Everything you think you know about addiction is wrong | Johann Hari | TED

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

One of my earliest memories

אחד הזיכרונות המוקדמים שלי

is of trying to wake up one of my relatives and not being able to.

הוא לנסות להעיר אחד מקרובי המשפחה שלי ללא הצלחה.

And I was just a little kid, so I didn't really understand why,

ואני הייתי רק ילד קטן, אז לא ממש הבנתי למה,

but as I got older,

אבל ככל שבגרתי,

I realized we had drug addiction in my family,

הבנתי שהמשפחה שלי היתה מכורה לסמים,

including later cocaine addiction.

כולל התמכרות לקוקאין מאוחר יותר.

I'd been thinking about it a lot lately, partly because it's now exactly 100 years

חשבתי על זה הרבה לאחרונה, גם כי זה עתה מלאו 100 שנים בדיוק

since drugs were first banned in the United States and Britain,

מאז סמים נאסרו לראשונה בארצות הברית ובבריטניה,

and we then imposed that on the rest of the world.

ואז הוטל האיסור בשאר רחבי העולם.

It's a century since we made this really fateful decision

עברה מאה מאז שקיבלנו החלטה גורלית באמת זו

to take addicts and punish them and make them suffer,

לתפוס מכורים ולהעניש אותם ולגרום להם לסבול,

because we believed that would deter them; it would give them an incentive to stop.

כי אנחנו מאמינים שזה ירתיע אותם; זה ימריץ אותם להפסיק.

And a few years ago, I was looking at some of the addicts in my life who I love,

ולפני כמה שנים, הסתכלתי על אחדים מהמכורים בחיי שאני אוהב,

and trying to figure out if there was some way to help them.

וניסיתי להבין אם יש דרך לעזור להם.

And I realized there were loads of incredibly basic questions

והבנתי שהיו המון שאלות בסיסיות מאוד

I just didn't know the answer to,

שלא ידעתי את התשובה להן,

like, what really causes addiction?

כמו, מה באמת גורם להתמכרות?

Why do we carry on with this approach that doesn't seem to be working,

למה אנחנו ממשיכים עם גישה זו שלא נראה שהיא עובדת,

and is there a better way out there that we could try instead?

והאם יש דרך טובה יותר שאנחנו יכולים לנסות במקומה?

So I read loads of stuff about it,

אז קראתי המון חומר על זה, ולא באמת יכולתי למצוא

and I couldn't really find the answers I was looking for,

את התשובות שחיפשתי. אז חשבתי, בסדר,

so I thought, okay, I'll go and sit with different people around the world

אני אלך ואשב עם אנשים שונים ברחבי העולם שחיו ולמדו את זה

who lived this and studied this

ואדבר איתם

and talk to them and see if I could learn from them.

כדי לראות אם ניתן ללמוד מהם.

And I didn't realize I would end up going over 30,000 miles at the start,

לא חשבתי שאעבור 48,000 קילומטרים, אבל בסופו של דבר הלכתי ופגשתי

but I ended up going and meeting loads of different people,

המון אנשים שונים, החל מסוחר קראק טרנסג'נדר בברוקלין,

from a transgender crack dealer in Brownsville, Brooklyn,

וכלה במדען שמבלה הרבה זמן

to a scientist who spends a lot of time feeding hallucinogens to mongooses

בהאכלת נמיות בם הזיה כדי לראות אם הן אוהבות את זה -

to see if they like them --

ומתברר שכן,

it turns out they do, but only in very specific circumstances --

אבל רק בנסיבות מאוד מסוימות -

to the only country that's ever decriminalized all drugs,

למדינה היחידה שאף פעם לא הוציאה סמים מחוץ לחוק,

from cannabis to crack, Portugal.

מקנאביס עד קראק: פורטוגל.

And the thing I realized that really blew my mind is,

והדבר שהבנתי שבאמת העיף לי את השכל הוא,

almost everything we think we know about addiction is wrong,

שכמעט כל מה שאנחנו חושבים ויודעים על התמכרות הוא שגוי,

and if we start to absorb the new evidence about addiction,

ואם אנחנו מתחילים לקלוט את הראיות החדשות על התמכרות,

I think we're going to have to change a lot more than our drug policies.

אני חושב שנצטרך לשנות הרבה יותר ממדיניות הסמים שלנו.

But let's start with what we think we know, what I thought I knew.

