Robert Hammond: Building a park in the sky

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

The Highline

הקו הגבוה

is an old, elevated rail line

הוא קו רכבת מוגבה ישן,

that runs for a mile and a half right through Manhattan.

שרץ כשניים וחצי קילומטרים דרך מנהטן.

And it was originally a freight line

והוא היה במקור קו משא

that ran down 10th Ave.

שעבר במורד השדרה העשירית.

And it became known as "Death Avenue"

והוא הפך לידוע כ"שדרת המוות",

because so many people were run over by the trains

מפני שכל כך הרבה אנשים נדרסו על ידי הרכבות

that the railroad hired a guy on horseback to run in front,

שהרכבת שכרה אדם על סוס שירוץ מקדימה,

and he became known as the "West Side Cowboy."

ונודע כ"קאובוי מהצד המערבי."

But even with a cowboy,

אבל אפילו עם הקאובוי,

about one person a month

בערך אדם אחד בחודש

was killed and run over.

נהרג מדריסה.

So they elevated it.

אז הם הרימו אותו.

They built it 30 ft. in the air, right through the middle of the city.

הם בנו אותו 10 מטר באויר, ישר דרך מרכז העיר.

But with the rise of interstate trucking,

אבל עם העליה של הובלת משאיות בין מדינתית,

it was used less and less.

הוא היה פחות ופחות בשימוש.

And by 1980, the last train rode.

ובשנת 1980, הרכבת האחרונה עברה.

It was a train loaded with frozen turkeys -- they say, at Thanksgiving --

זו היתה רכבת עמוסה בתרנגולי הודו קפואים -- הם אומרים, בחג ההודיה --

from the meatpacking district.

מאזור אריזת הבשר.

And then it was abandoned.

ואז הוא ננטש.

And I live in the neighborhood,

ואני גר בשכונה,

and I first read about it in the New York Times,

ולראשונה קראתי על זה בניו יורק טיימס,

in an article that said it was going to be demolished.

במאמר שאמר שעומדים להרוס אותו.

And I assumed someone was working

ואני הנחתי שמישהו עבד על

to preserve it or save it

לשמר אותו או להציל אותו

and I could volunteer,

ואני יכולתי להתנדב,

but I realized no one was doing anything.

אבל הבנתי שאף אחד לא עשה דבר.

I went to my first community board meeting --

הלכתי לפגישת הועדה הראשונה שלי --

which I'd never been to one before --

שלא הייתי באחת לפני כן --

and sat next to another guy named Joshua David,

וישבתי לצד בחור בשם ג'ושוע דויד,

who's a travel writer.

שהוא כותב מסעות.

And at the end of the meeting, we realized

ובסוף הישיבה, הבנו

we were the only two people that were sort of interested in the project;

שהיינו שני האנשים היחידים שהיו מעוניינים בצורה כלשהי בפרוייקט;

most people wanted to tear it down.

רוב האנשים רצו להרוס אותו.

So we exchanged business cards,

אז החלפנו כרטיסי ביקור,

and we kept calling each other

והמשכנו להתקשר אחד לשני

and decided to start this organization,

והחלטנו להתחיל את הארגון הזה,

Friends of the High Line.

חברים למען הקו הגבוה.

And the goal at first

והמטרה תחילה

was just saving it from demolition,

היתה להציל אותו מהריסה,

but then we also wanted to figure out what we could do with it.

אבל אז גם רצינו להחליט מה אפשר לעשות איתו.

And what first attracted me, or interested me,

ומה שמשך אותי ראשית, או עניין אותי,

was this view from the street --

היה הנוף הזה מהרחוב --

which is this steel structure,

שהיה מבנה הפלדה הזה,

sort of rusty,

חלוד משהו,

this industrial relic.

שריד תעשייתי.

But when I went up on top,

אבל כשעליתי למעלה,

it was a mile and a half of wildflowers

זה היה שניים וחצי קילומטר של פרחי בר

running right through the middle of Manhattan

שעוברים ישר דרך מרכז מנהטן

with views of the Empire State Building

עם נופים של מגדל האמפייר סטייט

and the Statue of Liberty and the Hudson River.

ופסל החרות ונהר ההדסון.

And that's really where we started,

וממש שם התחלנו,

the idea coalesced around, let's make this a park,

הרעיון נרקם סביב, בוא נעשה ממנו פארק,

and let's have it be sort of inspired

ובוא ניתן לו השראה

by this wildscape.

מאזור הפרא הזה.

At the time, there was a lot of opposition.

באותו זמן, היתה הרבה התנגדות.

Mayor Giuliani wanted to tear it down.

ראש העיר ג'וליאני רצה להרוס אותו.

I'm going to fast-forward through a lot of lawsuits

נעבור מהר על הרבה תביעות משפטיות

and a lot of community engagement.

והרבה מעורבות קהילתית.

Mayor Bloomberg came in office, he was very supportive,

ראש העיר בלומברג נכנס למשרד, הוא היה מאוד תומך,

but we still had to make the economic case.

אבל עדיין היינו צריכים לשכנע כלכלית.

This was after 9/11;

זה היה אחרי 9/11;

the city was in tough times.

העיר היתה בזמנים קשים.

So we commissioned an economic feasibility study

אז הזמנו מחקר התכנות כלכלית

to try to make the case.

כדי להעביר את הרעיון.

And it turns out, we got those numbers wrong.

ומסתבר, ששגינו במספרים.

We thought it would cost 100 million dollars to build.

חשבנו שיעלה לבנות את זה 100 מיליון דולר.

So far it's cost about 150 million.

עד עתה זה עלה 150 מיליון.

And the main case was,

והרעיון העיקרי היה,

this is going to make good economic sense for the city.

