There's more to life than being happy | Emily Esfahani Smith | TED

מתרגם: Zeeva Livshitz מבקר: Ido Dekkers

I used to think

נהגתי לחשוב

the whole purpose of life was pursuing happiness.

שכל תכלית החיים היתה למצוא אושר.

Everyone said the path to happiness was success,

כולם אמרו שהדרך לאושר היא הצלחה,

so I searched for that ideal job,

אז חיפשתי אחר העבודה האידיאלית,

that perfect boyfriend, that beautiful apartment.

אחר החבר המושלם הזה, הדירה היפה הזו.

But instead of ever feeling fulfilled,

אבל במקום להרגיש אי פעם מסופקת,

I felt anxious and adrift.

חשתי שאני חרדה ונסחפת.

And I wasn't alone; my friends -- they struggled with this, too.

ואני לא הייתי לבד; החברים שלי -- גם הם נאבקו עם זה.

Eventually, I decided to go to graduate school for positive psychology

בסופו של דבר, החלטתי ללמוד לקראת תואר בבית ספר לפסיכולוגיה חיובית

to learn what truly makes people happy.

כדי ללמוד מה באמת גורם לאנשים להיות מאושרים.

But what I discovered there changed my life.

אבל מה שגיליתי שם שינה את חיי.

The data showed that chasing happiness can make people unhappy.

הנתונים הראו שרדיפה אחרי האושר יכולה לגרום לאנשים להיות אומללים.

And what really struck me was this:

ומה שבאמת הדהים אותי היה:

the suicide rate has been rising around the world,

העליה בשיעור ההתאבדות בעולם,

and it recently reached a 30-year high in America.

ובאמריקה הוא הגיע לשיעור הגבוה ביותר מזה 30 שנה.

Even though life is getting objectively better

על אף שבאופן אובייקטיבי החיים נעשים טובים יותר

by nearly every conceivable standard,

כמעט בכל רמה שעולה על הדעת,

more people feel hopeless,

יותר אנשים מרגישים חסרי תקווה,

depressed and alone.

מדוכאים ובודדים.

There's an emptiness gnawing away at people,

ריקנות מכרסמת באנשים,

and you don't have to be clinically depressed to feel it.

ואינכם צריכים להיות מאובחנים כסובלים מדיכאון קליני כדי לחוש את זה.

Sooner or later, I think we all wonder:

במוקדם או במאוחר, אני חושבת שכולנו תוהים:

Is this all there is?

האם זה כל מה שיש?

And according to the research, what predicts this despair

ועל פי המחקר, מה שחוזה את הייאוש הזה

is not a lack of happiness.

הוא לא חוסר אושר.

It's a lack of something else,

זה מחסור במשהו אחר,

a lack of having meaning in life.

היעדר משמעות בחיים.

But that raised some questions for me.

אבל זה העלה אצלי כמה שאלות.

Is there more to life than being happy?

האם יש יותר בחיים מאשר להיות מאושר?

And what's the difference between being happy

ומה ההבדל בין להיות מאושר

and having meaning in life?

לתחושה שיש משמעות לחיים?

Many psychologists define happiness as a state of comfort and ease,

פסיכולוגים רבים מגדירים אושר כמצב של נוחות ושלווה,

feeling good in the moment.

לחוש טוב ברגע הנוכחי.

Meaning, though, is deeper.

המשמעות, לעומת זאת היא עמוקה יותר.

The renowned psychologist Martin Seligman says

הפסיכולוג הנודע מרטין זליגמן אומר

meaning comes from belonging to and serving something beyond yourself

שהמשמעות באה מתחושת השייכות, וממתן שרות למשהו מעבר לעצמכם

and from developing the best within you.

ומפיתוח הטוב ביותר שבתוככם פנימה.

Our culture is obsessed with happiness,

התרבות שלנו אובססיבית לאושר,

but I came to see that seeking meaning is the more fulfilling path.

אבל נראה לי שחיפוש משמעות הוא הנתיב המספק יותר.

And the studies show that people who have meaning in life,

והמחקרים מראים שאנשים שבחייהם יש משמעות,

they're more resilient,

הם בעלי חוסן גדול יותר,

they do better in school and at work,

הם מצליחים יותר בבית הספר ובעבודה,

and they even live longer.

והם אפילו חיים זמן רב יותר.

So this all made me wonder:

אז כל זה גרם לי לתהות:

How can we each live more meaningfully?

איך נוכל לחיות חיים משמעותיים יותר?

To find out, I spent five years interviewing hundreds of people

כדי לחקור זאת, ראיינתי מאות אנשים במשך 5 שנים

and reading through thousands of pages of psychology,

וקראתי אלפי דפי פסיכולוגיה.

neuroscience and philosophy.

