A new class of drug that could prevent depression and PTSD | Rebecca Brachman

תרגום: Roni Weisman עריכה: Ido Dekkers

So the first antidepressants were made from, of all things,

התרופות הראשונות נגד דכאון היו עשויות, עד כמה שזה מפתיע,

rocket fuel, left over after World War II.

מדלק טילים שנשאר אחרי מלחמת העולם השניה,

Which is fitting, seeing as today, one in five soldiers develop depression,

שזה מתאים, כפי שאנחנו יודעים היום, כי אחד מכל חמישה חיילים מפתח דכאון,

or post-traumatic stress disorder or both.

או הפרעת דחק פוסט טראומטית, או את שניהם.

But it's not just soldiers that are at high risk for these diseases.

אבל לא רק חיילים נמצאים בסיכון גבוה לחלות במחלות אלה.

It's firefighters, ER doctors, cancer patients, aid workers, refugees --

גם לוחמי אש, רופאי חדר-מיון, חולי סרטן, עובדי סיוע, פליטים --

anyone exposed to trauma or major life stress.

כל מי שנחשף לטראומה או ללחץ משמעותי בחייו.

And yet, despite how commonplace these disorders are,

ועדיין, למרות שהפרעות אלה כה נפוצות,

our current treatments, if they work at all,

הטיפולים הנוכחיים שלנו, אם הם בכלל עובדים,

only suppress symptoms.

מדכאים רק את הסימפטומים.

In 1798, when Edward Jenner discovered the first vaccine --

ב-1798, כאשר אדווארד גֶ'נֶר גילה את תרכיב החיסון הראשון --

it happened to be for smallpox --

זה היה במקרה נגד אבעבועות שחורות --

he didn't just discover a prophylactic for a disease,

הוא לא גילה רק אמצעי מניעה של מחלה,

but a whole new way of thinking:

אלא דרך חשיבה שלמה וחדשה,

that medicine could prevent disease.

שתרופות יכולות למנוע מחלות.

However, for over 200 years,

עם זאת, במשך יותר מ-200 שנה,

this prevention was not believed to extend to psychiatric diseases.

הדעה הרווחת היתה שמניעה כזאת לא ניתנת להרחבה גם למחלות פסיכיאטריות.

Until 2014, when my colleague and I accidentally discovered

עד שנת 2014, כאשר עמיתִי ואני גלינו במקרה

the first drugs that might prevent depression and PTSD.

את התרופות הראשונות שעשויות למנוע דכאון ופוסט-טראומה.

We discovered the drugs in mice,

גלינו את התרופות על עכברים,

and we're currently studying whether they work in humans.

וכעת אנחנו חוקרים אם הן עובדות על בני-אדם.

And these preventative psychopharmaceuticals

ותרופות מנע פסיכיאטריות אלה

are not antidepressants.

אינן נוגדי-דכאון.

They are a whole new class of drug.

הן סוג חדש לגמרי של תרופות.

And they work by increasing stress resilience,

הן עובדות ע"י הגברת העמידות ללחץ,

so let's call them resilience enhancers.

אז בואו נקרא להם מגבירי עמידות.

So think back to a stressful time that you've since recovered from.

נסו להזכר בתקופה לחוצה בעברכם, שהתאוששתם ממנה מאז.

Maybe a breakup or an exam, you missed a flight.

אולי פרידה, או בחינה, טיסה שהחמצתם.

Stress resilience is the active biological process

עמידות ללחץ הינו תהליך ביולוגי אקטיבי

that allows us to bounce back after stress.

שמאפשר לנו לחזור ולעמוד על רגלינו לאחר לחץ,

Similar to if you have a cold and your immune system fights it off.

בדומה למלחמה שמחזירה המערכת החיסונית שלכם כאשר אתם מקוררים.

And insufficient resilience

ועמידות בלתי מספקת

in the face of a significant enough stressor,

אל מול גורם לחץ משמעותי,

can result in a psychiatric disorder, such as depression.

עלולה לגרום להפרעה פסיכיאטרית, כמו דכאון.

In fact, most cases of major depressive disorder

למעשה, רוב המקרים של הפרעת דכאון ראשית

are initially triggered by stress.

נגרמים בתחילתם עקב לחץ.

And from what we've seen so far in mice,

וממה שראינו עד כה בעכברים,

resilience enhancers can protect against purely biological stressors,

מגבירי עמידות יכולים להגן מפני גורמי לחץ ביולוגיים טהורים,

like stress hormones,

כמו הורמוני לחץ,

and social and psychological stressors, like bullying and isolation.

ומפני גורמי לחץ חברתיים ופסיכולוגיים, כגון בריונות ובידוד חברתי.

So here is an example where we gave mice

אז הנה דוגמה למקרה בו נתָנו לעכברים

three weeks of high levels of stress hormones.

רמה גבוהה של הורמוני לחץ במשך 3 שבועות.

So, in other words, a biological stressor without a psychological component.