אבל בואו נתחיל עם מה שאנחנו חושבים שאנחנו יודעים, מה שחשבתי שידעתי.

Let's think about this middle row here.

בואו נחשוב על שורה אמצעית זו כאן.

Imagine all of you, for 20 days now, went off and used heroin three times a day.

תארו לעצמכם כולכם, שבמשך 20 ימים, הלכתם והשתמשתם בהרואין 3 פעמים ביום.

Some of you look a little more enthusiastic than others at this prospect.

חלק מכם נראה קצת יותר נלהב מהאחרים מאפשרות זו.

(Laughter)

(צחוק)

Don't worry, it's just a thought experiment.

אל תדאגו, זה רק ניסוי מחשבתי.

Imagine you did that, right?

תארו לעצמכם שעשיתם את זה,טוב?

What would happen?

מה יקרה?

Now, we have a story about what would happen that we've been told for a century.

כעת, יש לנו סיפור על מה שיקרה שסיפרנו כבר לאורך מאה שנים

We think, because there are chemical hooks in heroin,

אנחנו חושבים, שמכיוון שיש ווים כימיים בהרואין,

as you took it for a while,

כשנטלתם את זה למשך זמן מה

your body would become dependent on those hooks,

גופכם יפתח תלות לווים אלה,

you'd start to physically need them,

אתם תתחילו להזדקק להם פיזית,

and at the end of those 20 days, you'd all be heroin addicts. Right?

ובסופם של 20 הימים ההם, כולכם תהיו מכורים להרואין. נכון?

That's what I thought.

זה מה שחשבתי.

First thing that alerted me to the fact that something's not right with this story

הדבר הראשון שהזעיק אותי לעובדה משהו שלא בסדר בסיפור הזה

is when it was explained to me.

הוא כאשר הוסבר לי.

If I step out of this TED Talk today and I get hit by a car and I break my hip,

אם אני יוצא היום משיחת TED , ומקבל מכה ממכונית ושובר את עצם הירך שלי,

I'll be taken to hospital and I'll be given loads of diamorphine.

אני אלקח לבית חולים ויינתן לי המון דיאמורפין.

Diamorphine is heroin.

דיאמורפין הוא הרואין.

It's actually much better heroin than you're going to buy on the streets,

זה בעצם הרואין הרבה יותר טוב ממה שאתם הולכים לקנות ברחובות,

because the stuff you buy from a drug dealer is contaminated.

כי החומר שאתם קונים מסוחר סמים הוא מזוהם. למעשה מעט מאוד מזה הוא הרואין,

Actually, very little of it is heroin,

בעוד שמה שאתם מקבלים מהרופא

whereas the stuff you get from the doctor is medically pure.

הוא טהור מבחינה רפואית. ויתנו לכם את זה לתקופת זמן די ממושכת.

And you'll be given it for quite a long period of time.

יש המון אנשים כאן באולם, שעשויים לא לדעת זאת,

There are loads of people in this room,

שאתם לקחתם כבר די הרבה הרואין.

you may not realize it, you've taken quite a lot of heroin.

וכל מי שצופה בזה בכל מקום בעולם, דבר זה קורה.

And anyone who is watching this anywhere in the world, this is happening.

ואם מה שאנחנו מאמינים על התמכרות הוא נכון -

And if what we believe about addiction is right --

אנשים אלה חשופים לכל הווים הכימיים האלה --

those people are exposed to all those chemical hooks --

מה צריך היה לקרות?

What should happen? They should become addicts.

הם היו צריכים להיות מכורים. זה נלמד ממש בתשומת לב.

This has been studied really carefully.

זה לא קורה; הייתם שמים לב

It doesn't happen; you will have noticed if your grandmother had a hip replacement,

she didn't come out as a junkie. (Laughter)

And when I learned this, it seemed so weird to me,

זה נראה לי כל כך מוזר, כל כך בניגוד לכל מה שנאמר לי, לכל מה שחשבתי שידעתי,

so contrary to everything I'd been told, everything I thought I knew,

I just thought it couldn't be right, until I met a man called Bruce Alexander.

ברוס אלכסנדר הוא פרופסור לפסיכולוגיה בוונקובר, הוא ביצע

He's a professor of psychology in Vancouver

ניסוי מדהים שלדעתי באמת עוזר לנו להבין את הבעיה הזו.

who carried out an incredible experiment

פרופ' אלכסנדר הסביר לי,

I think really helps us to understand this issue.

