The surprising decline in violence | Steven Pinker

מתרגם: Shlomo Adam מבקר: Yifat Adler

Images like this, from the Auschwitz concentration camp,

תמונות כאלה, ממחנה הריכוז אושוויץ,

have been seared into our consciousness during the 20th century

נצרבו בתודעתנו במהלך המאה העשרים

and have given us a new understanding of who we are,

והקנו לנו הבנה חדשה מי אנחנו,

where we've come from and the times we live in.

מאין באנו ובאיזו תקופה אנו חיים.

During the 20th century, we witnessed the atrocities

במהלך המאה ה-20 היינו עדים לזוועות

of Stalin, Hitler, Mao, Pol Pot, Rwanda and other genocides,

סטלין, היטלר, מאו, פול פוט, רואנדה והשמדות-עם נוספות,

and even though the 21st century is only seven years old,

ואף שהמאה ה-21 היא רק בת 7 שנים,

we have already witnessed an ongoing genocide in Darfur

כבר הספקנו להיות עדים לרצח-עם מתמשך בדארפור

and the daily horrors of Iraq.

ולזוועות היומיום של עירק.

This has led to a common understanding of our situation,

זה הביא לתפישה מקובלת לגבי מצבנו,

namely, that modernity has brought us terrible violence,

לפיה, העידן המודרני הביא לאלימות נוראה,

and perhaps that native peoples lived in a state of harmony

ושייתכן כי העמים הילידיים חיו בהרמוניה

that we have departed from, to our peril.

והתרחקותנו ממנה סיכנה אותנו.

Here is an example from an op-ed on Thanksgiving,

הנה דוגמה ממדור הדעות של ה"בוסטון גלוב" בחג ההודיה

in the "Boston Globe" a couple of years ago,

לפני שנתיים, שבו נכתב:

where the writer wrote, "The Indian life was a difficult one,

"חיי האינדיאנים היו קשים, אך לא היו להם בעיות תעסוקה,

but there were no employment problems,

community harmony was strong, substance abuse unknown,

"ההרמוניה הקהילתית היתה חזקה, לא התמכרו לסמים,

crime nearly nonexistent.

"כמעט ולא היתה פשיעה, אם היו מלחמות בין השבטים

What warfare there was between tribes was largely ritualistic

"הן היו בעיקר טקסיות, ונדיר שהסתיימו בהרג ללא אבחנה."

and seldom resulted in indiscriminate or wholesale slaughter."

Now you're all familiar with this treacle.

כולכם מכירים אידיליה מתקתקה זו.

We teach it to our children.

אנו מלמדים אותה לילדינו ושומעים אותה בטלוויזיה וברומנים.

We hear it on television and in storybooks.

Now, the original title of this session was, "Everything You Know is Wrong,"

הכותרת המקורית של מפגש זה היתה:

"כל מה שידוע לך הוא מוטעה", ואני אוכיח

and I'm going to present evidence

that this particular part of our common understanding is wrong,

שחלק מסוים זה בתפישה המקובלת הוא מוטעה.

that, in fact, our ancestors were far more violent than we are,

ולמעשה אבותינו היו אלימים בהרבה מאיתנו,

that violence has been in decline for long stretches of time,

שהאלימות נמצאת בירידה במשת תקופות ארוכות מאד,

and that today, we are probably living in the most peaceful time

ושכיום, קרוב לוודאי שאנו חיים בעידן השליו ביותר

in our species's existence.

בתולדות המין שלנו.

Now in the decade of Darfur and Iraq,

נכון שכיום, בימי דארפור ועירק,

a statement like that might seem somewhere between hallucinatory and obscene,

משפט כזה נחשב למשהו שבין הזיה לתועבה,

but I'm going to try to convince you that that is the correct picture.

אך אני אנסה לשכנע אתכם

שזו התמונה הנכונה.

The decline of violence is a fractal phenomenon.

היא תופעה פרקטלית.

אפשר לראותה על פני אלפים, מאות, עשרות שנים ושנים בודדות,

You can see it over millennia, over centuries, over decades

and over years,

although there seems to have been a tipping point

אף שנראה שהיתה נקודת שיא

at the onset of the Age of Reason in the 16th century.

בתחילת עידן התבונה במאה ה-16.

One sees it all over the world, although not homogeneously.

רואים זאת בכל העולם, אם כי לא בצורה אחידה.

It's especially evident in the West,

זה בולט במיוחד במערב,

beginning with England and Holland around the time of the Enlightenment.

