Bahia Shehab: A thousand times no

Translator: Joseph Geni Reviewer: Morton Bast

מתרגם: Orr Schlesinger מבקר: Ido Dekkers

Two years ago, I was invited as an artist

לפני שנתיים, הוזמנתי כאמנית

to participate in an exhibition commemorating

להשתתף בתערוכה שמנציחה

100 years of Islamic art in Europe.

100 שנות אמנות איסלאמית באירופה.

The curator had only one condition:

לאוצר היה רק תנאי אחד:

I had to use the Arabic script for my artwork.

הייתי צריכה להשתמש בכתב ערבי בעבודתי.

Now, as an artist, a woman, an Arab,

כאמנית, כאישה, כערבייה,

or a human being living in the world in 2010,

או כאדם שחי בעולם בשנת 2010,

I only had one thing to say:

היה לי רק דבר אחד להגיד:

I wanted to say no.

רציתי להגיד לא.

And in Arabic, to say "no," we say "no,

ובערבית, כדי להגיד "לא", אומרים "לא,

and a thousand times no."

אלף פעמים לא."

So I decided to look for a thousand different noes.

אז החלטתי לחפש אחר אלף לאו-ים שונים.

on everything ever produced

על כל מה שנוצר אי פעם

under Islamic or Arab patronage in the past 1,400 years,

תחת חסות ערבית או מוסלמית ב-1400 השנים האחרונות,

from Spain to the borders of China.

מספרד עד גבולה של סין.

I collected my findings in a book,

אספתי את ממצאי בספר,

placed them chronologically, stating the name,

בסדר כרונולוגי, עם השם,

the patron, the medium and the date.

נותן החסות, האמצעים והתאריך.

Now, the book sat on a small shelf next to the installation,

הספר היה מונח על המדף לייד ההתקנה,

which stood three by seven meters, in Munich, Germany,

שהיה בגודל שלושה על שבעה מטרים, במינכן, גרמניה,

in September of 2010.

בספטמבר 2010.

Now, in January, 2011, the revolution started,

בינואר 2011, המהפיכה החלה,

and life stopped for 18 days,

והחיים נעצרו ל18 יום,

and on the 12th of February,

וב 12 בפברואר,

we naively celebrated on the streets of Cairo,

חגגנו בתמימות ברחובוות קהיר,

believing that the revolution had succeeded.

באמונה שהמהפיכה הצליחה.

Nine months later I found myself spraying messages

תשעה חודשים לאחר מכן מצאתי עצמי מציירת כתובות גרפיטי

in Tahrir Square. The reason for this act

בכיכר תחריר. הסיבה למעשה הזה

was this image that I saw in my newsfeed.

היתה התמונה הזה שראיתי בחדשות.

I did not feel that I could live in a city

הרגשתי שאינני יכולה לחיות בעיר

where people were being killed

שבה אנשים נהרגים

and thrown like garbage on the street.

וגופותיהם נזרקות כמו זבל באמצע הרחוב.

So I took one "no" off a tombstone from

אז לקחתי "לא" אחד ממצבה

the Islamic Museum in Cairo, and I added a message to it:

מהמוזיאון האיסלאמי בקהיר, והוספתי לו הודעה:

"no to military rule."

"לא לשלטון צבאי."

And I started spraying that on the streets in Cairo.

והתחלתי לצייר את הכתובת הזו ברחובות קהיר.

But that led to a series of no, coming out of the book

אבל זה הוביל לסדרה של "לא", שיוצאת מהספר

like ammunition, and adding messages to them,

כמו תחמושת, עם מסר שמצורף אליהם,

and I started spraying them on the walls.

והתחלתי לצייר את זה על הקירות.

So I'll be sharing some of these noes with you.

אני אשתף אתכם בכמה מהלאו-ים האלה.

No to a new Pharaoh, because whoever comes next

לא לפרעה חדש, כיוון שמי שיבוא

should understand that we will never be ruled by another dictator.

צריך להבין שאנחנו לעולם לא נסכים להיות נשלטים על ידי דיקטטור נוסף.

No to violence: Ramy Essam came to Tahrir

לא לאלימות: ראמי אסאם בא לתחריר

on the second day of the revolution,

ביום השני של המהפיכה,

and he sat there with this guitar, singing.

הוא ישב שם עם הגיטרה, ושר.

One month after Mubarak stepped down, this was his reward.

חודש לאחר שמובארק עזב את השלטון, זה היה הפרס שלו.

No to blinding heroes. Ahmed Harara lost his right eye

לא לעוור גיבורים. אחמד הררה איבד את עינו הימנית

on the 28th of January,

ב-28 בינואר,

and he lost his left eye on the 19th of November,

ואת עינו השמאלית ב-19 בנובמבר,

by two different snipers.

על ידי שני צלפים שונים.

