Why you should know how much your coworkers get paid | David Burkus

מתרגם: Tal Hemo מבקר: Sigal Tifferet

How much do you get paid?

כמה אתם מרוויחים?

Don't answer that out loud.

אל תענו על זה בקול רם

But put a number in your head.

אבל תחשבו על מספר בראש.

Now: How much do you think the person sitting next to you gets paid?

עכשיו: כמה אתם חושבים מרוויח האדם שיושב לידכם?

Again, don't answer out loud.

שוב, אל תענו בקול רם.

(Laughter)

(צחוק)

At work, how much do you think

בעבודה, כמה אתם חושבים

the person sitting in the cubicle or the desk next to you gets paid?

מרוויח האדם בתא או בשולחן לידכם?

Do you know?

האם אתם יודעים?

Should you know?

כדאי לכם לדעת?

Notice, it's a little uncomfortable for me to even ask you those questions.

שימו לב, זה קצת לא נעים בשבילי אפילו לשאול אתכם את השאלות האלו.

But admit it -- you kind of want to know.

אבל תודו שאתם די סקרנים לדעת.

Most of us are uncomfortable with the idea of broadcasting our salary.

רובנו לא חשים בנוח לפרסם את המשכורת שלנו,

We're not supposed to tell our neighbors,

אנחנו לא אמורים לגלות לשכנים שלנו,

and we're definitely not supposed to tell our office neighbors.

ואנחנו בוודאי לא אמורים לגלות לשכנים שלנו במשרד.

The assumed reason is that if everybody knew what everybody got paid,

ההנחה היא שאם כולם ידעו כמה כל אחד מרוויח,

then all hell would break loose.

יפרוץ תוהו ובוהו.

There'd be arguments, there'd be fights,

יהיו ויכוחים ומריבות,

there might even be a few people who quit.

כמה אנשים עלולים אפילו להתפטר.

But what if secrecy is actually the reason for all that strife?

אבל מה אם הסודיות היא למעשה הסיבה לכל הסכסוך הזה?

And what would happen if we removed that secrecy?

ומה יקרה אם היינו מסירים את הסודיות הזו?

What if openness actually increased the sense of fairness and collaboration

מה אם פתיחות דווקא תגביר את תחושת ההוגנות

ואת שיתוף הפעולה בתוך החברה?

inside a company?

What would happen if we had total pay transparency?

מה היה קורה אם היתה לנו שקיפות שכר מלאה?

For the past several years,

בשנים האחרונות

I've been studying the corporate and entrepreneurial leaders

חקרתי את המנהיגים התאגידיים והיזמיים

who question the conventional wisdom about how to run a company.

שמטילים ספק בדעה הרווחת על איך לנהל חברה.

And the question of pay keeps coming up.

ותמיד עולה שאלת המשכורת.

And the answers keep surprising.

והתשובות ממשיכות להפתיע.

It turns out that pay transparency --

מתברר ששקיפות שכר –

sharing salaries openly across a company --

שיתוף גלוי של משכורות על פני החברה כולה –

makes for a better workplace for both the employee

משפר את מקום העבודה

הן לעובד והן לארגון.

and for the organization.

When people don't know how their pay compares to their peers',

כשאנשים לא יודעים איך שכרם משתווה לעמיתיהם,

they're more likely to feel underpaid

גדל הסיכוי שהם ירגישו ששכרם נמוך מדיי

and maybe even discriminated against.

ואולי אפילו מופלים לרעה.

Do you want to work at a place that tolerates the idea

האם אתם רוצים לעבוד במקום שמשלים עם הרעיון

that you feel underpaid or discriminated against?

שאתם מרגישים מקופחים או מופלים?

But keeping salaries secret does exactly that,

שמירת משכורות בסוד עושה בדיוק את זה,

and it's a practice as old as it is common,

וזה מנהג עתיק כמו שהוא נפוץ,

despite the fact that in the United States,

למרות העובדה שבארצות הברית

the law protects an employee's right to discuss their pay.

החוק שומר על זכותם של העובדים לדון על שכרם.

In one famous example from decades ago,

בדוגמא מפורסמת אחת לפני עשורים,

the management of Vanity Fair magazine

ההנהלה של מגזין "ואנטי פייר"

actually circulated a memo entitled:

פרסמה תזכיר שכותרתו:

"Forbidding Discussion Among Employees of Salary Received."

"איסור דיון בנושא שכר בקרב עובדים."

"Forbidding" discussion among employees of salary received.

"איסור" דיון בנושא שכר בקרב עובדים.

Now that memo didn't sit well with everybody.

ובכן, התזכיר הזה לא התקבל בברכה על ידי כולם.

New York literary figures Dorothy Parker,

הסופרים מניו יורק, דורותי פארקר,

Robert Benchley and Robert Sherwood,

רוברט בנצ'לי ורוברט שרווד,

all writers in the Algonquin Round Table,

כולם סופרים ב"שולחן האלגונקווין העגול",

decided to stand up for transparency

החליטו להלחם למען שקיפות

and showed up for work the next day

ויום למחרת הגיעו לעבודה

with their salary written on signs hanging from their neck.