החל מאנגליה והולנד, בערך בתקופת ההשכלה.

Let me take you on a journey of several powers of 10 --

הבה ואקח אתכם למסע על פני כמה כפולות של עשר--

from the millennium scale to the year scale --

מקנה המידה של אלפי שנים ועד לשנה הבודדת,

to try to persuade you of this.

כדי לשכנע אתכם.

Until 10,000 years ago, all humans lived as hunter-gatherers,

עד לפני 10,000 שנה, כל בני האדם חיו כציידים-לקטים,

without permanent settlements or government.

ללא יישובי קבע או מימשל. וזה המצב שבדרך כלל נחשב

And this is the state that's commonly thought to be one of primordial harmony.

להרמוניה הקדמונית. אבל הארכיאולוג

But the archaeologist Lawrence Keeley,

לורנס קילי, שבחן את שיעור האבדות

looking at casualty rates among contemporary hunter-gatherers,

בקרב הציידים-הלקטים של ימינו -

which is our best source of evidence about this way of life,

המקור הטוב ביותר שלנו לראיות לדרך חיים זו -

has shown a rather different conclusion.

הגיע למסקנה שונה למדי. הנה גרף שהוא שרטט,

Here is a graph that he put together,

showing the percentage of male deaths due to warfare

המראה את אחוז תמותת הזכרים עקב מלחמות

in a number of foraging or hunting and gathering societies.

במספר חברות של מחפשי מזון או ציידים-מלקטים.

The red bars correspond to the likelihood that a man will die

הקווים האדומים מציינים את סבירות מותו של אדם

at the hands of another man,

מידי אדם אחר, בניגוד למוות מסיבות טבעיות,

as opposed to passing away of natural causes,

in a variety of foraging societies in the New Guinea highlands

במגוון חברות חיפוש-מזון

ברמות גיניאה החדשה וביער הגשם של האמזונס.

and the Amazon rain forest.

And they range from a rate of almost a 60 percent chance that a man will die

והם נעים מסיכוי של כמעט 60%

שאדם ימות מידי אדם אחר,

at the hands of another man

to, in the case of the Gebusi, only a 15 percent chance.

ועד - במקרה של שבט הגבוסי -

סיכוי של 15% בלבד.

The tiny little blue bar in the lower left-hand corner

הקו הכחול הזעיר משמאל למטה

plots the corresponding statistic from the United States and Europe

מציין את הסטטיסטיקה המקבילה בארה"ב ובאירופה במאה ה-20,

in the 20th century,

והוא כולל את כל המיתות בשתי מלחמות העולם.

and it includes all the deaths of both World Wars.

If the death rate in tribal warfare had prevailed during the 20th century,

אילו שיעור התמותה במלחמות שבטים נשמר במאה ה-20,

there would have been two billion deaths rather than 100 million.

היו שני מיליארד מיתות ולא 100 מיליון.

Also on the millennium scale,

עדיין ברמת המילניום,

we can look at the way of life of early civilizations,

אפשר לבחון את דרך החיים של תרבויות קדומות

such as the ones described in the Bible.

כגון אלו שתוארו בתנ"ך.

And in this supposed source of our moral values,

ובמקור-לכאורה זה של ערכינו המוסריים

one can read descriptions of what was expected in warfare,

ניתן למצוא תיאורים של הצפוי במלחמה,

such as the following, from Numbers 31:

כמו קטע זה מתוך 'במדבר' ל"א:

"And they warred against the Midianites as the Lord commanded Moses,

"ויצבאו על מדין כאשר ציווה ה' את משה,

and they slew all the males.

"ויהרגו כל זכר. ויאמר אליהם משה,

And Moses said unto them, 'Have you saved all the women alive?

"החייתם כל נקבה? ועתה, הירגו כל זכר בטף,

Now, therefore, kill every male among the little ones

and kill every woman that hath known man by lying with him,

"וכל אישה יודעת-איש למשכב זכר הרוגו,

but all the women children that have not known a man by lying with him,

"וכל הטף בנשים, אשר לא ידעו משכב זכר, החיו לכם."

keep alive for yourselves.'"

In other words: kill the men, kill the children.

במלים אחרות,

"הירגו את הגברים, הירגו את הילדים,

If you see any virgins, then you can keep them alive so that you can rape them.

"ואם תמצאו בתולות,

"שימרו אותן בחיים כדי שתוכלו לאנוס אותן."

תוכלו למצוא בתנ"ך 4 או 5 קטעים כאלה.