הרעיון של התמכרות שיש לכולנו בראש,

Professor Alexander explained to me,

הסיפור הזה,

the idea of addiction we've all got in our heads, that story,

מגיע בחלקו מסדרה של ניסויים שנעשו מוקדם יותר במאה ה -20.

comes partly from a series of experiments

הם ממש פשוטים.

that were done earlier in the 20th century.

אתם יכולים לעשותם הערב כשתשובו לבית,

They're really simple.

You can do them tonight at home if you feel a little sadistic.

אתם לוקחים חולדה ושמים אותה בכלוב ונותנים לה

You get a rat and you put it in a cage, and you give it two water bottles:

2 בקבוקי מים: באחד מהם רק מים ולשני להוסיף גם הרואין או קוקאין.

One is just water, and the other is water laced with either heroin or cocaine.

אם תעשו זאת החולדה כמעט תמיד תעדיף את המים עם הסמים

If you do that, the rat will almost always prefer the drug water

וכמעט תמיד תמית את עצמה מהר מאד.

and almost always kill itself quite quickly.

אז הנה לכם, נכון?

So there you go, right? That's how we think it works.

ככה אנחנו חושבים שזה עובד.

In the '70s, Professor Alexander comes along and he looks at this experiment

בשנות ה -70, פרופ 'אלכסנדר מגיע ומסתכל על ניסוי זה

and he noticed something.

והוא שם לב למשהו.

He said ah, we're putting the rat in an empty cage.

הוא אמר אה, אנחנו מכניסים את החולדה לכלוב ריק.

It's got nothing to do except use these drugs.

אין לה מה לעשות מלבד להשתמש בסמים האלה.

Let's try something different.

בואו ננסה משהו שונה.

So Professor Alexander built a cage that he called "Rat Park,"

אז פרופ 'אלכסנדר בנה כלוב שהוא כינה "פארק החולדה,"

which is basically heaven for rats.

שזה בעצם גן עדן לחולדות.

They've got loads of cheese, they've got loads of colored balls,

יש להם המון גבינה, יש להם המון כדורים צבעוניים,

they've got loads of tunnels.

יש להם המון מנהרות.

Crucially, they've got loads of friends. They can have loads of sex.

חשוב מאוד, יש להם המון חברים. הם יכולים לעשות המון סקס.

And they've got both the water bottles, the normal water and the drugged water.

ויש להם את שני בקבוקי המים, המים הרגילים והמים המסוממים.

But here's the fascinating thing:

אבל הנה הדבר המרתק:

In Rat Park, they don't like the drug water.

בפארק החולדות הם לא אוהבים את המים המסוממים.

They almost never use it.

הם כמעט אף פעם לא שותים מהם.

None of them ever use it compulsively.

אף אחד מהם אי פעם לא משתמש בהם באופן כפייתי.

None of them ever overdose.

אף אחד מהם לא נוטל אי פעם מנת יתר.

You go from almost 100 percent overdose when they're isolated

אתם יורדים מכמעט 100 אחוזים של מנת יתר כשהם מבודדים

to zero percent overdose when they have happy and connected lives.

לאפס אחוזים מנת יתר כאשר יש להם חיים מאושרים ומחוברים.

Now, when he first saw this, Professor Alexander thought,

עכשיו, כשהוא ראה את זה לראשונה, פרופ' אלכסנדר חשב,

maybe this is just a thing about rats, they're quite different to us.

אולי זה רק דבר על חולדות, הם שונים למדי מאיתנו.

Maybe not as different as we'd like, but, you know --

אולי לא שונים כמו שהיינו רוצים, אבל, אתם יודעים -

But fortunately, there was a human experiment

אבל למרבה המזל, היה ניסוי אנושי

into the exact same principle happening at the exact same time.

לאותו עיקרון שבדיוק קורה ממש באותו הזמן.

It was called the Vietnam War.

זה נקרא מלחמת וייטנאם.

In Vietnam, 20 percent of all American troops were using loads of heroin,

בוייטנאם, 20 אחוזים מכלל החיילים האמריקאים השתמשו בהמון הרואין,

and if you look at the news reports from the time,

ואם תסתכלו על דיווחי חדשות מאותו זמן,

they were really worried, because they thought, my God, we're going to have

הם באמת היו מודאגים, כי הם חשבו, אלוהים , הולכים להיות לנו

hundreds of thousands of junkies on the streets of the United States

מאה אלפי נרקומנים ברחובות של ארצות הברית

when the war ends; it made total sense.

