Nic Marks: The Happy Planet Index

מתרגם: Yaakov Aglamaz מבקר: Sigal Tifferet

Martin Luther King

מרתין לותר קינג

did not say,

לא אמר,

"I have a nightmare,"

"יש לי סיוט,"

when he inspired the civil rights movements.

כאשר יצר השראה לתנועה לזכויות האזרח.

He said, "I have a dream."

הוא אמר, "יש לי חלום."

And I have a dream.

גם לי יש חלום.

I have a dream that we can stop thinking

החלום שלי הוא שנפסיק לחשוב

that the future will be a nightmare,

שהעתיד יהיה סיוט.

and this is going to be a challenge,

זהו אתגר,

because, if you think

מאחר שאם תחשבו

of every major blockbusting film of recent times,

על כל הסרטים שוברי הקופות של התקופה האחרונה,

nearly all of its visions for humanity

כמעט בכולם, החזון לאנושות

are apocalyptic.

הוא אפוקליפטי.

I think this film

אני חושב שהסרט

is one of the hardest watches of modern times, "The Road."

"הדרך" הוא אחד הקשים לצפייה בעידן המודרני.

It's a beautiful piece of filmmaking,

זהו קטע יפיפה של יצירת קולנוע,

but everything is desolate,

אבל הכול שומם,

everything is dead.

הכול מת.

And just a father and son

ורק אב ובנו

trying to survive, walking along the road.

מנסים להינצל, הולכים לאורך הדרך.

And I think the environmental movement

אני חושב שהתנועה הסביבתית,

of which I am a part of

שאני חלק ממנה

has been complicit

הייתה שותפה

in creating this vision of the future.

ביצירת החזון הזה של העתיד.

For too long,

במשך זמן רב מדי,

we have peddled a nightmarish vision

מכרנו חזון בלהות

of what's going to happen.

של מה שעתיד להתרחש.

We have focused on the worst-case scenario.

התמקדנו בתרחיש הגרוע ביותר.

We have focused on the problems.

התמקדנו בבעיות.

And we have not thought enough

אבל לא חשבנו מספיק

about the solutions.

על הפתרונות.

We've used fear, if you like,

אם תרצו, השתמשנו בפחד,

to grab people's attention.

כדי לתפוס את תשומת הלב של הציבור.

And any psychologist will tell you

כל פסיכולוג יגיד לכם

that fear in the organism

שפחד ביצורים חיים

is linked to flight mechanism.

מקושר למנגנון הבריחה.

It's part of the fight and flight mechanism,

זהו חלק ממנגנון ההלחם-או-ברח,

that when an animal is frightened --

שכאשר בעלי חיים נבהלים -

think of a deer.

תחשבו על צבי.

A deer freezes very, very still,

צבי קופא מאוד, מאוד דומם,

poised to run away.

מוכן לברוח.

And I think that's what we're doing

ואני חושב שזה מה שאנחנו עושים

when we're asking people to engage with our agenda

כאשר אנחנו מבקש מאנשים לעסוק באג'נדה שלנו

around environmental degradation and climate change.

סביב ירידה בתנאי הסביבה ושינוי האקלים.

People are freezing and running away

אנשים קפואים ובורחים

because we're using fear.

בגלל שאנחנו משתמשים בפחד.

And I think the environmental movement has to grow up

אני חושב שהתנועה הסביבתית צריכה להתבגר

and start to think about

ולהתחיל לחשוב

what progress is.

על מהי קידמה.

What would it be like to be improving the human lot?

איך זה יהיה לשפר את המגרש של האנושות?

And one of the problems that we face, I think,

אחת הבעיות שניצבת מולנו, לדעתי,

is that the only people that have cornered the market

היא שהאנשים היחידים שבדקו את השוק,

in terms of progress

במונחים של קידמה

is a financial definition of what progress is,

זאת באמצעות הגדרה פיננסית של מהי קידמה,

an economic definition of what progress is --

הגדרה כלכלית של מהי קידמה --

that somehow,

שאיכשהו,

if we get the right numbers to go up,

אם נצליח להעלות את המספרים הנכונים

we're going to be better off,

מצבנו הולך להשתפר,

whether that's on the stock market,

בין אם זה בשוק המניות

whether that's with GDP

או בתל"ג

and economic growth,

וגידול כלכלי,

that somehow life is going to get better.

