Gayle Tzemach Lemmon: Women entrepreneurs, example not exception

מתרגם: Shari Pinkas מבקר: Ido Dekkers

We do not invest in victims,

אנחנו לא משקיעים בקורבנות,

we invest in survivors.

אנחנו משקיעים בשורדים.

And in ways both big and small,

ובדרכים עיקריות ומשניות,

the narrative of the victim

הסיפור של הקורבן

shapes the way we see women.

מעצב את הצורה שבה אנחנו מסתכלים על נשים.

You can't count what you don't see.

אי אפשר לספור את מה שלא רואים.

And we don't invest in what's invisible to us.

ואנחנו לא משקיעים במה שאינו נראה.

But this is the face

אבל אלה פניה

of resilience.

של יכולת התאוששות.

Six years ago,

לפני שש שנים

I started writing about women entrepreneurs

התחלתי לכתוב על נשים יזמות

during and after conflict.

בזמן ולאחר עימותים.

I set out to write a compelling economic story,

רציתי לכתוב סיפור כלכלי משכנע,

one that had great characters, that no one else was telling,

סיפור עם דמויות גדולות, שאחרים לא סיפרו אותו,

and one that I thought mattered.

סיפור שחשבתי שהוא חשוב.

And that turned out to be women.

הסיפור הפך להיות על נשים.

I had left ABC news and a career I loved at the age of 30

בגיל שלושים עזבתי קריירה שאהבתי בחדשות איי.בי.סי.,

for business school,

והתחלתי ללמוד עסקים -

a path I knew almost nothing about.

בדרך שלא הייתה מוכרת לי כמעט.

None of the women I had grown up with in Maryland

הנשים שגדלתי איתן במרילנד

had graduated from college,

לא סיימו קולג',

let alone considered business school.

ובטח לא חשבו ללמוד עסקים.

But they had hustled to feed their kids

אבל הן עבדו על מנת להאכיל את ילדיהן

and pay their rent.

ולשלם שכר דירה.

And I saw from a young age

ומגיל צעיר ראיתי

that having a decent job and earning a good living

שמשרה טובה ושכר טוב

made the biggest difference

היוו הבדל משמעותי

for families who were struggling.

עבור משפחות מתקשות.

So if you're going to talk about jobs,

אז אם מדברים על משרות,

then you have to talk about entrepreneurs.

חייבים לדבר על יזמים.

And if you're talking about entrepreneurs

ואם מדברים על יזמים

in conflict and post-conflict settings,

במצבי עימות ולאחר עימות,

then you must talk about women,

חייבים לדבר על נשים,

because they are the population you have left.

כי זאת האוכלוסייה שנשארת.

Rwanda in the immediate aftermath of the genocide

ברוואנדה, מיד לאחר רצח העם שאירע שם

was 77 percent female.

נותרו 77% נשים.

I want to introduce you

ברצוני להכיר לכם

to some of those entrepreneurs I've met

חלק מהיזמות שהכרתי

and share with you some of what they've taught me over the years.

ולחלוק עמכם את מה שהם לימדו אותי במהלך השנים.

I went to Afghanistan in 2005

נסעתי לאפגניסטן ב-2005

to work on a Financial Times piece,

כדי לעבוד על כתבה כלכלית עבור עיתון "טיימס",

and there I met Kamila,

שם הכרתי את קמילה,

a young women who told me she had just turned down

אישה שסיפרה לי שהיא ויתרה

a job with the international community

על עבודה עם הקהילה הבינלאומית

that would have paid her nearly $2,000 a month --

שעבורה הייתה משתכרת כמעט אלפיים דולר לחודש--

an astronomical sum in that context.

סכום עצום במציאות שהייתה.

And she had turned it down, she said,

היא ויתרה, כך אמרה,

because she was going to start her next business,

כדי להתחיל עסק משלה,

an entrepreneurship consultancy

חברת יעוץ ליזמים

that would teach business skills

שילמד גברים ונשים אפגניים

to men and women all around Afghanistan.