כאשר המלחמה הסתיימה; זה נראה הגיוני לגמרי.

Now, those soldiers who were using loads of heroin were followed home.

עכשיו, חיילים אלה שהשתמשו בהמון הרואין היו במעקב בבית.

The Archives of General Psychiatry did a really detailed study,

הארכיונים של הפסיכיאטריה הכללית עשו מחקר ממש מפורט,

and what happened to them?

ומה קרה להם?

מתברר שהם לא הלכו לגמילה, הם לא נכנסו לנסיגה.

It turns out they didn't go to rehab. They didn't go into withdrawal.

Ninety-five percent of them just stopped.

95% מהם פשוט הפסיקו.

Now, if you believe the story about chemical hooks,

עכשיו, אם אתם מאמינים לסיפור על ווים כימיים,

that makes absolutely no sense, but Professor Alexander began to think

זה ממש חסר היגיון, אבל פרופ' אלכסנדר התחיל לחשוב

there might be a different story about addiction.

שייתכן שיש סיפור שונה על התמכרות.

He said, what if addiction isn't about your chemical hooks?

הוא אמר, מה אם התמכרות היא לא עניין של הווים הכימיים שלכם?

What if addiction is about your cage?

מה אם התמכרות היא בגלל הכלוב שלכם?

What if addiction is an adaptation to your environment?

מה אם התמכרות היא הסתגלות לסביבה שלכם?

Looking at this,

כשמסתכלים על זה,

there was another professor called Peter Cohen in the Netherlands

היה פרופסור אחר בשם פיטר כהן, בהולנד

שאמר, אולי אנחנו לא צריכים אפילו לקרוא לזה התמכרות.

who said, maybe we shouldn't even call it addiction.

אולי היינו צריכים לקרוא לזה התקשרות.

Maybe we should call it bonding.

Human beings have a natural and innate need to bond,

לבני אדם יש צורך טבעי מולד להתקשר,

and when we're happy and healthy, we'll bond and connect with each other,

וכשאנחנו שמחים ובריאים, נתחבר ונתקשר אחד עם השני,

but if you can't do that,

אבל אם אינכם יכולים לעשות את זה

because you're traumatized or isolated or beaten down by life,

בגלל שאתם בטראומה או מבודדים או מוכים על ידי החיים,

you will bond with something that will give you some sense of relief.

תתקשרו עם משהו שייתן לכם איזו תחושה של הקלה.

Now, that might be gambling, that might be pornography,

זה יכול להיות הימורים, זה עלול להיות פורנוגרפיה,

that might be cocaine, that might be cannabis,

זה עשוי להיות קוקאין, זה עשוי להיות קנביס,

but you will bond and connect with something because that's our nature.

אבל תתחברו ותתקשרו עם משהו כי זה הטבע שלנו.

That's what we want as human beings.

זה מה שאנחנו רוצים כבני אדם.

And at first, I found this quite a difficult thing to get my head around,

ובהתחלה התקשיתי למדי לקבל ולהבין את הדבר הזה,

but one way that helped me to think about it is,

אבל דרך אחת שעזרה לי לחשוב על זה היא,

I can see, I've got over by my seat a bottle of water, right?

אני יכול לראות, יש לי על יד המושב שלי בקבוק מים, נכון?

I'm looking at lots of you, and lots of you have bottles of water with you.

אני מסתכל על רבים מכם, ולרבים מכם יש איתם בקבוקי מים.

Forget the drugs. Forget the drug war.

שיכחו את הסמים, שיכחו את מלחמת הסמים.

Totally legally, all of those bottles of water could be bottles of vodka, right?

חוקי לגמרי, כל בקבוקי המים האלה יכלו להיות בקבוקי וודקה, נכון?

We could all be getting drunk -- I might after this -- (Laughter) --

היינו יכולים כולנו להשתכר -- אני עשוי אחרי זה

but we're not.

אבל אנחנו לא.

Now, because you've been able to afford the approximately gazillion pounds

בגלל שיכולתם להרשות לעצמכם פחות או יותר את הון העתק

that it costs to get into a TED Talk, I'm guessing you guys could afford

שעולה להיכנס לשיחת TED, אני משער שהייתם יכולים להרשות לעצמכם

to be drinking vodka for the next six months.

לשתות וודקה בששת החודשים הקרובים.