שאיכשהו מצביע על שיפור ברמת החיים.

This is somehow appealing to human greed

זה איכשהו מושך אנשים לתאוות בצע

instead of fear --

במקום לפחד --

that more is better.

כמה שיותר - יותר טוב.

Come on. In the Western world, we have enough.

בחייכם. בעולם המערבי, יש לנו מספיק.

Maybe some parts of the world don't, but we have enough.

אולי לכמה אזורים של העולם אין, אבל לנו יש מספיק.

And we've know for a long time that this is not a good measure

אנחנו יודעים כבר זמן מה, שזאת אינה מידה טובה

of the welfare of nations.

לרווחה של אומות.

In fact, the architect of our national accounting system,

למעשה, הארכיטקט של מערכת החשבונאות הלאומית,

Simon Kuznets, in the 1930s,

סימון קוזנץ, בשנות השלושים,

said that, "A nation's welfare

אמר ש"רווחה של אומה

can scarcely be inferred from their national income."

מושפעת מעט מאוד מההכנסה הלאומית".

But we've created a national accounting system

אבל אנחנו יצרנו מערכת חשבונאות לאומית

which is firmly based on production

שמבוססת בעיקר על התוצר

and producing stuff.

והפקת חומרים.

And indeed, this is probably historical, and it had its time.

ובאמת, זה בעיקר היסטורי, וזה עשה את שלו.

In the second World War, we needed to produce a lot of stuff.

במלחמת העולם השניה, היינו צריכים לייצר המון דברים.

And indeed, we were so successful at producing certain types of stuff

באמת, היינו מוצלחים ביצור חומרים מסוים

that we destroyed a lot of Europe, and we had to rebuild it afterwards.

שהרסנו הרבה באירופה, והיינו צריכים לבנות אותה לאחר מכן.

And so our national accounting system

כך גם עם החשבונאות הלאומית שלנו

became fixated on what we can produce.

נהייתה ממוקדת במה אנחנו יכולים לייצר.

But as early as 1968,

אך כבר מ 1968,

this visionary man, Robert Kennedy,

איש החזון, רוברט קנדי,

at the start of his ill-fated presidential campaign,

בתחילת המרוץ, חסר המזל שלו, לנשיאות,

gave the most eloquent deconstruction

נתן את הניתוח הרהוט ביותר

of gross national product

של תוצר לאומי גולמי

that ever has been.

שהיה מעולם.

And he finished his talk with the phrase,

הוא סיים את הנאום שלו עם הפסקה,

that, "The gross national product

"התוצר הלאומי הגולמי

measures everything except that

"מודד הכול מלבד

which makes life worthwhile."

"מה שהופך את החיים לבעלי ערך".

How crazy is that? That our measure of progress,

כמה זה משוגע? שהמדידה שלנו של הקידמה,

our dominant measure of progress in society,

המדד העיקרי שלנו של קידמה בחברה,

is measuring everything

הוא מדידה של הכול

except that which makes life worthwhile?

מלבד מה שהופך את החיים לבעלי ערך?

I believe, if Kennedy was alive today,

אני מאמין, אם קנדי היה חי היום,

he would be asking statisticians such as myself

הוא היה מבקש סטטיסטיקאים כמוני

to go out and find out

לצאת ולמצוא

what makes life worthwhile.

מה עושה חיים בעלי ערך.

He'd be asking us to redesign

הוא היה מבקש מאיתנו לייצר מחדש

our national accounting system

את החשבונאות הלאומית שלנו

to be based upon

שתתבסס על

such important things as social justice,

דברים חשובים כגון צדק חברתי,

sustainability

קיימות

and people's well-being.

ורווחה של אנשיה.

And actually, social scientists have already gone out

למעשה, מדענים חברתיים, יצאו החוצה

and asked these questions around the world.

ושאלו את השאלות האלה מסביב לעולם.

This is from a global survey.

זה מסקר גלובלי.

