

במשימתו המטורפת לעשות עוד מכונות

to support the speed and efficiency of my machine.

שיתמכו במהירות וביעילות של המכונה שלי.

Then I got cancer --

ואז קיבלתי סרטן --

or I found out I had cancer.

או גיליתי שהיה לי סרטן.

It arrived like a speeding bird

זה הגיע כציפור הטסה במהירות

smashing into a windowpane.

ומתרסקת אל תוך חלון.

Suddenly, I had a body,

לפתע, היה לי גוף,

a body that was pricked

גוף שנדקר

and poked and punctured,

שתקעו בו וניקבו אותו.

a body that was cut wide open,

גוף שנפתח לרווחה,

a body that had organs removed

גוף שהסירו ממנו איברים

and transported and rearranged and reconstructed,

והעבירו ואירגנו ובנו מחדש,

a body that was scanned

גוף שנסרק

and had tubes shoved down it,

והיו לו צינורות שהוחדרו אליו,

a body that was burning from chemicals.

גוף ששרף מכימיקלים.

Cancer exploded

הסרטן פוצץ

the wall of my disconnection.

את קיר הניתוק שלי.

I suddenly understood that the crisis in my body

לפתע הבנתי כי המשבר בגופי

was the crisis in the world,

היה המשבר בעולם.

and it wasn't happening later,

וזה לא קרה אחר-כך,

it was happening now.

זה קרה עכשיו.

Suddenly, my cancer was a cancer that was everywhere,

לפתע, הסרטן שלי היה סרטן שהתקיים בכל מקום,

the cancer of cruelty, the cancer of greed,

סרטן האכזריות, סרטן החמדנות,

the cancer that gets inside people

הסרטן שנכנס לתוך אנשים

who live down the streets from chemical plants -- and they're usually poor --

שחיים במורד הרחוב ממפעלים הכימיקליים -- והם לרוב עניים --

the cancer inside the coal miner's lungs,

הסרטן הנמצא בתוך הריאות של כורה הפחם,

the cancer of stress for not achieving enough,

סרטן הלחץ שהגיע כי לא הושג מספיק,

the cancer of buried trauma,

הסרטן של טראומה חבוייה,

the cancer in caged chickens and polluted fish,

הסרטן שבכלובי התרנגולות והדגים המזוהמים,

the cancer in women's uteruses from being raped,

הסרטן ברחם הנשים שנאנסו,

the cancer that is everywhere from our carelessness.

הסרטן שנמצא בכל מקום בגלל חוסר תשומת הלב שלנו.

In his new and visionary book,

בספרו החדש ובעל החזון,

"New Self, New World,"

"אני חדש, עולם חדש"

the writer Philip Shepherd says,

הסופר פיליפ שפרד אומר,

"If you are divided from your body,

"אם אתה מופרד מגופך,

you are also divided from the body of the world,

אתה גם מופרד מגוף העולם,

which then appears to be other than you

אשר אז נראה כמו משהו אחר ממך

or separate from you,

או נבדל ממך,

rather than the living continuum

במקום להיות המשכיות החיים

to which you belong."

אליה אתה שייך."

Before cancer,

לפני הסרטן,

the world was something other.

העולם היה משהו אחר.

It was as if I was living in a stagnant pool

זה היה כמו חייתי בבריכה של מים עומדים

and cancer dynamited the boulder

והסרטן פוצץ את הסלע

that was separating me from the larger sea.

שהפריד ביני לבין הים הגדול.

Now I am swimming in it.

עתה אני שוחה בו.

Now I lay down in the grass

כעת אני שוכבת בדשא

and I rub my body in it,

ואני מחככת את גופי בו,

and I love the mud on my legs and feet.

ואני אוהבת את הבוץ על רגליי וכפות רגליי.

Now I make a daily pilgrimage

כעת אני עולה לרגל כל יום

to visit a particular weeping willow by the Seine,

בכדי לבקר ערבה בוכייה ספציפית על גדות הסיין,

and I hunger for the green fields

ואני כמהה לשדות הירוקים

in the bush outside Bukavu.

בערבה מחוץ לבוקאוו.