You wouldn't end up homeless.

לא הייתם הופכים בסופו של דבר לחסרי בית.

You're not going to do that, and the reason you're not going to do that

אתם לא הולכים לעשות את זה, והסיבה שאתם לא הולכים לעשות את זה

is not because anyone's stopping you.

היא לא בגלל שמישהו עוצר בעדכם.

It's because you've got bonds and connections

זה בגלל שיש לכם קשרים והתחייבויות

that you want to be present for.

שאתם רוצים להיות נוכחים עבורם.

You've got work you love. You've got people you love.

יש לכם עבודה שאתם אוהבים. יש לכם אנשים שאתם אוהבים.

You've got healthy relationships.

יש לכם מערכות יחסים בריאות.

And a core part of addiction,

וחלק הליבה של התמכרות,

I came to think, and I believe the evidence suggests,

אני חושב, ואני מאמין שהראיות מראות,

is about not being able to bear to be present in your life.

הוא על חוסר מסוגלות לסבול להיות נוכח בחיים שלכם.

Now, this has really significant implications.

עכשיו, לזה באמת יש השלכות משמעותיות.

The most obvious implications are for the War on Drugs.

ההשלכות הברורות ביותר הן עבור המלחמה בסמים.

In Arizona, I went out with a group of women

באריזונה, יצאתי עם קבוצה של נשים

who were made to wear t-shirts saying, "I was a drug addict,"

שאולצו ללבוש חולצות טי עם כיתוב: "הייתי מכורה לסמים,"

and go out on chain gangs and dig graves while members of the public jeer at them,

ולצאת כקבוצת אסירים כפותים בשלשלאות ולחפור קברים בעוד אנשים מהקהל לועגים להם,

and when those women get out of prison, they're going to have criminal records

וכשנשים אלו יוצאות מהכלא, יהיה להן רישום פלילי

that mean they'll never work in the legal economy again.

שזה אומר שהן לא יעבדו שוב במשק החוקי.

Now, that's a very extreme example, obviously, in the case of the chain gang,

זו דוגמה מאוד קיצונית, כמובן, במקרה של אסירים בשלשלאות

but actually almost everywhere in the world

אך למעשה כמעט בכל מקום בעולם אנו, מתייחסים למכורים כך

we treat addicts to some degree like that.

ברמה מסויימת. אנו מענישים אותם, מביישים אותם

We punish them. We shame them. We give them criminal records.

We put barriers between them reconnecting.

לאפשרות שלהם לחיבור מחדש.

והיה רופא בקנדה, ד"ר גאבור מאטה, אדם מדהים, שאמר לי,

There was a doctor in Canada, Dr. Gabor Maté, an amazing man,

who said to me, if you wanted to design a system that would make addiction worse,

אם היית רוצה לעצב מערכת שתגרום להתמכרות להיעשות גרועה יותר,

היית מעצב מערכת שכזו.

you would design that system.

עכשיו, יש מקום שהחליט לעשות בדיוק את ההפך,

Now, there's a place that decided to do the exact opposite,

and I went there to see how it worked.

והלכתי לשם כדי לראות איך זה עובד

בשנת 2000, פורטוגל סבלה מבעיות סמים מהגרועות ביותר באירופה.

In the year 2000, Portugal had one of the worst drug problems in Europe.

One percent of the population was addicted to heroin, which is kind of mind-blowing,

אחוז אחד מהאוכלוסייה היה מכור להרואין, שזה מזעזע, וכל שנה

and every year, they tried the American way more and more.

הם ניסו את השיטה האמריקאית יותר ויותר.

They punished people and stigmatized them and shamed them more,

הם הענישו אנשים והדביקו להם סטיגמה וביישו אותם יותר ויותר,

and every year, the problem got worse.

ובכל שנה הבעיה החמירה. ויום אחד,

And one day, the Prime Minister and the leader of the opposition got together,

ראש הממשלה ומנהיג האופוזיציה, נפגשו, ואמרו,

תראו, אנחנו לא יכולים להמשיך כך

and basically said, look, we can't go on

עם מדינה שבה יש לנו כל הזמן יותר אנשים שמתמכרים להרואין.

with a country where we're having ever more people becoming heroin addicts.

בואו ונקים צוות של מדענים ורופאים

Let's set up a panel of scientists and doctors

כדי להבין מה באמת יפתור את הבעיה.

to figure out what would genuinely solve the problem.

