Margaret Stewart: How YouTube thinks about copyright

מתרגם: Amit Lampit מבקר: Shlomo Adam

So, if you're in the audience today,

אם אתם נמצאים בקהל היום,

or maybe you're watching this talk in some other time or place,

או אולי אתם צופים בהרצאה הזו בזמן ובמקום אחר,

you are a participant in the digital rights ecosystem.

אתם שותפים למערכת יחסי-הגומלין של הזכויות הדיגיטליות.

Whether you're an artist, a technologist,

בין אם אתה אמן, טכנולוג,

a lawyer or a fan,

עו"ד או מעריץ,

the handling of copyright directly impacts your life.

דרך הטיפול בזכויות יוצרים משפיעה ישירות על חייך.

Rights management is no longer

ניהול זכויות כבר איננו

simply a question of ownership,

סוגיה פשוטה של בעלות.

it's a complex web of relationships

זוהי רשת סבוכה של מערכות יחסים

and a critical part of our cultural landscape.

וחלק מרכזי בנוף התרבותי שלנו.

YouTube cares deeply about the rights of content owners,

"יו-טיוב" דואגת מאוד לזכויותיהם של בעלי התוכן.

but in order to give them choices about what they can do

אבל כדי לתת להם אפשרויות פעולה

with copies, mashups and more,

בנושאים כמו העתקות, עריכות ועוד,

we need to first identify

אנו צריכים ראשית לזהות

when copyrighted material is uploaded to our site.

כאשר חומר מוגן מועלה לאתר שלנו.

Let's look at a specific video so you can see how it works.

בואו נצפה בסרטון ספציפי כדי שתראו כיצד זה פועל.

Two years ago, recording artist Chris Brown

לפני שנתיים, מוסיקאי בשם כריס בראון

released the official video of his single "Forever."

הוציא את הקליפ הרשמי לשירו "לנצח."

A fan saw it on TV,

מעריצה ראתה את הקליפ בטלוויזיה,

recorded it with her camera phone,

הקליטה אותו במצלמת הטלפון הנייד שלה,

and uploaded it to YouTube.

והעלתה אותו ל- "יו-טיוב".

Because Sony Music had registered Chris Brown's video

בגלל ש"סוני מיוזיק" רשמה את הקליפ של כריס בראון

in our Content ID system,

במערכת זיהוי התוכן שלנו,

within seconds of attempting to upload the video,

תוך שניות מהניסיון להעלות את החומר,

the copy was detected,

ההעתק זוהה,

giving Sony the choice of what to do next.

ונתן ל"סוני" להחליט מה לעשות הלאה.

But how do we know that the user's video was a copy?

אבל איך אנחנו יודעים שהסרטון של המשתמשת היה העתק?

Well, it starts with content owners

ובכן, זה מתחיל בכך שבעלי התוכן

delivering assets into our database,

שולחים נכסים למאגר הנתונים שלנו,

along with a usage policy

יחד עם מדיניות שימוש

that tells us what to do when we find a match.

שמנחה אותנו כיצד לפעול כאשר אנו מוצאים התאמה.

We compare each upload

אנו משווים כל העלאה

against all of the reference files in our database.

עם כל קבצי הייחוס במאגר שלנו.

This heat map is going to show you

מפת החום הזו תראה לכם

how the brain of the system works.

כיצד המוח של המערכת פועל.

Here we can see the original reference file

כאן אנו יכולים לראות את הקובץ המקורי

being compared to the user generated content.

בעת השוואתו לתוכן שיצר המשתמש.

The system compares every moment

המערכת משווה כל רגע

of one to the other to see if there's a match.

בקובץ אחד לשני כדי לבדוק התאמה.

This means that we can identify a match

זה אומר שאנחנו יכולים לזהות התאמה

even if the copy used is just a portion of the original file,

גם אם ההעתק משתמש רק בחלק מהקובץ המקורי,

plays it in slow motion

מריץ אותו בהילוך איטי

and has degraded audio and video quality.

ופגע באיכות הקול והתמונה.