And you can find four or five passages in the Bible of this ilk.

Also in the Bible, one sees that the death penalty was the accepted punishment

בתנ"ך ניתן גם לראות שעונש המוות

היה העונש המקובל על פשעים כגון הומוסקסואליות,

for crimes such as homosexuality,

adultery, blasphemy, idolatry, talking back to your parents --

ניאוף, חילול השם, עבודת אלילים, התחצפות להורים -

(Laughter)

[צחוק]

and picking up sticks on the Sabbath.

והרמת מקלות בשבת.

Well, let's click the zoom lens down one order of magnitude

כעת נרד בסדר-גודל אחד ונתייחס למאות שנים.

and look at the century scale.

Now, although we don't have statistics for warfare

אף שאין לנו נתונים סטטיסטיים

של המלחמות מימי הביניים ועד לעידן המודרני,

throughout the Middle Ages to modern times,

we know just from conventional history

אנו יודעים מתוך ההיסטוריה הרגילה--

that the evidence was under our nose all along

העדות נמצאה כל הזמן מתחת לאפנו --

that there has been a reduction in socially sanctioned forms of violence.

שהיתה ירידה בצורות האלימות המותרות מבחינה חברתית. לדוגמה,

For example, any social history will reveal that mutilation and torture

ההיסטוריה של כל חברה תראה שכריתת איברים ועינויים

were routine forms of criminal punishment.

היוו צורות ענישה שגרתיות על פשע.

The kind of infraction today that would give you a fine,

הפרת-חוק הנענשת בימינו בקנס, היתה מביאה באותם ימים

in those days, would result in your tongue being cut out,

לכריתת לשונכם או אוזניכם,

your ears being cut off, you being blinded,

לעקירת עיניים, לכריתת יד וכן הלאה.

a hand being chopped off and so on.

There were numerous ingenious forms of sadistic capital punishment:

היו כמה צורות עתירות-דמיון של עונש מוות סדיסטי:

burning at the stake, disemboweling, breaking on the wheel,

שריפה על המוקד, שפיכת מעיים, שבירת הגוף על גבי גלגל,

משיכה ותלישת איברים בעזרת סוסים וכן הלאה.

being pulled apart by horses and so on.

The death penalty was a sanction for a long list of nonviolent crimes:

עונש המוות הוטל על שורה ארוכה של פשעים לא-אלימים:

criticizing the king, stealing a loaf of bread.

מתיחת ביקורת על המלך, גניבת ככר לחם.

Slavery, of course, was the preferred labor-saving device,

כמובן שהעבדות היתה השיטה המועדפת לחסכון בעבודה,

and cruelty was a popular form of entertainment.

וההתאכזרות היתה צורת בידור מקובלת,

Perhaps the most vivid example was the practice of cat burning,

ואולי הדוגמה הכי ברורה היא שריפת חתולים:

in which a cat was hoisted on a stage and lowered in a sling into a fire,

היו קושרים חתול ומנמיכים אותו לתוך מדורה,

and the spectators shrieked in laughter as the cat, howling in pain,

כשהצופים צורחים וצוחקים, כשהחתול המיילל מכאבים נשרף למוות.

was burned to death.

What about one-on-one murder?

מה עם רצח אישי?

Well, there, there are good statistics,

ובכן, כאן יש סטטיסטיקות טובות,

because many municipalities recorded the cause of death.

מפני שרשויות רבות תיעדו את גורמי המוות.

The criminologist Manuel Eisner

והקרימינולוג מנואל אייזנר

scoured all of the historical records across Europe

סרק את כל הרשומות ההיסטוריות של אירופה

for homicide rates in any village, hamlet, town, county that he could find,

כדי למצוא את שיעורי הרציחות בכל כפר, עיירה, עיר ומחוז

שיכול היה למצוא, והוסיף לכך נתונים לאומיים,

and then he supplemented them with national data

when nations started keeping statistics.

כשהמדינות החלו לנהל סטטיסטיקה.

He plotted on a logarithmic scale,

הוא שרטט זאת על סולם לוגריתמי,

החל מ-100 מיתות לכל 100,000 איש בשנה

going from 100 deaths per 100,000 people per year,

which was approximately the rate of homicide in the Middle Ages,

שהיה בערך שיעור הרציחות בימי הביניים,

and the figure plummets down

והגרף צולל עד פחות מרצח אחד לכל 100,000 איש לשנה

to less than one homicide per 100,000 people per year

in seven or eight European countries.

ב-7 או 8 ארצות אירופיות.