מדעי המוח, ופילוסופיה.

Bringing it all together,

כשריכזתי את כל אלה יחד,

I found that there are what I call four pillars of a meaningful life.

מצאתי,מה שאני מכנה, ארבעה עמודי תווך של חיים משמעותיים.

And we can each create lives of meaning

וכל אחד מאיתנו יכול ליצור חיים של משמעות

by building some or all of these pillars in our lives.

על ידי בניית אחדים מעמודים אלה בחיינו, או את כולם.

The first pillar is belonging.

העמוד הראשון הוא שייכות.

Belonging comes from being in relationships

שייכות נובעת מקיום מערכות יחסים

where you're valued for who you are intrinsically

שבהם אתם מוערכים עבור מי שאתם במהותכם

and where you value others as well.

ושבהם אתם מעריכים את האחרים גם כן.

But some groups and relationships deliver a cheap form of belonging;

אבל קבוצות, ומערכות יחסים אחדות מספקות צורה זולה של השתייכות;

you're valued for what you believe,

כשאתם מוערכים בשל מה שאתם מאמינים בו.

for who you hate,

בגלל מי שאתם שונאים,

not for who you are.

ולא בעבור מי שאתם.

True belonging springs from love.

שייכות אמיתית נובעת מאהבה.

It lives in moments among individuals,

היא חיה לרגעים, בין אנשים יחידיים

and it's a choice -- you can choose to cultivate belonging with others.

וזו בחירה - אתם יכולים לבחור לטפח שייכות עם אחרים.

Here's an example.

הנה דוגמה.

Each morning, my friend Jonathan buys a newspaper

בכל בוקר, ידידי ג'ונתן קונה עיתון

from the same street vendor in New York.

מאותו מוכר, באותו רחוב בניו יורק.

They don't just conduct a transaction, though.

אולם ,הם לא רק מבצעים עיסקה,

They take a moment to slow down, talk,

הם מאטים לרגע, כדי לדבר,

and treat each other like humans.

ולהתייחס זה לזה כבני אדם.

But one time, Jonathan didn't have the right change,

אבל פעם אחת לג'ונתן לא היו המטבעות הנכונים,

and the vendor said,

והמוכר אמר.

"Don't worry about it."

"אל תדאג בקשר לזה"

But Jonathan insisted on paying,

אבל ג'ונתן התעקש לשלם,

so he went to the store and bought something he didn't need

אז הוא נכנס לחנות וקנה משהו שהוא לא הצטרך

to make change.

כדי שיהיו לו מטבעות.

But when he gave the money to the vendor,

אבל כשהוא נתן למוכר את המטבעות,

the vendor drew back.

המוכר נרתע לאחור.

He was hurt.

הוא נעלב.

He was trying to do something kind,

הוא ניסה לעשות משהו טוב,

but Jonathan had rejected him.

אבל ג'ונתן דחה אותו.

I think we all reject people in small ways like this without realizing it.

נראה שכולנו דוחים אנשים בדרכים קטנות כמו אלו, מבלי להבין את זה.

I do.

לי זה קורה.

I'll walk by someone I know and barely acknowledge them.

אני הולכת ליד אנשים שאני מכירה ובקושי מכירה בקיומם.

I'll check my phone when someone's talking to me.

אני אבדוק את הטלפון שלי בזמן שמישהו מדבר אלי.

These acts devalue others.

מעשים אלה מפחיתים בערכם של אחרים.

They make them feel invisible and unworthy.

הם גורמים להם להרגיש בלתי נראים ולא ראויים.

But when you lead with love, you create a bond

אבל כאשר אתם מתנהלים באהבה אתם יוצרים קשר

that lifts each of you up.

שמרומם כל אחד מכם.

For many people, belonging is the most essential source of meaning,

עבור רבים, השתייכות היא המקור החיוני ביותר של משמעות,

those bonds to family and friends.

הקשרים האלו עם משפחה וחברים.

For others, the key to meaning is the second pillar: purpose.

עבור אחרים, המפתח למשמעות הוא העמוד השני: התכלית.

Now, finding your purpose is not the same thing

מציאת התכלית שלכם אינה אותו דבר

as finding that job that makes you happy.

כמו מציאת עבודה שעושה אתכם מאושרים.

Purpose is less about what you want than about what you give.

התכלית היא פחות על מה שאתם רוצים מאשר על מה שאתם נותנים.

A hospital custodian told me her purpose is healing sick people.

עובדת ממונה בבית חולים אמרה לי שתכלית עבודתה היא ריפוי חולים.