כישורים עסקיים.

Business, she said,

עסקים, היא אמרה,

was critical to her country's future.

חיוניים לעתיד המדינה.

Because long after this round of internationals left,

כי גם לאחר שיעזבו הגל הנוכחי של הזרים,

business would help keep her country

עסקים יעזרו לשמור על

peaceful and secure.

שלום ובטחון המדינה.

And she said business was even more important for women

והיא אמרה שעסקים עוד יותר חשובים לנשים

because earning an income earned respect

מכיוון שההכנסה מקנה כבוד

and money was power for women.

ושעבור נשים, הכסף הוא כח.

So I was amazed.

נדהמתי.

I mean here was a girl who had never lived in peace time

הנה בחורה שמעולם לא חיה בתקופת שלום

who somehow had come to sound like a candidate from "The Apprentice."

שאיכשהו מצליחה להשמע כמו מתמודדת בתוכנית "השולייה".

(Laughter)

(צחוק)

So I asked her, "How in the world do you know this much about business?

אז שאלתי אותה "איך את יודעת כ"כ הרבה על עסקים?

Why are you so passionate?"

למה את כ"כ להוטה?"

She said, "Oh Gayle, this is actually my third business.

היא אמרה "גייל, זהו למעשה העסק השלישי שלי.

My first business was a dressmaking business

בעסק הראשון תפרתי שמלות.

I started under the Taliban.

התחלתי כשהטליבאן שלטו.

And that was actually an excellent business,

זה היה עסק מצויין,

because we provided jobs for women all around our neighborhood.

כי סיפקנו משרות לנשים בכל השכונה.

And that's really how I became an entrepreneur."

וכך נהייתי יזמת."

Think about this:

תחשבו על זה:

Here were girls who braved danger

חרף הסכנה

to become breadwinners

הבנות הפכו למפרנסות

during years in which they couldn't even be on their streets.

בשנים שאסור היה להן לצאת לרחוב.

And at a time of economic collapse

בתקופה של התמוטטות כלכלית

when people sold baby dolls and shoe laces

כשאנשים מכרו בובות ושרוכים לנעליים

and windows and doors

וחלונות ודלתות

just to survive,

על מנת לשרוד,

these girls made the difference

הבחורות האלה היו החיץ

between survival and starvation

בין השרדות לבין רעב

for so many.

עבור רבים כ"כ.

I couldn't leave the story, and I couldn't leave the topic either,

לא יכולתי לעזוב את הסיפור, וגם לא את הנושא,

because everywhere I went I met more of these women

כי בכל מקום שהלכתי פגשתי עוד נשים כאלה

who no one seemed to know about,

שאף אחד לא ידע מהן,

or even wish to.

או רצה להתעניין בהן.

I went on to Bosnia,

המשכתי לבוסניה, ובראינות המוקדמים שלי

and early on in my interviews I met with an IMF official

פגשתי נציג של קרן המטבע הבינלאומית

who said, "You know, Gayle,

שאמר "גייל,

I don't think we actually have women in business in Bosnia,

אני לא חושב שיש נשים בעסקים בבוסניה,

but there is a lady selling cheese nearby

אבל יש מוכרת גבינות כאן

on the side of the road.

לצד הדרך.

So maybe you could interview her."

אולי תוכלי לראיין אותה."

So I went out reporting

אז יצאתי לחקור

and within a day I met Narcisa Kavazovic

ותוך יום הכרתי את נרציסה קבצוביץ

who at that point was opening a new factory

שבדיוק פתחה מפעל חדש

on the war's former front lines in Sarajevo.

במקום שהיה קו החזית במלחמה עם סרייבו.

She had started her business

היא התחילה את העסק שלה

squatting in an abandoned garage,

במוסך נטוש,

sewing sheets and pillow cases

שם היא תפרה מצעים

she would take to markets all around the city

שהיתה לוקחת לשווקים בעיר

so that she could support

על מנת לפרנס

the 12 or 13 family members

12 או 13 בני משפחה

who were counting on her for survival.