And when it rains hard rain,

וכאשר יורד גשם זלעפות,

I scream and I run in circles.

אני צורחת ורצה במעגלים.

I know that everything is connected,

אני יודעת שהכל מחובר,

and the scar that runs the length of my torso

והצלקת היורדת במורד פלג גופי העליון

is the markings of the earthquake.

היא הסימן של רעידת האדמה.

And I am there with the three million in the streets of Port-au-Prince.

ואני שם עם שלושת מיליון האנשים הנמצאים ברחובות פורט-או-פרנס.

And the fire that burned in me

והאש שבערה בי

on day three through six of chemo

בימים שלוש עד שש בטיפול הכימותרפיה

is the fire that is burning

היא האש הבוערת

in the forests of the world.

ביערות העולם.

I know that the abscess

אני יודעת כי המורסה

that grew around my wound after the operation,

שגדלה סביב הרחם שלי לאחר הניתוח,

the 16 ounces of puss,

ה- 450 גרם של מוגלה האלה,

is the contaminated Gulf of Mexico,

הם הזיהום במפרץ מקסיקו,

and there were oil-drenched pelicans inside me

והיו בי שקנאים שטופי נפט

and dead floating fish.

ודגים מתים צפים.

And the catheters they shoved into me without proper medication

והצנתרים שהם דחפו בי ללא תרופה מתאימה

made me scream out

גרמו לי לצעוק

the way the Earth cries out from the drilling.

כמו שהאדמה צועקת מרוב הקידוחים.

In my second chemo,

בטיפול כימותרפיה השני שלי,

my mother got very sick

אימי חלתה מאוד

and I went to see her.

הלכתי לראותה.

And in the name of connectedness,

ובשם החיבור,

the only thing she wanted before she died

הדבר היחידי שהיא רצתה לפני מותה

was to be brought home

היה שיביאו אותה הביתה

by her beloved Gulf of Mexico.

ליד מפרץ מקסיקו האהוב עליה.

So we brought her home,

אז הבאנו אותה הביתה,

and I prayed that the oil wouldn't wash up on her beach

ואני התפללתי שהנפט לא יגיע לחופה

before she died.

לפני שהיא תמות.

And gratefully, it didn't.

ולמרבה המזל, הוא לא הגיע.

And she died quietly in her favorite place.

והיא מתה בשלווה במקום האהוב עליה.

And a few weeks later, I was in New Orleans,

ולאחר כמה שבועות, הייתי בניו-אורלינס,

and this beautiful, spiritual friend

וחברה אחת יפייפיה, רוחנית

told me she wanted to do a healing for me.

אמרה לי שהיא רצתה לעשות הילינג עבורי.

And I was honored.

זה היה לי לכבוד.

And I went to her house, and it was morning,

והלכתי לביתה, וזה היה בוקר,

and the morning New Orleans sun was filtering through the curtains.

ושמש הניו-אורלינית חדרה מעדנות דרך הוילונות.

And my friend was preparing this big bowl,

וחברתי הכינה קערה גדולה,

and I said, "What is it?"

ואני אמרתי, "מה זה?"

And she said, "It's for you.

והיא אמרה, "זה עבורך.

The flowers make it beautiful,

הפרחים גורמים לזה להראות יפה,

and the honey makes it sweet."

והדבש גורם לכך שזה יהיה מתוק."

And I said, "But what's the water part?"

ואני אמרתי, "אך מהו חלקם של המים?"

And in the name of connectedness,

ובשם החיבור,

she said, "Oh, it's the Gulf of Mexico."

היא אמרה, "או, אלו הם מימי מפרץ מקסיקו."

And I said, "Of course it is."

ואני אמרתי, "ברור שזה זה."

And the other women arrived and they sat in a circle,

והנשים האחרות הגיעו והן ישבו במעגל,

and Michaela bathed my head with the sacred water.

ומיכאלה רחצה את ראשי עם המים המקודשים.

And she sang -- I mean her whole body sang.

והיא שרה -- אני מתכוונת שכל גופה שר.

And the other women sang

והנשים האחרות שרו

and they prayed for me and my mother.

והן התפללו עבורי ועבור אימי.

