Billy Collins: Two poems about what dogs think (probably)

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Tal Dekkers

I don't know if you've noticed,

אני לא יודע אם שמתם לב,

but there's been a spate of books

אבל היה זרם של ספרים

that have come out lately

שיצא לאחרונה

contemplating or speculating

שמהרהר או משער

on the cognition and emotional life of dogs.

על ההכרה והחיים הרגשיים של כלבים.

Do they think, do they feel and, if so, how?

האם הם חושבים, האם הם מרגישים, ואם כן, איך?

So this afternoon, in my limited time,

אז אחרי הצהריים הזה, בזמן המוגבל שלי,

I wanted to take the guesswork out of a lot of that

רציתי להוציא את הניחושים האלה מהרבה מזה

by introducing you to two dogs,

על ידי הצגתכם לשני כלבים,

both of whom have taken the command "speak"

שנייהם קיבלו את הפקודה "דבר"

quite literally.

די מילולית.

The first dog is the first to go,

הכלב הראשון יתחיל ראשון,

and he is contemplating an aspect

והוא מהרהר ברעיון

of his relationship to his owner,

של היחסים עם בעליו,

and the title is "A Dog on His Master."

והכותרת היא "כלב על בעליו."

"As young as I look,

"כמה שאני נראה צעיר,

I am growing older faster than he.

אני מזדקן יותר מהר ממנו.

Seven to one is the ratio, they tend to say.

שבע לאחד הוא היחס, שהם נוטים להגיד.

Whatever the number, I will pass him one day

לא משנה המספר, אני אעבור אותו יום אחד

and take the lead,

ואקבל את ההובלה,

the way I do on our walks in the woods,

כמו שאני עושה בטיולים שלנו ביער,

and if this ever manages to cross his mind,

ואם הוא אי פעם יחשוב על זה,

it would be the sweetest shadow

זה יהיה הצל הכי מתוק

I have ever cast on snow or grass."

שאי פעם הטלתי על שלג או דשא."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Thank you.

תודה לכם.

And our next dog

והכלב הבא שלנו

speaks in something called the revenant,

מדבר מדבר במשהו שנקרא מזרה מהמתים,

which means a spirit that comes back

שאומר רוח שחזרה

to visit you.

לבקר אתכם.

"I am the dog you put to sleep,

"אני הכלב שהרדמת,

as you like to call the needle of oblivion,

כמו שאתה אוהב לקרוא למחט האבדון,

come back to tell you this simple thing:

חזרתי להגיד לכם את הדבר הפשוט הזה:

I never liked you."

מעולם לא אהבתי אותך."

(Laughter)

(צחוק)

"When I licked your face,

"כשליקקתי את פניך,

I thought of biting off your nose.

חשבתי לנשוך את אפך.

When I watched you toweling yourself dry,

כשצפיתי בך מתנגב,

I wanted to leap and unman you with a snap.

רציתי לקפוץ ולקטוף את גבריותך בנשיכה.

I resented the way you moved,

לא אהבתי את הדרך בה נעת,

your lack of animal grace,

חוסר החן החייתי שלך,

the way you would sit in a chair to eat,

הדרך בה ישבת על כיסא כדי לאכול,

a napkin on your lap, a knife in your hand.

מפית בחיקך, סכין בידך.

I would have run away

הייתי בורח

but I was too weak,

אבל הייתי חלש מדי,

a trick you taught me

טריק שלימדת אותי

while I was learning to sit and heel

כשלמדתי לשבת וללכת לידך

and, greatest of insults,

והעלבון הגדול ביותר,

shake hands without a hand.

ללחוץ את ידך בלי ידיים.

I admit the sight of the leash would excite me,

אני מודה שמראה הרצועה ריגש אותי,

but only because it meant I was about to smell things

אבל רק בגלל שזה אמר שאני עומד להריח דברים

you had never touched.

שמעולם לא נגעת בהם.

You do not want to believe this,

אתה לא רוצה להאמין לזה,

but I have no reason to lie:

אבל אין לי סיבה לשקר:

I hated the car, hated the rubber toys,

שנאתי את המכונית, שנאתי את צעצועי הגומי,

disliked your friends, and worse, your relatives.

לא אהבתי את חבריך, וגרוע יותר, את קרוביך.

The jingling of my tags drove me mad.

הצלצול של התגיות שלי שיגע אותי.

You always scratched me in the wrong place."

אתה תמיד גרדת אותי במקום הלא נכון."

(Laughter)

(צחוק)

"All I ever wanted from you was food and water

"כל מה שרציתי אי פעם ממך היה אוכל ומים

in my bowls.

בקערות שלי.

While you slept, I watched you breathe

בזמן שישנת, צפיתי בך נושם

as the moon rose in the sky.

כשהירח עלה בשמיים.

It took all of my strength

זה דרש את כל כוחי

not to raise my head and howl.

לא להרים את ראשי ולילל.

Now, I am free of the collar,

עכשיו, אני חופשי מהקולר,

free of the yellow raincoat,

חופשי ממעיל הגשם הצהוב,

monogrammed sweater,

הסוודר עם השם הרקום,

the absurdity of your lawn,

חוסר ההגיון של הדשא שלך,

and that is all you need to know about this place,

וזה כל מה שאתם צריכים לדעת על המקום הזה,

except what you already supposed

חוץ ממה שאתם כבר הנחתם

and are glad it did not happen sooner,

ושמחים שלא קרה מוקדם יותר,

that everyone here can read and write,

שכולם פה קוראים וכותבים,

the dogs in poetry,

הכלבים בשירה,

the cats and all the others

החתולים וכל האחרים

in prose."

בפרוזה."

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)