It's asking people, what do they want.

אנשים נשאלו מה הם רוצים.

And unsurprisingly, people all around the world

באופן לא מפתיע, אנשים מכל רחבי העולם

say that what they want

אמרו שמה שהם רוצים

is happiness, for themselves,

הוא אושר, לעצמם,

for their families, their children,

למשפחותיהם, לילדיהם,

their communities.

לקהילות שלהם.

Okay, they think money is slightly important.

בסדר, הם חושבים שכסף הוא חשוב במידה מועטה.

It's there, but it's not nearly as important as happiness,

הוא שם, אבל לא חשוב כמו אושר,

and it's not nearly as important as love.

הוא לא מתקרב לחשיבות של אהבה.

We all need to love and be loved in life.

כולנו צריכים לאהוב ולהיות נאהבים בחיים.

It's not nearly as important as health.

זה לא מתקרב לחשיבות של בריאות.

We want to be healthy and live a full life.

אנחנו רוצים להיות בריאים ולחיות חיים מלאים.

These seem to be natural human aspirations.

מסתבר שאלה שאיפות אנושיות טבעיות.

Why are statisticians not measuring these?

מדוע סטטיסטיקאים לא מודדים אותם?

Why are we not thinking of the progress of nations in these terms,

מדוע אנחנו לא חושבים על הקדמה של אומה במונחים האלה,

instead of just how much stuff we have?

במקום למדוד כמה חפצים יש לנו?

And really, this is what I've done with my adult life --

ובאמת, זה מה שעשיתי עם חיי הבוגרים --

is think about how do we measure happiness,

לחשוב כיצד למדוד אושר,

how do we measure well-being,

כיצד למדוד רווחה,

how can we do that within environmental limits.

איך אנחנו עושים זאת במגבלות הסביבה.

And we created, at the organization that I work for,

אנחנו יצרנו, בארגון שאני עובד בו,

the New Economics Foundation,

הקרן לכלכלה חדשה,

something we call the Happy Planet Index,

משהו שאנחנו קוראים לו "מדד כוכב הלכת המאושר",

because we think people should be happy and the planet should be happy.

מאחר שאנחנו חושבים שאנשים צריכים להיות מאושר וכדור הארץ צריך להיות מאושר.

Why don't we create a measure of progress that shows that?

מדוע שלא ניצור מדד התקדמות עבור כך?

And what we do,

מה שאנחנו עושים,

is we say that the ultimate outcome of a nation

הוא לומר שהתוצאה הסופית של אומה

is how successful is it

הוא כמה היא מוצלחת

at creating happy and healthy lives for its citizens.

ביצירת אושר וחיים בריאים עבור אזרחיה.

That should be the goal

זאת צריכה להיות המטרה

of every nation on the planet.

של כל אומה בכדור הארץ.

But we have to remember

אנחנו חייבים לזכור

that there's a fundamental input to that,

שיש קלט בסיסי לכך,

and that is how many of the planet's resources we use.

והוא כמה משאבי כדור הארץ אנחנו משתמשים.

We all have one planet. We all have to share it.

כל מה שיש לנו זה כוכב לכת אחד. כולנו חייבים לחלוק אותו.

It is the ultimate scarce resource,

זהו המשאב הנדיר האולטימטיבי,

the one planet that we share.

כוכב הלכת שאנחנו חולקים.

And economics is very interested in scarcity.

והכלכלה מתעניינת במחסור.

When it has a scarce resource

כאשר יש משאב במחסור

that it wants to turn into

שניתן להפוך

a desirable outcome,

להכנסה רצויה,

it thinks in terms of efficiency.

היא חושבת במונחים של יעילות.

It thinks in terms of how much bang do we get for our buck.

היא חושבת במונחים של איזה מכה נעשה בעד כספנו.

And this is a measure of how much well-being

וזוהי מדידה של כמה רווחה

we get for our planetary resource use.

נקבל עבור השימוש במשאבי כדור הארץ.

It is an efficiency measure.

זוהי מדידת היעילות.

And probably the easiest way to show you that,

ככל הנראה, הדרך הקלה להראות לכם זאת,

is to show you this graph.