No to killing, in this case no to killing men of religion,

לא להרג, במקרה הזה, להרג של אנשי דת,

because Sheikh Ahmed Adina Refaat was shot

כיוון ששייח אחמד אדינה ריפעת נורה

on December 16th, during a demonstration,

ב-16 בדצמבר, במהלך הפגנה,

leaving behind three orphans and a widow.

כשהוא משאיר אחריו שלושה יתומים ואלמנה.

No to burning books. The Institute of Egypt was burned

לא לשריפת ספרים. המכון של מצרים נשרף

on December 17th, a huge cultural loss.

ב-17 בדצמבר, אבידה תרבותית אדירה.

No to stripping the people,

לא להפשטת אנשים,

and the blue bra is to remind us of our shame

החזיה הכחולה באה להזכיר לנו את הבושה שלנו

as a nation when we allow a veiled woman to be stripped

כאומה, כאשר אנו מאפשרים הפשטה של אישה ברעלה

and beaten on the street, and the footprint reads,

והכאתה ברחוב, ומתחת רשום:

"Long live a peaceful revolution,"

"תחי המהפיכה השקטה,"

because we will never retaliate with violence.

כיוון שלעולם לא נגיב באלימות.

No to barrier walls. On February 5th,

לא לחומות הפרדה. ב-5 בפברואר,

concrete roadblocks were set up in Cairo

הוקמו מחסומי דרכים ברחבי קהיר

to protect the Ministry of Defense from protesters.

כדי להגן על משרד ההגנה מפני המפגינים.

Now, speaking of walls, I want to share with you the story

אם כבר מדברים על חומות, אני רוצה לשתף אתכם בסיפור

of one wall in Cairo.

של חומה אחת בקהיר.

A group of artists decided to paint a life-size tank

קבוצה של אמנים החליטה לצייר טנק בגודל אמיתי

on a wall. It's one to one.

על קיר. זה בגודל של אחד לאחד.

In front of this tank there's a man on a bicycle

לפני הטנק יש אדם על אפניים

with a breadbasket on his head. To any passerby,

עם סל לחם על ראשו. לכל עובר אורח,

there's no problem with this visual.

אין שום בעיה עם המיצג הזה.

After acts of violence, another artist came,

אחרי מקרים אלימים נוספים, בא אמן אחר,

painted blood, protesters being run over by the tank,

וצייר דם, מפגינים שנדרסים על ידי הטנק,

demonstrators, and a message that read,

ומפגינים נוספים, ויש מסר שבו כתוב:

"Starting tomorrow, I wear the new face,

"החל ממחר, אלבש פנים חדשות,

the face of every martyr. I exist."

הפנים של כל קדוש מעונה. אני קיים."

Authority comes, paints the wall white,

הרשויות באו, וצבעו את הקיר בלבן,

leaves the tank and adds a message:

השאירו רק את הטנק והוסיפו:

"Army and people, one hand. Egypt for Egyptians."

"הצבא והעם, יד אחת. מצרים למצרים."

Another artist comes, paints the head of the military

אמן אחר הגיע, וצייר את מפקד הצבא

as a monster eating a maiden in a river of blood

כמפלצת שאוכלת בתולה בתוך נהר של דם

in front of the tank.

לפני הטנק.

Authority comes, paints the wall white, leaves the tank,

הרשויות הגיעו, צבעו את הקיר בלבן, השאירו את הטנק,

leaves the suit, and throws a bucket of black paint

השאירו את החליפה, וזרקו דלי של צבע שחור

just to hide the face of the monster.

על מנת להסתיר את פני המפלצת.

So I come with my stencils, and I spray them on the suit,

אז באתי עם השבלונה שלי, וציירתי אותם על החליפה,

on the tank, and on the whole wall,

על הטנק, ועל כל הקיר,

and this is how it stands today

וככה זה עומד עד היום

until further notice. (Laughter)

עד להודעה חדשה. (צחוק)

Now, I want to leave you with a final no.

אני רוצה לסיום, להשאיר אתכם עם "לא" אחרון.

I found Neruda scribbled on a piece of paper

מצאתי את הציטוט של פאבלו נרודה (משורר צ'יליאני) משורבט על חתיכת נייר

in a field hospital in Tahrir, and I decided to take a no of

בבית חולים שדה בתחריר, והחלטתי לקחת "לא"

Mamluk Mausoleum in Cairo.

מהמוזוליאום הממלוכי בקהיר.

The message reads,

בהודעה כתוב:

[Arabic]

[ערבית]

"You can crush the flowers, but you can't delay spring."

"אפשר לרמוס את הפרחים, אבל אי אפשר לעכב את האביב."

Thank you. (Applause)

תודה רבה. (מחיאות כפיים)

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you. Shukran. (Applause)

תודה רבה. שוקראן. (מחיאות כפיים)