והם הקימו צוות בראשות איש מדהים

And they set up a panel led by an amazing man called Dr. João Goulão,

to look at all this new evidence,

והם חזרו

and they came back and they said,

ואמרו,

"Decriminalize all drugs from cannabis to crack, but" --

"תהפכו את כל הסמים לחוקיים מקנביס לקראק. אבל"-

and this is the crucial next step --

וזה השלב הקריטי הבא -

"take all the money we used to spend on cutting addicts off,

קחו את הכל הכסף שנהגנו להוציא על בלימה של המכורים

on disconnecting them,

על ניתוקם,

and spend it instead on reconnecting them with society."

ולהוציא אותו במקום על חיבורם מחדש לחברה."

And that's not really what we think of as drug treatment

וזה לא באמת מה שאנחנו חושבים על טיפול בסמים

in the United States and Britain.

בארצות הברית ובבריטניה.

So they do do residential rehab,

אז הם עושים גמילה בבית,

they do psychological therapy, that does have some value.

הם נותנים טיפול פסיכולוגי, שיש לו ערך מסויים.

But the biggest thing they did was the complete opposite of what we do:

אבל הדבר הכי גדול שהם עשו היה ההפך הגמור ממה שאנחנו עושים:

a massive program of job creation for addicts,

תכנית מסיבית ליצירת מקומות עבודה למכורים,

and microloans for addicts to set up small businesses.

ומתן הלוואות קטנות למכורים כדי להקים עסקים קטנים.

So say you used to be a mechanic.

אז נניח שהיית מכונאי.

When you're ready, they'll go to a garage, and they'll say,

כאשר אתה מוכן, הם יפנו למוסך ויאמרו, אם תעסיקו את הבחור הזה במשך שנה,

if you employ this guy for a year, we'll pay half his wages.

The goal was to make sure that every addict in Portugal

המטרה הייתה לוודא שלכל מכור בפורטוגל היה בשביל מה לצאת מהמיטה בבוקר.

had something to get out of bed for in the morning.

וכשהלכתי ופגשתי את המכורים בפורטוגל,

And when I went and met the addicts in Portugal,

מה שהם אמרו זה,שכשהם גילו מחדש את המטרה,

what they said is, as they rediscovered purpose,

הם גילו מחדש את הקשרים והיחסים

they rediscovered bonds and relationships with the wider society.

עם החברה הרחבה יותר.

השנה ימלאו 15 שנים מאז התחלת הניסוי,

It'll be 15 years this year since that experiment began,

and the results are in:

והתוצאות ישנן:

injecting drug use is down in Portugal,

שימוש בסמים בהזרקה ירד בפורטוגל,

according to the British Journal of Criminology,

לפי כתב העת הבריטי לקרימינולוגיה,

by 50 percent, five-zero percent.

בחמישים אחוז חמש אפס אחוז.

Overdose is massively down, HIV is massively down among addicts.

מנות יתר ירדו באופן מסיבי, נגיף האיידס ירד מסיבית בין מכורים.

Addiction in every study is significantly down.

התמכרות בכל מחקר ירדה באופן משמעותי.

One of the ways you know it's worked so well is that almost nobody in Portugal

אחת הדרכים לדעת שזה עבד כה טוב הוא שכמעט אף אחד בפורטוגל

wants to go back to the old system.

לא רוצה לחזור לשיטה הישנה.

Now, that's the political implications.

עכשיו, אלה ההשלכות הפוליטיות.

I actually think there's a layer of implications

אני באמת חושב שיש רובד של השלכות

מתחת למחקר הזה.

to all this research below that.

We live in a culture where people feel really increasingly vulnerable

אנו חיים בתרבות שבה אנשים מרגישים ממש יותר ויותר פגיעים

to all sorts of addictions, whether it's to their smartphones

לכל מיני התמכרויות, בין אם זה לסטמרפונים שלהם

or to shopping or to eating.

או לקניות או לאכילה.

