Why must artists be poor? | Hadi Eldebek

מתרגם: tomer malovani מבקר: Ido Dekkers

I come from a family of five brothers,

אני בא ממשפחה בת חמישה אחים,

all scientists and engineers.

כולם מדענים ומהנדסים.

A few years ago, I sent them the following email:

לפני מספר שנים, שלחתי להם את האי-מייל הבא:

"Dear brothers, I hope this message finds you well.

"אחיי היקרים, מקווה ששלומכם טוב.

I am emailing to let you know

אני כותב לכם על מנת ליידע אתכם

that I'm dropping out of my master's program in engineering

שאני נושר מלימודיי התואר השני שלי בהנדסה

to pursue a career as a full-time musician.

על מנת להמשיך בקריירה כמוזיקאי במשרה מלאה.

All that I ask from you is not to worry about me."

כל מה שאני מבקש ממכם זה לא לדאוג לגביי."

Brother number one replied.

אח מספר אחד הגיב.

He was encouraging but a bit skeptical.

הוא היה מעודד אך טיפה ספקני.

He said, "I wish you the best of luck.

הוא אמר, "אני מאחל לך בהצלחה.

You're going to need it."

אתה הולך להצטרך לה."

(Laughter)

(קהל צוחק)

Brother number two was a little bit more skeptical.

אח מספר שתיים היה טיפה יותר ספקני.

He said, "Don't do it!

הוא אמר, "אל תעשה את זה!

This will be the worst mistake of your life.

זאת הולכת להיות הטעות הגרועה ביותר בחייך.

Find a real career."

תמצא קריירה אמיתית."

(Laughter)

(קהל צוחק)

Well, the rest of my brothers were so enthusiastic about my decision,

ובכן, שאר אחיי כל כך התלהבו מההחלטה שלי,

they didn't even respond.

שהם אפילו לא הגיבו.

(Laughter)

(קהל צוחק)

I know that the skepticism coming from my brothers

אני יודע שהספקנות שבאה מאחיי

is out of care and concern for me.

היא מתוך אכפתיות ודאגה אליי.

They were worried.

הם היו מודאגים.

They thought it would be difficult to make it as an artist,

הם חשבו שזה יהיה קשה לשרוד בתור אמן,

that it will be a challenge.

שזה יהיה אתגר.

And you know what? They were right.

ואתם יודעים מה? הם צדקו.

It is such a challenge to be a full-time artist.

זה כזה מאתגר להיות אמן במשרה מלאה.

I have so many friends who need to have a second job

יש לי כל כך הרבה חברים שצריכים לעבוד בעבודה שנייה

as a plan B in order to pay for the bills,

כתוכנית ב' על מנת לשלם את החשבונות,

except that plan B sometimes becomes their plan A.

רק שאותה תוכנית ב' הופכת לפעמים לתוכנית א' שלהם.

And it's not just my friends and I who experience this.

וזה לא רק החברים שלי ואני שחוו את זה.

The US Census Bureau states that only 10 percent of art school graduates

הלשכה למרשם האוכלוסין קבעה שרק 10 אחוזים מבוגרי לימודי האומנות

end up working as full-time artists.

עובדים בסופו של דבר במשרה מלאה כאמנים.

The other 90 percent, they change careers,

שאר 90 האחוזים, הם משנים קריירות,

they work in marketing, sales, education and other fields.

הם עובדים בשיווק, מכירות, חינוך ובתחומים אחרים

But this is not news, right?

אבל זה לא חדש, נכון?

We almost expect the artist to be a struggling artist.

אנחנו כמעט מצפים מן האמנים להיות אמנים שמתקשים.

But why should we expect that?

אבל למה אנחנו צריכים לצפות לזה?

I read an article in the "Huffington Post"

קראתי מאמר ב"הפינגטון פוסט"

saying that four years ago, the European Union

שאומר שלפני 4 שנים, האיחוד האירופאי

began the world's largest ever arts funding initiative.