שהשרדותם היתה תלויה בה.

By the time we met, she had 20 employees,

כשהכרנו, היו לה כבר 20 עובדים,

most of them women,

רובן נשים,

who were sending their boys and their girls to school.

ששלחו את בניהם ובנותיהם לבית הספר.

And she was just the start.

והיא היתה רק הראשונה.

I met women running essential oils businesses,

הכרתי נשים שניהלו עסקים לשמנים אתריים,

wineries

יקבים,

and even the country's largest advertising agency.

ואת סוכנות הפרסום הגדולה ביותר במדינה.

So these stories together

כל הסיפורים האלה

became the Herald Tribune business cover.

הפכו לעמוד שער במוסף העסקים של עיתון ה"הרלד טריביון"

And when this story posted,

וכשהכתבה התפרסמה,

I ran to my computer to send it to the IMF official.

מיהרתי לשלוח אותה לאותו נציג של קרן המטבע הבינ"ל.

And I said, "Just in case you're looking for entrepreneurs

כתבתי לו "במקרה ואתם מחפשים יזמים

to feature at your next investment conference,

שינאמו בכינוס המשקיעים הבא,

here are a couple of women."

הנה כמה נשים."

(Applause)

(מחיאות כפיים)

But think about this.

אבל חישבו על זה.

The IMF official is hardly the only person

אותו נציג הוא לא האדם היחיד

to automatically file women under micro.

שאוטומטית מקטלג נשים בקטגוריית "מיקרו".

The biases, whether intentional or otherwise,

הדעות הקדומות, אם במכוון, ואם לא,

are pervasive,

הן נרחבות,

and so are the misleading mental images.

וכך גם התפיסות התדמיתיות.

If you see the word "microfinance,"

כשאתם שומעים "כלכלת מיקרו" -

what comes to mind?

על מה אתם חושבים?

Most people say women.

הרוב חושבים על נשים.

And if you see the word "entrepreneur,"

וכששומעים "יוזם" -

most people think men.

הרוב חושבים על גברים.

Why is that?

למה זה?

Because we aim low and we think small

כי מכוונים נמוך וחושבים בקטן

when it comes to women.

כשמדובר בנשים.

Microfinance is an incredibly powerful tool

כלכלת מיקרו זה כלי מעצים

that leads to self-sufficiency and self-respect,

שמוביל לעצמאות וכבוד עצמי,

but we must move beyond micro-hopes

אבל אנחנו חייבים להתקדם מעבר לתקוות מיקרו

and micro-ambitions for women,

ושאיפות מיקרו לנשים,

because they have so much greater hopes for themselves.

כי יש להן תקוות גדולות יותר לעצמן.

They want to move from micro to medium and beyond.

הן רוצות לעבור מהמיקרו לבינוני, והלאה.

And in many places,

בהרבה מקומות

they're there.

הן כבר שם.

In the U.S., women-owned businesses

בארה"ב, חברות שבבעלות נשים

will create five and a half million new jobs by 2018.

ייצרו חמישה וחצי מיליון משרות, עד שנת 2018.

In South Korea and Indonesia,

בדרום קוריאה ואינדונזיה

women own nearly half a million firms.

יש חצי מיליון חברות בבעלות נשית.

China, women run 20 percent

בסין, נשים מנהלות 20%

of all small businesses.

מכלל העסקים הקטנים.

And in the developing world overall,

במדינות המתפתחות

That figure is 40 to 50 percent.

המספר מגיע ל-40% עד 50%.

Nearly everywhere I go,

בכמעט כל מקום שאליו אני מגיעה,

I meet incredibly interesting entrepreneurs

אני מכירה יזמות מעניינות

who are seeking access to finance, access to markets

שמחפשות מימון וגישה לשווקים

and established business networks.

ורשתות עסקיות מבוססות.

They are often ignored

לעיתים קרובות מתעלמים מהן

because they're harder to help.