Then, there is a slight uptick in the 1960s.

אחר יש עלייה קלה בשנות ה-60.

The people who said that rock and roll would lead to the decline of moral values

אלה שאמרו שהרוק'נ'רול יוביל לירידה בערכי המוסר,

actually had a grain of truth to that.

צדקו במידת-מה.

But there was a decline from at least two orders of magnitude in homicide

אך היתה ירידה לפחות בשני סדרי-גודל ברציחות

from the Middle Ages to the present,

מימי הביניים ועד היום,

and the elbow occurred in the early 16th century.

והתפנית אירעה בתחילת המאה ה-16.

Let's click down now to the decade scale.

הבה נרד לרמת עשרות השנים.

According to nongovernmental organizations that keep such statistics,

לפי ארגונים לא-ממשלתיים המנהלים סטטיסטיקות כאלה,

since 1945, in Europe and the Americas,

מאז 1945, באירופה ובאמריקות יש ירידה חדה במלחמות פנימיות,

there has been a steep decline in interstate wars,

במהומות אתניות קטלניות, פוגרומים עם אבדות והפיכות צבאיות,

in deadly ethnic riots or pogroms

and in military coups, even in South America.

אפילו בדרום אמריקה.

Worldwide, there's been a steep decline in deaths in interstate wars.

בכל העולם יש ירידה תלולה במיתות במלחמות פנימיות.

The yellow bars here show the number of deaths per war per year

הקווים הצהובים כאן מראים את מספרי המיתות למלחמה

from 1950 to the present.

מ-1950 ועד היום.

And, as you can see, the death rate goes down

וכפי שאתם רואים, שיעור המיתות יורד

from 65,000 deaths per conflict per year in the 1950s

מ-65,000 מיתות לסכסוך בשנה בשנות ה-50,

to less than 2,000 deaths per conflict per year in this decade,

לכדי פחות מ-2,000 מיתות לסכסוך לשנה בעשור הנוכחי,

as horrific as it is.

נורא ככל שהוא.

Even in the year scale, one can see a decline of violence.

גם ברמת השנה נראית ירידה באלימות.

Since the end of the Cold War, there have been fewer civil wars,

מאז תום המלחמה הקרה יש פחות מלחמות אזרחים ורצח-עם,

fewer genocides -- indeed, a 90 percent reduction since post-World War II highs --

למעשה, ירידה של 90% מאז השיאים של אחרי מלח"ע השניה

and even a reversal of the 1960s uptick in homicide and violent crime.

ואף היפוך של העלייה של שנות ה-60 מבחינת רציחות ופשעים אלימים.

This is from the FBI uniform crime statistics.

זה לקוח מסטטיסטיקות הפשיעה של הבולשת הפדרלית.

You can see that there's a fairly low rate of violence in the '50s and the '60s,

אתם רואים רמת אלימות נמוכה למדי בשנות ה-50 וה-60,

then it soared upward for several decades

אחר זה נסק במשך מספר עשורים

and began a precipitous decline, starting in the 1990s,

ופתח בירידה תלולה החל משנות ה-90,

so that it went back to the level that was last enjoyed in 1960.

כך שזה חזר כמעט לרמה שממנה נהנינו ב-1960.

President Clinton, if you're here: thank you.

הנשיא קלינטון, אם אתה נוכח כאן, תודה לך.

(Laughter)

[צחוק]

So the question is:

אז השאלה היא: מדוע כה הרבה אנשים טועים כל-כך

Why are so many people so wrong about something so important?

לגבי דבר כה חשוב? לדעתי יש מספר סיבות.

I think there are a number of reasons.

One of them is we have better reporting.

האחת, תקשורת טובה יותר. סוכנות "אסוסייאטד פרס"

The Associated Press is a better chronicler of wars

מתעדת מלחמות שמתרחשות בעולם טוב יותר מהנזירים של המאה ה-16.

over the surface of the earth

than 16th-century monks were.

(Laughter)

There's a cognitive illusion.

ישנה אשליה קוגניטיבית:

We cognitive psychologists know

אנו, הפסיכולוגים הקוגניטיביים, יודעים שככל שקל יותר

that the easier it is to recall specific instances of something,

להעלות על הדעת דוגמאות ספציפיות של משהו,

the higher the probability that you assign to it.

כך גדלה הסבירות שאנו מייחסים לו.

Things that we read about in the paper with gory footage

מה שאנו קוראים בעיתון בלוויית צילומים מבחילים

burn into memory more than reports of a lot more people dying

נצרב בזכרון יותר מדיווחים על הרבה יותר אנשים

in their beds of old age.