Many parents tell me,

הורים רבים אומרים לי,

"My purpose is raising my children."

"התכלית שלי היא לגדל את ילדיי".

The key to purpose is using your strengths to serve others.

המפתח לתכלית הוא באמצעות נקודות החוזק שלכם כדי לשרת אחרים.

Of course, for many of us, that happens through work.

כמובן, שלרבים מאיתנו, זה קורה במהלך העבודה.

That's how we contribute and feel needed.

בדרך זו אנחנו תורמים ומרגישים נחוצים.

But that also means that issues like disengagement at work,

אבל זה גם אומר שבעיות כמו התנתקות מהעבודה,

unemployment,

אבטלה,

low labor force participation --

תעסוקה בכוח עבודה ברמה נמוכה --

these aren't just economic problems, they're existential ones, too.

אלה אינן רק בעיות כלכליות, הן גם בעיות קיומיות.

Without something worthwhile to do,

ללא משהו ראוי לעשות.

people flounder.

אנשים מתנודדים.

Of course, you don't have to find purpose at work,

כמובן שאינכם חייבים למצוא את התכלית בעבודה,

but purpose gives you something to live for,

אבל התכלית נותנת לכם משהו ששווה לחיות עבורו,

some "why" that drives you forward.

ה"מדוע" שמניע אתכם קדימה.

The third pillar of meaning is also about stepping beyond yourself,

עמוד התווך השלישי של המשמעות הוא גם על צעידה מעבר לעצמכם,

but in a completely different way:

אבל בצורה שונה לחלוטין:

transcendence.

התעלות.

Transcendent states are those rare moments

מצבי התעלות הם רגעים נדירים אלה

when you're lifted above the hustle and bustle of daily life,

שאתם מתעלים מעל להמולה של חיי היומיום,

your sense of self fades away,

תחושת העצמי שלכם מתפוגגת,

and you feel connected to a higher reality.

ואתם מרגישים מחוברים למציאות גבוהה יותר.

For one person I talked to, transcendence came from seeing art.

עבור אדם אחד שדיברתי אתו, ההתעלות הגיעה מהתבוננות באמנות.

For another person, it was at church.

עבור אדם אחר, זה היה בכנסייה.

For me, I'm a writer, and it happens through writing.

בשבילי, אני סופרת, וזה קורה באמצעות כתיבה.

Sometimes I get so in the zone that I lose all sense of time and place.

לפעמים אני מוצאת עצמי בתחום שבו אני מאבדת כל תחושה של זמן ומקום.

These transcendent experiences can change you.

חוויות התעלות אלו יכולות לשנות אתכם.

One study had students look up at 200-feet-tall eucalyptus trees

מחקר אחד גרם לתלמידים להסתכל מעלה לצמרות עצי אקליפטוס בגובה 200 מטרים

for one minute.

למשך דקה אחת.

But afterwards they felt less self-centered,

ואחר כך הם הרגישו פחות מרוכזים בעצמם,

and they even behaved more generously

והם אפילו התנהגו בנדיבות רבה יותר

when given the chance to help someone.

כאשר נקרתה להם הזדמנות לעזור למישהו.

Belonging, purpose, transcendence.

שייכות, תכלית, התעלות.

Now, the fourth pillar of meaning, I've found,

עכשיו, עמוד התווך הרביעי של משמעות, שמצאתי,

tends to surprise people.

נוטה להפתיע אנשים.

The fourth pillar is storytelling,

העמוד הרביעי הוא סיפור סיפורים,

the story you tell yourself about yourself.

הסיפור שאתם מספרים לעצמכם על עצמכם.

Creating a narrative from the events of your life brings clarity.

יצירת נרטיב מאירועי החיים שלכם מעניק בהירות.

It helps you understand how you became you.

עוזר לכם להבין איך הפכתם להיות מי שאתם.

But we don't always realize that we're the authors of our stories

אבל אנחנו לא תמיד מבינים שאנחנו מחברי הסיפורים של עצמנו

and can change the way we're telling them.

ויכולים לשנות את האופן שבו אנו מספרים אותם.

Your life isn't just a list of events.

החיים שלכם הם לא רק רשימה של אירועים.

You can edit, interpret and retell your story,

אתם יכולים לערוך, לפרש ולספר מחדש את הסיפור שלכם,

even as you're constrained by the facts.

גם כאשר אתם מוגבלים על ידי העובדות.

I met a young man named Emeka, who'd been paralyzed playing football.

פגשתי בחור בשם אמקה, שהיה משותק, משחק כדורגל.