כי יותר קשה לעזור להן.

It is much riskier to give a 50,000 dollar loan

הסיכון בלתת הלוואה של חמישים אלף דולר

than it is to give a 500 dollar loan.

גדול יותר מהסיכון בלתת 500 דולר.

And as the World Bank recently noted,

כמו שהבנק העולמי ציין לא מזמן,

women are stuck in a productivity trap.

נשים תקועות במלכודת ייצור.

Those in small businesses

אלה שבעסקים קטנים

can't get the capital they need to expand

לא מצליחות להשיג את ההון הנדרש כדי להתרחב,

and those in microbusiness

ואלה שבעסקי מיקרו

can't grow out of them.

לא מצליחות לגדול.

Recently I was at the State Department in Washington

הייתי לא מזמן במחלקת המדינה בוושינגטון

and I met an incredibly passionate entrepreneur from Ghana.

והיכרתי יזמת נלהבת מגאנה.

She sells chocolates.

היא מוכרת שוקולד.

And she had come to Washington,

היא הגיעה לוושינגטון

not seeking a handout and not seeking a microloan.

לא בחיפוש אחר מענק או הלוואת מיקרו.

She had come seeking serious investment dollars

היא באה לחפש השקעה רצינית

so that she could build the factory

כדי שתוכל לבנות מפעל

and buy the equipment she needs

ולרכוש את הציוד הדרוש

to export her chocolates

לייצא את השוקולד שלה

to Africa, Europe, the Middle East

לאפריקה, אירופה, למזרח התיכון

and far beyond --

ומעבר -

capital that would help her to employ

הון שיעזור לה להעסיק

more than the 20 people

למעלה מעשרים איש

that she already has working for her,

שכבר עובדים אצלה,

and capital that would fuel her own country's

הון שיאיץ את הצמיחה

economic climb.

הכלכלית של ארצה.

The great news is

החדשות הטובות הן

we already know what works.

שאנחנו כבר יודעים מה עובד.

Theory and empirical evidence

תיאוריה ועדויות אמפיריות

Have already taught us.

כבר לימדו אותנו.

We don't need to invent solutions because we have them --

איננו צריכים להמציא פתרונות, כי הם ידועים כבר:

cash flow loans

הלוואות תזרים מזומנים

based in income rather than assets,

מבוססות על הכנסות ולא על נכסים,

loans that use secure contracts rather than collateral,

הלוואות שמתבססות על חוזים בטוחים ולא על ערבון,

because women often don't own land.

כי נשים, לרוב, אינן בעלות קרקע.

And Kiva.org, the microlender,

ארגון Kiva.org, המַלְוֶה של הלוואות מיקרו,

is actually now experimenting with crowdsourcing

עורך נסיונות עם מיקור קהילתי

small and medium sized loans.

של הלוואות קטנות ובינוניות.

And that's just to start.

וזוהי רק ההתחלה.

Recently it has become very much in fashion

לאחרונה, נעשה אופנתי לקרוא לנשים

to call women "the emerging market of the emerging market."

"השוק העולה של השוק העולה".

I think that is terrific.

לדעתי זה נהדר.

You know why?

יודעים למה?

Because -- and I say this as somebody who worked in finance --

כי בתור מישהי שעבדה בתחום הכספים, אני יודעת

500 billion dollars at least

שלפחות חמש מאות מיליארד דולר

has gone into the emerging markets in the past decade.

הוזרמו לשווקים העולים בעשור האחרון.

Because investors saw the potential for return

כי משקיעים ראו את פוטנציאל ההחזר

at a time of slowing economic growth,

בתקופה של צמיחה איטית,

and so they created financial products

ולכן יצרו מוצרים כספיים

and financial innovation

וחדשנות כספית

tailored to the emerging markets.

המותאמים לשווקים עולים.

How wonderful would it be

כמה נפלא היה

if we were prepared to replace all of our lofty words

אם היינו מוכנים להמיר את הדיבורים

with our wallets

בארנקים שלנו

and invest 500 billion dollars

ולהשקיע חמש מאות מיליארד דולר

unleashing women's economic potential?