עם המשכורות שלהם כתובות בשלטים שתלויים על צווארם.

(Laughter)

(צחוק)

Imagine showing up for work

תדמיינו את עצמכם מגיעים לעבודה

with your salary just written across your chest for all to see.

כשהמשכורת שלכם כתובה על החזה שכולם יוכלו לראות.

But why would a company even want to discourage salary discussions?

אבל למה שחברה בכלל תרצה להניא מדיונים על משכורות?

Why do some people go along with it, while others revolt against it?

למה ישנם אנשים שמשתפים פעולה עם זה בעוד אחרים מורדים נגד זה?

It turns out that in addition to the assumed reasons,

מסתבר שבנוסף להנחות הרווחות,

pay secrecy is actually a way to save a lot of money.

תשלום בסודיות היא למעשה דרך לחסוך הרבה כסף.

You see, keeping salaries secret

אתם מבינים, שמירת המשכורות בסוד

leads to what economists call "information asymmetry."

מובילה למה שכלכלנים מכנים "מידע א-סימטרי".

This is a situation where, in a negotiation,

זהו מצב בו, במשא ומתן,

one party has loads more information than the other.

לקבוצה אחת יש הרבה יותר מידע מלקבוצה השניה.

And in hiring or promotion or annual raise discussions,

ובדיונים על קבלה לעבודה, קידום או העלאה בשכר,

an employer can use that secrecy to save a lot of money.

המעסיק יכול להשתמש בסודיות הזו על מנת לחסוך הרבה כסף.

Imagine how much better you could negotiate for a raise

תדמיינו כמה טוב יותר יכולתם להתמקח על העלאה בשכר

if you knew everybody's salary.

אם ידעתם את המשכורות של כולם.

Economists warn that information asymmetry

כלכלנים מזהירים כי מידע א-סימטרי

can cause markets to go awry.

יכול לגרום לשווקים להשתבש.

Someone leaves a pay stub on the copier,

מישהו משאיר תלוש משכורת במכונת צילום

and suddenly everybody is shouting at each other.

ולפתע כולם צועקים אחד על השני.

In fact, they even warn

למעשה, הם אפילו מזהירים

that information asymmetry can lead to a total market failure.

שמידע א-סימטרי יכול להוביל לכשל שוק מוחלט.

And I think we're almost there.

ואני חושב שאנחנו כמעט שם.

Here's why:

וזו הסיבה:

first, most employees have no idea how their pay compares to their peers'.

ראשית, לרוב העובדים אין מושג איך המשכורת שלהם משתווה לעמיתיהם לעבודה.

In a 2015 survey of 70,000 employees,

בסקר שנערך ב-2015 של כ-70,000 עובדים,

two-thirds of everyone who is paid at the market rate

שני שליש מהמשתתפים שמשתכרים לפי שער השוק

said that they felt they were underpaid.

ענו שהם מרגישים שלא משלמים להם מספיק.

And of everybody who felt that they were underpaid,

ומתוך כל אלו שענו כך,

60 percent said that they intended to quit,

60 אחוז אמרו שהם מתכוונים להתפטר,

regardless of where they were -- underpaid, overpaid

ללא קשר להיכן הם היו – בעלי משכורות נמוכות או גבוהות

or right at the market rate.

או בדיוק בשער השוק.

If you were part of this survey, what would you say?

אם אתם הייתם חלק מהסקר, מה הייתם עונים?

Are you underpaid?

האם משלמים לכם מספיק?

Well, wait -- how do you even know,

ובכן, רגע – איך תדעו בכלל,

because you're not allowed to talk about it?

כשאתם לא מורשים לדבר על זה?

Next, information asymmetry, pay secrecy,

שנית, מידע א-סימטרי, תשלום סודי,

makes it easier to ignore the discrimination

עוזר להתעלם מהאפליה

that's already present in the market today.

שכבר קיימת בשוק היום.

In a 2011 report from the Institute for Women's Policy Research,

בדו"ח משנת 2011 של ה"מכון לחקר מדיניות הנשים",

the gender wage gap between men and women

פער השכר בין גברים לנשים

was 23 percent.

היה 23 אחוזים.

This is where that 77 cents on the dollar comes from.

מכאן מגיע 77 הסנטים על הדולר.

But in the Federal Government,

אבל בממשלה הפדרלית,

where salaries are pinned to certain levels

היכן שהמשכורות מוצמדות לרמות מסויימות

and everybody knows what those levels are,

שכולם יודעים מה הן,

פער השכר מצטמצם ל-11 אחוזים –

the gender wage gap shrinks to 11 percent --

and this is before controlling for any of the factors

וזה לפני השליטה בגורמים כלשהם

that economists argue over whether or not to control for.

שכלכלנים מתווכחים האם לשלוט בהם או לא.

If we really want to close the gender wage gap,

אם אנו באמת רוצים לסגור את פער השכר בין המינים,

maybe we should start by opening up the payroll.

