Why open a school? To close a prison | Nadia Lopez

מתרגם: Ido Dekkers מבקר: Sigal Tifferet

When I opened Mott Hall Bridges Academy in 2010,

כשפתחתי את אקדמיית "גשרי מוט הול" ב-2010

my goal was simple:

המטרה שלי היתה פשוטה:

open a school to close a prison.

לפתוח בית ספר כדי לסגור בית כלא

Now to some, this was an audacious goal,

עבור חלק זו היתה מטרה נועזת

because our school is located in the Brownsville section of Brooklyn --

משום שבית הספר שלנו ממוקם בשכונת בראונסוויל שבברוקלין

one of the most underserved and violent neighborhoods

אחת השכונות הכי פחות מושקעות והכי אלימות

in all of New York City.

בכל העיר ניו-יורק.

Like many urban schools with high poverty rates,

כמו בהרבה בתי ספר עירוניים עם שיעורי עוני גבוהים

we face numerous challenges,

ניצבים מולנו מספר אתגרים,

like finding teachers who can empathize

כמו למצוא מורים שיכולים להזדהות

with the complexities of a disadvantaged community,

עם המורכבות של קהילה מוחלשת,

lack of funding for technology,

מחסור בתקצוב עבור אמצעים טכנולוגיים,

low parental involvement

מעורבות הורית נמוכה

and neighborhood gangs that recruit children as early as fourth grade.

וכנופיות רחוב שמגייסות ילדים כבר בכיתה ד'.

So here I was,

אז הנה אני,

the founding principal of a middle school that was a district public school,

המנהלת-מייסדת של חטיבת ביניים אזורית ציבורית

and I only had 45 kids to start.

והיו לי בהתחלה רק 45 תלמידים.

Thirty percent of them had special needs.

ל-30% מהם צרכים מיוחדים.

Eighty-six percent of them were below grade level

86% מתוכם היו ברמה נמוכה לגילם

in English and in math.

באנגלית ובמתמטיקה.

And 100 percent were living below the poverty level.

ו-100% מהם חיו מתחת לקו העוני.

If our children are not in our classrooms,

אם הילדים שלנו לא מגיעים לכיתות,

how will they learn?

איך הם ילמדו?

And if they're not learning,

ואם הם לא לומדים,

where would they end up?

מה מחכה להם בעתיד?

It was evident when I would ask my 13-year-old,

כששאלתי את בני בן ה-13,

"Young man,

"בחור צעיר,

where do you see yourself in five years?"

"איפה תהיה עוד חמש שנים?"

And his response:

היה ברור שיענה:

"I don't know if I'm gonna live that long."

"אני לא יודע אם אחיה עד אז."

Or to have a young woman say to me

או כשאישה צעירה אמרה לי

that she had a lifelong goal of working in a fast-food restaurant.

שמטרתה בחיים היא לעבוד במסעדת מזון-מהיר.

To me, this was unacceptable.

עלי זה לא מקובל.

It was also evident that they had no idea

היה גם ברור שאין להם שום מושג

that there was a landscape of opportunity

שיש מרחב שלם של אפשרויות

that existed beyond their neighborhood.

שקיימות מחוץ לשכונה.

We call our students "scholars," because they're lifelong learners.

אנחנו קוראים לתלמידים שלנו "מלומדים", כי הם לומדים לאורך כל חייהם.

And the skills that they learn today

והמיומנויות שהם לומדים היום

will prepare them for college and career readiness.

יכינו אותם למכללה ולקריירה עתידית.

I chose the royal colors of purple and black,

בחרתי את הצבעים המלכותיים סגול ושחור,

because I want them to be reminded that they are descendants of greatness,

כי רציתי להזכיר להם שהם צאצאים של גדולה,

and that through education,

ושדרך חינוך,

they are future engineers,

הם מהנדסים עתידיים,

scientists,

מדענים,

entrepreneurs

יזמים

and even leaders who can and will take over this world.

ואפילו מנהיגים שיכולים לשלוט על העולם, ויעשו זאת.

To date,

היום,

we have had three graduating classes,

שלושה מחזורים סיימו את בית הספר

at a 98 --

ב98% –

(Applause)

(מחיאות כפיים)

At a 98-percent graduation rate.

98% מהם סיימו.

This is nearly 200 children,

מדובר על כמעט 200 ילדים,

who are now going to some of the most competitive high schools

שעכשיו הולכים לכמה מהתיכונים הכי תחרותיים

in New York City.

בניו-יורק.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

It was a cold day in January

היה זה יום קר בינואר

when my scholar, Vidal Chastanet, met Brandon Stanton,

כשהמלומד שלי, וידל צ'סטנט, פגש את ברנדון סטנטון,

the founder of the popular blog "Humans of New York."