בהגשמת הפוטנציאל הכלכלי הנשי?

Just think of the benefits

חשבו על היתרונות

when it comes to jobs, productivity,

כשמדובר במשרות, יצרנות,

employment, child nutrition,

תעסוקה, תזונת ילדים,

maternal mortality, literacy

תמותת נשים, אוריינות,

and much, much more.

ובעוד הרבה מאוד תחומים.

Because, as the World Economic Forum noted,

כי, כמו שצויין בפורום הכלכלי העולמי,

smaller gender gaps are directly correlated

להתייחסות שוויונית יותר בין המינים

with increased economic competitiveness.

יש יחס ישר ליכולת תחרות כלכלית.

And not one country in all the world

אין מדינה בעולם

has eliminated its economic participation gap --

שהשוותה את הפער הכלכלי המגדרי -

not one.

אף מדינה.

So the great news

החדשות הטובות הן

is this is an incredible opportunity.

שזוהי הזדמנות מצויינת.

We have so much room to grow.

יש כל-כך הרבה מקום לצמיחה.

So you see,

בעצם,

this is not about doing good,

אין מדובר פה בצדקה,

this is about global growth

מדובר בצמיחה עולמית

and global employment.

ותעסוקה עולמית.

It is about how we invest

מדובר בדרך ההשקעה שלנו

and it's about how we see women.

ובצורה שבה אנו תופסים נשים.

And women can no longer be

נשים כבר לא יכולות להיות גם

both half the population

חצי מהאוכלוסייה

and a special interest group.

וגם קבוצת אינטרס מיוחד.

(Applause)

(מחיאות כפיים)

Oftentimes I get into very interesting discussions with reporters

לעיתים קרובות יוצא לי לנהל שיחות עם כתבים

who say to me, "Gayle, these are great stories,

שאומרים לי "גייל, אלה סיפורים מצויינים,

but you're really writing about the exceptions."

אבל את כותבת על היוצאים מן הכלל".

Now that makes me pause for just a couple reasons.

זה גורם לי להרהר מכמה סיבות.

First of all, for exceptions,

ראשית, אם מדובר בחריגות,

there are a lot of them

אז יש הרבה כאלה

and they're important.

והן חשובות.

Secondly, when we talk about men who are succeeding,

שנית, כשמדובר בגברים מצליחים,

we rightly consider them

אנחנו רואים בהם, בצדק,

icons or pioneers or innovators

איקונות, או חלוצים, או מחדשים

to be emulated.

שיש לחקות אותם.

And when we talk about women,

כשמדובר בנשים,

they are either exceptions to be dismissed

הן היוצאות מן הכלל שאין להתחשב בהן

or aberrations to be ignored.

או חריגות שיש להתעלם מהן.

And finally,

ולבסוף,

there is no society anywhere in all the world

אין חברה בכל העולם

that is not changed

שלא משתנה בעקבות

except by its most exceptional.

היוצאים מן הכלל שבה.

So why wouldn't we celebrate and elevate

אז למה שלא נהלל ונשבח

these change makers and job creators

את מחוללי השינויים ויצרני המשרות האלה,

rather than overlook them?

במקום להתעלם מהם?

This topic of resilience is very personal to me

כל נושא יכולת ההתאוששות מאוד אישית עבורי

and in many ways has shaped my life.

ובדרכים רבות, עיצב את חיי.

My mom was a single mom

אימי היתה הורה-יחידה

who worked at the phone company during the day

שעבדה בחברת טלפון בימים

and sold Tupperware at night

ומכרה טאפרוור בלילות

so that I could have every opportunity possible.

כדי לתת לי כל הזדמנות אפשרית.

We shopped double coupons

עשינו קניות עם קופונים,

and layaway and consignment stores,

ובחנויות משכון ובליי-אווי,

and when she got sick with stage four breast cancer

וכשחלתה בסרטן שד מתקדם

and could no longer work,

וכבר לא יכלה לעבוד,

we even applied for food stamps.