שמתים במיטותיהם מזקנה.

There are dynamics in the opinion and advocacy markets;

יש דינמיקה בבורסות הדעות והתמיכה:

no one ever attracted advocates and donors

איש מעולם לא הצליח למשוך צופים, תומכים ותורמים

by saying, "Things just seem to be getting better and better."

בכך שאמר:

נראה שהמצב רק הולך ומשתפר.

(Laughter)

[צחוק]

There's guilt about our treatment of native peoples

קיים רגש-אשמה בנוגע ליחסנו לעמים ילידיים

in modern intellectual life,

בחיים האינטלקטואליים המודרניים, ואי-מוכנות להודות

and an unwillingness to acknowledge there could be anything good

שיכול בכלל להיות משהו טוב בתרבות המערבית.

about Western culture.

And, of course, our change in standards can outpace the change in behavior.

וכמובן, שינוי הסטנדרטים שלנו יכול להקדים את השינוי בהתנהגות.

One of the reasons violence went down

אחת הסיבות לירידה באלימות

is that people got sick of the carnage and cruelty in their time.

היא שלאנשים נמאס מהטבח והאכזריות של תקופתם.

That's a process that seems to be continuing,

נראה שתהליך זה נמשך,

but if it outstrips behavior by the standards of the day,

אך אם הוא מקדים את ההתנהגות. לפי הסטנדרטים של היום,

things always look more barbaric than they would have been

הדברים תמיד נראים יותר ברבריים מכפי שהיו נראים

by historic standards.

בסטנדרטים היסטוריים. אז היום אנו מתרגשים, ובצדק,

So today, we get exercised -- and rightly so --

if a handful of murderers get executed by lethal injection in Texas

כשקומץ רוצחים מוצאים להורג בזריקת רעל בטקסס,

after a 15-year appeal process.

אחרי ערעור שנמשך 15 שנה.

We don't consider that a couple of hundred years ago,

איננו לוקחים בחשבון שלפני מאתיים שנה

they may have been burned at the stake for criticizing the king after a trial

היו אולי מעלים אותם על המוקד

בגלל שמתחו ביקורת על המלך, אחרי 10 דקות משפט

that lasted 10 minutes,

ושזה למעשה קרה כל הזמן.

and indeed, that that would have been repeated over and over again.

Today, we look at capital punishment

כיום, אנו רואים בעונש המוות עדות להידרדרות בהתנהגותנו,

as evidence of how low our behavior can sink,

rather than how high our standards have risen.

ולא לעלייה בסטנדרטים שלנו.

Well, why has violence declined?

ובכן, מדוע באמת פחתה האלימות? איש לא יודע לבטח,

No one really knows, but I have read four explanations,

אך קראתי ארבעה הסברים, שבכולם לדעתי

all of which, I think, have some grain of plausibility.

יש שמץ סבירות. הראשון:

The first is: maybe Thomas Hobbes got it right.

אולי תומס הובס הבין זאת. הוא זה שאמר

He was the one who said

that life in a state of nature was "solitary, poor, nasty,

שהחיים בטבע היו "בודדים, עלובים, נאלחים, גסים וקצרים."

brutish and short."

(Laughter)

ולטענתו, לא בגלל שבבני האדם חבוי איזה צמא קדמוני לדם

Not because, he argued,

humans have some primordial thirst for blood

or aggressive instinct or territorial imperative,

או אינסטינקט תוקפני, או ציווי טריטוריאלי,

but because of the logic of anarchy.

אלא עקב הלוגיקה של האנרכיה.

In a state of anarchy,

במצב של אנרכיה קיים פיתוי מתמיד

there's a constant temptation to invade your neighbors preemptively,

לפלוש אל שכניך כאמצעי-מנע, בטרם יפלשו הם אליך.

before they invade you.

More recently, Thomas Schelling gives the analogy

מאוחר יותר, תומס שלינג

הציג את הדוגמה של בעל-הבית ששומע רשרוש במרתף.

of a homeowner who hears a rustling in the basement.

Being a good American, he has a pistol in the nightstand,

כאמריקאי טוב, הוא מחזיק אקדח בשידה שלצד המיטה.

pulls out his gun, walks down the stairs.

הוא שולף אותו ויורד במדרגות.

And what does he see but a burglar with a gun in his hand?

ומה הוא מוצא? כמובן, פורץ ובידו אקדח.