או, במלים אחרות, גורם לחץ ביולוגי ללא רכיב פסיכולוגי.

And this causes depressive behavior.

וזה גורם להתנהגות דכאונית.

And if we give three weeks of antidepressant treatment beforehand,

ואם אנחנו נותנים טיפול נוגד-דכאון שלושה שבועות לפני כן,

it has no beneficial effects.

אין לו כל השפעה מועילה.

But a single dose of a resilience enhancer given a week before

אבל מנה בודדת של מגביר עמידות ללחץ הניתנת שבוע קודם לכן

completely prevents the depressive behavior.

מונעת לחלוטין את ההתנהגות הדכאונית.

Even after three weeks of stress.

אפילו אחרי 3 שבועות של לחץ.

This is the first time a drug has ever been shown

זוהי הפעם הראשונה בה הוצגה תרופה

to prevent the negative effects of stress.

המונעת את ההשפעות השליליות של לחץ.

Depression and PTSD are chronic, often lifelong, clinical diseases.

דכאון ופוסט-טראומה הן מחלות כרוניות, קליניות, הנמשכות לעתים לאורך כל החיים.

They also increase the risk of substance abuse, homelessness,

הן גם מעלות את הסיכון לשימוש בסמים, לנטיה להפוך לחסרי-בית,

heart disease, Alzheimer's, suicide.

למחלות לב, לאלצהיימר, להתאבדות.

The global cost of depression alone is over three trillion dollars per year.

המחיר העולמי של הדכאון בלבד גבוה מ-3 טריליון דולר בכל שנה.

But now, imagine a scenario where we know someone is predictively

אבל כעת, דמיינו תסריט בו אנו יודעים

at high risk for exposure to extreme stress.

שמישהו צפוי להיות בסיכון גבוה של חשיפה ללחץ קיצוני.

Say, a red cross volunteer going into an earthquake zone.

לדוגמה, מתנדבת בצלב האדום שנוסעת לאיזור שהוכה ברעידת אדמה.

In addition to the typhoid vaccine,

נוסף על חיסון נגד טיפוס הבטן,

we could give her a pill or an injection of a resilience enhancer

אנו יכולים לתת לה גלולה או זריקה של מגביר עמידות ללחץ

before she leaves.

לפני שהיא עוזבת.

So when she is held at gunpoint by looters or worse,

כך שאם היא תהיה בסכנת-חיים מבוזזים חמושים או גרוע מכך,

she would at least be protected against developing depression or PTSD

היא לפחות תהיה מוגנת מפני התפתחות של דכאון או פוסט-טראומה

after the fact.

לאחר המקרה.

It won't prevent her from experiencing the stress,

זה לא ימנע ממנה מלחוות את הלחץ,

but it will allow her to recover from it.

אבל זה יאפשר לה להשתקם ממנו.

And that's what's revolutionary here.

וזה מה שמהפכני פה.

By increasing resiliency,

ע"י הגברת העמידות ללחץ,

we can dramatically reduce her susceptibility to depression and PTSD,

אנו יכולים להוריד באופן דרמטי את הרגישות שלה לדכאון ופוסט-טראומה,

possibly saving her from losing her job, her home, her family or even her life.

ובכך אפשר להציל אותה מאיבוד עבודתה, ביתה, משפחתה ואפילו חייה.

After Jenner discovered the smallpox vaccine,

אחרי שגֶ'נר גילה את תרכיב חיסון האבעבועות השחורות,

a lot of other vaccines rapidly followed.

התגלו במהירות חיסונים נוספים רבים.

But it was over 150 years

אבל לקח יותר מ-150 שנה

before a tuberculosis vaccine was widely available.

עד שחיסון נגד שחפת הפך לנפוץ.

Why?

מדוע?

In part because society believed

בחלקו מכיוון שהחברה האנושית האמינה

that tuberculosis made people more sensitive and creative and empathetic.

ששחפת הופכת את האנשים ליותר רגישים, יצירתיים ואמפתיים.

And that it was caused by constitution and not biology.

ושהיא נגרמת כתוצאה ממערכת חוקים ולא באופן ביולוגי.

And similar things are still said today about depression.

ודברים דומים עדיין נאמרים היום לגבי דכאון.

And just as Jenner's discovery opened the door

ובדיוק כמו שהגילוי של ג'נר פתח את הדלת

for all of the vaccines that followed after,

בפני כל סוגי החיסונים שהגיעו אחריו,

the drugs we've discovered open the possibility of a whole new field:

כך התרופות שאנחנו גילינו פותחים שדה אפשרויות שלם וחדש:

preventative psychopharmacology.

רפואה נפשית מונעת.

But whether that's 15 years away,

אבל באם היא תתממש בתוך 15 שנה,

or 150 years away,

או 150 שנה,

depends not just on the science,

תלוי לא רק במדע,

but on what we as a society choose to do with it.

אלא גם במה שנבחר אנו, החברה האנושית, לעשות איתה.

Thank you.

תודה רבה.

(Applause)

(מחיאות כפיים)