And as the warm Gulf washed over my naked head,

ובעוד שהמפרץ החם נשטף מעל ראשי העירום

I realized that it held

הבנתי שיש בו

the best and the worst of us.

את הטוב ואת הרע שבנו.

It was the greed and recklessness

היו אלה החמדנות וחוסר תשומת הלב

that led to the drilling explosion.

שהובילו להתפוצצות הקידוח.

It was all the lies that got told

היו אלו כל השקרים שסופרו

before and after.

לפני ואחרי-כן.

It was the honey in the water that made it sweet,

היה זה הדבש במים שעשו אותם מתוקים,

it was the oil that made it sick.

היה זה הנפט שעשה אותם חולים.

It was my head that was bald --

זה היה ראשי שהיה קירח

and comfortable now without a hat.

ומרגיש בנוחות עתה ללא כובע.

It was my whole self

היה זה כל כולי

melting into Michaela's lap.

נמסה אל תוך חיקה של מיכאלה.

It was the tears that were indistinguishable from the Gulf

היו אלו הדמעות שהיו בלתי ניתנות להפרדה ממימי המפרץ

that were falling down my cheek.

שירדו על לחיי.

It was finally being in my body.

זה היה סוף כל סוף להיות בתוך גופי.

It was the sorrow

היה זה היגון

that's taken so long.

שלקח כל-כך הרבה זמן.

It was finding my place

היה זה מציאת מקומי

and the huge responsibility

והאחריות הגדולה

that comes with connection.

שמגיע עם חיבור.

It was the continuing devastating war in the Congo

הייתה זו המלחמה ההרסנית והמתמשכת בקונגו

and the indifference of the world.

והאדישות של העולם.

It was the Congolese women

היו אלה הנשים הקונגולזיות

who are now rising up.

אשר עתה עולות.

It was my mother leaving,

הייתה זו אימי העוזבת,

just at the moment

בדיוק ברגע

that I was being born.

בו אני נולדתי.

It was the realization

הייתה זו ההבנה

that I had come very close to dying --

שהייתי קרובה מאוד למות --

in the same way that the Earth, our mother,

באותה דרך שהאדמה, אימנו,

is barely holding on,

בקושי מחזיקה מעמד,

in the same way that 75 percent of the planet

באותה דרך בה 75 אחוז מהאנשים על הכדור

are hardly scraping by,

בקושי שורדים,

in the same way

באותה הדרך

that there is a recipe for survival.

בה ישנו מתכון להישרדות.

What I learned

מה שאני למדתי

is it has to do with attention and resources

הוא שהדבר קשור בתשומת לב ומשאבים

that everybody deserves.

שמגיעים לכולם.

It was advocating friends

היו אלה חברים תומכים

and a doting sister.

ואחות אוהבת.

It was wise doctors and advanced medicine

היו אלה רופאים חכמים ורפואה מתקדמת

and surgeons who knew what to do with their hands.

ומנתחים שידעו מה לעשות עם ידייהם.

It was underpaid and really loving nurses.

היו אלה אחיות אוהבות עם שכר זעום.

It was magic healers and aromatic oils.

היו אלה מרפאים קסומים ושמנים ארומטיים.

It was people who came with spells and rituals.

היו אלה אנשים אשר באו עם לחשים וטקסים.

It was having a vision of the future

היה זה חזון אל העתיד

and something to fight for,

ודבר השווה להילחם עבורו,

because I know this struggle isn't my own.

מכיוון שאני יודעת שהמאבק הזה אינו שלי.

It was a million prayers.

היו אלה מיליון תפילות.

It was a thousand hallelujahs

היו אלה אלפי הללויות

and a million oms.

ומיליון אום.

It was a lot of anger,

היה זה הרבה כעס,

insane humor,

הומור מטורף,

a lot of attention, outrage.

תשומת לב רבה, שערורייה.

It was energy, love and joy.

הייתה זו אנרגיה, אהבה ושמחה.

It was all these things.

זה היה כל הדברים הללו.

It was all these things.

זה היה כל הדברים הללו.

It was all these things

היו כל הדברים הללו.

in the water, in the world, in my body.

במים, בעולם, בגופי.

(Applause)

(מחיאות כפיים)