And we do this every time

אנחנו עושים את זה בכל פעם

that a video is uploaded to YouTube.

שסרטון מועלה ל- "יו-טיוב".

And that's over 20 hours of video every minute.

וזה מסתכם בלמעלה מ-20 שעות וידאו בכל דקה.

When we find a match,

כאשר אנו מוצאים התאמה,

we apply the policy that the rights owner has set down.

אנחנו מיישמים את המדיניות שבעל התוכן קבע.

And the scale and the speed of this system

וההיקף והמהירות של המערכת

is truly breathtaking.

הם באמת עוצרי נשימה.

We're not just talking about a few videos,

אנחנו לא מדברים רק על כמה קליפים בודדים.

we're talking about over

אנחנו מדברים על למעלה

100 years of video every day,

ממאה שנים של וידאו בכל יום,

between new uploads and the legacy scans

בין העלאות חדשות לסריקת זכויות יוצרים

we regularly do across all of the content on the site.

שאנחנו מבצעים בקביעות על כל התוכן באתר.

When we compare those hundred years of video,

וכאשר אנחנו משווים את מאה שנות הוידאו האלה,

we're comparing it against millions

אנחנו משווים אותן למיליוני

of reference files in our database.

קבצי הייחוס במאגר הנתונים שלנו.

It would be like 36,000 people

זה יהיה כמו 36 אלף איש

staring at 36,000 monitors

שצופים ב- 36 אלף מסכים

each and every day, without so much as a coffee break.

מידי יום ביומו, אפילו בלי לקחת הפסקת קפה.

Now, what do we do when we find a match?

מה אנחנו עושים כאשר אנו מוצאים התאמה?

Well, most rights owners, instead of blocking,

למעשה, רוב בעלי הזכויות, במקום לחסום,

will allow the copy to be published.

יאפשרו להעתק להתפרסם.

And then they benefit through the exposure,

ואז הם נהנים מהחשיפה,

advertising and linked sales.

מהפרסום ומהמכירות שכרוכות בכך.

Remember Chris Brown's video "Forever"?

זוכרים את הקליפ של כריס בראון, "לנצח"?

Well, it had its day in the sun and then it dropped off the charts,

ובכן, היו לו כמה רגעי תהילה בהתחלה ואז צלל במצעדים.

and that looked like the end of the story,

וזה נראה כמו סוף הסיפור.

but sometime last year, a young couple got married.

אבל מתישהו בשנה שעברה, זוג צעיר התחתן.

This is their wedding video.

זהו קליפ החתונה שלהם.

You may have seen it.

ייתכן שראיתם אותו.

(Music)

(מוסיקה)

What's amazing about this is,

מה שמדהים כאן הוא,

if the processional of the wedding was this much fun,

אם מוסיקת הכניסה לחתונה היתה כ"כ כיפית,

can you imagine how much fun the reception must have been?

אתם יכולים לשער כמה כיפית היתה קבלת הפנים?

I mean, who are these people?

אני מתכוונת, מיהם האנשים האלה?

I totally want to go to that wedding.

הייתי מתה ללכת לחתונה הזו.

So their little wedding video went on

אז קליפ החתונה הקצר שלהם צבר

to get over 40 million views.

מעל 40 מיליון צפיות.

And instead of Sony blocking,

ובמקום לחסום, "סוני"

they allowed the upload to occur.

איפשרה לקליפ הזה לעלות.

And they put advertising against it

והם הצמידו לו פרסומת

and linked from it to iTunes.

שמקשרת אותו אל "איי- טיונס"

And the song, 18 months old,

והשיר, שגילו 18 חודשים,

went back to number four on the iTunes charts.

חזר למקום הרביעי במצעדים של iTunes.

So Sony is generating revenue from both of these.

אז "סוני" מרוויחה כסף משני הדברים.

And Jill and Kevin, the happy couple,

וג'יל וקווין, הזוג המאושר,

they came back from their honeymoon

חזרו מירח הדבש שלהם

and found that their video had gone crazy viral.

וגילו שהסרטון שלהם הופץ ברשת בטירוף.