אפילו קיבלנו תלושי מזון.

And when I would feel sorry for myself

וכשהייתי מרחמת על עצמי,

as nine or 10 year-old girls do,

כיאה לילדה בת תשע-עשר,

she would say to me, "My dear, on a scale of major world tragedies,

היא היתה אומרת לי "יקירתי, בסקאלה של טרגדיות עולמיות,

yours is not a three."

שלך לא מגיע לשלוש".

(Laughter)

(צחוק)

And when I was applying to business school

כשניסיתי להתקבל ללימודי מנהל עסקים

and felt certain I couldn't do it

והרגשתי שזה מעבר ליכולותיי

and nobody I knew had done it,

ושאף אחד ממכריי לא עשה זאת,

I went to my aunt who survived years of beatings at the hand of her husband

הלכתי לדודתי, ששרדה שנים של אלימות מידי בעלה

and escaped a marriage of abuse

וברחה מנישואים של התעללות

with only her dignity intact.

עם כבודה העצמי בלבד.

And she told me,

היא אמרה לי:

"Never import other people's limitations."

"לעולם אל תאמצי מגבלות של אנשים אחרים."

And when I complained to my grandmother,

כשהתלוננתי בפני סבתי,

a World War II veteran

בוגרת מלחמת העולם השניה

who worked in film for 50 years

שעבדה בתעשיית הקולנוע במשך חמישים שנה

and who supported me from the age of 13,

ושפרנסה אותי מגיל שלוש-עשרה,

that I was terrified

שאני מבועתת

that if I turned down a plum assignment at ABC

שאם לא אקח עבודה מובחרת ב ABC

for a fellowship overseas,

לטובת תפקיד אקדמי בחו"ל,

I would never ever, ever find another job,

לעולם לא אמצא עבודה אחרת,

she said, "Kiddo, I'm going to tell you two things.

היא אמרה לי "ילדונת, אומר לך שני דברים.

First of all, no one turns down a Fulbright,

קודם כל - אף אחד לא דוחה מלגת פולברייט,

and secondly, McDonald's is always hiring."

ושנית - תמיד מחפשים עובדים במקדונלדס".

(Laughter)

(צחוק)

"You will find a job. Take the leap."

"את תמצאי עבודה. תקחי את הסיכון."

The women in my family

הנשים במשפחתי

are not exceptions.

אינן היוצאות מן הכלל.

The women in this room and watching in L.A.

הנשים בחדר זה, ואלה שצופות בנו בלוס אנג'לס

and all around the world

ובכל העולם

are not exceptions.

אינן היצאות מן הכלל.

We are not a special interest group.

אנחנו לא קבוצת אינטרס מיוחד.

We are the majority.

אנחנו הרוב.

And for far too long,

ובמשך זמן רב מידי,

we have underestimated ourselves

המעטנו בערכנו

and been undervalued by others.

וגם אחרים המעיטו בערכנו.

It is time for us to aim higher

זה הזמן לכוון גבוה יותר

when it comes to women,

כשמדובר בנשים,

to invest more and to deploy our dollars

להשקיע יותר ולנתב את כספינו

to benefit women all around the world.

לטובת נשים בכל העולם.

We can make a difference,

נוכל לחולל שינוי,

and make a difference, not just for women,

שינוי לא רק לנשים,

but for a global economy

אלא לכלכלה העולמית

that desperately needs their contributions.

שזקוקה נואשות לתרומות.

Together we can make certain

יחד נוכל לוודא

that the so-called exceptions

ש"היוצאות מן הכלל"

begin to rule.

הופכות לכלל.

When we change the way we see ourselves,

כשנשנה את התדמית העצמית שלנו,

others will follow.

אחרים יבואו בעקבותינו.

And it is time for all of us

הגיע הזמן לכולנו

to think bigger.

לחשוב יותר בגדול.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

(מחיאות כפיים)