היא להראות לכם את הגרף הזה.

Running horizontally along the graph,

הציר המאוזן,

is "ecological footprint,"

הוא "טביעת הרגל האקולוגית".

which is a measure of how much resources we use

שמודד כמה משאבים אנחנו משתמשים

and how much pressure we put on the planet.

וכמה לחץ אנחנו עושים על כדור הארץ.

More is bad.

יותר זה רע.

Running vertically upwards,

הציר כלפי מעלה,

is a measure called "happy life years."

הוא מדד "שנות חיים מאושרות".

It's about the well-being of nations.

הוא אודות רווחה של אומות.

It's like a happiness adjusted life-expectancy.

הוא כמו אושר מותאם לתוחלת החיים.

It's like quality and quantity of life in nations.

זה כמו איכות וכמות של חיים באומות.

And the yellow dot there you see, is the global average.

הנקודה הצהובה שאתם רואים כאן, היא הממוצע הגלובלי.

Now, there's a huge array of nations

כעת, יש מערך גדול של אומות

around that global average.

מסביב לממוצע הגלובלי.

To the top right of the graph,

בצד ימין העליון של הגרף,

are countries which are doing reasonably well and producing well-being,

מדינות שעושות טוב למדי ומייצרות רווחה,

but they're using a lot of planet to get there.

אבל הן מנצלות הרבה מכדור הארץ כדי להגיע לשם.

They are the U.S.A.,

אלה ארה"ב,

other Western countries going across in those triangles

מדינות מערביות נוספות במשולש הזה,

and a few Gulf states in there actually.

ולמעשה כמה ממדינות מהמפרץ נמצאות שם.

Conversely, at the bottom left of the graph,

לעומת זאת, בצד השמאלי התחתון של הגרף,

are countries that are not producing much well-being --

יש מדינות שלא מייצרות הרבה רווחה --

typically, sub-Saharan Africa.

בדרך כלל, מדינות אפריקה דרומית לסהרה.

In Hobbesian terms,

במונחים של הובס,

life is short and brutish there.

החיים הם קצרים ובהמיים שם.

The average life expectancy in many of these countries

תוחלת החיים בהרבה מהמדינות האלה

is only 40 years.

היא בסה"כ 40 שנים.

Malaria, HIV/AIDS

מלאריה, איידס

are killing a lot of people

הורגים הרבה מאוד אנשים

in these regions of the world.

באזורים האלה של העולם.

But now for the good news!

אבל עכשיו לחדשות הטובות!

There are some countries up there, yellow triangles,

יש כמה מדינות כאן למעלה, משולשים צהובים,

that are doing better than global average,

שעושים טוב יותר מהממוצע הגלובלי,

that are heading up towards the top left of the graph.

שמובילים כאן בצד השמאלי העליון של הגרף.

This is an aspirational graph.

זהו גרף השאיפה.

We want to be top left, where good lives don't cost the earth.

אנחנו רוצים להיות בשמאל למעלה, היכן שחיים טובים לא עולים לכדור הארץ.

They're Latin American.

למשל אמריקה הלטינית.

The country on its own up at the top

המדינה שנמצאת בזכות עצמה בצמרת

is a place I haven't been to.

היא מקום שלא הייתי בו.

Maybe some of you have.

אולי אתם הייתם.

Costa Rica.

קוסטה ריקה.

Costa Rica --

קוסטה ריקה --

average life expectancy is 78-and-a-half years.

תוחלת החיים היא 78.5 שנים.

That is longer than in the USA.

זה יותר מאשר בארה"ב.

They are, according to the latest Gallup world poll,

הם, לפי משאל גאלופ העולמי האחרון,

the happiest nation on the planet --

האומה המאושרת על פני כדור הארץ

than anybody; more than Switzerland and Denmark.

יותר מכל מקום אחרים - יותר משוויץ ודנמרק.

They are the happiest place.

הם המקום המאושר.

They are doing that

הם עושים את זה

on a quarter of the resources

ברבע מהמשאבים

that are used typically in [the] Western world --

המשמשים בד"כ בעולם המערבי.

a quarter of the resources.

רבע מהמשאבים.