Now, each one of them is thinking,

כל אחד מהם חושב:

"I don't really want to kill that guy, but he's about to kill me.

"אינני באמת רוצה להרוג אותו, אבל הוא עומד להרוג אותי.

Maybe I had better shoot him before he shoots me,

"אולי כדאי לי לירות בו לפני שיירה בי,

especially since, even if he doesn't want to kill me,

"במיוחד כי אפילו אם הוא לא רוצה להרוג אותי,

he's probably worrying right now that I might kill him before he kills me."

"הוא בטח מפחד שאהרוג אותו לפני שיהרוג אותי."

And so on.

וכן הלאה.

Hunter-gatherer peoples explicitly go through this train of thought

עמי ציידים-לקטים חווים במפורש שרשרת מחשבות זו,

and will often raid their neighbors out of fear of being raided first.

ולרוב יפשטו על שכניהם מחשש שאלה יפשטו עליהם ראשונים.

Now, one way of dealing with this problem is by deterrence.

דרך אחת להתמודד עם בעיה זו היא ע"י הרתעה:

You don't strike first, but you have a publicly announced policy

אינך תוקף ראשון, אך יש לך מדיניות מוצהרת וידועה

that you will retaliate savagely if you are invaded.

לפיה תגיב בפראות אם תותקף.

The only thing is that it's liable to having its bluff called,

הפגם היחיד במדיניות זו הוא הסיכון שבחשיפת הבלוף,

and therefore can only work if it's credible.

ולכן היא תצליח רק אם תהיה אמינה.

To make it credible, you must avenge all insults and settle all scores,

לשם כך עליך לנקום כל עלבון וליישב כל חשבון,

which leads to the cycles of bloody vendetta.

מה שיוצר מעגל קסמים של נקמות-דם.

Life becomes an episode of "The Sopranos."

החיים הופכים לפרק מה"סופרנוס".

Hobbes's solution, "Leviathan,"

הפתרון של הובס, ה"לוויתן",

was that if authority for the legitimate use of violence

קובע שאם הסמכות לשימוש לגיטימי באלימות ניתנת לרשות דמוקרטית יחידה - "לוויתן" -

was vested in a single democratic agency -- a leviathan --

then such a state can reduce the temptation of attack,

זה עשוי להקטין את הפיתוי לתקוף,

because any kind of aggression will be punished,

מפני שכל סוג של תוקפנות ייענש ויהיה באפס כדאיות.

leaving its profitability zero.

That would remove the temptation to invade preemptively

זה יבטל את הפיתוי לפלוש כאמצעי-מנע

out of fear of them attacking you first.

מחשש שתותקף קודם

It removes the need for a hair trigger for retaliation

ואת ההכרח להחזיק אצבע על ההדק לצורך נקמה,

to make your deterrent threat credible,

לשם שימור אמינות איום ההרתעה שלך.

and therefore, it would lead to a state of peace.

ולכן זה עשוי להוביל למצב של שלום.

Eisner -- the man who plotted the homicide rates

אייזנר, ששרטט את גרף הרציחות שלא הצלחתם לראות בשקופית הקודמת--

that you failed to see in the earlier slide --

argued that the timing of the decline of homicide in Europe

טען שהירידה בשיעור הרציחות באירופה

coincided with the rise of centralized states.

חלה בד-בבד עם הגידול במדינות בעלות הממשל המרכזי.

So that's a bit of a support for the leviathan theory.

יש בכך משום תמיכה בתיאוריית ה"לוויתן".

Also supporting it is the fact that we today see eruptions of violence

תומכת בה גם העובדה שאנו רואים כיום התפרצויות של אלימות

in zones of anarchy, in failed states, collapsed empires,

באזורי אנרכיה: במדינות שכשלו, באימפריות שקרסו,

frontier regions, mafias, street gangs and so on.

באזורי גבול, בארגוני מאפיה, בחבורות רחוב וכדומה.

The second explanation is that in many times and places,

ההסבר השני הוא שבהרבה תקופות ומקומות

there is a widespread sentiment that life is cheap.

רווחה התחושה שהחיים הם זולים.

In earlier times, when suffering and early death were common in one's own life,

בעבר, כשהסבל והמוות בטרם-עת היו נפוצים בחייו של הפרט,

one has fewer compunctions about inflicting them on others.

היו לו פחות נקיפות מצפון לגבי גרימתם לזולת.

And as technology and economic efficiency make life longer and more pleasant,

וככל שהטכנולוגיה והיעילות הכלכלית

עשו את החיים לארוכים ונעימים יותר, ערכם הכללי עולה.

one puts a higher value on life in general.

