Kiran Bir Sethi teaches kids to take charge

מתרגם: Yifat Adler מבקר: Ido Dekkers

Contagious is a good word.

"מידבק" היא מילה טובה.

Even in the times of H1N1, I like the word.

ואפילו בזמנים של שפעת החזירים, אני אוהבת את המילה הזאת.

Laughter is contagious. Passion is contagious.

צחוק מידבק. להט מידבק.

Inspiration is contagious.

השראה מידבקת.

We've heard some remarkable stories from some remarkable speakers.

שמענו סיפורים מרתקים מפי דוברים מרתקים.

But for me, what was contagious about all of them

ואני חושבת שהם מידבקים

was that they were infected by something I call the

מכיוון שהם נגועים במה שאני מכנה

"I Can" bug.

וירוס ה"אני יכול."

So, the question is, why only them?

נשאלת השאלה, למה דווקא הם?

In a country of a billion people and some,

במדינה עם למעלה ממיליארד אנשים,

why so few?

למה כל כך מעטים?

Is it luck? Is it chance?

האם זהו מזל? האם זהו מקרה?

Can we all not systematically and consciously

האם כולנו יכולים באופן שיטתי ומתוך כוונה

get infected?

להידבק?

So, in the next eight minutes I would like to share with you my story.

בשמונה הדקות הבאות אשתף אתכם בסיפור שלי.

I got infected when I was 17,

אני נידבקתי שהייתי בת 17.

when, as a student of the design college,

למדתי במכללה לעיצוב,

I encountered adults who actually believed in my ideas,

ושם פגשתי במבוגרים שהאמינו ברעיונות שלי,

challenged me and had lots of cups of chai with me.

איתגרו אותי, וישבו איתי על הרבה כוסות של צ'אי.

And I was struck by just how wonderful it felt,

נדהמתי לגלות כמה התחושה נפלאה,

and how contagious that feeling was.

וכמה התחושה מידבקת.

I also realized I should have got infected when I was seven.

הבנתי גם שהייתי צריכה להידבק כשהייתי בת שבע.

So, when I started Riverside school 10 years ago it became a lab,

וכך, כשהקמתי לפני עשור את בית ספר ריברסייד הוא הפך למעבדה,

a lab to prototype and refine a design process

מעבדה לעיצוב ולליטוש תהליך שמטרתו

that could consciously infect the mind with the "I Can" bug.

להדביק באופן מודע את התודעה בוירוס ה"אני יכול".

And I uncovered

וגיליתי שאם

that if learning is embedded in real-world context,

הלמידה מתבצעת מתוך הקשר אל העולם האמיתי,

that if you blur the boundaries between school and life,

אם מטשטשים את הגבולות בין בית הספר והחיים,

then children go through a journey of "aware,"

הילדים עוברים מסע של

where they can see the change,

מודעות - הם יכולים להבחין בשינוי,

"enable," be changed,

איפשור - הם משתנים,

and then "empower," lead the change.

ואז העצמה - הם מובילים את השינוי.

And that directly increased student wellbeing.

תהליך זה שיפר באופן ישיר את רווחתם האישית של התלמידים.

Children became more competent,

תחושת המסוגלות של הילדים גברה,

and less helpless.

והם נעשו פחות חסרי אונים.

But this was all common sense.

אבל כל זה היגיון פשוט.

So, I'd like to show you a little glimpse of what

נעבור להצצה קטנה

common practice looks like at Riverside.

בפעילות האופיינית לריברסייד.

A little background: when my grade five was learning about child rights,

קצת רקע: כשכיתה ה"א למדה על זכויות הילדים,

they were made to roll incense sticks,

הם חוייבו לגלגל מקלות קטורת,

agarbattis, for eight hours

"אגרבטי", במשך שמונה שעות

to experience what it means to be a child laborer.

כדי לחוות מהי עבודת ילדים.

It transformed them. What you will see is their journey,

הם עברו שינוי. אתם תיצפו במסע שלהם,

and then their utter conviction

ובאמונה העמוקה שלהם

that they could go out and change the world.

ביכולת שלהם לצאת ולשנות את העולם.

(Music)

[מוזיקה]

That's them rolling.

הנה הם מגלגלים.