And they've ended up on a bunch of talk shows,

הם מצאו את עצמם בכמה תוכניות אירוח.

and they've used it as an opportunity to make a difference.

וניצלו זאת בתור הזדמנות להשפיע.

The video's inspired over 26,000 dollars in donations

הסרטון היווה מקור השראה לתרומות ביותר מ- 26 אלף דולר

to end domestic violence.

למען קץ לאלימות במשפחה.

The "JK Wedding [Entrance] Dance" became so popular

ו"הריקוד הראשון בחתונה של ג'יי-קיי" נהיה כה פופולרי

that NBC parodied it on the season finale of "The Office,"

שרשת "אן-בי-סי| עשו עליו פרודיה בתכנית סיום העונה של "המשרד."

which just goes to show,

מה שמדגים,

it's truly an ecosystem of culture.

שזוהי מערכת יחסי-גומלין תרבותית.

Because it's not just amateurs borrowing from big studios,

מפני שלא מדובר רק בחובבים ששואלים מאולפנים גדולים,

but sometimes big studios borrowing back.

אלא שלפעמים האולפנים הגדולים שואלים בחזרה.

By empowering choice, we can create a culture of opportunity.

דרך העצמת אפשרויות הבחירה, אנו יכולים ליצור תרבות של הזדמנויות.

And all it took to change things around

וכל מה שהיה צריך כדי לעשות את השינוי

was to allow for choice through rights identification.

זה לאפשר בחירה דרך זיהוי זכויות יוצרים.

So why has no one ever solved this problem before?

אז למה אף אחד לא פתר את הבעיה הזו עד כה?

It's because it's a big problem,

מפני שזוהי בעיה גדולה,

and it's complicated and messy.

מסובכת ומבולגנת.

It's not uncommon for a single video

זה לא נדיר שלקליפ יחיד

to have multiple rights owners.

יהיו מספר בעלי זכויות יוצרים.

There's musical labels.

ישנן חברות התקליטים.

There's multiple music publishers.

יש מפיצי מוסיקה רבים.

And each of these can vary by country.

והם יכולים להשתנות ממדינה למדינה.

There's lots of cases

וישנם מקרים רבים

where we have more than one work mashed together.

בהם נערכו כמה עבודות ביחד.

So we have to manage many claims

אז אנחנו צריכים לטפל בתביעות רבות

to the same video.

על אותו סרטון.

YouTube's Content ID system addresses all of these cases.

מערכת זיהוי התוכן של "יו-טיוב" נותנת מענה לכל המקרים הללו.

But the system only works through

אבל המערכת פועלת רק בזכות

the participation of rights owners.

שיתוף הפעולה של בעלי הזכויות.

If you have content that others are uploading to YouTube,

אם יש לכם תוכן שאחרים מעלים ל- "יו-טיוב",

you should register in the Content ID system,

עליכם להירשם במערכת זיהוי התוכן,

and then you'll have the choice

ואז תינתן לכם אפשרות הבחירה

about how your content is used.

באשר לדרך השימוש בתוכן שלכם.

And think carefully about the policies that you attach to that content.

חישבו היטב על המדיניות שלכם באשר לאותו תוכן.

By simply blocking all reuse,

באמצעות חסימת כל השימושים החוזרים,

you'll miss out on new art forms,

אתם תחמיצו צורות חדשות של אמנות,

new audiences,

קהלים חדשים,

new distribution channels

דרכי הפצה חדשות

and new revenue streams.

והכנסות חדשות.

But it's not just about dollars and impressions.

אבל לא מדובר רק בכסף וחיקויים.

Just look at all the joy

רק תסתכלו על כל השמחה

that was spread through progressive rights management

המופצת הודות לדרך ניהול זכויות מתקדם

and new technology.

וטכנולוגיות חדשות.

And I think we can all agree that joy is definitely an idea worth spreading.

ואני חושבת שכולנו יכולים להסכים ששמחה היא בהחלט רעיון ראוי להפצה.

Thank you.

תודה לכם

(Applause)

(מחיאות כפיים)