This was an argument from the political scientist James Payne.

זה היה טיעון של המדען הפוליטי ג'יימס פיין.

A third explanation invokes the concept of a nonzero-sum game,

הסבר שלישי פונה אל המושג "משחק סכום לא-אפס",

and was worked out in the book "Nonzero" by the journalist Robert Wright.

והוא נוסח בספר "אין-אפס" מאת העיתונאי רוברט רייט

Wright points out that, in certain circumstances,

רייט מצביע על כך שבנסיבות מסוימות,

cooperation or nonviolence can benefit both parties in an interaction,

שיתוף-פעולה והעדר-אלימות עשויים לתרום לשני הצדדים,

such as gains in trade when two parties trade their surpluses

כמו ברווחי-מסחר, כששני הצדדים

סוחרים בעודפיהם ושניהם מרוויחים,

and both come out ahead,

or when two parties lay down their arms

או כששניהם מניחים את נשקם ומתחלקים ב"רווחי השלום"

and split the so-called peace dividend

that results in them not having to fight the whole time.

הנובעים מכך שאינם צריכים להילחם כל הזמן.

Wright argues that technology has increased the number

רייט טוען שהטכנולוגיה הגדילה את מספרם של משחקי סכום-חיובי

of positive-sum games that humans tend to be embroiled in,

בהם אנשים נוטים לקחת חלק

by allowing the trade of goods, services and ideas

בכך שהיא מאפשרת לסחור במוצרים, שירותים ורעיונות

over longer distances and among larger groups of people.

על פני מרחקים גדולים יותר ובין קבוצות אנשים גדולות יותר.

The result is that other people become more valuable alive than dead,

התוצאה היא שערכו של הזולת רב יותר כשהוא חי מאשר כשהוא מת,

and violence declines for selfish reasons.

והאלימות פוחתת מסיבות אנוכיות.

As Wright put it,

במילותיו של רייט:

"Among the many reasons that I think that we should not bomb the Japanese

"אחת הסיבות הרבות מדוע לדעתי אל לנו להפציץ את היפנים,

is that they built my minivan."

"היא שהם בנו את המכונית המשפחתית שלי."

(Laughter)

[צחוק]

The fourth explanation is captured in the title of a book

ההסבר הרביעי תומצת בכותרת של ספר,

called "The Expanding Circle," by the philosopher Peter Singer,

"המעגל המתרחב", מאת הפילוסוף פיטר סינגר,

הטוען שהאבולוציה הנחילה לבני האדם תחושה של אמפתיה:

who argues that evolution bequeathed humans with a sense of empathy,

an ability to treat other people's interests as comparable to one's own.

יכולת להתייחס לאינטרסים של אחרים

כברי-השוואה לאלה שלך.

למרבה הצער, אנו מיישמים זאת כברירת מחדל רק למעגל צר מאד

Unfortunately, by default,

we apply it only to a very narrow circle of friends and family.

של חברים ומשפחה.

People outside that circle are treated as subhuman

מי שמחוץ למעגל זה זוכים ליחס של תת-אנושיים

and can be exploited with impunity.

ומותר לנצלם מבלי להיענש על כך.

But, over history, the circle has expanded.

אך במרוצת ההיסטוריה המעגל התרחב.

One can see, in historical record,

ברשומות ההיסטוריות ניתן לראות שהוא מתרחב מהכפר, לחמולה, לשבט,

it expanding from the village, to the clan, to the tribe, to the nation,

למדינה, אל גזעים אחרים, לשני המינים,

to other races, to both sexes and, in Singer's own arguments,

ובדבריו של סינגר עצמו, עלינו להרחיב ולהחיל זאת

something that we should extend to other sentient species.

על גזעים מרגישים נוספים.

So the question is:

השאלה היא, אם כך קרה, מה הניע התרחבות זו?

If this has happened, what has powered that expansion?

And there are a number of possibilities,

יש מספר אפשרויות: למשל, מעגלי הדדיות גדלים

such as increasing circles of reciprocity

in the sense that Robert Wright argues for.

במובן של טיעוני רוברט רייט.

The logic of the Golden Rule --

הלוגיקה של כלל הזהב:

the more you think about and interact with other people,

ככל שאתה חושב על אחרים ובא עימם במגע,

the more you realize that it is untenable to privilege your interests over theirs,

אתה מבין כמה תלושה היא העדפת האינטרסים שלך על שלהם,

at least not if you want them to listen to you.