אולי אנחנו צריכים להתחיל בפתיחת גיליון השכר.

If this is what total market failure looks like,

אם כך נראה כשל שוק מוחלט,

then openness remains the only way to ensure fairness.

אזי פתיחות נשארת הדרך היחידה להבטיח הוגנות.

Now, I realize that letting people know what you make

אני מבין שלאפשר לאנשים לדעת כמה אתם מרוויחים

might feel uncomfortable,

עלול להרגיש לא נוח.

but isn't it less uncomfortable

אבל אין זה נוח יותר

than always wondering if you're being discriminated against,

מלתהות כל הזמן האם אתם מופלים לרעה,

or if your wife or your daughter or your sister is being paid unfairly?

או האם הנשים שלכן או הבנות או האחיות שלכן מקבלות שכר לא הוגן?

Openness remains the best way to ensure fairness,

פתיחות נשארת הדרך הכי טובה להבטיח הגינות,

and pay transparency does that.

ושקיפות שכר עושה זאת.

That's why entrepreneurial leaders and corporate leaders

זו הסיבה שמנהיגי יזמות ותאגידים

have been experimenting with sharing salaries for years.

התנסו בשיתוף משכורות במשך שנים.

Like Dane Atkinson.

כמו דיין אטקינסון.

Dane is a serial entrepreneur who started many companies

דיין הוא יזם סדרתי שהקים חברות רבות

in a pay secrecy condition

בתנאי שכר סודיים

and even used that condition to pay two equally qualified people

ואפילו השתמש בתנאי הזה כדי לשלם לשני אנשים מוסמכים באותה המידה

dramatically different salaries,

שכר שונה באופן דרמטי,

depending on how well they could negotiate.

תלוי כמה טוב הם התמקחו.

And Dane saw the strife that happened as a result of this.

ודיין ראה את הסכסוך שקרה כתוצאה מכך.

So when he started his newest company, SumAll,

לכן כשהקים את החברה החדשה שלו, "סאם אול",

he committed to salary transparency from the beginning.

הוא התחייב לשקיפות שכר מההתחלה.

And the results have been amazing.

והתוצאות היו מדהימות.

And in study after study,

ובמחקר אחר מחקר,

when people know how they're being paid

כשאנשים יודעים איך משלמים להם

and how that pay compares to their peers',

ואיך השכר שלהם משתווה לשאר העובדים,

they're more likely to work hard to improve their performance,

הם נוטים לעבוד קשה יותר כדי לשפר את הביצועים שלהם,

more likely to be engaged, and they're less likely to quit.

הם נוטים להיות מסורים יותר ונוטים פחות להתפטר.

That's why Dane's not alone.

זו הסיבה שדיין לא לבד.

From technology start-ups like Buffer,

מסטארט-אפים טכנולוגיים כמו "באפר",

to the tens of thousands of employees at Whole Foods,

אל עשרות אלפי העובדים ב"הול פודס",

where not only is your salary available for everyone to see,

במקום שלא רק המשכורות שלכם זמינות לראות כולם,

but the performance data for the store and for your department

אלא גם נתוני הביצועים של החנות ושל המחלקה שלך

is available on the company intranet

הינם זמינים ברשת החברה

for all to see.

לעיני כל.

Now, pay transparency takes a lot of forms.

עכשיו, שקיפות שכר יכולה להתקיים בשלל דרכים.

It's not one size fits all.

לא הכל מתאים לכולם.

Some post their salaries for all to see.

יש המפרסמים את המשכורות שלהם לקהל הרחב.

Some only keep it inside the company.

אחרים שומרים את המידע בתוך החברה.

Some post the formula for calculating pay,

יש המפרסמים את הנוסחה לחישוב המשכורת,

and others post the pay levels

וישנם אחרים המפרסמים את רמות השכר

and affix everybody to that level.

ומשייכים את כולם לרמות הללו.

So you don't have to make signs

אז אתם לא חייבים להכין שלטים

for all of your employees to wear around the office.

לכל העובדים שלכם שיסתובבו איתם במשרד.

And you don't have to be the only one wearing a sign

ואתם לא חייבים להיות היחידים שעונדים שלט

that you made at home.

שהכנתם בבית.

But we can all take greater steps towards pay transparency.

אבל כולנו יכולים לנקוט בצעדים גדולים יותר למען שקיפות שכר.

For those of you that have the authority

לאלו מכם שיש את הסמכות

to move forward towards transparency:

להתקדם אל עבר שקיפות:

it's time to move forward.

זה הזמן להתקדם.

And for those of you that don't have that authority:

ולאלו מכם שאין את הסמכות:

זה הזמן לעמוד על זכותכם לכך.

it's time to stand up for your right to.

So how much do you get paid?

אז כמה אתם מרוויחים?

And how does that compare to the people you work with?

ואיך זה משתווה לשאר האנשים שאתם עובדים איתם?

You should know.

אתם צריכים לדעת.

And so should they.

וכך גם הם.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)