After his injury, Emeka told himself,

לאחר הפציעה, אמר אמקה לעצמו,

"My life was great playing football,

"החיים שלי היו נהדרים כששיחקתי כדורגל,

but now look at me."

אבל עכשיו תסתכלו עלי ".

People who tell stories like this --

אנשים שמספרים סיפורים כאלה -

"My life was good. Now it's bad." --

"החיים שלי היו טובים, עכשיו זה רע". -

tend to be more anxious and depressed.

נוטים להיות יותר חרדים ומדוכאים.

And that was Emeka for a while.

וכך היה אמקה במשך זמן מה.

But with time, he started to weave a different story.

אבל עם הזמן הוא התחיל לטוות סיפור אחר.

His new story was,

הסיפור החדש שלו היה,

"Before my injury, my life was purposeless.

"לפני שנפצעתי, חיי היו חסרי תכלית.

I partied a lot and was a pretty selfish guy.

חגגתי הרבה והייתי בחור אנוכי למדי.

But my injury made me realize I could be a better man."

אבל הפציעה שלי גרמה לי להבין שאני יכול להיות אדם טוב יותר ".

That edit to his story changed Emeka's life.

עריכה זו לסיפור שלו שינתה את חייו..

After telling the new story to himself,

לאחר שסיפר לעצמו את הסיפור החדש,

Emeka started mentoring kids,

אמקה התחיל לאמן ילדים,

and he discovered what his purpose was:

והוא גילה מה היתה התכלית שלו:

serving others.

לשרת אחרים.

The psychologist Dan McAdams calls this a "redemptive story,"

הפסיכולוג דן מק אדמס קורא לזה "סיפור גאולה"

where the bad is redeemed by the good.

שבו הרע נגאל על ידי הטוב.

People leading meaningful lives, he's found,

הוא מצא, שאנשים שמנהלים חיים בעלי משמעות

tend to tell stories about their lives

נוטים לספר סיפורים על חייהם

defined by redemption, growth and love.

שמוגדרים על ידי גאולה, צמיחה ואהבה.

But what makes people change their stories?

אבל מה גורם לאנשים לשנות את הסיפורים שלהם?

Some people get help from a therapist,

יש אנשים שמקבלים עזרה ממטפל,

but you can do it on your own, too,

אבל אתם יכולים לעשות את זה בעצמכם, גם,

just by reflecting on your life thoughtfully,

פשוט על ידי התבוננות קשובה על החיים שלכם.

how your defining experiences shaped you,

איך חוויותיכם המגדירות עיצבו אתכם,

what you lost, what you gained.

מה איבדתם, מה הרווחתם.

That's what Emeka did.

זה מה שאמקה עשה.

You won't change your story overnight;

אתם לא תשנו את הסיפור שלכם בן לילה;

it could take years and be painful.

זה יכול לקחת שנים ולהיות כואב.

After all, we've all suffered, and we all struggle.

אחרי הכל, כולנו סובלים, וכולנו נאבקים.

But embracing those painful memories can lead to new insights and wisdom,

אך אם מחבקים את הזיכרונות הכואבים תוכלו לעורר תובנות חדשות וחוכמה

to finding that good that sustains you.

כדי למצוא את הטוב שתומך בכם.

Belonging, purpose, transcendence, storytelling:

שייכות, תכלית, טרנסצנדנטיות, סיפורים:

those are the four pillars of meaning.

אלה הם ארבעת עמודי התווך של המשמעות.

When I was younger,

כשהייתי צעירה יותר,

I was lucky enough to be surrounded by all of the pillars.

התמזל מזלי להיות מוקפת על ידי כל העמודים.

My parents ran a Sufi meetinghouse from our home in Montreal.

הורי ניהלו בית-מפגש סופי מהבית שלנו במונטריאול

Sufism is a spiritual practice associated with the whirling dervishes

סופיות היא תרגול רוחני המזוהה עם הדרווישים המסתחררים

and the poet Rumi.

והמשורר רומי.

Twice a week, Sufis would come to our home

פעמיים בשבוע היו סופים באים לביתנו

to meditate, drink Persian tea, and share stories.

כדי למדוט, לשתות תה פרסי, ולשתף סיפורים.

Their practice also involved serving all of creation

התרגול שלהם כלל גם מתן שרות לכל הבריאה

through small acts of love,

באמצעות מעשים קטנים של אהבה,

which meant being kind even when people wronged you.

ופירוש הדבר להיות אדיב גם כאשר אנשים פוגעים בכם.

But it gave them a purpose: to rein in the ego.

אבל זה נתן להם תכלית : לרסן את האגו.