Before these talks began -- you guys know this --

לפני ששיחות אלו התחילו -- אתם יודעים זאת --

we were told we weren't allowed to have our smartphones on,

נאמר לנו שאנחנו לא מורשים להפעיל את הסמרטפונים שלנו,

and I have to say, a lot of you looked an awful lot like

ואני חייב לומר, רבים מכם נראו מאד דומים

למכורים שהדילר שלהם אמר להם שהוא לא יהיה זמין

addicts who were told their dealer was going to be unavailable

בכמה מהשעות הבאות. (צחוק)

for the next couple of hours. (Laughter)

הרבה מאיתנו מרגישים כך, וזה עשוי להישמע מוזר לומר,

A lot of us feel like that, and it might sound weird to say,

I've been talking about how disconnection is a major driver of addiction

דיברתי על כך שניתוק הוא מניע עיקרי להתמכרות

and weird to say it's growing,

ומוזר לומר שזה גדל,

because you think we're the most connected society that's ever been, surely.

מפני שאתם חושבים שאנחנו לבטח הכי מחוברים כחברה מאי פעם,

אבל יותר ויותר התחלתי לחשוב שהקשרים שיש לנו

But I increasingly began to think that the connections we have

or think we have, are like a kind of parody of human connection.

או חושבים שיש לנו, הם כמו סוג של פרודיה של קשר אנושי.

If you have a crisis in your life, you'll notice something.

אם יש לכם משבר בחיים, תבחינו במשהו.

It won't be your Twitter followers who come to sit with you.

אלה לא יהיו העוקבים שלכם בטוויטר שיבואו לשבת איתכם

It won't be your Facebook friends who help you turn it round.

אלה לא יהיו החברים שלכם בפייסבוק שיעזרו לכם להתמודד.

It'll be your flesh and blood friends who you have deep and nuanced

אלה יהיו חבריכם בשר ודם שאיתם יש לכם מארג עמוק ומגוון

and textured, face-to-face relationships with,

של מערכות יחסים של פנים אל פנים,

and there's a study I learned about from Bill McKibben, the environmental writer,

ויש מחקר שלמדתי עליו מביל מקקיבן, הסופר הסביבתי,

that I think tells us a lot about this.

שלדעתי מספר לנו הרבה על כך.

It looked at the number of close friends the average American believes

המחקר בחין את מספר החברים הקרובים שהאמריקאי הממוצע מאמין

they can call on in a crisis.

שיוכל לקרוא להם בשעת משבר.

That number has been declining steadily since the 1950s.

מספר זה נמצא בירידה בהתמדה מאז 1950.

The amount of floor space an individual has in their home

שטח הרצפה שיש לבני אדם בבתיהם

has been steadily increasing,

עלה בהתמדה,

and I think that's like a metaphor

ואני חושב שזה כמו מטאפורה

for the choice we've made as a culture.

לבחירה שעשינו כתרבות.

We've traded floorspace for friends, we've traded stuff for connections,

החלפנו חברים בשטח רצפה, החלפנו קשרים בדברים,

and the result is we are one of the loneliest societies there has ever been.

והתוצאה היא שאנחנו אחת החברות הבודדות שהיו אי פעם.

And Bruce Alexander, the guy who did the Rat Park experiment, says,

וברוס אלכסנדר, האדם שעשה את ניסוי פארק החולדות, אומר,

we talk all the time in addiction about individual recovery,

אנחנו מדברים כל הזמן בהתמכרות על ההתאוששות של היחיד,

and it's right to talk about that,

וזה נכון לדבר על זה,

but we need to talk much more about social recovery.

אבל אנחנו צריכים לדבר הרבה יותר על התאוששות חברתית.

Something's gone wrong with us, not just with individuals but as a group,

משהו השתבש אצלנו, לא רק כאנשים אלא כקבוצה,

and we've created a society where, for a lot of us,

ויצרנו חברה שבה, עבור רבים מאיתנו

life looks a whole lot more like that isolated cage

החיים נראים הרבה יותר ככלוב מבודד

and a whole lot less like Rat Park.

והרבה פחות כפארק חולדות.

If I'm honest, this isn't why I went into it.

אם אהיה כנה, זו לא הסיבה שנכנסתי לזה.

I didn't go in to the discover the political stuff, the social stuff.

לא הלכתי כדי לגלות את הדברים הפוליטיים, הדברים החברתיים,

I wanted to know how to help the people I love.

רציתי לדעת איך לעזור לאנשים שאני אוהב.

And when I came back from this long journey and I'd learned all this,

וכשחזרתי ממסע ארוך זה ולמדתי כל זאת,

I looked at the addicts in my life,

הסתכלתי על המכורים בחיים שלי,

and if you're really candid, it's hard loving an addict,

ואם להיות באמת כנים, זה קשה לאהוב אדם מכור,

and there's going to be lots of people who know in this room.