And in two hours, after their backs were broke,

וכעבור שעתיים, כשהגב שלהם נשבר,

they were changed.

הם עברו שינוי.

And once that happened,

וברגע שהשינוי התרחש,

they were out in the city convincing everybody

הם יצאו לעיר לשכנע את כולם

that child labor just had to be abolished.

שחייבים לחסל עבודת ילדים.

And look at Ragav, that moment when his face changes

שימו לב לרג'ב, לרגע בו הפנים שלו משתנים

because he's been able to understand that he

כשהוא מבין שהוא הצליח

has shifted that man's mindset.

לשנות את דפוסי החשיבה של האיש הזה.

And that can't happen in a classroom.

זה לא יכול להתרחש בכיתה.

So, when Ragav experienced that

כשרג'ב חווה זאת

he went from "teacher told me,"

חל בו המעבר מ"המורה אמרה" ל"אני מבצע",

to "I am doing it." And that's the "I Can" mindshift.

וזהו השינוי התודעתי של "אני יכול".

And it is a process that can be energized and nurtured.

אפשר להניע ולהזין את התהליך הזה.

But we had parents who said,

אבל היו הורים שאמרו,

"Okay, making our children good human beings is all very well,

"אוקי, הופכים את הילדים שלנו לבני אדם טובים,

but what about math and science and English?

אבל מה עם מתמטיקה ומדעים ואנגלית?

Show us the grades."

מה עם הציונים?"

And we did. The data was conclusive.

הראנו להם ציונים. הנתונים היו חד משמעיים.

When children are empowered,

כשמעצימים את הילדים,

not only do they do good,

ההשגים שלהם הם לא רק טובים,

they do well, in fact very well,

ההשגים שלהם טובים מאוד, ולמעשה מצויינים,

as you can see in this national benchmarking assessment

כפי שרואים בהערכה ההשוואתית הלאומית

taken by over 2,000 schools in India,

שנערכה בין יותר מאלפיים בתי ספר בהודו.

Riverside children were outperforming the top 10 schools in India

הילדים של ריברסייד גברו על 10 בתי ספר הטובים ביותר בהודו

in math, English and science.

במתמטיקה, אנגלית ומדעים.

So, it worked. It was now time to take it outside Riverside.

נחלנו הצלחה והגיע הזמן לצאת אל מחוץ לריברסייד.

So, on August 15th, Independence Day, 2007,

וכך ב-15 באוגוסט 2007, ביום העצמאות,

the children of Riverside set out to infect Ahmedabad.

ילדי ריברסייד יצאו להדביק את אחמדאבד.

Now it was not about Riverside school.

כבר לא היה מדובר בבית ספר ריברסייד.

It was about all children. So, we were shameless.

היה מדובר בילדים כולם. ולכן היינו חסרי בושה.

We walked into the offices of the municipal corporation, the police,

נכנסנו למשרדים של התאגיד העירוני, למשטרה,

the press, businesses,

לעיתונות, לבתי העסק,

and basically said, "When are you going to wake up

ואמרנו, "מתי תתעוררו

and recognize the potential that resides in every child?

ותכירו בפוטנציאל הטמון בכל ילד וילד?

When will you include the child in the city?

מתי הילדים יהוו חלק מהעיר?

Basically, open your hearts and your minds to the child."

פיתחו את ליבכם והקדישו את מחשבותיכם לילדים."

So, how did the city respond?

ומה היתה התגובה של העיר?

Since 2007 every other month

מאז 2007, פעם בחודשיים,

the city closes down the busiest streets for traffic

העיר סוגרת לתנועה את הרחובות המרכזיים ביותר

and converts it into a playground for children and childhood.

והופכת אותם למגרש משחקים לילדים.

Here was a city telling its child, "You can."

זוהי עיר שאומרת לילדים שלה, "אתם יכולים".

A glimpse of infection in Ahmedabad.

חלון הצצה להדבקה באחמדאבד.

Video: [Unclear]

[וידיאו]

So, the busiest streets closed down.

הרחובות המרכזיים ביותר נסגרים.

We have the traffic police and municipal corporation helping us.

משטרת התנועה והתאגיד העירוני מסייעים לנו.

It gets taken over by children.

הילדים משתלטים על האיזור.