What's going on there?

מה קורה שם?

What's happening in Costa Rica?

מה קורה בקוסטה ריקה?

We can look at some of the data.

אנחנו יכולים להתבונן בחלק מהנתונים.

99 percent of their electricity comes from renewable resources.

99% מהחשמל שלהם מגיע ממקורות מתחדשים.

Their government is one of the first to commit

הממשלה שלהם היא אחת מהראשונות, שהתחייבה

to be carbon neutral by 2021.

להגיע לאיזון פחמני עד ל 2021.

They abolished the army

הם ביטלו את הצבא

in 1949 --

בשנת 1949 --

1949.

1949.

And they invested in social programs --

הם השקיעו בתוכניות חברתיות --

health and education.

בריאות וחינוך.

They have one of the highest literacy rates in Latin America

יש להם את אחד משיעורי האוריינות הגבוהים ביותר באמריקה הלטינית

and in the world.

ובעולם.

And they have that Latin vibe, don't they.

ויש להם את האווירה הלטינית, לא ככה?

They have the social connectedness.

יש להם חיבור חברתי.

(Laughter)

(צחוק)

The challenge is, that possibly -- and the thing we might have to think about --

האתגר הוא, האפשרות -- ואנחנו נצטרך לחשוב על כך --

is that the future

שהעתיד

might not be North American,

עשוי שלא להיות צפון אמריקה,

might not be Western European.

עשוי שלא להיות מערב אירופה.

It might be Latin American.

הוא עשוי להיות אמריקה הלטינית.

And the challenge, really,

האתגר הוא, באמת,

is to pull the global average up here.

למשוך את הממוצע הגלובלי לכאן.

That's what we need to do.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

And if we're going to do that,

ואם אנחנו הולכים לעשות זאת,

we need to pull countries from the bottom,

אנחנו צריכים למשוך את המדינות מהתחתית,

and we need to pull countries from the right of the graph.

ואנחנו צריכים למשוך את המדינות מצד ימין של הגרף.

And then we're starting to create a happy planet.

ואז אנחנו מתחילים ליצור כוכב מאושר.

That's one way of looking at it.

זאת דרך אחת להסתכל על זה.

Another way of looking at it is looking at time trends.

דרך אחרת, היא להסתכל על מגמות בזמן.

We don't have good data going back for every country in the world,

אין לנו מידע היסטורי טוב לכל מדינה בעולם,

but for some of the richest countries, the OECD group, we do.

המידע קיים לכמה מהמדינות העשירות ביותר, קבוצת ה OECD (הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי).

And this is the trend in well-being over that time,

וזאת המגמה של רווחה לאורך זמן,

a small increase,

שיפור קל,

but this is the trend in ecological footprint.

אבל זאת המגמה בטביעת הרגל האקולוגית.

And so in strict happy-planet methodology,

במונחי מתודולוגיה מחמירים,

we've become less efficient

הפכנו להיות פחות יעילים

at turning our ultimate scarce resource

בהפיכת המשאב האולטימטיבי הנדיר שלנו

into the outcome we want to.

לתוצר שאנחנו רוצים.

And the point really is, is that I think,

והנקודה היא, אני חושב,

probably everybody in this room

שככל הנראה כל מי שבחדר זה

would like society to get to 2050

ירצה שהחברה תגיע לשנת 2050

without an apocalyptic

ללא אירוע אפוקליפטי

something happening.

כלשהו שיתרחש.

It's actually not very long away.

למעשה זה לא רחוק מאוד.

It's half a human lifetime away.

זה במרחק מחצית חיי אדם מכאן.

A child entering school today

ילד שנכנס כיום לבית הספר

will be my age in 2050.

יהיה בגילי בשנת 2050.

This is not the very distant future.

זה לא בעתיד הרחוק.

This is what the U.K. government target

כך נראה היעד של הממשל הבריטי

on carbon and greenhouse emissions looks like.

בפליטת פחמן וגזי חממה.

And I put it to you, that is not business as usual.

ואני אומר לכם שזה לא עסקים כרגיל.

That is changing our business.

זה משנה את העסקים שלנו.