לפחות אם ברצונך שהם יקשיבו לך. אינך יכול לומר:

You can't say that my interests are special compared to yours

"האינטרסים שלי מיוחדים יותר משלך",

any more than you can say

ממש כפי שאינך יכול לומר:

the particular spot that I'm standing on is a unique part of the universe

"המקום עליו אני עומד הוא חלק ייחודי של היקום

because I happen to be standing on it that very minute.

"רק מכיוון שבמקרה אני עומד עליו כרגע."

It may also be powered by cosmopolitanism, by histories

זה עשוי להיות מונע מתוך קוסמופוליטיות:

היסטוריה, עיתונות, זכרונות, סיפורת לא-בדיונית, נסיעות והשכלה

and journalism and memoirs and realistic fiction and travel and literacy,

which allows you to project yourself into the lives of other people

המאפשרים לך להשליך מעצמך לחיי אחרים,

that formerly you may have treated as subhuman,

שבעבר אולי התייחסת אליהם כאל תת-אנושיים,

and also to realize the accidental contingency of your own station in life,

וגם להבין את ארעיות מיקומך-שלך בחיים;

את התחושה של "כזה הייתי, אילו רצה הגורל."

the sense that "There but for fortune go I."

Whatever its causes,

תהיינה הסיבות אשר תהיינה, לירידה באלימות יש השלכות מעמיקות.

the decline of violence, I think, has profound implications.

היא צריכה לאלץ אותנו לשאול לא רק "מדוע יש מלחמה?"

It should force us to ask not just, "Why is there war?"

but also, "Why is there peace?"

אלא גם "מדוע יש שלום?"

Not just, "What are we doing wrong?"

לא רק "איפה טעינו?", אלא גם "מה עשינו נכון?"

but also, "What have we been doing right?"

Because we have been doing something right,

מפני שאכן עשינו משהו נכון,

and it sure would be good to find out what it is.

ואין ספק שמוטב לגלות מהו.

Thank you very much.

תודה רבה לכם.

(Applause)

[מחיאות כפיים]

Chris Anderson: I loved that talk.

כריס אנדרסון: אהבתי את ההרצאה. לדעתי רבים כאן היו אומרים

I think a lot of people here in the room would say

that that expansion you were talking about,

שההרחבה של-- מה שדיברת עליה,

that Peter Singer talks about,

שפיטר סינגר דיבר עליה, מונעת גם ע"י הטכנולוגיה

is also driven just by technology, by greater visibility of the other

ע"י נראות טובה יותר של הזולת והתחושה שהעולם

and the sense that the world is therefore getting smaller.

נעשה לפיכך קטן יותר. האם יש בכך שמץ אמת?

I mean, is that also a grain of truth?

Steven Pinker: Very much.

ס"פ: הרבה מאד. זה מתאים גם לתיאוריה של רייט,

It would fit both in Wright's theory,

that it allows us to enjoy the benefits of cooperation

שזה מאפשר לנו ליהנות מיתרונות שיתוף הפעולה

over larger and larger circles.

במעגלים הולכים וגדלים. אבל לדעתי זה גם עוזר לנו

But also, I think it helps us imagine what it's like to be someone else.

לדמיין איך זה להיות מישהו אחר.

I think when you read of these horrific tortures

לדעתי, כשקוראים על העינויים המחרידים של ימי הביניים, חושבים:

that were common in the Middle Ages,

you think, "How could they possibly have done it,

"איך הם יכלו בכלל לעשות זאת?

how could they not have empathized with the person

"איך הם יכלו שלא לחוש הזדהות עם האיש שאת מעיו שפכו?"

that they're disemboweling?"

But clearly, as far as they're concerned, this is just an alien being

אבל ברור שמבחינתם הוא היה סתם חייזר,

that does not have feelings akin to their own.

שאין לו רגשות כמותם.

Anything, I think, that makes it easier

כל דבר, לדעתי, שמקל לדמיין כיצד זה להיות בנעלי הזולת,

to imagine trading places with someone else

means that it increases your moral consideration

משמעו התגברות ההתחשבות המוסרית שלך באותו אדם.

to that other person.

CA: I'd love every news media owner to hear that talk

כ"א: הלוואי שכל אילי התקשורת ישמעו הרצאה זו

at some point, it's so important.

מתי שהוא בשנה הבאה. לדעתי זה באמת חשוב. תודה רבה.

CA: Thank you. SP: My pleasure.

ס"פ: לעונג לי.