מייסד הבלוג הידוע "האנשים של ניו-יורק."

Brandon shared the story of a young man from Brownsville

ברנדון סיפר את סיפורו של צעיר בברוסוויל

who had witnessed violence firsthand,

שחזה באלימות מיד ראשונה,

by witnessing a man being thrown off of a roof.

כשראה אדם נזרק מגג.

Yet he can still be influenced by a principal

ועדיין הוא יכול להיות מושפע ממנהלת

who had opened up a school that believes in all children.

שפתחה בית ספר שמאמין בכל הילדים.

Vidal embodies the story of so many of our underprivileged children

וידאל מגלם את הסיפור של כל כך הרבה ילדים מקופחים

who are struggling to survive,

שנאבקים לשרוד,

which is why we must make education a priority.

לכן אנחנו חייבים לתת עדיפות לחינוך.

Brandon's post created a global sensation

הפוסט של ברנדון יצר סנסציה עולמית

that touched the lives of millions.

שנגעה בחיי מליונים.

This resulted in 1.4 million dollars being raised

התוצאה של זה היתה 1.4 מליון דולר שגוייסו

for our scholars to attend field trips to colleges and universities,

להשתתפות המלומדים שלנו בביקורים במכללות ואוניברסיטאות,

Summer STEAM programs,

לתוכניות מדע ומתמטיקה בקיץ,

as well as college scholarships.

כמו גם למלגות למכללות.

You need to understand

אתם צריכים להבין

that when 200 young people from Brownsville visited Harvard,

שכש-200 אנשים צעירים מבראונסוויל ביקרו בהארווארד,

they now understood

הם הבינו עכשיו

that a college of their choice was a real possibility.

שמכללה לבחירתם היא אפשרות אמיתית.

And the impossibilities that had been imposed upon them

והיעדר האפשרויות שנכפה עליהם

by a disadvantaged community

על ידי קהילה מקופחת,

were replaced by hope and purpose.

הוחלף על ידי תקווה וייעוד.

The revolution in education is happening in our schools,

המהפכה בחינוך מתרחשת בבתי הספר שלנו,

with adults who provide love,

עם בוגרים שמספקים אהבה,

structure,

מבנה,

support

תמיכה

and knowledge.

וידע.

These are the things that inspire children.

אלה הדברים שנותנים השראה לילדים.

But it is not an easy task.

אבל זו לא משימה קלה.

And there are high demands

ויש דרישות גבוהות

within an education system that is not perfect.

בתוך מערכת חינוך שאינה מושלמת.

But I have a dynamic group of educators

אבל יש לי קבוצה דינמית של מחנכים

who collaborate as a team to determine what is the best curriculum.

שמשתפים פעולה כקבוצה כדי לקבוע מהי תוכנית הלימודים הטובה ביותר.

They take time beyond their school day,

והם משקיעים זמן מעבר ליום הלימודים,

and come in on weekends

ומגיעים בסופי שבוע,

and even use their own money to often provide resources

ואפילו משתמשים בכסף שלהם כדי לספק משאבים

when we do not have it.

כשלנו אין אותם.

And as the principal,

וכמנהלת,

I have to inspect what I expect.

אני צריכה לבדוק אם הם עונים על הציפיות שלי.

So I show up in classes

אז אני מופיעה בכיתות

and I conduct observations to give feedback,

ועורכת תצפיות כדי לתת משוב,

because I want my teachers to be just as successful

כי אני רוצה שהמורים שלי יהיו מוצלחים

as the name Mott Hall Bridges Academy.

ממש כמו השם אקדמיית "גשרי מוט הול".

And I give them access to me every single day,

ואני נותנת להם גישה אלי כל יום.

which is why they all have my personal cell number,

לכן לכולם יש את מספר הנייד האישי שלי,

including my scholars and those who graduated --

כולל המלומדים והבוגרים שלי –

which is probably why I get phone calls and text messages

ולכן כנראה אני מקבלת שיחות ומסרונים

at three o'clock in the morning.

בשלוש בלילה.

(Laughter)

(צחוק)

But we are all connected to succeed,

אבל אנחנו מחוברים כדי להצליח,

and good leaders do this.

ומנהיגים טובים עושים את זה.

Tomorrow's future is sitting in our classrooms.

העתיד של מחר יושב בכיתות שלנו.

And they are our responsibility.

והם האחריות שלנו.

That means everyone in here,

זה אומר שכולם פה,

and those who are watching the screen.

ואלה שצופים במסך.

We must believe in their brilliance,

אנחנו חייבים להאמין בגאונות שלהם,

and remind them by teaching them

ומזכירים להם על ידי לימודם

that there indeed is power in education.

שבאמת יש כוח בחינוך.

Thank you.

תודה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)