והולכים להיות הרבה אנשים שיודעים באולם זה.

You are angry a lot of the time,

אתם כועסים בחלק גדול מהזמן,

and I think one of the reasons why this debate is so charged

ואני חושב שאחת הסיבות לכך שהדיון הזה הוא כל כך טעון

is because it runs through the heart of each of us, right?

היא משום שזה עובר דרך הלב של כל אחד מאיתנו, נכון?

Everyone has a bit of them that looks at an addict and thinks,

לכל אחד יש משהו מאלה שמביטים במכור וחושבים,

I wish someone would just stop you.

הלוואי שמישהו היה עוצר בעדך.

And the kind of scripts we're told for how to deal with the addicts in our lives

וסוג התסריטים שאומרים לנו כיצד להתמודד עם המכורים שבחיינו

is typified by, I think,

מאופיינים, אני חושב,

the reality show "Intervention," if you guys have ever seen it.

בתכנית הריאליטי "התערבות" אם אתם אי פעם ראיתם אותה.

I think everything in our lives is defined by reality TV,

אני חושב שהכל בחיינו מוגדר על ידי תוכנית ריאליטי טלוויזיונית.

אבל זו שיחת TED אחרת.

but that's another TED Talk.

If you've ever seen the show "Intervention,"

אם אי פעם ראיתם את התכנית "התערבות"

זו הנחת יסוד ממש פשוטה.

it's a pretty simple premise.

קחו מכורים, כל האנשים שבחיים שלהם, איספו אותם יחד,

Get an addict, all the people in their life, gather them together,

עמתו אותם עם מה שהם עושים, והם אומרים, אם לא תשתפרו,

confront them with what they're doing, and they say, if you don't shape up,

אנחנו ניאלץ לסלק אתכם.

we're going to cut you off.

אז מה שהם עושים זה לקחת את הקשר לאדם המכור

So what they do is they take the connection to the addict,

והם מאיימים עליו, הם הופכים אותו למותנה

and they threaten it, they make it contingent

בכך שהמכור יתנהג בדרך שהם רוצים.

on the addict behaving the way they want.

והתחלתי לחשוב, התחלתי לראות מדוע גישה זו לא עובדת,

And I began to think, I began to see why that approach doesn't work,

and I began to think that's almost like the importing of the logic of the Drug War

והתחלתי לחשוב שזה כמעט כמו לייבא את הלוגיקה של המלחמה בסמים

into our private lives.

לחיים הפרטיים שלנו.

So I was thinking, how could I be Portuguese?

אז חשבתי, איך אני יכול להיות פורטוגזי?

And what I've tried to do now, and I can't tell you I do it consistently

ומה שניסיתי לעשות עכשיו, ואני לא יכול לומר שאני עושה את זה באופן עקבי

and I can't tell you it's easy,

ואני לא יכול לומר שזה קל,

is to say to the addicts in my life

זה לומר למכורים בחיים שלי

that I want to deepen the connection with them,

שאני רוצה להעמיק את הקשר איתם,

to say to them, I love you whether you're using or you're not.

לומר להם, אני אוהב אתכם, בין אם אתם משתמשים ובין אם לא.

I love you, whatever state you're in,

אני אוהב אותכם, בכל מצב בו תהיו,

and if you need me, I'll come and sit with you

ואם תזדקקו לי, אבוא ואשב איתכם

because I love you and I don't want you to be alone

כי אני אוהב אתכם ולא רוצה רוצה שתהיו לבד

or to feel alone.

או תרגישו לבד.

And I think the core of that message --

ואני חושב שליבת המסר הזה --

you're not alone, we love you --

אתם לא לבד, אנחנו אוהבים אותכם --

has to be at every level of how we respond to addicts,

צריך להיות בכל רמה של כיצד אנו מגיבים למכורים,

socially, politically and individually.

מבחינה חברתית, פוליטית ואישית.

For 100 years now, we've been singing war songs about addicts.

במשך 100 שנים כבר אנו שרים שירי מלחמה על מכורים.

I think all along we should have been singing love songs to them,

אני חושב שלאורך כל הדרך היינו צריכים לשיר להם שירי אהבה,

because the opposite of addiction is not sobriety.

כי ההפך מההתמכרות אינו פיכחות.

The opposite of addiction is connection.

ההפך מההתמכרות הוא חיבור.

Thank you.

תודה

(Applause)

(מחיאות כפיים)