Eventually, I left home for college

בסופו של דבר, עזבתי את הבית ויצאתי לקולג'

and without the daily grounding of Sufism in my life,

וללא הארקה יומית של סופיזם בחיי,

I felt unmoored.

הרגשתי תלושה.

And I started searching for those things that make life worth living.

והתחלתי לחפש את הדברים שעושים את החיים ראויים לחיותם.

That's what set me on this journey.

זה מה שדרבן אותי למסע הזה.

Looking back, I now realize

במבט לאחור, אני עכשיו מבינה

that the Sufi house had a real culture of meaning.

שלבית הסופי היתה תרבות אמיתית של משמעות.

The pillars were part of the architecture,

העמודים היו חלק מהארכיטקטורה,

and the presence of the pillars helped us all live more deeply.

ונוכחות העמודים עזרה לנו לחיות חיים עם עומק רב יותר.

Of course, the same principle applies

כמובן, שאותו עיקרון חל

in other strong communities as well --

גם בקהילות חזקות אחרות -

good ones and bad ones.

הן טובות והן ורעות.

Gangs, cults:

כנופיות, כתות:

these are cultures of meaning that use the pillars

אלו הן תרבויות של משמעות שמשתמשות בעמודים

and give people something to live and die for.

ונותנות לאנשים משהו כדי לחיות ולמות למענו.

But that's exactly why we as a society

אבל זו בדיוק הסיבה מדוע אנחנו כחברה

must offer better alternatives.

חייבים להציע חלופות טובות יותר.

We need to build these pillars within our families and our institutions

אנחנו צריכים לבנות את העמודים האלה בתוך המשפחות שלנו והמוסדות שלנו

to help people become their best selves.

כדי לעזור לאנשים להיות האני הטוב ביותר של עצמם .

But living a meaningful life takes work.

אבל כדי לחיות חיים משמעותיים דורש השקעה.

It's an ongoing process.

זה תהליך מתמשך.

As each day goes by, we're constantly creating our lives,

בכל יום שעובר, אנחנו כל הזמן יוצרים את חיינו,

adding to our story.

מוסיפים לסיפור שלנו.

And sometimes we can get off track.

ולפעמים אנחנו עלולים לרדת מהמסלול.

Whenever that happens to me,

בכל פעם שזה קורה לי,

I remember a powerful experience I had with my father.

אני נזכרת בניסיון רב עוצמה שהיה לי עם אבא שלי.

Several months after I graduated from college,

כמה חודשים לאחר שסיימתי את הלימודים בקולג',

my dad had a massive heart attack that should have killed him.

לאבי היה התקף לב מסיבי שעלול היה להרוג אותו.

He survived, and when I asked him what was going through his mind

הוא שרד, וכששאלתי אותו מה עבר לו בראש

as he faced death,

בעודו מתמודד עם המוות,

he said all he could think about was needing to live

הוא אמר שכל מה שיכול היה לחשוב עליו היה הצורך לחיות

so he could be there for my brother and me,

כדי שיוכל להיות שם עבור אחי ואני,

and this gave him the will to fight for life.

וזה נתן לו את הרצון להילחם על החיים.

When he went under anesthesia for emergency surgery,

כשהיה מורדם לקראת ניתוח חירום.

instead of counting backwards from 10,

במקום לספור לאחור מ 10,

he repeated our names like a mantra.

הוא חזר על שמותינו כמו מנטרה.

He wanted our names to be the last words he spoke on earth

הוא רצה ששמותינו יהיו מילותיו האחרונות

if he died.

אם הוא ימות.

My dad is a carpenter and a Sufi.

אבא שלי הוא נגר וסופי.

It's a humble life,

אלה הם חיים צנועים,

but a good life.

אבל חיים טובים.

Lying there facing death, he had a reason to live:

כששכב שם מול המוות, היתה לו סיבה לחיות:

love.

אהבה.

His sense of belonging within his family,

תחושת השייכות שלו בתוך משפחתו,

his purpose as a dad,

התכלית שלו כאב,

his transcendent meditation, repeating our names --

המדיטציה הטרנסצנדנטית שלו, כשהוא חוזר על שמותינו -

these, he says, are the reasons why he survived.

אלה, הוא אומר, הן הסיבות שבגללן הוא שרד.

That's the story he tells himself.

זה הסיפור שהוא מספר לעצמו.

That's the power of meaning.

זה כוחה של המשמעות.

Happiness comes and goes.

האושר בא והולך.

But when life is really good

אבל כשהחיים טובים באמת

and when things are really bad,

וכשהדברים ממש רעים,

having meaning gives you something to hold on to.

המשמעות שיש לכם נותנת לכם משהו להיאחז בו.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)