They are skating. They are doing street plays.

הם גולשים בסקטים. הם משחקים במשחקי רחוב.

They are playing, all free, for all children.

הם משחקים. הכל בחינם לכל הילדים.

(Music)

[מוזיקה]

Atul Karwal: aProCh is an organization which has been doing things for kids earlier.

אטול קרוואל: אפרוץ' הוא ארגון שכבר פעל בעבר למען ילדים.

And we plan to extend this to other parts of the city.

אנו מתכננים להרחיב את הפעילות לחלקים נוספים של העיר.

(Music)

[מוזיקה]

Kiran Bir Sethi: And the city will give free time.

קיראן ביר סאטי: העיר תקצה זמן חופשי.

And Ahmedabad got the first child-friendly zebra crossing in the world.

ואחמדאבד זכתה למעבר החציה הראשון בעולם שהוא ידידותי לילדים.

Geet Sethi: When a city gives to the children,

גיט סאטי: כשהעיר מעניקה לילדים,

in the future the children will give back to the city.

בעתיד הילדים יעניקו לעיר בחזרה.

(Music)

[מוזיקה]

KBS: And because of that,

ק.ב.ס.: ולכן,

Ahmedabad is known as India's first child-friendly city.

אחמדאבד ידועה כעיר הראשונה בהודו הידידותית לילדים.

So, you're getting the pattern. First 200 children at Riverside.

הבנתם את הרעיון. התחלנו עם 200 ילדים בריברסייד.

Then 30,000 children in Ahmedabad, and growing.

ואז 30,000 ילדים באחמדאבד והגידול ממשיך.

It was time now to infect India.

הגיע הזמן להדביק את הודו.

So, on August 15th,

וכך, ב-15 באוגוסט,

again, Independence Day, 2009,

שוב ביום העצמאות, ב-2009,

empowered with the same process,

התהליך הועצם,

we empowered 100,000 children to say, "I can."

והעצמנו 100,000 ילדים להגיד "אנחנו יכולים".

How? We designed a simple toolkit,

איך? תכננו ערכת כלים פשוטה,

converted it into eight languages,

תרגמנו אותה לשמונה שפות,

and reached 32,000 schools.

והגענו ל-32,000 בתי ספר.

We basically gave children a very simple challenge.

הצבנו בפני הילדים אתגר פשוט.

We said, take one idea,

אמרנו להם, קחו רעיון אחד,

anything that bothers you,

כל דבר שמטריד אתכם,

choose one week,

ביחרו שבוע אחד,

and change a billion lives.

ושנו את חייהם של מיליארד אנשים.

And they did. Stories of change

והם עשו זאת. סיפורי שינוי

poured in from all over India,

זרמו מכל רחבי הודו,

from Nagaland in the east,

החל מנגלנד במזרח,

to Jhunjhunu in the west,

ועד לג'ונג'ונו במערב,

from Sikkim in the north, to Krishnagiri in the south.

החל מסיקים בצפון ועד לקרישנגירי בדרום.

Children were designing solutions for a diverse range of problems.

ילדים מצאו פתרונות למגוון רחב של בעיות.

Right from loneliness to filling potholes in the street

החל מבדידות ועד למילוי מהמורות ברחובות,

to alcoholism,

לאלכוהוליזם,

and 32 children who stopped 16 child marriages

ו-32 ילדים שמנעו 16 נישואי ילדים

in Rajasthan.

ברג'סטן.

I mean, it was incredible.

זה היה מדהים.

Basically again reaffirming that when adults believe in children

וקיבלנו אישור מחודש לכך שכהמבוגרים מאמינים בילדים

and say, "You can," then they will.

ואומרים להם, "אתם יכולים", הם אכן יכולים.

Infection in India.

הדבקה בהודו.

This is in Rajasthan, a rural village.

זהו כפר ברג'סטן.

Child: Our parents are illiterate and we want to teach them how to read and write.

ילד: ההורים שלנו לא יודעים קרוא וכתוב ואנחנו רוצים ללמד אותם.

KBS: First time, a rally and a street play in a rural school --

ק.ב.ס.: בפעם הראשונה - הפגנה ומשחקי רחוב בבית ספר כפרי --

unheard of -- to tell their parents why literacy is important.