התחיל את יוזמת המימון לאמנות הכי גדולה בעולם.

Creative Europe will give 2.4 billion dollars

אירופה היצירתית תתן 2.4 מיליארד דולרים

to over 300,000 artists.

למעל 300,000 אמנים.

In contrast, the US budget for our National Endowment for the Arts,

בניגוד לכך, התקציב של ארצות הברית לקרן הלאומית לאומנויות,

the largest single funder for the arts across the United States,

המממן הגדול ביותר למען אומנויות ברחבי ארצות הברית

is merely 146 million dollars.

הוא רק 146 מיליון דולרים.

To put things into perspective,

על מנת לשים את הדברים בפרופורציה

the US budget for the military marching bands alone

התקציב של ארצות הברית למען תזמורות המצעדים הצבאיים בלבד.

is almost twice as much as the entire NEA.

הוא כמעט כפול מהתקציב של הNEA.

Another striking image comes from Brendan McMahon for the "Huffington Post,"

עוד תמונה מטלטלת באה מברנדן מקמהון ב"הפינגטון פוסט",

saying that out of the one trillion dollar budget

שאומרת שמתוך התקציב של טריליון דולרים

for military and defense-related spending,

בשביל הצבא והשקעות שקשורות לביטחון,

if only 0.05 percent were allocated to the arts,

אם רק 0.05 אחוז היה מוקצה לאמנויות,

we would be able to pay for 20 full-time symphony orchestras

אנחנו נוכל לשלם עבור 20 תזמורות סימפוניות

at 20 million dollars apiece,

כשהמחיר הוא 20 מיליון דולר ליחידה,

and give over 80,000 artists

ונוכל לתת למעל 80,000 אמנים

an annual salary of 50,000 dollars each.

משכורת שנתית של 50,000 דולרים.

If that's only 0.05 percent,

אם זה רק 0.05 אחוז,

imagine what a full one percent could do.

דמיינו מה אחוז שלם יוכל לעשות.

Now, I know we live in a capitalist society,

עכשיו, אני יודע שאנחנו חיים בחברה קפיטליסטית,

and profits matter a lot.

ורווחים זה דבר שמשנה הרבה.

So let's look at it from a financial angle, shall we?

אז בואו נסתכל על זה מזווית כלכלית?

The US nonprofit arts industry

תעשיית האמנות ללא רווחים של אמריקה

generates more than 166 billion dollars in economic activity,

מייצרת יותר מ166 מיליארד דולר בפעילות כלכלית,

it employs 5.7 million people

היא מעסיקה 5.7 מיליון אנשים

and it returns 12.6 billion dollars

והיא מחזירה 12.6 מיליארד דולר

in tax revenue.

כהכנסות ממסים.

But this is only a financial angle, right?

אבל זאת רק זווית כלכלית, נכון?

We all know that the arts is way more than just an economic value.

כולנו יודעים שהאמנויות הן הרבה יותר מסתם ערך כלכלי

The arts brings meaning to life.

האמנויות מביאות משמעות לחיים.

It's the spirit of our culture.

הן הנשמה של התרבות שלנו.

It brings people together and it supports creativity

הן מחברות אנשים ותומכות ביצרתיות

and social cohesion.

ובהתלכדות חברתית.

But if the arts contributes this much to our economy,

אבל אם האמנויות תורמות כל כך הרבה לכלכלה,

why then do we still invest so little in arts and artists?

למה אנחנו משקיעים באופן כה מועט באמנויות ובאמנים?

Why do more than 80 percent of our schools nationwide

למה יותר מ80 אחוז מבתי הספר שלנו ברחבי הארץ

still experience budget cuts in arts education programs?

עדיין מקבלים קיצוצים בתקציב בתוכניות חינוך אמנותיות?

What is it about the value of arts and artists

מה יש בערך של האמנויות והאמנים

that we still don't understand?