שזה יהיה טוב כלכלית לעיר.

So we said over a 20-year time period,

אז אמרנו שבמשך תקופה של 20 שנה,

the value to the city in increased property values

הערך לעיר בעליית שווי הנכסים

and increased taxes

ועלייה במיסים

would be about 250 million.

יהיה בערך 250 מיליון.

That was enough. It really got the city behind it.

וזה הספיק. זה באמת הביא את העיר לתמוך בזה.

It turns out we were wrong on that.

מסתבר שטעינו לגבי זה.

Now people estimate it's created about a half a billion dollars,

עכשיו אנשים מעריכים שזה יצר חצי מיליארד דולר,

or will create about a half a billion dollars,

או שיצור בערך חצי מיליארד דולר,

in tax revenues for the city.

בהכנסות ממסים לעיר.

We did a design competition,

עשינו תחרות עיצוב,

selected a design team.

בחרנו צוות עיצוב.

We worked with them to really create a design

עבדנו איתם כדי באמת ליצור עיצוב

that was inspired by that wildscape.

בהשראת הטבע.

There's three sections.

יש שלושה חלקים.

We opened the fist section in 2009.

פתחנו את הראשון ב2009.

It's been successful beyond our dreams.

והוא הצליח מעבר לכל חלומותינו.

Last year we had about two million people,

בשנה שעברה היו לנו שני מיליון אנשים,

which is about 10 times what we ever estimated.

שזה בערך פי 10 ממה שהערכנו.

This is one of my favorite features in section one.

זה אחד מהדברים האהובים עלי בקטע הראשון.

It's this amphitheater right over 10th Ave.

זה האמפי-תאטרון מעל השדרה העשירית.

And the first section ends at 20th St. right now.

והחלק הראשון נגמר ברחוב 20 כרגע.

The other thing, it's generated, obviously, a lot of economic value;

הדבר הנוסף, הוא יצר, כמובן, הרבה ערך כלכלי.

it's also inspired, I think, a lot of great architecture.

הוא גם נותן השראה, אני חושב, להרבה ארכיטקטורה מעולה.

There's a point, you can stand here

יש נקודה, אפשר לעמוד בה

and see buildings by Frank Gehry,

ולראות בניינים של פרנק גרי,

Jean Nouvel, Shigeru Ban,

ג'ין נובל, שיגרו באן,

Neil Denari.

ניל דנרי.

And the Whitney is moving downtown

והוויטני (מוזיאון) עובר לתחתית העיר

and is building their new museum right at the base of the High Line.

ובונים את המוזיאון החדש שלהם ממש בבסיסו של הקו הגבוה.

And this has been designed by Renzo Piano.

והוא תוכנן על ידי רנזו פיאנו.

And they're going to break ground in May.

והם עומדים לעלות לקרקע במאי.

And we've already started construction on section two.

וכבר התחלנו את הבניה של חלק שתיים.

This is one of my favorite features,

זה אחד מהדברים האהובים עלי,

this flyover where you're eight feet

המעבר העליון כו אתם כמעט 3 מטר

off the surface of the High Line,

מעל הקו הגבוה,

running through a canopy of trees.

עוברים דרך צמרות העצים.

The High Line used to be covered in billboards,

הקו הגבוה היה מכוסה בשלטי פרסומת,

and so we've taken a playful take

אז לקחנו זוית משעשת

where, instead of framing advertisements,

בה, במקום למסגר פרסומות,

it's going to frame people in views of the city.

אנחנו עומדים למסגר אנשים בנופים של העיר.

This was just installed last month.

זה הותקן בחודש שעבר.

And then the last section was going to go around the rail yards,

ואז החלק האחרון עמד ללכת מסביב לחצר הרכבת,

which is the largest undeveloped site

שזהו החלק הכי פחות מפותח

in Manhattan.

במנהטן.

And the city has planned -- for better or for worse --

והעיר תכננה -- לטוב או לרע --

12 million square-feet of development

12 מיליון רגל רבועים של פיתוח

that the High Line is going to ring around.

שהקו הגבוה יביא סביבו.

But what really, I think, makes the High Line special

אבל מה שבאמת, אני חושב, הופך את הקו הגבוה לכל כך מיוחד

is the people.

זה האנשים.

And honestly, even though I love the designs that we were building,

ובכנות, למרות שאני אוהב את העיצוב שאנחנו בונים,

I was always frightened that I wouldn't really love it,

תמיד פחדתי שאני לא באמת אוהב אותו,

because I fell in love with that wildscape --

מפני שהתאהבתי בשטח הפראי --

and how could you recreate that magic?

ואיך נוכל ליצור מחדש את הקסם הזה?

But what I found

אבל מה שגיליתי

is it's in the people and how they use it

שזה באנשים ואיך הם משתמשים בו

that, to me, makes it so special.

שבשבילי, הופך אותו לכל כך מיוחד.

Just one quick example

רק דוגמה אחת מהירה

is I realized right after we opened

היא שהבנתי מיד אחרי שפתחנו

that there were all these people holding hands on the High Line.

שהיו את כל האנשים האלה מחזיקים ידיים על הקו הגבוה.

And I realized New Yorkers don't hold hands;

והבנתי שניו יורקרים לא מחזיקים ידיים;

we just don't do that outside.

אנחנו פשוט לא עושים את זה בחוץ.

But you see that happening on the High Line,

אבל רואים את זה קורה על הקו הגבוה,

and I think that's the power

ואני חושב שזה הכוח

that public space can have

שמרחב ציבורי יכול להביא

to transform how people experience their city

כדי לשנות את איך האנשים חווים את העיר שלהם

and interact with each other.

ומתייחסים אחד לשני.

Thanks.

תודה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)