That is changing the way we create our organizations,

זה משנה את הדרך שבה אנחנו יוצרים ארגונים,

we do our government policy and we live our lives.

איך אנחנו קובעים את המדיניות הממשלתית ואיך אנחנו חיים את חיינו.

And the point is,

הנקודה היא,

we need to carry on increasing well-being.

שאנחנו צריכים להמשיך ולהגדיל את הרווחה.

No one can go to the polls

איש לא יכול ללכת לבחירות

and say that quality of life is going to reduce.

ולאמר שאיכות החיים הולכת לרדת.

None of us, I think,

איש מאיתנו, אני חושב,

want human progress to stop.

לא רוצה שהתפתחות האנושית תעצור.

I think we want it to carry on.

אני חושב שאנחנו רוצים להמשיך אותה.

I think we want the lot of humanity to keep on increasing.

אני חושב שאנחנו רוצים המון אנושיות כדי להמשיך ולגדול.

And I think this is where climate change skeptics and deniers come in.

אני חושב שזהו המקום ממנו הספקנים והמכחישים של השינוי האקלימי באים.

I think this is what they want. They want quality of life to keep increasing.

אני חושב שזה מה שהם רוצים. הם רוצים שהאיכות של החיים תמשיך לגדול.

They want to hold on to what they've got.

הם רוצים להיאחז במה שיש להם.

And if we're going to engage them,

אם אנחנו מתכוונים לשלב אותם,

I think that's what we've got to do.

אני חושב שזה מה שעלינו לעשות.

And that means we have to really increase efficiency even more.

זה אומר שאנחנו צריכים לשפר את היעילות אפילו עוד.

Now that's all very easy to draw graphs and things like that,

עכשיו, זה מאוד פשוט לצייר גרפים ודברים דומים לכך,

but the point is we need to turn those curves.

אבל הנקודה היא שעלינו להפוך את העקומות האלה.

And this is where I think we can take a leaf

זה המקום, שבו אני חושב שאנחנו יכולים לקחת ידע

out of systems theory, systems engineers,

מתיאורית המערכות, הנדסת מערכות,

where they create feedback loops,

היכן שיוצרים לולאות משוב,

put the right information at the right point of time.

לשים את המידע הנכון בנקודה הנכונה של הזמן.

Human beings are very motivated by the "now."

אנשים מונעים מה"עכשיו".

You put a smart meter in your home,

שים מודד חכם בבית שלך,

and you see how much electricity you're using right now,

וראה כמה חשמל אתה משתמשים ברגע זה,

how much it's costing you,

כמה זה עולה לך,

your kids go around and turn the lights off pretty quickly.

ילדיך יסתובבו ויכבה את האורות די מהר.

What would that look like for society?

איך זה יראה עבור החברה?

Why is it, on the radio news every evening,

מדוע במהדורות החדשות בכל ערב ברדיו,

I hear the FTSE 100, the Dow Jones, the dollar pound ratio --

אני שומע על מדדי המניות, שערי מטבע חוץ --

I don't even know which way the dollar pound ratio should go to be good news.

אני אפילו לא יודע מדוע שערי מטבע החוץ הם חדשות טובות.

And why do I hear that?

מדוע אני שומע זאת?

Why don't I hear how much energy Britain used yesterday,

מדוע אני לא שומע כמה אנרגיה צרכה אתמול בריטניה,

or American used yesterday?

או כמה אמריקה צרכה אתמול?

Did we meet our three percent annual target

האם השגנו את יעד השנתי

on reducing carbon emissions?

של קיצוץ 3% בפליטת הפחמן?

That's how you create a collective goal.

ככה אתה יוצר יעד קולקטיבי.

You put it out there into the media and start thinking about it.

אתה שם את זה בתקשורת ומתחיל לחשוב על זה.

And we need positive feedback loops

אנחנו צריכים לולאות משוב חיובי

for increasing well-being

לשיפור הרווחה.

At a government level, they might create national accounts of well-being.

ברמה הממשלתית, ייתכן שצריך ליצור חשבונות של רווחה.