שאנחנו עדיין לא מבינים?

I believe the system is flawed and far from being fair,

אני מאמין שהמערכת פגומה ורחוקה מלהיות הוגנת,

and I want to help change that.

ואני רוצה לעזור לשנות את זה.

I want to live in a society

אני רוצה לחיות בחברה

where artists are more valued

שבה אמנים מוערכים יותר

and have more cultural and financial support

ובעלי תמיכה תרבותית וכלכלית רבה יותר

so they can focus on creating arts instead of being forced to drive Ubers

כדי שיוכלו להתרכז ביצירת אמנות

במקום להיות מוכרחים לנהוג באובר

or take corporate jobs they'd rather not have.

או להיות בעבודות שהם מעדיפים לא לעשות.

There are other sources of income for artists, however.

ישנם מקורות אחרים של הכנסה לאמנים, למרות זאת.

There are private foundations,

יש קרנות פרטיות,

grants and patrons who give money,

מענקים ותורמים שמביאים כסף,

except a vast majority of artists don't know about these opportunities.

רק שרובם המוחלט של האמנים לא יודעים על האפשרויות האלה.

On one side you have institutions and people with money.

מצד אחד יש לך מוסדות ואנשים עם כסף,

On the other side you have artists seeking funding,

ומהצד השני יש לכם אמנים שמחפשים מימון,

but the artists don't know about the people with the money,

אבל האמנים לא יודעים על האנשים עם הכסף,

והאנשים עם הכסף לא בהכרח יודעים

and the people with the money don't necessarily know

about the artists out there.

על האמנים איי שם

This is why I am very excited to share "Grantpa,"

לכן אני מאוד נלהב לשתף את "גראנטפה",

an online platform that uses technology

פלטפורמה באינטרנט שמשתמשת בטכנולוגיה

to match artists with grants and funding opportunities

על מנת להתאים אמנים עם מענקים ואפשרויות למימון

in a way that is easy, fast and less intimidating.

בדרך שהיא קלה, מהירה ופחות מאיימת.

Grantpa is only one step towards solving an existing problem

גראנטפה זה רק צעד אחד קדימה בפתרון של בעיה קיימת

of funding inequality,

של אי שיוון במימון

but we need to work collectively on multiple fronts

אבל אנחנו צריכים לעבוד ביחד

בחזיתות מרובות

to reevaluate how we view the artists in our society.

על מנת להעריך מחדש איך אנחנו רואים את האמנים בחברה שלנו

Do we think of arts as a luxury or a necessity?

האם אנחנו מחשיבים את האמנות כמותרות או כהכרח?

Do we understand what goes on in the day-to-day life of an artist,

האם אנחנו מבינים מה קורה בחיי היום יום של האמן,

or do we still believe that artists, no matter how struggling they are,

או האם אנחנו עדיין מאמינים שהאמנים, לא משנה כמה הם מתקשים,

are happy simply because they're following their passion?

עדיין שמחים בגלל שהם הולכים אחריי התשוקה שלהם?

In a few years, I plan to send my brothers the following email:

בעוד כמה שנים, אני מתכנן לשלוח לאחיי את האי-מייל הבא:

"Dear brothers, I hope this message finds you well.

"אחיי היקרים, מקווה ששלומכם טוב.

I am emailing to let you know that I am doing great

אני כותב לכם על מנת ליידע אתכם שאני מסתדר מעולה

and so are hundreds of thousands of artists

וכך גם מאות אלפים של אמנים

who are being valued more culturally and financially

שמוערכים יותר תרבותית וכלכלית

and getting enough funding to focus on their crafts

ומקבלים מספיק מימון כדי להתרכז במלאכה שלהם

and create more art.

וליצור עוד אמנות.

I appreciate all of your support.

אני מעריך את התמיכה של כולכם.

Couldn't have done it without you."

לא יכולתי לעשות זאת בלעדיכם."

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)