זה חסר תקדים -- הם מסבירים להורים שלהם למה חשוב לדעת קרוא וכתוב.

Look at what their parents says.

נראה מה אומרים ההורים.

Man: This program is wonderful.

איש: התוכנית הזאת נפלאה.

We feel so nice that our children can teach us how to read and write.

זאת הרגשה טובה שהילדים שלנו יכולים ללמד אותנו לקרוא ולכתוב.

Woman: I am so happy that my students did this campaign.

מורה: אני כל כך שמחה שהתלמידים שלי ערכו את המבצע הזה.

In the future, I will never doubt my students' abilities.

בעתיד, לעולם לא אטיל ספק ביכולות של התלמידים שלי.

See? They have done it.

רואים? הם עשו זאת.

KBS: An inner city school in Hyderabad.

ק.ב.ס.: בית ספר במרכז הידראבד.

Girl: 581. This house is 581 ...

ילדה: 581. זה בית מספר 581...

We have to start collecting from 555.

אנחנו צריכים צריכים להתחיל לאסוף ב-555.

KBS: Girls and boys in Hyderabad, going out,

ק.ב.ס.: ילדות וילדים בהידראבד, יוצאים לרחובות,

pretty difficult, but they did it.

לא פשוט, אבל הם עשו זאת.

Woman: Even though they are so young, they have done such good work.

אשה: למרות שהם כל כך צעירים, הם ביצעו עבודה נפלאה.

First they have cleaned the society, then it will be Hyderabad, and soon India.

הם ניקו את הקהילה, ימשיכו להידראבד, ובקרוב לכל הודו.

Woman: It was a revelation for me. It doesn't strike me

אשה: זאת היתה הפתעה. לא תארתי לעצמי

that they had so much inside them.

שטמון בהם כל כך הרבה.

Girl: Thank you, ladies and gentlemen.

ילדה: תודה לכם גבירותי ורבותי.

For our auction we have some wonderful paintings for you,

במכירה הפומבית אנחנו מציעים לכם ציורים נפלאים

for a very good cause,

עבור מטרה חשובה מאוד.

the money you give us will be used to buy hearing aids.

הכסף שתתנו לנו ישמש לרכישת עזרי שמיעה.

Are you ready, ladies and gentlemen? Audience: Yes!

האם אתם מוכנים גבירותי ורבותי? קהל: כן!

Girl: Are you ready? Audience: Yes!

ילדה: מוכנים? קהל: כן!

Girl: Are you ready? Audience: Yes!

ילדה: מוכנים? קהל: כן!

KBS: So, the charter of compassion starts right here.

ק.ב.ס.: אמנת החמלה מתחילה כאן.

Street plays, auctions, petitions.

משחקי רחוב, מכירות פומביות, עצומות.

I mean, they were changing lives.

הם שינו את חייהם של אנשים.

It was incredible.

זה היה מדהים.

So, how can we still stay immune?

אז איך אנחנו יכולים להישאר מחוסנים?

How can we stay immune to that passion, that energy, that excitement?

איך אנחנו יכולים להיות מחוסנים מפני הלהט הזה, האנרגיה הזו, ההתלהבות הזו?

I know it's obvious,

אני יודעת שזה מובן מאליו,

but I have to end with the most powerful symbol of change, Gandhiji.

אבל אני רוצה לסיים עם הסמל הגדול ביותר של השינוי - גנדי.

70 years ago, it took one man

לפני 70 שנה, אדם אחד

to infect an entire nation

הדביק אומה שלמה

with the power of "We can."

בכוח של "אנחנו יכולים".

So, today who is it going to take

והיום - מי יפיץ

to spread the infection from 100,000 children

את הנגיף מ-100 אלף ילדים

to the 200 million children in India?

ל-200 מיליון הילדים בהודו?

Last I heard, the preamble still said, "We, the people of India," right?

המבוא לחוקה שלנו פותח ב"אנו, בני הודו."

So, if not us, then who?

אז, מי אם לא אנחנו?

If not now, then when?

ואם לא עכשיו, אימתי?

Like I said, contagious is a good word.

וכמו שאמרתי, "מידבק" היא מילה טובה.

Thank you.

תודה.

(Applause)

[מחיאות כפיים]