At a business level, you might look at the well-being of your employees,

ברמה העסקית, ייתכן שצריך להסתכל על הרווחה של עובדיך,

which we know is really linked to creativity,

שאנחנו יודעים שקשורה ליצירתיות,

which is linked to innovation,

שקשורה לחדשנות,

and we're going to need a lot of innovation to deal with those environmental issues.

ואנחנו צריכים הרבה חדשנות כדי להתמודד עם הנושאים הסביבתיים האלה.

At a personal level, we need these nudges too.

ברמה האישית, אנחנו צריכים גם את הדחיפות האלה.

Maybe we don't quite need the data, but we need reminders.

אולי אנחנו לא צריכים את המידע, אבל צריכים תזכורות.

In the U.K., we have a strong public health message

בבריטניה, יש מסר ציבורי חזק בנוגע

on five fruit and vegetables a day

לחמשה פירות וירקות ביום

and how much exercise we should do -- never my best thing.

וכמה פעילות גופנית עלינו לעשות -- מעולה לא הצטיינתי בכך.

What are these for happiness?

מה אלה עבור אושר?

What are the five things that you should do every day

מהם חמשת הדברים שעליך לעשות כל יום

to be happier?

כדי להיות מאושר יותר?

We did a project for the Government Office of Science a couple of years ago,

עשינו תוכנית עבור משרד המדע הממשלתי לפני מספר שנים,

a big program called the Foresight program --

תוכנית גדולה, הקרויה ראיית הנולד --

lots and lots of people -- involved lots of experts --

אנשים רבים -- מעורבות של מומחים רבים --

everything evidence based -- a huge tome.

הכול מבוסס על עובדות -- כרך עצום.

But a piece of work we did was on: what five positive actions can you do

חלק מהעבודה שעשינו היה: מהם חמשת הדברים שאנחנו יכולים לעשות

to improve well-being in your life?

כדי לשפר את הרווחה בחיים?

And the point of these is

הנקודה של אלה היא

they are, not quite, the secrets of happiness,

שהם, בערך, סודות האושר,

but they are things that I think happiness will flow out the side from.

אבל הם דברים שאני חושב שאושר יזרום כתוצר לוואי.

And the first of these is to connect,

הראשון הוא להתחבר,

is that your social relationships

שהקשרים החברתיים

are the most important cornerstones of your life.

יהיו אבני הבניין החשובות בחייך.

Do you invest the time with your loved ones

האם אתה משקיע זמן ואנרגיה עם אהוביך

that you could do, and energy?

כפי שאתה יכול?

Keep building them.

המשך לבנות אותם.

The second one is be active.

השני הוא להיות אקטיבי.

The fastest way out of a bad mood:

הדרך המהירה לצאת ממצב רוח רע:

step outside, go for a walk, turn the radio on and dance.

צא החוצה, צא להליכה, הדלק את הרדיו ורקוד.

Being active is great for our positive mood.

להיות אקטיבי זה נהדר לשיפור מצב הרוח.

The third one is take notice.

השלישי הוא לשים לב.

How aware are you of things going on around the world,

כמה אתה מודע לדברים שקורים מסביב לעולם,

the seasons changing, people around you?

חילופי העונות, אנשים סביבך?

Do you notice what's bubbling up for you and trying to emerge?

האם אתה שם לב מה מבעבע עבורך ומנסה לצאת?

Based on a lot of evidence for mindfulness,

בהתבסס על עובדות רבות למודעות,

cognitive behavioral therapy,

טיפול קוגניטיבי התנהגותי,

[very] strong for our well being.

זה [מאוד] חזק לרווחה שלנו.

The fourth is keep learning

הרביעי הוא להמשיך ללמוד

and keep is important --

וההמשכיות היא החשובה ---

learning throughout the whole life course.

ללמוד לאורך כל מסלול החיים.

Older people who keep learning and are curious,

אנשים מבוגרים שממשיכים להיות סקרנים וללמוד,

they have much better health outcomes than those who start to close down.

בריאותם טובה הרבה יותר מאלה שמתחילים להסגר.

But it doesn't have to be formal learning; it's not knowledge based.

זה לא חייב להיות לימודים פורמאליים; זה לא מבוסס ידע.

It's more curiosity.

זה יותר סקרנות.

It can be learning to cook a new dish,

זה יכול להיות בישול של מתכון חדש,

picking up an instrument you forgot as a child.

נגינה על כלי, ששכחת בילדותך,

Keep learning.

המשך ללמוד.

And the final one

והאחרון,

is that most anti-economic of activities,

שהוא האנטי כלכלי ביותר מבין הפעילויות,

but give.

הוא נתינה.

Our generosity, our altruism,

הנדיבות שלנו, האלטרואיזם,

our compassion,

החמלה שלנו,

are all hardwired

כולם מחווטים

to the reward mechanism in our brain.

למנגנון התגמול במוח שלנו.

We feel good if we give.

אנחנו מרגישים טוב אם אנחנו נותנים.

You can do an experiment where you give

אתם יכולים לעשות ניסוי ולתת

two groups of people a hundred dollars in the morning.

לשתי קבוצות של אנשים מאה דולר בבוקר.

You tell one of them to spend it on themselves

אמרו לקבוצה אחת להוציא את זה על עצמם

and one on other people.

ולקבוצה השניה להוציא את זה על אחרים.

You measure their happiness at the end of the day,

במדידה של האושר בסוף היום,

those that have gone and spent on other people are much happier

אלה שהלכו ונתנו לאחרים היו הרבה יותר מאושרים

that those that spent it on themselves.

מאלה שהוציאו למען עצמם.

And these five ways,

אלה היו חמש הדרכים

which we put onto these handy postcards,

ששמנו על הגלויות האלה,

I would say, don't have to cost the earth.

אני אומר שזה לא צריך לעלות לכדור הארץ.

They don't have any carbon content.

הם לא מכילים שום תכולה פחמנית.

They don't need a lot of material goods to be satisfied.

הם לא צריכים הרבה טובין חומריים כדי להיות מסופקים.

And so I think it's really quite feasible

כך שאני חושב שהם די אפשריים

that happiness does not cost the earth.

כך שהאושר לא צריך לעלות לכדור הארץ.

Now, Martin Luther King,

כעת, מרתין לותר קינג,

on the eve of his death,

ערב מותו,

gave an incredible speech.

נתן נאום יוצא מן הכלל.

He said, "I know there are challenges ahead,

הוא אמר, "אני יודע שיש אתגרים לפנינו,

there may be trouble ahead,

"יש צרות לפנינו,

but I fear no one. I don't care.

"אבל אני לא מפחד מהם. לא אכפת לי.

I have been to the mountain top,

"הייתי בראש ההר,

and I have seen the Promised Land."

"וראיתי את הארץ המובטחת."

Now, he was a preacher,

כעת, הוא היה מטיף,

but I believe the environmental movement

אך אני מאמין שהתנועה הסביבתית

and, in fact, the business community, government,

ולמעשה, הקהילה העסקית, הממשל,

needs to go to the top of the mountain top,

צריכים לטפס על ראש ההר,

and it needs to look out,

ועליהם למצוא,

and it needs to see the Promised Land,

ולראות את הארץ המובטחת,

or the land of promise,

או את ארץ ההבטחה,

and it needs to have a vision

וצריך להיות להם חזון,

of a world that we all want.

של עולם שכולנו רוצים.

And not only that, we need to create a Great Transition

ולא רק זאת, עלינו ליצור שינוי גדול

to get there,

כדי להגיע לשם,

and we need to pave that great transition with good things.

עלינו לסלול את הדרך הטובה עם דברים טובים.

Human beings want to be happy.

האנושות רוצה להיות מאושרת.

Pave them with the five ways.

סלול אותה עם חמש דרכים.

And we need to have signposts

עלינו להשתמש בתמרורים

gathering people together and pointing them --

לאסוף אנשים יחד ולהצביע עבורם --

something like the Happy Planet Index.

משהו כמו מדד כוכב הלכת המאושר.

And then I believe

אני מאמין

that we can all create a world we all want,

שכך נוכל ליצור עולם שכולנו רוצים,

where happiness does not cost the earth.

בו האושר לא פוגע בכדה"א.

(Applause)

(מחיאות כפיים)